יומן האין אליפות של הג'יינטס

סיכום עונה? הנקודה הארכימדית של העונה היתה בדקה ה52 למשחק בין האיגלס לג'יינטס. נראה בסופו של דבר כי מדובר בכשלון אופי של הקבוצה.

ניתן לדסקס את העונה של הג'יינטס לפני ולפנים. אך בסופו של דבר, העונה של הג'יינטס מתמצה בשמונה הדקות האחרונות מול פילדלפיה איגלס. משחק אשר בו הצטיינה גם ההגנה וגם ההתקפה, עד לדקות החשובות באמת. התפנית המרכזית הגיעה בעקבות איבוד כדור, איך לא. מריו מנינגהאם השיג דאון ראשון, ביתרון 24:3, כאשר היה נראה שההגנה של האיגלס חסרת כיוון, וברישול מוחלט, עם יד רחוקה מהגוף, הוא איבד את הכדור. הטאץ' דאון של האיגלס בעקבות איבוד הכדור, הכניס בטחון בהתקפה. אמנם ההתקפה של הג'יינטס יצאה לעוד דרייב מוצלח, אולם התגובה המהירה של האיגלס, ואחר כך האון סייד קיק, החלו כדור שלג. כדור השלג הזה, צובר תאוצה תוך כדי המשחק מול גרין ביי, וייגמר בהדחה הצפויה היום.

תפנית דרמטית זו, לא יכולה היתה להיות נחזית בדקה ה50 למשחק. ניו יורק נראו כקבוצה המתעלה במשחק החשוב ביותר בעונה. ההגנה הגיעה לויק שוב ושוב, ההתקפה נראתה אימתנית. השדרים באולפן של פוקס, שוב דסקסו בשאלה, האם הג'יינטס הם הקבוצה הטובה בNFC. משחק וחצי לאחר מכן, הדיון המתקיים בניו יורק, הוא סביב השאלה, האם יש לפטר את המאמן, האם הקווטרבק שלהם שווה משהו, האם יש הגנה, והאם יש לקבוצה הזו מנהיגים אמיתיים. אם יש דוגמה נפלאה לחוסר הליניאריות בהתפתחות החיים, הג'יינטס הם הדוגמה החיה לכך.

בסופו של יום, המגרעות של הקבוצה שהיו בולטות גם לאורך הנצחונות המרשימים, קברו את הקבוצה תחת המעמסה שלהם. חוסר המשמעת בקבוצה של טום קופלין, נשמע כמו אוקסימורון. אך איבודי הכדור בשלל אפשרויות, ובמגוון גדול של אינטרספשנס, ופמבלס, יכולים להתפרש רק בדרך אחת. ניו יורק ג'יינטס לא היו ממוקדים דיים.

אם תורידו את האינטרספשנס מהסטטיסטיקה של אילי, עוד עלול להתקבל הרושם המוטעה, שלאילי היתה שנה טובה. אחוזי השלמת המסירות שלו, נמצאים בטווח הגבוה בקריירה שלו, הוא קבע כמעט שיא מועדון במסירות לטאץ' דאון, הוא ספג הכי מעט סאקס בליגה. אך, קווטרבק לא נמדד סטטיסטית. אילי למעשה לא ניצח אף משחק השנה. הוא לא אסף את הקבוצה לדרייב מכריע. הוא חזר מפיגור, אך מצד שני, אך לא היה שום משחק שבו אילי אסף את הקבוצה, מתוך מצב קשה, והוביל לנצחוון. תכונת האופי החשובה ביותר שלו, לשכוח את הטעויות, לא נראתה השנה. להיפך, מרגע שהמצב נהיה קשה, הנטייה של אילי היתה להגביר את הסיכון ולהיחטף. זוהי בפירוש שנה של נסיגה עבורו.

משחק הריצה של הג'יינטס נראה מתעורר לחיים באמצע העונה, אך שילוב של איבודי כדור, עם חוסר השפעה במשחקים הקשים, מראים את האמת, גם משחק הריצה לא היה שם העונה.

ההגנה של ניו יורק נראתה מצויין בשלבים ארוכים של העונה. היא היתה ההגנה המצטיינת בדאון שלישי, היא לא נתנה מהלכים גדולים, היא היתה טובה בכל מרכיב סטטיסטי. אך כאשר היא נדרשה לעמוד שדרה, הוא לא היה שם. נכון היא הצטיינה מול ג'קסונוויל, ומול שיקאגו. אך כאשר היה צריך סטופ מול האיגלס, או מול גרין ביי, ההגנה נתנהlליריב מהלכי ענק, ולמעשה לא היתה קיימת על המגרש.

בפוטבול בניגוד לכדורסל המקצועני בארה"ב, אין צורך להגיע לתחתית, על מנת להגיע לאיום על האליפות. החשיבות בסדר הדראפט בפוטבול, כמעט ואינה קיימת מול זו שבכדורסל. המרכיבים לקבוצה טובה, עדין ישנם. אך סימן השאלה הגדול מעל קופלין הולך ומתחזק. למה הקבוצות שלו נוטות להתפרק בדצמבר? מהו התהליך המוביל להתפרקות זו, והאם יש לקופלין את הפתרון? שאלות אלה עומדות לפתחו של ג'רי ריס. לצערי כנראה מהיום בערב, יהיה לו הרבה זמן לדסקס בשאלה.

סיכום השנה בכדורסל הישראלי
האם התוצאה בחיפה טובה למכבי תל אביב?

תגובות

  • דורפן

    אבל לקחתם בבייסבול!

  • גיל שלי

    לא הבנתי

  • גיל שלי

    נפל לי האסימון. לגבי, המטס הם הניו יורק ג'יינטס והדודג'רס

  • ניינר

    אחזור ואומר-אם למר איליי היה שם משפחה אחר הוא היה מקסימום ק"ב שלישי בקבוצה נידחת.
    מדהים לחשוב שעד לפני שבועיים הג'איינטס היו מועמדים חזקים לתואר. היום בגרין ביי העונה להם תיגמר. מספיק מאנינג אחד בפלייאוף, לא צריך שנים.

  • אלון

    אם גם הג'איינטס יעברו ללוס אנג'לס יהיה להם יותר קל להגיע לפלייאוף.

  • אריאל

    ראיתי סטטיסטיקה שבוע שעבר, שהמאזן של הג'איינטס בדצמבר תחת טום קופלין הוא משהו עלוב כמו 10-12 (כלומר מאזן שלילי) - וזאת קבוצה שכמעט כל שנה מגיעה לפלייאוף.
    מסקנה ראשונה - איליי לא יודע לשחק בחורף (מארק סאנצ'ז לומד מה זה חוף מזרחי על בשרו כבר שנה שניה).
    מסקנה שניה - מאמנים שעובדים על משמעת כמו קופלין נוטים לאבד את הקבוצה בעונה ארוכה כי נמאס להם ממנו (ראו את התופעה הזאת הרבה אצל צביקה שרף, למשל)
    מסקנה שלישית - אסור ליפול במספרי הסאקים של איליי. הסיבה שהוא מקבל כל כך מעט רואים במספרי האינטרספשנס. ק"ב טוב (רואים את זה יפה אצל בריידי) יודע לקחת את הסאק כשצריך.

    ואחרי שאמרנו כל זאת - אל תאבד תקווה, ב-NFL הכל יכול לקרות. בלי האמונה גם צסק"א לא היתה אוכלת אותה

    • גיל שלי

      אילי שיחק לא רע בגרין ביי במינוס 9000 בחורף לפני שלוש שנים. הבעיה היא גם אצלו בג'יינטס סטדיום הישן, אבל בעיקר הקבוצה מתעייפת מקופלין כנראה

  • גיל שלי

    שיקאגו לא כאלה גדולים גם כשיש להם על מה לשחק. אני אראה את המשחק,אבל תקוות גדולות אין לי

  • אלעד

    גיל, נכנסת להול-אוף-פיים של המנחסים.
    מה המאזן של הג'יאנטס מאז פתחת בלוג בשם "יומן האליפות של הג'ייאנטס"?
    :)

    • גיל שלי

      המאזן הוא 3-2 אבל אין ספק שגם אני צריך להסיק מסקנות

  • יריב

    אני חייב לומר שהשינוי בנושא השיחה הוא קודם כל עדות לנטייה לפרש תוצאות. במקום לפרש את המשחק, מפרשים תוצאות ומאזנים. בשביל זה לא צריך פרשנים, אבל רבים כל כך מתעקשים לעשות את זה.

    • גיל שלי

      יריב - אני גם שונא את הנטייה לפרש תוצאות, לכן השתדלתי לנתח את הקבוצה. אם אתה רואה ניתוח אחר אצלי, אשמח שתפנה את תשומת לבי. אכן הנטייה של התוצאות למשוך תשומת לב כה גדולה, יכולה לשבש את דעתם של כולם. גם אלה שמודעים לנטייה הטבעית הזו.

      • יריב

        לא היתה לי כל כוונה להצביע על נטיה כזו אצלך, אני לא מכיר כזו (כמובן, לא קראתי הרבה דברים שלך). אתה דיברת על השדרנים באולפן של פוקס, ואחר כך על הדיון בניו-יורק. אני מרגיש ששני התיאורים בללו טובים עבור חלק גדול מתקשורת הספורט, ועל זה אני מצביע.

Comments are closed.