הצילו

אהוד ברק מפחיד אותי פחד מוות. ככל שאני שומע אותו מתבטא בראיונות, כך אני משתכנע, שהוא נמצא בלופ אינסופי של הגנה על כבודו. ניתן לראות בכל צעד שהוא מבצע, שהשיקולים העיקריים המנחים אותו, הנם שיקולי אגו טהור. כאשר האגו מנחה את המחשבה, זהו הכר הפורה ביותר להכרעות מסוכנות.

*

אני לא בטוח שכולם זוכרים את אסון צאלים, למי שלא זוכר, בעת אימון שעל פי מקורות זרים, הווה מודל לחיסול סאדאם חוסיין, נורה טיל חי, על חיילים ששמשו בימוי אוייב. מי שהיה הפרוייקטור של אותו תכנון היה אהוד ברק. סיפור צאלים רדף את אהוד ברק רבות. בעת מסע הבחירות שבו התמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה, צחי הנגבי הדביק לו את התואר – אהוד ברח. אין זה משנה כלל האם התואר מוצדק או לא, כנראה שלא. ברור לחלוטין שאירוע זה רדף את אהוד ברק, וייתכן שאף ממשיך לרדוף אותו עד היום.

*

אהוד ברק נמצא במצב תודעתי אשר אינו נדיר במיוחד אצל פוליטקאים. הוא מזהה זיהוי חד חד ערכי, בין טובת מדינת ישראל, ובין טובתו של אהוד ברק. נראה כי הוא משוכנע, שהוא המבוגר האחראי, וטובת מדינת ישראל דורשת את תפקודו המתמשך כשר בטחון, תפקוד אשר אמור להגן על המדינה מאסון.

כאשר מתחבר המצב התודעתי הזה עם אגו מפותח וחסר מעצורים, אפשר לראות כיצד אהוד ברק צריך למצוא צידוק לחשיבות ההיסטורית של קיומו כשר בטחון. כדי להגיע לצידוק כזה, צריך צעד דרמטי, צעד שבעקבותיו אהוד ברק יוכל לבסס לעצמו את סיפור הצלת מדינת ישראל במו ידיו. ומכאן הדרך קצרה לדחיפה להחלטה של הפצצה באיראן.

*

מובן כי אהוד ברק לא יספר לעצמו כי הדבר הדוחף אותו להפצצה באיראן יהיה ביסוס מעמדו בהסטוריה. אהוד ברק יהיה משוכנע כי קיבל את ההחלטה לטובת מדינת ישראל. אך ניתן לראות בקלות את החוט המקשר בין הכשלון בצאלים, ובין ההחלטה להפציץ באיראן. מאחר ולא עלה בידיו לחסל את סאדאם, הוא יחסל את התכנית האטומית במו ידיו. כאשר האגו משתלט על המחשבות של האדם, התהליך ברור לכל סובביו. אך ישנו אדם אחד אשר לא מודע לתהליך, וזהו האדם הנשלט על ידי האגו שלו.

*

כאן נכנס לתמונה ראש ממשלתנו מר בנימין נתניהו. כמו צ'ארלס דולאן בניקס, אשר תמך באיזייה תומאס כל הדרך עד לכמעט השמדה של הניקס, ואף ממשיך לתמוך בו היום, גם נתניהו נראה עוור לחלוטין לסכנות הטמונות בתפקוד אהוד ברק כשר הבטחון. נראה כי לבנימין נתניהו חשוב שאהוד ברק יהיה שר בטחון, לפחות כמו שעניין זה חשוב לאהוד ברק. במצב עניינים שכזה, אני לא רואה בלם רציני בפני האגו של מר ברק.

*

התהליך שמפורט לעיל מדיר שינה מעיני. החלטה להפציץ באיראן הנה החלטה הרת גורל. קיימת סכנה שהחלטה כזו תתקבל מתוך רצון לבסס מעמד הסטורי של מאן דהוא, ולא מתוך שיקולים עניניים. האדם היחיד שיכול להציל אותנו משיקולים אלה הנו בנימין נתניהו.

הדרך היא פשוטה. בדיוק כמו שכל מה שדולאן היה צריך, כדי לשנות את המצב של הניקס, היה לזרוק את איזייה, גם למר נתניהו עומד הפתרון הפשוט הזה. מובן לי שבדיוק כמו לדולאן, גם לנתניהו, צעד זה לא יהיה פשוט כלל ועיקר.

מכאן צריכה לקום זעקה, קחו את הכפתור מהידיים של האגו של מר אהוד ברק. הצעדים האחרונים שלו מעידים על נתק גדל והולך בינו ובין מראית עין של קשר לסביבתו. מדובר במצוקה אמיתית, לא שלו, שלנו