LebromLeadsAll

 

כבר זמן מה שאני מנסה לרכז את המחשבות שלי למילים ומוצא את זה קשה יותר ויותר. ככל שהסדרה הזאת מתקדמת היא נהיית לי יותר ויותר מוזרה. בשני המשחקים הראשונים התוצאות היו צפויות אם כי הגיבורים פחות. ואז הגיעו משחקים 3 ו-4 שמצד אחד הביאו תבוסה של ג"ס, אבל מצד שני הביאו משחק 4 שבו הפיבוריטית מגרדת את ניצחון החוץ הדרוש כדי לבוא ולסגור עניין בבית. עד כאן יחסית סטנדרטי.

כמה דק הוא ההבדל בין 4:1 צפוי וקיץ ארוך, לבין 3:3 הזוי שפשוט אין לדעת לאן יוליך את הסדרה? ובכן – דק כמרחק פרובוקציה קטנה במשחק סגור ופלגרנט פאול בסדרת סיבוב ראשון קלה. מעניין אם מייקל ביזלי שיער אי פער כמה גדולה תהיה ההשפעה שלו על סדרת הגמר השנה.

 

*

מצד אחד זה נחמד שסדרת גמר מביאה טוויסטים והפתעות שקשה לנבא ממשחק למשחק. מצד שני, בתור אדם שהוא אנליטי מטבעו, אני מתקשה להשלים עם העובדה שרוב הטוויסטים בעלילה נגרמים מאנומליות של הטבע (אם אפשר לקרוא ללברון ג'יימס טבע), ולאו דווקא משינויים או התאמות מתוחכמות של כדורסל. הנה כמה דוגמאות:

1. הריסון בארנס – קלעי של 38% סולידיים בקריירה, ושחקן שעומד (או לפחות כך חשב) לפני קבלת חוזה מקסימום בליגה, זורק בשני משחקים אחרונים 2 מ-22 מהשדה, 1 מ-11 מהשלוש, 5 נק' – הרוב בזריקות חופשיות.

 

2. דריימונד גרין – מורחק ממשחק 5, חוזר למשחק 6 ובקושי מהווה פקטור עם אנרגיות נמוכות. אה כן, ו-0 מ-10 מהשלוש בשלושת המשחקים האחרונים. את זה דווקא כן ראיתי.

3. שון ליבינגסטון – אחרי משחק ראשון של 20 נק', נותן חמישה משחקים בהם קולע ביחד – 30.

 

4. ובכלל – שימו לב לכתבה המעניינת הזאת – לפי הנתונים גולדן סטייט מגיעים ליותר זריקות חופשיות מהקאבס, על הנייר הקלעים שלה טובים יותר, אך ראו זה פלא – הם קולעים פחות.

makeormiss

5. קיירי ארווינג – נותן משחק 5 משוגע לגמרי, עם קליעות שלא קשורות למציאות, שוב ושוב ושוב, על הגנה טובה מאד של קליי תומפסון.

6. לברון ג'יימס – אחרי עונה של 31% מהשלוש, עושה מהלכים כאלה:

 

 

אפשר לראות לפי הטבלה למטה את ההבדל באחוזים של לברון בזריקות לשלוש בניצחונות לעומת ההפסדים. כמו שבטח הבנתם, ה-50% הם האנומליה, לא ה-29.

Lebron 3s

 

ולא מדובר רק על השלשות. אלה כל הזריקות מבחוץ שפתאום נראות ככה:

 

וככה…

 

אבל מה זה משנה כל האחוזים כשיש משחק אחד ומכריע לפני אליפות?

7. אנרגיות – נראה שכל קבוצה נתנה כמה משחקים מדהימים בסדרה הזאת, אבל זה עוד לא קרה אף פעם באותו משחק. לא ברור איך בגמר ה-NBA, כל פעם מגיעה קבוצה עם אנרגיות משמעותית נמוכות מהשנייה. באופן כללי יש תחושה שהווריירס הגיעו לסדרה, או לפחות אחרי משחק 4, עם התחושה שזה בכיס שלהם. מצד שני קליבלנד, במיוחד אחרי משחק 4 ואירוע לברון – דריימונד נכנסו ל-mode של קבוצה במשימה.

 

*

 

בגלל שההסדרה הזאת נראית כל כך מוזרה, חשבתי שיהיה מעניין להזכיר כמה קונספציות שנתפשות משום מה כברורות והייתי רוצה לערער עלייהן:

1. הצביעות סביב משחק הבידודים – אחרי משחק 4 והרבע שקיירי ולברון הלכו לבידוד כושל אחרי בידוד כושל נשמעה ביקורת קשה על המשחק הפרימיטיבי של הקאבס. אחרי משחק 5 של 41 ו-41 התשבוחות זרמו. כמו גם אחרי משחק 6. כמו בהרבה מקרים, התוצאה היא כל מה שקובע את הלך הרוח.

2. ההתאמות של טיירון לו – ההוצאה של קווין לאב ממשחק 3 נכפתה עליו. במשחק 5 הוא כבר שיחק 33 דק' ובמשחק 6 רק בשל בעיות עבירות הוא לא היה על הפרקט. בגמר השנה שעברה עם בלאט לא ראינו משהו שונה בהרבה ממשחק הבידודים שרואים השנה. וקיצור הרוטציה זה עניין של שגרה בפלייאוף.
אז אני תוהה למה מתכוונים הטוענים ש-לו מרשים אותם בסדרה הזו?

מה שבכל זאת ראוי לזקוף לזכותו:
א. ההתעקשות על הקצב המהיר שנראה כמו התאבדות בהתחלה.
ב. הדגש במשחק ההתקפה על קארי, והאופן בו הם "מוצאים" אותו על ידי שימוש בשחקן עליו הוא שומר כחוסם ללברון.
ג. לקיחה לאקסטרים של הבידודים וההירו בול.

3. הגמישות של קר – במשחק 4 הוא הגיע עם הברקה בדמותו של מקאדו, אבל הוא לא המשיך עם זה לאחר מכן. במשחק 6 הוא עלה עם ברנדון ראש, שהיה לו את ה+/- הטוב במגרש, +18(!), במשחק שהקבוצה הפסידה ב-14 הפרש. ובכל זאת אחרי חזרה למשחק בסוף הרבע השלישי, הוא לא חזר להרכב איתו.

4. ומי אמר שסטף לא פוגע בסדרה הזאת?

והנה כמה דברים שלא נדבר עליהם:

1.האם סטף קארי הוא הסופרסטאר שמקבל הכי פחות כבוד מהשופטים בהיסטורית הפלייאוף?

2. האם עיישה קארי היא אשת הסופרסטאר הכי מגזימה אך עם זאת הכי מרתקת בהיסטורית הפלייאוף?

Ayesha tweet

3. האם לברון ג'יימס עדיין היה ענק כמו שהוא אלמלא היו מאפשרים לו לעשות פאול עם היד בחדירה לסל, ממש בכל מהלך?

4. אם הייתי נותן לכם 24 ניחושים, האם הייתם עולים על מיהו השחקן עם מדד ה+/- הגבוה בסדרה בממוצע למשחק?

 

 

best +-

*

הרהורי כפירה

מעולם לא הסתרתי – אני נמנה עם "שונאי לברון".
מאז המעבר למיאמי אני לא יכול לסבול את האיש וכל פעולה שלו, מההצהרות על היותו השחקן הטוב בעולם ועד הראיונות אחרי משחק 5 בו הצהיר על קיירי שהוא "ילד צנוע". גם בשנה שעברה, על אף החיבוב של בלאט וההסתייגות הקלה בלב, קיוויתי לניצחון של הווריירס.
אבל בשנתיים האחרונות, ובעיקר בשבועיים האחרונים, אני מרגיש כמו שונאי ג'ורדן בשנות ה-90. אין מילים לתאר את מה שהאיש הזה עושה והסטטיסטיקה הזאת אומרת הכל:

LebromLeadsAll

אני מקווה מאד שאפילו אם הקאבס יפסידו את משחק 7 הוא יקבל את המובן מאליו ולא נחזה בפיאסקו של שנה שעברה עם MVP שהוא לא לברון ג'יימס.

משחק 7

האם שחקני המשנה יופיעו לעזור ל"אחים"?
האם קווין לאב יוכיח שהוא לא שכח לשחק כדורסל?
האם זה יהיה משחק שבו סטף יענה לכל המבקרים?
האם זה יהיה המשחק שישנה את המורשת של לברון ללא הכר עם אליפות הירואית שלא זכורה לי כזו שנים?

וואו, כל כך הרבה על הכף של משחק אחד, אבל השאלה הגדולה מכולן –
האם נקבל סופסוף הפרש חד ספרתי?

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

תמכו בדה באזר

*

 

 

 

 

 

 

 

 

הכל צפוי והרשות נתונה. משחקים 3 ו-4.
משחק 7. סיכום עונה. ודראפט. וטריידים. זה לא יגמר...