מעשה בפנחס החרגול ודייויד הנמלה

פוסט מאת גיל שלי זאב אברהמי מציין כאן בפוסט הסמוך שהוא פתאום מוצא עצמו מזדהה עם מכבי תל אביב. האמירה […]

פוסט מאת גיל שלי

זאב אברהמי מציין כאן בפוסט הסמוך שהוא פתאום מוצא עצמו מזדהה עם מכבי תל אביב. האמירה המעניינת הזו הקפיצה בי את השאלה איך קורה שדייויד בלאט, שמשקף באופן מובהק תרבות אמריקאית, מוצא תמיכה גדולה יותר מגרשון, שביטא בכל פעולה את התרבות הישראלית.

תחילה אני רוצה לציין שכלל איני בוחן את הקבוצה לפי התוצאות. ניתוח זה לא ישתנה גם אם מכבי תל אביב לא תעלה לשלב ההצלבה. אין פה גם התייחסות ישירה למוצא הפרטי, שכן עודד קטש למשל דומה בגישתו הרבה יותר לדייוויד מאשר לפיני.

הגישה של בלאט היא גישה תהליכית. הפתרונות הטקטיים, תוך כדי משחק, חשובים פחות מתהליך יצירת הקבוצה. חשוב לבלאט לתת תחושת שייכות לכל מי שעשוי לתרום.

דוגמא מובהקת לכך הוא בניית משחק ההגנה של מכבי. הקבוצה מסתמכת על תכנית מסודרת, שתזכה אמנם לכיוונונים עדינים לקראת כל משחק, אך המסגרת קשוחה, יציבה וברורה לכולם. על כך דיבר בלאט כאשר ציין כי עד היום אף אחד לא טרח ללמד את ליאור אליהו שמור. כאשר העבודה על היסודות מסודרת, כל שחקן יכול להביא לידי ביטוי בהגנה את היתרונות שלו ולהסתיר את חסרונותיו. השחקן לא צריך להתאמץ לחשוב מה עליו לעשות, הוא משקיע את המאמץ בתגובה מאומנת למתרחש.

פיני גרשון הוא אמן ניהול המשחק. הפתרונות שלו יצירתיים, מבריקים. בעיקרון הם אד הוק, כלומר תכנית המשחק, התגובות במהלך המשחק, הן מה שמעניין אותו, והן שמדליקות את החושים שלו. גרשון אדם מאוד חכם, ולכן תמיד דאג לעוזרים שישלימו את תהליך הכנת הקבוצה. אבל, ככל שהפך למאמן מצליח יותר, כך גרמה לו הגאווה לזלזל בתרומה המכרעת של תהליך הבנייה של הקבוצה. הוא סמך על היכולת שלו למצוא פתרונות טקטיים לכל בעייה.

בקדנציה המשותפת לגרשון ובלאט, השילוב בין שתי הגישות יצר קבוצת כדורסל מרגשת. בקדנציה הראשונה של בלאט ללא גרשון, התהליך המסודר נתקל בחוסר סבלנות של הקבוצה, ובעיקר של הקהל.

בלאט לא השתנה בהרבה בין הקדנציה ההיא לנוכחית, השינוי החשוב הוא הרקע שסובב את עבודתו. בעוד בקדנציה הראשונה הוא נבחן ללא תנאי במבחן השורה התחתונה, הפעם הוא הגיע לאחר עונה שהעלתה מיאוס מהתרבות הישראלית של הקבוצה. לאור זאת הסבלנות גדולה יותר, השחקנים קשובים יותר, ובלאט יכול להשקיע את מרצו בבנייה. מובן שהנפשות הפועלות במכבי עדין שומעות את הקולות: כעת הכל נראה ורוד, אבל המבחן הגדול של ההנהלה יהיה במשברים הבאים.

פיני גרשון הוא מקרה קלאסי של "וישמן ישורון ויבעט". הגאווה גרמה לו לזלזל בחולשותיו, להן היה מודע היטב בעבר. גרשון שחרר עצמו מהצורך לקיים יחסים טובים עם שחקניו, לא נתן לעוזריו לרסן אותו, וכך ככל שגברה ההצלחה כך התקרב הסיכוי למפלה.

מזכיר קצת את המדינה שלנו. ככל שהתברר לנו שהאלתור והפתרונות החכמים והמהירים מייתרים, לכאורה, את הצורך בחשיבה מסודרת, כך הכשלונות שלנו התקרבו. גם את גרשון הוביל מבחן השורה התחתונה (כמבחן יחיד) לקיצורי דרך, אשר עזרו לו להגיע להישגים, אך ככל שהללו הצטברו, כך הנטייה שלו להשניא עצמו על סובביו היתה בעוכריו.

גם לבלאט לא זרות, בלשון המעטה, הפוליטיקה והתככנות של מאמנים. זה לא שהאחד כולו לבן והשני שחור (או מוקה). אך התהליך היסוד גובר לטווח ארוך על הפתרונות המבריקים. קל הרבה יותר להזדהות עם האדם שעובד קשה ובחריצות, לעומת הזדהות עם האדם המבריק והשחצן.

*

על מוני הראל ואלי טביב / גיל שלי

 

ברוגז ברוגז לעולם
בתמונה: לא מג'יק ג'ונסון

תגובות

  • יואב

    פיני כבר לא עבד קשה,שידר שובע מכדורסל וחוסר סבלנות וזאת היתה הבעיה של מכבי בעונה הקודמת.

    • גל ד

      שלא לומר ב 2006 - "גביע היוהרה."

  • דוא"ל לא נחוץ

    לצערנו אתה כל כך צודק, האופי הדוחה הזה של פיני גרשון דומה מדי לאופי של החברה בישראל.... אולי זה סימן לשינוי

  • אנונימוס

    פרשנות מעניינת. יתכן אגב שהסיבה שבלאט עם התרבות הלא-ישראלית מקבל יותר תמכיה מגרשון המייצג את הישראליות, היא שהישראלים (או לפחות ישראלים אוהדים כדורסל) בהכללה פשוט לא מתים על ישראלים והתרבות הישראלית.

  • moby

    אנונימוס
    אני מת על ישראלים ועל התרבות הישראלית ומת על כדורסל.
    לא רואה את גרשון או שרף (שאת שניהם אני לא אוהב) כמייצג אותי יותר או פחות מבלאט או ליובין או קטש או בירנבוים.
    השאלה תמיד תשאל מה זה תרבות ישראלית? ומי מייצג אותה? יש לה הרבה יותר מפן אחד ככה שכמעט כולם אוהבים תרבות ישראלית.
    למשל במוזיקה- אם זה גלגל"צ/104.5 אפ.אם בסופי שבוע, או רדיו לב המדינה.
    שניהם מייצגים תרבות ישראלית. ואם זה טוב ואיכותי אז אני אוהב.

    • ארז (דא יונג)

      מובי, לדעתי, אם נתמצת את זה למשפט אחד (לא הכי מדויק, אבל בגדול): מנטליות ישראלית = הערכה למי שהשיג מקסימום תוצאות במינימום מאמץ
      מנטליות אמריקאית = הערכה למי שעשה מקסימום מאמץ, תוצאות באות אח"כ.

      • בלינדר

        ארז - אני לא מסכים איתך. מההיכרות שלי עם התרבות האמירקאית זה בעיקר - "מה השורה התחתונה?". לא ירדו עליך אם עשית את המקסימום ונכשלת - זה נכון, אבל לעולם הם יעדיפו את זה שסיים במקום הראשון.

    • גיל שלי

      טעות שלי בניסוח יותר מתאים גישה. לדעתי הגישה הישראלית מעריצה קיצורי דרך. המילה תכלס היא קוד מקובל. גישה זו מעריצה תוצאות ללא התחשבות בדרך.

  • אזי

    פרשנות מאוד מאוד מעניינת, אבל אני לא בטוח שהמשפט האחרון הוא נכון
    אני עדיין משוכנע שיותר קל להזדהות עם מי שמנצח. אם דייויד היה מפסיד כמה משחקים היו אומרים שהמנטליות שלו לא מתאימה לפה, שהשחקנים לא מבינים מה הוא רוצה מהם ושהוא לא יודע לנהל משחק (ע"ע ריצ'ארד נילסן)
    אין ספק שהשילוב בין העבודה המאומצת של אחד עם ניהול המשחק של השני היתה דבר גדול ולא בטוח שבלי דייויד פיני היה מגיע לאן שהוא הגיע.
    הצער הכי גדול שלי הוא שדייויד (כמו כל אדם בר דעת) החליט שהוא רוצה להתקדם לעמדת המאמן הראשי.
    אני הייתי מוכן לשלם לו כפול כדי שיחזור להיות עוזר של פיני (אבל אני מה איכפת לי.. אני לא באמת משלם לו)

    ניתוח יפה של הדמויות.. שום דבר לא חדש, אבל לשים את הכל בפוסט אחד מציג את כל המערכת יחסים בניהם באור יותר ברור

  • גיל שלי

    גם פיני ניצח שנה שעברה באותו שלב. התחושה היתה שונה.

    • אזי

      אמנם ניצח, אבל לקבוצה לא היתה דרך. הם ניצחו במקרה על קפריזות של אלן אנדרסון.
      אני לא מתווכח בכלל שפיני הוא אדם בלתי נסבל (למרות שעכשיו, כשהוא לא מאמן, הוא דיי משעשע אותי בתוכנית של 102... אבל אולי זה פשוט כי לעומת אופירה כולם נראים לי אריסטוקרטים)
      אבל שוב אם נשווה לקבוצה הגדולה ההיא... קולם של אלה שהיו נגדו היה הרבה יותר חלש...

      אבל בכלל בשנים האחרונות כאילו הותר דמה של מכבי.
      אני לא יודע בדיוק מה קרה... אבל כל הכתבות נגד, והפינל פור וכל הדברים האלה.. כאילו לא היו נותנים לזה לקרות לפני 10 שנים
      אולי פעם זה נבלם על ידי שימון ואולי לאנשים נמאס יותר ויותר.. לא יודע

      בכל מקרה, בארץ, בקבוצות הגדולות, מבחן התוצאה אף פעם לא היה קשור לתוצאה... או שיותר נכון, מבחן התוצאה לא מצפה שהתוצאה תהיה ניצחון.. הוא מצפה שהתוצאה תהיה השפלה. בכדורסל כמו בכדורגל

  • יונתן ארבל

    זה ממש לא נכון.

    התיוג הזה קל מדי. פיני גרשון הוא ממש לא אמן בניהול משחקים, ודוויד בלאט הוא מנהל משחק הרבה יותר טוב ממה שאתה מנסה לדמות לו.

    פיני גרון לא ניהל משחק אחד מכריע כמו שצריך מ 2006 .
    גמר או לא גמר, כמות הטעויות שהוא עשה היא אינסופית. כביכול קל לומר לאחר מעשה אבל מכיוון שממש חייתי את הרגעים האלה אני יכול לזכור כל טעות שנעשתה מצידו, והיא הייתה הרבה יותר גבוהה ממה שאנשים נוטים לזכור.

    אחד המשחקים שהוא טעה הכי הרבה היה נגד טאו ויטוריה בבית כאשר כל חילוף שלו היה פשוט מכה ורק לאחר שגילה את הנזק תיקן את טעויותיו.

    בלאט בינתיים כמעט ולא עשה טעויות בניהול משחק בקדנציה הנוכחית.
    אומנם תוכנית משחק זה יפה אבל חוכמה יותר גדולה היא להגיב וליזום שינויים ובלאט עושה את זה בצורה מעולה עד כה.

    דווקא בלאט מאוד(!) שונה בין הקדנציה הראשונה לנוכחית וזו אחת הסיבות למה מכבי היא כ"כ טובה.

  • מיכל

    אני תוהה לעצמי, באיזה קונסטולציות אנחנו מעדיפים ספורטאים צנועים, שעובדים קשה, בעלי דרך ואמונה בדרכם, ומתי אנחנו מעדיפים את הספורטאי המבריק, השחצן, שמנפנף בכישוריו.

    אפשר לראות זאת על עוד ספורטאים, רונלדו , מוריניו וכו'...

    כן, דייויד בלאט הפיח רוח חיים במכבי, בלי שום ספק... שילוב של ענווה, מקצוענות וכרגע גם קבלות. דרך אגב, אני התרשמתי שהוא מנהל משחק מבריק.

  • מאשקה

    מכבי ת"א עם בלאט הפסידה הערב לדן שמיר ובני השרון.
    דן שמיר עשה לדוויד בלאט בית ספר !!!

  • גיל שלי

    לא טענתי שבלאט לא מנהל משחק טוב. טענתי היא שניהול המשחק הוא חלק מההכנה ולא עיקרה.

  • יונתן ארבל

    ניהול משחק זה ניהול משחק והכנה למשחק זה הכנה למשחק.
    לא מבין למה לערבב בין הדברים.

    בלאט היה מאמן תבניתי בתחילת דרכו אבל מאז עבר המון זמן.

    באמת נראה לך שפיני גרשון לא היה מכין את הקבוצה עד לפרטים הקטנים??
    חלק מלנהל משחק טוב זה לדעת על היריבה ועליך כמה שיותר.
    3 אליפויות אירופה לא באות בגלל 40 דק' נטו על הקווים פעם בשבוע.

    ובינתיים כמו שאמרתי בלאט מנהל משחק מעולה על הקווים, למרות ההפסד המסורתי לבני השרון.
    החוק הרוסי מגביל ואין מה לעשות. לפעמים הקבוצה נכנסת לבורות שקשה מאוד לצאת מהן כשיש חוקים מאוד מגבילים.
    לפעמים טוב שיהיו 5 ישראלים על הפרקט ולפעמים 5 זרים.
    לא הייתה את האפשרות הזו ולבני השרון יש מאצ' טוב מול מכבי.

    יש פה ניסיון מלאכותי מדי לתייג את פיני כאיזה גאון קווים ובלאט כאיזה פריק של הכנה מקצועית מוקדמת.

    • גיל שלי

      יונתן - קראתי שוב את הפוסט על מנת להיות בטוח. אני לא מבין מאיפה אתה לוקח את תיאורו של פיני כגאון, ושל דיוויד כמאמן קווים כושל. לשם הבהירות - אני מאמין בגישה התהליכית של דיוויד. טקטיקה כמכסה וכפתרון היא גישה שיש לי עליה ביקורת רבה. הטקטיקה היא רק עוד כלי, בעוד שבישראל מתייחסים אליה כחזות הכל. זהו היתרון הגדול של בלאט. אולי בגלל שבישראל כל כך מתמקדים בטקטיקה (אני שומע מאמני בתי ספר תיכוניים מתגאים בטקטיקה גאונית אחרי משחק) פיתוח השחקנים בארץ כושל כל כך. אני מאמין שבלאט יקדם את השחקנים הרבה יותר מפיני שלא התייחס לכך כלל.

      זו היתה כוונתי, ואם לא הייתי ברור, אני אשתדל לנסח עצמי ביתר דיוק להבא. כאשר אתה מציין אחד כטקטיקן טוב, הכוונה היא לא שהשני כושל בטקטיקה.

  • מנחם לס

    מה? דייויד בלאט מאמן קבוצה ישראלית? חשבתי שהוא מאמן קבוצה שבעיקרה היא אמריקאית, וטוב לאמריקאים עם בוגר פרינסטון ענוו בניגוד לבוגר עממי (שעוד מתגאה בזה!) איגו-מניאקי שכמה מכם מכנים "גאון". אין בבנאדם הזה שום גאוניות.
    ואגב, ראיתי כמה משחקים של מכבי. במשחקים שאני ראיתי, פיני עשה שטויות רציניות, בעיקר עם ליאור אליהו. ואגלה לכם עוד סוד: פיני חלש מאד בגילוי שחקנים. ז"א בלחזות ב-20 שחקני קולג' שלא הולכים לנבא, באימונים ומשחקי אימון,ולנסות לנחש מי יצליח בארץ.

  • יונתן ארבל

    לגיל,

    כתבת על פיני "אמן ניהול משחק".

    גאון , אמן.. זה עניין של סמנטיקה, המסקנה היא אותה מסקנה.

    בלאט הראה בנבחרת רוסיה, באליפות אירופה וגם באליפות העולם האחרונה וגם עכשיו במכבי שגם הוא אמן ניהול משחק.

    קראת לפיני חרגול ולבלאט נמלה.. אז מן הסתם אפשר לשייך תכונות לכל אחד מהם אבל המציאות היא שונה.. ב 2000-2006 פיני היה לא פחות נמלה מאשר בלאט.

    וכרגע בלאט מנהל את המשחק טוב כמו פיני.

Comments are closed.