ליגת שוקי ההון העולמיים: נקודת האיזון

החיים בנויים על איזונים. מאותה סיבה, הכלכלה בנויה על איזונים גם היא. השנים 2003-2007 נקראו בפי המומחים שנות זהבה. זהבה […]

cc keith allison license

החיים בנויים על איזונים. מאותה סיבה, הכלכלה בנויה על איזונים גם היא. השנים 2003-2007 נקראו בפי המומחים שנות זהבה. זהבה על שם זהבה ושלושת הדובים, לא חם מדי ולא קר מדי, הדיסה, למי שלא מחובר מספיק לסיפורי ילדותו.

אולם, החיים בנויים גם מפרדוקסים למרבה העניין. דווקא תקופה מאוזנת יתר על המידה, מביאה עמה את זרעי הפורענות. מחד, היזמים ייטלו סיכונים אך ורק בסביבה יציבה וברורה (הכוונה להלוואות). מאירך, כאשר הסביבה יציבה ובטוחה מדי, הסיכונים הנלקחים על ידי היזמים הולכים וגדלים, וכך נזרעים זרעי המשבר. כך אנו מגיעים למשבר שהוציא את הכלכלה העולמית מאיזון בשנת 2008. דווקא משום שהמיתון כתוצאה מבועת מניות הטכנולוגיה, היה כה רדוד, הבטחון בקרדיט גבר, והסיכונים שנלקחו על בסיס הקרדיט הלכו וגדלו, עד ליציאה מהאיזון בשנת 2008.

מאחר והסיכונים היו כה גדולים, המשבר שהגיע אחריהם היה כבד פי כמה מזה שנגרם מבועת המניות, והכוחות שנדרשו למנהיגי הכלכלה העולמית, על מנת למנוע שבץ מוחי פתאומי לכלכלה העולמית היו גדולים ממה שהכרנו אי פעם. ושוב, דווקא משום שכוחות אלה היו כה גדולים, הם בהגדרה מובילים את הכלכלה העולמית לנקודה של איזון קשה יותר.

בשנת 2008 בחודש ספטמבר, חווינו כיצד העולם עשוי להראות ללא קרדיט. הכלכלה העולמית קפאה על מקומה לאחר נפילת ליהמן. מאחר ובן ברננקי הכין עצמו כל חייו לזמן בו משבר 1930 יאיים לחזור על עצמו, הוא נקט את הפעולות שהוא תכנן כל חייו, וכך הציל את הכלכלה משבץ פתאומי. הקרדיט חזר לזרום תוך כמה חודשים, והכלכלה חזרה למסלול סביר. המנהיגים הכלכליים עמדו בפני בחירה, האם אנו בוחרים בתאונת דרכים, או בסרטן. המנהיגים בחרו להקל על הכאב העצום שהיה יכול להכריע בכוחות עצמו את החולה, ובחרו משככי כאבים אשר הרדימו את הכאב, אך החריפו את המחלה. ושוב הנקודה כאן היא האיזון, כאשר משככי כאבים נרשמים, יש לעקוב אחרי התפתחות המחלה, אך כאן המנהגים בחרו לעקוב אחרי סימני הכאב.

כל פעם שהמוניטור רשם סימנים מחודשים של הכאב, המנהיגים הזריקו משככי כאבים חדשים, והאמינו שהזמן הוא שירפא את המחלה. כך קבלנו את הרחבה כמותית אחת, ומיד לאחר סמני הכאב בסוף ההרחבה הכמותית, קבלנו את הרחבה כמותית שתיים. סמני הכאב של סוף הרחבה כמותית שתיים מתחילים להופיע כעת.

*

אך למרבה פליאתם של תושבי ארצות הברית, קיימות מדינות נוספות על פני העולם. ההרחבה הכמותית שנועדה להקל על כאב הדפלציה בארצות הברית, נפחה גם את מחירי הנפט. מאחר ומחירי הנפט משפיעים ישירות על שלל של מחירי סחורות בסיס, מחירים אלה האמירו גם הם. מאחר ומשקל מחירי הסחורות הנו גדול בסל האנפלציה של המדינות המתפתחות, האנפלציה החלה להאמיר במדינות אלה (וגם בישראל).

כאן נכנסת שוב שאלה של איזון. במקרה הקלאסי של עליית אנפלציה הבנק המרכזי אמור להעלות את ריבית היעד במדינה. אך מה רבה הצרה, כאשר הדולר גם כך חלש, והעלאת ריבית תמשוך דולרים למדינה, שיהפכו למטבע המקומי על מנת להנות מפערי ריביות, וכך המטבע המקומי מתחזק. בעקבות התחזקות זו, היצואנים באותה מדינה סובלים, ולכן הנגידים נמצאים בין פטיש האנפלציה וסדן המטבע המקומי. ושוב ניתן לראות דוגמה נפלאה בישראל. האם להעלות ריבית, ולשלם במחיר מטבע מקומי חזק, ודולרים שזורמים חופשי למדינה, והורסים כל סיכוי לתחרותיות של היצרנים המקומיים? או לאפשר בועות נכסים בנדל"ן ואנפלציה גוברת, אשר בעצמם עשויים להוביל למשבר חריף?

לא רק בישראל נאבקים בשאלות מהותיות אלה, אלא בכל השוקים המתפתחים מאסיה, דרך טורקיה, ועד דרום אמריקה.

*

באירופה שאלת האיזון קבלה לבוש שונה. בימים הטובים של זהבה, כל החוליים של מדינות כמו יוון, פורטוגל, ספרד ואיטליה, הוסתרו היטב. הריביות בעולם היו נמוכות, ובנקים גרמנים השקיעו בשמחה את כספם באגרות חוב של ממשלת יוון ביורו, על מנת להנות מריביות גבוהות מעט יותר. באותו זמן היוונים לא חשו כל כאב, וכך החוליים של משק לא תחרותי, מיסים שלא נגבים, וגרעונות גדלים, הוחרפו יותר ויותר. מיד עם היציאה מהאיזון, הבנקים החלו לשאול עצמם את השאלה שלא היתה קיימת עד עתה, האם ממשלת יוון תוכל להחזיר את הכסף? התשובה נראתה לא ברורה.

מאחר והשאלה עלתה, מעטים הסכימו להמשיך להלוות לממשלת יוון. כך הכאבים הופיעו, ופתאום התברר שהמחלה היא כנראה חשוכת מרפא. בפני גרמניה ניצבת דילמה חדשה. האם להזרים בעצמה כספים ליוון, על מנת להציל את הבנקים הגרמנים? אם כן כיצד יגיבו תושבי גרמניה, שכספי המיסים שלהם מממנים את היציאה לפנסיה בגיל 55 ביוון, ואת הכלכלה השחורה במדינה זו.

מאידך, באם גרמניה תחליט לאפשר לגוש היורו לפול, המטבע הגרמני החדש יהיה החזק בעולם, והיצואנים הגרמנים, שהכלכלה הגרמנית תלויה בהם, יחנקו באחת. הכל שאלה של איפה נקודת האיזון.

*

כאן אני מגיע לגדולתו של האיש בתמונה. רבים בקרו את פיל ג'קסון כטקטיקן רדום. כאיש שנסמך על כוכבי על, על מנת להגיע להישגים המרשימים שלו. אך הגדולה של האיש בתמונה היתה פשוטה, אם כי נדירה. פיל ג'קסון ידע לאזן בין הרצון של מייקל לנצח, ובין ההשפעות ההרסניות האפשריות של רצון זה על שאר הקבוצה. הוא אפשר למייקל להיות הוא, בזמן שידע להפנות את האנרגיה החזקה הזאת לתועלת הקבוצה, ולא להריסת המרקם החברתי בה.

הוא חזר על איזון זה גם כאשר נדרש לאזן בין שאק וקובי הצעיר, וגם כאשר נדרש לאזן בין קובי הבוגר ושאר החלקים בפאזל המאוחר יותר. כך יכולנו לראות מאמן שמשקיע עצמו תמידית בתמונה הגדולה, אך פועל ללא הרף בפרטים המובילים לאיזון, הפרטים הנעוצים בנפש שחקניו, ובזה היתה גדולתו. תאמרו שהיו מאמנים טקטיקנים גדולים ממנו, ואני אומר כי הטקטיקה כבודה במקומה מונח. הטקטיקה נועדה לאפשר לחלש יותר לגבור על החזק בדרכים מתוחכמות. גדולתו של החזק שיודע לאזן את כוחו, לא חשובה פחות, ופיל גקסון היה גדול המאזנים.

ליגת שוקי ההון העולמיים: sell in may and get away
ליגת שוקי ההון העולמיים: ספטמבר והדולר

תגובות

  • פאקו

    טור משובח כרגיל.
    אתה טוען שהפתרונות שבוצעו לא היוו יותר מאמצעי שיכוך כאבים. מה אתה חושב שצריך (או שהיה צריך) לעשות?
    ולגבי פיל ג'קסון: מה שמשתמע מדבריך הוא שהוא מלכתחילה יכול להיות מאמן של שחקנים חזקים (מאד) בלבד, היות וכל מה שנדרש ממנו הוא לנתב את האנרגיות שלהם למקומות הנכונים. אני לא מזלזל ביכולת הזאת, אבל נראה שהטיעון שלך רק מחזק את המקטרגים שלו, היות ולשיטתך לא היה לו סיכוי להצליח בקבוצה עם שחקנים (מעט) פחות טובים, מה שהיה דורש ממנו מעט יותר התעסקות בטקטיקה.

  • גיל שלי

    פאקו - לעניין פיל ג'קסון, אני לא רואה כיצד זה מחליש את הגדולה שלו. זה סוג מסוים של מאמן שהוא הטוב בתחומו. יכולת טקטית זה סוג אחר, אז מה?

  • גיל שלי

    לעניין הכלכלה - לדעתי המחלה היא חוסר איזון. האמריקאים היו צריכים לאפשר לברזילאים, סינים, גרמנים, לצרוך באשראי, והם לחסוך ולשלם פחות באשראי

  • יריב

    זו נראית לי גישה מאוד הגיונית, בסך הכל, לדרג לא את "המאמנים הגדולים" אלא את היכולות. כלומר, ג'קסון הוא המאמן מספר אחד בפסיכולוגיה (נקרא לזה כך) בהיסטוריה, ואאורבך היה מספר אחד בבניית קבוצה. שאלת הטקטיקנים היא שאלה מעניינת במיוחד. היות וכלל לא ברור באיזה מובן אפשר להשוות בין מאמנים באופן כולל, זה נראה הרבה יותר הגיוני. לרוע המזל, זה כנראה לא יספק את הצורך של אנשים להכתיר מישהו...

  • מנחם לס

    מי שהיה קורא את המאמר ולא מבין על מה מדובר היה פיל ג'קסון עצמו. אתה נותן לו הרבה יותר מדי קרדיט. הוא ניצח כי התמזל מזלו והיו לו את השחקנים הטובים בליגה גם בשיקגו וגם בלוס אנג'לס. אין כאן כל SOPHISTICATION של ג'קסון. הוא ה-OVERRATED מכולם, אבל גם הבנזונה בר-מזל יותר מכולם. לקחת הסבר כלכלי ולהלבישו על פיל ג'קסון המסכן שכל מה שהוא רוצה עכשיו זה לחלוב עיזים במונטנה זה נחמד, אבל אל-נא תאשימו אותו בדברים שסתם קרו בגלל מייקל ופיפין, ואח"כ שקיל וקובי.

    • אריאל

      זאת פשטנות מאוד גדולה. העובדה היא שלפני ג'קסון לא שאקיל, לא קובי ולא ג'ורדן לקחו אליפויות. גם להפוך סופרסטארים לאלופים צריך לדעת. אפילו אתה היללת את סאפלטורה בטור שלך רק לפני יומיים, באותה מידה אפשר להגיד שזאת לא חוכמה עם כאלו שחקנים

      • שיקו

        מעולם לא הפריע לו לסתור את עצמו ולהגיד שהוא צודק

  • שיקו

    כמו כל הכלכלנים במקום להבין שברננקי הוא מאבות המשבר (הרי הוא בראש הפדרל רזרב מ-2006) שיטו בהם שהוא מאבות הפתרון. זה חשיבה של כלכלן גרוע ולא חברתי בעליל. למשל טיים בחרו בו כאיש השנה 2009. למשבר הזה היתה יכולת אדירה להביא לשינוי חברתי ולהפסקת הקפיטליזם הדורסני בעולם המערבי אבל חוסר מעוף חברתי ופחד משינוי הביא להמשך הניצול כמובן בסיוע בעלי ההון שפתאום נזכרו בציבור (כביכול).

  • צור שפי

    ג'קסון הולך הביתה עכשיו, בין היתר כי מעשה ידיו התרסק. בכלכלה העולמית, אותם אנשים שהיו אחראים למשבר ממשיכים להתוות מדיניות, לינוק מהעטינים הכספיים או פשוט לא לשלם את המחיר. במאמר מוסגר - הסיפור המדהים של דומיניק שטראוס קאהן עם התקיפה המינית בניו יורק נראה לי מתאים בול לאופן שבו ניהלו כרישי הכספים את כלכלת העולם - להם מותר הכל. ועוד דבר - עם כל הכבוד לג'קסון, ויש כבוד, לנהל קבוצת כדורסל זו לא משימה בהקף של למצוא את האיזונים הנכונים בכלכלה העולמית.

    • גיל שלי

      צור - במקרה בפוסט זה לא השוויתי בין צורות הניהול. אך בסופו של יום, האיזונים מורכבים יותר בניהול הכלכלה האמריקאית, אך לא פשוטים גם בניהול אגו של אנשים כמו קובי

    • ניר

      באופן אירוני קאהן זה הוא דוקא סוציאליסט מוצהר (ממפלגתה של סגולן רויאל, יחד עם עוד "סוציאליסט" אחד מישראל, בין השאר), ואפשר לראות אותו ב Inside Job מותח ביקורת על תפקוד מנהלי המשק האמריקני.

  • אזי

    זה אמיתי??

    • גיל שלי

      זה קאק בכינויים שונים.

  • יובל

    גיל,
    באחד הטורים הקודמים שלך המלצת על הfinancial times.
    בהמלצתך נכנסתי לאתר שלהם וקצת לא מצאתי את עצמי...

    יש לך המלצות על טורים שם ובמיוחד כאלה עם התמקדות בנדל"ן?

    לענין פיל ג'קסון, לדעתי הוא המאמן הראשון שהיה מנכ"ל של הקבוצה, הוא ניהל את השחקנים וניתב אותם לנצחון. לתחומים ספציפים (כמו התקפת המשולש) הוא ידע לקחת עוזרים (סמנכ"לים) מצוינים.

    • גיל שלי

      הטורים המעניינים ביותר הם:
      short view
      lex
      martin wolf
      wolfgang munchau
      לעיתים יש להם מוספים מיוחדים על נדלן. תמצא בחלק של markets כתבות על נדלן מדי פעם

  • קובי

    שמשון ממנהטן אתה בית שימוש, יש גם צורת התבטאות. ותפסיק לשנות כינויים בן אדם פאתטי שכמוך, השקעות שעשית עלק

  • מולי

    מאחר ונפש האדם היא לטעמי הסוד הגדול מכולם, הרי אתה צודק, גדולת מאמן היא להכיר ולנווט את נפש שחקניו.

  • שניר

    זה אחד הדברים שסימונס כתב על ג'קסון לפני כמה ימים.
    וזה נכון מאוד.
    פרופסור יש מצב שאתה ממעיט מהיכולת של ג'קסון לנהל אגואים דוגמת
    ג'ורדן , קובי ושאק.
    וההתמודדות שלו עם הד-קייסים נוסח רודמן וארטסט.
    סימונס מסכם זאת יפה ב
    Appreciating the Zen Master in full
    (לא יודע אם מותר להדביק קישור ל ESPN , אסתפק בשם הטור)

  • ירון

    כשפיל ג'קסון הגיע לשיקגו שיקגו הייתה קבוצה של wanbe שכולם הטילו ספק האם מייקל בכלל יכול לקחת אליפות.
    כשפיל הגיע לל"א הם היו קבוצה של לוזרים כשכולם שאלו האם לשקיל יש את זה בכלל.
    כשפיל עזב את שתיהן הן היו אלופות גאות ג'ורדן היה השחקן הגדול בכל הזמנים כשתוית הללא אליפות הוסרה ממנו ושאקיל היה אחד מגדולי הסנטרים בכל הזמנים ולא רק פרוספקט לא מממומש. ודרך אגב ג'ורדן בעצמו, לפי מה שפורסם בשעתו, לא היה מוכן שפיל יעזוב את שיקגו.
    בין לבין הוא לקח שחקן כמו רודמן ששנה לפני זה סאן אנטוניו נכשלה איתו בגדול והפך אותו לאחד השחקנים החשובים באליפויות של שיקגו.
    אז נכון, שקשה מאוד לשפוט מאמנים ועוד יותר קשה לדעת מה התרומה של כל אחד ואחד אבל אצל פיל ג'קסון השורה התחתונה קצת יותר מדי בולטת בשביל להגיד שהוא לא מבין כלום.

    ודרך אגב, הגדולה של פיל ג'קסון שמאפיינת מאמנים גדולי היא היכולת שלו לעבוד עם מאמני משנה. הוא לא התבייש אף פעם להביא מאמנים שיעשו את העבודה כשהוא יושב בצד ולא עושה כלום רק מוודא שהטבעת תגיע בסוף.

  • שודד

    נהניתי לקרוא ולהחכים - על נקודת האיזון,
    פוסט מרתק והסבר הגיוני... תודה

Comments are closed.