קאליףשוכב

1. מאז יום שבת, 3 דקות בתוך המשחק של הפועל חולון נגד מכבי ראשון, אחרי שקאליף וואייט הנפלא נפצע בברך וגמר את העונה –  כל מחשבה שעוברת לי בהקשר של הכדורסל בארץ מסתכמת ב"איזה באסה".
לפעמים גם מתגנבת מחשבת "איזה פספוס".

איזה באסה שעד שקמה אלטרנטיבה לשתי הגדולות, קבוצה עם עומק, מאמן טוב, ישראלים אטרקטיביים ומשפיעים, קהל שהולך איתה שנים – הכל נהרס.

איזה באסה שערב חצי גמר גביע מהסרטים שהיה אמור להגיע לשיאו עם משחק אדיר בין ירושלים לחולון, יהפוך כנראה למשהו אנמי בהשתתפות אשדוד המתפרקת, וחולון השבורה.

איזה באסה ששחקן כל כך צבעוני, כזה שממש בשבילו באים לראות משחק, בדיוק כזה שהליגה הזאת צריכה ואפילו נמצא בכושר מצוין – גמר את העונה.

 

2. אני מניח שלא כל אוהד כדורסל ניטראלי מתחבר למשחק של וואייט באופן מיידי. לפעמים הוא נראה שכונתי ולעיתים לא תדע מאיפה תבוא לך פתאום זריקת השלשה מקילומטר בהתקפת המעבר. אבל על דבר אחד בטוח – אין בליגה הרבה שחקנים שיכולים להכריע משחק בעצמם כמו וואייט. שחקנים צבעוניים, בעלי יכולת אישית, קור רוח וביטחון עצמי בלתי נגמר.
וכריזמה, אוי הכריזמה.
קאליף מוביל העונה את הליגה בנק' עם 18.8, תשיעי באס' עם 4.1 ורביעי במדד הפלוס מינוס. הוא אמנם גם חמישי באיב' עם 2.8 למשחק ומעמיד רק 30% מהשלוש אבל כולם על המגרש יודעים שבמאני טיים השלשה שלו תכנס.
במובן הזה, ואולי בגלל צבע המדים, וואייט תמיד הזכיר לי קצת את קובי – הנונשלאנט, הביטחון שגם אם 10 זריקות קודמות לא נכנסו הבאה תכנס ובעיקר – הקילריות.

3. אם כל זה לא הספיק באה התגובה שלו לפציעה ולתמיכת האוהדים כדי לנפץ את תדמית האדישות ורק העצימה את תחושות הפספוס והאכזבה בשבילו. הדמעות שהציפו את עיניו בזמן שדיבר על הפציעה והאוהדים מסביב ממשיכים לחנוק מאהבה לא השאירו מקום לציניות. אפילו אצלי.

וכאן האוהדים באים לתמוך בפתח דלתו והוא מחזיר הערכה:

 

4. ואולי דווקא אל מול תגובת האוהדים החמה והתומכת בולטת אי תגובת המאמן. הייתי במשחק של חולון בו שלומי הרוש נפצע והתגובה האדישה של שמיר הפתיעה אותי. הוא אפילו לא העיף מבט דאגה לכיוון.
אני חושב שדן שמיר הוא מאמן מעולה, ועצם העובדה שהסתדר כל כך טוב עם וואייט מראה שהוא יודע גם להגיע ללב של שחקניו. מצד שני, ככל שעוברות השנים אני יותר ויותר מרגיש שכינוי ה"לפטופ" לא ניתן לו לחינם.
אני לא מכיר את שמיר, קשה לשפוט מה קורה מאחורי הקלעים כשהתקשורת לא שם ויכול להיות שאני עושה לו עוול – אבל דווקא לאור תגובות האוהדים בולטת עוד יותר, התחושה שמעביר שמיר שמדובר "בעסקים" גרידא, ועושה, לפחות לי, הרגשה מוזרה.

5. כפי שכבר ידוע, אני לא אוהד בליגה, בטח לא של חולון. אמנם יש את הרצליה החביבה עם משעור האדיר, את הפועל המג'עג'עת עם הרבה ישראלים צעירים, את חיפה שתמיד שורטת דרכה למעלה ואילת המשתפרת – ובכל זאת, הפינה החמה שלי בלב העונה היתה עד עכשיו שמורה לחולון. ולקאליף ואייט. אחרי ששרדו את הפציעה של דילייני, ועכשיו עם הפציעה של קאליף במקביל לזו של יבזורי, זה יהיה מאד מפתיע אם הם ימשיכו להיות אלטרנטיבה חזקה בצמרת.

לכן מאז שבת כל מה שאני יכול לחשוב בהקשר של כדורסל ישראלי זה "איזה באסה".

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

 

עזרו לקיום דה באזר

החיים והמוות ביד הפרשן
אחרי המבול, לפני ה...?