אכן כן, יחד בגדול

פוסט מאת גיל שלי מזמן לא ראיתי קבוצה באיזשהו ענף ספורט שמציגה עמידות כה חזקה בפני משברים. בפרק זמן של […]

פוסט מאת גיל שלי

מזמן לא ראיתי קבוצה באיזשהו ענף ספורט שמציגה עמידות כה חזקה בפני משברים. בפרק זמן של רבע שלם מכבי תל אביב לא קלעו סל שדה. מכבי החטיאו מכל מצב. השחקנים איבדו כדורים, איבדו צלם קבוצה בהתקפה, אך לא איבדו את המשחק.

ברוב הקבוצות משבר כזה מוביל לאובדן הריכוז בהגנה. זהו המשפט המפורסם מעולם הכדורגל: כשלא מבקיעים – חוטפים. מכבי היתה משולה לקבוצה שתוקפת ותוקפת, פעם פוגעת בקורה ופעם במשקוף ואחר כך החלוץ מפספס מול שער ריק. במצב עניינים כזה כמעט כל קבוצה מקבלת גול טפשי, ומוצאת עצמה יורדת חפוית ראש.

השחקנים של מכבי שמרו את התוצאה קרובה באמצעות הגנה לא מתפשרת. הגנה שבשום שלב לא נשברה. מכבי לא אפשרו סלים קלים גם במשך כל הזמן בו לא קלעו סל שדה. אם יש משהו שמשדר עצמה של קבוצה, אני חושב שזהו השדר החזק ביותר. משחק שכזה מרים קבוצה הרבה יותר ממשחק שנגמר בארבעים הפרש.

צ'אק אידסון דיבר לפני המשחק על קבוצה בלי אגו. רק קבוצה בה כולם מרגישים קרובים אחד לשני, וקבוצה המקבלת על עצמה את הצניעות של המאמן שלה, רק קבוצה שכזו מסוגל לתצוגת תכלית כזו של אופי.

כבר כמה ימים שאני מוצא עצמי נסחף בהתלהבות אחר קבוצה שהנהלתה הרחיקה עצמה מאהדתי במשך השנים האחרונות. הנהלה שמרוב מרדף אחר כל ניצחון לא עסקה כלל בתמונה שנמצאת סנטימטר מהאף. הנהלה שמרוב שעסקה במבחן התוצאה, איבדה את הדרך.

למזלה של הנהלה זו, פיני גרשון איבד את האליפות בצורה שלומיאלית בשנה שעברה. בניגוד לאחותה בכדורגל, ההנהלה לא הוצפה בנהר של מזומנים. וכך, כמעט בלי כוונה, ההנהלה החזירה את הדרך למכבי.

ולא, לא מדובר במהלך של החזרת הצביון הישראלי. המהלך של החתמת ליאור אליהו, למרות תרומתו לקבוצה, מאפיין את הצעדים של השנים הקודמות – המרדף חסר התוחלת אחר "רצון הקהל" הערטילאי. כמו סוחר בבורסה שמוצא עצמו רודף כל הזמן אחרי השוק, כך הנהלת מכבי רדפה כל הזמן אחרי המחשבות המופשטות של הקהל.

זה הפרדוקס היפה בחיים. מי שרודף אחר הכבוד – כבוד בורח ממנו. מי שמבקש לדעת מה כל האחרים חושבים על מנת להחליט בעצמו – לא יצליח. על מנת להשיג תוצאות, צריך להתמקד דווקא בדרך הנכונה לך.

במקרה לחלוטין הנהלה זו בחרה את דייויד בלאט לאימון הקבוצה. בחירה זו, בצירוף הכשלונות של השנים הקודמות, מעמידה קבוצה שיש לה דרך ברורה ואופי ברור. קבוצה שחזרה לרגש.

*

 לזכר חגי ז'ורנו ושאר הרוגי האסון בכרמל, אשר סיימו את חייהם בטרם עת, בגלל ממשלות שראו רק עד קצה האף.

בתמונה: לא מג'יק ג'ונסון
יומן האליפות של הג'אינטס (חלק א')

תגובות

  • אייל

    ממשלות שלא ראו מעבר לאף
    עיתונות שתמיד מתמקדת בטפל .
    בעלי תפקידים שבאו לשמור על תפקידם ואף פעם לא יקחו אחריות.
    והמון המון אגוייים לרוב לא שויים את הדיו (לייזר) של איזכור שמם

    • איתן בקרמן

      הרבה אמת בדבריך, איל. אתה סגור שהעיתונות אשמה?

      • אייל

        לא סגור על כלום,
        אם היו נותנים את האינצ'ים שנותנים ל"כוכב..." "בר..." או למפגשו של ריצארד גיר עם הנשיא המרגש. למצב "האומה" (צה"ל,כיבוי,מד"א פיקוד העורף ועוד) ולא כדי כיסוי התחת אלא עם חזרה אחת ל... על מנת לראות מה קרה ומה היה ומי אחראי.
        וזו גם העיתונות הכתובה. הרי מערך הכבאות לא קרס אתמול שלשום או לפני שנתיים.
        נ.ב.
        הלינץ בישי מתאים לי, רק שהוא לא מונע מהמניעים הנכונים. למה אף "עיתונאי בכיר" לא פנה לרמון?פורז? ליבני? ברק? הרי מה שכתוב מ-2001 או ב-2003 יהיה מה שכתוב ב-2010 מה שנכון הוא שישי הצליח להוציא מפקידי האוצר מה שלא הצליחו שרי הפנים לפניו. זה פחות מדי ומאוחר מדי.
        אבל כפי שהמר"ן אומר. ישי התעסק עם להביא תקציבים למכבי האש במקום להתפלל את תפילת הגשם (זה בציניות מהולה בכאב)

  • דוד

    אני לא אייל, אבל אנסה לענות.
    העיתונות חטאה לתפקידה כשלא בדקה את טענות הכבאים, כפי שמועלות לעיתים תכופות, בקשר למצב הרעוע של מערך הכיבוי בארץ. ולא שחסרות דוגמאות או "בשר" חדשותי - בפעם האחרונה במגדל שלום לפני כשבועיים.

  • הופ

    עיתונות: (לפני שבוע וחצי)
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/180/142.html
    אז הנה, העיתונות התריעה. ומה אנחנו עשינו בעקבות הכתבה הזו?
    אז יגידו - העיתונות יודעת ליצור לחץ ציבורי כשהיא רוצה, לעשות פרויקטים מיוחדים וכל זה. אבל יש כל כך הרבה נושאים שאפשר וצריך לעשות עליהם פרויקט מיוחד: רעידת האדמה הצפויה. ומשבר המים. והמחסור בדם. והמחסור באיברים להשתלה. וכל אחד מהנושאים הוא פתח לאסון. אז על מה לכתוב קודם? ומי מקשיב לעזאזל?
    ושכל אחד ישאל את עצמו במה הוא יעיין קודם: בכתבה על המחסור בחומרי כיבוי או באייטם על בר וליאו, או בכתבה על מאסטר שף.
    אז העיתונות אשמה, אבל גם אנחנו. כולנו. היא נלחמת על חייה. מה התירוץ שלנו?

  • הופ

    ואוסיף:
    הבעיה האמיתית לדעתי היא שהמדינה שלנו נמצאת במשבר חמור. משבר זהות שמוביל למשבר בלכידות החברתית, בתחושת האחריות, באכפתיות. במילים פשוטות: כל אחד דואג לתחת של עצמו.
    זהו משבר עצום, אבל תת קרקעי. וכשהוא עולה אל פני השטח, כשכל הגורמים מתלכדים, קורה אסון. אבל אז אנחנו מתאחדים מול האסון, ומרגישים דווקא שאנחנו מאוד מלוכדים. ואולי בגלל זה אנחנו ממהרים להצביע על אשמים נקודתיים, להעניש אותם ולהמשיך הלאה (הכיוון הכללי - האסון הבא).
    (וכל זה אופטופיק כמובן, אבל כנראה שקשה עדיין לדבר על ספורט כשמיטותינו בוערות).

  • יונתן ארבל

    אני רוצה להגיד משהו ברשותכם.

    אין שום סיכוי שבדינמיקה הישראלית אנחנו נעשה משהו לפני שיקרה אסון.
    אין שום סיכוי.

    יודעים מה, בואו נצא מנק' הנחה שהכבאים באו וכ-ו-ל-ם הסכימו איתם ואמרו בואו באמת נרכוש כמה מטוסים למניעת משהו שמעולם לא קרה אצלנו בהיקף רחב.

    מגיע המאני טיים ואז כל המגזרים יקומו וידאגו אך ורק לתחת שלהם.
    החרדים יפילו את ההצעה הזו כי אם יש לנו 10 מיליון דולר למטוסי כיבוי אש שבכלל מי תיאר לעצמו שנצטרך את זה אז יש לנו כנראה שיש יותר מדי כסף לממשלה, וככה המגזר הערבי וככה המגזר של הנכים וככה המגזר של הסטודנטים וככה המגזר של הרוסים ואני לא יודע מה ..

    ולמה שנוציא כסף על כזה דבר בזמן שאנחנו בלחימה קיומית כל יום??
    תמיד ימצאו משהו על פני השטח, מוחשי ש"דחוף" יותר.

    ונגיד שהיו מוצאים פשרה ובכל זאת מעבירים שיפור במערך הכבאות- היו מוסיפים עוד 300 כבאים ומחדשים את כל הכבאיות , זה עדיין לא היה עוזר, כי שום מטוס ושום כבאית לא תעזור אם לא יודעים להתנהל נכון מלכתחילה.

    הרי מהיום השני כבר חגים 20 מטוסים מעל הכרמל ולא מצליחים לעשות כלום.
    מה שחשוב זה לגדוע משהו באיבו!

    לגבי כל דבר.

    אבל אין לישראלים את הגישה הזו לכן אנחנו נמצא פתרון רק אחרי שיבוא אסון, כל אסון.

  • יואב

    גיל,
    מסכים עם הרוב אבל מסייג את הקטע הישראלי.הוא דווקא מסמן את מכבי החדשה שמנסה לרצות את התקשורת במקום להתעסק בהחלטות מיקצועיות נטו לטובת הקבוצה.זה זיגזוג שלא שונה במהותו מאוסף הזרים שהיה שם עד לא מזמן.הקרוסלה מסתובבת לאן שרק יוצא לה...
    מה שעוד מחזק את דבריך זאת העובדה שבלאט לא היה מהתומכים הגדולים להחזרת אליהו.

  • ד"ר א.

    אבחנה מדוייקת מאד לגבי מה שקרה עם מכבי השנה.
    אני חולק במעט על המקריות שבמינוי בלאט. פיני היה סוג של ברירת מחדל, כשבלאט היה עסוק מעל לראש בקבוצות אחרות. אבדן האליפות אכן הגיע בזמן מעולה, כשבלאט התפנה. וגם הרווחנו את פארגו על הדרך.

    יפה כתבת על הרדיפה אחר הכבוד. זו גם הסיבה שאני לא אוהב את הססמא "בקש שלום ורדפהו". אם לא נרדוף אולי יפסיק לברוח.

  • אד הורטון

    אני אציע אפשרות אחרת ולא פופולרית כל כך:
    מעבר לצורך האמיתי לבדוק כל פינה וכל אבן באשר להתנהלות הממשלות (כל הממשלות) ביחס לשירותי הכיבוי, אני חולק על האמירה הגורפת שחושבת שאם הכל היה נעשה כמו שצריך לא היו שום אסונות.
    ראיתי שבסופ"ש הזה באירופה מתו 60 איש מהקור. אלה לא צריכים מטוס כיבוי במיליונים אלא תנור חימום פשוט וקורת גג. השריפות באוסטרליה וביוון בשעתו כילו כפרים ועיירות שלמים. עכשיו כולם רואים את יוון כמושיעתנו הגדולה ואוסטרליה תמיד יחד עם קנדה וניו זילנד בסוף המשפט- "נמאס לי מהמדינה הזו אני עובר ל...." ואני כמובן לא מדבר על ארה"ב והאופן וב היא התמודדה עם ההוריקן קטרינה. אצלנו לפחות פינו בצורה מסודרת את כולם ואיש לא נשאר בביתו או במגרש ספורט.
    המחשבה האומני-פוטנטית שהכל בידיי ואם רק היו עושים כך וכך הכל היה נמנע היא מגוחכת. אין אפילו אדם שיכול לומר לגבי חייו הפרטיים שהוא כיסה את כל המקרים והאפשרויות ומנע את כל התקלות האפשריות. בצורת מחשבה כזו אוטומטית צריך להאשים מישהו ואז כולם הופכים ל"כאלה ששומרים רק על הכיסא/ מונעים מאגו וכדו'. (עכשיו זה גם אלי ישי אז גם אם יתברר שהוא היחיד שעשה משהו ופעל כראוי הוא יחטוף כי כרגע מחפשים אותו על אלף דברים אחרים).
    "הוראות אלו נכתבו בדם" זה לא רק קלישאה צהלית אלא מציאות אנושית. האדם לומד ומשתפר כתוצאה מהפקת לקחים מטעויות. זה נכון גם בספורט, ככל שהימים הכואבים האלו בכללל מתאימים למחשבה על ספורט. הכישלון והטעות הם הבסיס לשינוי ולהתקדמות. נקווה שהטעויות שמהן נפיק לקח בעתיד לא יהיו כואבות וקשות כמו אלו שחווינו ביממות האחרונות.

    • אזי

      באותה אירופה לפני שנתיים אנשים מתו מחום.
      בטורקיה והמטוסים שלה היתה את רעידת האדמה שלא היה להם מושג איך לצאת ממנה.

      אנשים חייבים להפסיק עם ההלקאה העצמית הזאת!
      יש אבטלה ועוני וחולים וקשישים וניצולי שואה ונכים ופריפריה...
      אני יכול להבין איך טיפול באסון שאף פעם לא קרה פה לא בראש סדר היום.
      תזכרו גם שאנחנו באמצע החורף, באותו תאריך לפני שנה השרפה היתה נכבת מהגשמים

  • יונתן ארבל

    מסכים כמעט כל מה שאד ההורטון כתב באופן עקרוני..

    לפני 4 חודשים הייתה שריפה אדירה ברוסיה ולקח להם 19 יום להשתלט על השריפה על פי הגנרל הרוסי שנחת בארץ לעזור לנו.

    ולהם היה ה-כ-ל .

    אני מסכים שאפשר היה לצמצם את הנזק אבל מהרגע שחומרת האסון התגלתה ישראל פעלה בצורה מופתית.

    כמובן שבמקרה הזה, שירות הכבאות היה באמת במצב קטסטרופלי אבל כל דבר אצלנו במצב איום ונורא עד אשר קורה משהו.
    אין לנו דרך אחרת לפתור דברים- חכו לאסון הבא פשוט.

    היינו צריכים את מלחמת לבנון השנייה כדי לבצע את עופרת יצוקה טוב יותר, והיינו צריכים את יום כיפור והיינו צריכים כל מחדל לאורך ההיסטוריה כדי ללמוד ממנו.

    אבל שוב.. התפעול אחרי היום הראשון היה מעולה.

  • שחקן 10

    1. 2 הקבוצות היו גרועות בהתקפה, אבל מכבי עשתה הגנה טובה יותר ולכן היא ניצחה. למכבי של השנה יש הרבה אופי ולדעתי היא מסוגלת להגיע לפיינל פור (אם היא תשמור על היכולת הרגילה שלה לאורך כל העונה).
    2. במדינה שלנו מתקשים להסתכל קדימה לטווח ארוך, ובגלל זה כל הזמן צריך לחכות לאסון הבא עד שיתעוררו ויעשו משהו. עצוב אבל נכון.

  • גיל שלי

    ראשית לשם הבהרה, ההערה בסוף זה מתוך כאב אישי של היכרות. יש הבדל בין 11לספטמבר לשם דוגמה, והאסון הזה. אף פוליטיקאי נורמלי לא היה מסוגל לגרום לכל האמריקאים לחכות שעתיים בתור לפני טיסה פנימית בארה"ב. בדיקות הבטחון ההיסטריות הן בהחלט תוצאה וחסרונן לפני הפיגוע הנורא היה בלתי נמנע.

    אני גם בדעה שאסונות באופן כללי הן חלק מהקיום, ונכון לא ניתן למנוע את התרחשותן.

    אך לגבי השריפה בכרמל, ההזנחה של הממשלות שלנו בכל דבר שלא נותן תוצאות מידיות של רייטינג, היא בהחלט חלק מהסיבות. אין השקעה בבריאות בגלל שאי אפשר לתרגם זאת לדברים מוחשיים נראים לעין. אין השקעה בכיבוי, בגלל שעד שיקרה אסון, מי ירגיש שהכבאים נוסעים במשאיות כיבוי בנות 20 שנה. יש השקעה במטוסים חדשים, כי להם יש לובי בחיל האוויר. לעומת זאת הימח"ים יכולים להיות מוזנחים גם אחרי מלחמת יום כיפור, כי מי בכלל ישים לב.

    אנחנו גם לא בהכרח תלמידים מצטיינים שמיישמים את השיעורים הקשים. נכנסנו למלחמת לבנון השנייה בלי תכנית. לעופרת יצוקה נכנסנו עם. אבל האם יישום התכנית היה אכן נתון לשיקול דעת קר? האם בחירת הסוף של ה"מבצע" נבע משיקולים אחרים מבחירת הסוף של לבנון השנייה? לא יודע.

    לכך אני מתכוון שהממשלות מזכירות לי את ההתנהלות של הנהלת מכבי. יש רדיפה מתמדת אחר מה שאולי ייחשב חשוב בעיני הציבור, העולם, אלה שקובעים מי אשם. אין חשיבה מסודרת שנובעת מתורה סדורה של השקפת עולם שמיושמת בממשלה. נבעטים מאינטרס לאינטרס.

  • דודו

    מפחיד אותי לחשוב מה יהיה כשתפקוד את ישראל רעידת אדמה חזקה. כמו במקרה של הכבאים, כולם יודעים שיקרה אסון, כולם יודעים שצריך להקציב לזה המון כסף ודחוף, אבל בסוף מה שנשאר זה רק דיבורים וזריקת אחריות ודברים יותר "דחופים" ואומרים "יהיה בסדר" ואחרי שזה יקרה ואלפים ימותו ועשרות אלפים יישארו בלי קורת-גג, יתחילו לזרוק האשמות וידרשו ועדת חקירה.
    אנחנו מדינה מטומטמת. הערבים לא צריכים להילחם בנו. הם צריכים רק סבלנות. אנחנו הורסים את המדינה במו ידינו. כואב לי הלב שזו המדינה שילדינו ונכדינו יגדלו בה.

  • בני תבורי

    אד הורטון,
    הטרגדיה בה קיפחו את חייהם 41 אנשים צעירים ובעלי משפחות, מושכת באופן טבעי את מרבית תשומת הלב. אתה צודק כשאתה אומר שגם צי של מטוסים לא היה מסייע להם, אם אני מבין נכון, הם נכנסו למלכודת אש נוראה ולא היתה כל אפשרות להציל אותם. ברור שגם מוכנות מלאה אינה יכולה למנוע אסון בכל המקרים, אבל ללא ספק, היא יכולה לצמצם את מימדיו ולהפוך אותו לבר שליטה.
    אבל, צריך לזכור שהאסון לא נמדד רק באבדן חיי אדם. צי של מטוסי כיבוי, (וכשאני אומר צי זה יכול להיות אולי רק שני מטוסים, אני מבין קטן מאוד בכיבוי אש), עם כמות ראויה של כימיקלים מעכבי שריפות, היה יכול לצמצם במידה רבה את מימדי האסון ואת הנזקים וכאן כל השאלות שנשאלות והדרישות לבחינה מחודשת של הנושא והסקת מסקנות אישיות, נדרשת.

  • moby

    יש טעות אחת בכל הנוגע לשריפה.
    שריפה עוצרים כשהיא קטנה. אם היה מטוס אחד בשעה 11 לא היינו מגיעים ל"אסון נוראי". לא צריך צי של מטוסים, צריך מערך התראה יעיל ומוכנות של אנשי המקצוע. את זה אין כיום בישראל.
    מזלט"ם שיסיירו בתקופות השרב היבש. תצפיתנים שיאיישו את מגדלי התצפית.

Comments are closed.