האם אין אף אדם שלא לא סובל את העבודה שלו?

אם אפילו מי שעושה את עבודת חלומותינו רק מתפלל לחופש, אז מה יגידו אזובי הקיר?

עבודה2

 

הלילה מתחילה סדרת הגמר, ויהיה לנו עוד די זמן לדבר על כל כך הרבה נושאים שהיא מעלה בפנינו – האם קווין לאב יצליח לשמור על מישהו? האם לברון ימחק ללו תרגיל בפסק זמן? האם נזכה לראות הופעת בכורה של רייאן קארי במסיבת עיתנואים? אבל לפני כן, הייתי רוצה לדבר על משהו קצת שונה.

מכל הפודקאסטים שיש על ה-NBA אני, by far, הכי נהנה לשמוע את זה של זאק לאו – The Lowe Post. טוב, זה לא גילוי כל כך מפתיע היות שהאיש נחשב בעיני רבים ככתב ה-NBA הטוב בעולם. לאו מדבר בפודקאסטים שלו עם אנשים שונים, מדסקס על ניתוחים ונקודות מרתקות שלעיתים קרובות משאירות אותי פעור פה מעומקן. במיוחד הדברים אמורים כשהוא מארח את ג'ף ואן גאנדי האגדי.

אבל  אחד הפודקאסטים האחרונים עשה אותי קצת עצוב.

לפני כמה ימים,  לאו אירח את איתן שטראוס, כתב של ESPN שמסקר את הליגה. כל הפודקאסט מעניין, אבל מה שתפס את אוזני היה בעיקר הקטע בדקה ה-31:

http://espn.go.com/espnradio/play?id=15611645

לאו ושטראוס מדברים על סדרת הגמר האופציונאלית, ולאו שואל האם שטראוס יסקר את הגמר בכל מקרה גם אם אוקלהומה יעלו לגמר (שטראוס מזוהה עם סיקור של גולדן סטייט).
התגובה של שטראוס היתה: "אני חושב שיש אצלנו מספיק אנשים שעשויים לסקר. או שאולי אני פשוט עושה לעצמי לובי כדי לקבל חופשה. אני אעשה מה שיגידו לי בסופו של דבר."

וזה קצת הכה בי: אפילו מישהו שהמקצוע שלו זה לסקר את פלייאוף ה-NBA יעדיף להיות בחופש מאשר לסקר את סדרת הגמר, הקתרזיס של העונה המתישה, השיא הגדול.

וכשאני שומע את זה מהאיש שכנראה עושה את עבודת חלומותינו, אני לא יכול שלא לחשוב לעצמי – האם אין אף אדם בעולם הזה שלא לא סובל את העבודה שלו??

*
—————

עדכון – 
ברור שעבודת עיתונאי מאד מתישה, ברור שכל אחד מתרגל לסטטוס שלו ואז אחרי כמה זמן גם מקטר עליו, ברור שכל עבודה היא בסופו של דבר עבודה ויש בה את הצדדים החוזרים והמשעממים לעומת הצדדים המגוונים. ועדיין, העובדה שעיתונאי שמסקר את כל עונת ה-NBA מעדיף להיות בחופש על פני סיקור סדרת הגמר, קצת מעציבה אותי.

*

אולי זו הזדמנות טובה לשאול אתכם על פודקאסטים מומלצים שאתם שומעים, על NBA אבל לאו דווקא – שתפו אם יש לכם דברים מעניינים.

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

תמכו בדה באזר

*

 

 

ג"ס - ת'אנדר. שחור - לבן. winner - Chocker. זמן סיכומים.
קאלימי וגרייזס עושים את גמר ה-NBA

51 Comments

אריאל גרייזס 2 ביוני 2016

כל עבודה, כשאתה עושה אותה מספיק זמן, הופכת למונוטונית ומתישה. ככה זה. עדיין הוא לא היה מתחלף עם אף אחד מאיתנו, אני בטוח

אדיר 2 ביוני 2016

The jalen and djacoby show

כל הפודקאסטים של the vertical
יש שם שלושה. המפורסם שבהם הוא של ווג', השני של ג'יי ג'יי רדיק והשלישי של כריס מאניקס.
תוכל למצוא אותם באפליקציה של stitcher

וכמובן הפודקאסטים החדשים של ביל סימונס

dmc 2 ביוני 2016

התוכנית של ג'יילן רוז פתוחה לצפייה איפשהו? לא מצליח למצוא אותה (הכוונה לצפייה במחשב, ולא בשעות השידור שלה)

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

http://espn.go.com/espnradio/podcast/archive?id=9545077

זו לא ממש תכנית, זה פודקאסט – להאזנה. בלינק הזה אפשר לשמוע "האזנה ישירה" או להוריד לחשב.

שי 2 ביוני 2016

עולה ליוטיוב אחרי יום

גיל 2 ביוני 2016

אני מניח שהוא עייף מכל ההתרוצצויות. עיתונאות זו עבודה קשה שרחוקים מהמשפחה ויש לך דד ליינים קשיחים. אני חושב גם שפחות נהנים מהספורט כשצריך לסקר את המשחק במקום סתם לשבת במגרש או בבית ולצפות בו. אולי העיתונאים באתר יוכלו לתת יותר מידע בנושא.

Oded 2 ביוני 2016

אני מאד אוהב את הפוד Hidden brain
אני חושב שאפילו יש שם פרק לא מזמן על השעמום שאולי יעניין אותך

matipool 2 ביוני 2016

יש מעטים .
לצערי , אני לא אחד מהם .

HagoMan 2 ביוני 2016

אני די בטוח שאם הוא היה בחופש הוא היה רואה את סדרת הגמר, והיה נהנה הרבה יותר מאשר לסקר אותה.
זאק לואו מספר מדי פעם בפודקאסטים שלו על איך הוא רואה משחקים: סוגר את כל המדיה החברתית ורושם הערות כל הזמן. זה נשמע לך כיף? הוא סיפר לא מזמן שהוא ראה משחק 7 של אחת הסדרות ואשתו לא הבינה מה הוא עושה, כי הוא לא רשם כלום והיה בטוויטר. הוא אמר לה שאין משחק 8, אז הוא לא צריך לעקוב אחרי רוטציות וסכמות הגנתיות ולחשוב על התאמות.

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

א. זה נשמע לי די כייף.
ב. עדיין, להעדיף חופש על פני להיות חלק מסדרת הגמר, אחרי כל העונה שסקרת…

-גיסנו- 2 ביוני 2016

1) תקן אותי אם אני טועה, אבל אני מניח שלא סיקרת עדיין את סדרת הגמר של הנבא. לעומת זאת הוא כן, ואולי גם יותר מפעם אחת. נקודת המבט שלך משתנה.
2) אני משוכנע שגם הנבא ו ESPN, שנראים לנו מכאן כספירה אחרת לגמרי, נראים אחרת לגמרי מבפנים. כמו כל דבר זוהר ומנצנץ.

גיל 2 ביוני 2016

עמית, זו תופעה ידועה שכאשר משלמים לך על משהו ההנאה ממנו יורדת. כשמדובר בכתבי ביט שהולכים עם הקבוצה לכל מקום, אז הם מנותקים מהמשפחה ובעוד הם נוסעים עם הקבוצה הם לא נהנים מאותם תנאים. יש להם שעות ארוכות בנסיעות ובניסיון לגרד עוד כותרת של שחקן והלחץ בזמן ואחרי המשחקים גדול.

ערן קאלימי 2 ביוני 2016

אתמול פתחתי קורס חדש, בשיחת הפתיחה לקורס אמרתי לסטודנטים שלי שהשיעור הבא יהיה קצת משעמם, כי הוא יכלול המון חומר טכני שצריך פשוט לדעת. לא להבין, לשנן. וכן, זה משעמם. ומשם המשכתי ואמרתי להם, אבל תתרגלו, הכל משעמם. גם מה שאתם אוהבים משעמם. אני לדוג', עובד בתחום יצירתי, ויש לי לפעמים פרוייקטים מרגשים ומלהיבים וסוחפים ועדיין, 90% מהזמן העבודה עליהם משעממת.
אז כן, בכל עבודה יש רגעים בלתי נסבלים. גם בעבודת חלומות.

חלפס 2 ביוני 2016

ממליץ על NBA Lockdown

אסף המושבניק 2 ביוני 2016

Hardcore history
של דן קרלין
מצויין!!

הפרק על Munster… וואו. מומלץ כפרק ראשון.

שלמה 2 ביוני 2016

+1

פודקאסט מצויין, למרות שכשהייתי במינסטר שבוע היו לי לא מעט סיוטים ולילות ללא שינה בגלל הפודקאסט.

באבא ימים 2 ביוני 2016

אני מת עליו. הסדרה על המונגולים ענקית.

udi 2 ביוני 2016

פודקאסטים ישראלים שאני אוהב:
– "הפודיום" של יוסיפוביץ וניצן ליבנה. לדעתי פודקאסט הספורט הכי טוב כיום(לא שיש הרבה כאלה)
– "גיקונומי". מעניין מאוד לרוב
– "פותקאסט". קורעות אותי מצחוק
ומי שאוהב פוקר אז יש גם אחלה פודקאסטים(לא ישראלים)

Amir A 2 ביוני 2016

אני, למזלי אוהב את העבודה שלי, אותה אני מתאר יותר כלקום בכל בוקר וללכת לשחק יותר מאשר לעבוד. מתלווה לכך תחושת אשמה כמובן (כי מי אמור להנות בעבודה) והחשש הקבוע לאבד את העבודה כי אם אני משחק כל היום אז בטח למישהו ימאס ממני באיזשהו שלב.

ארז 2 ביוני 2016

מה אתה עושה, אמיר?

Amir A 2 ביוני 2016

מחקר בפסיכולוגיה של התפיסה.

איציק 2 ביוני 2016

ואם משהו מפספס ולא תופס, מה עושים לו?

Amir A 2 ביוני 2016

מחתימים אותו על חוזה מיינורס.

מוטי 3 ביוני 2016

מחתימים אותו בניקס. אאוץ'

shadow 2 ביוני 2016

כל החיים האלה זה משחק אחד גדול.

המטרה שלהם היא פשוט להנות מהם.

מי שלא נהנה מהעבודה שלו פשוט צריך להתפטר וללכת לעבוד במשהו שהוא כן נהנה ממנו.

ר.בקצה 2 ביוני 2016

נסה את הפודקסטים של ריקי ג'רבייס, סטיבן מרצ'נט וקרל פילקינגטון, מימיהם בתחנת הרדיו הלונדונית XFM.

Fluttershy 2 ביוני 2016

The True Geordie :)

אזי 2 ביוני 2016

יש משפט מפורסם שאומר "תעשה מה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך"
אני יותר מאמין ב "תעשה מה שאתה אוהב ותצטרך למצוא תחביב חדש"

כל עבודה שעושים באופן קבוע והופכת למקור הכנסה קבוע תהפוך להיות סזיפית ומעיקה בסופו של דבר.

עמית זילברבוש 2 ביוני 2016

יפה. אני נוטה להסכים.

ald3 2 ביוני 2016

פודקאסט פוטבול, שמצליח להעביר את הזמן אפילו בימים קשים אלו של שממה –
profootballtalk live
מייק פלוריו, הוא פוץ לא קטן, אבל מביא הרבה זוויות פוטבול שאין במקומות אחרים

צור שפי 2 ביוני 2016

כשהייתי בכיתה י' בן 16 בערך, באחד מאותם שעורי חברה או איך שקראו להם, המורה שאלה את כל התלמידים מה הם ירצו להיות כאשר יהיו גדולים. היו שם X רופאים, Y עורכי דין, Z טייסים וכו'. התשובה שלי היתה – אני רוצה להיות פנסיונר. אני כיום בן 59, ב-33 השנים האחרונות באותו מקום עבודה – כישלון מחפיר.

אריאל גרייזס 2 ביוני 2016

אבל אתה מתקרב במהירות שיא למטרה שלך..

צור שפי 2 ביוני 2016

1. עוד לא נולד המאנייק שיעצור את הזמן.
2. בהשגחת רופא.

אלון 2 ביוני 2016

במונדיאל בגרמניה חיכיתי לרכבת עם צלם שבדי. הוא היה יחסית מבוגר, עבר המון אליפויות ומשחקים גדולים. לי היה נראה שיש לו את החיים הכי טובים שאפשר לקבל אבל הוא אמר שאין לו כח והפעם הוא נשאר רק שבוע. הוא אמר שיש הרבה צלמים צעירים ומתלהבים והוא שמח שהם יחליפו אותו.

Zak 2 ביוני 2016

מילא עיתונאי, אני זוכר פעם את אוליבר קאהן מדבר על זה שלפעמים הוא שונא כדורגל או את סרינה מדברת על זה שהיא שונאת טניס.

בנוגע לפודקסטים (דווקא לא של ספורט) יש כמובן את עושים היסטוריה הפנטסטי של רן לוי ואת חיים של אחרים של ערן סבאג

יואב דובינסקי 2 ביוני 2016

חשבתי על זה כשהייתי במשחקי הפלייאוף באטלנטה והסתכלתי במסיבת העיתונאים על הכתבים שמסקרים את קליבלנד. הכתבים טסים לכל אורך ארצות הברית. כל משחק חוץ זה טיסה (אני שונא לטוס). יומיים במלון פה, יומיים במלון שם. מדברים עם שחקנים שצעירים מהם בעשר שנים לפחות. שחקני NBA מקבלים מיליונים על הטרטורים האלה, רוב הכתבים ממש לא. אותן שאלות מונוטניות באיזה מרתף של עוד אולם כדורסל שאותו הם עוזבים אחרי חצות. לי זאת חווייה כי זה חדש ונדיר שיוצא לי לסקר משחק NBA, אבל ברגע שאתה מנער מעצמך את ההתלהבות הראשונית ואת אבק הכוכבים, זה מאוד מתיש. ועדיין, גמר NBA, ברור שזה לא ניג'וס.

גור אילני 2 ביוני 2016

מישהו שמשחק איתי כדורגל הוא בעל חברה שמוכרת כרטיסים למשחקי כדורגל, ללקוחות בכל העולם. הוא נוסע לכל המונדיאלים, יורו, לכל המשחקים החשובים בצ׳מפיונס, לקלאסיקו ולכל הגמרים. תמיד יש לו כרטיס כניסה (כרטיסים ששווים גם אלפי יורו) לפעמים הוא יוצא באמצע, ולפעמים הוא פשוט מוותר ולא נכנס. הסיבות לדבריו הן עייפות, רעש, שחיקה, טיסה בחזרה מיד אחרי המשחק ועוד.

זינק 2 ביוני 2016

אני חושב שכל מי שנאלץ (זה כבר מסגיר את תחושתי על כך…) לטוס במסגרת עבודתו, נתקל בתגובות של אנשים שלא מבינים איך אפשר לקטר על זה.
גם אני חשבתי בעבר שזה מגניב שאפשר לטוס במסגרת העבודה, והיום אני עושה כל מניפולציה אפשרית להימנע מכך.

-גיסנו- 2 ביוני 2016

זה מאוד תלוי ביעד ובמשך הנסיעה, וכמובן בתדירות – אבל אני לגמרי מבין

גיל 2 ביוני 2016

כמו כל דבר בחיים, מתרגלים להכל.

ניינר / ווריור 2 ביוני 2016

היה לי את המזל וקצת שכל להפוך את התחביב שלי למקצוע. מוסיקה היא חיי ובכל השלבים שעברתי, מוכר בחנות תקליטים, עובד בחברת תקליטים, מנהל בחברת תקליטים (ודיסקים בשלב זה) ועד לעסק עצמאי בתחום שפעיל עד היום, נהניתי מאוד מאוד ולא השתעממתי ולא נמאס לי. הבעייה שלי היום היא שרוב המוסיקה די מחורבנת. מצד שני החוויות שצברתי בתחום הן מדהימות. אם מישהו היה אומר לי שכך יהיה לא הייתי מאמין לו.

Amir A 2 ביוני 2016

אם כבר. בתוכנית של דריל הול שבה התארח ג'ו וולש, האחרון אמר שבעיסקי המוזיקה היום אין כסף. אין כסף בהופעות ואין כסף בתקליטים (או איך שזה נקרא היום). הוא אמר שעל הדור הבא לבוא עם מודל כלכלי חדש שייאפשר להם להרוויח ממוזיקה. מה המצב היום?

ניינר / ווריור 2 ביוני 2016

הכסף נמצא בזכויות יוצרים ובזה אני עוסק היום. פחות סקסי ומלהיב מחברת תקליטים אבל עדיין מוסיקה.

Amir A 2 ביוני 2016

זכויות יוצרים לא הופך את המוזיקה כמקור הכנסה לתחום צר? למשל התחום של רוק מתקדם, כשכל יצירה מתחילה ב-15 דקות, מה הוא כבר יכול להרוויח מזכויות יוצרים? הרי לא ישמיעו את זה במעליות, סופרמרקטים או עצרות בחירות.

צור שפי 2 ביוני 2016

ניינר/ווריור – איכפת לך לספר עוד קצת? זה נשמע מרתק. אני כילד הייתי חולה על חנויות תקליטים, הייתי יושב בחנות הקטנה של שוקי וייס ליד התיאטרון הקאמרי בפרישמן במשך שעות ואחר כך הייתי הולך לחנות של במבי בכיכר מלכי ישראל ולפאז במסריק והיתה גם חנות ברחוב הס נדמה לי ובית התקליט בפינסקר ואחר כך היה בחור בשם יוני שפתח חנות יד שניה בשם ״נוסטלגיה״ ליד קולנוע פאר ברחוב ירמיהו. היו זמנים. לא נשאר מכל זה כמעט כלום.

ניינר / ווריור 3 ביוני 2016

אני ירושלמי אבל הייתי עולה לרגל לפאז ולמנגו. לחנות של שוקי קראו מסדה אבל הוא היה יקרן. נוסטלגיה בירמיהו היה מקום מופלא שאיפשר לי לחזור לירושלים עם מלוא החופן תקליטים משומשים, חלקם נדירים.
את הקריירה שלי התחלתי בחנות ספיר בירושלים, הייתי אחכ סוכן של הד ארצי, נסעתי ללוס אנג'לס לעשות תואר בתעשיית המוסיקה, עבדתי קצת בחברות בחו'ל וחזרתי לסיבוב שני מוצלח מאד כמנהל המחלקה הבינלאומית בהד ארצי. ועדיין הכי כיף למכור תקליטים / דיסקים ואני עושה זאת על בסיס שבועי בדיסק סנטר ששייכת לחבר יקר שלי בהתנדבות ובשביל הכיף. תקפוץ פעם :)

Zak 3 ביוני 2016

מעניין, אבל חנויות תקליטים עדיין יש בתל-אביב ואפילו נפתחות חדשות. בנוסף לחור בשחור והאוזן השלישית הוותיקות, הצטרפו גם בי-סיידס וביטניק בפלורנטין, חמור בדיזנגוף ליד הסנטר ויש גם ירידי תקליטים אחת לכמה חודשים. קהילה קטנה אבל משגשגת.

ניינר / ווריור 3 ביוני 2016

ביטניק מקום מעולה. גם בי סייד סבבה. בהחלט יש פריחה בתחום הויניל

צור שפי 3 ביוני 2016

תודה. בדיסק סנטר אני מבקר שלוש-ארבע פעמים בשנה כשאני מגיע לגיחות לארץ. הגישה שם היא, איך לנסח זאת, יותר בגובה העיניים מאשר אצל החברים שמעבר לכביש. אחפש אותך.

אורי דב 2 ביוני 2016

לא מתאים לכל אחד אבל dunc'd on pod של נייט דאנקן הוא פודקאסט שעולה 5 פעמים בשבוע עם חפירות על nba. מניתוח של מהלך אחר מהלך בכל משחק, חישובי תקרת שכר ועוד. מועיל מאוד למכורי nba כי זאק לואו בד"כ יש רק פעם בשבוע

kirma der faux 3 ביוני 2016

אני עובד בעבודה שאובייקטיבית משעממת ביותר.
כשאני מתחיל לדבר על העבודה התגובות של אישתי הן משהו בין "ראית איזה מלפפונים יפים היו היום?" ל"אני חייבת למסגר את הציור הזה שקניתי בסין לפני כמה שנים".

Comments closed