פוסט מאת גיל שלי

אוהדי הניקס היו שוב שבורי לב הקיץ. דוני וולש, בכל משך תקופתו, חתך שחקנים, דלדל את שורות הקבוצה – והכל כדי להחתים את לברון ועוד פרי אייג'נט גדול אחד בקיץ. במהרה הסתבר כי לברון לא התלבט ולו לרגע וחתם במיאמי. הניקס נאלצו להסתפק באמרה.

לגבי אמרה סטודמייר היו ספקות גדולים. הבדיחה הגדולה של ברקלי  – “איך קוראים לפאוור פורוורד שלוקח שישה ריבאונדים בערב? סמול פורוורד", נהגתה על אמרה. מגבלותיו בהגנה היו ידועות. הקבוצה בפיניקס היתה בכלל של נאש, והיה ספק גדול אם אמרה יכול להוביל קבוצה בכוחות עצמו.

לאחר ההחתמה של סטודמייר, וולש הוכיח כי לא עשו אותו באצבע. הוא לא נכנס לפאניקה והחתים שחקן בינוני על חוזה ענק כדי להשקיט את העיתונות בניו יורק. הוא כן החתים את רימונד פלטון, השחקן הפעיל הטוב ביותר שנותר מקבוצת האליפות האחרונה של צפון קרולינה (מרוין לואיס לא היה שחקן משמעותי בקבוצה) על חוזה סביר וקצר, והחתים את בחירת הדראפט השנייה, לאנדרי פילדס, על חוזה נמוך. ב"שגר ושכח" הוא שלח את דיוויד לי, מלך הסטטיסטיקות הלא רלוונטיות, לגולדן סטייט וקיבל שום דבר בתמורה (כן גם בקיץ מוצלח אי אפשר שהכל יהיה טוב).

עכשיו, כחודשיים בתוך העונה, מסתבר שהקיץ הניו יורקי לא היה כל כך נורא. אמרה מפתיע בכל אספקט של משחקו. הוא כן מנהיג, הוא לוקח הרבה יותר ריבאונדים, וקצב צבירת הנקודות שלו, וכך גם האחוזים, לא נפגעו מחסרונו של נאש. ריימונד פלטון מתאים לשיטה של דאנטוני כמו כפפה ליד, ולאנדרי פילדס, בחירת סיבוב שני, הוא הרוקי המצטיין של המזרח בחודש נובמבר.

בהשוואה להחתמות האחרות הגדולות של הקיץ, קשה לראות השפעה גדולה יותר על קבוצה. הניקס הפכו משום דבר לקבוצה שמנצחת קבוצות נחותות, ומעוררת עניין מחודש בתפוח הגדול.

מובן שהמבחנים הקשים של הניקס עוד לפניהם. אך ניתן לקבוע שברקלי טעה בקביעה קדם עונתית אחרת שלו: הנטס היא בהחלט לא קבוצה יותר טובה. אם גלינארי ימשיך להתקדם, ואמרה ימשיך לככב, אולי אחרי הכל יש איזשהו עתיד בניקס.

עכשיו רק צריך להתפלל שדולן היקר לא ישתגע לגמרי ויחזיר את פצצת הניוטרון איזייה תומאס לניהול הקבוצה. אני מקווה שבמקרה כל כך מוטרף, האיש יאושפז בכפייה, והנהלת הליגה תיקח את הניהול של ניו יורק בנוסף לניהול של ניו אורלינס.

 

 

Should I stay or should I go now
יומן אליפות של ענקים (חלק ב')