יוסטון – ספרס: מה לעזאזל?

 

נתחיל מהסברון – לא כתבתי הרבה זמן. סיבות שונות ומשונות ניתן למנות כמו תינוקת בבית, הרבה עבודה וענייני בריאות, אבל כל אלה הם באמת תירוצים. והנה אנחנו שוב בימי פלייאוף, ואי אפשר להשאר רחוק מהמקלדת. אני כמובן מדבר על הסדרה המצויינת בין באר שבע ונס ציונה על העלייה לליגה הראשונה. אבל יש גם סדרות שם מעבר לאוקיינוסים, ואמנם נשמעים קולות כאילו עד עכשיו לא היה מספיק מעניין אבל עם כל הסיפורים, הנרטיבים וה-take that for data לי דווקא אין תלונות.

מה שאותי בעיקר מעניין זו רכבת ההרים או בשמה השני, סדרת חצי גמר המערב בין יוסטון לסן אנטוניו. מה שקרה שם הדיר שינה מעיני לאחרונה, שכן מהפכים כאלו בין משחק למשחק לא רואים כל שבוע. הייתי שמח לספר לכם שהנוסחא פוצחה ושינויים טקטיים גדולים ממשחק מס' 1 לשניים הבאים הם הם שהפכו את התמונה, אבל הנה ספויילר – אני לא חושב שזה המצב. לדעתי, וזו כבר השורה התחתונה, ההבדל העיקרי הוא ב-execution, ההוצאה לפועל. כשמדברים על ביצוע, לא מדובר בהכרח על ניצול מצבים בהתקפה, אלא גם על שמירת תכנית המשחק בהגנה – וזה מה שהטריד את הפופ במיוחד אחרי משחק 1.
והרי לפירוט.

הגנתית

ההתקפה של הרוקטס, ופה לא אגלה שום סוד חדש מתבססת על דבר כמעט יחיד והוא הפיק אנד רול של הארדן ומה שהוא יוצר ממנו עבור קלעי השלשות שמסביבו. כל זה תוך התבססות על התכנית מבוססת אנליטיקס ששמה כבר יצא למרחקים – זריקות משלוש, ליי אפים ועונשין. מי שזורק חצי מרחק, יעמוד בפינה.
התכנית ההגנתית שהכינו בסן אנטוניו למהלך הזה היא מעניינת במיוחד, בעיקר כי היא מתבססת בדיוק על מה שהרוקטס כל כך גאים בו ומוצאת את נק' התורפה. החוקים הם פשוטים:
א. בחסימה בין גארד לגארד (עמדות 1 עד 3) – חילוף אוטומאטי.
ב. בחסימה בין הארדן ל-4 (אריזה או אנדרסון בדר"כ) – עזרה קצרה וחזרה מהירה כל אחד לשחקן שלו (help and recover).
ג. בחסימה בין הארדן לעמדה 5 – אייס (Ice) מאד מאד נמוך – Ice זה רעיון ששוכלל בזמנו על ידי ט'יבודו בימיו בבולס שעקרונה הוא שהגבוה המגן נשאר מאחור ומחכה לגארד התוקף תוך שהמגן המקורי מנסה לחזור בזמן לפני שהתוקף עושה את הנזק. החוכמה בתכנית של הפופוביצ'ים היא ניצול העובדה שברוקטס אסור לזרוק מחצי מרחק, ולכן המגן מחכה מאד עמוק בצבע.

המקורי למטה לעומת של הספרס למעלה. שימו לב להבדלים בעמדה הגבוה.
המקורי של הבולס למטה לעומת של הספרס למעלה. שימו לב להבדלים בעמדה הגבוה.

בווידאו – חילוף ואז Ice נמוך:

https://www.youtube.com/watch?v=DyttkBD9k1o&feature=em-upload_owner

היתרונות המשמעותיים –
א. מאפשר התמודדות של רק שני מגינים בלי צורך בעזרה מהקלעים.
ב. העובדה שהגבוה מחכה כ"כ נמוך מונע המצאותו ב-no man's land, ומקשה מאד את הזווית למסירת ה-lob שהארדן ככ אוהב לסנטר (קפלה בדר"כ) שמגיע מאחורה להאלי -אופ קל, כפי שניתן לראות פה ממשחק עבר בו גאסול נמצא הרבה יותר קרוב.

 

https://www.youtube.com/watch?v=7GyEfa70q0A

החסרונות –
א. משאיר את הארדן די חופשי ל-pull up  משלוש.
ב. מאפשר להארדן לצבור תאוצה בהגעה אל הטבעת מה שהביא לנו כבר מס' דאנקים בפרצופו של הגאסול.

פופוביץ' בעצם לא כ"כ "Fear the beard", ואומר לו "בוא תנצח בעצמך" תוך שהוא מנסה לעקר את שאר קלעי השלוש הקטלניים.
בנוסף, כמובן שאי אפשר שלא לציין את המאמץ הכביר של הספרס להמנע מלשלוח את הארדן לקו מה שהביא לפיתוח שיטת ההגנה החדשה, הרי היא שיטת ה "Dont Shoot"!
הכל כדי להמנע משליחת ידיים לאזור של הארדן, והניצול הציני אך אפקטיבי לעייפה שלו לסחוט מהמצבים האלה עבירות.

https://www.youtube.com/watch?v=O4rNmHexsoM&feature=em-upload_owner

הכל טוב ויפה, בדקנו, ניתחנו, אבל….מה ההבדל מהמשחק הראשון?

1. אז ראשית, חייבים לציין את העובדה הפשוטה, הברורה והמתבקשת ביותר והיא המעבר של קאווי להארדן. הניסוי של דני גרין על "הזקן" מוצה מהר במשחק הראשון ומאז ברוב שלבי המשחק קאווי הוא השומר העיקרי שלו.
מעניין יהיה לראות, במידה שהספרס יעברו, איך זה ישפיע על המצב הפיזי של לאונרד בסדרה הבאה. מצד שני, אני לא בטוח כמה מצבם של רובוטים מושפע משחיקה.

2. ופה מגיע עניין ההוצאה לפועל של תכנית המשחק, עלייה פופוביץ' כל כך רגז. אפשר להניח שהתכנית לניטרול הארדן היא תכנית מגירה שעבדו עליה באימונים אבל לא זכור לי שתורגלה על רטוב. ואכן, במשחק 1 שימו לב לסיטואציה מעקרון הגנתי ב' למעלה, ואיך היא לא מבוצעת כהלכה:

דוגמא א' – אולדריג' מגיע באיחור גדול

https://www.youtube.com/watch?v=uPHL5OHxMOc&feature=em-upload_owner

 

דוגמא ב' – בסופו של דבר יש חילוף שמשאיר את אולדריג' לבד מול הארדן

 

https://www.youtube.com/watch?v=-kqfHd8PuYY&feature=em-upload_owner

דוגמא ג'  – ממשחק 3, כאן כבר המהלך ההגנתי מתבצע טוב , קאווי מספיק להגיע כדי להפריע להארדן בזריקה קשה.

 

https://www.youtube.com/watch?v=q2a5ULZq3DA&feature=em-upload_owner

 

במשחקים 2 ו-3 הסיטואציות בהן הארדן כדרר מול אולדריג' גאסול או דיוויד לי באזור קשת השלוש כמעט ולא נראו עוד לעומת המשחק הראשון שזה קרה 14 פעמים!

 

התקפית

אחרי שחפרתי רבות על ההגנה, אקצר בענייני ההתקפה אבל אי אפשר שלא לגעת בנקודה העיקרית:
אם היו שחשבו שהפתרון של סן אנטוניו לאתגרים היוסטוניים הוא מעבר להרכב נמוך וויתור על אחד הגבוהים, "לא לא לא" אמר פופוביץ' ורק העצים את הסתמכותו בצבע:

1. שינוי בחמישייה – פאו גאסול במקום דיוויד לי. אם במשחק הראשון לי שיחק 29 דק' ופאו רק 22, בשניים הבאים, גאסול עבר לחמישייה ושיחק 60 דק' (29,31) בשנייהם לעומת רק 27 של ליי (11,16). גאסול מאפשר אופצייה של ריווח כי הוא קלעי לא רע משלוש (לא רע? נסו כמעט 54% עם ממוצע שלשה למשחק העונה!). בנוסף פאו שחקן פוסט שיכול לנצל מיסמאצ'ים טובים יותר בעיקר על ידי מסירות מצויינות.

2. שינוי גישה – משחק הגבוהים. אם במשחק הראשון גבוהי הספרס זרקו יחד 12 זריקות (וקלעו 4, אולדריג' מסיים עם 4 נק') במשחקים 2 ו-3 הם כבר זרקו 29 ו-30 בהתאמה, כשאולדריג' חוזר להזכיר את הסופרסטאר שהיה רק לא מזמן.

3. קוואי – מה עוד יש להגיד. אם במשחק הראשון היה לו משחק לא קואייי עם 5 מ-14 מהשדה, בשניים הבאים הוא כבר עם 22 מ-36, מעל 60% מהשדה, מעל 70% מהשלוש. רובוט, כבר אמרנו?

נסכם?
אז מה היה לנו כאן? הרבה מילים, קצת ווידאו (סליחה על איכות הטלפון שלי) ובעיקר:

1. קאווי עובר להארדן.
2. ביצוע טוב יותר של התכנית ההגנתית של הספרס.
3. שינוי בחמישייה עם גאסול והתבססות התקפית רחבה על הגבוהים.
4. קאווי.
5. ראיין אנדרסון – היה מצויין במשחק הראשון, נראה שנפצע בפרק היד בשלהי משחק 2 ובמשחק 3 כבר היה עם משחק מאד אנמי ו 0 מ-4 לשלוש.
6. הארדן – אמנם משחק של 43 נק' בסופו של דבר במשחק 3 אבל בשניים האחרונים עם רצף של 23% משלוש ולא מקבל את השריקות שהיה רגיל להם ממהלך העונה – בין אם בגלל העבודה המצויינת של סן אנטוניו ובין אם בגלל ש…ככה זה בפלייאוף. וטוב שכך.
הארדן לא יכול להיות מרוצה מההופעה שלו בנתיים ובמירוץ בינו לבין פופוביץ', באופן לא מפתיע כרגע האחרון יוצא מורווח.

*

השורה התחתונה שלי פה, ואשמח להבין דברים נוספים בעקבות הדיון שיתפתח, הוא שאני חושב שלא היה כאן ניצחון טקטי של דאנטוני במשחק הראשון או שינוי משמעותי שעשה פופוביץ' בבאים אחריו. למעט המעבר הדי טבעי של קאווי להארדן ודגש על הגבוהים בהתקפה, השינוי העיקרי היה ביצוע יותר טוב של התכנית המקורית שהוצגה כבר במשחק הראשון. זה, ועוד כמה גורמים כמו קליעה פחות טובה של הרוקטס אחרי משחק 1, הביאו את הרוקטס לקלוע לראשונה העונה פחות ממאה נק' בשני משחקים רצופים.

ומה יהיה?

אני מנחש שיוסטון יגיבו, במיוחד הארדן, אבל קשה מאד מבחינתי לנחש לאן הסדרה הזאת תלך. בכל מקרה, סופר מעניין ומתקשה להבין את מתלונני הפלייאוף.
נכון שהכל רק עניין של זמן עד שנראה שוב את הדוראנטים נגד הלברונים בגמר, אבל את זה ידענו עוד לפני שהתחילה העונה. בנתיים נותר לנו להנות מכמה סדרות, מאמנים וגיבורים קטנים גדולים, וזה כייף גדול.
שרק יבוא כבר משחק 4!

 

*

חובות ישנים

אמנם אלה דיבורים שכרגע כבר לא מעניינים אף אחד (ותודות לליגה כנראה גם לא יעניינו כשיפורסמו עמוק בקיץ), אבל כיוון שלא כתבתי בסיום העונה, חובות יש למלא

בחירות העונה שלי (שנעשו כמובן עם סיום העונה):

MVP – הבחירה שלי: קוואי. מי לדעתי יבחר: ווסטברוק.
מאמן – הבחירה שלי: פופוביץ (מקום שני:ספולסטרה)  מי לדעתי יבחר: דאנטוני.
הגנה – הבחירה שלי: דריימונד  מי לדעתי יבחר: דריימונד
שישי – הבחירה שלי: ג'יימס ג'ונסון.  מי לדעתי יבחר: אריק גורדון
משתפר – הבחירה שלי: איזייה (גם יאניס סבבה)  מי לדעתי יבחר: יאניס
רוקי – הבחירה שלי:ברוגדון  מי לדעתי יבחר: סאריץ'.

 

הבראקט שלי (שמולא כמובן לפני תחילת הפלייאוף)

Playoff Bracket_Amit AmitBracket

 

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

Share on FacebookTweet about this on Twitter

79 תגובות ל “יוסטון – ספרס: מה לעזאזל?”

  1. אריאל גרייזס (פורסם: 7-5-2017 בשעה 09:02)

    מצוין. הסרטונים מאוד מוסיפים. באופן עקרוני לא הייתי בונה על ד'אנטוני שיצליח למצוא התאמות למה שפופ זורק מולו.

  2. גיא זהר (פורסם: 7-5-2017 בשעה 09:13)

    ניתוח מצוין. פלייאוף מאכזב. יש מצב שקליבלנד תגיע לגמר עם הפסד אחד/שניים וג"ס עם מאזן דומה. באסה.

  3. אדם (פורסם: 7-5-2017 בשעה 09:19)

    שמתי לב למה שאמרת במשחק שלוש בו באמת הגבוהים נשארו עמוק בצבע ואני לא מצליח להבין למה הארדן לא קיבל הוראה לזרוק. מספיק שהוא קולע פעמיים וצריך לחשוב על זה שוב

    • יריב (פורסם: 7-5-2017 בשעה 11:56)

      לעלות לשלשה מכדרור מיד לאחר החסימה? אפשר לעשות את זה, אבל דומני שזו לא שלשה נוחה, בגלל שכיוון התנועה הוא לרוב לא לעבר הסל. אין לו גם הרבה זמן לעשות את זה, כי השומר שלו יעבור את החסימה (הסנטרים של יוסטון לא מושכים תשומת לב הגנתית ליד קשת השלוש).

      • איציק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 12:05)

        אם אני מבין נכון לא מדובר על שלשה כי אם זריקה מחצי מרחק שם יש המון מרחב לזרוק. הארדן בהחלט יכל לעשות זאת אך בחר שלא, וכך גם שאר הקלעים של יוסטון. אולי הם לא מספיק מיומנים מטווחים אלו ולא מרגישים בנח משם, או שסתם מקובעים.

        • עמית זילברבוש (פורסם: 7-5-2017 בשעה 12:15)

          לגבי עלייה לשלשה מכדרור – הארדן עשה את זה כמה פעמים אבל זו זריקה אחת הקשות במשחק ודווקא הוא שעושה אותה ברמות הגבוהות ביותר, לא הצליח לקלוע באחוזים "מענישים".
          לגבי עצירה לקליעה מחצי מרחק – זה ביג No No לפי התאוריה של הרוקטס, כיוון שהקב' מבססת את ההתקפה של על אנליטיקס גרידא, שם שהוכיחו שזריקה ל-2 מחצי מרחק היא הזריקה הכי פחות יעילה שקיימת במשחק.

          • אדם (פורסם: 7-5-2017 בשעה 12:54)

            זה נחמד והכל אבל בשביל לפתוח את האופציות הוא חייב לקחת את זה. הם השאירו לו בור ענקי באזור קו העונשין ואם יוסטון לא הולכים לנסות לנצל את זה אז הסדרה די גמורה

          • אריק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 13:25)

            הם החליטו שהקליעה שגורדן ייצר ממנה הכי הרבה נקודות בקריירה, היא רעה?
            זה לא קצת מוזר?
            יכול לחשוב על עוד כמה יעילים כמו דירק וקרל מלון. לא לגמרי מבין למה לוותר על אופציות. נשמע דבילי קצת.

            • יריב (פורסם: 7-5-2017 בשעה 13:51)

              בגדול, הטענה היא שהזריקה הזו פחות יעילה, גם לשחקנים הטובים ביותר בשימוש בה, וזה כנראה נכון.
              קח את נוביצקי כדוגמה. אם נסתכל על עונת הMVP שלו (כי אני לא מוצא נתוני קריירה בצורה נוחה), נראה שהוא קלע 0.99 נקודות לזריקה מ10 רגליים ועד קו השלוש, לעומת 1.18 נקודות לזריקה לשלוש. כמובן, אלו לא אותן זריקות, הזריקות לשלוש התבססו במידה רבה יותר על אסיסטים, אבל זה הרעיון.

              הבעיה, כמובן, היא שאתה חייב להיות מוכן לקחת מה שההגנה נותנת לך. יש מצבים שבהם זריקה מחצי מרחק היא הדבר הטוב ביותר, אף שהם לא טיפוסיים, אבל אם תסרב לזריקות כאלו בכל המקרים סביר שאתה מקל על ההגנה יותר מדי.

            • אריק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 14:03)

              1.18 לעומת 1 בעונה 1? זה מראה משהו? ואם נלך על זה, אם אתה מוותר לחלוטין על אופציה רק כי היא יעילה ב0.2, אז אתה א. טיפש ב. מקל על ההגנה ואז גם האופציה הלכאורה טובה יותר סובלת. רוצה לומר לי ששיחקנים של יוסטון שיש להם זריקה חופשית מחצי מרחק מוסרים או עושים שני צעדים אחורה?

            • אלעד כ (פורסם: 7-5-2017 בשעה 14:39)

              זאת דוגמא מעולה לפער בין סטטיסטיקה למציאות. השימוש בססטיסטיקה מתקדמת יכול להוביל אותך עד נקודה מסויימת, ואין ספק שיוסטון מיקסמו את זה עד הסוף. אבל באיזשהו שלב צריך לזרוק את כל החישובים מהחלון ולהיות יותר פרגמטי.
              במהלך העונה הרגילה, קבוצות בקושי מתכוננות למשחקים ומריצות בערך את אותו סט תרגילים, הגנה והתקפה. ואז הרעיון הזה של ללכת על זריקות שיותר משתלמות סטטיסטית עושה שכל. אבל אז מגיע פלייאוף והמאמן היריב מראה לך שהוא יודע בדיוק מה תכנית המשחק שלך, ואתה חייב להגיב. יוסטון נכנסת לסדרה הזו כשכל הקלפים שלה גלויים וידועים.

            • יריב (פורסם: 7-5-2017 בשעה 14:56)

              זו דוגמה, אם אתה רוצה במחקר סטטיסטי אמיתי, אתה מוזמן לעשות אותו בעצמך (או לחפש מה כתבו אנשים שעשו אותו, זה לא בגדר סוד).

              שחקנים של יוסטון לא עומדים בחצי מרחק, הם מחכים על קו השלוש או בסמוך לסל. השאלה, לפיכך, לא עולה. אגב, זה לא מדויק לומר שיוסטון לא זורקת מהטווח הזה, בערך 9.2% מהזריקות שלהם (בעונה הרגילה) היו זריקות לשתי נקודות ממרחק של לפחות 10 רגליים. זה, כמובן, אחוז נמוך מאוד (ממוצע בליגה – 24.1%). כמו כן, הזריקות האלו לא יעילות גם אצלם (קולעים ב37.2% בממוצע, מתחת ל41.3% הממוצע בליגה).

          • איציק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 13:42)

            אני מבין את זה, אבל כשאתה מתבסס על שתי אופציות מועדפות בגדול, שלשה ומתחת לסל אך שתיהן סגורות, אז צריך לחיות ממה שיש.
            קרי, דוראנט ותומפסון קלעי שלוש לא רעים אך הם מקפידים לזרוק מחצי מרחק כדי לא להגביל את עצמם, במיוחד האחרון. שון ליוינגסטון עושה מזה קריירה סבירה. לכן לדעתי זה מקובעות של עדיף למות על שלשה מאשר לנסות שתים כדי לחיות.

          • ברבור שחור (פורסם: 7-5-2017 בשעה 17:58)

            לא כשהזריקה היא חופשית

        • יריב (פורסם: 7-5-2017 בשעה 13:40)

          מחצי מרחק האחוזים שלו יהיו, אני מניח, טובים בהרבה. בין השאר, גם אם יעלה מכדרור זה יהיה בתנועה לכיוון הסל, שזה הרבה יותר פשוט. עם זאת, בשביל שזריקה כזו תאלץ את ההגנה להשתנות הוא צריך לקלוע אותה ב60% בערך, אם אלו שלשות 40% יספיקו.

          • איציק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 14:09)

            הנקודה היא, שעד כמה שאני מבין, ההגנה של SA מאלצת אותם לאחוזי שלוש נמוכים בהרבה, לכן כדי לקבל תפוקה לפחות כמו משלוש, מספיק אחוז נמוך יותר מ-2. למשל האחוז במשחק 3 היה 30.8% משלוש, כלומר מ-2 יספיק מעל 47% לקבלת תפוקה טובה יותר, שזה ממש לא בשמים.

            • יריב (פורסם: 7-5-2017 בשעה 14:57)

              זה גבוה לזריקות מחצי מרחק, גם אם לא בשמים, וליוסטון אין שחקנים שמתמחים בזריקות מחצי מרחק. כמו כן, הם לא צריכים לקלוע יותר, הם צריכים לקלוע מספיק טוב כדי לנצח.

            • איציק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 15:06)

              בנתיים לא נראה שהם הולכים לנצח ואני לא רואה את דנטוני עושה התאמות. אולי יפתיע פתאום.

            • יריב (פורסם: 7-5-2017 בשעה 15:10)

              מה שאני אומר הוא שיש עוד התאמות פוטנציאליות (וגם מזל משחק תפקיד). נראה מה יהיה.

            • איציק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 15:14)

              המזל זה דבר חמקמק שבדרך כלל הטובים יותר מקבלים יותר ממנו לאורך זמן. לא היתי בונה על זה במקרה של יוסטון. לגבי התאמות אחרות, אולי, אשמח אם תפרט מהן לדעתך.

            • יריב (פורסם: 7-5-2017 בשעה 15:23)

              המזל משחק תפקיד – במשחק הבא הם לא יקלעו 30.8% לשלוש, ועל פניו הסיכוי שיקלעו 35% גם בלי שום התאמות לא מבוטל. לגבי התאמות אחרות, קטונתי. יש המון אפשרויות, ואין לי יומרה להעריך אילו מהן יועילו ליוסטון.

            • אדם (פורסם: 7-5-2017 בשעה 16:09)

              יריב, הם הפסידו משחק בו סן אנטוניו איבדה אינסוף כדורים והסיבה העיקרית לאחוזים היא הזריקות שנשארו להם. בשביל להעלות חזרה באמת את האחוזים הם יצטרכו הרבה מזל מה שלא ייתן להם יותר משני משחקים (סביר להניח) או למצוא התאמות, כשהברורה מכולם היא להשתמש נכון בשטח שסן אנטוני מפנה.

  4. איציק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 09:20)

    תודה, מעניין, טוב שחזרת :-)
    כמה נקודות:
    1. SA פשוט יותר מוכשרת ומתואמת מיוסטון ולכן טבעי שיהיה לה יתרון.
    2. משחקי פלאי-אוף לרוב מנצחים בהתאמות קטנות ולא בהפתעות גדולות. קואי על האיש והזקן ומעבר לקצת יותר גובה וקליעה מבחוץ אלו ההתאמות הקטנות והן עובדות בגדול.
    3. דאנטוני לא ידוע כמשנה גישה, מעניין אם ינצל את כל טווח הביניים כדי להתחיל לצבור משם נקודות ולהעניש את SA על כך שרק פורסת לשלשה ומצופפת בצבע, ומשאירה את טווח 3-5 מטר פרוץ. לא נראה לי.

  5. אדם בן דוד (פורסם: 7-5-2017 בשעה 09:32)

    קבוצה שההתקפה שלה מבוססת על אדם אחד תמיד תתקל בבעיה כשהאדם הזה נשמר על ידי אחד משחקני ההגנה הטובים שהיו אי פעם.

  6. נמרוד הורביץ (פורסם: 7-5-2017 בשעה 10:08)

    פוסט מעולה, מעניין יהיה לשאול מה רמת השחיקה של סדרה מהסוג הזה ובכלל לדבר על עוד שינויים ברוטציה של סן אנטוניו, התגעגנו זילברבוש!!

    • עמית זילברבוש (פורסם: 7-5-2017 בשעה 12:13)

      תודה :)
      מאמין שרמת השחיקה קיימת אבל ממילא לא רואה שום סיכוי שהיו עוברים את ג"ס בשלב הבא אז עדיף כבר להתאמץ עכשיו…

  7. בנימין (פורסם: 7-5-2017 בשעה 10:12)

    סוף סוף כתבה טובה על NBA.
    יבשתם לנו תצורה דה בזאר.
    עונה משוגעת, פלייאוף כבר שבוע ובקושי פוסט בשבוע. (דובינסקי את בסדר).
    תודה רבה. ניתוח מעניין מאוד.
    אני לא בטוח שגולדן סטייט יקחו.
    העידר מאמן עם תוכנית משחק מגובשת. והעסק שם עדיין די חורק.

    • שמעון (פורסם: 8-5-2017 בשעה 06:41)

      אין מה להגיב הסדרות מאד צפויות, מה שבטוח שקאבס גולדן יהיה מאד פיקנטי למרות שגם שם אני לא רואה יותר מידי עניין. יש לי הרגשה שגולדן תפסיד רק 2 משחקים עד האליפות. קשה לנצח 4 משחקים את הקליעה של קרי קליי ודוראנט.

  8. גיל שלי (פורסם: 7-5-2017 בשעה 10:31)

    מעולה, בדיוק על זה דברתי כשאמרתי שלהצלחה הממוחשבת של יוסטון תגיע תגובה אנושית

    • איציק (פורסם: 7-5-2017 בשעה 10:44)

      ועוד על ידי רובוט.

    • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 7-5-2017 בשעה 11:15)

      ההצלחה של יוסטון הגיעה אחרי שדאנטוני עשה את הדבר הכי אנושי שיש- שם את המפתחות בידיים של שוטינג גארד.

      ההצלחה של ס"א עפ"י זילברבוש באה בצורה הכי "ממוחשבת" שיש-להפסיק עם הנסיונות ולשים את השומר הכי טוב שלך על השחקן הכי טוב בצד השני.

      בקיצור,הפוך גוטה.

      • גיל שלי (פורסם: 7-5-2017 בשעה 13:09)

        הכוונה היתה בתגובה הכללית להמנעות מקליעות מחצי מרחק כי הן לא משתלמת סטאטיסטית

  9. איברה (פורסם: 7-5-2017 בשעה 11:15)

    מצוין. תודה!

  10. אמוץ כהן-פז (פורסם: 7-5-2017 בשעה 11:54)

    טוב שחזרת.

    • עמית זילברבוש (פורסם: 7-5-2017 בשעה 13:01)

      טוב לחזור :)

  11. AdamB (פורסם: 7-5-2017 בשעה 12:42)

    מה שמדהים אותי זה בסדרה זו היכולת של קאווי לייצר נקודות
    באחד על אחד כשההתקפה של סאן אנטוניו נתקעת. הוא שחקן מדהים אבל הוא
    לא לברון. זה אומר שהגנה שמתכוננת אליו יכולה לעצור אותו, רק שלא בטוח שקבוצה של דאנטוני
    בכלל חושבת בכיוון כזה.

  12. אורן השני (פורסם: 7-5-2017 בשעה 12:54)

    מה תהיה ההשפעה לדעתכם של הפציעה של פארקר? בינתיים נראה שהספרס מסתדרים לא רע בלעדיו.

    • יוסי מהאבטיחים (פורסם: 7-5-2017 בשעה 13:31)

      זה לא אמור להיות חדש לספרס.
      פארקר נתן עונה רעה במונחים שלו, והיכולת שלו במשחקים האחרונים היתה בגדר בונוס.

  13. Ljos (פורסם: 7-5-2017 בשעה 14:39)

    מעולה.
    היתרון הגדול ביותר של הספרס בתהליך שהצגת הוא שלא מדובר בשום דבר חדש עבורם. מלבד ההתאמות הספציפיות ליוסטון, הכרחת מיד ריינג׳ וקוואי על הארדן (מישהו באמת חשב שזה חכם לבזבז את קוואי לג׳רדן את אריזה דווקא?), הם כבר הרבה זמן משחקים הגנתית על תפיסה מסויימת מאוד.
    בניגוד לראס אל ברוק, פופ-פופ הבין שההבדל המרכזי בין כדורסל מנצח היום לכל השאר הוא הקבוצתיות והיכולת להוציא מכולם יותר. לכן, השיטה ההגנתית שלהם מלאה בדרכים למנוע את אופציות המסירה ולהכריח משחק בידודים. ככה גורמים ליוסטון להיראות כמו אוקלהומה.
    מעניין דווקא היה לראות קבוצת בידודים (היי קייסי. איך הולך שנה מאה ברציפות של לא להבין איך עובדת התקפה. חשבתי שמילווקי העבירה לכם את ההשתלמות) מול הגנה שמטרתה להעביר משחק קבוצתי לאישי.

  14. MOBY (פורסם: 7-5-2017 בשעה 15:04)

    מעולה,
    הרבה כבוד על ההשקעה

  15. ק. (פורסם: 7-5-2017 בשעה 15:56)

    מת על הניתוחים שלך ועל הזוית המקצועית.
    ראיתי את הרבע האחרון של גיים 3 וגאסול ניהל משחק מאזור העונשין בצורה מרשימה מאוד, אחרי שלא כל כך מצא את עצמו בקרבות מול ממפיס ובתחילת הסדרה

    • שמעון (פורסם: 8-5-2017 בשעה 06:43)

      מול יוסטון כל שחקן נורמלי ימצא את עצמו כי הם לא שומרים כתכנית משחק.

  16. ק. (פורסם: 7-5-2017 בשעה 15:59)

    ובעניין אחר שציינת, יש הרבה סיפורים יפים והופעות מרשימות בפלייאוף, אבל הבעיה היא בשלב הזה 2 הסדרות המעניינות (באמת מעניינות לכשעצמן) הן על הזכות להפסיד בגמרים האזוריים, כלומר, ככל הנראה לא ישפיעו על זהות הקבוצות בגמר (אשמח להתבדות)

  17. רטקסס (פורסם: 7-5-2017 בשעה 18:04)

    יפה מאוד, נהניתי לקרוא.
    מעניין לקרוא בהזדמנות ניתוח על ג"ס

  18. 7even (פורסם: 7-5-2017 בשעה 18:47)

    יפה מאד. ניתוח בהחלט מעניין.
    הכיוון נכון אבל לטעמי כדאי לתת לזה עוד ביסוס סיותר מסרטון אחד או שניים לסיטואציה.
    והרי מאמנים ועוזרי מאמנים עושים גם התאמות תוך כדי המשחק אז אני בטוח שלא ככה התנהלו כל שאר ההתקפות מרגע ההתאמה..
    שווה בדיקה.

  19. S&M (פורסם: 7-5-2017 בשעה 20:52)

    מעניין. תודה!!

  20. שמעון (פורסם: 8-5-2017 בשעה 06:35)

    הנה 2-2 בסידרה, זו כנראה סידרה של 7 משחקים, הפציעה של טוני מאד פגעה בספרס, אני עדיין עם יוסטון. אבל יותר מזה אני לא רואה את יוסטון ולא את הספרס בלי פרקר מהווים יריבות לגולדן, גולדן תיקח את הסידרה גג ב-5 משחקים הן מול יוסטון והן מול הספרס.

  21. אבי (פורסם: 8-5-2017 בשעה 13:22)

    אוף טופיק וחילול הקודש, אבל בכל זאת: האמנם ג'יימס נופל מג'ורדן? למה, בדיוק? בגלל מספר האליפויות או הגמרים שהפסיד? זה הרי מבחן שלא מביא בחשבון את איכות היריבות ואת איכות השחקנים והמאמנים בקבוצות של השניים. ברוב הפרמטרים ג'יימס טוב מג'ורדן: גובה, כוח, קליעה מבחוץ, חסינות לפציעות, ריבאונדים, אחוזים מהשדה ואסיסטים.

    • רונן דורפן (פורסם: 8-5-2017 בשעה 13:32)

      עלית על נקודה יפה. ג׳ורדן שיחק כל הקריירה באזור החזק של הליגה וג׳יימס שיחק כל הקריירה באזור החלש.ג׳יימס אכן עסק כל הזמן ברכש של שחקני עילית לצידו. ג׳ורדן פיתח את מי שקיבל מהדרפט (מלבד רודמן). ג׳ורדן שיחק בתקופה של חוקים לטובת הגבוהים וג׳יימס בחוקים לטובת הסווינגמנים. הסטטיסטיקה של ג׳ורדן מצביעה על עדיפות מסויימת כשלמעשה אתה צודק – העדיפות הוא מוחלטת.

      כל מיני דברים שכתבת כמו חסינות לפציעות, אחוזים מהשדה, קליעה מבחוץ, פשוט לא מעוגנים במציאות. ג׳יימס אכן יותר גבוה. זה נכון.

      • תומרג (פורסם: 8-5-2017 בשעה 13:42)

        אני חושב שגם יותר חזק

        בזמן האחרון עולות יותר תהיות בעניין לברון מול מייקל. אני חושב שזה בעיקר בזכות העובדה שלברון פיתח מאוד את התכונה שאולי יותר מכל הפכה את מייקל למי שהוא – הדרייב האינסופי לנצח בכל מחיר.

        • סמיר זמפיר (פורסם: 8-5-2017 בשעה 14:44)

          שחקן ענק לברון, הייתי שמח לראות אותו מתחרה גם. הלייקרס של קובי עם גאסול ושות' נראים כמו נאפולי של מארדונה ביחס לבאיירן שלברון בונה. שאר המזרח כדורטמונד.
          מייקל? קודם שיהיה בירד. מתארים לעצמכם את לארי לוקח את בארקלי ואייזה תומאס לבוסטון כי המזרח בשנות השמונים היה מסובך ואיך אפשר לנצח את הלייקרס רק עם דני איינג' ודניס ג'ונסון?
          אצל לברון הדרייב הוא לא רק על המגרש או באימון. הוא גם. אבל הוא גם במשרד.
          למשל השנה- לקחת לקבוצת פלייאוף במזרח את הקלע הטוב ביותר שלה ככה סתם באמצע העונה תמורת טיסה בשמי הארץ. להביא רכז אולסטאר לשעבר שיכול לתת לקיירי לשבת רגוע על הספסל, בזמן שקבוצות פלייאוף אחרות מעלות רוקיז לא תמיד בחירת סיבוב ראשון. גם בחינם. על הדרך היה גם בואגט בחינם אבל לברון פשוט חסר מזל. שנה שעברה היה את פריי, ככה בשביל ותק פלייאוף ושלשות. לפני שנתיים שאמפרט וסמית' תמורת שלושה בקבוקים מלאים באוויר מכדור הארץ.
          יש לו שבעה אוטוטו שמונה גמרים במזרח שממש מתחיל להזכיר את הבונדוסליגה. מה שהוא עשה עם מיאמי ייזכר לדורות כמי שהיה צריך לעקם את השיווניות היחסית בליגה בשביל להגיע לגמר כל שנה. היה לו חצי מהגמרים והטבעות אם היה משחק במערב.
          הוא פחדן. וזה מתבטא לא מעט בדקות אחרונות של משחקים. פעם וויד פעם קיירי סוגרים. רק שלא יישלחו אותו אל הקו. או שייצטרך לזרוק ג'אמפ מסובך באחוזים נמוכים. איך יהיה אפשר להאשים את טירסטן תומפסון אחרי זה שהוא פישל?
          אבל כל מי שראה אותו מגלגל עיניים ועונה בצורה מגעילה ותרצנית לעיתונאים די יודע שדריימונד לא הוציא את הבי וורד משום מקום. שחקן ענק, מתחרה קטן. אלוף המשרד.

          • 7even (פורסם: 8-5-2017 בשעה 15:11)

            אתה בעצם אומר שאם היתה לג'ורדן הזדמנות להביא איזה כוכב ריבאונדים והגנה, פלוס כוכבה שלשות, באמצע העונה (או בתחילתה) כדי לחזק את הקבוצה הוא לא היה עושה את זה?
            אה אופס…הוא עשה את זה.

          • א.ב (פורסם: 8-5-2017 בשעה 15:18)

            הצוות המסייע של לברון הוא טוב אך ורק כי לברון נמצא על המגרש.
            לולא לברון הסגל הזה לא מתקרב לפליאוף,
            ברור שכולם צולפים טוב כשלברון מושך הגנה ומוסר עין עקומה מאחורי הגב לשלשה חופשית של קורבר או לאב.

            • סמיר זמפיר (פורסם: 8-5-2017 בשעה 16:57)

              כן ג'ורדן ממש היטה את התחרות.
              אבל הוא לא הצטרף לפיפן אחרי שהיה mvp בסדרת גמר, כמו וויד. אופס.
              ועל הדרך הביא איתו איזה פאוור פוורורד כוכב, עם ממוצעי דאבל דאבל- לשתי הקבוצות אליהם עבר במהלך הקריירה. ג'ורדן הפך את הוראסט גרנט לווינר לפני שהוא ידע שהוא כזה. לברון הוא גדול הפקידים. ושחקן שחקן.
              אם תשים ווינגמן טופ עשר במקומו הקאבס עדיין בצמרת הגבוהה בקלות. אם תשים את דוראנט בהיט או בקאבס כמה פחות גמרים היית מקבל? כי את מי היה לנצח?
              הטענה שהמזרח של ג'ורדן היה חלש אולי נכונה. אבל לפחות היה שיוויני ברמה הבסיסית שמשחקים עם מי שיש ולא עם מי שרוצים.

            • תומרג (פורסם: 8-5-2017 בשעה 17:01)

              לא ברור לי איך אפשר לכתוב את זה.
              הצוות המסייע של לברון כולל שחקן שהיה בחירה ראשונה בדראפט ורוקי השנה, שיחק בשני אולסטארים רצוף לפני שלברון הצטרף, שיחק פעמיים בנבחרת ארה"ב (וגם זכה לתואר ה MVP) ובכלל – אחד מעשרת השוטרים הטובים בליגה. הצוות כולל גם שחקן ששיחק בשלושה אולסטארים לפני שלברון הצטרף, שיחק פעמיים בנבחרת ארה"ב השיג דאבל דאבל ב 52 משחקים רצופים.
              חוץ מהם יש שם עוד שחקן אחד שנתן עונה לפני ששיחק עם לברון קרוב ל 50% מהשלוש, עוד אחד שהיה אולסטאר לפני ארבע שנים, עוד שחקן שלפני חמש שנים נבחר לחמישיית הרוקיז (בשוויון קולות עם אחד – לאונארד) ובכלל בחירות 1 2 ו 4 מדראפט 2011 (מספר 1 הוא אירווינג).
              אפשר לטעון שאלו שחקנים שנראים על הנייר יותר טוב מאשר על הפארקט אבל אני בספק אם היה פעם ריכוז כזה של כישרון מסביב לסופרסטאר אחד (אולי מאז ימי מאג'יק)

          • oz (פורסם: 8-5-2017 בשעה 16:59)

            קודם שיהיה בירד? נו טוב. היה פה כבר דיון על זה לפני שנה אז אין טעם לחזור עליו. הטיעונים של אלה שחושבים שבירד גדול יותר נשמעים יותר ויותר חלשים ומופרכים עם הזמן.

            רונן צודק שג'ורדן גדול יותר, גם סטטיסטית. אבל זה לא כזה רחוק. אם לברון לוקח עוד 2 אליפויות (לדעתי אין לו סיכוי כל עוד ג"ס כאלה חזקים) אז אני כבר לא בטוח עם מי אני הולך.
            אגב נכון שלברון אוסף אליו כוכבים אבל גם המתחרות שלו (בוסטון עם הביג 3 – בלעדיהם לברון יכל לקחת את המזרח עוד איזה פעם פעמיים, וכמובן ג"ס).

            • סמיר זמפיר (פורסם: 8-5-2017 בשעה 17:15)

              נכון לגבי בוסטון אבל להם היה ספסל מגוחך. וגם אז הגדיל לברון לעשות ואסף משם את ריי אלן, אחד הקלעים הטובים בהיסטוריה. הוא לא עשה הרבה חוץ מלתת ללברון טבעת שנייה.
              לברון פשוט הוריד את דרגת הקושי מהבסיס התחרותי. גם ביג 3. גם ספסל. גם בלי מזרח. בגלל זה בירד עבורי מעליו.

            • Shadow (פורסם: 8-5-2017 בשעה 19:25)

              הביג טרי עשו את זה בגיל שלברון עכשיו מגיע אליו ולא בשיא קריירה במיאמי או בשיא הקריירה של הצוות שלו בקליבלנד.

            • שמעון (פורסם: 8-5-2017 בשעה 20:49)

              אפשר לחשוב שהלייקרס והסלטיקס לא אספו כוכבים, נו די עם שטויות.
              רק דירק נוביצקי לקח אליפות עם נגרים והוא היחיד. דטרויט של 04 היחידה שלקחה אליפות בלי כוכב בכלל, נכון שיענו בילאפס והמילטון וביג בן נבחרו לאולסטאר אבל אף אחד לא באמת היה שם ראוי להיקרא אולסטאר לאורך זמן.
              כל השאר שיחקו עם כוכבים, חלקם עם מאמנים גדולים וכו'. הסלטיקס והמגיק היו רק אולסטארים כמו גולדן והקאבס של היום. מייקל היה עם פיפן ועם תחרות חלשה מולו, הקבוצות שהוא שיחק מולן לא היו גדולות כמו שמציירים אותם, הניקס היו נגרי על, אינדי הייתה רק רג'י והקבוצות האלו היו נדרסות ע"י הספרס הקאבס או גולדן של היום וכנראה אפילו יוסטון ביום טוב, קובי ושאק היה שילוב אימתני של 2 מהגדולים ביותר וכו'.
              לברון יש לו מגרעות אבל מה שהוא עשה זה מה שהוא היה חייב לעשות, הוא בזבז המון שנים מיותרות בקאבס לדעתי לפני המעבר למיאמי עם נגרי על שאיש לא היה עושה איתם יותר ממה שהוא עשה שם.
              גם ראסל היום שורף את שנות השיא שלו בנגרייה של אוק ברגע שחתם על הארכת חוזה שם (טעות קריטית לדעתי), אנתוני דיוויס שהיה עם פוטנציאל לדעתי להיות טופ 10 היסטורי .לגמרי שרף לעצמו את הקריירה עם החתימה של 5 שנים בנ"א.
              יש שחקנים אדירים שסתם מתבזבזים ובסיטואציות מקסימליות יכולים להיכנס להיסטוריה.

          • אלכס(אחר) (פורסם: 8-5-2017 בשעה 23:41)

            + מיליון, אם לא היו לוזרים כל כך מסביבו במזרח, גם את זה הוא לא היה משיג.

            • אלכס(אחר) (פורסם: 8-5-2017 בשעה 23:44)

              לסמיר זמפיר כמובן, לא ללברון וג"ס FANBOYS מן הסתם.

      • יריב (פורסם: 8-5-2017 בשעה 14:01)

        המזרח היה האזור החזק? כי כאשר ג'ורדן פרש, דווקא קבוצות המערב זכו באליפויות (גם באמצע, גם בסיום), ודומני שלאורך רוב התקופה המאזן הממוצע במערב היה גבוה מבמזרח (בדקתי את 1990, המאזן הממוצע במערב היה 42.14 נצחונות. השנה היה 42.4).

      • שמעון (פורסם: 8-5-2017 בשעה 16:00)

        ג'ורדן הכי גדול זה ברור,האליפויות, התארים האישיים והסטטיסטיקות וההשפעה של המותג ובכלל יכולת המשחק אבל לטעמי ג'ורדן שיחק בזמן שהליגה הייתה חלשה ביותר, הרבה יותר ממה שהיא היום והרבה פחות משנות ה-80. לא היו לו מתחרים רציניים ברמה שלו.
        לברון התמודד מול תחרות קשה יותר אך ורק בסדרות הגמר, עד הגמר שניהם שיחקו פחות או יותר מול מתחרות שחלשות מהן.
        לברון נכון להיום לדעתי טופ 4 היסטורי אחרי מייקל קובי ושאק (אני לא מחשיב שחקנים מתחת לשנות ה-80 כי הכל היה ממש שונה ולא ראיתי את ווילט וראסל ו-ווסט ואוסקר משחקים וכנראה שהם שיחקו נגד קונוסים אבל עזבו). אני מאמין שעד סוף הקריירה הוא יכול להיות מספר 2 בכל הזמנים אבל הוא צריך לדעתי עוד אליפות אחת בשביל זה. את מייקל הוא לא יעבור בחיים, הוא כבר מבוגר מידי, אם לא היה מפסיד את האליפויות למאבס ולספרס בהחלט היה על מה לדבר.

      • אלון3131 (פורסם: 8-5-2017 בשעה 17:16)

        לא שאני חושב שלברון גדול מגורדן(אני כן חושב שהוא מבסס את עצמו כמספר 2 אי פעם) או שהמזרח חזקבתקופתו.אבל איזה קבוצה אגדית או אפילו מעולה מייקל היה צריך לנצח בשנות ה90? הניקס? הפייסרס? אורלנדו? פיניקס ויוטה היו אחלה אבל עובדה שאף אחת מהקבוצות האלו לא זכו באליפות לא אחרי הפרישה הראשונה ולא אחרי הפרישה השנייה.

        לברון אולי מטייל במזרח ב3 שנים האחרונות(קשה לי לקרוא ל2012-2013 טיולים) אבל משום מה ההפסדים בגמר נספרים נגדו. לא חושב שמייקל התמודד בגמר עם קבוצות ברמה של הספרס האגדיים(גם 07 וגם 14 זה אגדתיות מסוג שונה) או עם גולדן שעוד יזכרו כאגדיים.

        שוב לא טוען שלברון גדול ממייקל, פשוט שטיעון המזרח החלש קצת מצחיק

        • סמיר זמפיר (פורסם: 8-5-2017 בשעה 17:28)

          כן הפייסרס האלה היו חלשים. איפה הביג 3 שלהם? רק רג'י וההולנדי בכל ביג הרבה עם השם של בורי? דטלף שרמף זה לא ביג 3.
          וחסר לי איזה כוכב ליד שאק ופני שייתן 25 כל לילה. הורסט גרנט לא מספק את הסחורה.
          הניקס רק הגיעו לגמר אחד בהיעדרו של מייקל? לא שווים
          גם אפשר לטעון שהמערב היה חלש. אבל אפשר לתהות אם יוסטון של האקים הגיע רק פעמיים לגמר שאולי הוא היה חזק מאוד מאוד שיצאו ממנו אלופות אזור שונות שהתחרו, למדו לנצח וזכו.

      • אבי (פורסם: 8-5-2017 בשעה 20:06)

        רונן,
        לפי הנתונים הסטטיסטיים הרשמיים של הנ.ב.א., הדברים שלי מעוגנים היטב במציאות: לג'יימס יותר אסיסטים, יותר ריבאונדים ואחוזים טובים יותר מהשדה. לגבי שלשות, אין בכלל תחרות: לברון עם 1467 במקום ה-26; מייקל עם 583 במקום ה-232. הוא לא רק יותר גבוה ממייקל, אלא גם הרבה יותר חזק.
        לגבי מה שקרוי "הצוות המסייע": קליבלנד בעונה שאחרי פרישת ג'יימס היתה הקבוצה החלשה ביותר בליגה – מה שמסביר את הצורך שלו לבנות קבוצה טובה יותר, מבחן שג'ורדן למזלו לא הועמד בו. גם המאמן של ג'ורדן היה כנראה קצת יותר טוב מדייוויד בלאט, ואולי גם אפילו מטיירון לו. שיקגו בעונה אחרי פרישת ג'ורדן שיקגו סיימה שנייה במזרח, ושיחקו בה שלושה אולסטרים (פיפן, גרנט וארמסטרונג).
        לגבי היריבות, גולדן סטייט של אשתקד טובה יותר מהיריבות שג'ורדן ניצח. גן סן אנטוניו כנראה טובה יותר לפחות מחלק מיריבות שיקגו.
        עכשיו, אני לא טוען שג'יימס טוב מג'ורדן. אבל באותה מידה אני לא רואה ביסוס לטענה ההפוכה.

        • shadow (פורסם: 8-5-2017 בשעה 20:36)

          אם אתה רוצה לעשות כל מני השוואות אזוטריות בשביל להביא טענה אז אפשר למצוא מלא כאלה.

          הנה אחת לדוגמא. ג'ורדן הרבה יותר טוב מלברון כי הוא בחיים לא היה מפסיד לנובצקי חולה וגם לא היה מסתלבט עליו בצורה ילדותית וחסרת רוח ספורט.

          ולא לשכוח שהוא הפסיד כשלצידו וויד ובוש.

          שורה תחתונה הוא הפסיד יותר מדי פעמים במעמדי גמר כשזה קובע וגם כשניצח זה היה עם ניסים ונפלאות שגורמים לך לתהות אם הוא באמת כזה שחקן גדול, אם הוא זקוק לכאלה ניסים.

          שנה שעברה זה פעם ראשונה שאפשר לדבר על זה שהוא עשה משהו ששם אותו בדיבור על הגדולים באמת (למרות שגם שם נעזר בהרחקות).

          כל שאר הסטטיסטיקה היא אומנם מרשימה אך חסרת משמעות מחוץ לקונטקסט. בדיוק כמו שמספר אליפויות לבד לא קובע גדולה.

          כמה גדול ראסל שהביא עונה של טריפל דאבל? מחוץ להקשר הוא ענק ברמה היסטורית כשיורדים לקרקע זה הישג גדול אבל לא הרבה מעבר. בעתיד אם יעשה יותר בעניין התארים זה יוכל להעצים אותו.

          בקיצור ללברון סטטיסטיקה מרשימה ביותר. אם יגבה אותה באליפות השנה יהיה לו קייס רציני מאוד. אם יקח גם שנה הבאה כנראה שכבר לא יהיה ויכוח.

          • אבי (פורסם: 8-5-2017 בשעה 20:50)

            shadow,
            בעצם – בכל התגובה שלך יש רק טענה אחת: שבאחד הגמרים שלברון היה אמור לנצח, הוא הפסיד ושלמייקל זה לא היה קורה.
            הוכחה ודאית לזה שלמייקל זה לא היה קורה אין ולא יכולה להיות לאף אחד.
            אבל גם אם זה נכון, ההבדל כבר באמת הולך ונעשה קטן.

            • דורפן (פורסם: 8-5-2017 בשעה 22:25)

              אבי – אתה אכן צודק. ג׳ורדן יותר טוב בהרבה רק בקריירה שבעצם התרחשה. ואין לדעת מי יותר טוב בכל מיני קריירות שלא התרחשו. ֿֿ

              נדמה לי שג׳יי ג׳יי בראה לא היה משתק את מייקל ג׳ורדן ברבע רביעי של משחק מכריע… אבל אין לדעת כמובן. אין הוכחות.

              הסטטיסטיקות של ג׳ורדן כוללות שנתיים בוושינגטון בסיום הקריירה. סטטיסטיקות של עונות שיא וסדרות גמר לא קרובות. למרות שג׳ורדן שיחק בתקופה הכי הגנתית בתולדות הליגה (שנת 98 אני חושב היא הכי הגנתית אי פעם)

            • shadow (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:10)

              אתה כנראה לא ממש טוב בהבנת הנקרא או מתמטיקה יש פה בערך שלוש טענות שנות, אבל אם כבר לסכם לטענה אחת, אז אם כבר, הטענה היא שעם קבוצת הכוכבים שהוא בנה והבטיח 7 אליפויות הוא באמת היה צריך לקחת שבע רק מה לעשות שאז הוא עדיין לא היה ג'ורדן וגם היום הוא לא למרות שהוא מתקרב.

              למזלו יש לו השנה הזדמנות לעשות צעד גדול.

          • שמעון (פורסם: 8-5-2017 בשעה 20:53)

            הוא שילשל את החיים מול המאבס במופע הכי מחריד של סופרסטאר שאני זוכר אי פעם.
            פישל בקטנה מול הספרס כי לדעתי הם היו קצת יותר פייבוריטים מהספרס.
            שאר 2 הסדרות שלו זה לא היה כוחות באמת כי שום סיכוי לא היו לו לנצח את הספרס ב-2007 או לנצח את גולדן לפני שנתיים.
            לפני שנה הוא עשה סנסציה ענקית שהיה אנדרדוג מובהק וזה די איזן את השילשול מול המאבס.

            • דורפן (פורסם: 8-5-2017 בשעה 22:22)

              יש לו את שיא הירידה בממוצע הנקודות מהעונה הרגילה לסדרת הגמר

        • דורפן (פורסם: 8-5-2017 בשעה 22:25)

          ולגבי דייויד בלאט. הצבעת יפה על עוד יתרון מרכזי של ג׳ורדן. נתן למאמן אלמוני להתפתח למאמן הול אוף פיים ולא רק לדכא כל מאמן שעובד תחתיו

          • דורפן (פורסם: 8-5-2017 בשעה 22:31)

            אבל אסיים את הדיון הזה. ראיתי כל פליייאוף של שניהם בצורה די מאסיבית. אני לא חושב שמי שראה יכול לראות אפילו דמיון. זה לפני כל מיני אספקטים אסטטים. חוזק האזורים, החוקים שהשתנו וכיוצא באלו. לברון ג׳יימס בזכות עוצמה וחסינות נדירים – באמת מכניס את עצמו מאד לדיון של השחקנים שאחרי ג׳ורדן כמו בירד ומג׳יק. להם היו פלייאוף פחות טובים. הפסדים גרועים. מצבים שפקפקו בהם ורגעים של גדולה. כמו לכל שחקן, גם ענק, מלבד ג׳ורדן. גם בהפסדיו לבוסטון ולדטרויט הוא היה עוצר נשימה.

            אני לא ראיתי שום קריירה בענף כדור, ליחיד או לקבוצה, שמתקרבת בשלמותה לשלו. יש שניים אחרים שבאמת גימדו כל דבר בסביבתם – רייס וגרצקי. גרצקי לא תמיד הדהים בפלייאוף. רייס הוא בתפקיד ספציפי במגרש – אבל אולי במקרה שלו הדומיננטיות דומה.

            • אבי (פורסם: 9-5-2017 בשעה 06:40)

              הקריירה של ג'ורדן כוללת עונות בוושינגטון בגיל מאוחר, שבהן אגב הוא אפילו לא עלה לפלייאוף, בדיוק כפי שהקריירה של ג'יימס כוללת את הגילאים 21-18, שבהם מייקל התרוצץ במכללות. אם מסתכלים רק על נתוני הפלייאוף, למשל, עדיין כל הנתונים והיתרונות של ג'יימס שדיברתי עליהם תופסים, פרט לאחוזים מהשדה שבהם יש שוויון בין השניים. ג'יימס גם חסין יותר מפציעות, והחמיץ הרבה פחות משחקים ממייקל – לפי מה שקראתי זה לא רק עניין של מזל, אלא של חוסן פיסי ואורח חיים קנאי. גם אני, לצערי, מספיק מבוגר כדי לראות את כל הפלייאוף של ג'ורדן – ואכן ראיתי. אסתטיקה היא עניין של טעם, אבל בעניין הזה אני במקרה איתך וגם אני נהניתי יותר לראות את מייקל. מייקל, ואת זה שכחת לציין, גם היה שחקן הגנה טוב יותר. ועדיין, אני לא חושב ששני משחקים רעים נגד דאלאס יכולים "לסיים" את הוויכוח הזה. פיל ג'קסון לא היה אלמוני, אלא עוזר מאמן וזוכה שתי אליפויות עם הניקס, וגם אחד המאמנים הכריזמטיים בתולדות המשחק. כשהוא התחיל את הקריירה שלו כמאמן, מייקל היה עם אפס אליפויות ועם מעמד שלא מתקרב לזה שהוא זכה לו בהמשך או שג'יימס היה בו כשחזר לקליבלנד. הפיטורים של בלאט, עם כל נבזותם, הוכיחו את עצמם במבחן התוצאה ולמיטב זכרוני גם אתה כתבת דברים שהביעו הכרה בנחיצותם.

    • אשר (פורסם: 8-5-2017 בשעה 13:50)

      ג'יימס הארדן כן?

  22. Brt (פורסם: 8-5-2017 בשעה 13:54)

    תודה על הניתוח המקצועי,
    חבל ששניהם רבים מי תפסיד לזהובים

  23. MOBY (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:28)

    פלפס, פלפס, פלפס
    כי הוא ניצח את שאק, לברון פוחד להתמודד.

  24. איאן ראש (פורסם: 9-5-2017 בשעה 22:58)

    כרגיל, הניתוח מעולה והצמדת הסרטונים מאירה עיניים. תודה.

לא ניתן להגיב.