שביזות יום א'

מושג זה, שלא היה בשימוש אצלי מזה 20 שנה, חזר אלי היום. במקום שאתכונן למשחק הענק בו ניו יורק ג'יינטס מנצחים את האיגלס, ומתחילים את דרכם לסופרבול, אני מוצא עצמי מתלבט האם לצפות בפילדלפיה – גרין ביי. לאור זאת החלטתי להתעמק בשאלה, מה נותר לי בשנת הספורט הנוכחית.

ראשית מיטש גולדהאר עודד את רוחי. מסתבר שתחושת הבטן שלי, היתה משותפת גם לבעלים של מכבי תל אביב, וכך עוד נותר סיכוי שיהיה לי עניין בקבוצת הכדורגל של מכבי תל אביב. כאשר שיטת הקיזוז עדין קיימת, והצוות טביב את הראל עושים את כל יכולתם להשמיד את הפועל תל אביב, קיים סיכוי גדול שמכבי בעזרת מאמן סביר, ובעזרת צוות שחקנים סביר, תאיים על האליפות. הבחירה במוטי איווניר מבטיחה לפחות על פני הדברים, יציבות במערכת. מוטי איווניר לא מצויד באגו שיביא נפיצות גדולה מדי, וגם ידע בכדורגל. שילוב זה יכול להספיק על מנת להמציא את מכבי תל אביב מחדש. מאחר ושיטט הקיזוז גורמת לסיבוב השלישי להיות מעין פלייאוף, קיים עדין סיכוי לחבר את מכבי, ולהובילה לארץ המובטחת כבר השנה.

אין כוונתי לכך שזהו התסריט הסביר, אך סיכוי קיים. וסיכוי זה מספיק על מנת לגרום לי לעקוב אחרי הקבוצה, ולהיות מעורב רגשית, ואף לקוות לניצחון הקבוצה, תקווה שהיתה חסרה לי בשנים האחרונות.

קבוצת הכדורסל של מכבי תל אביב עוברת תהליך משובב נפש השנה. החלפתו של פיני גרשון בדיוויד בלאט, בדיוק כמו ההחלפה בכדורגל, החזירה לי את העיניין בקבוצה, ואת הרצון בהצלחת הקבוצה באירופה.

מכאן עולה השאלה הקשה כל כך, האם אכן למאמנים של הקבוצות ישנה השפעה כל כך גדולה על האופי של הקבוצה? האם מאמנים בעלי אופי מסויים, עשויים לעורר אנגוניזם ברמה שתרחיק אותי מקהל האוהדים?

נדמה לי שהתשובה לשאלה זו מורכבת מעט. ברור כי לא מדובר במאמנים בלבד, אלא ברקע עליו מאמנים אלה מתנהלים. כאשר דן ריבס אימן את הניו יורק ג'יינטס, הג'יינטס לא הלהיבו בלשון המעטה, אך באותו זמן, הקבוצה עצמה לא שנתה את אופיה. היה ברור לכל בר בי רב, שאכן מדובר בניו יורק ג'יינטס על כל מרכיביה. אופיו של המועדון לא השתנה, רק מצבת הנצחונות.

דברים דומים לא ניתן לאמר על הניו יורק ניקס תחת שלטונו אל איזייה תומאס. מאחר והקבוצה נמצאית בשליטת חדל אישים כמר דולאן, מינוי של איזייה תומאס כאיש המרכזי בקבוצה, הפך את הקבוצה לשיקוף של האיש הנורא הזה. וכאן אכן השתלטה התקווה לגאולה דרך הביבים. כמו שתבורי טען, המרקסיזם מגיע בסופו של יום לכל אוהד. השנה נדמה כי אכן הניתוח להסרת הגידול הסרטני הצליח, ואכן הניקס חזרו להיות קבוצה שניתן לאהוד.

כאשר הקבוצה מנוהלת היטב, כל מאמן שייבחר, גם אחד כושל, לא ישנה את אופי הקבוצה. גם מנהל רע, שנמצא בקבוצה בעלת אופי מוגדר, ובבעלות חזקה, לא ישנה את אופיה. אך כאשר הבעלים מתעסקים בשאלה, מה הקהל רוצה, ולא בשאלה מה נכון לקבוצה, כל בחירה מוטעית יכולה להוביל למדרון חלקלק, ולאיבוד האהדה של צבור האוהדים המסור ביותר.

מכאן עולה השאלה, האם יש תנאים בהם נקווה לכשלון קבוצתנו, או למצער נאבד בה עניין? שאלה מטרידה ביותר