הפחד הוא מדריך גרוע

אנשים מתעסקים עם ניחושים לגבי העתיד כאשר הם פוחדים. מה אפשר לעשות במקום לנחש

אחד הדברים הראשונים שלומדים באגרוף הוא לא לנחש. תמיד עדיף להגיב למכה באיחור, לעומת האופציה של לנחש לא נכון. במקרה הראשון חוטפים מכה, במקרה השני חוטפים נוק אאוט.

כאשר דורפן דבר על פרשנים, הסכמתי עם כל מילה. עצה לי לכל "יודעי הדבר" גם המדיניים, גם הכלכליים, וגם כל האחרים, לכו ללמוד ממסקרי הספורט.

אני מעריך כי רוב קוראי דה באזר קוראים את הניתוחים, הדעות, וכל שאר הפוסטים פה, לא על מנת לדעת מי ינצח במשחק הקרוב, אלא על מנת לחשוב על המשחק האחרון. אם ניקח את אחוז ההימורים של דורפן (כדוגמה לאיש מבין במיוחד בתחום) וניקח את אחוז ההימורים של כל הדיוט אחר בספורט, לא נבחין ביתרון משמעותי לראשון. פחות או יותר כולנו מודעים לכך. למרות זאת, יהיה הרבה יותר מעניין לקרוא את מה שדורפון כותב לקראת משחק של מנצ'סטר, לעומת כמעט כל אחד אחר. אנו נקרא את הפוסט, לא מתוך רצון לדעת מי ינצח במשחק, אלא מתוך עניין לנקודת מבט חדשה, זווית אחרת שלא חשבנו עליה, ועוד.

השאלה הגדולה שלי היא, למה בכל נושא אחר, אנו מצפים מ"יודעי הדבר" להיות טובים יותר בניחושים. לדוגמה: ביום שלישי כל ה"מומחים לענייני ערבים" קבעו בנחרצות שמצרים היא לא תוניסיה. מדוע אנו מייחסים לדבריהם חשיבות יתרה כאשר הם באים לנחש את התוצאות. למה אותם "יודעי דבר" לא מסתפקים בזוויות חדשות, נקודת מבט אחרת?

אותם חכמים, אלה אשר ביום שלישי קבעו קביעות נחרצות, יודעים כבר איך תראה החלפת השלטון במצרים לכשתתקיים. הם יודעים כי הגורם היחיד שיכול להחליף את מוברק הוא האחים המוסלמים, הם יודעים שמדובר בנצחון איראני, ועוד ועוד. מדוע אנחנו לא יודעים להסתפק בניתוח האירועים כאשר מדובר בסיקורים של אירועים מחוץ לעולם הספורט?

גם בהשקעות תופעה זו רווחת במיוחד. אנשים אשר קוראים את הגלובס או דה מרקר, מיד רוצים לדעת האם שוק המניות יעלה, האם  המניה משה תצליח ועוד. אני מבטיח לכם, שאין מומחה אחד לענייני שוק ההון, שמבין בעניין זה, יותר ממה שדורפן מבין בספורט. ועדין, כאשר נתייחס להימור של דורפן בתחילת העונה, לא נבטל את ההימור שלנו בפניה. כאשר נגיע לניתוח של פרשן לענייני ערבים, מומחה לשוק ההון, גורמים במודיעין, תמיד נחפש את ידיעת העתיד. למה שהם ידעו?

אין בשום תחום אדם שיודע טוב מה יקרה בעתיד. מאז חרב בית המקדש השני נאמר שהנבואה נתנה לשוטים. הסיבה היחידה שאנו מתעסקים בהימורים של אותם מומחים, היא הפחד שלנו לגבי התפתחות האירועים. אין שום סיבה הגיונית שנחפש את הצדק אצל אותם מומחים. אנו רוצים "לדעת" שהכל יהיה בסדר. אנו רוצים לדעת שהבורסה תעלה, שהמצרים יהיו חברים שלנו, שלא נפגע מפצצה איראנית, ועוד. יש לי סוד קטן לגלות לכם, אין אפשרות לדעת, אפשר רק לנחש.

הייתי מצפה מכל הכותבים למינהם, להיות טיפה יותר זהירים כאשר הם מתייחסים לעתיד. אנחנו לא יכולים לדעת איך ייגמרו האירועים במצרים. אין לנו מושג שאכן אם יפול מובארק יהיה לנו הישראלים רע ומר. מה שאנחנו כן יכולים לעשות, הוא לשים עצמנו בנעלים של המצרים. אם אנחנו היינו במקומם, האם היינו רוצים לחיות במדינה בה ה"חברים של" זוכים בכל המנעמים, ואילו לאחרים אין סיכוי להתקיים בכבוד? בסופו של יום התקווה היחידה שלנו באזור לחיים טובים, כן תלויה בחיים טובים של השכנים שלנו.

אני בניגוד לאלפסי לא בא בטענות לנשיא אובאמה. לא הייתי מצפה ממנו לשום תגובה אחרת. איך אפשר לעמוד ולהמשיך לשלם לנשיא של ידידה שמוכן לירות באנשים מפגינים? לאובאמה אין את המנוף מול איראן, יש לו מנוף מול מצרים. אנחנו לא יכולים לצפות ממנו שלא להשתמש במנוף זה. ההחלטה לא צריכה לנבוע מהפחד של "מה יהיה", אלא מניתוח של מה נכון לעשות, לפי הנסיבות שאנו רואים ברגע קבלת ההחלטה.

אנחנו לא יכולים לגזור מאדם אחד שצועק מוות לישראל, שזה מה שמעניין את כולם כרגע במצרים. יש לי השערה מבוססת, שהמפגינים מתעניינים יותר בפרנסה העתידית שלהם. אני כן יכול לדעת שאם היו מהומות באיראן כרגע, לא הייתי שומע את הטענה שהאיראנים לא בשלים לדמוקרטיה אמיתית.

אולי אם במקום לפחד כל הזמן, ניתן לעצמנו להעריך את מה שקורה מול העיניים שלנו, בלי לנסות לשפוט אם זה טוב או רע לנו, נגיע כולנו להחלטות טובות יותר. גם החלטות מדיניות, גם השקעות, גם בכל התחומים האחרים בחיים.

בארסה, תאכלי אבק
10 דרכים לדעת שאתה בקריז

23 Comments

תומר חרוב 30 בינואר 2011

מסכים עם כל מילה גיל. כיף שהפכת לכותב קבוע.

גיל שלי 30 בינואר 2011

תודה תומר. רק לשם הבהרה, אני ממש לא חבר של אשר אלון

תומר חרוב 30 בינואר 2011

אם כבר עוסקים בדיקטטורים ומהפכות הא?

moby 30 בינואר 2011

אכן מילים במקום.
אבל … אתה לא צריך להיות פרשן או מבין יותר מדי בכדי לדעת ששינוי המצב במצרים (לכאן או לכאן) ישפיע מיידית ולא לטובה בטווח הקצר בישראל. בכל מקרה רמת הסיכון עולה (חוסר יציבות) ומיד רמת הכוננות עולה ורמת ימי המילואים עולה. השקעות הכספים יופנו לכיוון "חדש".וצריך כסף חדש ועכשיו זה לא "אירן" ומטוסי האף שבעת אלפים, זה חופי סיני על המשתמע מכך.
הלכאן הגרוע יותר גם מוריד את הייצוא למצרים (בחסותה של ארצות הברית) ומוסיף עלויות לתקציב באופן חריף (אולי לא תהיה ברירה להלאמת מרבצי הגז).

matipool 30 בינואר 2011

מסכים לגמרי עם moby ( כולל ההבנה וההסכמה עם הפוסט ).
זה בדיוק מה שחשבתי הבוקר ככל שהתעמקתי יותר ויותר בכתבות ובפרשנויות בנושא .
החשש ממה שקורה שם ומהלא ידוע , יפנה תקציבים עצומים ל"חזית" הזו . גם כך , תקציב הביטחון שלנו הוא חלק הארי בתקציב הלאומי ע"ח חינוך , רווחה וכו' . עכשיו יהיה רק יותר קשה וגרוע ( לפחות בטווח הקצר ).
תיאורטית , אנחנו יכולים למצוא את עצמנו עם חיזבאללה מצפון , חמאס מעזה והאחים המוסלמים במצרים והכל בגיבוי של איראן וסוריה . חסר רק שבירדן תתחולל מהפכה .
אני חושש שאין לנו כיום את החוסן הנפשי והכוחות לעבור משהו דומה למה שקרה ב-73' ואני ממש לא מקנא כרגע במקבלי ההחלטות אצלנו .

סימנטוב 30 בינואר 2011

מעניין וגבי דרופן אני מסכים, אבל לגבי העתיד בשכונה שלנו אני לא יכול להרשות לעצמי לעצום עיין הפסד כאן זה לא גול באופסייד או מינוס בבנק.

גיל שלי 30 בינואר 2011

moby – מסכים שהגורמים הנכונים צריכים להיערך לתרחיש הגרוע ביותר (בתנאי שהוא סביר). עדין זה לא אומר שצריך לנחש מה תהיה התוצאה. קראתי בתגובה שלך לאלפסי שהרומנים מתגעגעים לצ'אושסקו. הרשה לי לתקן אותך, גם אם פגשת אחד כזה, זה ממש לא משקף את הרוב. צ'אושסקו היה מהדקטטורים היותר אכזריים במזרח אירופה. הוא לדוגמה, העדיף לשמור על חוב זר נמוך, ובתמורה שלל מעמו תזונה, וחמום בחורף. כן, אני בטוח שהם מתגעגעים לימים שבהם צ'אושסקו חי בעושר, והם רעבו ללחם וקפאו למוות.

moby 30 בינואר 2011

גיל מקבל שאני כנראה דיברתי אם רומנים אחרים (אולי הם היו מהאליטה? יכול להיות) אנשי נמל בקונסטנצה (ודיברתי עם מעל ל-30). טענו שבזמן צאוצסקו היה יותר טוב.
מטפלות סיעודיות רומניות (5) בארצנו אמרו שלפחות בזמנו היה להם מקרר ובית להם ולידיהם. כרגע הם מנותקות ל5-10 שנים מביתם למען עתיד לא ברור.
כבר אמרנו שאני חוצפן – אני גם חסר בושה, אני שואל שאלות שמעניינות אותי. אין לי מנדט על מה שעונים לי אני רק יכול לצטט.
אין שאלה לגבי אכזריותו של צ'אושסקו אני רק מצטט את הגרעין הישן של ה-50 פלוס שהעלה את הטיעונים האלו. אני לא חושב שאפשר לבטל את זה ב"הם לא מבינים". זו תחושה של אדם. הם לא סבלו ישירות מהרודן הם סובלים היום מעוני. לכן הם טוענים ככה.

גיל שלי 30 בינואר 2011

את הריבים שלך עם דורפן תשאיר לפוסט השני, כאשר שואלים שאלות זו לא חוצפה אלא סקרנות. התופעה של געגועים לתקופות של יציבות על פני חוסר וודאות, אני מבין. גם אם הם התגעגעו לימים של צ'אושסקו, הם לא התגעגעו לצ'אושסקו. דרך אגב, אצלו היו הרבה ימים שלא היה להם לא מקרר ולא אוכל. זוהי כנראה העבודה של המח, כאשר רע לך, אתה נזכר בערגה בעבר, ומיפה אותו בזכרונך.

שי 30 בינואר 2011

איש איננו יודע מה יקרה, אבל קל להעריך שליברפול לא תיקח אליפות, עומרי כספי לא יענוד טבעת על אצבעו ואהוד ברק לא יצעיד שוב את מפלגת העבודה לניצחון בבחירות -למרות שכל התרחישים הללו אפשריים.
רונן דורפן, מנחם לס וארי שביט יסבירו כל אחד בתחומו גם מדוע. (עופר שלח יסביר את שלושתם)
אכן מצרים איננה טוניסיה. בטוניסיה המנהיג נמלט אחרי יומיים של הפגנות וכאן מובארק נאחז בשלטון. קל לראות שלמפגינים החילוניים והמשכילים ברחובות קהיר אין מנהיג מוסכם ואל-ברדעי נראה כלא יותר מטרמפיסט. האחים המוסלמים המצרים איננו פיקציה. עד היום הוא היחיד שהציג אלטרנטיבה (שדוכאה בכח) לשלטון מובראכ. האם הוא יתפוס את השלטון? אינני יודע. קשה להאמין שהוא לא ינסה לנצל את שעת הכושר.
חילופי משטר בעולם הערבי לוו במרחצי דמים. לצערי הסיכוי שבמצרים ב2011 זה יהיה שונה מאשר בעירק של 2003-2010 לא נראה גדול יותר מהסיכוי של שחר פאר לנצח את סרינה ויליאמס.

גיל שלי 30 בינואר 2011

שי – עדין אם כל המומחיות בספורט, תראה לי מי מנחש נכון יותר מ60% מהתוצאות במשחקי הפוטבול בכל מחזור, משחקי כדורגל בליגת העל, צ'מפיונס או כל דבר אחר. זה הרעיון, במקום להתעסק בניחושים על העתיד, עדיף לנתח את מה שאנחנו יודעים על ההווה, וזה כולל גם אפשרויות שונות, ותרחישים שונים שאפשריים במצב הזה.

אין לי מושג איך ייגמר הסיפור במצרים, אבל, אי אפשר לקבוע מה אובמה צריך לעשות על בסיס ניחושים. אפשר לקבל החלטות על בסיס מידע, במקום על בסיס פחדים.

גיל שלי 30 בינואר 2011

כמובן אם=עם

מנחם לס 30 בינואר 2011

גם ביקורת היא צורה של "נבואה". בענייני קולנוע אני הולך בדיוק הפוך למבקרים. כל הסרטים שהם מבטלים – אני מוצא כמהנים. אני הולך לקולנוע ליהנות, ולא לפי איזה ביקורת של "מומחה" המנסה להיות SOPHISTICATED.

גיל שלי 30 בינואר 2011

אהבתי

איתן 30 בינואר 2011

אני לא. זאת קלישאה עממית פופוליסטית לרדת על מבקרי הקולנוע הנפוחים שמשתפכים רק מסרטים משעממים ופלצניים. אני בטוח שאם מנחם יעשה רשימה של 100 הסרטים שהוא הכי אהב, הוא יגלה שרבים מהם זכו לביקורות טובות מאותם מבקרי קולנוע אליטיסטים ומנותקים.

גמל (סתם גמל) 31 בינואר 2011

המון חומר למחשבה. הצלחת לנסח בבהירות משהו שיושב לי בראש כבר הרבה זמן. למרות כל מה שאמרת, כשאני רוצה לעשות כסף קל אני נכנס לפורום MMA בתפוז בודק מה שאול זגהר (קולורבי) מנחש שיהיו התוצאות באירוע הUFC הקרוב ושם על זה כמה דולרים. הוא עדיין לא אכזב אותי.

אני אוסיף למה שכתבת על פוסט של דורפן לפני משחק. לפעמים אני קורא את הפוסט כדי להנות יותר מהמשחק. אם לדוגמא הוא מדבר על משחק הלחץ של ברצלונה והעבודה של הקשרים כשהיריב זוכה בכדור אני נהנה מהמשחק יותר. כי חוץ מהמשחק עצמו, עם כל הסיפורים מסביב והמאבקים על המגרש שאני כבר מכיר, אני מקבל עוד משחק בתוך משחק

גיל שלי 31 בינואר 2011

אהלן גמל. חיכיתי לך פה. אני חושב שיש המון מה ללמוד מאומנויות לחימה לקבלת החלטות. העניין של תגובה מול ציפייה הוא קרדינאלי. אשמח לשמוע מה דעתך. (הספר שאני כותב – חגורה שחורה בהשקעות (שם זמני) נסוב בדיוק על העניינים האלה)

דורפן 1 בפברואר 2011

גיל – זה אכן עניין די מצחיק שכיום הציפיה מפרשן היא לחזות את הנולד.

נניח הייתי פרשן (ואני לא) ומבקשים ממני לנבא תוצאה בין ניו אינגלנד לג'טס. הרי קצת לא הוגן לדרוש ממני ניחוש אלא אחוזים ואז אני אומר: ניו אינגלנד 88%, הג'טס 12%. ואז הג'טס מנצחים -כמובן אני יכול תמיד לטעון "חברים – זה במסגרת ה-12%"

אם אני צריך לשפוט כמה הימורים טובים שהיו לי כעיתונאי (את הגרועים שכחתי כמובן) אז לאו דווקא אלו שצדקתי בהם משמחים אותי. כשכתבתי שברבטוב יבקיע שלושער מול ליברפול סתם הייתי שיכור אחרי חתונה. דווקא כשהמרתי על באיירן כאלופת אירופה, והיא סיימה שניה, או על גאנה לחצי גמר המונדיאל, אבל היא הודחה בצורה אכזרית עם סיפור סוארז, אני מרוצה יותר מבחינת ההבנה. נזכרתי בהימורים גרועים שלי עכשיו: שאנצ'לוטי ייכשל בשנה שעברה בצ'לסי (זה לא בא מתוך תמיכה ביונייטד אלא מתוך הערכה שאינו מאמן ליגה טוב במיוחד) והערכתי שהודג'סון יצליח השנה בליברפול.

איפה לדעתי מתגברים על התקלה הזו של מידת הוודאות אותה חש המנחש? כאשר נותנים למישהו תקציב ועכשיו אומרים לו – יש לך 100 דולר, תהמר על קבוצות שינצחו במחזור הפלייאוף הקרוב. במקרה כזה אפשר לראות מה רמת האמונה של פרשן-מהמר לגבי תוצאה מסויימת. האם היא "תחושה" או "וודאות".

אגב – לכן אני תמיד רואה בשוק ההימורים סקר טוב בהרבה מסקרי דעת קהל לגבי תוצאות בחירות. כי בשוק כזה אנשים לא רק משקללים את תחושתם אלא את מה שהם קולטים מהסביבה. וכך מספר "הנדגמים" בעצם גדול בהרבה.

ניר 1 בפברואר 2011

האמת, אפשר להבין את מצוקת הפרשנים. כידוע העתונים בישראל מורכבים ממלל שמטרתו העיקרית להפריד בין המודעות (או, בטלוויזיה, בין הפסקות הפרסומת), ולפרשן הקטן מן הסתם אין ברירה אלא לגבב חמש מאות מילה למצוות העורך. הצד השני של פרשני "אירן זה כאן" הם כמובן הליצנים עם "כשלון המודיעין הישראלי לחזות" את מה שאיש לא צפה.

מציע לכולם לקרוא את "הברבור השחור" או כל ספר אחר של נאסים טאלב, שמסביר למה אף אחד לא יכול לנבא כלום, ו"מומחים" במיוחד.

טאלב אגב גם שם את הונו האישי על התאוריה הזו, ואכן הפך לאיש עשיר מאד כשקרסו הבורסות ב 2008.

גיל שלי 1 בפברואר 2011

ניר- כמי שקרא את הברבור השחור וגם את fooled by randomness שנכתב לפניו (למעשה מדבור כמעט באותו ספר), טאלב עשה את הכסף שלו יותר מלמכור ספרים. הוא לא עשה הרבה כסף בהתמוטטות. בלי שום קשר, אלו ספרי חובה (למרות שניתן להסתפק בתקציר שלא כולל פרוט כמה טאלב חכם, פרוט שתופס בכל ספר כמעט מחצית מכמות הדפים).

ניר 1 בפברואר 2011

"Taleb reportedly made a multi-million dollar fortune during the financial crisis that began in 2007, a development which he attributed to the failure of statistical methods in finance.[34] Universa is a fund which is based on the "black swan" idea and to which Taleb is a principal adviser. Separate funds belonging to Universa made returns of 65% to 115% in October 2008."

http://en.wikipedia.org/wiki/Nassim_Nicholas_Taleb#Finance_career

גיל שלי 1 בפברואר 2011

הוא היה יועץ של הקרן. הקרן הצליחה, הוא קיבל שכר של יועץ בדיוק כמו בשנה לפניה

גיל שלי 1 בפברואר 2011

דורפן – אתה צודק לגמרי לגבי שוק ההימורים. הוכח כבר שלקראת בחירות שוק ההימורים קרוב יותר לתוצאות, לעומת הסקרים המקדימים.

Comments closed