ווריירס – קאבס, משחק 1,שהיה בו פשוט הכל

מהפכים, הופעות היסטוריות, מכות ושאקטין לרוב. האם זה משחק שיכנס להיסטוריית הגמרים? יש גם יתרונות כשיש הרבה מדי זמן בין משחק למשחק.

מה שטוב בזה שיש הרבה זמן בין משחק למשחק הוא שאפשר לעכל את כל מה שקורה, לתת לזה לשקוע ולנסות להביא נקודות שאולי פחות דוברו עד עכשיו.
מה שרע בזה הוא, שיש הרבה זמן בין משחק למשחק.

  1. זה היה גיים 1 פשוט אדיר. היה בו הכל: בריחות של שתי הקבוצות, חזרות, מהפכים, הופעות גדולות של הכוכבים בשני הצדדים, רגעי שאקטין (ג'אוול!), רגעי שאקטין גדולים עוד יותר (עוד נגיע אליו), מהומה בסיום כשהדם הרע בין הקבוצות מתגלה מוקדם ,הארכה. פשוט הכל.
    אני תוהה האם הוא יכנס לרשימה היסטורית של משחקי הגמר הגדולים ביותר, או שבגלל ההפסד של קליבלנד בסופו של דבר, מה שאולי מסמן את כיוון הסדרה, נדמה שהמשחק יותר מזכיר את אייברסון מנצח את הלייקרס של שאק וקובי (וקואץ' לו) במשחק 1 אדיר, אך חסר חשיבות, שלווה בהמשך סדרה לא מעניין ו- 4:1?

2. רשימת העצובים מכך שג'יי אר הצליח לקחת את ריבאונד ההתקפה ההוא:

  1. ג'יי אר – כמה שהוא היה שמח אם הוא סתם היה צופה בדוראנט לוקח את הריבאונד הזה ויורד להגנה ל4 שניות האחרונות.
  2. לברון – רבות דובר על ההופעה הזאת שלו, "מהגדולות שלו אם לא ה", אבל הרבה פחות ממה שהיה מגיע לה לולא הפארסה סביב ג'יי אר.
  3. סטף – גם הסיפור שלו נדחף קצת אחורה למרות שנתן משחק אפי. בוודאי מהטובים שלו בסדרות הגמר.

547. השופטים – אמנם הם היו בפוקוס של הדיונים אבל אולי לא כמו שהיו לולא הסיפור הזה קרה. לי באופן אישי זה נשמע מוזר שאנשים מלינים על שריקה שבסופו של דבר הלכה לכיוון הנכון. תהה הדרך אשר תהה (והיא לא היתה דרך נכונה לטעמי), לא אמורים להיות שמחים שהשריקה הנכונה בסופו של דבר התקבלה?

999. ג'ורג' היל – מישהו עוד זוכר שהשחקן של 80% מהעונשים עמד 4.7 שניות מלהביא את הסדרה הזאת למשהו שאיש לא ציפה?

3. כמובן שרבות דובר ועוד ידובר על הקצר הרגעי אצל ג'יי אר בשניות הסיום. בהקשר הזה תמיד מעניין אותי איך שזוכרים טעויות שקורות בסוף משחק, אבל הרבה פחות כאלה שהן גדולות אך קרו קודם לכן. מישהו זוכר היום את המהלך של ג'יי אר בסוף המחצית שהשאירה את סטף לשלשה פנוייה (אמנם רחוקה אבל לסטף זה לא ממש מפריע)?

אלו 3 נקודות לא פחות משמעותיות מאלה שהוא לא קלע אחרי הריב' המפורסם.
בכלל, שימו לב לרגע שהסרט עוצר, את כל החמישייה של קליבלנד חולמת כאילו הרבע כבר נגמר. יש יגידו שמדובר בסל מקרי אבל אנחנו יודעים שסטף (להבדיל מדוראנט ולברון) תמיד רוצה לקחת את הזריקה הקשה בסוף הרבע, ושם אותם באחוזים מפתיעים.

4. מבחינה טקטית, כיוון שמדובר בפרק מס' 4 של אותו הסרט, אין הרבה הפתעות ואנחנו רואים את הדברים שהכרנו:

4.1 ג"ס עושים חילוף אוטומאטי על כל חסימה, ולברון בעיקר מחפש את החסימה עם השחקן של סטף כדי לקחת אותו לסל. כשהוא לא עושה את זה אז הוא מחפש את אחד הגבוהים שעל המגרש. בדר"כ זה לוני שעושה עבודה סבירה.קר ניסה כמה דקות של דיוויד ווסט, אבל אחרי 4 דקות שעלו ב-6 נק' הוא ירד מזה, ויתכן שאלו היו הדקות האחרונות של ווסט בסדרה. במחצית השנייה ג'אוול מקגי נתן כמה דקות טובות אבל אחרי רגע השאקטין שלו, כשקיבל גג מהטבעת, כשהוא לבד מתחת לסל, קר ירד מזה ולא החזיר אותו בצורה קצת מפתיעה.
4.2 קליבלנד שאפו לשחק "גבוה" (תומפסון לאב, נאנס לאב ואפילו תומפסון, לאב, גרין, לברון) וללכת חזק לריב' התקפה. הם השיגו את היתרון הרצוי בעקבות כך, 19-4 בריב' התקפה ו- 21:10 בנקודות מהדמנות שנייה.
מצד שני חשוב לשים לב לנק' שג"ס הרוויחה במתפרצות בעקבות היתרון המס' כשאין ריב' התקפה (28-18) סה"כ.

5. מבחינה הגנתית גם קליבלנד באה עם תכנית של "חילופים על הכל". מעניין לראות איך בכל שלב של המשחק ג"ס ניסו לתקוף מיסמאץ' שונה:
5.1 ברבע הראשון זה היה בעיקר סטף מחפש את לאב. לאב עשה עבודה חלשה בהגנה, חלקית כי, ובכן, אובייקטיבית טיפל'ה קשה לשמור על סטף. חלק אחר בגלל טעויות לא מחויבות. אפשר לראות ברבע הראשון איך פעם אחר פעם הוא כושל הגנתית:

במהלך הראשון (למעלה) הוא מפריע בהתקפת המעבר להיל שעומד מול סטף, ואז משאיר אותו לשלשה. במהלך הבא אפשר לראות איך בחילוף על החסימה הוא לא יוצא מספיק גבוה ומשאיר לקרי את החלון שהוא צריך.

 

כאן (למעלה) אפשר לראות שהוא לא מצליח להשאר לפני דוראנט, שחודר ומאפשר ליי אפ קל לדריימונד.
במהלך לאחר מכן רואים את הפיק עם סטף גורם לבלבול בין לאב לתומפסון, מה שמשאיר את בל לבד מתחת לסל לליי אפ קל.
במהלך הבא, שוב דוגמא לדאנק קל של בל, מהפיק שלו עם סטף ובלבול של לאב.
ולבסוף, עוד מהלך שבוא הוא רודף אחרי דוראנט, מסמן עם האצבע על חילוף, אך לא עושה אותו כמו שצריך, מה שמוביל לסל יפה אחרי מהלך קבוצתי שמנצל את היתרון שנוצר.

כאמור, חלק מהמצבים הם אוביקטיביים כמעט בלתי אפשריים בשביל קווין לאב אבל בחלקם הוא יצטרך להשתפר.

5.2 ברבע השלישי בולט כמה ג"ס מנסים להכניס את דוראנט למשחק. הם הולכים פעם אחר פעם לפיק בינו לבין סטף ואז לבידוד של דוראנט על היל או ג'יי אר. למרות שעובדתית מדובר ברבע הטוב ביותר שלהם, אני חושב שהדבר נובע בעיקר בגלל משחק המעבר. הבידודים של דוראנט מביאים אותו לזריקות טובות (בשבילו) אבל בסופו של דבר בדר"כ עדיין מדובר על זריקות 2 ארוכות שבימינו, אפילו כשזה דוראנט, זו כנראה לא ההתקפה האופטימאלית. מעבר לזה ההתקפה של ג"ס נראית הרבה יותר סטטית ותקועה ברגעים האלה.

5.3 בתחילת הרבע הרביעי כשדוראנט על הספסל אפשר לראות בעיקר חסימות של סטף עם קליי, הפחות אפקטיביים מבין מה שתארתי, ובדקות האלה קליבלנד חוזרת למשחק.

6. באופן כללי – מעניין לראות, עד כמה שהגנת החילופים היא השלטת עכשיו בכדורסל, כמה היא קשה לביצוע וכמה קל לטעות בה:

בדוגמא הראשונה (למטה) רואים שאחרי החסימה הראשונה לברון מחליף על קרי, סטף עובר לצד השני ויוצא על שתי חסימות נוספות של ווסט ומקאו. לברון מסמן עם האצבע על החילוף אבל מאבד את ווסט מתחת לסל. בסוף המהלך לוקח אחריות על הטעות.

בדוגמא השנייה, בזמן הוצאת חוץ, שוב שתי חסימות הפעם לקליי (דוראנט וגרין), לברון מצביע על החילוף שצריך להתבצע אבל ג'יי אר מנסה לעבור עם קליי ומשאיר את דוראנט לבד. קרי מוצא אותו במסירה מצויינת ולא קלה, ולברון לא מספיק לכפר על הטעות של ג'יי אר.

בדוגמא השלישית, ניתן לראות את דריימונד מבצע הטעיית חסימה (slip), מה שמבלבל את ההגנה שלא יודעת אם יש צורך בחילוף, שני השומרים נשארים על סטף, ומשאירים את גרין פתוח מתחת לסל.

 

הדוגמא הרביעית היא שוב סוג של slip. דריימונד מבצע הטעייה כאילו הוא יחסום לקליי, מה שמבלבל את השומרים, האחד (היל) חושב שצריך חילוף (כי נדמה שדריימונד חוסם), השחקן על הנחסם (סמית') לא מרגיש ממש חסימה ולכן ממשיך עם שלו. זה משאיר את דריימונד לבד ומכאן סל קל.

 

7. כתבתי כבר מספר פעמים על ה-signature move של לברון – החדירה לסל תוך דחיפה עם היד שלעולם לא מקבלת שריקה לעבירת תוקף. במהלך המשחק ראינו כמה דוגמאות לזה ומעניין במיוחד איך שאפילו אנשי תקשורת שמבקרים ללא חשש את הליגה, כמו ג'ף ואן גאנדי, לא מזכירים את זה במילה, אפילו במקרים שזה בולט במיוחד.

 

8. ואי אפשר לסיים בלי עוד כמה מילים על המהלך של המשחק:

כשראיתי אותו זה הדבר הראשון שקפץ לי לראש, מה לכם?

אומרים שזו הליגה עם השחקנים הטובים בעולם, ובכל זאת לעיתים נדמה שלא כולם סגורים על מה בדיוק צריך לעשות עם הדבר הכתום הזה.

9. יש מי שמהצד של קליבלנד יוצא מעודד מהמשחק הזה – הגדולים של ג"ס כולם הופיעו טוב למשחק, כמה פעמים הקאבס יקלעו שוב 10 מ-37 לשלוש ויעשו כ"כ הרבה שטויות?
מצד שני, התצוגה הזאת של לברון (הייתי אומר חד פעמית אבל זה בטח עד משחק 2), ובסופו של דבר, הם פספסו הזדמנות שאולי לא תחזור.
יאללה, מוכנים למשחק 2!

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

 

עד סוף הקיץ אדע את התשובה?
ווריירס - קאבס, משחק 2, העולם שוב נורמאלי

תגובות

  • דור בלוך

    ניתוח מעולה, תודה רבה.

    הגב
  • אלעדכ

    מה שמדהים אותי, אחרי פוסט (מצויין) כזה, שמדי פעם אנחנו מכנים את הכדורסל בנ.ב.א כפחות חכם ממקבילו באירופה או בכלל הבינ"ל. אתה מדגים פה צעד אחרי צעד איזו אינטליגנציית משחק נדרשת ברמות האלו, ואיך אתה נענש מיידית אם אתה מאחר לבצע התאמה במאית השנייה.

    הגב
    • אלעדכ

      ואם כבר אינטליגנציית משחק, אז לברון מדהים. ב-4 ומשהו שניות, בזמן שג'יי אר חשב מה לעשות עם הכדור, הוא סיפק לו לא פחות מ-4 פתרונות: זרוק בעצמך, מסור לי, מסור לשחקן אחר בפינה (מה שהוא עשה בסוף), ועוד ניסה לקחת טיים אאוט כשהוא קלט שהבנאדם בשוק.

      הגב
    • 7even

      לגמרי!

      נ.ב - מי עוד מיואש מאופן התגובה לתגובה?
      נ.ב.ב - מי עוד מיואש מאיך שנראית, ויזואלית, התגובה לתגובה?

      הגב
      • אורן השני

        זה דווקא אפשר, אני מיואש שאי אפשר לעקוב אחר זמני התגובות. פעם הייתי נכנס לפוסטים כמה פעמים בשביל התגובות, כיום אני מוותר

        הגב
  • א.זיו

    אחד הפוסטים המעמיקים שקראתי. ניתוח מרהיב. חשבתי שיהיה לי רק זמן לעיין בפוסט, אבל קראתי בשקיקה כל מילה

    הגב
  • שחר ש

    פוסט מעולה! תודה.

    הגב
  • איברה

    תודה על הפוסט המעולה!! מעריך את העבודה שאתה משקיע.
    ובאמת, הגנה מורכבת שדורשת חכמה ומהירות תפיסה. ודריימונד גרין נחש חכם.
    ואולי לברון אכל במהלך של סמית את מה שהוא מבשל, כשרגילים לחפש את המלך בכל מהלך גם ברגע האחרון זה מה שיוצא על אוטומט.

    הגב

    להגיב על איברה לבטל

    האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

    • איציק

      1+, ממש כך הוא אילף אותם.

      הגב
  • ק.

    מעולה.
    מאוד אוהב את הניתוחי וידאו שאתה עושה וטוב שיש זמן בין המשחקים, כמו שכתבת.
    יש פה סימביוזה יפה שלא במכוון עם התובנות שדורפן מייצר בפוסט תוך 7 דקות משריקת הסיום.
    ודרך אגב, כמו שה10 מ37 משלוש (אלא אם דוראנט ימשיך בזריקות שכונה וגרין ימשיך להסס רב הפעמים שהוא חופשי על הקשת) של הווריורס לא יחזור, כך גם ה1 מ7 של לאב מהשלוש...

    הגב
  • איציק

    תודה על הפוסט. לא מסכים לגבי ג'י.אר. בסוף מחצית. יש הבדל מהותי בין בלאקאוט כמו בסוף משחק לבין שיקול דעת מוטעה. הוא חשב שיוכל לחטוף כדור ופספס, אבל היה מודע לחלוטין לסיטואציה והבין שאסור להשאיר את סטף פנוי עם הכדור. אם תראה, הוא היחיד משחקני קליבלנד שהיה מודע לה וניסה ללחוץ. לברון נשאר מאה מטר מדוראנט ולא לחץ לא על המסירה לסטף ולא על זריקה משלושת רבעי מגרש אם דוראנט היה מנסה. גם כל השאר קונוסים. ג'י.אר. ניסה למנוע מסטף לקבל כדור. כשל, אבל ניסה.

    הגב
  • קירקגור

    כיף של פוסט

    הגב
  • זיגי

    תודה רבה! היסטורית נדמה לי שג'יי אר חוזר משגיאות נוראיות עם תצוגות נהדרות. בכושר הנוכחי של לברון כל תצוגה הירואית של שחקן קליבלנד יכולה להביא נצחון לקאבס

    הגב
    • איציק

      לשחקן קליבלנד הייתה תצוגה היסטורית במשחק 1 וזה לא הספיק, כך שאני לא בטוח במה שאתה אומר.

      הגב

להגיב על איברה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *