פוסט מאת גיל שלי

מזמן לא ראיתי קבוצה באיזשהו ענף ספורט שמציגה עמידות כה חזקה בפני משברים. בפרק זמן של רבע שלם מכבי תל אביב לא קלעו סל שדה. מכבי החטיאו מכל מצב. השחקנים איבדו כדורים, איבדו צלם קבוצה בהתקפה, אך לא איבדו את המשחק.

ברוב הקבוצות משבר כזה מוביל לאובדן הריכוז בהגנה. זהו המשפט המפורסם מעולם הכדורגל: כשלא מבקיעים – חוטפים. מכבי היתה משולה לקבוצה שתוקפת ותוקפת, פעם פוגעת בקורה ופעם במשקוף ואחר כך החלוץ מפספס מול שער ריק. במצב עניינים כזה כמעט כל קבוצה מקבלת גול טפשי, ומוצאת עצמה יורדת חפוית ראש.

השחקנים של מכבי שמרו את התוצאה קרובה באמצעות הגנה לא מתפשרת. הגנה שבשום שלב לא נשברה. מכבי לא אפשרו סלים קלים גם במשך כל הזמן בו לא קלעו סל שדה. אם יש משהו שמשדר עצמה של קבוצה, אני חושב שזהו השדר החזק ביותר. משחק שכזה מרים קבוצה הרבה יותר ממשחק שנגמר בארבעים הפרש.

צ'אק אידסון דיבר לפני המשחק על קבוצה בלי אגו. רק קבוצה בה כולם מרגישים קרובים אחד לשני, וקבוצה המקבלת על עצמה את הצניעות של המאמן שלה, רק קבוצה שכזו מסוגל לתצוגת תכלית כזו של אופי.

כבר כמה ימים שאני מוצא עצמי נסחף בהתלהבות אחר קבוצה שהנהלתה הרחיקה עצמה מאהדתי במשך השנים האחרונות. הנהלה שמרוב מרדף אחר כל ניצחון לא עסקה כלל בתמונה שנמצאת סנטימטר מהאף. הנהלה שמרוב שעסקה במבחן התוצאה, איבדה את הדרך.

למזלה של הנהלה זו, פיני גרשון איבד את האליפות בצורה שלומיאלית בשנה שעברה. בניגוד לאחותה בכדורגל, ההנהלה לא הוצפה בנהר של מזומנים. וכך, כמעט בלי כוונה, ההנהלה החזירה את הדרך למכבי.

ולא, לא מדובר במהלך של החזרת הצביון הישראלי. המהלך של החתמת ליאור אליהו, למרות תרומתו לקבוצה, מאפיין את הצעדים של השנים הקודמות – המרדף חסר התוחלת אחר "רצון הקהל" הערטילאי. כמו סוחר בבורסה שמוצא עצמו רודף כל הזמן אחרי השוק, כך הנהלת מכבי רדפה כל הזמן אחרי המחשבות המופשטות של הקהל.

זה הפרדוקס היפה בחיים. מי שרודף אחר הכבוד – כבוד בורח ממנו. מי שמבקש לדעת מה כל האחרים חושבים על מנת להחליט בעצמו – לא יצליח. על מנת להשיג תוצאות, צריך להתמקד דווקא בדרך הנכונה לך.

במקרה לחלוטין הנהלה זו בחרה את דייויד בלאט לאימון הקבוצה. בחירה זו, בצירוף הכשלונות של השנים הקודמות, מעמידה קבוצה שיש לה דרך ברורה ואופי ברור. קבוצה שחזרה לרגש.

*

 לזכר חגי ז'ורנו ושאר הרוגי האסון בכרמל, אשר סיימו את חייהם בטרם עת, בגלל ממשלות שראו רק עד קצה האף.

בתמונה: לא מג'יק ג'ונסון
יומן האליפות של הג'אינטס (חלק א')