איך לצלוח קמפיין נבחרת בשלום

אלי גוטמן טוען שצריך לחשוב מחוץ לקופסא. אולי החשיבה צריכה להיות ביחס לתקשורת ולאו דווקא על המגרש.

גוטמןארז

אתמול פרטתי בהרחבה את כל הדברים החשובים שיכולנו ללמוד מהראיון המיוחד שעשה מאמן נבחרת ישראל בכדורגל, אלי גוטמן, בתכנית יציע העיתונות. למי שאין כח או זמן לעיין בפוסט הקודם, להלן עיקרי הדברים:

1. אלי גוטמן לא הסכים שאייל ברקוביץ' יהיה חלק מהראיון.

2. …

*

בתקופה האחרונה נשמעים יותר ויותר קולות שטוענים שבארץ שלנו זה לא הספורט שמכתיב את סדר היום של התקשורת אלא התקשורת מכתיבה את מה שקורה בספורט. הדברים בעיקר אמורים כשמדובר בנבחרות הלאומיות.

ההופעה של גוטמן בתכנית כמו "יציע העיתונות" פלטפורמה שהיא כשלון ידוע מראש בבואך להציג אג'נדה ממשית לעם ישראל לפני קדנציה חדשה, היא גושפנקא נוספת לכח שמייחס גוטמן לתקשורת, ולאופן בה הוא מוכן לרקוד לפי החליל שלה.

גוטמן פתח את הראיון בהצהרה שהקמפיין הזה הולך להיות אחרת, והגישה לתקשורת תהיה הרבה יותר פתוחה – "הכל על השולחן". כמובן שאלו הם דיבורים בעלמא שכן יש יותר מדי שאלות עליהן מאמן נבחרת פשוט לא יכול לענות בכנות:
"אבי לוזון קשקשן ועושה לנו רק נזק עם כל ההצהרות שלו", "תהליך המינוי המחודש שלי היה בזיוני ופגע בי", "יוסי בניון ניסה לבחוש לי מתחת לכיסא ועל זה אבוא איתו חשבון" וכמובן – "גיא פניני לא מזיז לי את ה#@$@ – מה אתה בכלל שואל אותי על זה?!??" – הן רק חלק מהתשובות שלא יכולנו לשמוע מגוטמן. ואין גם שום סיבה לצפות לשמוע אותן.

אם יש לי טענה אחת עיקרית מההופעה של גוטמן בתכנית – היא עצם ההופעה. אם יש לך מה להגיד, פורמט כמו שעשה בעבר פיני גרשון בערוץ One, בתכניות האחד על אחד שלו למשל, מתאים בהרבה. שם תוכל באווירה יותר מקצועית ופחות מתלהמת לדבר על התכניות שלך לקדנציה ההבאה, ולא לענות על "איזה שחקן הוא השפעה שלילית בחדר ההלבשה"?

*

לכן, קצת לפני ששני מאמנים החדשים/ישנים, אלי גוטמן בכדורגל, וארז אדלשטיין בכדורסל יתחילו לעבוד, ניסיתי לאגד מספר המלצות וטיפים חשובים ל"איך לצלוח קמפיין בין לאומי":

1. דברו פחות – "עולים ליורו" או "מכוונים למקום שלישי", "ראינו קלטות של היריבה" או "אנחנו מתרכזים בעצמנו" – בכל מקרה, כל אמירה, תהפוך מיד לכותרות ראשיות שיהפכו לטורי ביקורת. הרי לרדת על המאמן הלאומי תמיד היה משאבת רייטינג. לכן, תעשו לעצמכם טובה – שמרו על פרופיל נמוך, היו צנועים ודברו במינימום.

2. שחקו יותר – כל החלטה, אבל באמת, כל החלטה תביא לביקורת בתקשורת. הרי אצלנו כולם חושבים שהם מבינים הכי טוב, גם אלו שהיו ונכשלו, ובעיקר אלה שבחיים לא ניסו. אז עשו לכולם טובה, אספו סביבכם את הצוות שאתם מאמינים בו ולכו עם הדרך שלכם.

3. עזבו ת'שטויות – "רק אדלשטיין נשאר…", ועדות איתור ושאר קומבינות – זה לא מעניין! אתם המאמנים וזה מה שחשוב. תתעלו מעל חשבונות אישיים, מעל מלחמות אגו ומעל פוליטיקות בשקל.

4. עזבו את החשבונאות – "כן בניון, לא פניני, מה פתאום בן חיים" – אינטריגות בין שחקנים למאמנים מביאות הרבה רייטינג. יותר מזה, למצוא חן בעיני השחקנים שלא זומנו, או העסקנים שלטובת שחקן שכן זומן – זה א' ב' של כל עיתונאי אינטרסנט.
אז בלי "מה יחשבו עלי", בלי "אבל פעם אמרת ש…". בלי שיקולים חיצוניים – תבחרו רק מי שלדעתכם ימקסם את הצלחת הנבחרת בכל זמן נתון. הביקורת כבר תגיע בכל מקרה.

5. תכנית התנתקות – והכי חשוב, אבל באמת הכי חשוב אל תקשיבו, אל תצפו, אל תקראו – פשוט אל. אם יש אנשי תקשורת שאתם מעריכים את דעתם תעסיקו אנשים שיסננו את החשוב ויעבירו לכם את המידע. הפרימואים והאופירות מצד אחד או הטוקבקיסטים באתרים מצד שני, לא באמת מייצגים את דעת רוב הקהל השפוי בארץ. זוהי רק הטיה שמשבשת את שיקול דעתכם.

*
התרומה היחידה של פיני גרשון לראיון אתמול היתה האמירה שכבר ניסינו הכל, ואולי הגיע הזמן לחשוב קצת אחרת, מחוץ לקופסא. אז אמנם האמירה הזאת נשמעת שולית, אבל למעשה אני חושב שזו האמירה החשובה שגוטמן צריך לקחת מהראיון הזה – לחשוב מחוץ לקופסא, לשנות, לבנות מערכת יחסים חדשה עם התקשורת.

אם פעם בתמימותי עוד חשבתי שהמאמנים השחקנים והתקשורת חיים בסינרגיה, נדמה שהיום בעידן חיפוש השערוריות והסנסציות, כשכל עיתונאי מחפש את הסקופ הבא, בין אם הוא נכון או לא כל כך מדויק, אין מנוס מגישה שונה כלפי התקשורת. אולי, על ידי סוג של התנתקות כזו, נוכל ליצור כאן שיבוט של מאמן זר שלא מצוי בתקשורת הישראלית, עם מאמן ישראלי ש"מכיר את המנטליות".

נדמה לי שיש קבוצת כדורגל אחת בארץ שזה דווקא עובד לה לא רע…

ארז, אלי – אני קורא לכם לאמץ גישה והתנהלות חדשנית כלפי התקשורת, ואז אולי יהיה סיכוי שנצליח להגיע לתוצאות אמיתיות ופורצות דרך.

אז כולי תקווה שהפוסט הזה לא יקרא אף פעם על ידי אף מאמן נבחרת בארץ.

מתחילים...
יחסים - אמיר אשכנזי

15 Comments

duncan 15 במרץ 2014

התקשורת בארץ זה חבורה שח חובבנים.
תוסיף לזה בהמתיות טיפוסית ישראלית וקיבלת שלמה שרפים וברקוביצים מטנפים כל דבר שזז.
אין ספורט בארץ, אז לפחות צהוב שיהיה.

ג'וני 23 במרץ 2014

יש ספורט בארץ אבל אותך מעניין כנראה רק החובבניים העילגים ברקוביצים ושרפים.

יניר 15 במרץ 2014

אריק שרון היה איש הציבור הראשון שהבין שכמה שפחות תקשורת ,עדיף.
תקשורת בונה אותך כדי להפיל אותך בבוא הזמן.
אל תתראין, אל תשתף ואל תתיחס למה שנכתב. יש לך רק מה להפסיד.
זה נכון לפוליטקה לעולם העסקים ובוודאי שגם לעולם הספורט שבו יש רמת עיתונות עלובה

red sox 15 במרץ 2014

עמית, נתת 5 טיפים שהם אחד לאחד ההתנהלות של גוטמן מרגע המינוי המחודש שלו ובראיון המדובר בפרט:
1. דבר פחות – הוא הבין שהצהרות יחזרו אליו כבומרנג ואמר את זה מפורשות.
2. בחירת הצוות – הוא לקח את מי שהוא סומך עליו בלי להתחשב בכל האינטרסנטים מסביב וכשתיגמר הליגה יקבל את מה שהוא רצה.
3. תהליך המינוי לא מעניין מרגע שהסתיים – אם גוטמן היה אומר את זה עוד פעם אחת הייתי מכבה את הטלביזיה.
4. אין חשבונות אישיים – גוטמן אמר וחזר ואמר ששום דבר לא אישי (בניון, בן חיים, נאתכו, אפילו לגבי ברקוביץ' אמר שלא ייחל לכשלונו אם וכאשר יאמן את הנבחרת). אפילו כשנדרש להתייחס לנושא פניני (למה?) הוא ענה שהמעשה של פניני דוחה אותו ברמה האישית אבל אם מקצועית הוא דרוש אז ארז צריך לשים את כל הנושא הרגשי-אישי בצד.
5. במציאות הקיימת, של ערבוב מוחלט וקשרים אישיים בין אנשי תקשורת ומאמנים, גוטמן עושה את המיטב להתנתק ולא לתת תחמושת למי שרק מחפשים (ומחפשות) השפעה, מעורבות וכוח דרך המקלדת או המיקרופון או המיטה.

בעצם, הפוסט הזה הוא הוכחה שלא משנה מה גוטמן יעשה ומה יגיד, התקשורת לא תניח לו. הוא מקיים את כל מה שאתה ממליץ לו לעשות ובכל זאת יש לך ביקורת. רק דבר אחד לא אמרת – "אנחנו מאחוריך, בהצלחה".

התרגלנו. עצוב, אבל התרגלנו.

עמית זילברבוש 16 במרץ 2014

הכל נכון, חוץ מהשורה התחתונה – הפוסט הזה הוא לא פוסט ביקורת אלא פוסט המלצות.
כמו שאמרתי – אין לי בעיה עם הדברים שגוטמן אמר אלא עם הפלטפורמה בה בחר להגיד אותם.
אם אתה טוען שגוטמן כבר מיישם – דיינו. אני לא ממש מרגיש את זה בעקבות ההופעה שלו בתכנית כמו יציע העיתונות – אבל לא פחות קריטי כרגע.

אגב, סיימתי את הפוסט ב"אל אל ישראל" אך זה הורד בעריכה בשנייה האחרונה על מנת שלא להישמע קלישאתי מדי…

איציק 16 במרץ 2014

אני חושב שההצעה הראויה היחידה למאמנים היא "תצליחו". אם זה יקרה אז לא משנה מה יכתבו בסוף הם ינצחו. השאלה מהי הצלחה. בשני המקרים אנחנו רוצים נבחרת שחושבת מחוץ לקופסא; נבחרת שמשאירה הכל על המגרש; נבחרת שכייף לראות; נבחרת שיש בה גרף התקדמות. אם כל זה יתבצע ולא נעלה ליורו זה עדיין תהייה הצלחה. לכן המאמן צריך להבין מה תהייה הצלחה ולכוון לשם. לא למכור לנו סחורה ממוחזרת ללא כיסוי, לא למכור דברים טריויאליים. אם אין לך מה להגיד, תשתוק; אם יש לך מה להגיד, תחשוב 10 פעמים האם באמת יש לך מה להגיד, ורק אז אמור זאת. אם יהיו תוצאות, הרוב (את פרימו, שרף וברקוביץ' לא נחשיב) יתישרו. בכדורסל זה קל יותר, אך גם בכדורגל זה אפשרי.

ערן לוי 16 במרץ 2014

פיני גרשון לא תרם דבר וחצי דבר לשיחה. הדברים שלו על חשיבה מחוץ לקופסה הם כל כך טריוויאליים, הם יכולים לשמש קושיה לכל נושא בעולם עליו אנחנו מדברים, בעיקר אם אנחנו לא באמת מבינים מה זה אומר לחשוב מחוץ לקופסה, בעיקר אם אנחנו לא באמת בקיאים במטרייה (כמו שנדמה לנו). לרוב פיני גרשון נשמע כמו לועס הדשא של גוטמן, לא הוסיף דבר, גונן עליו ושיבח אותו משל היה ילד מתלהב.
וזה גם אופי הערוץ, וזה מה שהוא מצליח להחדיר לנו – ראיון עם מאמן נבחרת ואנחנו הם אלה שצריכים לגרום לו לחשוב על דברים שונים. הוא בא לספר לנו על הנבחרת אבל אנחנו יודעים יותר טוב ממנו. הראיון עם אלי גוטמן הביא אותי להבנה ששום דבר טוב לא ייצא משום ראיון שכזה בגלל הציפיות המופרכות שיש לצופים.

זורק מילה 16 במרץ 2014

מעולה

כפי שציינתי כבר בפוסט האילם מאתמול (או שזה כבר שלשום) לא ראיתי את הראיון אבל אתייחס רק לנקודה הראשונה שלך.

1 – הוא צריך לדבר,לא במינימום אבל גם לא במקסימום.מאמן לאומי חייב לדבר.נקודה.
אפילו דרור קשטן (תראה,תביט) המרואיין הכי משעמם אי פעם בהיסטוריה,ולא רק הישראלית,דיבר שאימן את הנבחרת.

הדבר היחיד שאני לא מבין לגבי הקמפיין הקרוב הוא הפסימיזם שמאפיין כמעט את כולם.הרי בכל הטורנירים האחרונים סיימנו בכולם במקום השלישי,ואפילו גדולי המבקרים של הנבחרת ציינו שזה המיקום הטבעי שלנו.עכשיו שנקודתית בטורניר הזה מקום שלישי מוליך להצלבה (שגם שם הסיכויים נמוכים אבל לפחות יש ואם תהיה הגרלה טובה אז יש סיכוי) כולם ללא יוצא מן הכלל טוענים שנסיים מקום רביעי…את זה אני לא ממש לא מבין.רוצה לומר אם גם מקום רביעי היה הולך להצלבה הם היו טוענים שנסיים חמישי :)

עופר (השני) 16 במרץ 2014

בקמפיינים הקודמים לא נפלו מהקבוצות בבית שהיו מתחת למקום השני.
עכשיו יש לך בוסניה, וווילס ולא זוכר את הראשונה אבל היא יותר טובה מאיתנו בכמה רמות.
אז אנחנו באמת מקום 4, אלא אם גארת' בייל ואלן יחליטו לעשות משחק ידידות בין ריאל לליברפול באותו זמן, או שיעשו יוסי בניון לפני משחק נבחרת….

7even 16 במרץ 2014

חבל שמתמקדים במאמן ולא בשחקנים שהם פשוט, מה לעשות, לא מספיק טובים לרמות הגבוהות.
להפיל הכל על המאמן זו שטות.
הרי גם אם סר אלכס יבוא לאמן את ישראל היא תסיים רביעית או חמישית בקמפיין הקרוב,
ואם גוטמן יילך לאמן את ריאל היא כנראה תיקח אליפות או תסיים שנייה.

השחקנים, השחקנים, השחקנים.
זה מתחיל אגב מגיל קטן. לא מספיק מקצוענים, מה לעשות.

איציק 16 במרץ 2014

את מה שאתה אומר, אמרו על פט ריילי ב-LA, על צ'ק דיילי בדטרויט (כי ג'ורדן היה צעיר ומג'יק זקן) וכבר שנים אומרים על פופוביץ' ופיל ג'קסון. כנראה שכולם טועים וכך גם אתה. גוטמן לא היה לוקח אפילו שני עם ריאל ואם פרגסון שלישי בסיכוי סביר היה בטוח עם סיכוי טוב להצלבה. למאמן השפעה הרבה יותר גדולה ממה שאתה ובורוביץ' חושבים. וכן, אין לנו שחקנים, אך: ראשית, תפקיד המאמנים לגדל שחקנים, או לחילופין לזהות פוטנציאלים מתוך מה שיש (למאמן נבחרת קשה לגדל אך יש אפשרות להפתיע עם זיהוי מתאים); שנית, גם להרבה קבוצות אחרות בדרג שלוש, ארבע אין שחקנים גדולים (אולי אחד, וילס). אני חושב שלקבוצות אחרות שאין להם שחקנים, יש שני דברים שאין לנו: הראשון, מחויבות ותרבות ספורת; שני, מאמן ולא קומבינטור (פעם חשבתי שהוא מאמן, אבל כנראה לחיות בעולמו של לוזון לא פשוט).

גיסנו 16 במרץ 2014

כל הדוגמאות שנתת מעבר לכך שזה ב NBA וכדורסל וכדורגל שונים במהותם, ולמאמן כדורסל לדעתי יש השפעה גדולה בהרבה על הנעשה במגרש מאשר למאמן כדורגל (פסקי זמן, חילופים בלתי מוגבלים, כמעט כל השחקנים בטווח שמיעה רוב הזמן ולא צריך לתדרך דרך שחקן אחד וכד').
אבל אם נשים את זה בצד כי עדיין למאמן כדורגל יש השפעה רבה – מאמן נבחרת מוגבל הרבה יותר, והוא בד"כ צריך להיות יותר פסיכולוג טוב מאשר טקטיקן יסודי. בגלל זה הקמפיין ההוא של גרנט הוא עדיין אחד היותר טובים שהיו לנו, ואילו קשטן המתודי והיסודי קרס בתפקיד.

כדי שמאמן יביא נבחרת עם שחקנים לא מספיק טובים להישגים הוא צריך לקבל הרבה מאוד זמן עבודה על חשבון הקבוצות. זה מה שעשו לדעתי ביוון עם ריהאגל, ובוודאות עשו בדרום קוריאה עם הידינק (חצי גמר מונדיאל) ובארה"ב (רבע גמר מונדיאל). שם הקדישו המון זמן לאימוני נבחרת ובעצם הפכו אותה למין קבוצה, סגל יחסית קבוע ואימונים סדירים.

או לחילופין, שלשחקנים שלו יהיו יכולות פיזיות וטכניות בסיסיות ברמה של דרג שלישי באירופה, שגם זה קיים בקושי.

איציק 16 במרץ 2014

גיסנו,
כל מה שכתבת זה לא במקום למה שכתבתי כי אם בנוסף. רק זה עומד קצת בסתירה למה שאמר גוטמן שאין לא כל בעייה בתור מאמן לגרום תוך שבוע לתאום בין כל חלקי הקבוצה גם אם כל השחקנים באים מקבוצות שונות. אני לא בטוח שזה קל לנבחרות כמו גרמניה, ספרד או ברזיל, לא כל שכן לנבחרת מוגבלת כמו נבחרת ישראל.

no propaganda 17 במרץ 2014

הרבה נבחרות כבר עלו על השיטה, איך לפתור את הבעיה. הן פשוט לוקחות כמה שיותר שחקנים מאותה הקבוצה לנבחרת. ספרד מבוססת על בארסה, גרמניה על באיירן, איטליה על יובנטוס.
כשיש לך 5-6 שחקנים בהרכב הראשון שמשחקים בקבוצה מסויימת, עניין התיאום משתפר פלאים.

אהד 16 במרץ 2014

+1

Comments closed