ליגת שוקי ההון העולמיים: צניחת המטבע האמריקאי

cc david shank_bone license

ברור לכל בר בי רב שאין להשוות בין מספר הנצחונות של מכבי חיפה השנה בליגת העל, ובין הישגי מנצ'סטר יונייטד בפרמייר ליג. הסטנדרט האחיד להשוואה בין הישגי הקבוצות הנ"ל נמצא בצ'מפיונס ליג, שם ניתן לראות את הפרשי הרמות בין האלופה הישראלית, ובין הקבוצות הבכירות ביבשת.

*

כיצד אם כן יש להשוות בין ביצועי שוקי ההון בעולם השנה? גם כאן הסטנדרט האחיד משחק תפקיד לא קטן. לצורך ההמחשה נניח כי המדד האמריקאי המוביל הs&p 500  עלה מתחילת השנה בחמישה אחוז במונחי דולר אמריקאי. האם משקיע ישראלי זכה להנות מעליה של חמישה אחוז בערך הכסף שלו? התשובה היא לא. במידה והדולר האמריקאי נחלש מול השקל בשלושה אחוז מתחילת השנה, הרווח של המשקיע הישראלי הנו שני אחוז בלבד. כאשר משווים בין ביצועי שוקי הון שונים בעולם, יש להשוות בינהם בערכי מטבע דומים. אני אישית תמיד מסתכל על העליות בערכי דולר אמריקאי לשם הנוחות.

*

הצניחה שאנו חווים בשוויו של המטבע האמריקאי בישראל, אינה אופיינית לשקל בלבד. הדולר האמריקאי בשבועות האחרונים צונח מול רוב המטבעות העולמיים, פרט לין היפני. צניחה זו הנה תוצאה ישירה של מדיניותו של הפד האמריקאי, הן בהורדה ישירה של ערך המטבע האמריקאי, והן בלחצים על מחירי הסחורות העולמיים. העלייה במחירי הסחורות מובילים נגידי בנקים מרכזיים רבים בעולם להעלות את ריבית המטרה לטווח קצר במדינתם. כך נוצרת האפשרות ללוות דולר אמריקאי בריבית אפסית, להמיר את הדולר למטבע אחר, לצורך הדוגמה מטבע ברזילאי, להפקיד את המטבע הברזילאי בפקדון, ולקבל למעלה מעשרה אחוז ריבית. לפעולות אלה ישנו שם מקצועי מקובל בקרב המשקיעים העולמיים, carry trade. זו דרך מקובלת אצל קרנות רבות להרוויח כסף בצורה עקבית.

*

הבנק המרכזי האמריקאי מרוצה מאוד מהחלשות המטבע המקומי. מוצרים המיוצרים באמריקה נהיים זולים בכל מקום אחר בעולם, וכך ישנו תמריץ לשירותים לתעשייה האמריקאית במכירותיהן העולמיים. לעומתם מכוניות גרמניות נמכרות באמריקה באותו שווי דולרי, ולכן יצרני המכוניות הגרמניות מרוויחים פחות כסף על כל מכונית שנמכרת, שכן בערכים דולריים, המשכורות באירופה נהיות יקרות יותר, בעקבות התחזקות האירו מול הדולר.

*

לתופעה זו ישנה השפעה רבה גם על הישגיהם של המשקיעים העולמיים בשוקי ההון. גם אם שוק המניות הברזילאי עלה פחות מזה המקביל לו בארצות הברית, בעקבות ההתחזקות של המטבע הברזילאי אל מול המטבע האמריקאי, המשקיע הזר נהנה מתשואה עודפת בברזיל. בדיוק כמו שנשווה בין מכבי חיפה לבין מנצ'סטר יונייטד בהתחשב בפערי הרמות בליגות המקומיות, כך יש להשוות בין ביצועי שוקי ההון בהתחשב בביצועי המטבע.

*

לאחר הפוגה קצרה שהחלה פחות או יותר באוקטובר שנה שעברה, ונמשכה עד למרץ השנה, השקעה בשוקי ההון במדינות המתפתחות, חזרה להניב תשואה עודפת על פני השקעה בארצות הברית. כפי שהזכרתי בפוסט הקודם, המצב העולמי השתנה בעקבות תעשיית תעודות הסל העולמיות. ניתן להתייחס לתעשייה זו בדיוק כמו לתקרת השכר בליגת הNFL. לפני תקרת השכר בשנות השמונים, היה ברור מי הן הקבוצות המועמדות לזכייה בסופרבול מדי שנה. לאחר תקרת השכר, קבוצות כמו הניו אורלינס סיינטס מגיעות משום מקום, ולוקחות את הסופרבול ללא כל אזהרה מוקדמת. גם השמירה על מסגרת הקבוצה האלופה נהיית קשה יותר, ולכן קבוצות ממעטות לזכות ברצף בתואר האלופה בליגה.

כך קורה גם בשוקי ההון העולמיים. בשנות השמונים, ובשנות התשעים, הסיכון בהשקעה בשוקים מתעוררים היה ברור לכולם. השקעה בשוק הון כמו השוק הברזילאי היתה אפשרית רק לבעלי הון גדולים, וההימור היה גדול. המהמר היה יכול לזכות בתשואה אדירה או לאבד את כל כספו. כאשר ארצות הברית השתעלה, השוקים המתעוררים לקו במחלה קשה, וההפסדים הגדולים לא אחרו לבוא. מאז משבר מניות הטכנולוגיה בשנת 2000, וגם בעקבות התפתחות תעודות הסל העולמיות, ההבדלים בסיכון בין השקעה בשוק המניות האמריקאי לבין זה הברזילאי לדוגמה, אינו ברור עוד.

*

תעשיית תעודות הסל (מניות הנסחרות בשוק ההון, ותפקידן לשקף את עליית ערך מדד מניות הבווספה הברזילאי לדוגמה, בצירוף שינוי ערך המטבע) אפשרה חשיפה של משקיעים בכל רחבי העולם לשוקים עולמיים מגוונים. מאחר והכסף זורם לשוקים אלה בקלות רבה יותר, הם מתנהגים בצורה דומה יותר לשוק ההון האמריקאי. הסיבה ששוק המניות האמריקאי היה בטוח יותר קודם להמצאת תעשייה זו, נבעה גם מהפערים בהתפתחות הכלכלה האמריקאית אל מול הכלכלות המתפתחות, אך גם בגלל שבשעת מצוקה, המשקיע ידע שיוכל להוציא את הכסף מאמריקה, בעוד שבמדינות המתפתחות האיום היה לאיבוד כל הכסף שיישאר תקוע במדינה. איום זה הוסר עם המצאת תעודות הסל.

בדיוק כמו שהימור על אלופה בNFL הנו המור שונה לחלוטין בעקבות המצאת תקרת השכר, כך גם קביעת המסוכנות של שוקי הון שונים הנה שונה לחלוטין כיום, אל מול המצב שכולם הכירו לפני המפץ הגדול בתחילת שנות ה2000. משקיעים עולמיים רבים כבולים בתזות המיושנות לגבי הערכת המסוכנות של שוקים שונים לאור מוסכמות העבר. מסרו להם שתקרת השכר העולמית שנתה את הכללים.

סטיב היקר (לא אתה, אתה)
עטרת ראשינו

29 Comments

IDO. Melbourne 10 באפריל 2011

אני לא מסכים אם הניתוח שלך.

מאז המשבר הבנק הפדרלי מדפיס דולרים כאילו אין מחר ושוחק את ערך הכסף של עצמו.

פרמטר עיקרי בקביעת ערך מט"ח זה יבוא מול יצוא, תחליף את הערך יצוא במכירה של הדולר ויבוא בקניה של מטבע חוץ תחת תנאים של כלכלת שוק חופשי, ותראה את גודל הברוך של המשק האמריקאי. היבוא גדול בהרבה מהייצוא. אפילו הדפסה של אג"ח ומכירה בשוק העולמי (יצוא אג"ח = מכירה של דולר אמריקאי) לא עוצרת את המגמה.

אני חוזר על דבר שפירסמתי פה ואולי הקוראים לא יודעים. הספקים הסינים, ההודים והבנגלדשים שלי (מפעלים) נותנים לי הצעות מחיר במטבע סיניאירופאי או אוסטרלי ורק חלק עדיין ב USD . זה אף פעם לא היה ככה בעבר.
השוק העולמי מאבד את האמון בכלכלה שהיתה אי של יציבות 50 שנה.

וכאן אני מגיע למה שאולי התכוונת בטור. הפדס מנסים להגדיל יצוא (בצורה של: מכירה של מניות אמריקאיות והעלאת שווי ה SP), אבל המשקיע העולמי הולך לאלטרנטיבות של מניות סל.

האם לזה התכוונת?

גיל שלי 10 באפריל 2011

אנחנו לא חלוקים לגבי הסיבות לחולשת הדולר. אני ניסיתי להבהיר שארצות הברית אבדה כח יחסי מול שוקים אחרים, המפלס כיום אחיד בהרבה. החלשת הדולר עוזרת לפד גם בביטול איום הדפלציה, וגם בהגברת התחרותיות של החברות האמריקאיות. כמובן שהמחיר הוא איבוד אמון בדולר, ולחצים אינפלציוניים עולמיים.

IDO. Melbourne 10 באפריל 2011

הבנתי אותך,

מה לגבי המחיר האלטרנטיבי של הדיפלציה. כשטלויזה מסין תעלה במקום $500 לצרכן, $700 לצרכן רק בגלל שערי מטבע.

או שמהאזרח הקטן לא אכפת להם?

אולי תסביר לי (ולשאר הקוראים) מה המטרה לטווח ארוך בהורדת שער המטבע? או שזה משהו שנכפה אליהם?

עמית פרוס 11 באפריל 2011

אני חושד שהאמריקאים ישתמשו בדולר הנמוך-בסופו של דבר-להקטין את החוב שלהם מול סין ויפן.
או שאין להם שמץ של מושג והם מתגלגלים כמו מיידוף עד שיגיע הפיצוץ…

גיל שלי 10 באפריל 2011

בשביל שהסיני יוכל להעלות מחיר צריך צרכן אאריקאי שישלם. לצרכן אין יותר כסף, ולכן המחירים של מוצרים אלקטרוניים, מכוניות ועוד לא עולים באמריקה. אם היה אפשר לאכול איפד המצב של הצרכן האמריקאי היה מצוין. אני לא בטוח שיש כאן חשיבה לטווח ארוך.

חלפס 10 באפריל 2011

תודה רבה על הפוסט.
בקשר לשאלה של עדו ממלבורן – מתי יבינו המריקאים שהם חייבים להוריד את הצריכה הפרטית? ממה שאני זוכר מהאוניברסיטה, ירידה בתוצר חייבת איזון מהצד השני של המשוואה(כי נראה שהצריכה הציבורית ההשקעות ועודף הייבוא לא קטנים).
במילים אחרות, מתי יימאס לגרמנים להפסיד על הצרכן האמריקאי?

גיל שלי 10 באפריל 2011

אני חשבתי שינצלו את המשבר לשם איזון הכלכלה העולמית. באותה מידה שהצרכן האמריקאי צריך להתחיל לחבוך, הצרכן הגרמני צריך לבקש אשראי. אולי כולם מחכים למשבר הבא

עמית פרוס 11 באפריל 2011

לא כל כך פשוט לחנך ציבור כל כך גדול לשנות הרגלים של 50 שנה…זה בטח לא יבוא בשנה או שנתיים,אבל אני משוכנע שהמעמד הבינוני האמריקאי מתחיל להבין את הברוך,ואם הוא עוד לא התחיל,אז אוטוטו הוא יתחיל.

moby 10 באפריל 2011

כולם מחכים למשבר הבא….
אין לך מילות עידוד טובות יותר…
החזון של פרץ נפרץ, שכר המינימום הוא כבר 1100 דולר ויעלה בעתיד. לא שיש מה לעשות איתם……….

יואב 10 באפריל 2011

אם היית מחליף את מקבלי ההחלטות הכלכליות בכל מיני צמתים קריטיים במהמר עם קוביה, היית מקבל תוצאות פחות טובות ממה שהמצב הכלכלי כיום ?

גיל שלי 10 באפריל 2011

יואב – הטיפול במשבר מורכב משני שלבים. החולה קרי הכלכלה העולמית חטף בספטמבר 2008, כאב איום שנבע ממחלה קיימת. הפד טיפל מצוין בכאב, כאב שהיה עשוי להכריע בעצמו את החולה כמו ב1930. (הכאב מדמה את התיבשות הקרדיט העולמי באחת). מאז במקום לטפל במחלה, ממשיכים לטפל בסימפטומים. אם קוף היה מצביע על החלטות מתוך רשימה, החולה היה עשוי להתמוטט מהכאב. לאחר שעברנו את השלב הזה, הקוף לפחות לא היה שוקל שיקולים לשמירת האגו.

יואב 12 באפריל 2011

אתה יכול להצביע על החלטות שנבעו יותר משמירה על האגו ופחות משיפור המצב הכלכלי?

גיל שלי 12 באפריל 2011

ההחלטה על QE2. ברננקי בנאומו ב2002 ציין הרבה סיבות להדפסה הראשונה. אף אחת מהן לא היתה העלאת המחירים של מניות בבורסה. ההדפסה השנייה הגיעה לאחר הירידות שהגיעו כתוצאה מסוף ההדפסה הראשונה. במקום לבחון מה קרה כתוצאה מהדפסה ראשונה, ולחשוב על דרך שתשפיע ישירות על ייצוב מחירי בתים, הורדת ריבית על הלוואות ארוכות, והחזרת האיזון לכלכלה העולמית, ברננקי בחר בפתרון הקל לשמירת שמו הטוב כנגיד. הוא עצמו דיבר על כך שהמשבר הגיע כתוצאה מעודף החסכונות בסין, גרמניה, ועוד מדינות. באמצעות ההדפסה השנייה הוא דאג שהמניות לא יתרסקו שוב במשמרתו, אך נטש את המאבק האמיתי לייצוב כלכלי. גם כל הסיפור של חילוץ aig, בתמורה מלאה לבעלי ההתחייבויות של החברה (בעיקר הצילו את גולדמן), לא זכה להסבר רציני. הוא לקח החלטה תחת לחץ (שר האוצר פולסון היה מנכ"ל גולדמן בתפקידו הקודם) ועשה הכל להצדיק החלטה מגוחכת.

על השטויות של גייטנר ארחיב אם תרצה

יואב 12 באפריל 2011

אשמח אם תרחיב. אין איזשהו מנגנון בתהליך קבלת ההחלטות שמקטין את משקל האגו ומגדיל את משקל החשיבה הנקייה ?

גיל שלי 12 באפריל 2011

אם תמצא מנגנון כזה, תקבל פרס נובל. אצל כולנו האגו משפיע, וצריך לנסות להשאיר אותו בצד. ברננקי נלחם על התזה שלו שההרחבה הכמותית עבדה כמתוכנן, והוא הציל את הכלכלה מ1930. מאותו רגע קשה היה לראות אותו מתנהג אחרת מכפי שנהג, וכנראה גם נזכה לראות הרחבה כמותית 3 לאחר עוד ירידות בבורסה.

גייטנר ואובמה רוצים למצב עצמם כמי שהצילו את הכלכלה האמריקאית מהבור. כאמרתו של טוד הריסון (סוחר שהפך לבלוגר מעולה) הם בחרו בסרטן על חשבון תאונת הדרכים. מבחינה מספרית הכלכלה נראית טוב יותר, אם אפשר יהיה להחזיק את השפעת הסטרואידים עד לבחירות הבאות, אז כולם קבלו את מבוקשם. גייטנר סיפר לעולם שמבחני הלחץ נועדו לאפשר שקיפות בשוק האגח"ים מגובי המשכנתאות, כאשר למעשה שמשו ליחצנות לבנקים. הבנקים עדיין יושבים על מכשירים מקולקלים שאין בהם שום שקיפות, ועשויים להטביע אותם שוב. כאשר בוחרים לקבור את הבעיות, העיקר להצטייר כמי שתפקדו היטב, זו בחירה טבעית של אגו על חשבון מהות

גיל שלי 10 באפריל 2011

אתה מוזמן לטעון את טיעוניך המתקנים. אני מת על אנשים שיודעים הרבה יותר טוב, ושמי שלא מסכים איתם טוען טיעונים קלוקלים. הם בדרך כלל מרוויחים המון כסף

IDO. Melbourne 11 באפריל 2011

דרור, הכותבים עושים את זה בשביל הכיף שלהם והכיף שלנו. ואם אין לך משהו חיובי או ענייני להגיד אז אל תגיד.

דוד שלי הלך ללובר וראה את המונה ליזה.איך היה שאלנו אותו. חרא ציור הוא אמר. מזכיר קצת את התגובה שלך.

גיל שלי 11 באפריל 2011

דרך אגב קאק כינוי חדש זה יפה. במידה ואתה מודאג, אני דווקא לא צריך לתרץ חוסר תשואה, אולי תקרא שוב את הפוסט.

אריאל 11 באפריל 2011

אני חושב שמי שמצפה מהאמריקאי להוריד את הצריכה יכול באותה מידה לצפות מהישראלי להפסיק לאכול חומוס. זה חלק מהאופי והתרבות האמריקאית, הנושא של תרבות הצריכה שם (או שמא אני צריך לומר פה), והאמת היא שזה לאו דווקא דבר רע.
תרבות הצריכה האמריקאית, לטעמי, היא זאת שמשאירה את הכלכלה הזאת במקום שלה. אני לא כלכלן, כמובן, אבל כשאני מסתכל על היפנים, למשל, אומה שכבר שני עשורים כמעט לא מצליחה לצאת מהמשבר שבו היא נמצאת, פשוט כי הצרכנים לא קונים כמו פעם – פשוט כי תרבות הצריכה האמריקאית לא הוטמעה אצלם מספיק, אז אפשר לומר שדווקא המצב האמריקאי הוא הבריא יותר.
כן, יש לזה תופעות לוואי שליליות, מן הסתם. ואולי באמת מתישהו האמריקאי ייצטרך להתפכח ולהפסיק לצרוך כל כך הרבה, אבל דווקא העובדה שגם בשיא המשבר הוא עדיין המשיך לקנות ולקנות היא זאת שעזרה למשק האמריקאי להחזיק במעמד שלו ולא להגרר לאיפה שהמשק היפני, לדוגמא, נמצא.
ושוב, זאת הבחנה של לא-כלכלן בעליל, אלא יותר בקטע תרבותי-חברתי. לטעמי, תרבות הצריכה הזאת, שהיא קשה מעט לבליעה לזר שצופה מבחוץ, היא גם זאת שהופכת את ארה"ב לאומה העצומה שהיא.

גיל שלי 11 באפריל 2011

אריאל – העיניין הוא לא הצריכה כפי שאתה רואה אותה. לפני המשבר של שנות ה90 ביפן, מבקרים ראו ווידאו בני חצי שנה בפח, משום שיצאו דגמים חדשים. היפנים לא הפסיקו לצרוך, הם הפסיקו לצרוך באשראי מטורף, ומדובר בעיקר על החברות היפניות. האמריקאי שצורך מכספו לא מהווה בעיה. כאשר האמריקאי ממשכן את ביתו פעמים כדי לקנות מכונית יותר יפה, אז נוצר חוסר האיזון. כמובן שכיום קשה למשכן בתים, אין מי שייתן הלוואה תמורת משכון נוסף של בית, ולכן באופן טבעי עיניין האשראי יירגע. עניין החסכון פה הוא קרדינאלי. האמריקאי היה בטוח שהבית שלו יוציא אותו לפנסיה. היום הוא כבר בטוח פחות, וייאלץ להתחיל לחסוך

גיל שלי 11 באפריל 2011

דרור – 70% מהאמריקאים הנם בעלי בתים (היום קצת פחות). ברור שהרוב קנו את הבתים לא להשקעה. אבל, הם כולם היו משוכנעים שיש להם זכות קנויה, שמחירי בתים ימשיכו לעלות לנצח, ואף פעם לא לרדת. אחוז ניכר מהם משכנו בתים פעם שנייה על מנת להגביר את הצריכה, מתוך אמונה שלהם ושל הבנקים, שמחירי הבתים ימשיכו לעלות. הם גם תכננו להגיע לגיל מבוגר, למכור את הבית ברווח, ובכסף לחיות טוב בפלורידה (ברור שלא כולם, זו הכללה לצורך המחשה). כל הדברים האלה נעלמו. בין אם ירצו ובין אם לא, הם יצטרכו להתחיל לחסוך, וגם הנגישות שלהם לאשראי מוגבלת הרבה יותר היום.

עוד מוקדם לקבוע מה ההשלכות של מצב חדש זה על הכלכלה העולמית, אבל לחשוב שמה שהיה הוא שיהיה, זה לא הפתרון הסביר ביותר.

במידה ותרצה לדון בנקודות באופן ענייני, ולהאיר את עיננו אתה מוזמן. באם אתה מושקע באמריקה, אני שמח בשבילך על התשואות היפות שלך בחודש הנוכחי. מתוך נסיון, כאשר אתה בטוח שאתה החכם היחידי, וכל האחרים מטומטמים, זה הסימן שצריך לבדוק את עצמך, לפני שהכסף נוזל מהכיסים

גיל שלי 11 באפריל 2011

אין ספק שאתה עונה באופן ענייני.

דרור 11 באפריל 2011

קצת קשה להתווכח איתך , ולא בגלל שאתה כזה מוכשר, אלא פשוט אתה מלא סתירות פנימיות. לכל טענה שלך יש טענה הפוכה במאמר עצמו או בתגובה זו או אחרת, אז כאילו איך אמורים להתמודד עם הטענות שלך?
הסברתי לך קודם, יש לך טעות בסיסית בהבנה של השוק האמריקאי, אתה קורא יותר מידי מגזינים אינטרנטיים של כלכלה, אבל לא ממש מבין לעומק את הענינים.
כל התאורים שלך על ברזיל הם פשוט לא נכונים, הבירוקרטיה שם כל כך גדולה שמשקיעים קטנים לא יכולים למעשה להשקיע בכלום שם. המדינה מסואבת ויקח לה הרבה הרבה הרבה זמן עד שתוכל להשוות אותה לארה"ב

עמית פרוס 11 באפריל 2011

לאיפה דיקן הפקולטה לכלכלה בהארוורד הביא את ארצות הברית כבר ראינו…השאלה כמובן ,מי אלו שחוזרים להשקיע באג"ח ארצות הברית?

גיל שלי 11 באפריל 2011

דרור – קח אויר, למה אתה כל כך כועס. אם כבר קראת את האמירה שלי על ההפסדים, אז סימן שאתה קורא את הפוסטים שלי הרבה זמן. למה לך? אני רוכש את הידע שלי ממגזינים אינטרנטיים, לא מכיר את מה שאני כותב עליו, אתה לומד בהרווארד אצל העידית של המרצים, חבל על הכעס שלך.

דווקא מה שאתה מציין לגבי ברזיל זה חלק מההזדמנות. ידעת ששוק המשכנתאות בברזיל הוא 7% מהתל"ג בעוד שבארה"ב גם כיום זה יותר מ200%, איפה ההזדמנות לדעתך? אולי תשאל את המרצים באוניברסיטה בה אתה לומד

דרור 11 באפריל 2011

אני לא כועס, אני נדהם מהיהירות שלך שמלווה בחוסר ידע .
אתה מביא נתונים חלקיים.
אני מניח שהשקעת במצריים כי היו שם הזדמנויות , אבל אוופס, יום אחד הכל נפל .
כשתגדל תבין שככל שהסיכוי גבוה יותר כך גם הסיכון, לומדים את זה בשעור ראשון בשוק ההון בתואר ראשון .
ועוד שאלה – מה עם כל החלקות שבטח רכשת בירח (כי הרי יש שם הזדמנויות מצוינות) ? האם השכרת אותם כבר לבאז אולדרין?
תשמע חבר, אני באמת לא רוצה לרדת לרמת הדיון שלך, אבל בוא נסכם שאתה תמשיך להשקיע כפי שאתה מבין, ואילו אני אמשיך לעשות עליך ועל שכמותך הרבה הרבה כסף!!!!
ולעמית פרוס – מי שמשקיע באגח ארה"ב אלו אותם מדינות שהאדון פה מהלל כל הזמן והם סין ברזיל ועוד ועוד. גם הם מבינות שבסוף יש מעצמה כלכלית אחת בעולם ותו לא.

דורפן 11 באפריל 2011

דרור – די מדהים שגם גסות הרוח שלך וגם כתובת האי.פי שלך דומים לאותו קאק. האם בהרווארד יכולים לספק הסבר למקריות הזו?

עמית פרוס 12 באפריל 2011

דרור-תכונה מספר אחת לכל משקיע/סוחר היא היכולת לספוג הפסדים.
השנייה -ענווה .
צורת ההתבטאות שלך קצת לא מובנת כי אתה לא ממש מכיר את הנפשות הפועלות ולא ממש מכיר את הנתונים.
קשה לי להאמין שבצורה הזו אתה באמת משקיע את הכסף שלך.

אבל אני אנסה כן להמשיך את הדיון -אני מסכים איתך בנקודה אחת.ארצות הברית היא המדינה היחידה בעולם שיכולה מחר בבוקר להחליט שהגיע הזמן להחריב מקום כלשהוא על גבי כדור הארץ,ולצאת למלחמה,ומייד אחר כך להביא חברות אמריקאיות-בעיקר-לשקם את הנזק.
ולכן באמת לאמריקאים יש עוד אפיק להגדיל לעצמם כל מיני פרמטרים שקשורים לתוצר.
אני מצטער לא להסכים איתך,אבל אלא אם לאמריקאים יש שפן כלשהוא,העובדה שהם מדפיסים כסף בכמויות מטורפות תפגע בהם בסופו של דבר.אין אפשרות אחרת

קובי 12 באפריל 2011

דרור אתה דביל

Comments closed