ליגת שוקי ההון העולמית: ארה"ב=יפן?

בכולנו קיימת אשליית שליטה. מאחר ואנו עוברים את החיים, ולומדים מגיל אפס, שלכל תוצאה יש סיבה, אנחנו משוכנעים שאילו רק […]

בכולנו קיימת אשליית שליטה. מאחר ואנו עוברים את החיים, ולומדים מגיל אפס, שלכל תוצאה יש סיבה, אנחנו משוכנעים שאילו רק היינו נוהגים אחרת, התוצאה היתה משתנה.

עוד אשליה שאנו מכורים לה הנה תדמיות. רובכם בוודאי זוכרים את סדרת הפליאוף בין דאלאס ובין הלוס אנג'לס לייקרס. אתם גם בוודאי זוכרים את הפוסטים שנכתבו פה לאחר שדאלאס ניצחה את שני המשחקים הראשונים בלוס אנג'לס. מומחי כדורסל רציניים כמו זאב אברהמי וגם מנחם לס לא היו מוכנים להכתיר את דאלאס כמנצחת בסדרה. אני מבטיח לכם שאילו המצב היה הפוך ולוס אנג'לס היו מנצחים את שני המשחקים הראשונים בדאלאס, תפילות האשכבה על סיכויי דאלאס היו נכתבות עוד לפני הבאזר לסוף המשחק השני.

מדוע אנו מסרבים להכיר במציאות הנגלית מול עינינו, ושופטים אותה דרך הפריזמה של התדמיות הנעוצות במוחינו? דוגמה אחרונה אקח מסדרת הגמר המשוחקת בימים אלה. כולם משוכנעים שאילו לברון היה רוצה, הוא היה מפתח אישיות המתפקדת בכל מצב. בעוד אף אחד לא כועס על דירק נוביצקי שאינו קופץ גבוה יותר, או רץ מהר יותר, כולם ממהרים לבקר את לברון על חוסר תפקוד לאחר אי הצלחה יחסית. האם אכן מדובר רק ברצון? מה ההבדל בין אי התפקוד של לברון במצבים מסוימים, ובין העובדה שדוויין ווייד אינו יותר גבוה בחמישה סנטימטר?

*

כאן אני מגיע להשוואה בין ארצות הברית ויפן. גדולים וחכמים ממני כמו ביל גרוס, ווורן באפט טוענים שכל השוואה בין הכלכלה הדינאמית ומלאת החיים של ארצות הברית, ובין הכלכלה היפנית הרדומה אינה במקום. בן ברננקי ועוד רבים נוספים משוכנעים כי אילו היו היפנים רק נוקטים בצעדים אמיצים יותר בתחילת העשור האבוד שלהם (זה שכבר נמשך למעלה משני עשורים), היפנים היו נמצאים במצב כלכלי שונה לחלוטין.

לאלה שאינם מכירים את המצב ביפן, התוצר הלאומי הגולמי ביפן בימים אלה, אינו שונה כמעט נומינלית מזה שהיה ב1990 (אין לי סבלנות לבדוק את המספרים המדויקים, אך מדובר במספרים קרובים ביותר). יפן נכנסה לתקופה זו כאשר ב1990 התפוצצה בבת אחת בועת מניות של הניקיי ובועת הנדל"ן ביפן. הניקיי עדין נמצא ברמה הנמוכה בשני שליש מרמתו בשנת 1990, וגם בית שנקנה ביפן ב1990 ב100 עולה היום פחות מ80.

בניגוד לכלכלה האמריקאית, האשראי ביפן נלקח לפני המשבר על ידי החברות, ולא על ידי הצרכנים הסופיים. אך אם נשווה בין התנהגות החברות ביפן, ובין התנהגות הצרכנים בארצות הברית כיום, לאחר המשבר, נראה דמיון מפתיע. רבים סבורים בטעות שהבעיה ביפן היתה מחסור בקרדיט לחברות לאחר המשבר ב1990, בעוד שמסתבר שהבעיה האמיתית היא לא המחסור בקרדיט, אלא הרצון לקחת קרדיט. החברות ביפן מחפשות איך להחזיר הלוואות, ולא איך לקחת הלוואות חדשות.

למרבה ההפתעה מסתבר שהצרכן האמריקאי מתנהג בדיוק באותה צורה כיום. הצרכן הידוע בעולם, זה שהיה מוכן לקחת כל הלוואה שהבנק היה מוכן לתת, על מנת לקנות עוד אוטו, בית קיץ בפלורידה, או השד יודע מה, פתאום מוצא עצמו נזהר לפני שהוא לוקח הלוואה נוספת. מסתבר שכאשר הבית שלך שווה פחות מהמחיר שבו קנית אותו, קשה לקחת הלוואות. באם היינו מסירים את השמות מהמדינות ומשווים בין הגורמים שהובילו לעשור האבוד ביפן, ובין המשבר הנוכחי בארצות הברית, היינו מוצאים קווי דימיון מפתיעים.

אומנם ביפן הבועות התפוצצו יחד, בעוד שבארצות הברית בועת המניות התפוצצה שמונה שנים לפני בועת הנדל"ן, עדין בשתי הארצות היו בועות שהתפוצצו. דמיון נוסף קיים בין התנהגות החברות ביפן לאחר פיצוץ הבועה, ובין התנהגות הצרכן בארצות הברית לאחר פיצוץ הבועה. מסתבר גם שלמרות כל ההמלצות האמריקאיות ליפנים, שלא לדחות את הטיפול באשראי של הבנקים, אשראי ששכב שנים על הדוחות ביפן, גם האמריקיאים מעדיפים לעצום את העינים ולחכות שמחירי הבתים ימשיכו לעלות, ולא להכיר בחובות אבודים על משכנתאות שנלקחו. בדיוק כמו שביפן החוב הממשלתי החל לתפוח כנגד הצטמקות האשראי לעסקים, כך החוב הממשלתי האמריקאי מתחיל לתפוח כנגד הצטמקות האשראי לצרכן.

כמובן שקיימים גם הבדלים. ביפן דאגו לתעסוקה לעובדים, בעוד שבאמריקה דואגים יותר לבעלי ההון. כלומר בעוד שביפן מחירי הנכסים המשיכו לרדת, אך רוב העובדים שמרו על מקום העבודה שלהם, באמריקה ברננקי מנפח את מחירי הנכסים, והעובדים פוטרו ולא מוצאים עבודה חדשה.

בסופו של יום, הדבר היחיד שמונע מלהכיר בכך שארצות הברית מצויה עמוק בתוך עשור אבוד שלה, הוא שילוב של אשליית השליטה, עם אשליית התדמית. האמריקאים משוכנעים שאם רק יעשו את הצעדים שהם המליצו ליפנים לעשות, יותר מהר ויותר חזק, הם יגרמו לתוצאה שונה. בינתים התוצאה היא שברננקי אכן משיג מחירי נכסים גבוהים יותר, אך ספק גדול אם הוא משיג צמיחה חזקה יותר ובת קיימא. הוא שולט בלוח התוצאות, אך פחות שולט בכלכלה האמיתית.

כמו כן, ביל גרוס, וורן באפט, ורבים אחרים משוכנעים שהאמריקאים לא יכנסו לעשור אבוד, בגלל ההבדלים התרבותיים בין ארצות הברית ויפן. אך השאלה העולה כאן היא מה חשוב יותר, תרבות או כללי התנהגות אנושיים. אנחנו כולנו הרבה יותר דומים באינסטינקטים שלנו, ממה שנדמה לנו. כולנו נדחה התמודדות עם קשים עד חוסר ברירה, כולנו ננסה להפיג את הכאב, ולטפל בו על חשבון הטיפול במקור של הכאב. עולה השאלה, האם התרבות היפנית הובילה לעשור האבוד, או שמה מדובר בתהליך כלכלי בלתי נמנע, של יצירת אשראי מנופח יותר ויותר, עד פיצוץ בועת האשראי, ואי יכולת להמשיך להנפיק אשראי בלא מפריע. אם כך הדבר, לא בטוח שההבדל הברור בין היפנים והאמריקאים, שונה מכך שלכולם היה ברור שהלייקרס עוד יחזרו לסדרה מול דאלאס.

ליגת שוקי ההון העולמית: אבטלה בארצות הברית
מי הימר שדאלאס תהיה אלופה?

תגובות

  • דורפן

    דומה למדיניות החוץ-בטחון של ישראל ולדרישות שלה מארצות הברית. למשל התחושה שארצות הברית יכולה הייתה להשפיע על תוצאות המהפכה במצריים.

    • גיל שלי

      דוגמה נהדרת

  • iggy

    למה זרקו את הפוסט החדש הזה בתחתית האתר איפה שאף אדם לא יכול למצוא אותו? לא מעליב קצת?

    • דורפן

      זה קורה כי מערכת דה באזר, שהיא התנדבותית, לא יושבת 24 שעות מול מערכת העריכה לדאוג שכל פוסט יהיה בדיוק בנקודה שאתה רוצה. לפעמים אחד העורכים הולך להתפרנס, וכשהוא חוזר הוא שם את הפוסטים החדשים במקומות שלהם. קבל את התנצלותי.

      • אלעד

        תעשה מה שאנחנו עושים. קוראים את הפוסטים ומגיבים ב-ז-מ-ן שאנחנו מתפרנסים. התייעלות...

        • איתן בקרמן

          תודה על הטיפ אלעד :)
          שלא יהיה לך ספק, או למישהו, שגיל הוא מאושיות דה באזר, ורק שתדע שגם מחוץ לכתיבה הוא איש יקר ומיוחד מאוד.
          רק טוב

  • IDO

    אני חושב שמה שמנחה את היפנים זה: שיווי משקל.
    המחירים הם ריאלים לכלכלה, מחירי הדירות הם ריאלים למשכורות. ין יאנג. אפילו הצונמי האחרון לא דחף אותם לסחרור.

    הכלכלה האמריקאית. (מהעיניים שלי כיצרן ויצואן) היא עוף משוגע. יום אחד מבטלים חוזים, ביום שאחרי חותמים חוזים חדשים, שער חליפין לא צפוי. בקיצור, אין שיווי משקל.

    אני מקווה שהם יסתדרו מהר כי הם שוק חשוב מכדי להפסיד.

  • הפר פרדיננד

    האם אפשר להבין מדבריך שלהחזיר הלוואות זה רע לכלכלה
    ואילו לקחת הלוואות שספק אם תחזיר זה טוב?
    אלן וואטס התייחס יפה למשברים כלכליים
    http://www.youtube.com/watch?v=vvBKR5GPCWc&feature=youtu.be

  • גיל שלי

    הפר פרדיננד - הפתעת אותי. אני לא הבנתי את זה מהפוסט שלי. אני טוען שהאמריקאים חגגו שנים בהלוואות, ועכשיו הם מעדיפים להחזיר אותם על פני הלוואות חדשות. אני מתאר מצב, לא נותן לו ציונים. כשמחזירים כסף, ולא לוקחים הלוואות חדשות, הכלכלה לא מתרחבת באותו קצב בו התרחבה בעת האשראי שזרם ברחובות. זה לא בהכרח דבר רע, להיפך

  • גיל שלי

    דרך אגב קם חיקוי לדהבאזר. סימונס פתח אתר בלוגים בשם grantland. הרעיון דומה לדהבאזר, רק מעוצב הרבה יותר יפה. אחלה בלוגים.

    • יוני

      לסימונס יש אבא עשיר בשם ESPN...

      ואגב, גם אנחנו המגיבים עושים זאת בהתנדבות.

  • מנחם לס

    הרבה אמריקאים (ואני אחד מהם) מוכנים להחזיר הלוואות אבל בצורה שאפשר לעמוד בה. אתן לך דוגמא: קונדומיניום שקנית לפני 6-7 שנים במיליון דולאר, שווה היום 400,000. לקחת משכנתא של 600,000. אתה אומר לבנק "אני מוכן לעשות SHORT SALE. אני מוכר את הנכס בכמה שאוכל עבורך. אם אקבל 420,000, זה שלך, של הבנק, ויש לך דייר חדש שישלם. אם לא, אני נשאר כקונדו חופשי בלי לשלם עד שייזרקו אותי (ייקח בערך שנה וחצי) ואז תצטרך לדאוג בעצמך למכור את הנכס. אז מה אתה מעדיף?
    הרבה בנקים הולכים עם זה, אבל הרוב מתעקשים, ונשארים עם הלוואה שלא שולמה ונכס שהם לא יכולים למכור.

    לדעתי אם רוב הבנקים היו מסכימים לשורט סיילס, הרבה מהמשבר היה ניפתר.

    • amit pros

      מנחם,מבלי להיכנס להשפעה על השוק של כמות אדירה של בתים שתצא החוצה,איך אתה בדיוק מבצע שורט על נכס שו את חייב בכל מקרה?ואיך אתה מונע עסקאות שחציין מתחת לשולחן?

  • גיל שלי

    מנחם - אתה מתאר את הבעיה האמיתית של הבנקים בארצות הברית. הם מעמידים פנים בדוחות שהמחירים בסדר, לכן הם לא עושים שורט סייל. ברגע שיעשו, הם יצטרכו לגייס כסף, וגם להקטין פוזיציות מסוכנות. זו ה דיניות שנקראית extend and pretend

  • ארז (דא יונג)

    מדוע אנחנו שופטים על פי התבניות שבמוחנו? כי ככה המוח שלנו עובד . על פי תבניות.בגלל זה אנחנו ממהרים לחלק לשחור ולבן/טוב ורע - כי זה נותן לנו אפשרות לקבל החלטה מהירה יותר, אם כי לרוב לא טובה יותר.

    בגלל זה קשה לנו להבין שזה אשמתנו כשזה אשמתנו. בגלל זה, למשל האמריקאים שאמרו שהיפנים לקחו את השיטות האמריקאיות ושיכללו אותם, הפסיקו להגיד את זה ברגע שהשיטות האלו הפסיקו לעבוד והתחילו להאשים את המנטליות היפנית.

  • תומר

    אני עדיין די בטוח שהלייקרס יקחו את הסידרה בסוף

  • חדר כושר באשדוד

    להפר - עזוב אותך לא נראה לי שהם רוצים להחזיר הלוואות, חבל

Comments are closed.