%d7%95%d7%95%d7%a1%d7%98%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%a7

כל שנה, בערך בזמן הזה, יוצאים כל מיני טורים שמסבירים למה השנה היא השנה, ולמה אסור, פשוט אסור, לפספס את המעקב העונה אחרי הליגה הטובה בעולם.
אז ה-NBA חוזרת הלילה וכבר אי אפשר לברוח יותר מהתחושה הזאת שמרחפת מעלי בשבועות האחרונים – "נו, אז?"

אז כמו תמיד, אני אלך עם האמת שלי ("האמת שלי", איזה ביטוי מטופש, אלון עידן כתב עליו טור מעולה):
קבלו את הרשימה האלטרנטיבית – כל הסיבות למה לא לעקוב השנה אחרי ה-NBA*

*ואולי על הדרך תמצאו גם את כל הסיבות למה כן.

 

1. הסוף כבר ידוע מראש – הנה, אפילו ה-GM יודעים. בסקר הקבוע שנערך בתחילת העונה, בתשובה לשאלה מי תהיה האלופה, עלו רק שמות של 2 קבוצות. אף אחד לא ניסה להתחכם עם בוסטון המעניינת או סאן אנטוניו המתחדשת. רק 2 קבוצות. 15 שנה כבר נערך השאלון הזה – פעם ראשונה שרק 2 קבוצות עולות.
ליגה ישראלית כבר יש לנו בארץ, לא? פה לפחות יש פיינל פור, אבל שם?

רק סדרות משמימות בין הצעירים הלוהטים ממינסוטה (האם יעשו פלייאוף) להתקפה הטובה ביקום של ג'יימס, הארדן, הזקן, המערבב והאוויר בהגנה. תלונות, מישהו?

2. Dream Team – קארי יקלע מלא שלשות, דוראנט יקלע מלא מהכל, דריימונד יעשה המון הכל מהכל. הם ינצחו כל משחק אחרי מחצית אחת והמתח היחיד יהיה מי יקח את ה-MVP – סטפ או KD. לראות את ארה"ב מביסה את אנגולה 70 הפרש זה נחמד למשך אולימפיאדה של שמונה משחקים. אבל עונה שלמה?

לראות Dream Team עונה שלמה… מישהו הולך לפספס את זה?

(ועדיין – אני לא יכול להשתחרר מהבאסה של המהלך הזה – מצד אחד מעולם לא נדע מאיזה חומר באמת עשוי קארי. מצד שני מעולם לא נדע מאיזה חומר באמת עשוי דוראנט – ליד ווסטברוק או ליד כל כוכב אחר איתו יכל לנסות לקחת אליפות מבלי לחבור לחבורת כוכבי העל במפרץ)

3. שונאי לברון – כבר הפסדנו במלחמה – אחרי שהביא אליפות למקום כמו קליבלנד, ניפץ את כל הספקות שעוד היו קיימים לגבי מיקומו בהיסטוריה, דילג מעל בירד, ועל פי דיווחים זרים ושאינם אנטי לברון אולי אף מיצב עצמו כמס' 2 רק לאלוהים. אז מה עוד נותר לו בעצם? מה הוא כבר יכול לחדש?

כלומר, חוץ מלנסות לרדוף אחרי אלוהים.

4. הפיצוץ של ראסל – סופסוף הוא הכוכב היחיד, סופסוף אף אחד לא יבוא בטענות כשיזרוק 50 זריקות למשחק, סופסוף הוא יוכל לשחרר את סוס הפרא שבו. ואז אחרי 30 משחקים של טירוף, מאזן 24-6, 19 טריפל דאבלים, מתוכם 18 קואדרופל דאבל יחד עם טור האיבודים, וריצה מטורפת לעבר ה-MVP, ושנייה לפני המשחק שכולם ציפו לו נגד הווריירס ׁׁ(אל תתקטננו לבדוק את הלו"ז), הגוף יבין שאי אפשר להמשיך ככה 82 משחקים, ראסל יפצע ויגמור את העונה לפני שהתחילה.

19 טריפלס, סוס פרא, משחק נגד דוראנט – צריך עוד משהו תגידו לי?!?

5. עוד לא התחיל וכבר פציעות – הרוקי המסקרן בן סימונס, המפלצת שנעלמת בערבות ניו אורלינס, מידלטון של הבאקס, רג'י ג'קסון של ואן גאנדי, היוורד מיוטה. וזה עוד לפני משחק אחד.
טוב, אין לי משהו חיובי להגיד על הפציעות. זה עניין ממש ממש מבאס. אבל רובם עוד יחזרו. סימונס הוא תופעה מרתקת כל כך ששווה לחכות לו.

*

ויש גם את החזרה של ט'יבודו, הלייקרס בלי קובי, הניקס עם (בלי) רוז, עונה אחרונה של מאנו, ווייד בשיקגו, אנטוני דייוויס לאן – לא חסר.

*

והנה תחזיות, כי חייב לצאת אדיוט:

מזרח:

1. קליבלנד
2. בוסטון
3. אינדיאנה
4. טורנטו
5. אטלנטה
6. שארלוט
7. ניקס
8. שיקגו

מערב:
1. ג"ס
2. ספרס
3. קליפרס
4. רוקטס
5. פורטלנד
6. דאלאס
7. יוטה
8. מינסוטה

MVP: פול ג'ורג'
הגנה: קוואי
רוקי: כריס דאן
משתפר: דווין בוקר
מאמן: ברד סטיבנס

*

וזה סתם חידון מגניב לבדיקת הזיכרון:

http://www.sporcle.com/g00/games/Clippers15/nba-2000-2015-1

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

 

עזרו לקיום דה באזר

משחק 7. סיכום עונה. ודראפט. וטריידים. זה לא יגמר...
כאמור, הכל צפוי