הלילה נפגשו להן שתי הקבוצות הטובות בכל איזור, שתי הקבוצות שקרוב לוודאי יפגשו שם ביוני בגמר ה-NBA, שתי הקבוצות המלהיבות ביותר העונה יוסטון וטורונטו למשחק מעניין וטוב שממנו או ללא קשר אליו עלו לי כמה מחשבות על נקודות שמעניינות בליגה השנה.

אוי השמרנות
טורונטו קטעה למובילת הליגה רצף של 17 ניצחונות רצופים.היא עשתה את זה הרבה בזכות רעיון הגנתי נגד הפיק אנד רול של הארדן עם קפלה, בו הגבוה השומר על החוסם מחכה מאד עמוק בצבע לחדירה של הארדן וככה מקשה עליו את ניצול המיסמאץ' ואומר לו: "קח זריקה חופשית מחצי מרחק (מה שאינה אופציה כידוע ביוסטון של ימינו) או שתחדור עלי עד הטבעת".
הארדן סיים עם משחק אישי מצויין ו-40 בטור הנקודות אבל עם רק 4 אסיסטים והרבה מהעוקץ של משחק ההתקפה של יוסטון יצא בהיעדר השלשות הפנויות שהחדירות של הארדן מסדרות בדרך כלל.
הרעיון הזה הוא לא חדש והוצג כיעיל בפלייאוף שנה שעברה על ידי פופוביץ' וסן אנטוניו שלו. בפוסט הזה דיברתי עליו בפירוט.
עדיין ברוב המשחקים של הרוקטס רואים קבוצות מתעקשות להחליף בחסימה ולהשאיר את הארדן, שחקן הבידודים הטוב בליגה להתעלל בגבוה שנשאר עליו.
למה? הלוואי וידיעתי. אולי כי:

מי לא צריכה פתרונות יצירתיים?
אולי כי הן חושבות שהן מי שהן לא.
יותר מדי פעמים כשמדברים על גולדן סטייט כקבוצה היסטורית מדברים על ההתקפה שלה. מה שלא פחות שם זו העובדה שהיה לה דריימונד גרין אחד, ועכשיו יש לה גם דוראנט אחד שהם בערך השחקנים האולטימאטייבים לשמור את הפיק אנד רולס האלה, עקב היותם שחקנים שיכולים לשמור בערך על כל 5 העמדות. כשקבוצות אחרות משתמשו בחילופים האוטמאטיים נדמה שהן קצת שוכחות שמעבר לעובדה שאין להם את הכשרון ההתקפי של הקבוצה הטובה בליגה, בעיקר אין להן את הגמישות ההגנתית שיש לה.

פרשנות מקומית
אחרי שטורונטו ירדה ביתרון 15 במחצית, הארדן אמנם עם 14 נקודות אבל רק עם 3 זריקות עונשין ויוסטון סיימה אותה אם 1 מ-9 לא אופייני לשלוש,  עדיין פרשן הטלוויזיה המקומי סיכם שטורנטו יצרכו לעשות התאמות בטיפול בפיק אנד רול לקראת המחצית השנייה.וזו בהחלט לא היתה האמירה הכי מוזרה של הצוות הלילה.
הצפייה בליג פאס חושפת אותנו לצוותי השידור המקומיים של הקבוצות שצועקים בהגזמה, מעולם לא ראו שריקה מוצדקת שבאה נגד הקבוצה שלהם וגורמת מחשבות שניות לגבי הביקורת כלפי חלק מצוותי השידור בארץ. רק על זה מגיע להם קרדיט.
ההבדל הוא שלהם יש גם ג'ף ואן גאנדי.

פרשנות מקומית 2
ואם כבר הזכרנו תקשורת, חשוב להודות שוב לערוץ הספורט שבלילה הזה שידר לנו את ניו אורלינס (הלוהטת אך ללא אנטוני דיוויס) – מול וושינגטון (ההו כה מרגשת וללא וול). אני יודע שהשידורים האלה נקבעים הרבה מראש, ושלמי שבאמת רוצה יש ליג פאס וכו' וכו', אבל…בחייאת!

בכיינות שמאבדת אמינות

נושא השחקנים נגד השופטים דוסקס רבות העונה וגם במשחק הלילה אפשר לטעון שהיו לא מעט שריקות גבוליות בצד של הרוקטס, וחוסר אחידות בצד השני.
בכל זאת, אני כל פעם מופתע מחדש כמה לשחקנים אין בושה למחות על שריקות בצורה ווקלית ודרמטית כשאין להם ממש שום קייס. שימו לב במקרה למטה איך וולנצ'יונאס לא נוגע בשום דבר חוץ מביד של קאפלה ועדיין לא מתבייש להיות בשוק מהשריקה, כאילו כרגע סמי בכר שרק לו עבירת תוקף במשחק הגמר, וזאת אפילו אחרי ההילוך החוזר.

כששחקנים לא מהססים להתנהג בצורה כל כך לא אמינה (כן, אני מסתכל לעברכם KD ודריימונד) איך לעזאזל הם מצפים שהמחאות שלהם ילקחו ברצינות אחר כך?

 

בכיינות
אני לא חושב שיש הרבה מהלכים שנהנתי לראות יותר מאשר את זה פה למטה בו ואן וילט מאמלל את כריס פול.

כריס פול הוא שחקן ענק. לראות אותו שומר, מתקיף, עושה את ההתאמות במעבר ליוסטון הם לא פחות ממדהימים. אבל הוא גם ככל הנראה השחקן השני שהכי מעצבן אותי בליגה, כזה שכל פעם מנסה להוציא שריקות במרמה משופטים, להכנס לידיים, לנתיבי הריצה, כל מה שאפשר כדי לקבל שריקה.
למזלו, זה לא כ"כ מורגש כי השחקן במקום הראשון בליגה במהלכים האלה משחק איתו בקבוצה. ועדיין…

ג'יימס הארדן מפלצת
ואם לא יקרה דבר מוזר עד סוף העונה (ובטח אם אנטוני דיוויס לא יחלים במהרה) הוא MVP פה אחד.

והיתה גם מנצחת
מה, שוב יעבור פוסט ונתעלם מהראפטורס, מובילי המזרח?
בואו נגיד את זה ככה, אם הם רוצים לבנות על משחקים בפלייאוף בו קייל לאורי, שחקן שיורד בממוצע מאזור ה-40% ל-28% משלוש בין העונה הרגילה לפלייאוף, שיקלע 7 שלשות ב-80%, שיהיה להם בהצלחה עם זה.

ולכל הרומטיקנים
שיקום האחד שבאמת ובתמים רוצה לראות סדרת גמר של יוסטון נגד טורונטו. שבו שבו, אתם לא עובדים על אף אחד.

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

 

 

 

זהו בוקר מבאס במיוחד
קליבלנד - סיקסרס; מחשבות NBA.