על האיזון

ההפסד של טום בריידי וקבוצתו ביום ראשון הוביל אותי להרהורים בעיניין החשיבות של ההצטינות בחיים. פוטבול וגם כדורגל הנם ענפי ספורט מאוד מיוחדים. בניגוד לכדוסל לדוגמה, קיים מצב סביר ביותר שבו עדיף לקבוצה לבחור דווקא את השחקן הפחות מוכשר, אך יותר מתאים לקבוצה, על מנת להגיע להישגים.

אני מפתח תיאוריה מסויימת כבר הרבה זמן בקשר לפוטבול. אין זה מקרה בעיני, שסביב דן מרינו, פייטון מאנינג, וגם ג'ון אלווי בשנותיו הראשונות, לא הצליחו לבנות קבוצות מאוזנות. התופעה הזו מקבלת דגש חזק יותר עם טום בריידי. כל עוד בריידי נחשב לעילוי המצליח בדקות הקראנץ' טיים, אך לא לכזה שמאיים על דירוג הקווטרבקים הטובים בכל הזמנים, הניו אינגלנד פטריוטס לקחו אליפויות. מרגע שבריידי נחשב לאחד הקווטרבקים הטובים מעולם, והחלו הוויכוחים מי טוב יותר, הוא או הקווטרבק של הקולטס, הניו אינגלנד פטריוטס לא לקחו ולו אליפות אחת. נכון היתה גם פציעה קשה בדרך, אך פציעה זו לא מנעה מבריידי לככב השנה ברמה בה כיכב בשנת 2007. אם כך, אז כיצד ניתן להסביר את התופעה? האם זו תופעה או סתם צירוף מקרים?

אבקש לקחת דוגמה מפיליפ ריברס מול בן רות'ליסברגר. הראשון נחשב לכוכב הבלתי מעורער של הסן דייגו צ'רג'רס, והשני נחשב לעוד בורג חשוב בקבוצה, אך אין ספק שהכוכב הגדול של הסטילס הוא הרכב ההגנה של הקבוצה. אם נבחן את ההישגים של הצ'ארג'רס מול אלה של הסטילרס, נמצא כי הסטילרס מצליחים הרבה יותר, ולאו דווקא בגלל הרכב שחקנים מוכשר יותר. האם יש בכך חיזוק לתיאוריה?

גם הקווטרבק שנחשב על ידי רבים לקווטרבק הטוב מעולם, ג'ו מונטנה, לא נחשב מעולם לשחקן סביבו היתה בנויה הסן פרנסיסקו ניינרס הגדולים. היו שם רוני לוט, רוג'ר קרייג, ובעיקר ביל וולש. כן בניינרס כל עוד השיטה היתה הכוכב, לא בשונה מהפטריוטס, לקחו אליפויות.

איזה הסבר ניתן לתת לתופעה. אולי ההגנה זקוקה לניסיון בו היא צריכה להביא ניצחונות לקבוצה, ולא להסתמך על היכולת המופלאה של הקווטרבק, בתת מודע של ההגנה. אולי יש בכך זריקת אחריות משאר השחקנים, ברגע שהקווטרבק נחשב לכוכב הגדול, והבלעדי. אולי הידיעה שהאליפות תהיה שייכת בעיקר לשחקן אחד, גורמת לשאר החלקים לתפקד טיפה פחות טוב. למען האמת אין לי מושג עדין.

אני משוכנע שיש קשר סיבתי בין חוסר האיזון בקבוצות, ובין רמת הכוכבות של הקווטרבק. מעניין יהיה לראות כיצד הפאקרס יצליחו להתמודד בהמשך עם עלייתו של ארון רודג'רס לגדולה. כיום בכל אופן, רודג'רס נחשב לקווטרבק מצויין, אך עדין לא ברשימת כל הזמנים של מישהו. אולי יש בכך כדי לעזור לפאקרס לזכות שוב השנה.

בכדורגל השחקנים הגדולים ביותר כן זכו באליפויות, אך תמיד היה משהו שהצליח ללכד את הקבוצה סביב השחקנים הללו. אולי ההבדל הוא שבפוטבול ישנם מערכים שונים, והקווטרבק הכוכב, לא יכול לסחוב אחריו את שחקני ההגנה, כאשר הוא איתם על המגרש. אולי למעשה הבעיה לא נעוצה ביכולת המשחק, אלא בכך שעל מנת לפתח מנהיגים של המערך על המגרש, רצוי שישימו לב לעוד שחקנים, פרט לקווטרבק האחד והיחיד.

גם לאיזון בתכונות הגוף יש יתרון על פני תכונה אחת דומיננטית בצורה יוצאת דופן. לדוגמה מוחמד עלי מול סוני ליסטון. סוני ליסטון היה איש בעל עצמה יוצאת דופן. כל מי שראה אותו, ויותר מכך, כל מי שהיה איתו בזירה, או גרוע מכך נתקל בו בתוקף תפקידו כאיפורסר של המאפיה, הכיר בכך שליסטון היה אחד האנשים החזקים בעולם. עלי היה חזק, מהיר, חכם, וגם ניצח את ליסטון.

דוגמה נוספת היא בהשוואה בין לברון ומייקל. לברון נהנה לאורך כל גדילתו מיתרון פיסי ניכר, וכך לא הצליח לפתח את תכונות האופי הנדרשות למנהיג. מי שלא ידע כשלון, לא יודע להתמודד איתו. מייקל לעומתו היה אתלט מוכשר, אך לא בכך התמצתה גדולתו. מאחר ונאלץ להתמודד עם ספקות כבר בכיתה ט', הוא הגיע עם תכונות האופי הנדרשות ממנהיג. כנראה שגם הכשלונות בשנים הראשונות בשיקגו תרמו תרומה מכרעת לעיצובו כמנהיג.

אולי יש מכך כדי ללמוד משהו לחיים. הנטייה האוטומטית שלנו לחשוב שתמיד כדאי להיות הכי חכם, הכי מוצלח, הכי יפה, ועוד, אולי זהו עוד אינסטינקט ולא מחשבה הגיונית. אולי עדיף להיות בעל איזון גדול בין הרבה תכונות, ולאו דווקא הצטיינות יתר בדבר אחד. אני מכיר אנשים רבים שמניחים בצורה שגוייה, שאם המנכ"ל הגיע לתפקיד כה רם, או אם אחר צבר ממון גדול, מן הסתם מדובר באיש בעל חכמה יוצאת דופן. אולי ניתן ללמוד מכך, שהוא בעל איזון יוצא דופן, ובעיקר בעל מזל גדול, עוד לפני שנניח הנחות לגבי מידת האינטיליגנציה של האדם.

יש פתרון לסכסוך: דרבי ישראל-פלסטין
טי.רקס ריאן

33 Comments

גיל שלי 19 בינואר 2011

כשזה בא ממך זו מחמאה גדולה

אריאל 19 בינואר 2011

אין לך מושג כמה, אני מגיע ממשפחה שבא המחמאה הכי גדולה שאבא שלי נתן לאמא שלי על הבישול שלה היה – "אכלתי, לא?" :-)

אלעד 19 בינואר 2011

ניכר שגם בליצ'ק וגם בריידי התחילו להאמין יותר מדי במיתוס הווינריות שנרקם סביבם (ויש לומר, בצדק). בעבר ההחלטות של בליצ'ק היו GUTSY, ולעומת זאת מול הג'טס הם היו פשוט שחצניות ופגעו בקבוצה. גם בריידי ניכר שהוא משחק כאילו המוניטין שלו כבר ינצח לבד את המשחק, והוא כבר לא משחק במשחקים הגדולים כמו בעבר. כנראה שזה ההבדל בין לבוא כפייבוריט לבין לבוא כאנדרדוג.

אריאל 19 בינואר 2011

איך אומרים בצבא – צל"ש או טר"ש. אם זה מצליח אז זה גאטסי, אם לא – זאת שחצנות.
אני לא חושב שביליצ'ק היה שחצן במשחק הזה, אני דווקא אהבתי את ההחלטה על הפייק פאנט, חבל שהביצוע היה כושל, הבעיה היא שבמישור המקצועי הוא פשוט חטף נוק-אאוט. הוא לא התכונן למה שראיין זרק עליו וגם לא הצליח לעשות את האדג'סמנט במחצית.
בכלל, בשנים האחרונות יש לפטריוטס בעיה גדולה מאוד כשהם בפיגור. כל עוד הם ביתרון, הכל בסדר, אבל ברגע שהם נכנסים לפיגור אתה רואה שם לחץ הסטרי.
בחצי הראשון זה היה רק 7-3 וזה הרגיש כמו 20 הפרש.

אלעד 19 בינואר 2011

זאת הבעיה לבוא כפייבוריט למשחק שהוא נוק-אאוט. שאל את מכבי שהפסידה כבר פעמיים אליפות על משחק בודד. ברגע שאתה בפיגור הלחץ הוא עצום.
אני בכל זאת מבדיל בין שחצנות ל-GUTSY. גאטסי זה כשאין לך ברירה, או שאתה אנדרדוג ומחפש להפתיע. מול הג'טס לא הייתה לו שום סיבה לעשות את הפייק-פאנט הזה, וזו לא רק חוכמה שבדיעבד. גם לפני כמה שנים השחצנות שלו עלתה בהפסד לאינדי כשהוא הלך על 4 and 2, כשלא הייתה לו באמת סיבה לעשות זאת.

גיל שלי 19 בינואר 2011

אלעד – זה עוד הסבר, אך חפשתי הסבר רחב יותר. מרינו לא הגיע לרמה של בטחון יתר, שכן הוא לא לקח את הטבעת הראשונה. יש משהו שמשותף לקווטרבקים גדולים, וזה לא רק בטחון יתר. כנראה מאחר והתפקיד הוא כה מרכזי, צריך להשאיר מקום לאגו של מנהיגי ההגנה, ולשחקנים אחרים בהתקפה. בלי זה, אין להם את הכוחות להוציא את הקבוצה ממשברים

יריב 19 בינואר 2011

לא קניתי. אני חושב שכפי שמלמד באזכור של מונטנה, אליפויות לוקחות קבוצות ולא שחקנים. כשיש לך קבוצה טובה, אתה יכול לזכות, וקוורטרבק טוב הוא לא מספיק. לא צריך גם להעמיס יותר מדי משמעות על משחק בודד ( או על מספר קטן), יש המון מקריות במשחק. בקיצור, אפשר לזכות עם קוורטרבק טוב, אבל צריך גם קבוצה טובה מסביבו (עיין ערך מונטנה, או הקולטס אם תרצה). אם מדברים על הקוררטרבק כשחקן סביבו בנויה הקבוצה, כנראה שיש חולשה בהגנה, לא מתכון להצלחה.

גיל שלי 19 בינואר 2011

אני הראשון שמסכים עם המקריות, ואסור לבחון לפי שורה תחתונה. אך יש מכנה משותף רחב מדי לקווטרבקים שנהיו הקבוצה שלהם. זה לא ביקורת על הקווטרבקים האלה, הם פשוט טובים מדי. זהו ניסיון לאבחן תופעה מעניינת. אני למשל לא משוכנע שהג'יינטס היו לוקחים אליפות עם ריברס אפילו שרבים מחשיבים אותו לקווטרבק טוב יותר מאיליי. ריברס הוא כוכב, איליי חי בשלום עם היותו מרכיב בקבוצה

גיל שלי 19 בינואר 2011

וכדי לחדד, הטענה היא שקשה לבנות קבוצה סביב קווטרבק כוכב. עם קווטרבק כזה נכנס לקבוצה עם שיטה מוכנה, כמו מקרה מונטנה, כמו מקרה בריידי עד שנהיה הכוכב, אז הקבוצה מנצחת יותר.

יריב 19 בינואר 2011

אני מבין את הטענה, אבך ךא מסכים איתה. המודל התאורטי שכדאי להשוות אליו, לדעתי, הוא כזה שבו בונים קבוצות ואז מחלקים את הקוורטרבקים באקראי ביניהן (פשטני, אבל לוכד את הרעיון שבניית הקבוצה לא מוגבלת על ידי הקוורטרבק, ושהיכולות של הקוורטרבק עצמאיות. לא תופס את העובדה שקבוצה בונה על משחק ריצה/מסירה לפי הקוורטרבק שלה). כמה הצלחה אתה צופה לקוורטרבקים הטובים ביותר במצב כזה? לא הרבה יותר מלבינוניים, לדעתי, בערך מה שאתה רואה בפועל. אפשר לנסות לעשות ניתוח יותר מסודר, ולהסתמך על יותר עובדות ממה שאני זורק פה בלי לבדוק, אבל זו ההערכה שלי.

גיל שלי 19 בינואר 2011

אני חושב שהתרגיל שאתה מציע מתעלם מהבעיתיות שאני מכוון אליה. המצאותו של קווטרבק שנחשב לאחד מהטובים בכל הזמנים, מקשה על בניית הקבוצה. במקרה זה כל המנהיגות נעצרת אצלו, ואולי זו הסיבה שאין מנהיגים בהגנה. דוויט פריני הוא דוגמה למנהיג הגנתי ששובר את התבנית שלי. אבל עדין, אני חושב שהעובדה שכל השחקנים מודעים שמדובר בקבוצה של פייטון, יוצרת בעיה של לקיחת מנהיגות, אחריות, וחוזק מנטלי אצל האחרים. בניו אינגלנד, ציינתי תוך כדי המשחק בפוסט החי של אברהמי, שההגנה לא התנסתה בצורך להחזיק את המשחק צמוד בכוחות עצמה. חוסר התנסות זו, גרמה להגנה לחטוף במצבים קריטיים. הכוונה היא שעדיף קבוצה מאוזנת מאשר קבוצה עם כוכבי על.

יריב 19 בינואר 2011

אתה לא מבין את הטיעון שלי, אני פשוט אומר שלא נראה שהטענה שלך מגובה בעובדות. אני אומר שרוב המועדונים בליגה לא מצליחים לבנות קבוצות טובות, וזה לא קשור לקוורטרבקים כוכבים או לא. התוצאה היא שגם הקוורטרבקים הכוכבים משחקים בקבוצות שבמהותן הן בינוניות, ולכן הם לא הופכים אותן לאימפריות של ממש. אפשר לתת הסברים מפה ועד להודעה חדשה, אני שואל קודם כל האם יש מה להסביר כאן, ואני חושב שהתשובה שלילית.

גיל 19 בינואר 2011

אני חושב שקווטרבקים כמו סטיב יאנג וג'ים קלי סותרים את התאוריה שלך לא? בכל מקרה, הבעייה העיקרית בפוטבול המודרני לדעתי היא השרירותיות המוגזמת שבו והדגש המוגזם על זכייה בסופרבול כמדד להצלחה.

גיל שלי 19 בינואר 2011

גיל ואלעד, אני לא טוען שצריך קווטרבק בינוני כדי לזכות באליפות. ההיפך הוא הנכון. אבל יש בעיה כשעושים את הקווטרבק שלך למרכז הקבוצה. ג'ים קלי הוא דוגמה נפלאה, הוא היה גדול, אבל באפלו היתה עם ת'רמן תומס, ברוס סמית', ג'ים קלי היה עוד שחקן חשוב. מיאמי סבבה סביב מרינו, ונכשלה מול באפלו כל פעם. גם סטיב יאנג הוא גדול, אבל הוא היה בקבוצה עם ג'רי רייס, דיאון סנדרס, שוב, קווטרבק ענק, לא כל הקבוצה. לכן אני שם את מרינו, פייטון מאנינג ובריידי של היום בקבוצה נפרדת (גם אלווי לפני שהזדקן), הם נחשבים הקבוצה וזה בסופו של יום בעוכרי הקבוצה.

יריב 19 בינואר 2011

אני חושב שאתה הופך סיבה ותוצאה, הם נחשבים הקבוצה כי אין הגנה דומיננטית (או משחק ריצה חזק), לא להפך.

גיל שלי 19 בינואר 2011

חפרתי הרבה בנושא, ואני חושב שלא מדובר בהפיכת סיבה ותוצאה, הפוך, קשה לבנות הגנה מעולה כאשר הקווטרבק נחשב הכוכב. ההגנות הגדולות של העשורים האחרונים – שיקאגו – קווטרבק ג'ים מקמהון, בולטימור – קווטרבק דילפר ואפילו הג'יינטס קווטרבק – פיל סימס

יריב 19 בינואר 2011

אבל אתה מציג את שלוש ההגנות הגדולות של השנים האחרונות ותוהה למה לא היו לאותן קבוצות קוורטרבקים גדולים. אבל למה שיהיו? קח את שלושת הקבוצות עם השחקנים הראשונים בסדר אלפביתי באותה תקופה, היו בהן קוורטרבקים גדולים? וזה לא קשור ממש, בעוד שכשאתה משקיע בשיפור ההגנה אתה בהכרח עושה זאת על חשבון השקעה בחלקים האחרים של המשחק, מה שאומר שבין הגנות להתקפות צריך להיות מתאם שלילי, גם אם לא נניח שום דבר מהתזה שלך.
לא השתכנעתי.

גיל שלי 19 בינואר 2011

אין בעיה, מחלוקות הן הבסיס לרעיונות

יריב 19 בינואר 2011

כמובן, אבל אני רוצה להבין, אתה חושב שצריך הסבר לזה שלקבוצות ההגנה הגדולות לא היה גם קוורטרבק כוכב?

גיל שלי 19 בינואר 2011

לא, אני חושב יותר בכיוון שאריאל העלה. המצאותו של קווטרבק מהקבוצה גורמת לראשי הקבוצות לבנות את הקבוצות בצורה לא מאוזנת. זו גם תופעה מעניינת שקבוצות ששמות יהבן על ההגנה, בדרך כלל מצוידות בקווטרבק שהוא פחות דומיננטי, לא דווקא בינוני. סימס, ביג בן, הם קווטרבקים מעולים, אבל לא דומיננטיים

יריב 19 בינואר 2011

טוב, ובכל זאת אחזרו על טענתי פעם אחרונה, רוב המועדונים לא מצליחים לבנות קבוצות מאוזנות, ורוב (גדול) הקוורטרבקים אינם מהעילית, אז זה לא צריך להפתיע שלכל כך מעט קבוצות יש קוורטרבק עילית עם בנייה מאוזנת. נוסף על כך, כשיש מקרה כזה אנחנו לא נאמר שהקוורטרבק דומיננטי, כי יש סביבו קבוצה מאוזנת…

גיל שלי 19 בינואר 2011

לא מסכים. זה סגנון משחק. בגלל זה הדוגמה של מונטנה כל כך חשובה. כמו כן ארון רודג'רס, המאמן שלו מתעקש לרוץ חצי מהפוסשנס, והמנהיג של ההגנה שלו קליי מתיוס. אם ארון רודג'רס היה עם ההילה של בריידי, יש מצב שגם בגרין ביי היו מתנהלים אחרת

יריב 19 בינואר 2011

זו אשליה נוספת, גרין ביי מסרו במעט יותר מ56% מהמהלכים שלהם השנה, הפטריוטס במעט פחות מ53% (הקולטס, לשם השוואה, מעל 64%). במשחק נגד הג'טס הם מסרו הרבה, נכון, (למעלה מ60%) אבל זה כנראה קשור להתנהלות המשחק, לא ממש היתה להם ברירה לקראת הסוף, בפיגור והכל. גם אטלנטה מסרה ב67% מהמהלכים בהפסד לגרין ביי, לעומת 54% בעונה כולה.

אריאל 19 בינואר 2011

בהתחלה זה ככה, אבל עם הזמן קבוצות פשוט מתרגלות לזה שיש להן ק"ב שינצח את המשחק ופשוט לא בונות אותן נכון. הדוגמא הקלאסית היא הקולטס, שלא רק שאין להן משחק הגנה, גם משחק ריצה לא קיים בלקסיקון שלהן זה שנים.

יריב 19 בינואר 2011

אני לא חושב שמדובר בבניה לא נכונה, לא זה העניין. לקולטס יש הגנה בינונית (לא אין משחק הגנה, פשוט הגנה בינונית במונחי הליגה), ואכן אין משחק ריצה. בכל זאת, בלי משחק ריצה ועם הגנה בינונית הקולטס מגיעים כל שנה לפליאוף והגיעו פעמיים לסופרבול בחמש השנים האחרונות. צריך לזכור שהכל זה עניין של חלופות (tradeoffs), הקולטס אחת הקבוצות המצליחות ביותר בעשור האחרון, בגלל ההתבססות שלהם על מאנינג. הם לא בונים משחק הגנה טוב במיוחד, אבל רוב הקבוצות בליגה לא מצליחות לעשות זאת, גם בלי קוורטרבק כוכב. הם לא בונים משחק ריצה טוב, אבל ההסתמכות על המסירה עובדת להם בסך הכל.
בקיצור, הקולטס הם דוגמה נהדרת לכך שקוורטרבקים כוכבים מגיעים גם למועדונים שלא מצליחים לבנות קבוצות, אני חושב שזה הסדר הנכון פה, ומסוגלים להביא אותם להצלחות יוצאות דופן.

אלעד 19 בינואר 2011

אני לא טוען שצריך קוורטרבק בינוני לזכות באליפות (למרות שזה אפשרי), ובריידי היה גדול כשהם זכו באליפויות. הבעיה התחילה כשהוא נהפך לסלב…

איציק אלפסי 19 בינואר 2011

אהבתי מאוד. איזון זה המפתח להצלחה בכל תחום.

גיל שלי 19 בינואר 2011

תודה, אני חושב שאנשים קצת מפספסים את הכוונה הכללית שלי פה, לא מדובר בפוסט על פוטבול, אלא על האיזון מול הצטיינות בתחום מסוים

אריאל 19 בינואר 2011

והייתי מוסיף לזה את מה שכתבתי היום – שקבוצות שמסתמכות על כישרון נטו נכשלות לעומת אלו שאולי מוגבלות על הנייר אבל מביאות את הלב למגרש. ראה ערך ג'איינטס ב-2007, פיטסבורג כל שנה או הג'טס השנה.
וגם זה לקח לחיים. כישרון will get you only this far

גיל שלי 19 בינואר 2011

hear hear ושוב בדיוק כמו בחיים. כישרון ופוטנציאל זה נחמד מאוד, יש דברים הרבה יותר חשובים

ניינר 20 בינואר 2011

טרוי אייקמן הוא הדוגמא הכי טובה לטיעונים שלך גיל

גיל שלי 23 בינואר 2011

מסכים

Comments closed