אהוד ברק מפחיד אותי פחד מוות. ככל שאני שומע אותו מתבטא בראיונות, כך אני משתכנע, שהוא נמצא בלופ אינסופי של הגנה על כבודו. ניתן לראות בכל צעד שהוא מבצע, שהשיקולים העיקריים המנחים אותו, הנם שיקולי אגו טהור. כאשר האגו מנחה את המחשבה, זהו הכר הפורה ביותר להכרעות מסוכנות.
*
אני לא בטוח שכולם זוכרים את אסון צאלים, למי שלא זוכר, בעת אימון שעל פי מקורות זרים, הווה מודל לחיסול סאדאם חוסיין, נורה טיל חי, על חיילים ששמשו בימוי אוייב. מי שהיה הפרוייקטור של אותו תכנון היה אהוד ברק. סיפור צאלים רדף את אהוד ברק רבות. בעת מסע הבחירות שבו התמודד מול נתניהו על ראשות הממשלה, צחי הנגבי הדביק לו את התואר – אהוד ברח. אין זה משנה כלל האם התואר מוצדק או לא, כנראה שלא. ברור לחלוטין שאירוע זה רדף את אהוד ברק, וייתכן שאף ממשיך לרדוף אותו עד היום.
*
אהוד ברק נמצא במצב תודעתי אשר אינו נדיר במיוחד אצל פוליטקאים. הוא מזהה זיהוי חד חד ערכי, בין טובת מדינת ישראל, ובין טובתו של אהוד ברק. נראה כי הוא משוכנע, שהוא המבוגר האחראי, וטובת מדינת ישראל דורשת את תפקודו המתמשך כשר בטחון, תפקוד אשר אמור להגן על המדינה מאסון.
כאשר מתחבר המצב התודעתי הזה עם אגו מפותח וחסר מעצורים, אפשר לראות כיצד אהוד ברק צריך למצוא צידוק לחשיבות ההיסטורית של קיומו כשר בטחון. כדי להגיע לצידוק כזה, צריך צעד דרמטי, צעד שבעקבותיו אהוד ברק יוכל לבסס לעצמו את סיפור הצלת מדינת ישראל במו ידיו. ומכאן הדרך קצרה לדחיפה להחלטה של הפצצה באיראן.
*
מובן כי אהוד ברק לא יספר לעצמו כי הדבר הדוחף אותו להפצצה באיראן יהיה ביסוס מעמדו בהסטוריה. אהוד ברק יהיה משוכנע כי קיבל את ההחלטה לטובת מדינת ישראל. אך ניתן לראות בקלות את החוט המקשר בין הכשלון בצאלים, ובין ההחלטה להפציץ באיראן. מאחר ולא עלה בידיו לחסל את סאדאם, הוא יחסל את התכנית האטומית במו ידיו. כאשר האגו משתלט על המחשבות של האדם, התהליך ברור לכל סובביו. אך ישנו אדם אחד אשר לא מודע לתהליך, וזהו האדם הנשלט על ידי האגו שלו.
*
כאן נכנס לתמונה ראש ממשלתנו מר בנימין נתניהו. כמו צ'ארלס דולאן בניקס, אשר תמך באיזייה תומאס כל הדרך עד לכמעט השמדה של הניקס, ואף ממשיך לתמוך בו היום, גם נתניהו נראה עוור לחלוטין לסכנות הטמונות בתפקוד אהוד ברק כשר הבטחון. נראה כי לבנימין נתניהו חשוב שאהוד ברק יהיה שר בטחון, לפחות כמו שעניין זה חשוב לאהוד ברק. במצב עניינים שכזה, אני לא רואה בלם רציני בפני האגו של מר ברק.
*
התהליך שמפורט לעיל מדיר שינה מעיני. החלטה להפציץ באיראן הנה החלטה הרת גורל. קיימת סכנה שהחלטה כזו תתקבל מתוך רצון לבסס מעמד הסטורי של מאן דהוא, ולא מתוך שיקולים עניניים. האדם היחיד שיכול להציל אותנו משיקולים אלה הנו בנימין נתניהו.
הדרך היא פשוטה. בדיוק כמו שכל מה שדולאן היה צריך, כדי לשנות את המצב של הניקס, היה לזרוק את איזייה, גם למר נתניהו עומד הפתרון הפשוט הזה. מובן לי שבדיוק כמו לדולאן, גם לנתניהו, צעד זה לא יהיה פשוט כלל ועיקר.
מכאן צריכה לקום זעקה, קחו את הכפתור מהידיים של האגו של מר אהוד ברק. הצעדים האחרונים שלו מעידים על נתק גדל והולך בינו ובין מראית עין של קשר לסביבתו. מדובר במצוקה אמיתית, לא שלו, שלנו
20 Comments
גיל, אני ממש לא מת על ברק וביבי. בלשון המעטה. אבל להשוות אותם לאיזייה ודולאן. אאוץ'…
בקצב הזה אני מפחד שההשוואה תצבור רלוונטיות
ברק = איזיה ונתניהו – דולאן? זאת אומרת שישראל אחרי ברק תהיה כמו הניקס של אמארה -פלטון? מה זה אומר, שכל פעם שישראל תרד מ-30% אבטלה, אז ראש הממשלה יהיה מועמד לאיש השנה בעולם?
הלוואי ונדבר על המצב הכלכלי. אם תרחיש שתיארתי בפוסט יתרחש, יהיה מחסור בכח אדם באזור המרכז
פשוט חיפשתי אנאלוגיה למצב שבו בינוניות נתפסת כהצלחה מסחררת…
הבנתי , לא מצאתי את הסמיילי
כן, אנלוגיה מתאימה לתיאור המצב הכושל של הנהלת המדינה. עצוב שלכאן הגענו. אני תוהה אם לאהוד ברק יש איזשהו שמץ של מודעות עצמית או שכל ההתנהלות שלו אכן הוא בטוח שהוא ורק הוא צודק.
לא יכולתי שלא לשמוח לאידו השבוע כאשר המינוי שלו לרמטכ"ל נכשל. כרגע כל מה שהוא עושה חשוד בעיניי. אין אצלו מניע אחד טהור
ברק מפחיד ולא מהיום.
יש סיפורים לא כלכך ערכיים על איך הוא הפך להיות החייל מספר אחד. האיש מסתכל הרבה ותר קדימה מרוב האנשים, והוא פשוט אסטרטג גרוע. רואה את המהלך שנים לפני כולם ועושה את כל הטעויות האפשריות.
הוא לא איזייאה הוא יותר המנג'ר של פורטלנד .
גיל,האם אתה סבור שהמנג'ר אוהד לא רוצה שהמאמן הראשי יקבל קרדיט על ההפצצה?
אתה בטוח שזה יהיה קרדיט?
לא,אני ממש לא בטוח.סוג של תאוריית קונספירציה,אבל באמת לא ברור לי מה דחוף לברק לא לתת לאשכנזי להמשיך,לאור המצב שנוצר.אולי יש דברים שאני לא יודע
רק להבהיר,אני מכנה תאוריית קונספירציה,את הדברים שלי.לא של גיל שלי.לפעמים נדמה לי שמאבק פוליטי בין ברק לאשכנזי החל כבר מזמן וכל החלטה היא מתוך רצון של ברק לגרום לאשכנזי לצאת רע.
הקטע הכי מצחיק עם ברק הוא העובדה שהוא היה המשיח של השמאל לפני לא מעט שנים ורואים לאן הוא והם הגיעו.
בכל מקרה, אני לא ממש רואה את האנלוגיה, במיוחד בעניין של נתניהו, עדיין לברק יש כמה וכמה זכויות על מעשים שהוא עשה בשביל המדינה, כדי שאנשים שלא כל כך מעורים בסוד העניינים יסיקו מסקנות נחרצות כאלו ובמיוחד בבלוג שאמור לעסוק בספורט.
יש דולן ויש איזייה אבל מי אדי קארי בסיפור הזה?
שלום שמחון, כנראה – מרוויח הרבה מעבר למה שמגיע לו, תורם כמעט כלום, בלתי ניתן להעברה
לא יודע.
אולי אני נאיבי, אולי אני עדיין לא מעריך את ברק מספיק (לבנאדם יש יכולת לקבל החלטות ולא למסמס אותם ראויה לציון, חבל רק שרובן כאלו גרועות), אבל אני רחוק מלאמץ את התסריט שלך פה.
עם הרבה פסקאות אני מסכים באופן כללי, אבל לא עם השורה התחתונה שהיא עוד תסריט אימים, לא יותר או פחות גרוע מאחרים. וזה אחרי שאני מפנים את המסר שלך מהפוסט האחרון "הפחד הוא מדריך גרוע". גם בנוגע לפחדים וגם בנוגע לניבוא העתיד.
ניתאי – זה לא ניסיון לנבא. מספיק שהתרחיש אפשרי. אני מנסה לדון במה קור כשחושבים מהאגו
גיל – כשאתה רואה את אלטון ברנד קולע 21 נקודות במחצית על הניקס אתה עדיין חושב שסטודמאייר וד'אנטוני יכולים לקחת את הניקס לשלב הבא?
אבל אולי סטודמאייר הוא באמת המשיח כי אם המחצית הזאת של ברנד זה לא תחיית המתים אני לא יודע מה כן.
זה כמו הפוסטים שלי עם הג'יינטס, אני הנאחס
ובינתיים הסיקסרס שלי מתקרבים ל-50% בלי אף שם מפוצץ ברוסטר