הסטילרס והפאקרס, אמריקה הישנה והטובה

טד תומפסון מנהל גרין ביי (בתמונה) וגם משפחת רוני היו מנהלים את הכלכלה האמריקאית הרבה יותר טוב מגייטנר וברננקי.

cc mike humphrey AP licsence

כמו שכבר קבעו דורפן ואברהמי לפני, הסטילרס והפקרס הם אמריקה הישנה. אמריקה שלפני ההשתלטות העויינת שבצעה התעשייה הפיננסית. צורת הניהול של קבוצת אלה אינה מזכירה במאום את ההתמודדות של טימותי גייטנר (שר האוצר האמריקאי) ובן ברננקי (נגיד הבנק המרכזי האמריקאי) עם המשבר הכלכלי שפקד את העולם בשנת 2008.

שתי קבוצות אלה לא נמצאות במרדף אחר תוצאות, אלא מתנהלות לפי דרך ברורה ויציבה. קיימים מאפיינים ברורים של הקבוצות ודרך הניהול שלהן. הפיטסבורג סטילרס מייצגים היטב את הקהילה ממנה הגיעה, וכך גם הגרין ביי פאקרס. בראש ובראשונה מדובר באיזון. אין חלקים חשובים ופחות חשובים. אין כוכב שעומד מעל הקבוצה. אין מצב שבו רודפים אחר כוכבים מוכרים על מנת לפתור בעיות. ישנה תכנית ברורה, תכנית שעומדת גם בפני דעת קהל מנוגדת כמו במקרה רוג'רס ופארב.

הייתי רוצה להביא את הבראת תעשיית המכוניות בארה"ב כדוגמה לאיך שאמריקה הישנה היתה מתנהלת. אם היו שואלים את הבנקים להשקעות, אובמה היה צריך לזרוק את ג'נרלס מוטוררס, וגם את קרייזלר לפח. הם צעקו שאין כל סיבה לשפוך עוד מיליארדים על מנת להציל מקומות עבודה אבודים ממילא. כמובן שאת מקומות העבודה של הבנקאים היה חשוב מאוד לשמור, אך זה לפוסט אחר.

אובמה החליט אחרת. הוא כן שפך את הכסף מצד אחד, אך מאידך הבעלים הקודמים נושלו, בעלי החוב נאלצו לאכול חלק מההפסד, וגם קרנות הפנסיה וזכויות העובדים שלמו חלק מהמחיר. אך כיום, התעשייה שוב תחרותית. היא תחרותית לא רק כתוצאה מגדילת החלק היחסי של המכירות באמריקה, אלא גם כתוצאה ממכירות בסין, ובברזיל כדוגמה. זהו האיזון אליו הכלכלה האמריקאית היתה צריכה לשאוף אליו. המודל הקודם של חוסר האיזון בכלכלה העולמית, המודל אותו הבנקים מנסים לשמר כנגד חוקי הטבע, חוסר איזון לפיו הצרכן האמריקאי ייקח אשראי וימשיך לצרוך, וסין גרמניה ואחרים ימשיכו למכור לו, מודל זה אמור היה לפשוט את הרגל עם המשבר. התיקון האמיתי למשבר הוא התיקון של הפיכת התעשייה האמריקאית לתחרותית שוב.

הדרך בה בחרו שר האוצר והנגיד היא ניסיון לשמר את פארב בתפקיד, למרות שברור שהוא כבר איבד את הטאץ'. פארב במקרה זה הוא הבנקים. בעוד הם מטיפים להשלכת חלקים שלא עובדים לפח של ההיסטוריה, הם עצמם עדין משחקים בנדמה לי, ומקווים לשיפור בשוק הנדל"ן. הם ממשיכים לדחות ולקוות, שהמשכנתאות שהם יושבים עליהם שווים משהו. הם מחזיקים את פארב בתפקיד, בניגוד לכל הגיון.

בינתיים הכלכלה במקום להגיע לאיזון, ממשיכה לשים את כל יהבה על שימור ההתקפה המבריקה, כלומר הצרכן שיחזור לצרוך גם כאשר הוא לא מרוויח ולו פרוטה יותר. הכלכלה מנוהלת בצורת דחה וקווה לטוב, הפוך מאיך שהקבוצות האלה מנוהלות.

אולי התקווה של אמריקה היא במינוי משפחת רוני או תד תומפסון, מנהלה של גרין ביי, כצאר של הכלכלה האמריקאית. אולי אז אמריקה תשוב לכוחה.

תשעים דקות של כנות
רקוויאם לחנות רהיטים

42 Comments

גיל שלי 7 בפברואר 2011

אני תמיד שמח להתווכח. קדימה נתח את הטעויות האיומות, ותן את התיזה החכמה שלך

גיל שלי 7 בפברואר 2011

קאק – אני מוכן להשוות ביצועים בבורסה בעשר השנים האחרונות. זה לא קשור לפוסט הזה. מדדים הם נחמדים, אבל לא אומרים הרבה כשמטפלים בהם. אני לא רואה שהסברת איך קבעתי שטויות, ואיך הטעיתי, תנסה שוב.

גיל שלי 7 בפברואר 2011

קאק – דרך אגב אתה טועה לגבי מספר המובטלים. האחוז ירד, מאחר ומספר מחפשי העבודה ירד. כלומר, יש הרבה יותר מיואשים. ולפי התחזיות של כל הגאונים, הצמיחה עכשיו היתה דווקא אמורה להיות הרבה יותר חזקה. הטענה היתה שמיתון חזק יוביל להתאוששות חזקה. בינתים לא כל כך. הבורסה זה כמו בגדי הים החדשים. התוצאות נראות טוב יותר, אבל זה לא משקף התקדמות אמיתית. ושוב, הפוסט הוא לא על הבודסה.

TDS 7 בפברואר 2011

יש פה עוד מישהו עם דילמת ערוצים משולשת.

METV – פרסומות
פוקס – שידור נורמלי עם פרשנים נורמלים
ערוץ 5 – האיכות הכי טובה מבין השלושה, ושידור רציף יותר (בזמן שפוקס בפרסומות, הם עדיין במגרש).

כמנוי הוט, אין את ESPN

המלצות?

גיל שלי 7 בפברואר 2011

פוקס – רואים קצת פחות טוב, שומעים את הפרשנים האמריקאים

גיל שלי 7 בפברואר 2011

נו ומה לא נכון שם. אין עדין איזון. במקום לנצל את המשבר וללחוץ על הסינים והגרמנים להתחיל לצרוך את המוצרים של האמריקאים, הם בחרו בדחה וקווה לטוב. לא סטרת אותי. דרך אגב, ההכנסה של הצרכן לא צמחה ריאלית כבר עשר שנים. רק המינוף עלה עד המשבר, ועכשיו הוא חוזר לצרוך במקום לחסוך. זה לא הפתרון.

TDS 7 בפברואר 2011

התכוונתי לפרסם את זה בבלוג של אברהמי (no offense)

אבל תודה בכל זאת, כבר מתכוונן על פוקס.

מנחם לס 7 בפברואר 2011

יש רגע הפסקה במשחק, אז כמה נקודות:

1. האבטלה ירדה לראשונה מזה כמה שנים מתחת ל-9%

2. הבורסה חזרה כמעט לעצמה ואותו דבר שוק ה-BONDS

3. תעשיית המכוניות בבום עצום. היא ממש מתחילה לעבוראנים והקוריאנים, וכל תעשיית ההיבריד האמריקאית טובה בהרבה מהתעשיות הזרות.

4. שוק הנדל"ן בצמיחה חדשה. אני עכשיו באטלנטה בה מחירי הבתים חזרו כמעט למחירם לפני תחילת המשבר. בפלורידה זה עדיין לא כך כי בזמן השיא קנו כאן עשרות אלפי בתים לספקולציה, אז זה ייקח יותר זמן. אבל הקונדו שלי ירד בערכו עד ל-45% מהמחיר ששילמתי, ועכשיו הוא כבר בערך 70-75% ממה ששילמתי. עוד שנה זה יחזור לקדמותו, ואולי בפחות זמן.

5. ארה"ב במצב של הבראה כלכלית, הרבה לפני אירופה ובהרבה גדולה מההבראה האירופאית (אם היא בכלל התחילה).

אני לא יודע מה זה אומר לגבי שתי הקבוצות המשחקות עכשיו לפנינו. ההשוואה נעלה ממני ומהבנתי, אבל זה לא חשוב כרגע. מה שחשוב הוא שהסטיחלרס תנצח!

גיל שלי 7 בפברואר 2011

מנחם – הגבתי על הנקודות האלה לקאק. גרמניה מנקנקת את ארה"ב בכל פרמטר כלכלי, עם אבטלה שלא קפצה. אין אירופה, יש מדינות. וכמובן הפאקרס יזיינו את האנס

מנחם לס 7 בפברואר 2011

אז גיל, לפחות אם ארה"ב תפשוט את הרגל, יש את גרמניה שתוכל לקחת את מקומה כתומכת ודואגת לצרכיה הבטחוניים של מדינתנו. ואגב, גם ארה"ב מורכבת ממדינות שכמה מהן עושות נפלא כלכלית.

גיל שלי 7 בפברואר 2011

ארצות הברית לא תפשוט את הרגל. עדין אפשר היה לטפל במשבר הרבה יותר טוב.

wasermania 7 בפברואר 2011

הכלכלה המערבית מבוססת על בזבוז וזה לא יכול לשרוד בשום מדינה..גם סין והודו,עם כל הנסיקה שלהן,יתחילו לדעוך אם יתעסקו רק בצמיחה מזוייפת
בכל מקום שהקפיטליזם משתולל אנשים גונבים ושחיתויות מתגברות..בארצנו אנחנו בוכים שכל החברות הגדולות,תקשורת בנקים ועוד, גובות מחירים גבוהים מאוד..זה נכון אבל כולנו שוכחים שכל אחד מאיתנו(בהכללה) גונב בעסק שלו..כולנו גנבים אם זה שקית שוקו בסופר או משו אחר ולמדנו לעשות אתזה מהממשלה שלנו שהעתיקה אתזה מארצות הברית
אפילו במדינה שלנו הפכנו לזאבים

גיל שלי 7 בפברואר 2011

העתקנו רק את החלקים הרעים באמריקה. שכחנו להעתיק את החלקים הטובים, כי אותם קשה יותר להעתיק

גיל שלי 7 בפברואר 2011

קאק גרתי עד לא מזמן בארה'ב. אני מחובר לכל מקורות המידע. הנדלן חזר לרדת. כמו שעניתי לך מספר המובטלים עולה, פשוט יש יותר אנשים שמתייאשים מלחפש עבודה ולכן האחוז ירד ל9 לא הישג גדול בכל מקרה. ההכנסה לעובד בירידה, בסוף נשארים עם הבורסה. אם תסתכל טוב, דולאר ששמת בבורסה בשנת 2000 לא עלה הרבה. אם באותה תקופה שמת דולר בברזיל לדוגמה, עשית הרבה יותר. תקרא עוד פעם את הפוסט. אני טוען שאמריקה בראשות אובמה היתה צריכה לנצל את המשבר, ולא להכחיש אותו.

wasermania 7 בפברואר 2011

מדברים על בזבוז..כמה כסף הושקע במופע המכוער הזה של המחצית? כל הירוק הזרחני הזה ולי אין גרם של ירוק לרפואה
בקיצר כל המופע הזה בזבוז ענק של זמן כסף ושעות אדם
וגם שירים מכוערים

מנחם לס 7 בפברואר 2011

בזבוז כסף של מי? שלך? של העיר? של המדינה? זה כסף פרטי ובכסף פרטי עושים מה שרוצים. והמופע היה אדיר. רק ישראלים יודעים רק לבקר ולקטרג, אבל לעשות? ראית את טכס המכביה? אני הייתי שם.

wasermania 7 בפברואר 2011

הופה פתאום סלאש עולה לבמה

רון 7 בפברואר 2011

גיל לא הבנתי באיזה צד אתה שם את אובמה בסיפור הזה, אבל אם פארב הוא הבנקים דיינו.
ונדמה לי שקאק ומנחם קצת אופטימיים מדי לגבי ההתאוששות האמריקאית. גם לפני ההתרסקות הכל נראה טוב.

גיל שלי 7 בפברואר 2011

אובמה היה יכול להקשיב לאנשים כמו וולקר וקרוגמן יותר. הוא היה בין הפטיש לסדן, והעדיף אולי בצדק להילחם למען ביטוח בריאות, וכאמור, השאיר בחיים את תעשיית המכוניות על אלפי העובדים שלהם. נראה איך ימשיך עכשיו.

גיל שלי 7 בפברואר 2011

קאק – תתחיל לקרוא גם את התגובות שלי ולא לרות מהמותן. הנדלן חזר לנקודת השפל שלו כמעט פרט למקרים בודדים. השוויתי על אחד עשרה שנים, ודרך אגב אמריקה יוצאת רע כמעט מול כל מדינה בהשוואה כזאת במיוחד אם מחשיבים מטבע מקומי. ושוב, זה לא הבורסה. תענה לנקודות החשובות יותר

גיל שלי 7 בפברואר 2011

הכסף שלי בברזיל תודה

יריב 7 בפברואר 2011

הדרך היחידה שארצות הברית תוכל לצמצם את הגירעון שלה באופן משמעותי היא הגדלת המיסוי (איזון התקציב), אולי אתם מבינים את הפוליטיקה שם טוב ממני, אבל לא נשמע לי סביר שזה יקרה, לא במידה מספקת.

איש התרנגולת האיום 7 בפברואר 2011

הגדלת המיסוי לא בהכרח תביא לצמצום הגרעון. ההנחה הסמויה שלך היא שאנחנו נמצאים בצד העולה של עקומת לאופר אבל איפה ההוכחה לכך? וזה עוד לפני שאחנו מדברים על הכשל הבסיסי ברעיון שמיסוי יכול לצמצם גרעון, הבמה לצ'רצ'יל:
"We contend that for a nation to try to tax itself into
prosperity is like a man standing in a bucket and trying
to lift himself up by the handle."

הדרך הנכונה לצמצם את הגרעון דומה לדרך שבה כל אחד מאיתנו היה בוחר אם היה לו גרעון פרטי לצמצם. קימוץ בהוצאות וחסכנות. בשביל שזה יקרה בסקאלה לאומית צריך לעשות בדיוק את ההפך ממה שמיעצים לנו הקרוגמנים וחבריהם ולפנות להאייק/רות'בארד. התחלה טובה תהיה לסגור את הפדרל ריזרב ולהפטר בבחירות מהסוציאליסט העונה לשם אובמה.

יריב 7 בפברואר 2011

רטוריקה רפובליקנית סטנדרטית, ציטוט לא קשור, נסיון לזהעביר את נטל ההוכחה אל היריב ולהכפיש (במונחים אמריקניים) את הדמוקרטיים.

אז לגבי מיקום מצב במיסוי הנוכחי על עקומת לאופר המפורסמת, אני מפנה אותך לירידה בהכנסות ממסים מול הקיצוצים של בוש. זאת מעבר לכך שאין שום סיבה להניח שהעקומה סימטרית באיזה מובן, אני מניח שהירידה נמצאת רק ברמות מיסוי גבוהות ביותר. אני חי במה שקרוי כאן "קיבוץ מופרט", בו שיעור המיסוי מגיע ליותר מ80%, וראה זה פלא, אנשים עדיין מעוניינים להשתכר יותר.

אתה מביא ציטוט של צ'רצ'יל שלמעשה אינו קשור כלל, וזאת מעבר לכך שקשה לטעון למומחיותו בנושא. לא מדובר פה בשגשוג באמצעות מס, העובדה היא שארצות הברית לא תוכל להחזיק את חובות טריליוני הדולרים שלה לנצח, וכשהבועה הזו תתפוצץ המצב יהיה באמת רע.

אתה רוצה לקצץ בהוצאות? טוב, זה הוציא את ארה"ב מהשפל הגדול, נכון? אז למה שזה לא יעבוד עכשיו. זה לפני שניגשנו לשאלה, באילו הוצאות. יש לך הצעות? רוצה לסגור את הביטוח הלאומי?

לגבי הנסיון לכנות את אובמה קומוניסט, נו באמת. המדיניות הכלכלית של אובמה היתה מתויגת בימין של כל מדינה נורמלית (ע"ע אירופה), אבל כמובן שלרפובליקנים יש מסורת מפוארת של קריאה בשמות, אז אני לא אתערב.

אגב, הערה אחרונה, מה שרבים מאיתנו עושים כשיש להם גרעון פרטי כבד הוא ללכת להרוויח יותר כסף, זה מה שאני הייתי עושה לו הייתי במחסור, אבל זה באמת לא שייך.

איש התרנגולת האיום 8 בפברואר 2011

רטוריקה רפובליקנית סטנדרטית וכו – בוא נשאר ענייניים.

האיזוטריה (הקיבוץ שלי…) לא רלוונטית. השאלה אינה האם אנשים רוצים להשתכר יותר אלא האם הם משתלם להם להשקיע המון בשביל תוספת שכר קטנה. קראתי לא מעט דיונים וויכוחים בשאלה איפה אנחנו (אנחנו, האמריקאים לצורך העניין) נמצאים על עקומת לאפר ולא השתכנעתי לכאן או לכאן. אם יש לך איזו הפניה מצוינת אני אשמח לקרוא. מעבר לכך, לא אכפת לי כל כך (מעבר לעניין אינטלקטואלי) איפה אנחנו נמצאים עליה גם כי סטייט עשירה משמעותה הקטנת החירות וגם מהסיבות שמשתמעות מהציטטה הרלוונטית לחלוטין של צ'רצ'יל (שצוטט מטעמי רהיטות, לא מומחיות כלכלית). המחשבה שאיכשהו העשרת הסטייט במחיר רישוש האזרחים יכולה "להקטין את הגרעון" היא אווילית. החוב העצום הוא מלכתחילה תוצאה של פעילותו של גוף דיקטטורי ריכוזי שאינו עובר אודיטינג (FED). הגדלת הכח הריכוזי (בדמות הגדלת המיסוי) לשם פתרון הבעיה יעבוד בערך כמו חימום הבית ע"י שריפת הרהיטים: פתרון לטווח הקצר על חשבון קטסטרופה עתידית.

קיצוץ בהוצאות אכן לא הוציא את ארה"ב מהשפל הגדול, כי לא היה קיצוץ כזה. לכן הוא התארך כל כך. למעשה היה בדיוק ההפך. הניו דיל של פד"ר היה רק הרחבה של המדיניות של הובר שהיה אינטרווציוניסט מוצהר. "We might have done nothing. That would have been utter ruin. Instead we met the situation with proposals to private business and to Congress of the most gigantic program of economic defense and counterattack ever evolved in the history of the Republic."
כן, יש לי כל מני הצעות, אבל כבד לי להרחיב כרגע. חיסול המוסד לביטוח לאומי במתכונתו הנוכחית יהיה מבורך.

לא כיניתי אותו קומוניסט. אובמה הוא אינטרוונציוניסט בכל עצם מעצמותיו. לא מעניין אותי איפה הוא היה מתויג במדינות "הנורמליות" של אירופה (איך הוא היה מתויג בהונג קונג?). אינטרוונציוניזם הוא מושג אבסולוטי למדי. בוש לא היה טוב יותר. טוב, אולי קצת. הן הדמוקרטים והן הרפובליקנים עושים עוול לעקרונות הליבראלים (ליבראלים במובן הקלאסי, לא במובן האורווליאני של ימינו) שהרפובליקה הושתתה עליהם.

יריב 7 בפברואר 2011

הבעיות של ארצות הברית נעוצות בכמה נקודות שלא קל יהיה לתקן. בראש ובראשונה, הזנחה (תקציבית) של מערכות ציבוריות, דוגמת תחבורה ותקשורת. בתחום התקשורת יש גם בעיות רגולציה, אבל נתעלם מזה. כדי לפתור את הבעיות האלו צריך לעשות את הדברים שמוזכרים שוב ושוב, ושנעשו שם עד אמצע המאה הקודמת, להשקיע בפיתוח התשתיות. תשתיות אנרגיה, תחבורה, תקשורת. הבעיה היא שכדי לעשות את זה הם יצטרכו להחזיר את המיסוי לרמה שלפני רייגן, וזה לא נשמע לי סביר. כמובן, אני מעולם לא חייתי באמריקה, אז מה אני מבין.

מנחם, אני מציע להשוות בין ארצות הברית לכמעט כל אחת ממדינות מערב אירופה, אבל להשתמש במדדים חציוניים ולא ממוצעים, תראה מה המצב האמיתי.

מנחם לס 7 בפברואר 2011

אני כאמריקאי שיש לו בת ושלוש נכדות בישראל, שמח שלצידנו יש ארה"ב ולא מערב אירופה.

יריב 7 בפברואר 2011

כלומר אתה חושב שהכלכלה האמריקנית יציבה יותר מהכלכלות של מערב אירופה, או שזו אמירה שלא שייכת? תבין שבתור מי שחי בעצמו בישראל, וגם כל משפחתו חיה בה, ואין לו דרכונים זרים וכיו"ב, אני שמח שאנחנו נהנים מתמיכה צבאית אמריקנית, אבל איך זה קשור?

מנחם לס 7 בפברואר 2011

אני לא יודע באמת מה הקשר אבל אני שמח שארה"ב עשירה מספיק לתמוך בישראל באיזה 5 ביליון דולאר לשנה, בעזרה צבאית. ועד כמה שידוע לי הכלכלה של ארה"ב עשירה יותר מכל מערב אירופה גם יחד, עם בערך 65% מתושבי מערב אירופה. והשבוע היה כאן REPORT בוול-סטריט ג'ורנל ויו אס איי טודיי שעם כל הצלחות מהפלסטיק והטלוויזיות שמייצרים בסין, ארה"ב היא עדיין המדינה היצרנית מס' 1 בעולם.

יריב 7 בפברואר 2011

זה מן הסתם תלוי באיך אתה מגדיר את מערב אירופה, התמ"ג של ארה"ב נמוך מזה של האיחוד האירופי בכ 12%, אבל לא זו הנקודה. ראשית, התחשיבים הללו כוללים מקורות שונים של הכנסה, כולל אפילו את המגזר הפיננסי, הרבה יותר סביר להשוות את הייצור התעשייתי (ולא את הייצור הכללי, כי זה כולל הרבה דברים שבעצם אינם ייצור). שנית, אתה מודד את סך העושר, שזה כמו למדוד את הממוצע. לא במקרה אמרתי שיש לבחון מדדים חציוניים ולא ממוצעים, הממוצע נמשך חזק למעלה עקב ריכוז העושר, אבל הכלכלה תלויה בהמונים. אם תשווה מדדים שאינם מוטים תראה תמונה אחרת. תסתכל על מדדים של תוחלת חיים, תמותת תינוקות או כל מדד אחר שבו השפעת המיליארדרים מוגבלת, ותראה. העניין הוא שבשנים האחרונות ארצות הברית הולכת חזק לכיוון גירעון עצום, תוך הזנחה של התשתיות (לא נשמע הגיוני, נכון?). אתה יודע איך עלה מדד ג'יני בארה"ב בשנים אלו (עקב שינויי המיסוי)? המדיניות הכלכלית של cut & spend שהרופבליקאים מאוהבים בה מאז רייגן תפורר את הכלכלה. אגב, שים לב למקורות המשבר הנוכחי, הוא המשך של המשבר של 2001, עכשיו בנסיונות לחזור מהר לנורמליות נראה שגם מניחים את היסודות למשבר הבא, אני מקווה שזה לא ייגמר רע יותר, אבל בכלל לא בטוח.

ניר 7 בפברואר 2011

הכלכלה האמריקנית בוודאי במצב יותר טוב מהכלכלות של מערב אירופה (באירופה מדינות חזקות כמו גרמניה נאלצות לסבסד את הברדק והשחיתות של ספרד ויוון, ואירלנד, ופורטוגל, ואולי זה לא הסוף) ויותר מזה, הכלכלה האמריקנית מסוגלת להתאושש במהירות שהכלכלה האירופית לא מסוגלת לו.

ממילא הרי אירופה לא היתה מעלה על דעתה לתמוך כלכלית בישראל, חזקה או חלשה.

ואחרי כל זה אנחנו צריכים להשתחרר מהשנור הזה מהאמריקנים, שבטווח ארוך מזיק לכולם חוץ מיצרני נשק בארה"ב ולוביסטים של אייפאק. ויפה שעה אחת קודם.

יריב 7 בפברואר 2011

בארצות הברית הסבסוד מובנה בשיטה, והוא הביא את קליפורניה לפשיטת רגל. הכלכלה האמריקנית במצב פחות טוב מזה של גרמניה, מדינות השפלה ומדינות סקנדינביה, במצב דומה לזה של בריטניה. צרפת היא נקודה קשה להשוואה, כשמה שמכביד עליה הוא החוב האקטוארי, אם אינני טועה. בהשוואה לאיחוד, מצבה לא טוב במיוחד, אבל אתה שומע על הקשיים של גוש היורו כי שם פירוק אין פירושו מלחמה.

אני לא רואה את הכלכלה האמריקנית מתאוששת מהר במיוחד, אם ינסו לבצע טריק כזה כנראה נקבל את מה שהביאה לנו ההתאוששות המהירה מבועת ה .com, כלומר המשבר הנוכחי.

גיל שלי 8 בפברואר 2011

ניר – הכנסת את ספרד יוון אירלנד ופורטוגל לאותה קבוצה, שחיתות וברדק. הן כל כך שונות, תדייק. ספרד ופורטוגל לא סובלות משחיתות, הן סובלות מכך שגרמניה כיסחה את התחרותיות שלהן. הפתרון שעכשיו גרמניה תסבסד את אגרות החוב שלהן, משרת יפה גם את גרמניה. תחשוב, אם היה עכשיו דויטשה מארק, מה היו עושים היצואנים הגרמנים? הם היו נחנקים יותר מהיפנים. אירלנד לא דומה ליוון בכלום. אם היא דומה למשהו, זה קריקטורה של מה שקרה בארה"ב. אחרי כל זה, מה עם כל המדינות בארה"ב שצריכות לסבסד את קליפורניה? הכלכלה האמריקאית היתה מתה להיות במצב של השבדים, הנורבגים, וכן גם הגרמנים.

מנחם לס 7 בפברואר 2011

ארה"ב כמו הסטילרס. THE TIDE HAS TURNED
יאללה, סוגר את המחשב וחוזר 100% למשחק (להפתעתי רוב הפלקונס שם אני רואה את המשחק לטובת הסטילרס.הייתי בטוח שיהיה הפוך)

תום 7 בפברואר 2011

מנחם, אולי זה הגיל משפיע קצת על איך אתה רואה את המצב הנתון.
הדבר הכי בסיסי שאי אפשר להתווכח איתו, זה שהאמריקאים צורכים יותר מדי (ולוקחים יותר מדי אשראי כדי לעשות זאת) ומייצרים פחות מדי. בריטניה של לפני המשבר הייתה יותר גרועה, אבל עכשיו הם מקצצים בצורה שתכאיב להם מאוד ב-5 עד 10 שנים הקרובות, אבל תציל אותם בטווח הארוך.

בינתיים בארה"ב יש לך crack-pots כמו הטי-בגרס בהנהגת הברונים השודדים של המאה ה-21, האחים קוץ', שמנסים בכח לגרור את ארה"ב מעבר לתהום.

אופירה א. 7 בפברואר 2011

קאק, בקצרה, הבעיה היא שאתה לא מסתכל על נתונים ככלכלן או אפילו כאזרח אמריקאי פשוט, אלא כמשקיע שמחפש הזדמנויות.
ברןר שאפשר להרוויח כסף בשווקים בנקודות שפל – זה כלל לא הנקודה.
והנקודות שמנחם העלה גם הן שגויות – תעשיית הרכב בדטרויט רחוקה מלנקנק את האסיאתיים – היה שיפור בשנה האחרונה, אבל המצב עדיין מאוד גרוע.
הכלכלה האמריקאית במצב לא טוב ורמת החיים של האזרח הממוצע תרד עוד בשנים הקרובות.
תהליכים עולמיים שרובם, מה לעשות קשורים לאסיה, ישפיעו.

גיל שלי 7 בפברואר 2011

קאק – קצת סגנון לא יזיק

chimpfive 7 בפברואר 2011

קאק אתה משקיע גאון, סגרנו? נקסט

ניר 8 בפברואר 2011

1. לשים את אובמה וברננקי כאילו הם באים מאיזו אסכולה אחרת לא מדויק. אובמה שבוי בידי וול סטריט לא פחות מהרפובליקנים, למעשה אולי יותר (הם תורמיו הגדולים). החוק שעבר עכשיו אחרי המשבר והיה אמור לתקן את המערכת נראה בסופו של דבר כאילו הבנקאים כתבו אותו (במדה רבה זה אכן מה שקרה), וזה לגמרי במשמרת של אובמה.

2. האנשים שהיו אומרים לאובמה לתת לג'נרל מוטורס ליפול היו גם אומרים לו לתת לבנקים ליפול. ואולי זה מה שהיה צריך לעשות, את התשובה נדע עוד כמה שנים או אולי עוד 10, במשבר הבא. בינתיים הבנקאים גלו שלמעשה משלם המסים האמריקני מבטח את כל השטויות שיתחשק להם לעשות, ודטרויט ממשיכה לעשות פרסומות יפות ומכוניות מחורבנות.

3. נראה שלעתונאי ספורט ישראלים (ובלוגרים ישראלים) יש אובססיה עם פארב הרבה יותר מאשר לאוהדי גרין ביי עצמם. מה יש במקליד העברי שגורם לו לאהוב כל כך לשנוא, אני לא יודע – אולי הנוכחות הגבוהה של אוהדים אדומים במדיה? – אבל באמריקה לא שרים לפארב שירי שואה, לא זורקים בובות, ולא מרססים גרפיטי על הקבר של ההורים שלו. אני מכיר כמה צ'יזהדס מלידה והם סימפטים לפארב הרבה יותר מכל מיני ילידי גבעתיים מ"העיר".

גיל שלי 8 בפברואר 2011

אהלן ניר – לגבי אובמה, הוא כן הלך ראש בראש עם הבנקים כשזה השתלם לו פוליטית. מסכים שלפי איך שהדברים נראים כרגע, הוא שבוי שלהם כמו ברננקי. זה עיניין של אינטרס פוליטי, והתורמים הגדולים שלו, הם כל התורמים הקטנים דרך האינטרנט, הם שונאים את הבנקאים.

בזמן המשבר, כשדנו בשאלה אם להציל את גנרל מוטורס וקרייזלר, ההמלצה של כל הבנקים להשקעות היתה ברורה. הייתי אז מנהל קרן גידור (לא עיתונאי ספורט) וקראתי יד ראשונה את כל המלל שלהם. מסכים שנחיה ונראה אם ההצלה היתה מוצלחת עוד כמה שנים. מה שברור הבעיה של דטרויט היתה גם באיכות המכוניות (בעיה שכיום נראית בדרך לפתרון
האיכות כן עולה) אבל בעיקר בתנאי העובדים. המספר היה שכל מכונית שמיוצרת בגנרל מוטורס, כמעט עשרים אלף דולאר הולך לתנאי פנסיה ובריאות של העובדים. העקרון שניסיתי להראות הוא, שבניגוד להצלה של הבנקים, כאן הבעלים שלמו מחיר מלא, המלווים אכלו חלק מהקופון, והוועדים נאלצו להתפשר. בקיצור בדיוק כמו שאמור לקרות בתהליך צ'פטר 11. לעומת זאת, את גולדמן לדוגמה הציל משלם המיסים האמריקאי בכך שפדה את ההתחייבויות של חברת הביטוח (בוקר שכחתי את שמה נדמה לי איי ג'י) בפארי. בכל מקרה אחר, גולדמן היתה נופלת, ולמעשה גולדמן לא שלמה שום מחיר.

אני לא יליד גבעתיים, אני יליד ברוקלין ניו יורק. אני גדלתי בתל אביב, לא בגבעתיים. אני לא עתונאי ספורט. והכי חשוב, מה שכתבתי על פארב לא נוגע לרגשות שלי כלפיו. ההחלטה להחליף אותו בארון רוג'רס, היתה החלטה אמיצה ונכונה. היא התבססה על ראייה קדימה, ויותר מכך ראיית ההווה של פארב, ובעיקר הכרה שהוא בחלק היורד של הגראף. הכוונה היתה שכמו שתומפסון החליף את הקטר, כך אובמה היה צריך לעזור לתהליך של צמצום החלק של התעשייה הפיננסית בכלכלה האמריקאית, לטובת חברות שמוכרות ומיצאות כמו חברות תוכנה, קלין טק, ועוד. בגלל שהממשל מעדיף לקבור את הראש באדמה, לא לזהות את הבעיה שגרמה למשבר (הסאב פריים הוא רק תוצאה לא גורם, הגורם הוא בלון של צריכה באשראי), התוצאה היא עיכוב השינוי, ואי ניצול המשבר להחלפת מסילה. זו תוצאה חמורה בעיני.

יום טוב
גיל

ניר 13 בפברואר 2011

טוב, אז לא אתה, בלוגרים אחרים :)

העקרון שאני מדבר עליו הוא אנשים שמחפשים לאמץ לעצמם את השנאות של אנשים אחרים. כלומר, אם אני מחבב את גרין ביי פאקרס אני אמור לשנוא את ברט פארב. זה פן עצוב בעיני בכתיבה על ספורט בארץ, בעיקר אצל יוצאי עדות "העיר" למינהם, ומגוחך במיוחד כשהצ'יזהדז האורגינלים לא נוטים לשנוא אותו כלל.

ההחלטה להעדיף את רודג'רס היתה החלטה אמיצה שמעט מנכ"לים היו מעזים לקבל. מצד שני, העונה הראשונה שנתן פארב במינסוטה היתה בעיני אמירה מרשימה בעידן שבו עובדים בני ארבעים נחשבים פגי תוקף.

מסכים לגמרי עם מה שכתבת לגבי הבנקים וחברות המכוניות. נראה לי שהמשבר הזה יראה קטן יחסית למשבר הבא, אחרי שהבנקים יחזרו לסורם והפעם עם ידיעה שבעצם הם מבוטחים ע"י משלם המסים.

יריב 8 בפברואר 2011

הערה על ההחלטה להציל את הבנקים או לתת להם ליפול. ארצות הברית היא המרכז הפיננסי העולמי, אז יתכן שמה שקורה בשווקים קטנים לא מלמד על מה שהיה קורה שם, אבל שימו לב להבדל בין איסלנד לאירלנד. בשתיהן הבנקים המקומיים נקלעו למשבר קשה מאוד, באירלנד המדינה הצילה אותם, באיסלנד נתנו להם ליפול (כי לא היה להם מספיק כסף כדי להציל אותם). התגובה הבריטית לנפילת הבנקים באיסלנד היתה חמורה במיחד (הם האשימו את איסלנד ב"טרור כלכלי" באופן ציבורי, אם אינני טועה). עכשיו תראו את המצב היום, ונראה מה יהיה המצב בעוד שנתיים.

Comments closed