יומן מאת גיל שלי 

לכבוד האליפות הממשמשת ובאה של הג'אינטס החלטתי לפתוח בפרקי יומן אישי עד לסופרבול. היום הג'אינטס מכורתי משחקים מול הרדסקינס השנואים מוושינגטון. שני ארגונים, שהשוני בין הבעלים שלהם הוא בדיוק השוני ביניהם.

הג'אינטס מנוהלים כבר שנים כארגון אשר כל מי שהיה בו אוהב אותו. בעלים צנועים, שמנהלים את הארגון בצורה יסודית, שקולה ותוך טיפוח האנשים שבפנים. ריס, הג'נרל-מנג'ר הנוכחי, גדל בתוך הארגון במחלקת הסקאוטס.

 לעומתם, הרדסקינס מנוהלים על ידי דניאל סניידר, בעלים שרכש את הקבוצה מתוך מטרה לפאר את שמו. המועדון מנוהל באימפולסיביות, המאופיינת בהחתמת שחקנים על חוזי ענק, רכישה עונתית של השמות החמים ביותר בתחום וכישלון מתמשך של שנים.

הסיבה שקבוצתי האהובה תיקח את האליפות השנה היא קודם כל היציבות הארגונית. לאחר הכישלון המהדהד בעונה שעברה, לא זרקו הכל לפח והתחילו מחדש. הארגון ניתח את הכישלון ברוגע, מצא את הנקודות החלשות, וחיזק אותן. ההחתמות של הפרי אייג'נטס השנה היו מוצלחות, מתאם ההגנה עושה את עבודתו נאמנה, והמסגרת נותרה חזקה.

ההגנה השנה, למרות אופייה השונה מההגנה המפוארת של ספאגס בעונת האליפות, היא הגנה שמוכנה להתכופף, אך לא להיכנע למהלכים גדולים. בניגוד אדיר לשנה שעברה, השחקנים נדרשים לקרוא את המהלך ולהגיב, והמתאם יוזם בליצים בנקודות ספציפיות ומוצלחות. הקו הקדמי של ההגנה הוא קו מוצלח במיוחד, ומפעיל בכוחות עצמו לחץ גדול על הקווטרבק הנגדי, תוך עצירת משחק הריצה של היריב.

הקווטרבק אילי מאנינג, הגיבור הנצחי שלי, כבר הוכיח את עצמו במצבי לחץ קיצוניים. ההתעלות שלו במשך כל הפלייאוף של 2007 (ולא רק במסירה לטיירי, כפי שסבורים רבים שאינם עוקבים אחרי הג'יינטס), זוכה לאמון של כל חלקי הקבוצה.

מאנינג מגשים בדמותו את חוסר הרלוונטיות של הסטטיסטיקות הקדושות. כל מי שבודק את הסטטיסטיקות של הקווטרבקים עשוי להתרשם שמדובר בשחקן בינוני בלבד, אך מי שעוקב באדיקות אחרי המשחקים של הג'אינטס רואה מנהיג שלא נופל ברוחו אחרי טעויות, מתעלה ברגעים הדרושים ואינו מרגיש צורך להיות במרכז הבמה על מנת לחיות.

תכונה זו מגבשת סביב מאנינג את הקבוצה כולה, וכך נוצרת עוצמה של קבוצה מגובשת, שהסך הכולל שלה גדול מסכום חלקיה. בדיוק ההיפך מהדאלאס קאובויס, לדוגמה.

כל שבוע עד האליפות המיוחלת ייכתב טור שיסביר איך הג'יינטס מתקרבים למטרה. אתם מוזמנים להשמיץ את קבוצתי, לזלזל בתחושה החזקה שלי, ולהפריך את כל טענותי. אזמין את כולכם לחגוג איתי ביום שני שלאחר הסופרבול

* הערה קצרה בנושא אחר: גל מקל נתן אתמול משחק מרשים ביותר. הנטייה המקומית לזלזל באנשים שאוהבים לעבוד קשה, גם אם נולדו פחות מוכשרים, לא הפילה את רוחו. הלוואי וכל הספורטאים הישראלים היו ניחנים בנכונות שלו לעבוד קשה וללמוד.

גיל שלי על מכבי ת"א בכדורסל

אכן כן, יחד בגדול
Should I stay or should I go now