סיכום השבוע בליגת שוקי ההון

cc license barrel man sammy

לוחות התוצאות בכל העולם נשמו לרווחה. כולם מודים לפד האמריקאי על תמיכתו השנה. הנה תראו את התמונה למעלה.

*

הכסף שזרם השבוע לשוק האמריקאי ביום חמישי, הצליח להעלות את המדד מעל הנקודה ה"מכרעת" של 1300. נראה ששוק המניות האמריקאי רכש לעצמו זמן עד לסוף אפריל, או אולי אפילו עד יוני, המועד בו הפד יפסיק להזרים את הכסף לשם רכישת מניות בכל סוף שבוע.

*

שוקי ההון העולמיים מנוהלים על ידי גברים. אם תשאלו איך אני יודע את זה, התשובה היא פשוטה. כמו גברים ממוצעים, שוקי ההון מסוגלים להתרכז כל פעם בבעיה אחת בלבד. במידה ומחירי הנפט תופסים את תשומת הלב, השוקים יתעלמו מהבעיות של פורטוגל יוון ואירלנד. בזמן אסון טבע ביפן, מחירי הנפט מאבדים את חשיבותם. וכך הלאה. בזכות מנת הסם הקבועה, שוקי ההון מצליחים להראות עמידות יוצאת דופן לכל בעיה שמתעוררת.

*

ניתן לערוך השוואה בין שוקי ההון בעולם (אירופה וארה"ב) ובין לואיס פרננדס היום. קראתי ציטוט של המאמן הלאומי, שהוא מרוצה מאוד מההופעה אתמול, זו פעם ראשונה שישראל מנצחת את לטביה. אני מתאר לעצמי שכל מי שראה את משחק הנבחרת היום שותף לדעתו של המאמן הלאומי הישראלי. כמי שראה את המשחק, אכן אני יכול להעיד על יכולת מרשימה של המאמן להתעודד מלוח התוצאות, ולהתעלם מכל שאר המתרחש על המגרש. כמו אייל ברקוביץ גם אני ראיתי נבחרת חלשה, עם הרכב הזוי, שלא טרחה לשחק כדורגל. אך בסוף היום הנבחרת התקרבה בשלוש נקודות לראשות הטבלה, ומכאן שהכל בסדר.

*

להלן רשימה קצרה של הבעיות הלא חשובות בכלכלה העולמית:  בפורטוגל נפלה ממשלה שניסתה להעביר תכנית חרום שתתאים לדרישות השוק האירופאי. התשואות על אגרות החוב הממשלתיות בפורטוגל האמירו בהתאמה, כלומר, אין הרבה משקיעים שסומכים על פורטוגל שיחזירו להם הלוואות. לפורטוגל כשלעצמה אין חשיבות יוצאת דופן למנהלי הכלכלה האירופית הישובים בגרמניה, אך הבעיה היא שככל שאירופה מנסה לטאטא מתחת לשטיח את הבעיות האמיתיות בדרום אירופה, כך השטיח מתמלא אבק.

*

לאמריקאים מגיע מזל טוב השבוע. נשבר שם שיא מאז החלו מדידות מכירות בתים חדשים ב1963. בחודש פברואר נמכר מספר הבתים החדשים הנמוך ביותר מאז החלו המדידות. כלומר ההתאוששות בשוק הנדל"ן האמריקאי אכן מרשימה, רק ששכחו לספר על המציאות הרבות לרוכשי הבתים הפוטנציאליים בארצות הברית. מחירי הבתים נמצאים במגמת ירידה מזה מספר חודשים, ואין בכך כדי לשפר את מכשירי החוב על המשכנתאות המצויים עדין בידי בנקים רבים. אך במקרה האמריקאי השטיח מבריק בינתים, גם אם כמות הלכלוך שמתחתיו הולכת וגדלה.

*

ישנם שוקים בעולם שדווקא יכולים להתעודד מסוף תכנית התמריצים של הפד האמריקאי. המדינות המתפתחות בעולם סובלות מהתפרצויות אינפלציוניות. חשש זה הוריד את מחירי שוקי המניות בשוקים המתעוררים מאז נובמבר שנה שעברה (לא כולל סין, שוק שנמצא כ20% מתחת לרמת השיא שלו, אך הירידות בו מוצו כבר שנה שעברה). הטענה הרווחת בעולם הנה שמדובר בהיצע וביקוש. מאחר וסין והודו מתחילים לצרוך יותר נפט, ויותר מזון, הביקוש למוצרים אלה עולה, ומאחר וההיצע נשאר קבוע, קיים לחץ מחירים הגורם ללחצים אינפלציוניים.

*

טענה זו מתעלמת מהמהפכה החשובה ביותר בשוקי ההון העולמיים בשנות ה2000. מהפכה זו נקראית מהפכת תעודות הסל. מאחר וכיום ניתן להשקיע בקלות בנפט, חיטה, זהב, מתכות ועוד, מחירי הסחורות התחילו לדמות למחירי נדל"ן. כוונתי היא, שכמו שמחירי בתים לא נקבעים על בסיס היצע וביקוש בלבד, אלא גם כתוצאה מהחלטות של משקיעים, כך גם מחירי הנפט והמזון בעולם. תופעה זו גורמת להקצנה בכיוונים של המחירים, היא לא קובעת את הכיוונים. מאחר והבנק המרכזי האמריקאי מזרים כסף לבנקים, הבנקים מזרימים את הכסף לנכסי השקעה. נכסים אלה כוללים כיום את כל מה שנסחר בשוקי ההון, כלומר גם מחירי הנפט והמזון. מאחר ובתים לא נסחרים בשוקי ההון, הבנקים לא קונים אותם. לכן מחירי הבתים בארצות הברית לא עולים, ומחירי כל הנכסים הנסחרים באמצעות תעודות הסל בשוקי ההון עולים. מאחר ותכנית התמריצים של הפד נגמרת ביוני, ניתן לצפות להקלה בלחצים האינפלציוניים בשוקים המתעוררים. חדשות טובות גם למשקיעים בשוקים אלה, ועוד יותר מכך, לצרכני המזון הלא חשובים החיים במדינות כמו אינדונזיה ועוד (לכל התוהים אני בהחלט ציני).  דרך אגב המסחר בתעודות הסל על הנפט והמזון בהחלט תורמים לכיסים של הבנקאים באמריקה, לכל אלה התוהים מדוע כדאי לסחור בשוקי ההון במוצרים אלה.

*

קיימת תופעה מרתקת בעולם. היכן הייתם מעדיפים להשקיע בפורטוגל או ברזיל? מי זוכר שברזיל היתה קולוניה של פורטוגל. גם אוסטרליה נמצאית במצב כלכלי טוב הרבה יותר מאנגליה. זהו הכיוון העולמי המשמעותי, הכח הכלכלי עובר למדינות שהיו קולוניות בעבר. את פיזור הכח ניתן לראות גם בתחינה של אובמה, אנא קחו ממני את ההובלה של ההפצצות בלוב. אנחנו האמריקאים לא רוצים עוד את העול של הנהגת העולם החופשי. תנו לנו להתרכז בניהול המדינה הקטנה שלנו.

*

אחרון חביב. לכל אלה שעדין לא משוכנעים למי באמת מנסים לעזור בארצות הברית. ההורמונים מוזרקים לשוק, ולכן אינני מתרשם מרמות המחירים. אך השוק עדין מתפקד היטב בבחירת המובילים הפנימיים, כלומר בהעדפת מנייה אחת על חברתה. מאז המשבר במרץ 2009, מניות של טיפאני וסאקס (חנויות למוצרי יוקרה בארצות הברית) עלו ב108 ו186 אחוז בהתאמה. המניות של וול מארט, ובסט בי, רשתות המשרתות את מעמד הביניים בארצות הברית עלו ב15 אחוז ובמינוס שלושה אחוז בהתאמה. בעוד שבמשבר הכלכלי ביפן דאגו למקורות תעסוקה לעובדים, באמריקה דואגים לכח הקנייה של העשירים. פרט לכך לא תמצאו הבדלים גדולים במשברים הכלכליים ביפן מ1990 ובארצות הברית של ימינו.

*

לכל מי שרוצה לשאול אותי על נושא כלשהוא בשוקי ההון, אנא נצלו מקום זה. ולתושב חוזר, הנתונים שבממוצע 90% מהתרומות הולכות לאדמיניסטרציה של הארגונים המתרימים מצאתי בכתבה של האקונומיסט על ארגון הצדקה של ביל גייטס לפני מספר שנים. נתונים אלה נכונים גם בארץ כנראה. ולא, אני לא מכיר ארגוני צדקה מקבילים לזה של ביל גייטס אצל עשירי ארצנו.

הצעה לשינוי במוקדמות של אופ"א
"הרבה קבוצות מתקשות במשחקי חוץ" (פרשנות בקנדה)

29 Comments

אזי 27 במרץ 2011

אבל שוק הנדל"ן אמור להיות שןנה קצת מכל שוק ניירות הערך, לא?
הרי בדרך כלל 'הדיוטות' קונים בתים ולא רק משקיעים חכמים שיודעים לקרוא ולנתח את השוק.
אם מסעודה משדרות, בדיוק כמו מרי ג'יין מקנטאקי, תקרא שמחירי הבתים הולכים לרדת היא לא תקנה… היא תחכה… ולא משנות הסיבות.
אם אתה תקרא על נייר כל שהוא שהולך לרדת אתה תחפור ותנסה להבין למה זה קורה? ואז תחליט
הסוחרים המקצועיים היחידים שיש להם כח בשוק הנדל"ן הם הקבלנים.
לכן נראה לי שהרבה יותר קל להזיז את שוק הנדלן על ידי שמועות או כתבות סרק מאשר כל שוק אחר שנסחר על ידי סוחרים אמיתיים

גיל שלי 27 במרץ 2011

אזי – אין משקיעים חכמים. זה הכל אגדות. אין כסף חכם, זה אותם אנשים קונים בתים, וקונים מניות. הסיבה ששוק הבתים שונה משוק ההון בארה"ב השנה הוא גם בגלל מדיניות הפד, כפי שפירטתי בפוסט, וגם בגלל שהמשבר נקרא משבר הנדל"ן בארה"ב בשנת 2008. תחשוב איזה מדד עדין לא הגיע לחצי מהרמה שלו בשנת 2000 בארה"ב, כמובן מדד הנאסד"ק.

צור שפי 27 במרץ 2011

גיל, אשמח אם תפרט קצת בהמשך לתשובה שלך לאזי. אני הגעתי מזמן למסקנה שכסף זו חיה שאין לי מושג איך היא מתנהגת ואיזה שפה היא מדברת אבל כשאני קורא פוסטים כמו שלך או כתבות בדה-מרקר וכאלה אני משוכנע שיש אנשים שכן מבינים וכן יודעים בדיוק מה צריך לעשות עם הכסף שלהם. והנה אתה בא ואומר שאין משקיעים חכמים וכסף חכם. אם זה ככה, אז מה פירוש כל הממבו-ג'מבו הכלכלי העוטף אותנו מכל עבר?

עמית פרוס 27 במרץ 2011

צור
כסף חכם-זה בעיקר ביטוי מכובס למידע פנים.שאתה יושב בגולדמן זאקס,ואתה מקבל ראשון את הדוחות של אינטל,אתה תדע מה לעשות.
שאתה מקבל הדלפות כמה ימים לפני,אתה תדע עוד יותר טוב מה לעשות.
לבנקים הגדולים יש יכולת להשיג מידע -מן הסתם-בצורה הרה יותר מהירה משאר האוכלוסיה,ולכן הם בדרך כלל ראשונים להגיב.
תוסיף לזה א תהעובדה המדהימה,שאתה נכנס לבנק ושואל א תהיועץ,"מה להשקיע"?הוא פותח דף ואומר לך,באינדונזיה יש עליה חזקה.
בדרך כלל מי שנכנס לשם אלה הם השחקנים הגדולים ,שאחרי שנכנסים מתחילים להפעיל מערכות יחסי ציבור משומנות וענקיות,כדי להכניס את כל השאר.

אזי 27 במרץ 2011

זה לא בדיוק נכון… זה נכון אם אתה מסתכל על הקיצון
אבל אי אפשר להתווכח עם זה שאמא שלי עושה 10-15 אחוז בשנה על הכסף שלה..

לעומתי נגיד, זה שמים וארץ

אריאל 27 במרץ 2011

אני מוכרח לומר שכל פעם שאני קורא אותך, חוץ מזה שאני מחכים, אני גם יוצא מפוחד אימים. זה רק אני שמבין מזה שיש פה סוג של פירמידה עצומה שהולכת לקרוס באחד מן הימים? ואם כן, יכול להיות שאתה היחיד שמבין את זה וכל השאר הולכים אחרי העדר?

אזי 27 במרץ 2011

בגדול, מטרת העל היא לעבוד כרגע על כולם שהכל בסדר
ואם זה יחזיק מספיק זמן בלי להתרסק, אנשים יאמינו שהכל בסדר ואולי המצב לאט לאט יתחיל להשתפר באמת

מצד שני, יכול להיות שהכל יתרסק לפני זה…

גיל שלי 27 במרץ 2011

אריאל – מנהל ההשקעות הגדול בעולם, ביל גרוס, קרא לתכנית הפד באותו שם שאתה כינית אותה, פירמידה. העיניין עם פירמידות הוא שהן מחזיקות בדרך כלל הרבה יותר זמן מכל ציפייה הגיונית.

עמית פרוס 28 במרץ 2011

ביל גרוס הזה הוא טיפוס מגניב.
יצא מהפגישה עם ברננקי,קנה אגח אמריקאי בכמות אסטרונומית,ואז יצא והסביר לכל העולם כמה חשוב שהמדינה תגבה את אגרות החוב שלה….

גיל שלי 28 במרץ 2011

הלוואי על כולנו היכולת שלו להשפיע על מקבלי החלטות. הוא לפחות אחד היחידים שמעניין לקרוא את דעתם, ובדרך כלל הוא פועל לפי מה שהוא אומר, מקרה נדיר. כמו כן, הוא מהיחידים בעולם ההשקעות שעשה טעויות, כלומר כל האחרים לא טעו, לא הפסידו, מעולם

גיל שלי 27 במרץ 2011

אזי – צור – הכוונה שלי היא שישנם רבים שמבינים בכסף. הם בדרך כלל מעולים בלעשות כסף לעצמם. בכל הנוגע להשקעות, תחשבו על מומחים לספורט. עם כל הידע, אין לדורפן עדיפות גדולה בהימור על משחק ספציפי, מול בעלי ידע ממוצע בספורט. לכך אני מתכוון כאשר אני קובע שרמת המומחיות בקביעת מחירים עתידיים משותפת לאלה הרוכשים בתים, ואלה הרוכשים מניות. בכל קבוצה תמיד יהיו אלה שמצליחים יותר מהממוצע, אלה שמצליחים פחות, ואת אלה שנמצאים בממוצע. הדרך לנהל השקעות היא לאו דווקא להתייחס לרמת המחירים בשוקים, אלא לקבוע פרמטרים אחרים.

צור – אם לא עניתי לשאלתך, אנא חדד אותה כדי שאוכל לענות טוב יותר

צור שפי 27 במרץ 2011

גיל – תודה על המתייחסות, אני ממשיך לשאול: בעקבות האנלוגיה לעולם הספורט, האם ניתן לעשות אחת כזו גם לגבי האנשיים שמבינים בכסף? אם כן, למי? וגם – האם היכולת שלהם לעשות כסף לעצמם מותנית בכך שלא יעמידו אותה לרשותם של אחרים? ועוד – האם בתי השקעות זה סוג של אנשים כאלה שהחליטו להעמיד את שירותיהם לשימוש הציבור תמורת אחוזים או שהם סתם מתיימרים/נוכלים?

צור שפי 27 במרץ 2011

המתייחסות=ההתייחסות

גיל שלי 27 במרץ 2011

בתי השקעות הם לא נוכלים. העיניין עם כסף הוא די פשוט. מאחר ועתידך תלוי בחסכונותיך, קיימים רגשות מאיימים רבים כאשר צריך לנהל את הכסף שלך. בתי ההשקעות לוקחים את האחריות על עצמם, ומבקשים אחוזים ממך. אין זה אומר שרמת המומחיות שלהם גבוהה בהרבה מרמת המומחיות של מי שעוקב אחר השוק באמצעות מחשבה, וקריאת מקורות מידע רציניים הנמצאים בדרך כלל בעיתונות בחו"ל. ההפרש בינם לבין אדם מתעניין שכזה הוא יותר קטן מההפרש ברמת ההבנה של עיתונאים כמו דורפן, ובין מאמני כדורגל ישראלים. אני בטוח שדורפן יודע על כדורגל הרבה יותר מרוב המאמנים בארץ, והיתרון שלהם קיים רק ביחסים עם השחקנים, וניהול המעשי של הקבוצה.

הבעייה העיקרית של רוב בתי ההשקעות היא הסירוב שלהם ליטול כל סיכון, והסיכון העיקרי שלהם הוא לחרוג מהקונסנזוס. אדם המוכן לטול על עצמו את האחריות בנהול כספו, יכול לעשות זאת מצויין באמצעות תעודות סל, וכך לחסוך עמלות מיותרות. היכולת העיקרית הנדרשת ממנו, היא לא לעשות צעדי פאניקה בזמנים קשים.

צור שפי 28 במרץ 2011

הייתי עסוק, חזרתי ואתי הקושיות :-) מה זה תעודות סל?

גיל שלי 28 במרץ 2011

תעודה שנסחרת כמניה, ועוקבת אחר מדד כלשהוא, כמו מדד הבורסה בתל אביב (תל אביב 25 – זה 25 המניות הגדולות בתל אביב)

נתי 28 במרץ 2011

כרגיל באיחור, אבל מוטב מאוחר.
אני שמח לקרוא מה שהיה אצלי בתור תחושות בטן (הניתוק הגובר והולך בין הריאליה לשוק ההון) אך לא מספיק מוגדר.
זה לא ייתן לי מענה לאישתי שמתלוננת למה כולם עושים משהו עם הכספים, ורק לי חסכונות שמרניים, כיוון שהיא כנראה לא תקרא את הפוסטים כאן, אבל לפחות זה מחדד אצלי את ההצדקה לריחוק מסויים מהשוק.
בהתחשב בכך שלאדם הרגיל אין זמן וכוח להשוות את השוק הברזילאי להודי, אז יש היגיון להישאר מחוץ למשחק – ואשמח לשמוע אם לא הבנתי אותך טוב.
אבל אני רוצה להוסיף את השני פני שלי: כרואה חשבון, מה שתיארת כאן, כניתוק של עולם שלם מהמציאות אותה הוא אמור לתאר, קורה באופן חד משמעי גם בדוחות כספיים, שכיום מדווחים עפ"י כללי IFRS.
אני לא רוצה להאריך, אבל למי שמכיר זה כל כך ברור, בשם שיטות שווי הוגן ועוד שינויים כאלה ואחרים, אין היום אחידות בדוחות החברות המדווחות, אין עקיבות בגין שינויים תכופים, וכל השיטה יוצרת מערכת שלימה של רווח והפסד המנותקת לחלוטין מזו האמיתית בפועל.
לא יודע למה אבל ברור לי שמדובר כנראה בתהליך עמוק יותר, וייתכן שזה רחב יותר גם מעבר להתנהלות שוק ההון, וחשבונאות, אלא במדעי חברה נוספים.

עמית פרוס 28 במרץ 2011

נתי,אתה יכול להגיד לאשתך שכולם מדברים על ה30 אחוז שהם עשו ב2009,אל שכולם גם שוכחים את ה30 אחוז שהפ הפסידו ב2008….
ככה זה בני אדם,הם בדרך כלל מדברים רק על הרווחים.מהנסיון שלי יש מעט מאוד אנשים שאם תבדוק אותם כמו שצריך ,מצליחים להגיע ל10 אחוז בשנה למשך שנים

גיל שלי 28 במרץ 2011

נתי – באולימפיאדת בייג'ין צפית בתחרויות השחייה, למרות שידעת שבגדי הים משפרים את התוצאות, ולא ההתקדמות ביכולת השחייה בעולם. הדבר החשוב הוא שהתקן יהיה משותף לכולם, והידיעה על העיוותים הקיימים. כל מומחה יודע שהתחום שלו הרבה פחות מבריק מהעטיפה החיצונית. כיום קיים נתק בין התוצאות לכלכלה בגלל מדיניות הבנק המרכזי האמריקאי. גם בכללי החשבונאות באמריקה נעשו שינויים חדים בתוך המשבר, כדי שהדו"חות ייראו טוב יותר. מה שחשוב יותר מהדו"חות הוא הקריאה שלהם בתוך הקונטקסט. דווקא בתור רואה חשבון אתה יודע את השטיקים, ומסוגל לברור את המוץ מהתבן.

השקעות בסופו של יום זה כמו קרב אגרוף. המטרה היא להישאר עומד לסיבוב הבא. את נכנס לזירה, ולפני שאתה מחפש לתת נוק אאוט, אתה שומר על עצמך שלא תחטוף אחד. אבל, אם רק תשמור על עצמך, ולא תחפש להחטיף, אתה חושף את עצמך ליותר מכות, ובסוף תחטוף. החכמה היא לשמור על איזון. יש זמנים שצריך להישאר בעמדות שמרניות, אך ישנם זמנים אחרים בהם אכן התוצאות מעוותות, אבל צריך להשתתף בחגיגה. ייתכן שזמנים כאלה יגיעו אחרי שהפד יפסיק את התכנית, ואולי כבר הגיעו במדינות אחרות בעולם

נתי 28 במרץ 2011

דווקא הדוגמא שהבאת היא טובה, כי יכולת להסתכל, אבל זה איבד הרבה מהטעם,
בעיקר בהקשר של שיאי עולם וכד' (להבדיל מתוצאות המקצים לצורכי קביעת המנצחים) ועובדה שבסוף חזרו לבגדי הים הרגילים.
האחידות היא לא חזות הכל, וגם אם כולם לצורך העניין עוברים למדוד נכס מסוים עפ"י שווי הוגן, הרי שמעריכי השווי שונים, הסכום אותו הם מקבלים ממזמין העבודה משתנה (כיום, להבדיל מהפיקוח על רו"ח מבקר, נושא הערכות השווי פרוץ לחלוטין, כיכרגיל הרגולציה עוסקת בבעיות של אתמול) וכן הלאה.
בסופו של יום התוצאות הופכות יותר ויותר מנותקות מהמציאות.
זה מעבר לידע של מומחה כלפי תחום ההתמחות. אם תרצה – בכללים הישנים היה אפשר להפריד את המוץ מהתבן. היום המוץ הוא רכיב כל כך מרכזי שאי אפשר להפריד אותו, הוא בליבה.

גיל שלי 28 במרץ 2011

אני מסכים איתך לגמרי לגבי הבדיחה של תיקון החוק לייפוי הדו"חות.

גיל שלי 28 במרץ 2011

הפתרון שלי הוא להשקיע בתעודות סל, לא לבחון חברות ודו"חות בכלל.

IDO. Melbourne 28 במרץ 2011

תודה על עוד פוסט..

העלת את שוק הקומודיטיס. אני לא מצליח להבין מדוע מחירי החיטה נקבעים בניו יורק בעוד שכל מדינה יכולה לייצר בעצמה חיטה?

במקצועי כיצרן אופנה, עלו מחירי הכותנה בסין (30%-40%) אך המחירים בהודו לא נפגעו, למה זה? (גם בביהר וגם במרכז סין היו הזנה שיטפונות)

עוד נקודה לקולוניות לשעבר. זה די ברור לי כיוון שהמקומות האחרונות להתיישבות הם המקומות עם הכי הרבה משאבים לא מנוצלים.
ברזיל עם תעשיית הסוייה (אקס שטחי צפון האמזונס).
ואוסטרליה עם מחצבי הברזל (אזור הפילברה הבלתי נגמרים).

הזכרת את דרכי הפעולה של יפן מול ארה"ב אל מול ה GFC. ראש הממשלה אצלנו חילק לתושבים כסף (ב-2 נגלות של 1000$ לאדם, ואח"כ $2000 לבעלי עסקים), מה דעתך ככלכלן על הצעד הזה?

גיל שלי 28 במרץ 2011

אני יודע שבהודו הם מגבילים ייצוא של כותנה, כדי לשמר מחירים נמוכים שם. אין סיבה אמיתית שמחירי החיטה נקבעים בניו יורק פרט לכח של התעשייה הפיננסית בארה"ב. פעם קופות גמל ומשקיעים מוסדיים גדולים בארצות הברית, חשבו שקומודיטיס יכולים להוות גיוון על תיק ההשקעות שלהם. ברם, ברגע שהפכו את הקומודיטיס לנכס סחיר כמו מניות, כל הגיוון הלך פייפן. כיום הם מתנהגים כמו מניות לכל דבר. דרך אגב גם הודו עם משאבים פחותים נמצאית במקום כלכלי טוב יותר ממרבית מדינות העולם המפותח. זה לא רק המשאבים, זה גם היכולת להתקדם מהר יותר מנקודת זינוק נמוכה יותר.

אתה מעליב אותי, אני לא כלכלן. בכל מקרה, ראש הממשלה אצלכם עשה את מה שמנהיגים רבים בעולם עשו תוך כדי המשבר. כדי לשמור על הצריכה, סיפקו כסף לצרכנים. העיניין הוא שבאוסטרליה זה מצויין, לא בטוח שבמדינות אחרות זה מתאים.

אביאל 28 במרץ 2011

שאלה שתמיד הטרידה אותי בכל הנוגע לשוק הסחורות שציינת, האם בכלל מישהו מהקונים באמת משתמש במה שהוא כביכול קנה ? או שזה רק סחר בין אנשים ועוד סוג של עמלה למי שבאמת קונה את הסחורות ? תודה !

גיל שלי 28 במרץ 2011

אביאל – יש ויש. יש חוזים לא למסירה, יש חוזים עתידיים, יש אופציות, יש תעודות סל ממונפות. בזהב הם מחוייבים להחזיק את נכס הבסיס

אביאל 28 במרץ 2011

אריאל – כל העניין בכלל של כסף הוא מציאות מדומיינת, בערך כמו כל התרבות שלנו, למדתי שנה שעברה קורס שנקרא מבוא להיסטוריה עולמית, שסיימתי אותו הרגשתי שהכל בערך הוא שקר אחד גדול, כולל כסף, אבל זה בדיוק מה שישיאר את העניין ״בחיים״. קח לדוגמא את עניין האשראי, אם מחר בבוקר כל האנשים בעולם ילכו לבנקים וימשכו את הכסף שלהם, אחרי 7-8 (והייתי כאן לארג׳)אחוז הראשונים הכסף יגמר, כל הכלכלה מבוססת על ראייה ארוכת טווח עם ציפיות חיוביות ופשוט צריך להשלים עם זה.

יונתן ארבל 29 במרץ 2011

גיל שלי…
צריך לבוא מרוכזים לטורים שלך…
(:

הם מצויינים, כיף לקרוא!

גיל שלי 29 במרץ 2011

יונתן – תודה

אביאל – מה שאמרת לאריאל נכון, אבל דווקא בגלל זה הכלכלה בנויה על אמון. זו הסיבה שהמשחק שהפד משחק עכשיו הוא כל כך מסוכן. החוסכים מקבלים על עצמם את הסיכון לשים את החסכונות בבנק, כי יש ביטוח של הממשלה. אם הבנק יפול, הממשלה תדאג שהכסף לא יעלם. כאשר הבנק המרכזי דואג להשתמש בכח של הממשל כדי לכוון את לוח התוצאות, רבים לא מאמינים לתוצאות. ואז ייתכן שרבים יתרחקו מהמשחק.

דרך אגב ברמות המינוף של הבנקים באירופה ובארה"ב המפולת תגיע הרבה לפני השמונה אחוז הראשונים, יותר כמו ארבעה אחוז. זה מה שכמעט קרה בספטמבר אוקטובר 2008.

Comments closed