על הערות פוגעניות

 

חברים,

בעקבות דיון שהתפתח אצלי ממש בשלהי התגובות בפוסט הקודם היה חשוב לי לציין ולהזכיר:
אמנם אנחנו קהילה מאד פתוחה שמעודדת דיונים רחבים ודעות שונות.
עם זאת חשוב לי שנשמור על רמת דיון נאותה.
בעתיד אם אתקל בתגובות פוגעניות אאלץ שלא לאפשר אותן ולסנן.
תודה על ההבנה ושיתוף הפעולה.

 

michael-jordan-goat-jersey-style-shirt-t-shirts-men-s-t-shirt-by-american-apparel

 

*הכל בחיוך ובדיחות הדעת  כמובן

 

 

Share on FacebookTweet about this on Twitter

155 תגובות ל “על הערות פוגעניות”

  1. אבי (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:18)

    :)

  2. איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:23)

    Best post ever!!!

  3. אלון3131 (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:27)

    יפה :)

    אבל אני חייב להגיד שיש איזשהו אינסטיקט לגמד את לברון בשביל להלל את מייקל ואין בזה צורך וזה אפילו מעליב למייקל.
    ברור ל99% מהעולם שג'ורדן הכי גדול ובפער, אבל גם שונאי לברון חייבים להתחיל להפנים שהוא בוודאות בטופ 5 בכל הזמנים, והולך ומתקדם לעבר התואר של הבן אנוש הכי טוב שאי פעם שיחק את המשחק(AKA מקום שני בכל הזמנים). חוץ מקארים(שזה תמיד בעייתי להשוות סנטרים לשחקנים אחרים) ומג'יק, אין לאף אחד אחר בהיסטוריה של המשחק(שלא כולל את הוד מעלתו) קייס נגד לברון.

    • miranda vera cruz de la hoya cardenal (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:51)

      אני לא מבין למה לצ'מברליין וראסל אין קייס.

      • אלון3131 (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:59)

        א. תמיד בדירוגים הכיפיים האלה יותר קל לי לעשות דירוג סנטרים בנפרד, כי התפקידים כל כך שונים והמציאות שונה.
        ב. הכדורסל של שנות ה60-70 פשוט אי אפשר להשוות לכדורסל היום, היו בערך חצי מהקבוצות, לא הייתה תחרות אמיתית.

        הטיעון הכי חזק זה שאני לא חושב שמישהו שמשתתף בדיון האלה באמת ראה את ראסל או צ'ימברליין בשיאם באופן תדיר כדי להשוות לכוכבים של זמננו, ולכן כל דבר שהוא עתיק יותר מקארים אפשר לדרג נטו על סמך נתונים יבשים.

        • דניאל (פורסם: 10-5-2017 בשעה 07:23)

          אהמממ… היום אין תחרות אמיתית, כבר עונה שלישית לפחות. למישהו יש ספק שהווריירס והקאבס יגיעו לגמר ואולי יפסידו משחק אחד עד לשם?

          • שמעון (פורסם: 10-5-2017 בשעה 07:42)

            זה ימשיך עוד הרבה עונות. אם לא תתאגד עוד קבוצת סטארים סטייל ראסל ודיוויס יחד עם פול ג'ורג' אני רואה לפחות ב-3 שנים הקרובות עד שלברון יזדקן גמר בין הקאבס לגולדן כל שנה בלי תחרות. קבוצה חזקה כמו גולדן רק קבוצה עם כוכבים בסדר גודל שלהם תוכל לנצח אותם או קבוצה עם 2 סופרסטארים (כמו ראסל ודוראנט שהיו) וצוות מסייע חזק מסביב. לקבוצה עם סופרסטאר 1 או סתם קבוצה אין סיכוי מולם.

    • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 13:08)

      בדיוק על האחוז שלא ברור לו, הפוסט מדבר שהוא יסנן אותם ;)

    • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:02)

      למה לקובי אין? העובדה שהוא מאוד דומה לגורדן לא צריכה להוריד ממנו אלא רק להראות למה הוא מסוגל

      • מתן גילור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:30)

        כי בניגוד לנזכרים לעיל, קובי לא עולה על ג'ורדן בכלום. בשום פרמטר של המשחק. הוא נחות בכל אספקט.

        • אלון3131 (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:34)

          כנל מלברון.
          התחום היחידי שקובי עולה על לברון מבחינה מקצועית זה זריקות פייד אווי מטורפות(ואחוז מהעונשין)

          לדורפן יש מדד יפה של כמה שנים הוא היה השחקן הכי טוב בענף. ג'ורדן זה מ87-98. לברון זה לפחות 2010 עד היום.

          קובי? אולי 2008-2009. שחקן ענק מדהים ואחד הגדולים בהיסטוריה. אין לו קייס מול לברום ובטח שלא מול מייקל.

          • מתן גילור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:46)

            פייד אווי זה לא בדיוק אספקט של המשחק. אבל הוא עדיף על לברון בעונשין ואולי בהגנה על גארדים.

          • עובר אורח (פורסם: 9-5-2017 בשעה 16:31)

            הייתי יותר הולך על 2000-2009 בהקשר של קובי

            • אלעד כ (פורסם: 9-5-2017 בשעה 16:44)

              ברוב העשור הזה הוא לא היה אפילו השחקן הכי טוב בקבוצה שלו, שלא לדבר על כל הליגה.

            • יריב (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:04)

              זו הגזמה, הוא היה היה השחקן הטוב בקבוצה מקיץ 2004 עד סוף העשור (כנראה, עם כל הכבוד לפאו), זה רוב העשור (רוב קטן).
              עם זאת, אני לא בטוח שהוא היה הטוב בליגה בשום שלב.

            • אלעד כ (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:08)

              הוא לא היה בשום שלב, ובאליפויות שלו ללא שאקיל, מי שניצח את המשחקים ללייקרס היה המשולש גאסול-ביינום-אודום, כשהם צריכים לחפות על המשחק האנוכי להחריד שלו.
              בשאר הזמן הוא היה השחקן הכי טוב בקבוצה על סף הלוטרי.

            • אלון3131 (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:23)

              2000-2002 שאקיל היה השחקן הכי טוב בליגה והסנטר הכי דומיננטי בהיסטוריה.
              2003-2005- טים דאנקן היה אגדי, היה מגיע לגמר גם ב2004 לולא נס דרק פישר.
              2006-2007- קובי היה מדהים בקבוצה חלשה שבקושי הצליח להביא אותם לפלייאוף, הוא בטח לא היה חדש משמעתית השחקן הכי טוב בליגה בשנים האלה.

            • תומרג (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:50)

              נו אלעד כ, לא הגזמנו בכלל

              המשולש גאסול-ביינום-אודום הצליח בדי עמל לחפות על השטויות של השחקן הזה שאיכשהו השתחל להם לחמישייה, ולקחת אליפות.
              אם רק הייתה הנהלה נורמלית בלייקרס שהייתה מחליפה את הכלומניק הזה בשחקן אמיתי, נגיד צ'ונסי בילאפס, הם היו לוקחים אפילו יותר אליפויות

              שלא לדבר על כל הבורים האלה שבחרו בו לחמישייות השנה (כולל חמישיות ההגנה) פעם אחרי פעם.

            • יריב (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:11)

              אנסח את עמדתי מחדש – קובי ברייאנט לא היה השחקן הטוב בליגה בשום שלב, למרות שקיבל MVP אחד על מפעל חיים. הוא היה תקופה ארוכה מאוד בצמרת של הליגה, כנראה השחקן טוב בעמדה שלו שנים רבות, אבל בין שאקיל בתחילת הקריירה שלו וג'יימס בסופה היה חלון קצר מאוד, וגם בו היו כל מיני פאוור פורוורדים.

            • עובר אורח (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:41)

              קצת הסברים לדעה הלא – קונבציונאלית:
              ב2000-2004 הוא ואוניל היו הצמד הכי דומיננטי בליגה. אני לא שותף לדעות שהוא רכב על הגב של אוניל. שניהם היו שווים בחשיבותם לדעתי, ובעיקר זכורים לי בהקשר הזה הסדרות עם הספארס, שהיו הגמר האמיתי בכל שנה.
              ב2005-2007 הוא היה שחקן מדהים בקבוצה חלשה. מה לעשות שהקבוצה באמת היתה חלשה והוא שיחק במערב עם קבוצות מעולות כמו הסאנס, דאלס והספארס.
              ב2008-2010 לא צריך באמת להסביר.

            • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:48)

              עובר אורח, קובי ושאק היו שווים, ושווים המון, אך שאק ללא ספק היה שווה הרבה יותר. הדומיננטיות שלו הכריע את הכף. האופן בו רמס את דאנקן ורובינסון (לדעתי בעברות תוקף במקרים רבים אבל זו שאלה אחרת), שום תרומה של קובי לא מתקרבת. תוסיף זריקות פח ממצבים בלתי אפשריים שאפיינו את כל הקרירה של קובי (כי אין זריקה שהוא לא יכול לזרוק – לקלוע זה משהו אחר לחלוטין), אז הוא בהחלט רכב על שאק, גם אם הוא אף פעם לא יודה בכך.

            • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:03)

              איזה שינאה לקובי חח, בשנים 2004-2010 קובי בריאנט היה הכי טוב בעולם. לברון התחיל להשתלט מ2012 ואילך.

              ביינום הפח שנעלם אחרי קובי, אודום המסומם הנגר ופאו הביאו אליפות ולא קובי? בדיחה טובה שאפילו אין צורך להגיב עליה ברצינות. לקובי היה את פאו שהיה שחקן נהדר ודרק פישר הרוצח בקלאץ והשאר נגרים.

            • יריב (פורסם: 10-5-2017 בשעה 00:11)

              אני חושב שהעובדה ששאקיל קיבל את כל הMVP של הגמרים מעידה על המעמד היחסי שלהם בקבוצה. כמו כן, אין שום ספק שכבר בעונת 08-09 לברון היה השחקן הטוב בליגה – העובדה ש109 מ121 המצביעים לMVP בחרו בו היא עדות די משכנעת. אני חושב שהוא היה טוב מברייאנט כבר שנתיים לפני כן, אבל זה פחות מובהק. כמו כן, שחקנים שנשכחו ברשימת "השחקנים הטובים ביותר בליגה בנקודה מסוימת" – נוביצקי וגארנט (זאת בנוסף לשאקיל, דאנקן וג'יימס).

          • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:43)

            כל אספקטי הקליעה קובי מעל גורדן. כמוכן, לא רק שקובי היה שחקן הגדול בליגה מעזיבת שאקיל (ואולי לפני) ועד לברון מגיע למיאמי. ולברון לא היה הכי טוב בליגה מבחינת הופעות העונה וגם לא לפני שתי עונות. העונה קוואי הארדן וווסטברוק היו יותר טובים ממנו, ולפני שתי עונות סטף היה השחקן ששיחק הכי טוב. חוץ מזה למדוד שחקן לפי מי יותר מגוון זה לא נכון. לוחם אם אם איי יכול לדעת רק בעיטה אחת אבל מספיק טוב כדי לנצח כל קרב. כמו שאמר ברוס לי, עדיף לבעוט בעיטה אחת אלף פעמים מאלף בעיטות פעם אחת. וקובי ייתכן והיה השחקן ההתקפי הגדול בכל הזמנים. סקורר יותר גדול גם מגורדן בכבודו ובעצמו. לכן לא לא הייתי פוסל את קובי בכלל. מי יודע, אם הוא היה עושה מה שהוא לפני מייקל, לא יודע על מי היה מדברים היום

            • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:54)

              כנראה ראינו שחקנים שונים, רק השמות דומים.

            • מתן גילור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:11)

              אני לא דיברתי על גיוון. זה רק אתה עשית. אני אומר שאפילו בבעיטה הזו שמנצחת, מייקל עלה על קובי בהרבה. על סמך מה אתה כותב "כל אספקטי הקליעה קובי מעל גורדן"?
              ה-eFG% הגבוה ביותר שקובי העמיד במשך עונה הוא 50.3%. לגורדן יש 9 עונות עם eFG% גבוה יותר. כנ"ל לגבי TS%.
              אני לא משווה פה נתונים של לברון למשל ששיחק קרוב יותר לסל בחלק מהעונות או לאיזה סנטר. משווה פה שחקנים באותו סגנון ובאותה עמדה. מייקל מייצר הרבה יותר נק' ביעילות גבוה יותר, הוא לוקח יותר כ"ח, מוסר יותר אס' ביחס אס'-אב' עדיף, הוא חוטף יותר וחוסם יותר ובכלל שחקן הגנה טוב יותר.
              אבל כשאני חושב על זה שוב יש משהו שקובי עולה על מייקל. קובי היה יותר חזק פיזית מה שאפשר לו להתמודד טוב יותר עם שחקני פנים. מצד שני, כשיש לך את פיפן ואח"כ את רודמן בקבוצה זה פרמטר שבקושי נבחן. (ולא, חטיפה אחת, חשובה ככל שתהיה, עדיין לא מאפשרת ניתוח מקיף.)

            • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:03)

              באספקטי הקליעה קובי מעל לברון התכוונתי

            • מתן גילור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:17)

              ליד הטבעת ומשלוש לברון עדיף עד עדיף משמעותית. אין ספק שהוא יצרן נקודות יעיל יותר. כמובן שקובי שיחק חלקים גדולים מהקריירה יותר רחוק מהסל, אז טיפה קשה להשוות. לא זוכר נתונים של קליעות מחצי מרחק, אבל אין בעיה לבדוק את זה.
              בכל מקרה, ההתייחסות שלי מקום היתה לכך שלקובי אין שום קייס לעדיפות על ג'ורדן, כי הוא נחות ממנו כמעט בכל אספקט של המשחק, לרבות כישורי הליבה.

            • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:24)

              לקובי היה יתרון אחד, היה לו ממי ללמוד ;)

            • פיצפוץ חמוץ (פורסם: 11-5-2017 בשעה 07:51)

              לא יודע כמה מכם ראיתם את קובי משחק על בסיס קבוע, אבל אני ראיתי הרבה משחקים בזמן שושלת לייקרס האחרונה (ראיתי מעל 50 משחקים בעונה) וקובי הוא שחקן ההתקפה הכי טוב שראיתי בכדורסל ( כן, כן כולל אלוהים). השחקן הכי שלם מבחינה התקפית וקורא הגנות, לדעתי בטופ 3 בכל הזמנים. כמו לכל הגדולים ביותר בכל ספורט, יש לו את האובססיה החולנית הזאת לנצח.
              ראיתי אותו עושה דברים דיי מדהימים. מנצח לבד משחקים שנראו אבודים. קולע באזר ביטרס ששלושה שחקנים עליו.
              ג'ורדן הוא אלוהים ללא ספק, אבל לקובי יש את הטריקים שלו.

  4. ארז (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:50)

    ענק.
    בהיותי אוהד סלטיקס ומאחר שכל העולם סגד לו הייתי עסוק מדי בזמן אמת בלא לאהוב אותו ולמצוא בכל פעם סיבה אחרת למה לארי עדיין יותר גדול.
    אבל כמו במשחק של סגירת שטחים המציאות סגרה עליי בסוף, ואין לי אלא להודות על שזכיתי לראות אותו בלייב.

    • matipool (פורסם: 9-5-2017 בשעה 13:37)

      גם אני אוהד הסלטיקס ואז גם הייתי הרבה יותר בעניינים אבל ג'ורדן הצליח להיות מעל הכל.
      אודה ולא אבוש שלאחר פרישת לארי, הפכתי ל"אוהד פרטי" של מייקל.
      העולם היה אז הרבה פחות גלובלי ונגיש אבל לא הכרתי מישהו שלא הכיר או שמע על ג'ורדן. הוא היה הכדורסל והכדורסל היה ג'ורדן. הבן אדם היה אז האיש הכי ידוע ומפורסם בעולם.
      הוא ולברון זה בכלל לא בר השוואה. לא כשחקנים ולא כאייקונים.

      • ארז (פורסם: 9-5-2017 בשעה 14:00)

        מסכים, אבל הערה לגבי המשפט האחרון, שחורג מהדיון הספורטיבי: לברון הרבה יותר business oriented מהשנייה הראשונה.
        לא הצהיר שהוא רוצה להיות הכי גדול בכל הזמנים, כן הצהיר שהוא רוצה להיות הראשון לעשות מיליארד דולר.
        חוץ מזה שגדל בתקופה אחרת ובא מרקע אחר, אני חושב שזה אחד הדברים שעוררו הכי הרבה אנטי נגדו (כי מזה גם נגזרו התנהלות והתבטאויות מפלסטיק, שמרגישים תמיד כמו דקלום שמכתיבים לו היח"ץ והספונסרים).
        בשנים האחרונות זה מאוד השתנה. הוא נוקט עמדה בצורה מעוררת השראה גם בסוגיות שבמחלוקת, מה שג'ורדן לא העז לעשות (עדיין בא להוריד לו סתירה כשהוא מדקלם קלישאות על מנהיגות וכאלה שכאילו נלקחו מסרט גרוע במיוחד בערוץ הולמארק).

        • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 14:41)

          הכי מעצבן הדקלום שהוא רוצה להשאיר מורשת אחריו. מי מדבר ככה. מורשת משאירים ולא מדברים על זה.

          • יריב (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:00)

            הוא כנראה יודע: "עשית ולא דיווחת, לא עשית".

            • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:41)

              שחקן היתק.

          • איברה (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:06)

            ובכלל דיבור של ספורטאים על "מורשת" הוא קצת יומרני. אחרי הכל, בואו נרגע. זה בסך הכול ספורט, לא תחום שעליו המין האנושי עומד ונופל. עם כל החיבה שלי לדבר הזה.
            רגע, אולי לא הייתי צריך לכתוב את זה כאן… :)

            • ארז (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:46)

              לגמרי.
              זה בדיוק מה שאני מדבר עליו.
              תחושה של דקלום של מסרים כמו בקמפיין אחד אינסופי, בלי התחלה ובלי סוף.
              בחירת מילים ועולם מושגים די בלתי נסבלים.

  5. אלעד כ (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:52)

    הטיעון היחידי כנגד לברון בדיון הזה, הוא שהוא לא ג'ורדן. זהו.
    זה לא מגמד אותו, ואין צורך לגמד אותו, ואין שחקן שייצא מנצח מההשוואה הזו. כל מי שהיה בגיר דיו כדי לצפות בג'ורדן משחק, מבין למה אין מקום להשוואה, ואין שום סטטיסטיקה מתקדמת יותר או מתקדמת פחות ש"תוכיח" שלברון יותר גדול.

    * הכותב תיעב את ג'ורדן ואת הבולס, ודווקא תומך בלברון, ועדיין מודה שאין מקום להשוואה בין השניים.

    • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 13:10)

      אין ספק שקורט קמביס יכול לתת פייט רציני לג'ורדן. לכן אין צורך לכתוב דבר לא מבוסס כגון: אין שחקן שייצא מנצח מההשוואה הזו.

  6. אבי (פורסם: 9-5-2017 בשעה 11:54)

    אין ספק שזהו חילול הקודש היחידי שאינו מתקבל על הדעת!

  7. matipool (פורסם: 9-5-2017 בשעה 12:52)

    ונאמר אמן!

  8. אריאל (פורסם: 9-5-2017 בשעה 12:58)

    יש מדד לא מספיק מוערך בתחרות הזאת – החוויה.
    לצפות בג'ורדן היה חוויה. סלים מטורפים, ליי אפים בלתי נגמרים ואופי שידעת שכל שניה יכול להתפוצץ.
    לברון ואני לא מזלזל זה מכונת חפירה לרכבת הקלה. יעילה מאוד אבל משעממת.
    מבחינתי גם לברון יהיה יותר יעיל לא אקרא לו הגדול מכולם.

  9. רטקסס (פורסם: 9-5-2017 בשעה 13:29)

    המעמד המיתי של ג'ורדן לא נותן לאף שחקן, ואולי גם לאף ספורטאי, להתקרב אליו.
    אני אישית זוכר טור מהשנה שעברה כאן לגבי סטף קארי ושהוא עשוי להיות גדול יותר מג'ורדן (????) אז אולי באמת הסוגיה עם לברון היא יותר ההייטריות.
    הוא שחקן ענק ולטעמי גם משהו שלא נראה מעולם בNBA. מה שכן הוא יבש רצח, "סחי" בלשון העם בכל הראיונות המשמימים שלו

    • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 14:58)

      אני חושב שגורדן הרבה יותר רחוק מתואר הספורטאי הכי גדול בכל הזמנים ממה שעושים ממנו. הוא לא פגש את התחרות שספורטאים כמו פדרר, מוחמד עלי ואולי גם מסי פגשו, והוא לא שלט באותה דומיננטיות כמו שפלפס, בולט או סרינה. לא אומר שהוא מאחורי אף אחד מהם, אבל בדומה לפלויד מייותר קשה לשים אותו בטופ של הספורטאים בכל הזמנים, גם אם בתחומו הוא שולט ללא עוררין. כנראה טופ עשר, אבל אני בהחלט לא חושב שהוא ראשון

      • Amir A (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:01)

        רגע, רגע. תן לי לרוץ להביא את הפופקורן, לפתוח בירה קרה ולהתרווח על הכורסא לפני שה- SHOW מתחיל.

        • אריאל גרייזס (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:36)

          כולנו יודעים שהמנצח האמיתי בתחרות הזאת הוא בריידי, נכון?

          • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:55)

            מיזה ברידי?

          • טלילו (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:56)

            ממש לא.

          • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:47)

            ייתכן מאוד, לדעתי לפחות טופ חמש ומשם והלאה קטונתי. שום דבר לא עצר את הבחור למעט איליי המעצבן

      • חיים שרגא (פורסם: 9-5-2017 בשעה 15:57)

        בתור מעריץ של עלי, יש לי הסתייגות. הוא פגש בקריירה נניח שלשה מתאגרפים ברמת הול אוף פיים (ליסטון, פרייזר, פורמן). לאחד מהם הפסיד פעם וניצח בקושי פעמיים (פרייזר), והפסיד למתאגרף שגרד את רמת הול אוף פיים (נורטון, שאמנם הוא ניצח פעמיים בהמשך, אבל בקושי) והתקשה נגד עוד שניים שהיו רחוקים מהרמה הזו (דאג ג'ונס, הנרי קופר). שלא לדבר על כך ש-4 השנים האחרונות של הקריירה שלו היו מבישות.

        מהצד החיובי, לדעתי הוא נלחם נגד רמה ממוצעת מאד גבוהה לאורך השנים (אפילו לפרקים בשנותיו האחרונות) ובשיאו (65-67) כנראה היה מסוגל לנצח כל יריב. וכמובן, הדומיננטיות שלו בענף היתה כזו שהיה קשה לקחת ממנו נקודות בזירה. אפילו נורטון וספינקס, שנצחו אותו בבירור, לא זכו להחלטת שופטים פה אחד.

        זה רק מראה כמה קשה להשוות את רמת היריבים, אפילו של הגדולים ביותר.

      • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 16:35)

        והוא לא שלט באותה דומיננטיות כמו שפלפס, בולט או סרינה? 6 אליפויות שאילולא הפרישה היו 8 רצוף.
        מה שאני מסכים שהוא פגש מתחרים יחסית חלשים אבל לא שונה מבולט או סרינה.
        פלפס ניצח אגדות שחייה, עלי בהחלט פגש מתאגרפים אדירים בניגוד לפוסי מיוותר שאין מה להכניס אותו לגדולים ביותר כי נלחם נגד פיסחים כל הקריירה וברח מכל יריב נורמלי.
        אני עדיין שם את מייקל כספורטאי הכי גדול בהיסטוריה משום שהוא שיחק בעידן טרום האינטרנט והשיווק והפרסום והפך את כל הפרסום של הספורט למה שהוא היום וההישגים הספורטיביים היו מטורפים.
        אני גם הייתי מכניס את גברסילאסי ובקלה לרשימה הזאת גם אם הם לא אמריקאים.
        יש חשיבות לטעמי גם לפופולריות הענף.

        • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:53)

          בולט התחרה מול טייסון גיי, ואסאפה פאוול ללא ספק מהטופ. בכבר סרינה התחרתה מול הטופ והיום אין טופ בגללה. כבר שנים שהיא רוצצה את ראשי הטופ אחד אחרי השני ומאז תקופת השיא של שראפובה בין אין לה מתחרים אמיתיים, אבל עדיין בתחילת הקריירה היא הייתה מול יריבים קשוחים, בנוגע לגורדן, מוותר לו על תקופות כמו בוושינגטון אבל לא על השנים של ההפסדים לבד בויז. הוא יודע מה זה להיות בצד המפסיד, ולאור העובדה שכפי שאמרתיהוא לא התחרה מול יריבים כמו נדאל ודגקוביץ, כריסטאנו רונאלדו וכן הלאה לדעתי קשה להגיד שהוא הגדול מכולם, אם כי הוא גבוה מאוד שם. הטיעונים שאתה מציג מעידים לדעתי כי הוא המותג הגדול בכל הזמנים ולא הספורטאי. ספורטאי פחות מודד בתהילה ויותר בדומננטיות ספורטיבית

          • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:08)

            כמו שג'ורדן הפסיד לבאד בויס, סירינה הפסידה להנין וגם לאחותה באופן עיקבי. מה לעשות וגם לגדולים ביותר לוקח זמן לעלות לגדולה רק ההבדל הוא שגם כשהפסיד היה ברור שהוא רמה מעל כולם אבל אין לו מספיק צוות מסיע. ונוס כשהפסידה זה כי היא פחות טובה. צארלס בארקלי, האקים ודרקסלר הם לא פחות מנדאל או ג'וקוביץ, פשוט ג'ורדן היה הרבה מעליהם ולא שהם היו נמוך. ראה את תגובתו של גיל שלי בנידון.

            • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:58)

              נדאל אולי כן, דיוקוביץ ברמה מפלצתית והוא טופ 3 היסטורי לדעתי בטניס אחרי פדרר וסמפרס, האקים וקלייד לא טופ 10 היסטורים.

              בקיצר בכדורסל זה מייקל הכי גדול, בכדורגל זה מסי, בטניס זה פדרר, בריצות קצרות זה בולט, בריצות ארוכות זה בקלה, בשחייה זה פלפס, בפוטבול זה כנראה בריידי למרות שאני לא רואה פוטבול בכלל ואין לי שום מושג, באגרוף זה עלי.
              כולם שלטו בטירוף בתקופתם ושברו שיאים מטורפים וזכו באינספור תארים, פה נכנס לצורך ההכרעה גם אלמנט הפופולריות של הענף ואין מה לעשות אתלטיקה זה לא כדורגל. לכן אני חושב שמייקל ומסי מעל שאר הענפים האינדיוידואלים.
              אם הייתי חייב לדרג אז זה הולך ככה:

              1. מייקל
              2. מסי
              3.פלפס
              4.פדרר
              5.בקלה
              6.בריידי
              7. עלי
              8.בולט
              9. קובי בריאנט
              10. כריסטיאנו רונלדו (אני מתעב אותו ברמות אבל מה שהוא עושה בשנתיים האחרונות וכנראה יעשה עד סוף הקריירה יציבו אותו ככדורגלן מס 2 בהיסטוריה לפי מספר התארים הקבוצתיים,האישיים, סטטיסטיקות ושיאים)

            • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:26)

              קובי לא נמצא עפילו בעשירייה הראשונה של שחקני כדורסל (ג'ורדן, מג'יק, לברון, בירד, דוק, שאק, דאנקן, קארים, צ'מברלין, ראסל לפניו בלי למצמץ, ויש עוד), אתה בטח כותב זאת בהשפעת פטרייה כלשהי. ובכדורגל מחקת את פלה ומרדונה כאילו לא היו.

        • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:54)

          ועל אף שאני מכיר את גברסיאלסי ובקלה אני לא מתיימר להבין מספיק בריצה למרחקין ארוכים בשביל להצהיר על דברים כאלה. משאיר את זה לחכמים וטובים ממני

          • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:48)

            כן פלה שיחק מול קונוסים ולא שיחק באירופה ומארדונה היה על סמים כל הקריירה ולא הגיע להישגים של כריסטיאנו לא בתארים הקבוצתיים האישיים ולא בסטטיסטיקות. גם רונלדו הברזילאי וזידאן מעל מראדונה ופלה אבל כן זה נוסטלגיה אז בברזיל וארגנטינה הם עדיין יחשבו הכי גדולים זה הרומנטיקה של פעם.
            קובי לדעתי הרבה יותר טוב היה ממגיק בירד דאנקן דוק וכרגע גם מעל לברון. אקרים יכול לתת לו תחרות, אני לא מתייחס לשחקנים לפני 1980 אז תוריד את ווילט וראסל שיחקו נגד קונוסים כמו פלה.
            מבחינת שקלול של אליפויות, תארים אישיים, סטטיסטיקות, שיאים והנאה מהמשחק קובי עולה על כל מי שציינת למעט מייקל שאק ואולי קארים למרות שאני לא חושב ככה.

            • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:52)

              אז אתה גם מחליט את מי לשקלל ואת מי לא, זו בדיחה עצובה.
              ואת השחקנים מודדים מול התקופה ואיך ששיחקו, אז פלה היה גדול על העולם וכך גם מרדונה (זה שהוא היה על סמים לא קשור לזה שהיה שחקן גדול, עוד מעט לא תאזין למוזיקה ולא תקרא ספרים של משתמשים, רק כי השתמשו). את פלה ומרדונה קיצצו ההגנות כך שמסי ורונאלדו היו הולכים ללמוד חליל כדי לא להיתקל בכזו ברוטליות, אז לא צריך לספר עובדות אלטרנטיביות.

            • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:05)

              מי קיצץ את פלה? פלה היה מטייל כמו בטיילת, לא ידעו מה זה לסגור שטחים בשנות ה60. מראדונה תמיד היה אוברייטד!!!
              אני באופן אישי מתעלם ממה שהיה לפני 1980 בענפי הספורט משום ש: א. לא ראיתי את הספורטאים האלו
              ב. העולם התקדם בטירוף מאז והענפים השתנו לחלוטין.

              אז כן כל הדירוגים שלי הם מ-1980 ואילך.

            • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:14)

              תבדוק למה פלה הפסיד מונדיאל, זו לא הייתה מתיחה בבלוטת החשק.. זה שסבא שלך מאשר, אז אני מאשר שהוא טועה. המשחק היה אחר וכל אחד גדול לתקופתו. המגנים אז היו פחות טכניים אך הרבה יותר בורטאלים ולכן חיפו על חוסר יכולת בהורדת זקיף. לעבור אותם היה לא פחות קשה אך מסיבות אחרות, ומרדונה היה עילוי (ובן אדם חרה). התעלמות שלך זה כמו לומר שאני לא מכניס את הילברט לרשימת המתמטיקאים הגדולים כי לא היה בתקופתי. אז אתה מכמת תת קבוצה (וזה בסדר), אך יש כאלו שראו או יודעים גם מה היה קודם.

            • jhkj (פורסם: 10-5-2017 בשעה 12:54)

              גם היום קבוצות כמו יובנטוס מורידות זקיפים, לפעמים גם כמה ביחד. הסיבה שפלה רץאוברייטד הוא פגש תחרות אמיתית רקצפעם בשנה בגביע הביניבשתי, מיעט לשחק מול גדולי העולם, וגם זכה באמת רק במונדיאל אחד, כאשר בחמישים ושמונה היה צעיר ומיעט לשחק ובשבעים היה פצוע רוב הטורניר. כפי שאמרתי זה מכבר, גם מסי ורונלאדו עוברים את האלף בארצות הברית וברזיל. אם ניימאר היה נשאר בסנטוס הוא יכל לעבור גם את פלה בקלות. מארדונה עם זאת כן פגש תחרות אמיתית, בגלל החוסר הצלחה שלו בברצלונה והסמים והאתוס שלו קצת נפגע, אבל עדיין עם אני בונה אחד עשרה אני מכניס אותו. ובחזרה להגנה, בלם כמו פויול עדיף על כל האלימות שבעולם,, ראש על הכתפיים הוא התכונה הכי חשובה לשחקן הגנה. דרך אגב על אף שהילברט היה גדול, הוא קיבל מספרים על הראש בנושאים שהיו מהותיים לו ולעולם המתמטיקה מאוד. כמו על ידי משפטי אי השלמות של קורט גדל. זה מסוג הדברים שמורידים ממעמדך. ספורטאי טוב נמדד בדרך בה שלט בענף שלו, לשחק בחיר דה חור כמו פלה לא נקרא לשלוט בענף מספיק לעניות דעתי, ומונע ממנו להיכנס לקצה העליון של רשימת גדולי הספורטאים

            • איציק (פורסם: 10-5-2017 בשעה 13:35)

              בעוד 40 לברון לא יחשב למפלצת אתלטית כי יהיו רביםמכאלו ולכן יספרו שבתקופתו הוא שיחק נגד חננות. פלה היה מפלצת בייחס לזמנים ההם. היתה לו טכניקה ברמות על בייחס לזמנים ההם. היו עז כוכבים עולמיים מבחינת יכולת טכנית ופיזית, מותאם לתקופה, והוא היה מספר דרגות מעל. מה לעשות, אז לא היה את הידע בפיזיולוגיה, תזונה ורפואה כמו היום, לא היו מחשבים לתרגל כל תנועה אישית וקבוצתית. ובתנאים שווים הוא היה ראשון בין שווים. להתחיל לספר שאז היה בלי טכניקה או כח זה בולשיט. הכדורגל היה בשיא ביחס לתקופה וכל תקופה עם השיאים שלה. ג'סי אוונס לא היה עולה לחצי גמר עכשיו, אז מה?

            • jhkj (פורסם: 10-5-2017 בשעה 14:32)

              ההבדל הוא שלברון שיחק באן בי איי, הליגה הכי טובה בעולםכיום ופגש את הטובים בעולם כל שבוע. פלה שיחק בליגה הברזילאית, ולא פגש קבוצות כמו ריאל מדריד הגדולה של שנות החמישים בכל שבוע, הוא פגשקבוצות שמשחקות כדורגל מחוזי בברזיל ואז היה בניו יורק קוסמוס עם בקנבאואר, לא בדיוק העליתות של אז, ובטח שלא שקול לאתגר שלברון ניצב מולו, כמו סן אנטוניו וגולדן סטייט ההיסטוריות.

            • יריב (פורסם: 10-5-2017 בשעה 14:34)

              מורידים ממעמדך, אולי, אבל אני לא חושב שמישהו חולק על מעמדו של הילברט כמתמטיקאי החשוב ביותר בחצי השני של המאה ה19 והראשון של המאה ה20. אולי יש אנשים שחולקים על היותו הגדול במאה ה20 כולה.

            • איציק (פורסם: 10-5-2017 בשעה 17:04)

              יריב, רק שיהיה ברור, אני לא חלקתי על גדולתו של הילברט אלה הבאתי את גדולתו כדבר מוחלט למרות שהיום יודעים דברים שאז לא היה לו מושג. עצם אי ידיעה זו לא מורידה כהו זה מגדולתו. כך אי אפשר להוריד מגדולתו של ספורטאי כי הענף התקדם מאז.
              לגבי גדולה של מתמטיקאים, יש חידה: מי זוג מתמטיקאים, אב ובנו שתרמו הכי הרבה להתפתחות המתמטיקה?

              תשובה: גאוס ואבא שלו, אך אבא שלו לא תרם שום דבר ;)

            • יריב (פורסם: 10-5-2017 בשעה 17:14)

              הבדיחה שלך שגויה, כי גאוס היה גם אב בעצמו. אם יש זוג כזה הוא כנראה זוג ברנולים.

            • איציק (פורסם: 10-5-2017 בשעה 17:46)

              אני לא חושב שהצמד ברנולים הגיעו להישג של גאוס אחד.

            • יריב (פורסם: 10-5-2017 בשעה 19:33)

              אתה רק חושב כך כי יוהן ברנולי נתן ללופיטל לפרסם את העבודות שלו תחת שמו של לופיטל. כמו כן, תלוי איזה צמד ברנולים. אני חושב שהזוג אב-בן החזק ביותר במשפחה הזו היה, כנראה, יוהן-דניאל. כמו כן, מה שמקשה קצת על ההשוואה היא העובדה שהמתמטיקה הלכה ונפרדה מתחומי המדעים האחרים לאורך השנים, והברנולים פעלו לפני גאוס.

            • עומר (פורסם: 10-5-2017 בשעה 20:33)

              כל הברנולים לדורותיהם, יחד עם כל תלמידיהם וגם עם חיזוק של הילברט (מתנה על חשבון הבית) לא מתקרבים להישגים של גאוס.

              דירוג מתמטיקאים הוא מתחביבי המקלחת שלי (אני לא גאה בזה). הדירוג משתנה כל הזמן, לפי מצב הרוח – אבל גאוס תמיד בראש הרשימה, לבד, ובהפרש גדול מהשאר. הדומיננטיות שלו במתמטיקה מגמדת לחלוטין את של ג'ורדן בכדורסל.

              במאה העשרים, אגב, אני חושב שכרגע גם פון-ניומן וגם גרותנדיק זוכים אצלי לדירוג גבוה משל הילברט. אבל אולי מחר אשנה את דעתי.

            • יונה (פורסם: 10-5-2017 בשעה 20:51)

              אין אף אחד שמתקרב לאוילר עם כל הכבוד לגאוס. ברוב הדירוגים שתמצא הוא ראשון.

            • איציק (פורסם: 10-5-2017 בשעה 20:52)

              גם אם תתן לברנולי את לופיטל אין להשוות בין היקף עבודתו של גאוס, רוחב היראה, כמות המשפטים ופיתוח תחומים חדשים לבין התרומה המכובדת של הברנולים.

            • עב״ד (פורסם: 10-5-2017 בשעה 21:59)

              עשיתם לי את היום עם דירוג המתמטיקאים. ברור שהילברט הוא המתימתיקאי החשוב ביותר במאה ה20. משפטי אי השלמות של גדל הגיעו בזכות התוכנית הגדולה של הילברט. גרות׳נדיק ופון-נוימן זה בשוליים לעומתו. מישהו מהם גם שלט ביד רמה וגם תרם תרומות חשובות בכל ענפי המתימטיקה? הילברט האחרון שהצליח לעשות זאת. לגבי המאות הקודמות, גאוס עולה על אוילר. באיזה דירוגים זה לא ככה?
              ואפשר אפילו לראות את זה ע״י דוגמא. מבחן התכנסות טורים של גאוס מכיל את כל שאר מבחני ההתכנסות. (והרבה מאורות מתמטיים עבדו על מציאת מבחנים כאלה). בכל שאר הדוגמאות, אתה צריך להתחיל להתווכח איזה משפט יותר חשוב, או מהותי.

            • חמלגד (פורסם: 10-5-2017 בשעה 22:43)

              משפטי אי השלמות של קורט גדל היו סתירה בפניו של הילברט, והריסת מפעל חייו. עם עלייתו לפסגת עולם המתמטיקה הילברט התיימר למצוא את המלך של כל האלגוריתמים, אלגוריתם שפותר הכל והפך זאת למטרה העיקרית של עולם המתמטיקה. גדל ובעקבותיו גם טיורינג הוכיחו כי לא ייתכן דבר כזה. קורט גדל לא עשה את משפטי אי השלמות בזכות הילברט אלא בניגוד אליו.

            • עב״ד (פורסם: 11-5-2017 בשעה 00:20)

              לא מדוייק. הילברט אמנם ניסה לבנות מתימטיקה ״שלמה״ או מושלמת, שתתבסס על מערכת אקסיומות, והוא הצליח לגרור לכיוון את המתימטיקאים הטובים ביותר של התקופה, כולל גדל וטיורינג. התוצאה היתה משפטי אי השלמות של גדל. ממש לא בניגוד.

            • יריב (פורסם: 11-5-2017 בשעה 01:06)

              אני לא לוקח דירוגי מתמטיקאים יותר ברצינות מדירוגי כדורסלנים, אז רק אומר שהקריטריונים שעלו פה אינם סבירים. אם מתמטיקאי א' פעל אחרי מתמטיקאי ב' (כמו גדל אחרי הילברט, או גאוס אחרי אוילר), ברור שא' מושפע מב' ולא להפך, שא' לא יכול להמציא את מה שב' יכול היה להמציא, ומצד שני שא' יכול לבצע הכללות של עבודותיו של ב'. כמו כן, ברור שככל שעובר הזמן גדלה ההתמחות. הילברט יכול היה לעסוק ב(כמעט)כל ענפי המתמטיקה, מתמטיקאים של המאה ה18 (ועוד יותר מזה של המאה ה17) עסקו גם הרבה בתחומי המדעים עצמם. זה הפסיק להיות אפשרי אחר כך.

            • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 09:37)

              זה כמעט נכון. הרבה מתמטיקאים הוכיחו הרבה דברים אחרי גאוס כאשר שגאוס כבר הוכיח אותם, למשל נושאים בגאומטריה לא אוקלידית. רק מה, גאוס פחד לפרסם אותם והרשימות נמצאו אחרי מותו, ואחרי שהוכחו שוב.

            • יריב (פורסם: 11-5-2017 בשעה 10:42)

              הכלל, כמו במקרה של לייבניץ וניוטון, הוא שהראשון לפרסם מקבל את הקרדיט (חוץ מזה שיש גם ערך להוכחות שונות). אגב, זה נכון למתמטיקאים רבים, בדרך כלל יש הוכחות שנמצאו אך לא נכתבו בצורה פורמלית דיה.

              אגב, אני לא אוהב להסביר, אבל נראה שלא הובנתי. אני לא חושב שתרומתם של יוהן ודניאל ברנולי למתמטיקה גדולה מזו של גאוס. קשה להגדיר, אבל אני לא מתכוון להגן על הטענה הזו ומעולם לא טענתי אותו. עם זאת, אם קיים זוג אב-בן שעונה להגדרה "אב ובנו שתרמו הכי הרבה להתפתחות המתמטיקה", הרי שאין חלופות סבירות יותר. גאוס ואביו אינו זוג אפשרי, מכיוון שהם לא תרמו יותר מ"גאוס ובנו ג'וזף", "גאוס ובנו לואיס", "גאוס ובנו יוג'ין" או "גאוס ובנו וילהלם".

              חוץ מזה, אני עדיין לא מבין על סמך מה קובעים שגאוס היה חשוב מאוילר, למשל, שלא לדבר על אוקלידס.

            • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 11:02)

              מה שהדגמת שיש יותר מפתרון אחד במקרה של גאוס אבל זה שבזוג, אחד תרם הכל והשני לא תרם כלום עדיין לא הופך את התרומה הזוגית שלהם לפחותה מזוג אחר כלשהו בו כל אחד תרם משהו אך פחות מהיחיד בזוג הראשון.
              לגבי חוסר יכולת ההחלטה מי גדול יותר. אז הדיון החל שאמרתי שלא ניתן לומר שהילברט לא מתמטיקאי גדול בגלל שהוא לא ידע המון דברים שיודעים היום, וזה היה כדוגמה לכך שלא ניתן להקטין את גדולתו של פלה כיוון שהמגנים של היום יותר טובים וטכניים מאלו שהיו אז, כי כל אחד צריך למדוד בייחס לתקופה בה חיי. לא היה באמירה זו לומר האם הוא גדול יותר או פחות בהשוואה לכל מתמטיקאי גדול אחר, שאת חלקם ציינת.

            • יריב (פורסם: 11-5-2017 בשעה 13:22)

              לא פחותה, אבל "הכי" במשמעותו הטיפוסית הוא מקסימום, לא סתם איבר מקסימלי.

            • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 13:28)

              אני לא זיכר הגדרה מתמטית למקסימום גלובלי, האם הוא חייב להיות יחיד או יתכנו מספר מקסימומים גלובליים, סינוס כדוגמא.

            • יריב (פורסם: 11-5-2017 בשעה 14:47)

              במושגים של תורת הקבוצות, בהינתן יחס סדר חלקי, מקסימום הוא זה שגדול מכל שאר האיברים, ואילו איבר מקסימלי הוא רק כזה שאף איבר אינו גדול ממנו. בשימוש היומיומי בשפה, אני לא חושב שתשמע שימוש במילה "הכי" בהתייחס לאיבר מקסימלי שאינו מקסימום, אלא אם משתמשים מראש בצורת רבים (השחקנים הכי טובים).

      • הראלל (פורסם: 10-5-2017 בשעה 21:42)

        קצת מצחיק לומר את זה כשאחת הטענות העיקריות נגד פדרר שבתקופה שלקח רת רוב הגרנדסלאם, הייתה שלא התחרה מול גדולים באמת (ולא רודיק לא נחשב גדול) וכשנדאל ואז נולה הגיעו הוא הפסיד רוב הזמן.
        על מייקל לא אדבר, הוא לא צריך הגנה ממני, יש דברים שגם המון שנים לא יצליחו לשנות (אבל ממש מתחבר לעניין החוויה, לראות אותו משחק היה מרגש, לברון זו מכונה משעממת)

  10. יואב (פורסם: 9-5-2017 בשעה 14:53)

    מייקל כבר מזמן לא נשפט ככדורסלן. הרכבת הזאת מזמן עזבה את התחנה. הוא בקבוצת היחוס הכי קטנה ואיכותית- הספורטאים הגדולים בהיסטוריה.
    ומבחינת צפייה? המענג ביותר.

  11. MOBY (פורסם: 9-5-2017 בשעה 16:26)

    תרגיל מבריק לקריאת התגובות לפוסט הקודם.
    מה עם שאק?
    גם הוא שלט בליגה תקופה יפה. ויש תרגילים ושינויי חוקים על שמו!

    • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 16:28)

      לכן שאק הוא טופ 3 אצלי, הוא פאקן שינה חוקים בעידן המודרני. מה שלדעתי קצת פגע בו זה שהוא היה מספר שנים מועט יחסית בדומיננטיות שיא.

      • זינק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:32)

        לאדם במימדים שלו הוא היה דומיננטי מספר שנים רב.

        • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:06)

          שאק היה הכי טוב בעולם בשנים 2000-2003, ולכן הוא אחרי מייקל וקובי לדעתי.

  12. ניינר / ווריור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 16:57)

    מסי, רוסי, גורדן, גרצקי, בריידי, פדרר. הטופ שבטופ שאין בלתם.

    • עמי ג (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:27)

      מבחינתי הולך.
      אבל לא בסדר הזה.
      פדרר ובריידי ראשונים

      • ניינר / ווריור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:35)

        לא רשמתי לפי סדר מסויים, כל אלה בשפיץ של הטופ

        • Amir A (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:49)

          אני תוהה אם צריך לשים את טייגר וודס שלפני הבלגאן גם ברשימה הזו.

          • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:37)

            אולי בזמן הבלגן?

    • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:40)

      חשבתי שעם ג'ורדן אפשר לשים רק את ספידרמן, באטמן וגל גדות.

      • shohat (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:12)

        טוב!

    • מירון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:56)

      אוסליבן!

      • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:27)

        מחאה, מחאה, מחאה!!!
        אוסליבן נפלא, אבל תחילה שיעמוד בתור אחרי הנדרי.

    • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:30)

      מי ששם את רוסי, חייב לשים גם את סנה!!!
      ואם כבר ספורט, אז מעל כולם (פרט אולי לג'ורדן) נמצא גארי קספרוב.

      • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:43)

        חברה מירוצים שחמט וגולף ובייסבול זה נחמד אבל הרמת יכולת הפיזית הדרושה בהם לעומת שאר הענפים נחותה משמעותית. זה כמו ליגה שנייה.

        • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:46)

          ואיך זה קשור?
          אבל בשבילך אוסיף את קארלין, ניראה מי יבוא מולו.

          • גל ד (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:12)

            ג'ורג' קארלין? מספר אחד ללא עוררין.

        • שי (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:31)

          להיות נהג פורמולה 1 יותר מאתגר מלשחק כדורסל לדעתי. מנטאלית בוודאי, וכנראה גם פיזית. הגוף עומד בלחצים גדולים במשך הרבה זמן.

          • ניינר / ווריור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 22:53)

            איציק, ברור שהנדרי לפני אוסאליבן, לפני כולם בסנוקר.
            לגבי סנה, אין ספק שהיה הופך לגדול מכולם בתחומו רק מת מוקדם מדי.

            • Yavor (פורסם: 11-5-2017 בשעה 11:29)

              סנה לא היה הגדול בתקופתו אפילו. מותו היקנה לו מעמד הירואי, אבל הוא הפסיד ברוב הפעמים לאלן פרוסט.

            • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 11:51)

              אלן פרוסט כבודו במקומו מונח אך ראשית, אתה לא הופך להיות אלוף בזה שאתה מפסיד הרבה; שנית הנתונים לא תומכים בכך, הוא התחיל הרבה לפני שסנה עלה לגדולה. האליפויות הראשונות שלו היו הרבה לפני הפריחה של סנה (85, 86), עוד אחת ממש לפני שסנה פרץ (88) ואחת בתקופת פריחתו של סנה. אחוז הניצחונות שלהם היה כמעט זהה, כ-25%, אך לפרוסט היה אחוז פודיומים גבוה יותר כנראה בגלל שהיה נהג יותר מבוקר. לבסוף אומר שפרוסט היה הרבה יותר משעמם מסנה וזה לא לזכותו.

            • אמיתי (פורסם: 11-5-2017 בשעה 12:23)

              לא לזכותו שהוא עוד נושם?..
              בברזיל סנה אולי חצי מדרגה מתחת לפלה

            • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 12:29)

              הוא נושם נורא משעמם.

            • Yavor (פורסם: 11-5-2017 בשעה 13:03)

              איציק, כתבתי מהזיכרון ולפי מה שכתבת צדקתי.
              סנה הפך לאליל גם בגלל אופיו הבלתי מתפשר וגם (לדעתי בעיקר) בגלל מותו. זו האדרה שאנחנו עושים לכל אחד שהולך בטרם עת, וזה טבעי. היחיד שאני ממש מאמין להאדרה הזו כלפיו הוא דראזן.

            • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 13:12)

              ראשית, לסגנון יש משמעות. חלק מהזיכרון שלנו את ג'ורדן כגדול מכולם זה גם הסגנן (לא להיבהל, לפי הנתונים האחרונים הוא עוד חיי). שנית, דראזן אכן היה גדול, אבל יתכן שהוא לא הגדול היחיד שהלך בטרם עת. למה להגביל?

            • Yavor (פורסם: 11-5-2017 בשעה 13:42)

              זה סובייקטיבי. דיברתי על עצמי בהקשר של פטרו

  13. גיל שלי (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:27)

    אני קורא יותר מדי את השטות הזאת שמייקל עשה את זה מול תחרות לא מרשימה.
    אני מבין שהדאלאס מבריקס של נוביצקי היתה מרשימה מאוד מבחינת הכשרון ששיחק בה, הרבה יותר מפורטלנד של קלייד, דטרויט בשיאה, אינדיאנה של רג'י והדייויסים, יואינג והבריונים של הניקס, פיניקס של סר צ'ארלס, סטוקטון מלון. אפשר לחשוב שסן אנטוניו ספרס היתה מוכשרת יותר מהקבוצות האלה. ומייקל לא הפסיד להם.

    • ניינר / ווריור (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:36)

      גם סיאטל עם פייטון, קמפ וחבורת הערסים שלהם היתה קבוצה מאד טובה וקשוחה

      • אריאל (פורסם: 11-5-2017 בשעה 12:54)

        גם הציגה את דטלף שרמפף. אחד השמות הקשים להגייה שיש בעברית.

        • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 12:57)

          אתה צריך להגות בגרמנית, ואז יהייה לך קל בהרבה.

          • אריאל (פורסם: 11-5-2017 בשעה 13:02)

            בשביל דטלף ? אל תגזים.
            מה יהיה עם יאניס אנטיקוקוקפו או השד יודע איך קוראים לו ?

            • איציק (פורסם: 11-5-2017 בשעה 13:09)

              יאניס אין שם בעיה להיגות בעיברית.

    • תומרג (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:40)

      נכון מאוד
      כמות ה HOF (ולא רק) שג'ורדן הכניע בלי תנאי לא בדיוק מעידה על חולשת הליגה

    • jhkj (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:00)

      חושב ששקבוצות היסטוריות מבין אלו שאמרת הן אולי רק הגאז. כפי שיודע כבר לברון, אליפות קשה לקחת לבד. גם בשניים זה לא פיקניק. הבולס של אז, ההיט של לברון והיום גם הווריורס והקאבלירס כולם נבנים על כמה שחקני על.

    • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:16)

      לגבי המאבס אתה צודק אבל הלייקרס של שאקובי, הספרס, ההיט וגולדן היו הרבה הרבה יותר חזקות מקבוצות האלו, גם סקרמנטו של תחילת שנות ה-2000 לדעתי הייתה יותר טובה מהניקס ואינדיאנה.

      • גור אילני (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:33)

        שונא את מייקל אבל הוא היה מפרק את גולדן של היום, לועס ויורק את השאריות בבידוק הבטחוני לפני הטיסה חזרה למזרח

        • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:40)

          אני לא מסכים, לדעתי גולדן היו מנצחים אותם, אז בקושי זרקו מה-3.

          • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:44)

            אפשר גם אחרת, הפילוסופיה של שלשות בלבד היא לא היחידה שמנצחת. וזה לא שלא היו להם שחקנים שיכלו לזרוק שלשות טוב, למשל המאמן של GS, גם מיקל ופיפן ידעו ואם היה צריך אז גם היו עושים זאת. בתקופה ההיא היו קלעי שלשות מעולים שפשוט זרקו פחות כי שיחקו אחרת אבל עם אחוזים טובים מאד כמו פקסון, מרק פרייס, רג'י. כך שלפתוח את המשחק מבחוץ גם שיקגו יכלו, ולהיכנס בפנימה על הגבוהים של היום, ג'ורדן היה פשוט לא מרגיש אותם.

            • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:00)

              אין ספק שמייקל היה חוגג עליהם אבל לא בטוח שהיה מנצח אותם. הוא חגג גם בשנות ה-80 אבל לא הביא אליפויות.
              תשמע זה מאד סובייקטיבי הדברים האלו וזה אם לסבתא היה גלגלים. הדבר היחיד שאני בטוח הוא שגם בכדורגל וגם בכדורסל לפני שנות ה-80 שיחקו פח ושונה לגמרי וסבא שלי מאשר לי את זה ודי מסכים והוא אחד שראה את פלה בלייב. הוא אומר לי שמסי הכי גדול בפער מטורף מכל מה שהוא ראה.
              אני באופן אישי שאני מדרג עילוים כאלו תמיד מסתכל על עמה פרמטרים שחייבים להיות זה הרבה אליפויות, הרבה תארים אישיים, סטטיסטיקות ושיאים מפלצתיים שאלו MUST אצל ספורטאים ברמה הזאת וחייבים את כולם. במדרג השני אני מכניס דומיננטיות בענף לאורך זמן, פופלריות, מותג והנאה מהמשחק, יריבים ראויים ודרגת קושי. ככה אני משקלל באופן אישי. אני חושב למסי ורונלדו יש את כל אלו הרבה יותר ממראדונה ופלה, מה לעשות. זו דעה אישית שלי.
              אפשר אפילו לפתח נוסחא למדוד ספורטאי אישי וקבוצתי עם דירוג נקודות חח.
              נניח אליפות שווה 10 נק, אמויפי של עונה סדירה שווה 8 נק, אמויפי של הגמר שווה 7 נק, מלך סלים שווה 6 נק וכל מיני כאלו לנקד הכל כולל אחוזי שדה ולשקלל ואותו דבר בכל ספורט.

    • משה (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:36)

      וואו, כמה שאתה צודק, זה פשוט קשקוש. הנבא היה שתי רמות מעל כל מה שבא אחריו וארבע מעל מה שיש היום. קבוצות עם "כוכבים" כמו גורדון הייווארד, קייל לאורי או למרכוס אולדרידג׳ בסיבוב השני, נו באמת.

      • שמעון (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:42)

        כן סטארקס ואוקלי וריק סמיתס ואנטוניו דיוויס ומארק גקסון זה ממש הול אוף פיימרים.

        • משה (פורסם: 9-5-2017 בשעה 22:15)

          לא אבל בארקלי, מלון, סטוקטון, פייטון, קמפ, יואינג, רובינסון, מילר, דרקסלר, שאקיל, דומארס, קווין ג׳ונסון, אולג׳וואן, מורנינג וכאלה ששכחתי (שלא לדבר על כך שבאליפות הראשונה שלו מג׳יק היה בסה"כ בן 31 ואייזיאה בן 30). לראות קעקרים כמו כריס פול, כרמלו וגריפין ולצחוק…

          • שמעון (פורסם: 10-5-2017 בשעה 07:37)

            יואינג מורנינג וקמפ סתם אוברייטד, שחקנים ברמה הזאת יש גם היום והיו בשנים שאחרי מייקל, אייברסון, וויד, נוביצקי, טימי, פאו, ווסטברוק, קרי, קליי, קיירי, דיוויס, וינס קרטר, הארדן ועוד מלא. אגב כריס פול יותר טוב לדעתי מקווין גונסון.
            נוביצקי יותר טוב מבארקלי ומלון, קרי וראסל לוקחים בהליכה את פייטון ודומארס

            • אורי (פורסם: 10-5-2017 בשעה 08:53)

              נכון פשוט שחקנים נראים יותר גדולים ממרחק הזמן.
              מה שכן תראו כמה HOF עתידיים משחקים במזרח וכמה במערב.

            • משה (פורסם: 10-5-2017 בשעה 10:01)

              כריס פול הוא אם כל האוברייטד וחצי מהרשימה שציינת לא ברמה. נוביצקי לא ברמה של מלון ובארקלי. לגבי קרי וראסל, זה בדיוק ההבדל, לקחת שחקנים מטופ 5 והשווית אותם לשחקנים בטופ 20 של אותה תקופה.

            • טיפה סרוחה (פורסם: 10-5-2017 בשעה 19:30)

              כריס פול אנדרייטד.אין שום אספקט בשני צדי המגרש שהוא לא בטופ,כולל קלאץ.לגבי הישגים קבוצתיים-התשובה בגוף השאלה.ולגרום לדיאנדרה גורדן להיחשב לסנטר מס 1 זה הישג יותר גדול מכל אליפות שהיא.

            • משה (פורסם: 10-5-2017 בשעה 21:28)

              שחקן של היילייטס עם אפס הישגים. לא נכנס אצלי לשום דירוג.

            • אלון (פורסם: 10-5-2017 בשעה 23:29)

              נכון, נוביצקי לא ברמה של מאלון ובארקלי, הוא הרבה מעליהם.
              הוא נמצא בספירה של השחקנים שהוכיחו שהם מסוגלים לסחוב לבדם קבוצה על הגב לאליפות, והוא עשה את זה פעמיים (האליפות הראשונה נשדדה מהמאבס). בשיאו לא היה אף אחד שיכל לעצור אותו ואני ממליץ לך לחפש highlights מהפלייאוף של 2011 – בספר שלי מדובר עדיין באחת מריצות הפלייאוף המרשימות שראיתי משחקן בודד.

            • shadow (פורסם: 11-5-2017 בשעה 06:39)

              נוביצקי לא ברמה של בארקלי ומלון?

              שני לוזרים שהיה להם הרבה יותר מנוביצקי בקבוצה ולא לקחו מעולם אליפות.

              אתה זוכר שהוא ניצח את לברון "הגדול" + וויד + בוש עם ג'יי ג'יי בראה כסייד קיק ועוד כשהוא חולה (ג'ורדני משהו).

              ולחשוב שאוהדי לברון בכו בשבילו שהוא צריך להעזר במתיו דלבדובה. אפרופו משפר שחקנים.

  14. דוד (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:38)

    התיאוריה שלי על ויכוחים אודות אושיות ספורט:
    מי ירצה לרדת על מסי? או על אייזיאה תומאס? הרי זה החבר'ה שבגללם אנחנו יושבים מול הטלוויזיה… זה החלום הספורטיבי, גמדים שמצליחים עם כישרון גאוני ובלי נתונים פיזיים. או מייקל שגם תמיד מנצח אותך וגם עושה את זה הכי יפה שאפשר, והוא לא גבוה או בעל נוכחות פיזית מי יודע מה.
    אבל כריסטיאנו מעצבן. הוא פשוט נורא גבוה, חזק ומהיר ומשוויץ ולא נותן כבוד ליריב ורק מנסה לנצח בלי לעשות את זה יפה. וגם לברון. ירמוס עם הגוף, ישדר מנהיגות אגרסיבית. ייקח אחריות במין גאווה מנופחת כזו.
    בקיצור, אנחנו לא אוהבים אנשים שמרימים לנו להנחתה כשהם יודעים שאין לנו קייס אמיתי נגדם.

  15. זינק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 17:39)

    שניהם עילויים.
    שניהם דומיננטיים בצורה יוצאת דופן.
    שניהם בעלי יכולות חריגות ביחס לתקופתם.
    רק שכשלברון משחק זה נראה כבן אנוש עילויי ושכמייקל שיחק התחושה הייתה שהוא בספרה אחרת.

  16. טלילו (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:01)

    מי שראה עונה שלמה שלמה של מייקל לעומת עונה שלמה של לברון, לא צריך שום הסבר למה מייקל רמה אחרת מלברון.

  17. MOBY (פורסם: 9-5-2017 בשעה 18:18)

    די כבר עם המסי הזה.
    בדרום אמריקה יבחרו את פלה גרינצה ומראדונה לפניו (ואם אתה אורוגוואי גם פורלן וסוארז) באירופה רונלדו נותן פייט ראוי.

  18. shohat (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:26)

    ההכרעה היא לינגוויסטית.

    jordanesque
    A word or phrase used to describe all forms of greatness, perfection, superiority, or flawlessness.

    http://www.urbandictionary.com/define.php?term=jordanesque&amp=true

    • איציק (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:41)

      סיכמת הכל, מעולה :-)

  19. יובב (פורסם: 9-5-2017 בשעה 19:27)

    ף

  20. אולף (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:16)

    לא ברור לי איך מתעלמים מהקריטריון הכי חשוב של לדרג את הגדולים מכולם, שהוא "כמה היה ברור לך שהוא הולך לנצח כאשר הוא שיחק". אף אחד לא נתן את אותה הידיעה ש"אם הוא משחק, אז הוא ינצח" כמו מייקל.

  21. עפיף אבו מוך (פורסם: 9-5-2017 בשעה 20:21)

    פשוט לחסום את הקוף הד אסף פתרת את כל בעיות התרבות של דב באזר

    • שי (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:36)

      אז איך אתה עם סאבטקסט?

  22. דאג קולינס (פורסם: 9-5-2017 בשעה 21:14)

    1. ג׳ורדן כנראה לא ישחק יותר.
    2. לה ברון בעיצומה של הקריירה.
    3. כנראה לה ברון ישבור את שיאיו האישיים של ג׳ורדן. קבוצתי ( אליפות) אולי.
    4. בשנות השמונים טענו שבירד הטוב ביותר. לאחרונה בדירוג השחקנים בespn מג׳יק חלף עליו.
    5. כמי שראה את פדרר מול נדאל בשיאם 2007, 2008 נדאל היה טוב יותר. אם הייתי צריך להמר; משטח קשה פיסטול חימר נדאל.
    6. בשבילי בסט הכדורגלן הטוב ביותר. למה? ביומני גבע לפני היומית הוא נראה לי קוסם.

  23. Dr. van nordstrand (פורסם: 10-5-2017 בשעה 01:47)

    מהות הדיונים על לברון ג'ורדן היא בשביל לנסות להכניס עניין לליגה מתה.
    פעם היינו רואים NBA מתחילת השנה ומתרגשים כל פעם מחדש בפלייאוף, כבר מהסיבוב הראשון.
    היום אם זה לא דקה אחרונה של משחק שביעי בגמר ידוע מראש בין רושמי סטטיסטיקה יפה…אין בשביל מה לשמוע עדכונים אפילו ובטח לא לראות את המשחק.

    • עמי ג (פורסם: 10-5-2017 בשעה 14:55)

      בגדול אתה די צודק.
      למעט הסדרה בין סן אנטוניו ליוסטון, הפלייאוף די משעמם.
      כולם מחכים לגמר הצפוי בין ג"ס לקליבלנד. ואם זה לא יקרה – אז גם הגמר ישעמם.

    • תומרג (פורסם: 10-5-2017 בשעה 15:24)

      הליגה הזאת כל כך מתה עד ששיאי קהל, אחוזי צפיה ומחירים של זכויות שידור נשברים חזור והישבר

      • shadow (פורסם: 11-5-2017 בשעה 06:50)

        זה לא בהכרח מדוייק.

        ברור שהליגה לא מתה אבל יותר זכויות ויותר אחוזי צפיה קשורים יותר לעובדה שיש יותר אנשים בארהב ובעולם ובנוסף הטכנולוגיה מנגישה את זה ליותר אנשים. אני מניח שגם תקציבי השיווק והפירסום תפחו בהשוואה לעבר.

  24. Brt (פורסם: 10-5-2017 בשעה 22:33)

    אהבתי ,תודה !
    בתור מע שראה בלייב את שניהם
    אין מה להשוות לגביי כל הקריירה
    מייקל היה משהו שאין איך להגדיר במילים,
    אבל אני עומד לחטוא בקודש ולומר שב3
    הפלייאופים האחרונים
    להברון מתקרב לזה,
    אבל ההבדל הגדול הוא בעונה הרגילה
    ברמת ההשקעה והצורך לנצח שכמובן נמשכה לאורך
    כל הקריירה ולא רק בשנים האחרונות

  25. אלון3131 (פורסם: 11-5-2017 בשעה 06:52)

    עוד טיעון נגד לברון שמפריע לי זה שהוא התחבר לתחרות . הבן אדם היה 7 עונות בקליבלנד שבמהלכם השחקן הכי טוב ששיחק איתו היה מו וויליאמס(או אילגאוסקאס או אנטואן גיימסון תבחרו) והבחירות דראפט שבחרו בזמנו זה שחקנים שלא יצא מהם אפילו רבע שחקן לגיטימי, והמאמן שלו היה מייק בראון.
    עכשיו הכל טוב ויפה שגורדן "נתן" צאנס לפיל ג'קסון והיה "סבלני" לפיתוח של פיפן קוקוץ ואחרים.

    אבל אתם באמת חושבים שבגלל לברון מייק בראון לא מאמן הול אוף פיים? או לוק גקסון וכל מיני שמות הזויים אחרים שנבחרו בדראפט לא התפתחו לכוכבים?
    הדרך שבה עזב הייתה דוחה, אבל ההחלטה לעזוב למיאמי הייתה נכונה.

    • shadow (פורסם: 11-5-2017 בשעה 07:48)

      תזכיר לי כמה שנים לקח לג'ורדן להביא אליפות

      • אלון3131 (פורסם: 11-5-2017 בשעה 09:28)

        לפחות לגורדן בשנה לפני היה כבר פיפן שהתקדם לכיוון האולסטאר. ללברון היה את מו וויליאמס ושאקיל אוניל בן 40

        • shadow (פורסם: 11-5-2017 בשעה 10:39)

          לא הבנתי. נפלת בטיעון אז עכשיו אתה משנה אותו?

      • יריב (פורסם: 11-5-2017 בשעה 10:56)

        ג'ורדן זכה באליפות ראשונה בעונתו השביעית.
        אני מאמין שזה משתלב היטב עם טענתו של אלון – בשבע השנים הראשונות של ג'ורדן בבולס המועדון הצליח לבנות סביבו קבוצה, בין השאר באמצעות שתי בחירות דראפט גבוהות (בעשיריה) בדראפט 87. בקליבלנד באותו פרק זמן ההצלחה בבניית קבוצה היתה מוגבלת יותר, זאת בעקבות טריידים רעים וגם יותר הצלחה בעונה הרגילה (הבחירה שנתנה את גראנט, למשל, התקבלה בעקבות סיום עונת 86-87 במאזן שלילי). מהבחירה בג'יימס ועד עזיבתו קליבלנד בחרו פעם אחת במקום ה10 (לוק ג'קסון), פעם אחת במקום ה19 (ג'יי ג'יי היקסון) ופעם אחת במקום ה25 (שאנון בראון), ועוד מספר פעמים מהמקום ה30 ואילך.

לא ניתן להגיב.