שיעורים שלמדתי מלחטוף מכות

פוסט זה כולל שיעורים קצרים שלמדתי מלחטוף מכות מהחברה של איציק פרנקו. כאשר עידו פריינטה הכניס לי אגרוף נחמד לפנים, למדתי הרבה יותר לחיים, מהרצאות בבית הספר למשפטים באוניברסיטת תל אביב

התמונה למעלה לקוחה ממבחן החגורה שחורה שלי בארה"ב. אנא סילחו לי על הטכניקה הלקויה. באימוני אומנויות הלחימה למדתי דברים חשובים הרבה יותר מאשר לשבור קרשים תוך כדי בעיטה בסיבוב. שיעורים אלה נלמדו, לא כתוצאה מהרצאות טרחניות של מאמנים, אלא ממכאובים, וכישלונות שנצרבו בבשרי. בחיי למדתי ששיעורים אלה נלמדים טוב הרבה יותר, משעורים הנלמדים כתוצאה מהצלחות, או הרצאות למיניהן.

השיעור הראשון שלמדתי באומנויות הלחימה למיניהן, ובעיקר אצל איציק פרנקו מאמני בישראל, הוא הטמטום שבניחוש. כולנו חוששים מהעתיד. כאשר אנו מתאמנים, האינסטינקט הראשוני שלנו, הוא לא לחכות למכה, אלא לנחש איזו מכה תגיע. ניחוש זה יוביל לפעמים להצלחה, ולתגובה מהירה וחדה, אך בדרך כלל, ניחוש זה יוביל למכה לא נעימה בפנים. הניחוש חושף אותנו לתוצאות הכישלון בהימור. כישלון זה יוביל לחשיפה מיותרת. מומחה בתורת המשחקים היה מגדיר את השיעור כך, אני תמיד מוכן לשלם בשביל מידע. אם נחכה לזיהוי המכה הנשלחת, כמובן שיש סיכוי שנחטוף, אך נחטוף כאשר אנחנו מוגנים יחסית. תגובה מהירה עדיפה על ניחוש מוצלח.

*

גם על מהות האינסטינקט למדתי שיעור חשוב. כאשר אדם נלחץ, שריריו נדרכים. דריכות זו מביאה לקשיחות מסויימת בשרירים, ואיתה תגובות איטיות יותר, והגבלה באפשרויות התגובה. כאשר אדם רואה אגרוף נשלח לפרצופו, האינסטינקט האנושי הוא לעצום את העינים. אינסטינקט זה מגן על העינים, אך בדרך כלל קשה לעצור את המכה הנשלחת בעינים עצומות. האינסטינקטים האנושיים הטבועים בנו, טבועים מתקופות אחרות. הקפיאה במקום בעת לחץ עזרה לאדם כאשר דובים תקפו אותו. הדב מזהה בעיקר תנועה, וקפיאה במקום עשויה להציל את חיי האדם הצד את הדב. קפיאה כזו מול לוחם אנושי אחר לא תועיל במיוחד.

פעמים רבות נשמע שבחים על תגובות אינסטינקטיביות, אך למעשה המחמיאים מנסים להחמיא על תגובות אינטואיטיביות. מאחר ושתי תגובות אלה אינן עוברות דרך מרכז החשיבה המקובלת שלנו, ישנם רבים המבלבלים בין התגובות. אך ההבדל ביניהן עצום. תגובה אינסטינקטיבית כפי שמתוארת מעלה, תועיל במקרים של דריכה על מסמר, אך פחות במקרים של תגובה למהלך מתמשך. תגובה אינטואיטיבית תהיה זריזה הרבה יותר מתגובה המערבת את מרכז החשיבה הרגיל במח, ובדרך כלל תסתמך על יותר מרכזי ידע במח האנושי. לכן תגובה אינטואיטיבית תהיה טובה פעמים רבות גם מהתגובה האינסטינקטיבית, וגם מהתגובה המושכלת/רציונלית.  תגובה אינטואיטיבית למצב לחץ דורשת אימון רב, ובדרך כלל האדם הלא מיומן יגיב למצב של חוסר וודאות ולחץ בתגובה אינסטינקטיבית.

החשיבות של הבדל זה מהותית במיוחד דווקא בחיי היום יום. תגובות אינסטינקטיביות בהשקעות יובילו להפסדים בדרך כלל. לעומת זאת אנשי עסקים רבים מתגאים בעסקאות אשר נעשו כהגדרתם מהבטן. עיסקאות אלה הנן עיסקאות אינטואיטיביות. מאחר והניחוש של העתיד הנו תגובה אינסטינקטיבית, ברור כי עדיף לחכות קצת, ובמקום לנחש לצבור מידע. זה נכון כמובן גם בחיי היום יום. כאשר התחוללו המהומות במצרים רבים מאתנו נחשו את הסוף המר של מהומות אלה. כתוצאה מניחוש זה, רבים חשבו כי הנשיא אובמה טועה בתגובתו לאירועים. אם היינו משקיעים חשיבה עמוקה יותר, היינו מבחינים בכך שלנשיא אובמה אין כל יכולת להשפיע על מהלך העיניינים במצרים, כמו גם לנו. לכן עדיפה היתה התגובה המאוחרת והמבולבלת יותר של ארה"ב, לעומת תגובה אינסטינקטיבית של דבקות בנשיא שעבר זמנו.

*

שיעור אחרון להיום נלמד מהרצון שלי לבעוט את הבעיטה המושלמת. רצון זה גרם לי להשקיע מחשבה עמוקה בכל שלב של הבעיטה ועל כן גופי לא היה רפוי, והבעיטות היו מגושמות בהתאם. הפרדוקס הוא שהבעיטה המושלמת תיבעט, רק כאשר נסמוך על עצמנו, ונתרגל אותה כך שתיבעט תוך מודעות, ולא תוך כדי מחשבה. יכולת זו חסרה ליותם הלפרין לדוגמה. מרב רצון לעשות את הפעולה הנכונה במגרש, ומפחד מפני הטעות, יותם הנו איטי בהחלטותיו. דווקא כאשר היה בן 16 במשחק נבחרת הנוער מול נבחרת יוגוסלוויה, יותם זרם עם המשחק. מאחר ולא השקיע מחשבה יתרה, זה היה אחד מהמשחקים הטובים ביותר שראיתי אותו משחק. עם כל היכולות שצבר עם השנים, היכולת שלו לסמוך על עצמו לבצע את הפעולה הנכונה, גם ללא חשיבה, יכולת זו היא המגבילה את התפתחותו כשחקן.

על מנת לקבל החלטות נכונות פעמים רבות נשאף לקבל נתונים רבים יותר, ונשאף לקבל מידע לגבי העתיד למרות שמידע זה איננו קיים. בדרך כלל, על מנת להפחית את אי הוודאות ניקח מגמות סטטיסטיות וננסה לעשות בהם אקסטרפולציות על מנת ל"דעת" את העתיד ולקבל את ההחלטות ה"נכונות" הנגזרות מכך. פעמים רבות, עדיף לאסוף את המידע הקיים ולסמוך על עצמנו שנקבל את ההחלטה הנכונה, גם ללא הוכחות מספריות לכך שהחלטה זו אכן היא היא ההחלטה המחויבת.

כמובן שישנם עוד שיעורים רבים. חבל שבמערכת החינוך שלנו, מתמקדים תמיד בתוצאות הרצויות של גידול אלופים בספורט המקומי, במקום להשתמש בשיעור החינוך הגופני על מנת להגיע ללימודים טובים יותר על קבלת החלטות לדוגמה. כאשר הרמב"ם קבע כי נוכל ללמוד דברים רבים דרך הגוף, לכך הוא התכוון. אולי הגיע הזמן שמעריציו הרבים ילמדו גם את זה ממנו.

ספר כדורגל עד הבית: "אימפריה" של שלומית גיא
הסיפור הארוך והבלתי סביר של שחקן הכדורגל דן רומן

24 Comments

אנונימוס 1 במרץ 2011

מעניין מאד

גיל שלי 1 במרץ 2011

תודה

מולי 1 במרץ 2011

אני מנסה לחשוב איך ליישם את כל מה שכתבת על חיי.
תודה שגרמת לי לחשוב/להרגיש/לענות/להתרכז
מולי

גיל שלי 1 במרץ 2011

מולי תודה רבה התרגשתי לקרוא את תגובך

אזי 1 במרץ 2011

אבל בעצם יש דברים שהדרך היחידה להתקדם בהם היא למצוא את האיזון הנכון בין ניחוש ובין ניתוח המצב ואז לקוות שהניחוש (המושכל יחסית) הוא נכון.
זה כמו ההבדל בין קבוצה התקפית להגנתית.
קבוצה הגנתית מחכה שניתוח המצב יהיה מספיק טוב לאפשר לה לתקוף
קבוצה התקפית תנסה לתקוף יותר, פחות תחכה למצב המתאים. דבר שאולי יגרום לה לספוג, אבל יאפשר לה אולי לכבוש יותר ולהיות יותר הרפתקנית.
בכל מקרה אי אפשר לחכות רק לניתוח המצב.
על עליית המניה אתה יודע רק אחרי שהיא עלתה, ואתה יודע איפה תחטוף את המכה רק אחרי שחטפת אותה וכבר אי אפשר להתגונן.
אתה חייב למצוא את האיזון הנכון בין ניתוח לניחוש ולהתאמן כמה שיותר כדי שהניחוש שלך יהיה מה שיותר מושכל

גיל שלי 1 במרץ 2011

אזי – הדוגמה של המניות מצויינת, על זה ניסיתי לכתוב ספר שלם (הוא מחכה לעורך). כאשר אני קונה מנייה אין לי ידיעה לגבי האם המנייה תעלה או לא. לעומת זאת יש לי הרבה ידע אחר, וכולו מצוי או בהווה או בעבר, או בתהליך בין העבר להווה, על כל ההקשרים שלו. המנייה היא זולה או לא זולה בעת קבלת ההחלטה, אין שום משמעות לשאלה האם מחיר המנייה יעלה לאחר מכן, מאחר והתשובה היחידה לשאלה זו תהיה, אין לי מושג.

האיזון תמיד חשוב ביותר, ואין לי כוונה שאסור לקחת סיכונים. הכוונה היא שצריך לקחת סיכונים מתוך חשיבה רציונלית או אינטואיטיווית או משילוב של שתיהן, ולא מתוך החלטה אינסטינקטיווית. היכולת לקחת סיכונים מחושבים היא קרדינלית, מי שלא לוקח סיכונים מוצא עצמו משקיע אצל רמאים כמו מיידוף

אזי 1 במרץ 2011

ההבדל בין ניחוש אינסטינקטיבי לאינטואיטיבי הוא יפה
בדיוק פה בא האימון והלימידה…
תמיד הצחיק אותי לראות כל פעם שחבר החזיק את הגיטרה שלי בפעם הראשונה, הכה בכל הכח וציפה שיצא לו שלום חנוך. ואז לראות את ההפתעה על הפנים שלו.
כל דבר שתלמד יותר ותתאמן יותר, כך תשפר בו את האינטואיציה שלך.

אבל הכי מעניינת הדוגמה שלך של הבעיטה (שהיא בנושא קצת שונה)
כמה צריך להתאמן על משהו במודע כדי שהוא יתחיל לפעול באופן לא מודע?
או שאולי עדיף להתאמן ללא חשיבה מאומצת ולחכות שזה יעבוד?
או אולי שניהם?
אני עכשיו לומד תופים באופן עצמאי.
כשאני ניגש למעבר מהיר שצריך לבצע, אני מסוגל לעשות אותו מאוד לאט ואז להעלות את המהירות, אבל כשאני כל כך מחושב אני לא מגיע למהירות המקסימלית. מצד שני אני יכול סתם לזרוק את המקלות ולהגיע למהירות הנכונה אבל הטכניקה והתופים שני מכה לא יהיו נכונים.
אז אני מנסה לתקוף את זה משני הכיוונים עד שמגיעים לעמק השווה.
מתאמן לאט, להכניס לעצמי את סדר הפעולות לראש, ואז מהר כדי להתאמן על המהירות הנכונה

הופ 1 במרץ 2011

מעניין ומעשיר. תודה.

צור שפי 1 במרץ 2011

פוסט מעניין ביותר. לצערי למדתי על בשרי את התוצאות הבריאותיות הפיזיות (כאבי שרירים, אצלי דגש על שכמות הגב ובצוואר) של לחץ מתמשך, בעיקר בעבודה, וכ"בונוס" למחירים הנפשיים.

בני תבורי 1 במרץ 2011

???

גיל שלי 1 במרץ 2011

בני עזוב קאק פשוט אוהב להתנגח, ראובן שייך בהחלט לחבר'ה האינטואיטביים בטח לא המטומטמים

אריאל 1 במרץ 2011

מעניין מאוד. לגבי תגובה אינטואטיבית, ממליץ לך לקרוא ספר שנקרא blink (אני חושב שהוא יצא גם בעברית) ומדבר על איך החלטות אינטואטיביות שאנחנו מקבלים נובעות מהידע שנאגר אצלנו ולכן בהרבה מאוד פעמים הן יהיו הנכונות יותר. יש לו הרבה דוגמאות שהוא נותן, אחת מהן למשל היא מאמן טניס שמסוגל לראות מכת פתיחה ולנחש את התוצאה שלה (בפנים, בחוץ, ברשת) פשוט כי הוא ראה כל כך הרבה כאלו בחיים שלו שהמוח שלו מנתח מידיית את צורת הגוף והמכה ולדעת מה תהיה התוצאה. אני חושב שמי שראה כדורסל מספיק זמן, למשל, יודע האם כדור שנזרק לסל ייכנס או לא באותה צורה.
מצד שני, הוא מביא גם דוגמאות לאיך תגובות אינטואטיביות מכשילות אותנו. דוגמא לכך היא נושא הרושם הראשוני. כשאנחנו רואים בן אדם גבוה, למשל, אנחנו מתרשמים ממנו הרבה יותר מאשר כשפוגשים אדם נמוך וזה כי האינטואיציה שלנו אומרת שלאנשים גבוהים יש גנים יותר טובים. יש כמובן עוד הרבה דוגמאות לכך.

גיל שלי 1 במרץ 2011

אריאל – מכיר את הספר, אוריד אותו לקינדל, מומלץ הקינדל. טור זה נרשם גם בעקבות הטור שלך על הקומביין, סטטיסטיקות הן באמת תירוץ לפחדנים, גם את אילי לא צריך לשפוט לפי סטטיסטיקות

אריאל 1 במרץ 2011

ועל זה נאמר – תלוי איזה סטטיסטיקות

גמל (סתם גמל) 1 במרץ 2011

כל כך מסכים ומבין את מה שכתבת עד לא יכולתי שלא לחייך חיוך מטומטם כשקראתי. העניין הוא שהעיקרון שכתבת עליו רלוונטי לכל תחום ותחום בחיים שלי וככל שאני מבין אותו ומפנים אותו בתחום אחד זה משפיע גם על תחומים אחרים.

גיל שלי 1 במרץ 2011

אהלן גמל – חיכיתי לתגובה שלך, היה לי ברור שתזדהה. אני באמת מתנצל על הטכניקה בבעיטה, הייתי חמישה חודשים אחרי שחזור רצועה צולבת. אחלה רופא

גמל (סתם גמל) 1 במרץ 2011

חבוב, אתה מתנצל רק בגלל שלא ראית את הטכניקה המזעזעת שלי. והיא אפילו יותר מזעזעת מד"כ כי רק לפני חודש חזרתי להתאמן אחרי חצי שנה שבה הייתי מושבת.
אני מאחר לאימון אבל אני מקווה שיהיה לי זמן להגיב יותר מאוחר

גמל (סתם גמל) 1 במרץ 2011

c5-c6 חוליה זזה +בלט

גמל (סתם גמל) 2 במרץ 2011

שיחה בין ג'ו רוגן לאדי בראבו
http://www.youtube.com/watch?v=2khvAy83_ec&feature=related

יובל (השלישי?) 2 במרץ 2011

הופה- אני רואה שיש לנו יותר מתחום אחד במשותף (כדורמים אי שם בשנות ה-80-90) לחימה משולבת.

אתה למדת אצל פרנקו, אני את כל היסודות קיבלתי אצל אלי אלימלך הגדול בכבודו ובעצמו. אחר כך, כשהו עזב אותנו להרבלייף, עברתי להראל נגר. אבל אצל פרנקו ועם פרנקו התאמנתי לא אחת.

2-1 לך! (2 על כדורמים ולחימה משולבת, ואחד לרעתך בגלל הניו יורק ג'איינטס ואיליי מאנינג)

גיל שלי 2 במרץ 2011

יובל – אני התחלתי להתאמן אצל פרנקו בגיל 27, כך שאתה הקדמת אותי בשנים רבות. בטח יצא לך להתאמן גם עם פרנסיס, זה תענוג בפני עצמו

יובל (השלישי?) 2 במרץ 2011

איתי פרנסיס היה עילוי. אחד משני הלוחמים הישראלים הכי כישרוניים שהיו כאן.

אכן התאמנתי גם איתו, ויותר מדי פעמים קיבלתי ממנו רגלי עץ. ללא ספק האיש עם עבודת הרגליים הכי מרשימה שראיתי/הרגשתי..

גיל שלי 2 במרץ 2011

מי השני?

Tyler Durden 2 במרץ 2011

The first rule of Fight Club is: You do NOT talk about Fight Club!

Comments closed