טורונטו – מילווקי: משחק 6, וסדרה

הכל הלך לפי התכנית של מילווקי בתחילת משחק 6, ממש כמו בתחילת הסדרה. ואז תוך 6 דקות החגיגה הקנדית היתה כבר בלתי נמנעת. גאסול וסיאקם, ואן וליט ונורמן, הגאולה של קייל לאורי וכמובן קאווי מול יאניס. סיכום משחק. סיכום סדרה. מבט לגמר.

הכל הלך לפי התכנית של מילווקי בתחילת משחק 6, ממש כמו בתחילת הסדרה. רבע ראשון של 6 מ-9 לשלוש, ברוגדון שוב לא מחטיא, מידלטון עם 2 שלשות. 2:18 לסוף הרבע השלישי זה היה 76:61, 4 שחקנים כבר בדאבל פיגרס עוד שניים בדרך. ואז: קאווי עם ריצת 10:0 די לבד: 8 נק'  אס' לדאנק של איבקה. הרבע השלישי נגמר 76:71, 8:17 לסוף רבע רביעי זה כבר 87:79 ראפטורס. ריצה של 26:3 בשש דקות. והשאר היסטוריה קנדית.

*

  1. בפוסט הקודם התבדחתי על כך שלפעמים מעצימים את תפקיד המאמן וההתאמות שלו בפלייאוף כשכל מה שבעצם דרוש זה לקבל את ההחלטה המובנת מאליה של העברת השומר הכי טוב שלך לשחקן הכי טוב של היריבה. אז צחוק בצד, העובדה היא שקואץ' באד לא החליט לעשות את זה עד סוף הסדרה, ולמרות שבמעט פוזשיינים שראינו את יאניס על קאווי זה עבד מצויין לבאקס, הם לא הלכו לזה כמהלך עיקרי. זה חבל בשבילם כי קאווי הרג אותם וקצת חבל בשבילנו כי לא ראינו את הקרב האפי הזה.
    בנתיים נשאר עם זה כזכרון מתוק:

*

2. ביום שאחרי וודאי יהיו שיגידו ש"מה שעובד בעונה הרגילה לא עובד בפלייאוף", שיאניס עוד לא מספיק טוב ובלי קליעה אי אפשר" או ש"הבאקס יהיו חייבים חיזוק". אני חושב שאלה הם דיבורים של בדיעבד. בסוף ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים – והפעם אלה הראפטורס. אבל כדאי לזכור: הם שייטו ל-2:0, משחק 3 הוכרע בהכל חוץ מכדורסל, וגם היום המשחק היה בידיים שלהם.
למעשה, לולא משחק 5 בלתי נתפס (ובלתי סביר) של פרד ואן וליט, עם הביתיות נשמרת אצלם, כנראה שהיינו מדברים היום אחרת.
אני מניח שיאניס יחזור עם עוד קליעה, עוד נסיון, הקבוצה תהיה כולה עם נסיון טוב של פלייאוף. יש להם מאמן טוב. הם כנראה צריכים לחשוב מה לעשות בעמדת הרכז כי בלדסאו כבר עונה שנייה רצוף מוכיח שהוא לא ממש ברמה הזאת והחוזה שלו על 70 מליון ל-4 שנים תקוע אצלם חזק. אבל בגדול – מצבם טוב מאד.
מצד שני – ממש לא כייף להפסיד 4 משחקים רצוף אחרי שהובלת בסדרה. שישאלו את הסלטיקס.

3. הסדרה וחצי האחרונות היו כנראה משחקי הגאולה של קייל לאורי. ההפסד לפילי במשחק 3 בו קלע 7 נק', היה המשחק האחרון בו קלע בחד ספרתי בפלייאוף הזה. הוא העלה את הממוצעים שלו מ-11.6 נק' עד אז ל- 17.1 אז, והיה הצלע השנייה שקאווי כ"כ הצטרך. ברגעים רבים הוא היה זה ששמר אותם במשחק. ואם מדברים על גאולה, הרגע הזה במסיבת העיתונאים בו הוא נשאל מה היה שונה בראפטורס השנה לעומת שנים קודמות, והוא "נאלץ" להסתכל לעבר קאווי בצחוק משועשע.

 

 

4. כשמסתכלים על הצד ההתקפי של מארק גאסול בשני המשחקים האחרונים (10 נק' ב3 מ-9 מהשדה) צריך למעשה להסתכל על הנתונים של פאסקל סיאקם ( 14 ו-18). המשחקים המעולים של מארק במשחק 3 ו-4 אילצו את הבאקס להעביר אליו את יאניס, מה ששחרר קצת את סיאקם ממלתעותיו. והיו לו גם 2 שלשות ענקיות.
הדרך בה הוא הצליח הגנתית להשאר לפני יאניס פעמים כ"כ רבות יכולות גם לעודד את הראפטורס טיפה לפני הסדרה הבאה שם כנראה אחרי החילופים הוא יאלץ להשאר מול חבר'ה לא פחות זריזים.

5. לפעמים הדברים שאתה לומד במשחק שאתה מפסיד בו ב-22 הפרש ויורד ל2:0 בסדרה מתבררים כחשובים ביותר. נורמן פאול הפציע לרגע במשחק 2 עם 14 נק' ותרומה יפה מהספסל. מאז הוא הפך את מאזן הכוחות של הספסלים כשהוא נותן תרומה יציבה בכל משחק.
החזרה לסדרה במשחק 3 ו-4 רשומות על שמו, על שם גאסול (עליו דיברתי בהרחבה בפוסט האחרון). אה, ויש גם את הבחור השלישי…

6. פרד ואן וליט קלע הלילה ב-80% מהשלוש ( 4 מ-5), וזה קצת הרס לו את האחוזים משני המשחקים הקודמים. מה שנקרא, קחו את זה לאן שבא לכם. הסיפור הזה ממשיך לגדול, המס' העדכניים:
15 משחקי פלייאוף ראשונים 8 מ-41, 19.5% מחוץ לקשת
3 משחקים אחרונים:14 מ-17 , 82%
פלוס 65 איתו על המגרש בשלושה האלה, 48 נק' בשלושה האחרונים, אחרי שקלע 24 בעשרה שלפנייהם ביחד בסדרה וחצי האחרונות.

7. הצד השני של המטבע הזה הוא דני גרין כמובן,שהיה מזעזע בסדרה הזאת, אני לא מחדש כאן דבר.
אחרי עוד משחק של 0 מ-4 עומד על 4 מ-23 ל- 17%, אבל ניק נרס ממשיך ללכת איתו בחמישיה. היום הרבע הראשון הנורא היה לא מעט בגלל שלא הצליח לשים אף נקודה על הלוח משלוש זריקות נוחות. הוא פתח איתו גם במחצית השנייה, וכמו במשחק 5, אחרי 5 דק' ספסל אותו להמשך המשחק.
נגד מילווקי הם הצליחו לחזור כל פעם מחדש מפתיחה רעה. נגד ג"ס לא בטוח שאפשר להכנס לבורות האלה.
האם הוא ימשיך עם ה"נאמנות" או שהגיע הזמן להכניס את פאול או ואן וליט לחמישיה?

8.רגעים קטנים שתפסו את עיני והיו לאנקדוטות מעניינות:

*
ועכשיו – גמר! עליו עוד ידובר רבות, ויש מספיק זמן: לעזאזל, מה בדיוק עושים עכשיו עד יום חמישי?!?

*

אם תרצו לשמוע עוד מהבלוג אפשר לעקוב בדף הפייסבוק של "שיימס ברשת" וכן בטוויטר.

*

מילווקי – טורונטו: משחקים 4 ו- 5
מבולבלים? גם אני

תגובות

  • אריק האחר

    מעולה
    אהבתי את הרגעים הקטנים .
    עושה את הסיפור לגדול יותר

    הגב
  • איברה

    נהדר. הדברים הגדולים והקטנים! תודה רבה עמית

    הגב
  • פרקש

    "המשפט הידוע הוא שעד שקבוצה כלשהי לא נצחה בחוץ הסדרה לא התחילה. האמת, אני ממש לא מסכים עם המשפט הזה, לא בכלל ובטח שלא בסדרה הזו."
    אני בדכ לא תופס אנשים במילה כי בספורט מומנטום משתנה די מהר. אבל בכל זאת.. מה תאמר?

    הגב
    • אלעדכ

      זה משפט שהוא לא נכון מיסודו. כבר היו סדרות שאף קבוצה לא ניצחה בחוץ ואז... הסדרה נגמרה, כי הקבוצה עם יתרון הביתיות עלתה

      הגב
      • היסטוריון של ספורט

        תתפלא כמה מעט סדרות נגמרו ב 3-4 כאשר כל הביתיות ניצחו כמעט ולא קיים .
        וכשזה מתקיים אז גם מתקיים המשפט האומר שלכל כלל יוצא מן הכלל

        הגב
        • אלעדכ

          אני לא אתפלא בכלל. למרות שלרוב הקבוצה עם הביתיות מנצחת בסופו של דבר

          הגב
    • איציק

      זו אגדה אורבנית שאין לה אחיזה במציאות אבל נחמד להיתפס בה כשזה כן קורה.
      ונכון, בכול הסויפים יש קבוצה שמנצחת בחוץ. האם זה נחשב?

      הגב
    • זילברבוש

      אם יתחילו לתפוס אותי במילה על הניחושים שלי בפלייאוף הזה כדאי לי להתחבא לפחות בשנה הקרובה. מספיק להסתכל על הבראקט שלי :)
      אני חושב שעצם העובדה שהסטטסיטיקה מראה שכ"כ מעט קבוצות חזרו מפיגור 2:0 אפילו כששני ההפסדים היו בחוץ, מצביעה שהמשפט הזה לא ממש מחזיק מים.
      בסדרה שלנו הוא החזיק :)

      הגב
      • איציק

        קוואי החזיק ת'מים.

        הגב
      • פרקש

        האמת שרציתי להגיב לך אז אבל גם אני חשבתי שהסדרה גמורה אחרי ה2:0.. :)
        בכל מקרה אל תתבסס על סטטיסטיקות כאלה כי הן משקרות מאוד מאוד. אם אני לא טועה הבאת נתון של 93 אחוז מהקבוצות שניצחו 2:0 ניצחו את הסדרה. מודה שלא בדקתי אבל אני מנחש די בביטחון שמתוך ה93 אחוז האלה מספר הסדרות שקרו בסיבוב ראשון/שני בהם בהמון מקרים יש פער מאוד גדול בין הקבוצות הוא עצום, יסביר שחלק גדול נגמרו בסוויפ או בסוויפ מזוייף אין שום השוואה לגמר אזורי של הראשונה נגד השניה. בקיצור (או שלא) סתם הערה שאתה רואה סטטיסטיקה הרבה פעמים היא לא מלמדת אותנו כלום על מצב נתון..

        הגב
        • איציק

          אתה צודק בכללי, אין להאמין לשקר הסטטיסטיקה.
          עדיין, התחושה שלי, שקבוצה שיש לה יתרון ביתיות (כלומר מאזן טוב יותר בעונה הסדירה), ברוב המקרים תהייה קצת יותר טובה, ולכן אם גם השיגה שני ניצחונות בית בהתחלה, תהייה ביתרון לנצח גם בסוף, אפילו אם זה הגמר האזורי.
          אם במקרה קבוצת חוץ מובילה 2-0, וחוזרת למשחקי בית, גם פה היתרון של הבית מגדיל מאד את הסיכויים.
          בהערכה לא בדוקה, קבוצה של גמר אזורי שתוביל 2-0, תנצח את הסדרה בהסתברות גבוהה (כנראה לא 93% אבל ממש לא קרוב ל-50%).

          הגב
          • פרקש

            כן כנראה שאתה צודק.. אבל שוב כמו שאמרת על השקר הסטטסי כנראה שאם נבדוק את זה לעומק זה יתן באזור ה75% שכוללים בתוכם סדרות כמו ג"ס ופורטלנד שהפער היה די גדול.. בקיצור סטטיסטיקות ממקרי עבר בספורט לא מלמדים אותנו כמעט כלום על סדרה נתונה..

            הגב
  • משה

    ההישג הכי גדול של לאורי בקטע למעלה זה שהוא הצליח להוציא מקוואי חיוך.

    הגב
  • איציק

    עד כמה הקרדיט של גרין הוא על יכולת ההגנה שלו למרות הבלוקים בהתקפה?
    האם בצד הזה של המגרש הוא סיפק את הסחורה?

    הגב
    • זילברבוש

      אני חושב שהוא היה טוב הגנתית אבל:
      א. ברמות האלה זה לא מספיק. בגלל זה קוראים לתפקיד שלו 3&D ולא רק D&D :)
      ב. הירידה ברמת ההגנתית כשנכנסים המחליפים שלו פאוול וFVV לא עד כדי כך משמעותיים.
      הוא חייב להתחיל לקלוע. זה ממש חשוב.

      הגב
  • פצפוץ חמוץ

    עוד הבדל בין הפליאוף לעונה הסדירה זה השיפוט. בסידרה הזאת כיסחו ליאניס את הצורה כל פעם שהוא נכנס לסל והשופטים בדרך כלל לא שרקו לעבירה. בעונה הסדירה הוא קלע שתיים מהעונשין.

    הגב
    • אורן השני

      להפך הרגיעו עם החופשיות בה הוא נותן מרפקים לכל עבר ומקבל על זה שריקה לטובתו, טוב מאוד

      הגב
  • Gl

    מילווקי ילמדו מזה אני מקווה , הם הפסידו את הסדרה במשחק השלישי שהיריב שלך על החבלים אתה חייב לתת נוק אאוט ולסיים תסדרה כמה שיותר מהר אחרת כל מיני דברים כמו פרד ואן וליט יכולים פתאום לקרות

    הגב
  • Gl

    לגבי ההגנה על יאניס חוץ מזה שקוואי שמר עליו הם לקחו לו תימין באופן מוצהר והביאו עזרה משמאל רק שממש התקרב לסל מין יאניס רולס , מעניין של מי הרעיון : נרס , סקרירולו , או דווקא קוואי

    הגב
    • זילברבוש

      לא שמתי לב לנקודה הזאת. אני אנסה להסתכל בהזדמנות. תודה

      הגב
    • ק.

      בעיניי הגדולה בעזרה על יאניס שכמעט ביטלה לו את החדירה במשחקים האחרונים היא העזרה המוקדמת שמנעה התכווצות לתוך הצבע ושני העוזרים היו קרובים מאוד לחזור לשמור על הכנפיים כשהוא משחרר את הכדור. אף אחד לא יציין את זה אבל גם מילווקי נתנו הגנה נפלאה... כמעט שלושה רבעים שלמים...

      הגב
  • דור

    הכתב ניסה להוציא מלאורי משהו על דרוזן, עוד רגע שפל לתקשורת בפלייאוף הזה

    הגב
  • ילדיסקו

    אחלה פוסט, מדוייק

    קאוויי ענק בפלייאוף הזה,
    בשקט, תוך כדי משחק,
    שם זין על האנליסטים, זורק מידריינג'ס מתי שבא לו, תופר סל אחרי סל באומנות מהפנטת..
    אני זוכר את קאווי הצעיר עם שלושת הטנורים ועלייתו ההדרגתית אבל לסחוב קבוצה אחרי שנת OFF כמו שהוא עשה לטורונטו,
    ועוד קובע הסטוריה.
    מידנייט קינג של הצפון ללא ספק.

    נכון שבלי הרגעים של איזשהוא אקספקטור בכל משחק (איבקה,גאסול,פאואל וואןפליט) זה היה בלתי אפשרי אבל בלי ההילה של
    קוואיי שום דבר מזה לא היה קורה, אבק כוכבים יש מעליו..

    כולי תפילה ש חמשת ימי המנוחה ירפאו את הפציעה העלומה ברגל ימין (שאף אחד לא מתבטא אודותיה- אפילו לא הדוד שדיבר אתמול)
    ונראה אותו בריא מנסה לעשות אליפות נדירה ולא הגיונית

    הגב
  • עובר אורח

    פוסט נהדר.
    אתה אמנם אומר לא להיחפז למסקנות לגבי מילווקי, אבל אתה בצעמך מצביע על הבעיה הגדולה - בלדסו לוקח שם מלא כסף והוא בשום פנים ואופן לא מתאים להיות רכז פותח בקונטנדרית.
    חוץ מזה אני גם חושב שהתגלו כמה בעיות עם קואץ' באד. הוא אמנם עוד בתחילת דרכו אבל הוא מרגיש קצת כמו אנדי ריד של הנבא. מדהים בלהכין קבוצות ולבנות אותן, אבל נופל לפעמים בהתאמות הקטנות. קואץ' באד לא עשה התאמות נחוצות לשינויים שטורונטו עשו ועף הביתה. מזכיר לי איך מול דייויד בלאט הוא לא הגיב כל הסדרה לזה שהולכים מתחת לחסימה לטיג ונותנים לו להחטיא מהשלוש.

    הגב
  • ממן

    הרגעים הקטנים מופלאים. יכול להיות שאמר לו "בראבו"?

    הגב
    • זילברבוש

      יש מצב. הניחוש שלך טוב כשלי. לי נדמה שזה "עוד אחד" - כלומר, עוד סדרה אחת לאליפות.

      הגב
  • שחר התל אביבי

    תודה על הפוסט עמית,
    סדרה שתיזכר לשנים בגלל קוואי, גם הקודמת מול פילי. הקארמה אוהבת אותו בטורונטו, אבל עדיין יש מצב שיחתום בקליפרס ליד המשפחה שלו, הוא במקור מלוס אנג'לס. שחקן נדיר ביותר, בסגנון הוא מהסוג של בירד ולברון.
    הצוות המסייע היה קצת בשוק שתיים וחצי סדרות, אבל הלך אחרי קוואי והתעלה בשלושת המשחקים האחרונים, בזכות מנהיגותו.
    **
    בגמר לדעתי זה 4-2 לגולדן שהיא עדיפה גם אישית וגם קבוצתית, אבל שאפו גדול לקוואי ולכל שחקני טורונטו

    הגב
  • 7even

    נהדר כרגיל.
    אני לא חושב שגאסול נתן סדרה כזו ענקית.
    כן...היו לו 2 שלשות גדולות(לא משו להקל בו ראש...) אבל לדעתי ציפו להרבה הרבה יותר שהביאו אותו מממפיס.
    אם כבר אז איבאקה הוא זה שנתן סדרה גדולה.

    ספסל ספסל ספסל.
    זה מה שהכריע את הסדרה.
    ויודע מה? אפילו לא בגלל האחוזים אלא בגלל ששוב ושוב הראפטורס לא קרסו כשקוואי על הספסל. לפעמים אפילו רצו קדימה. זה הרי ספסל מול ספסל.

    בנוגע לסדרה הבאה - אתה לא באמת יכול לבד מול מכונה משומנת כמו הווריירס. לא יעבוד.
    מצד שלישי הימרתי 1-4 באקס אחרי משחק 3 (מי לא?)...אז לך תדע..

    הגב
    • ק.

      גם הספסל של הבאקס הסתדר באופן סביר כשיאניס נח (בטח אפשר לבדוק גם בפלוס מינוס). הכדור יותר זז וההתקפה הייתה פחות סטאטית.
      בכלל התפלאתי שבאד לא הוציא מיאניס את הובלת הכדור אחרי שראה שלא יוצא מזה שום דבר טוב מול ההגנה של טורונטו. חשבתי שהיו צריכים לתת לאחד הגארדים להוביל ולנסות לתת לו את הכדור יותר קרוב לטבעת

      הגב
      • 7even

        גם לי לא ברור למה לא היו לו יותר בידודים בפוסט מאשר לכדרר את עצמו לדעת על קו השלוש

        הגב
    • זילברבוש

      אולי לא "ענקית" אבל בסופו של דבר עשה בדיוק מה שהביאו אותו בשבילו:
      קודם כל ולפני כל דבר אחר, הגנה, יכולת להחליף הרבה דברים ולהחזיק מעמד, נתן כמה מהלכים אדירים.
      וחוץ מזה, בהמשחקים 3 ו-4 את הריוח על ידי שלשות (ב-50%!) , את ניהול המשחק עם 14 אסיסטים ובעצם "הרוויח" את זה שהעבירו את השומר הכי טוב של הקבוצה שהשנייה אליו. לא דבר להקל בו ראש.
      אז בסופו של דבר, בסדרה שהכוכבים מגיעים והדברים הקטנים מכריעים - הוא לטעמי היה הדבר ה"קטן" שמאד השפיע.

      הגב
      • Yavor

        ממראה עיניים, ישנו הבדל תהומי בין היכולת של גאסול לקבור את השלשות האלה כאשר הוא לגמרי חופשי, לעומת כאשר הוא "כמעט לגמרי חופשי" (אני מרגיש פה קצת כמו בילי קריסטל עם ה-"mostly dead" שלו בנסיכה הקסומה, אבל תזרמו איתי...).
        כאשר לא היה לידו איש (במשחקים המאוחרים יותר בעיקר) הוא קלע באחוזים מצוינים, אבל כאשר הוא הרים את הזריקה ומישהו שעבר במקרה באזור עשה תנועה של כאילו contest לזריקה, משהו שם חרק והוא החטיא לרוב. לדעתי זה קשור למכניקת הזריקה שלו, שהוא היה חייב לזרז אותה כדי להספיק לשחרר זריקה, ואז זה עף החוצה. לא הבנתי למה מילווקי לא התעקשו (במחיר נמוך יחסית) להמשיך "כאילו" להפריע לו בזריקה, ונתנו לו את המרחב הזה. גם אם יודעים שהוא יצליח לזרוק בזמן, עצם היציאה אליו קצת מערערת לו את הזריקה ומגדילה את הסיכוי להחטאה.

        הגב
        • 7even

          נקודה מעניינת.
          אפשר היה פשוט לתת למישהו לשים יד.

          מצד שני עם איך שקאוואי שיחק בסדרה היו חייבים להקריב מישהו שעומד על קו השלוש.
          ואן וליט הראה שלא כדאי בעיקר לאחר משחק 2.
          נורמן פאוול גם לא רוב הזמן
          העדיפו את גאסול. רוב הזמן זה עבד. במאני טיים לא. סיכון שהיו חייבים לקחת.

          הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *