סיכום השבוע בליגת שוקי ההון: תכנית המשחק של ברננקי

kevin severud cc license

רבים חושבים שלומברדי הוא מאמן הפוטבול הגדול בכל הזמנים. אני בטוח שישנם לא פחות אשר מאמינים שוולש זכאי לתואר זה.

לאלו שאינם עוקבים באדיקות אחר הפוטבול האמריקאי אספר ששני המוזכרים מעלה הינם מאמני פוטבול אגדיים. לומברדי זכה באינספור אליפויות, יצר את גרין ביי כמעצמת פוטבול, וגביע האליפות קרוי על שמו. ביל וולש המציא את מה שנקרא הווסט קוסט אופנס, ונחשב למח הפוטבול הגאוני ביותר שאימן בתולדות המשחק.

ביל וולש היה מגיע למשחקים כאשר 20 המהלכים ההתקפיים הראשונים היו כתובים מראש. מהלכים אלו לא שונו בעקבות התוצאה, ההתקדמות במגרש, חטיפות כדור, או כל דבר דומה. כיום הרבה מאמנים שיצאו תחת התורה של ביל וולש נוהגים בסגנון דומה.

*

ראש הפד האמריקאי בן ברננקי מכונה על ידי רבים הליקופטר בן. כינוי זה דבק בו לאור הרצאה שלו משנת 2002. בן ברננקי נחשב לאחד המומחים הגדולים ביותר למשבר הכלכלי הגדול בשנות ה30 במאה הקודמת. בהרצאה שלו משנת 2002 הסביר בן ברננקי כיצד יש להמנע מכניסה לדפלציה. דפלציה הינה ההיפך הגמור מאינפלציה. כלומר, במצב דפלציוני מחירי נכסים, סחורות, וממוצע השתכרות נמצאים במגמת ירידה.

למי שלא עוקבים אחר הכלכלה העולמית, ההתמודדות הקשה עם דפלציה בשנות ה30 במאה הקודמת, היתה קשה ביותר. הכלכלה היפנית נמצאית בדפלציה מאז שנות ה90 במאה הקודמת, ועדין לא יצאה ממצב זה. ברננקי פירט בנאום בשנת 2002, הרבה לפני שחשב שימונה לראש הפד האמריקאי, את שורת הצעדים שיש לנקוט על מנת להמנע מכניסה למצב זה.

*

נאום זה זיכה אותו בתואר הליקופטר בן מאחר וברננקי טען שניתן למנוע כניסה למצב של דפלציה, ויש למנוע מצב זה בכל מחיר. הוא אף הגדיל והוסיף שאם צריך, אפשר לשפוך מזומנים מהליקופטר על הציבור על מנת שזה ישוב לחנויות ויצרוך. ההקשר לביל וולש הוא, שכאשר ארה"ב נכנסה לאיום של משבר דפלציוני, בסוף שנת 2007, רבים התרשמו מהחדשנות של הצעדים שנקט ברננקי, ואף הופתעו מצעדים אחדים.

אולם, כל מי שהכיר את הנאום שלו משנת 2002 ידע לא רק איזה צעדים ינקטו, אלא גם את הסדר שלהם. ברננקי נהג בדיוק כמו ביל וולש. הוא דבק בתכנית סדורה, וביצע צעד אחר צעד את הנאום המפורסם שלו משנת 2002. מומחים רבים סבורים שברננקי אכן הצליח במשימתו, ומנע מהכלכלה הגדולה בעולם כניסה למצב דפלציוני בזכות התכנית המבריקה שלו.

*

הנקודה המעניינת בסיפור זה היא לאו דווקא יישום הצעדים של הנאום, אלא הנימוק שברננקי נתן לצעדים אלה. ברננקי בנאומו לא הסתפק במפרט של הצעדים, אלא נימק את הרציונאל העומד מאחורי כל צעד וצעד. כאשר אנו משווים את הלוגיקה שעל בסיסה נומקו הצעדים, וכיצד מסביר ברננקי כיום את הצלחת התכנית, אז מתעוררות השאלות.

הנימוק המרכזי לקניית אגרות החוב הממשלתיות האמריקאיות באמצעות כסף שיודפס על ידי הבנק המרכזי היה, להוריד את הריבית לטווח ארוך במשק האמריקאי, כך להשפיע על הריבית של המשכנתאות, ולייצב את צניחת מחירי הבתים. העיסוק במחירי הבתים לא היה אנקדוטלי. צניחת הערך של הבתים ביפן החריפה את הדפלציה במדינה זו, וכך היה גם במשבר הגדול בשנות ה30. האשראי של הצרכן האמריקאי בנוי על עלייה במחירי הבתים. מאחר וכמעט 70% מהאמריקאים הינם בעלי בתים, ההשפעה של מחירים אלה על הרגלי הצריכה שלהם, עולה באלפי מונים על ערך המניות בבורסה האמריקאית, מניות המוחזקות על ידי חלק קטן בהרבה באוכלוסיה.

*

כיום בן ברננקי נותן דווקא את מחירי המניות כדוגמה להצלחה של תכניתו. החזרה לירידה במחירי הבתים בארצות הברית אינה זוכה להתייחסות מהפד. עולה השאלה, האם הלוגיקה של הצעדים חשובה, או ביצוע הצעדים בהתאם לתכנית, והתוצאה בשוקי ההון. אני לא בטוח שיש תשובה ברורה לשאלה זו. אני סבור שמעקב אחרי הנקודות במדדים בבורסה, דומה למעקב אחר מכחולו של צייר. כאשר אנו חוזים בעבודה מתבצעת, אין לנו מושג איך תראה התמונה הסופית. כך גם מדדי הבורסה, תוצאות הביניים המתקבלות, אינן משקפות את התמונה במלואה. תמונה זו תובן רק בדיעבד.

מאידך , למדדים של הבורסה יש השפעה על ההתנהגות של המשתתפים בכלכלה העולמית. מכאן אולי יש צדק להתרכז גם בתוצאות, ולייחס פחות חשיבות לדרך ולהנמקות. בעוד שאני סבור כי הלוגיקה חזקה יותר, אני מבין את הרבים שחושבים שהפסיכולוגיה חשובה לא פחות. זה כמו ההבדל בין לומברדי שהיה אמן המוטיבציה, ובין וולש שהיה אומן האנליזה. שניהם היו מאמנים גדולים, וההצלחה הגיעה ממקומות שונים.

*

ביום שישי יצאו נתוני תעסוקה טובים בארצות הברית. רבים חושבים שמדובר בחדשות טובות לשוק ההון האמריקאי. אך מי שעקב אחר התנהגות המניות ביום שישי, ידע מה חשוב באמת. לאחר פתיחה חזקה, מחירי המניות התחילו לרדת, וירידה זו נעצרה רק אחרי נאום של ביל דאדלי, חבר במועצת הפד האמריקאי. דאדלי אמר שעוד מוקדם לשמוח, ואז המניות חזרו לעלות. אם אתם שואלים למה, התשובה ברורה. אם מוקדם לשמוח, הריבית במשק לא תעלה. זוהי החשיבה האמיתית של הסוחרים בשוק ההון. חדשות כלכליות טובות, עשויות להיות חדשות רעות לשוק ההון, מאחר ומדיניות הכסף הקל של הבנק המרכזי, מדיניות שנועדה להאבק במשבר, עשויה להשתנות.

*

תמונה זו ראינו בשוקי ההון בשוקים המתעוררים בעולם. שוקים אלה נכנסו לירידות שערים כבר באוקטובר שנה שעברה, לאור התחממות הפעילות הכלכלית בשוקים אלה. התחממות זו העלתה את השאלה של העלאות ריבית, וירידות מחירי המניות לא אחרו להגיע. דרך אגב, זו היתה ההתנהגות של השוק בישראל. באופן עקרוני השוקים העולמיים כיום דומים לליגת הפוטבול באמריקה לאחר חוק הסוכנים החופשיים, ומאוחר יותר כניסת תקרת השכר. לפני חוקים אלה, ראינו שושלות. שנות ה80 היו שייכות לקומץ קבוצות בnfc בהנהגת הפורטי ניינרס של וולש. ניתן היה לשמר את הקבוצה גם לאחר אליפות. כך היתה גם הכלכלה העולמית, כאשר ארצות הברית התעטשה, העולם קיבל מחלה קשה.

כיום ההנהגה מפוזרת יותר. לא מדובר על החלפת הפורטי ניינרס בדאלאס קאובויס, כלומר אין העברת המקל מארצות הברית לסין. הכח הכלכלי העולמי מתחיל להתחלק בין הרבה מוקדים, ארצות הברית, סין, אירופה, הודו, ברזיל. לא צפוייה העברת מקל, אלא חלוקת הכח ושינוי הובלה תכוף יותר. על כך אוסיף בפוסט נוסף השבוע. דרך אגב, מחירי המניות בשוקים המתעוררים זוכים לעדנה, דווקא משום שמדיניות הכסף הקל עומדת בפני סיום.

לא היכל ולא תהילה
הנה קיבלת עוד כותרת, פרופסור סטריינג'לאב. מבסוט?

16 Comments

אזי 3 באפריל 2011

לעזאזל איך אתה עושה את זה?
איך הצלחת לקשר ככה בין ברננקי לוולש??

אני צריך לקרוא כל פוסט שלך 3 פעמים
פעם אחד להיות מופתע מהקישורים שאתה עושה ולהתלהב
פעם שניה להבין
ופעם שלישית להנות..

גיל שלי 3 באפריל 2011

תודה אזי.
אשתי קראה פוסט שלי בסוף שבוע והודיעה לי שאני לא מובן כל כך. יש לי על מה לעבוד כנראה

דורפן 3 באפריל 2011

מה שאתה אומר הוא שהשחקנים בשווקים לא משקיעים על פי המצב הכלכלי, אלא על פי התחזיות שלהם לגבי פעולות הממשלה. כלומר יש מצב של בעצם עודף מידע בשוק. השוק פועל בסיטואציה בה הוא יודע מה הנגיד יעשה.

כל זה מבהיר לי דבר אחד. בניגוד לטענות פה נגד פוסטים שונים שהם לא עוסקים בספורט, סקירת שווקי ההון מקומה באתר של ספורט הרבה יותר מאתר של כלכלה. זה משחק שחמט בין משקיעים לנגיד והקשר לאיכות המוצר שמייצר מפעל טרקטורים באוהיו – אפסי.

גיל שלי 3 באפריל 2011

דורפן – הצלחת לנסח במדויק את מה שאני מנסה להבהיר באמצעות ניסוחים מסובכים וכושלים בהרבה. המשחק של הסוחרים לא קשור לכלכלה בזמנים רגילים, ובימים אלה אף יותר. לגבי השקעות – הן כן קשורות למשחק הכלכלי, אבל מדובר בטווחים רחוקים. הבעייה היא שמוספי הכלכלה השונים מנסים לשמור את הפסאדה שהבורסה מתנהלת לפי נתונים כלכליים.

הפר פרדיננד 3 באפריל 2011

פתגם סיני ישן אומר: כשהאדם הלא נכון נוקט באמצעים הנכונים , האמצעים הנכונים עובדים בדרך הלא נכונה.

גיל שלי 3 באפריל 2011

פתגם מקסים, אני לא בטוח שהאמצעים אכן עובדים. מה שבטוח, החברה בוול סטריט מרוצים וזה כנראה מה שחשוב

אזי 3 באפריל 2011

בכלל תמיד נורא מוזר לי שמשווים את היום למה שקרה בשנות ה30
אי אפשר להשוות את היום גם למה שקרה לפני 20 שנה
הפיקוח, הידע, המודעות והסביבה שונים לחלוטין.
אני לא בטוח שב2008 אף מדינה לא פשטה רגל בגלל הנגידים והמדיניות… זה קרה כי כל מי שנמצא בשוק הבין שהעולם נופל לנו על הראש, צריל להשפיל מבט, לקבל את המכה ולקוות להתאושש.

אגב, גם את הספורט היום אי אפשר להשוות לשום דבר. ההגנות היום התחזקו בהרבה אבל עדיין כולם בטוחים שהכוכבים הגדולים מפעם היו מצליחים גם היום.
אני לא בטוח.

גיל שלי 3 באפריל 2011

אזי – קאטו הזקן כבר קבע, אין חדש תחת השמש. באנגלית זה הולך ככה – history does not repeat but it often rhymes . מצטבר אצלנו ידע עם השנים, אבל אחת הטעויות הגדולות שמשקיעים יכולים לעשות, זה להניח שאנחנו חכמים יותר. המרכיב האנושי של מלחמה פנימית בין התשוקות ובין החשש מפני התוצאות, לא השתנה כהוא זה בהיסטוריה האנושית. אנחנו יודעים כיצד לא לחזור על אותן טעויות, אבל אין בעיה לעשות חדשות, וכך לשחזר את המשברים

דורפן 3 באפריל 2011

אזי – אני חושב שזו הלהיטות של כלכלנים להראות שהענף שלהם הוא מדע. כלומר שמשהו שקרה בעבר יחזור על עצמו בסצנריו דומה. בגלל שכלכלה היא הרבה פחות מדע, למשל, מפיזיקה, ההתעקשות על העניין הזה פנטית יותר.

עמית פרוס 3 באפריל 2011

אתה צודק במאה אחוז.סיימתי ללמוד כלכלה לפני כמעט 10 שנים,אני עדיין לא מבין מה לעזאזל כלכלן אמור לעשות…..כלכלנים מעולים בדיעבד,יודעים לפרש מצוין תהליכים שקרו,וזהו.

מנחם לס 3 באפריל 2011

משדה התעופה:

גיל שלי, אני לא מבין בכלכלה, ולא רוצה להבין, רק רוצה שהכסף שאספתי משך כל שנותי כאיש פקולטה והתאסף ב-401-K יספיק לי לשארית ימי.

אז אני לא מבין כלכלה, ולא מנסה להבין כי בגילי המוח רוצה רק לחשוב על אוכל (אבל כל חיי אני בדיאטה מזויינת ואולי הגיע הזמן לומר FUCK-OFF), יציאה לדיג, לטיניות (לצערי עכשיו רק בחזייה בסאות' ביץ'), וספורט.

אבל בספורט אני קצת מבין. לומר שאותו מספר אנשים ייבחר בוולש כמו בלומברדי זה כמו להגיד שאותו מספר אנשים ייבחר בדרקסלר כמו במייקל ג'ורדן. כמובן שאני יודע בדיוק מי זה וולש, אבל תשאל כאן בשדה התעופה 100 אנשים מי זה לומברדי ומי זה וולש, 60% אולי יידעו מי זה לומברדי. וולש? מספר השואף לאפס. אם היית שואל 'בר בריאנט' במקום וולש, או וודי הייז, אולי 25% היו יודעים.

גיל שלי 3 באפריל 2011

מנחם – איפה קראת אותו מספר? קבעתי שיש.

דורפן 3 באפריל 2011

מנחם – רוב האנשים בשדה התעופה בפלורידה הם רד-נקס. הם תמיד יעדיפו את מאמני הפוטבול הקלאסים – מהיידן פריי, נוט רוקני, וינס לומברדי עם המשפטים השנונים והארשת הקשוחה. כאלו שגדלו בחוות תירס או
במפעלי פלדה בפנסלווניה. קשה להם עם אינטלקטואל שהמציא את השיטות החשובות ביותר במשחק באוניברסיטה כמו סטנפורד.

חצי גולדסטאר 4 באפריל 2011

גיל שלי – תודה רבה על הפוסט; דורפן – תודה על הפרשנות.
אבל תיקון ספרותי-היסטורי קטנטן: מי שקבע שאין חדש תחת השמש הוא קהלת, לא קאטו (פרק א, 9). הגרסא האנגלית המשעשעת שציטטת אינה תרגום, אלא משפט בפני עצמו, שמיוחס (בטעות) למארק טווין.

חצי גולדסטאר 4 באפריל 2011

ואם כבר קהלת אז עד הסוף, בברכת שבוע טוב לכל קוראי "דה באזר":
http://www.youtube.com/watch?v=W4ga_M5Zdn4&feature=related

גיל שלי 4 באפריל 2011

תודה על התיקון. מובן שלא התכיונתי שהגירסה האנגלית היא תרגום, אלא משפט נוסף שבא לתאר את אותו מצב.

Comments closed