שחר גרינשפן ומבחן התוצאה

משתמשי הפייסבוק בוודאי מכירים את התמונה. בימים האחרונים מופצת בפייסבוק עצומה הקוראת לשינוי החוק לגבי נהגים שנהגו שיכורים ודרסו ופגעו באנשים. במקרה זה הנהג היה שיכור, פגע בשחר גרינשפן פגיעה אנושה, שהותירה אותה עם פגיעה מוחית קשה גם שנה וחצי לאחר התאונה. נהג זה נשפט לקנס כספי ולשש שנות שלילה.

*

מקרה זה מוביל אותי שוב  למבחן התוצאה הנאלח. ידוע כי אם הנהג היה הורג את שחר גרינשפן בעת נהיגה בשכרות, הוא היה מועמד להשפט על הריגה, והכלא היה מקום מושבו לשנים מספר. מאידך, אם היה נוהג שיכור, לא פוגע באיש, אך נתפס על ידי המשטרה, העונש היה שלילה קצרה של כשנה, וקנס כספי. ההתנהגות בכל המקרים הנה זהה, ואילו העונש לא יכול היה להיות שונה יותר. השאלה היא, האם זה מוצדק?

*

תחילה לגבי נהג שפגע באדם בעת נהיגה בשכרות. התגובה האוטומטית שלי, ואני מניח שגם של רבים אחרים היתה, שיש להתנקם באותו אדם שפגע בשחר גרינשפן ולשלוח אותו לכלא מיידית. המשפחה של שחר גרינשפן מתראיינת ומציינת בפירוש, כי ענישה חמורה של הנהג היתה מהווה נחמה פורתא. לדעתי לשיקול זה יש מקום במערכת הענישה. האם קיים הבדל כל כך מהותי בין נהג שהרג אדם בעת נהיגה בשכרות ובין נהג שגרם נזק כל כך כבד לאדם אחר? מאחר ומדובר רק ביד הגורל המפרידה בין התוצאות, התשובה שלי היא, שאין מקום להבדל כה גדול בין העונשים.

*

מאידך, אדם שנהג שיכור, ובמקרה לא פגע באיש, גם אם השתולל בכביש, לא היה נכנס לכלא בכל מקרה. האם יד הגורל במקרה זה כן מצדיקה הפרש בין העונשים? כמובן במקרה זה אין משפחה שסובלת מהצד השני. מכאן גם אין בענישה משום שירות של תחושת הנקם, תחושה שמשותפת גם למשפחה הסובלת וגם לחברה. אולם, האם אדם שמרשה לעצמו לנהוג לאחר ששתה בקבוק וודקה, אכן ראוי שכל הענישה שלו תתמצה בשלילת רישיון?

*

תחושתי היא שיש להעניש את ההתנהגות, ופחות את התוצאה. המבחן העיקרי צריך להיות מבחן האדישות לתוצאה, ולא מבחן התוצאה עצמה. ברור כי אדם האוחז בהגה לאחר שגמא בקבוק של וודקה, מוכן לקחת את הסיכון של פגיעה בחייו, ובחיי אחרים. זו צריכה להיות נקודת המוצא. כאשר הבחינה מתמקדת בשאלה של מידת הנזק הנגרם, התוצאה המתקבלת הנה תוצאה אבסורדית, כמו במקרה זה. אני מבין כי גם הנהג הפוגע סובל מרגשות אשם, גם לו יש משפחה, וגם הוא לא התכוון לתוצאה האנושה. אך האם הנקודה העיקרית פה היא לא המוכנות שלו לקחת סיכון שזו תהיה התוצאה? מדובר גם באלמנט של חינוך הציבור. כאשר אני השתחררתי מהצבא, לא היתה כל מודעות לעניין הנהיגה בשכרות. אני זוכר מצבים בהם אני, ובעיקר חברי, נהגו שיכורים לאחר מסיבת שחרור בקיבוץ, או סתם לאחר תדלוק לקראת יציאה. כיום המודעות לסכנה גדולה הרבה יותר, והענישה צריכה להיות בהתאם.

יום האישה הבינ"ל
11 שחקנים מעולים, תשעה גיבורים, אדיוט אחד ואגואיסט אחד מביש

20 Comments

אזי 8 במרץ 2011

אני מצד שני לא חושב בכלל שענישה צריכה להיות קשורה לניחום הצד הנפגע.
זה לא ינחם אותו גם ככה… ולא זאת המטרה.
לענישה יש שתי מטרות.
1. להרחיק פושעים מסוכנים מהציבור.
2. ללמד את הפושע לקח ולהרתיע אנשים מלפעול בצורה דומה.

עונשים על נהיגה הם דבר שקשה לי איתם.
אלוהים יודע שרוב הנהגים בארץ, וגם אני לצערי בניהם, עושים עבירות בלי הפסקה.
בעיקר עבירות מהירות, לעיתים נהיגה תחת השפעה.
אדם יכול לפרוץ ולגנוב ולשדוד באופן מכוון ולהכנס לשעתיים מעצר.
אחר יכול לצאת למסיבה ומצוא את עצמו נאשם בהריגה.
שחר גרינשפן לא עשתה אף אחד מהשניים וקיבלה סוג של מאסר עולם. לה ולכל משפחתה.

האפשרות להרוג מישהו היא איום מספיק גדול בשביל לא לנהוג שתוי. לדעתי יותר גדול משנה בכלא.
הבעיה היא תפיסתית. נהיגה לא נתפסת כעבירה בעיני הציבור.
נהיגה תחת השפעה ועבירות תנועה בכלל הן דבר שלדעתי רק נוכחות מאסיבית של משטרה בכבישים יכולה לפתור ולא שום צורה של ענישה.
אם תראה בכל פינה שוטר, תפחד. אם תשמע על מישהו שאולי יכנס לכלא תגיד 'לי זה לא יקרה'

איציק אלפסי 8 במרץ 2011

גיל, נושא חשוב שטוב שהעלית. אנשים לא תופסים שנהיגה בשכרות זה מעשה מסוכן כמו לכוון למישהו אקדח טעון לראש גם אם אין לך כוונה לירות. זה לא נובע מרוע לב ברוב המקרים אלא פשוט מחוסר מודעות ומתחושת "לי זה לא יקרה". אז צריך לחנך לנושא הזה, ודלעתי כבר מביה"ס יסודי הרבה לפני שמוציאים בכלל רישיון, אבל עד אז אני מסכים עם אזי- הפיתרון הכי טוב הוא יותר ניידות על הכבישים, זה הדבר היחיד שמרתיע.

moby 8 במרץ 2011

אלפסי לכוון אקדח טעון לראש הוא דבר לא מסוכן (מטופש אבל לא מסוכן)כל עוד האצבע לא על ההדק.
לנהוג בשכרות או בהשפעה אחרת (גם של תרופות) היא דבר מאוד מסוכן. אני לא מבין מה ניידות יעשו. אז יתפסו יותר אנשים בשכרות ואז הם יחזרו לכביש כי המערכת מפוצצת. יבוא עו"ד ממולח עיסקת טיעון והייידה הבלק הבא.
ענישה ובייחוד ענישה מרתיע תוביל את ההבנה. מה שנקרא מה שלא נכנס דרך הראש….

אזי 8 במרץ 2011

לא בדיוק.
מה שאתה אומר נכון לגבי פורצים ומכים וגנבים ורוצחים
לא לגבי אנשים שעושים עבירות תעבורה שהם (אנחנו) אמנם עבריינים בפועל, אבל לא עבריינים באופי.
פעם עצר אותי שוטר שנסעתי במושב האחורי ללא חגורה, קנס 100 שקל…
מאז לא קרתה אפילו פעם אחת שנסעתי בלי חגורה.
אנשים שנוהגים בשכרות הם כמוני וכמוך, לא אנשים שמרגישים מעל החוק.
כשעוצר אותי שוטר לבדיקת רשיונות שגרתית משקשקות לי הביצים.
תאמין לי שאם יעצרו אותי שיכור יש סיכוי שאני לא אשתה יותר גם אם אני לא נוהג.
בנתיים יש יותר אכיפה מחוץ למועדונים ואיזורים כמו הנמל, אני מאמין ומקווה שזה עוזר

איתן בקרמן 8 במרץ 2011

אהבתי מאוד את הגישה הזאת, גיל.

matipool 8 במרץ 2011

פשוט נשבר לי הלב לראות את האחיות הללו לפני ואחרי .
משפחה שלמה נהרסה . צריך להעניש את הנהג וקשה .

אביעד 8 במרץ 2011

אין ספק שהנהג במקרה הזה צריך להיענש בחומרה.
אבל… נושא הנהיגה בשכרות אינו המקרה היחיד בו יש הבדל בין מעשים זהים רק בשל התוצאה. אם תירה באקדח באויר ולא תפגע באיש, לא יהיה מאסר (בטח שלא משמעותי) אבל אם תפגע בטעות במישהו בגג הבניין שמעליך? מאסר על הריגה ברשלנות.
נושא התעבורה הוא בכלל כזה:
אם תיסע על 120 ותיצר – קנס. אם תיסע על 120 ותפגע במישהו? כלא.
אם אם תיסע תוך כדי דיבור בפלאפון בלי דיבורית ותיעצר? קנס. אם תפגע במישהו? כלא.
אז מה הפתרון? להפוך את כל עבירות התעבורה לכאלו שמאסר בצידן?

גיל שלי 8 במרץ 2011

לא כל העבירות כוללות בחובן את המצב הנפשי של האדישות לתוצאה. במקרה של נהיגה בשכרות, מצב נפשי זה קיים. על כן יש להבחין בין נהיגה בשיכרות לעבירות אותן ציינת.

איש 8 במרץ 2011

הבעיה היא שמחברים בין שתי עבירות שונות. אל נהיגה בשכרות צריך להתייחס כאל עבירה פלילית ולא עבירת תנועה ובהתאם להחיל עליה ענישה חמורה. לא רק שלילת רשיון שהיא עונש מאוד קשה לאכיפה (ניתן לבדיקה רק אם אתה נתפס) אלא מאסר וקנס גבוה או החרמת הרכב.
מי שנוהג בשיכרות ובנוסף פוגע באדם צריך להישפט על שתי העבירות לעונש מצטבר.
אגב- אני חושב שכשם שנהג ייקנס אם יסיע ברכבו נוסע שאינו חגור יש מקום להעניש נוסע המצטרף לנהג שתוי.

*נחמה פורתא, לא פורטה.

גיל שלי 8 במרץ 2011

צודק שכחתי לתקו, בטיפול

גיל שלי 8 במרץ 2011

אזי, איציק – עיניין האכיפה נכון ביותר. אך כאן ניסיתי להאיר זווית אחרת. יש כרגע התלהמות בעיתונות בעניין זה. ההתלהמות מובנת אך חסרת השלכה מעשית. אני חושב שבמקרים של נהיגה בשכרות יש לשנות את המבנה של הענישה

moby 8 במרץ 2011

אם תבדקו טוב הנהג הנ"ל נענש בחומרה יחסית (אבל לא בחומרה המקסימלית) יש לנו מערכת שיפוט סלחנית.
דוקא כותרת של "על זריקת נעל מקבלים 3 שנים ועל פגיעה אנושה מקבלים עבודות שירות" היא מדויקת. ליבי עם הדורס של שניאור הוא מבין שממנו יעשו דוגמה ועונשו לא יהיה דומה לעונשם של דומים לו. מה שנקרא לא כולם שווים בפני החוק.
גיל אני מסכים ענישה חמורה יותר תגרום לאנשים לשנות את דרכי הפעולה שלהם.
אני מודה בצעירותי עליתי מבוסם על אופנוע (כמה בירות, לא משהו שיגרום לי ליפול מהאופנוע אבל הינשוף כנראה היה מוריד אותי מהכביש) אם הייתה ענישה חמורה יותר הייתי יוצא עם אישתי לעתיד עם מונית.

D! במולדת 8 במרץ 2011

קודם כל וכמו בהכל
לא צריך עוד ניידות, פשוט צריך לאכוף את החוקים הקיימים (ואולי להתאים את חלקם למציאות המודרנית שלנו). כשתופסים מישהו צריך להעניש.
הדבר השני הוא חינוך שבחלקו נובע גם מהסעיף הוקדם.
דבר שלישי הוא תשתיות. תחבורה ציבורית איכותית ממילא עוזרת (גורמת) לאנשים להשתמש בה יותר.
כל זה נכון גם לאלימות במגרשי הכדורגל וגם לפוליטיקאים מסואבים.

הדוגמא הפשוטה שעולה לי לראש בהקשר הנהיגה היא מינכן. ההכרות שלי עם תרבות השתייה והנהיגה שם התחילה לפני קצת יותר משנתיים, כששר התחבורה הבווארי טען שמותר לשתות עד שני ליטר בירה ולנהוג ונאלץ לנסוע הביתה במכונית פרטית במקום זו הממשלתית.
הגרמנים שוטים טיפה יותר מהישראלים (אם כי בדרך אחרת מעט). יש משטר של פחד ברחוב שאני מודה שלפעמים הוא יכול להוציא אותי מכלי. לא אוהב שלטון הפחדה שכזה. אבל הוא עובד. שתית, נהגת, נתפסת (הרבה יותר בדיקות משאי פעם יצא לי להתקל בהם בארץ) – נשללת ובענק. יש לי המון חברים שגם אחרי בירה שנייה לא יעזו להכנס לאוטו. יש חינוך לעניין וישנה תחבורה ציבורית איכותית.
שוב זה כמו האכיפה נגד חוליגניזם באנגליה והפתרונות ש"מציאים" בארץ (ולא מיישימים בכל מקרה). חקיקה + ביקורת + ענישה + תשתית (אצדטיונים ולא כלובי מעצר)= שקט.
רק לי נדמה שזה יותר קל ממה שמספרים לנו?

D! במולדת 8 במרץ 2011

הגמרמנים שותים כמובן
(נשבע שלא שתיטי)

מנחם לס 8 במרץ 2011

40 שנה נהגתי כשאסור היה במקרים רבים בגלל שתייה. ככל שעבר יותר זמן, התכחשתי יותר ויותר לעובדות. למזלי לילה אחד הייתי בקזינו בפלורידה לפני כעשר שנים ובזמן ששיחקתי קוביות שתיתי וודקה אחרי וודקה שהמלצריות הביאו חופשי. לא הרגשתי שיכור כלל כי הייתי בהיי כזה בגלל ליל גמבלינג מוצלח.
כשיצאתי מהקזינו, עליתי (למזלי הגדול!) על קונוס תנועה אדום ונעצרתי ע"י שוטר תנועה שהריח אלכוהול. הוא ביצע בדיקת שכרות על המקום, שם אזיקים על ידי, וביליתי לילה בבית הסוהר עם פושעים ממש. היה זה הלילה הגרוע והאיום בחיי. חטפתי שלילת רשיון לששה חודשים. מאז אני שותה מקסימום בירה אחת או שתייה אחת ליום. חוק בל יעבור. אני רק חושב מה היה קורה לי אם במקום לעלות על קונוס אדום הייתי הורג אדם. הייתי מבלה כמה שנים בבית אסורים. אז טוב שעליתי על קונוס, וטוב שנאסרתי. כי לפני כן לא האמנתי שזה יקרה לי אי פעם. שאני מחוסן.

יריב 9 במרץ 2011

מעבר למקרה הספיציפי, אני חושב שאסור שהנקמה תהווה נימוק במערכת הענישה. למערכת שלוש מטרות בלבד: הרתעה, הרחקה ושיקום. הסיבה היחידה שצריך להתייחס לנזק הוא כי הוא מלמד על הסיכון במעשה, מעבר לכל גורם אחר. במקרה זה אין ספק שצריך לשפוט לפי אותם קריטריונים של מי שהרג אדם. עם זאת, אין זה צריך להיות העונש הסטנדרטי למי שנתפס נוהג בשכרות, אלא ענישה לפי צורת הנהיגה (לא כל מה שנכלל תחת נהיגה בשכרות מסוכן באותה מידה).

פאקו 9 במרץ 2011

כעיקרון זה נכון שאסור שהנקמה תהווה שיקול, אולם הישנותם של מקרים כאלה שבהם חוסר הפרופורציות בין חומרת העבירה לקולת הענישה זועק לשמים, תגרום לתחושה אי שביעות רצון גוברת בקרב הציבור. לא אומר שצריך לתלות פה עברייני תנועה (או אחרים) בכיכר העיר כדי שההמון יריע, אבל המערכת חייבת להראות גם למי ששומר חוק שמאמציו (וכן, זה מאמץ גדול) מתוגמלים, גם אם על דרך השלילה.

גיל שלי 9 במרץ 2011

המילה נקמה היא לא מילה מוצלחת, היא נכתבה כדי לעורר פרובוקציה. ההגדרה הנכונה היא התחושה שאדם משלם על נזק כבד שגרם. תחושה זו חשובה לנפגע, וכן, גם לחברה. זה חלק מהרצון של כולנו לחשוב שיש סיבה ותוצאה בעולם שלנו, למרות שאין

יריב 9 במרץ 2011

המילה נקמה היא בדיוק המילה הנכונה בהקשר הזה, נסיונות להחליף אותה הם נסיונות לעטוף באצטלה תרבותית את הדחף. הצורך בתחושת סדר היא הסיבה בגללה תעניש בחומרה רבה יותר את מי שבמקרה גרם נזק רב יותר?

גיל שלי 9 במרץ 2011

אם תקרא בזהירות את דברי, תראה שאני שולל את הקשר בין התוצאה לעונש. אני מצפה שבכל מקרה של פגיעה באדם, כאשר הנהג היה אדיש למעשיו, ושתה כמות נכבדה, השתולל בכביש, ועוד, במקרה כזה ראוי להעניש את האדם באותה מידה, בין אם הרס חיים, ובין אם לאו

Comments closed