ליגת שוקי ההון העולמית: למי ניתנה הנבואה

השבוע האחרון היה שבוע מעניין מאוד, גם בישראל וגם בשוקי ההון העולמיים. אתחיל באחרונים, ואמשיך במצבנו.

*

רבים לא זוכרים, אך בתחילת השנה, הנביאים הכלכליים נבאו קצב צמיחה שנתי של ארבעה אחוז בארצות הברית. עצם מתן הנבואות בעניין זה הוא מרתק. שבוע שעבר פורסמה הערכה ראשונה של קצב הצמיחה השנתי בארצות הברית ברבעון השני, והנתון הסופי של קצב הצמיחה השנתי ברבעון הראשון. מסתבר שלמרות שההערכה הראשונה על קצב הצמיחה ברבעון הראשון היתה1.9%, מסתבר שקצב הצמיחה האמיתי היה 0.4%. אם כן, לא רק שלא יודעים לתת תחזיות, אפילו את העבר לא יודעים לנבא. ההערכה הראשונית לקצב הצמיחה השנתי בארצות הברית היא 1.3%, כלומר אנחנו מאוד, מאוד רחוקים מקצב צמיחה שנתי של 4% בארצות הברית בשנת 2011.

*

אם יש טעויות כל כך גדולות בהערכת הרבעון שעבר, מדוע מתייחסים ברצינות תהומית לנבואות לגבי העתיד הכלכלי? התשובה נעוצה במצבנו הנפשי. כאשר מדובר בכסף, רבים מאיתנו מאבדים את העשתונות. ה"מומחים" הכלכליים נותנים לנו שירותים המסתמכים על תזה מסויימת. התזה באופן כללי היא, הם "יודעים" מה יקרה, והם בניגוד לנו, מבינים מה לעשות.

אנחנו בהתאם לחוסר הידיעה שלנו, מוכנים להפקיד את ניהול כספינו ביד מומחים, וכך למעשה אנחנו מסירים מעצמנו אחריות בנהול משאבינו, ומעבירים את האחריות ל"מומחים", ובתמורה לאחריות זו אנו משלמים אחוזים נכבדים מכספינו. חלק מהסיבה שאנו מוכנים להפקיד את האחריות העצומה בידי אנשים שאנו כלל לא מכירים, היא החשיבה שהם הם יודעים את אשר יקרה.

מי שקורא את הפוסטים שלי אמור לדעת כבר, שאני מעדיף תמיד להתעסק בניתוח המצב הקיים, ולנסות להבין את ההשלכות העתידיות האפשריות. כמו כתבי ספורט טובים, התועלת בקריאת הפוסטים לא אמורה לנבוע מנבואה לגבי המשך עליות או ירידות בבורסה, אלא מהבנת הקבוצות המשחקות, ותיאור של העשוי להתרחש במשחק הקרוב. כל זה, בתוך מסגרת של התפתחויות כלליות בליגה, כלומר מגמות כלליות בכלכלה העולמית, וכוון התהליך בו אנו נמצאים.

למעשה מדובר באותם דברים אשר ידידי דורפן מספק לכל אוהדי יונייטד. כאשר קוראים את דורפן לא מחפשים את ההימור שלו לגבי המשחק הקרוב, וגם אין לו יתרון גדול בהימורים בנוגע לזהות האלופה בליגות שונות, היתרון הוא בניתוח המעולה של המתרחש, והמסגרת בתוכה מתרחשים האירועים. כמו לדורפן, כך גם לאנשי הכלכלה, אין יתרון אמיתי בניבוי העתיד. הסיבה היחידה שאנו מצפים לנבואותיהם בשקיקה רבה, היא הפחד שלנו לאבד את כספינו. פחד זה לא קיים בספורט, ולכן אנו מסתפקים בניתוח המעולה, ומתחרים בדורפן בהימורים, ללא כל רגשי נחיתות.

מנהל כספים טוב, לא אמור לדעת מה יקרה. הוא אמור להבין את התהליכים הכלכליים העולמיים, להערך למספר תרחישים אפשריים בעתיד הקרוב, ולדבוק בכוון הגיוני של הטווח הארוך יותר. לדוגמה, אין צורך לחשוב שאכן לא תועלה תקרת החוב, אך יש צורך להערך בצורה חכמה לאפשרות כזאת.

**

מחאת האוהלים בישראל איננה מחאה על מחירי הדיור, זה זמן. המחאה האמיתית היא על הפערים הכלכליים, ועל כך שגם אנשים העובדים יותר מדי קשה למחייתם, מתקשים לגמור את החודש. הסיבה לכך איננה נעוצה במחירי הדיור, מחירים אלה הם רק סימפטום לבעיה. סימפטום משותף לישראל ולמדינות רבות בעולם אשר כסף זר חם זרם אליהן, בעוד הריבית היתה נמוכה בעקבות המשבר שהחל בשנת 2008, וסיומו אפילו לא נראה בעין.

הייחודי לישראל הוא חוסר הזהות הכלכלית של המדינה. באופן גס, בתחילת דרכנו, מדינת ישראל היתה מדינה אירופית בגישתה. המחשבה היתה שהממשלה צריכה לספק כר בטחון לאזרחיה, בטחון כלכלי, תעסוקתי, פנסיוני, ועוד. בעוד אירופה התקדמה ושמרה את אחריותה לתחומים אלה, גם כאשר רבים מהשירותים הללו הופרטו, בישראל עברנו לדרך אחרת. התחלנו לחקות את האמריקאים, אך בדרך ישראלית טיפוסית של קיצורי דרך.

*

אנחנו מחקים את האמריקאים בשעות עבודה ללא קץ, בימי חופשה קצרים, בפנסיה הנתונה לגחמות מנהליה. לא לקחנו מהאמריקאים את הדברים הקשים באמת. לא קבלנו את הסדר, המשמעת, ניהול התהליכים בצורה יסודית, ומערכת חינוך אוניברסיטאית מהמשובחות בעולם. כמו כן, לא חיקינו את מיעוט קבוצות הלחץ אשר זוכות לשאוב מהמדינה את משאביה באופן ישיר, כמו החקלאים והבנקאים בארצות הברית. בישראל קיימות קבוצות לחץ רבות השואבות את כל יכולתן מהמדינה.

כל זה מתאפשר בזכות המיקוד האינסופי שזוכה לו המצב הבטחוני בישראל. בגלל ה"מצב" אין פנאי לזוטות כמו מיסוי מטורף על השכירים, תנאי עבודה איומים, משכורות נמוכות המשאירות את מרבית הרווחים לבעלי ההון. כל זה כאשר המדינה מחזירה לאזרח הרבה פחות ממה שמדינות אירופאיות נותנות לאזרחיהן. כלומר אנחנו משלמים למדינה יותר מהאירופאים, ומקבלים מהמדינה פחות מהאמריקאים.

*

אם יש משהו חשוב שקורה היום הוא הסטת המיקוד לדברים החשובים באמת. בסופו של יום, אין מחלוקת אמיתית בקרב רוב תושבי ישראל לגבי הצורה הכללית של ההסדר שיתרחש עם הפלסטינים, ושאר מדינות ערב. יותר מ70% מאיתנו יודעים איך ההסדר ייראה, ומקבלים אותו בדגשים שונים של הסכמה.

במידה והבחירות הבאות ינוהלו סביב מס ירושה הקיים בארצות הברית לאנשים המורישים יותר מחמישה מיליון דולר, ולא קיים בישראל. סביב הורדת מס לשכירים, והורדת הטבות של המדינה לקבוצות לחץ שונות. במידה והבחירות יסובו על השאלה, מי יוציא את גופי הפנסיה מידי הגופים המשתמשים בכספים אלה למינוף העסקים השונים שלהם. אם כל זה יקרה, אז אנחנו בהחלט חווים ימים היסטוריים בישראל.

*

נ.ב –  אף אחד עדין לא פנה אלי בקשר לפיזור ההשקעות מקרב הפוליטיקאים, התקוות שלי לשינוי נמוכות מאוד.

מוקדמות המונדיאל: הגרלות (או שיבוצים)
האמריקאים האלו משחקים בדברים של בנות

27 Comments

אזי 31 ביולי 2011

תגיד, בגלל שזה כספים כל כך גדולים, אז אין לי פרופורציה בקשר אליהם.
האם קצבת לימוד לאברכים לוקחת תקציב משמעותי מהמדינה?
האם כמות השרים הגדולה לוקחת תקציב משמעותי? אם יפוטרו 3-4 שרים, האם זה יתרום לתקציב?
האם העלאת מיסוי על סיגריות, סיגארים ואלכוהול תתרום?

או שמדובר על תקציבים קטנים ביחד למיסים שמשלם מעמד הביניים?

גיל שלי 31 ביולי 2011

שרים זה שטויות.
קצבאות זה לא נורא אם שאר החרדים ישולבו בשוק העבודה.
גם כך המיסוי אצלנו הוא מהגבוהים בעולם לשכירים. הנקודה היא איך הכסף מחולק.

פאקו 31 ביולי 2011

מסכים לגבי הכל.
לגבי קבוצות הלחץ: ההשוואה כאן לארה"ב היא מעט לא פיירית, היות וכאן, בגלל האוכלוסיה הקטנה, החלק היחסי של קבוצות הלחץ הוא הרבה יותר גדול מאשר שם. אני מקווה שאחת מהתוצאות של המאבק הנוכחי תהייה הפיכת מעמד הביניים (ואגב העשירון העליון ללא המאיון העליון שייך לקבוצה זו) לקבוצת לחץ, עם כל הקונוטציות השליליות שיש לזה.

IDO 31 ביולי 2011

גיל מה המצב עם מס חברות? (הכסף הגדול באמת)

בשנת 2001/2 (השנה האחרונה שלי בישראל) בתור שכיר/עוסק מורשה מעל 7000 ש"ח עברנו למדרגה של 35% ומעל 10000 למדרגה של 40%. הרוא"ח שלי רשם אותי מעוסק מורשה לחברה בע"מ והוזיל לי את המיסים, זה עדיין אפשרי?

עוד דבר ששמתי לב בכלכלה הישראלית, היא שבמקום להוריד מחירים בשעת משבר, המחירים (סל המצרכים) מתייקרים. תוכל להסביר למה?

גיל שלי 31 ביולי 2011

מס החברות פה נמוך מאוד ביחס למיסוי על השכירים. סל המצרכים היקר נובע מהעליות בעולם בשילוב הכח של רשתות השיווק הגדולות ומחסור בתחרות כמו וולמרט או קארפור

אלעד אחד 31 ביולי 2011

אני לא יודע אם הנתונים מדויקים (כתבה מגמתית משהו) אבל מבדיקה של הארץ עלות השרים שנתפר להם תיק עולה לנו 126 מיליון ש' בשנה. לא ממש שטויות.

גיל שלי 31 ביולי 2011

במונחים של תקציב מדינה, כסף קטן

אלעד אחד 31 ביולי 2011

א. נכון, ועדיין זה כסף רב שיכול להיות שימושי הרבה יותר במקומות אחרים. מה גם שאני בטוח שישנם עשרות מליונים נוספים (לפחות)שאפשר לספר בלי לפגוע בתפקוד משרדי הממשלה.
ב. זו בדיוק הבעיה. כמעט הכל קטן במונחי תקציב מדינה (כולל האזרח), לכן חייב להיות שימוש הרבה יותר אחראי בעניין. כי מה זה מאה מיליון פה מאה מליון שם… אבל יש הרבה מאוד אנשים שבסכומים כאלו אפשר לעזור להם. (אני מדבר ספציפית כרגע על תחום השיקום כי הוא קרוב לליבי והמכרזים המגוחכים שיוצאים ממשרדי הבריאות והרווחה הם לעג לרש ולנכה)

דה גאנר 31 ביולי 2011

10 שרים פחות כפול הכסף הקטן הזה שווה חוק חינוך חובה חינם מגיל חצי שנה, לא ככה?

דה גאנר 31 ביולי 2011

חוזר בי, טעות בהבנת הנקרא, כולם ביחד מבזבזים את הסכום הזה

אריק 31 ביולי 2011

תודה לך. אני עייף מלהגיד בדיוק את זה כבר שבועיים. עכשיו אני אשלח לינק. יש עניין גם עם ציבור הצרכנים והעובדים שגם הם מתנהגים ושואפים בדומה לאמריקאים. גם בעניין זה דרוש שינוי, הרי גם אם יוזילו הכול ב25% ואנשים ימשיכו לצרוך בקצב הנוכחי, הם לא יגיעו לבית. וגם לגבי זה אני פסימי.

נינו 31 ביולי 2011

כל כך מסכים.
ואגב, מה ההערכה שלך (לא נגיד נבואה) לגבי תקרת החוב?

ניר 31 ביולי 2011

להבנתי הבעיות העקריות הן חלק גדול בצבור שמקבל קצבאות במקום לעבוד (לא רק חרדים) ורכוזיות במשק שמונעת תחרות. שתי אלו מתאפשרות בגלל שיטת שלטון שמחלישה את המפלגות הגדולות, ושמה את רוב הישראלים בעמדת נחיתות מול גורמים כמו המפלגות החרדיות, או נוחי דנקנר.

זה האבסורד. הצבור, או לפחות רוב הכותבים כאן, לא קולטים שכש"ידיעות" הופך לעלון המחאה, הוא עושה את זה מתוך אינטרס של נוני והחברים שהממשלה – כל ממשלה – תהיה חלשה. כשיונית לוי מתנפלת על שר האוצר, המשכורת המופרכת שלה ממומנת בזכות העובדה שערוץ 2 קבל מהמדינה רשיוו להדפיס כסף, וגם אותו הוא מפר כשבא לו. ערוץ 10 שפתאום מוטרד מעלות המחיה היה פחות סוציאל-דמוקרטי כשהפר את החוזה שלו עם המדינה ולא הקים מערך שדור, ובכך הכריח את מי שרצה לראות אותו לשלם לכבלים/לווין.

המחאה הזו, שאני מזדהה עם הכעס בבסיס שלה, היא הדבר הכי טוב לבעלי ההון. השוואות למהפכת תחריר הן לא רק דמגוגיות, הן גם שוכחות ששם היה מדובר בהפלת שלטון שמשל במצרים עשרות שנים. פה ממשלה לא סוגרת ארבע שנים. אם תפול הממשלה, מה בדיוק עשיתם? לממשלה הבאה יהיה יותר כוח מול בעלי ההון, או המפלגות הסקטוריאליות?

עופר 1 באוגוסט 2011

אם המחאה לא תתורגם לכח פוליטי למפלגות שיתמכו במדיניות סוציאל דמוקרטית היא לא שווה כלום.

פרננדס 31 ביולי 2011

אחלה מאמר. גיל היית עדיין מדי במונח שיטת קיצורי הדרך… אבל סליחה על הביטוי אבל השיטה הכלכלית שלנו בנויה בצורה מחורבנת לחלוטין, וזה לא שאני קומוניסט! פשוט ישראלים חושבים שקפטילזם זה יאללה שוק חופשי, תחרות, ושהחזק ינצח. אבל זה הרבה יותר מורכב מזה וכנראה שאנחנו חפיפניקים ואין לנו כח להשקיע ולהבין את השיטה.
לגבי הביטחון- חייבם להכיר בעובדות: ישראל מוקפת במדינות לא הכי נחמדות… במהלך שנות קיומה היא חוותה מס מלחמות שחלקן הארי נכפו עליה. לכן זה די לגיטימי וטריויאלי שרוב תקציב המדינה הלך לבטחון.
יחד עם זאת, ישראל לא השכילה להבין את השינויים שחלו במערך הכוחות במזה"ת: נשק ארוך טווח שמותיר את העורף חשוף. מה תעזור עוד חטיבה של טנקי מרכבה מול טיל סקאד אחד בגוש דן?

מנחם לס 31 ביולי 2011

גיל, הלוואי שהיו כאן כמה קבוצות לחץ, או במילים אחרות יותר משתי מפלגות. הרבה דיברו כאן בימים האחרונים על השיטה שאבד עליה כלח (קלח? לך תדע): אילו היתה כאן אפילו רק מפלגה שלישית, המשבר כאן היה ניפטר מזמן. אבל כשמפלגה שלמה – אחת משתיים – צריכה להחליט והיא לא יכולה להחליט לבדה כי לזאת יש רוב ב-HOUSE ולשנייה רוב בסינט, המשבר הוא פי אלף יותר קשה. הוא ייפתר היום או מחר, זה בטוח, וארה"ב לא תפשוט את הרגל, אך היא איבדה את בטחון העולם בה כמדינה שמסוגלת לפתור הכל, ובימים האחרונים דיברו המון על הצורך לשנות את השיטה, שבכלל ה-CONSTITUTION הוא דבר שלעולם לא יקרה.

היום שמעתי כמה פעמים שלחברות הגדולות ישנו הון עתק שהם יכולים להשקיע בצמיחה, אבל כולם מחכים לראות אם אובמה יצליח להקטין את החוב, ושארה"ב תעלה שוב על דרך המלך, דבר שכמה כלכלנים גדולים כאן אומרים שיקרה די בקרוב.

אריק 31 ביולי 2011

את הבעיה עם תחזיות הכלכלנים הטיב לתאר כאן גיל. זה משל תרנגול ההודו של נאסים טאלב. ארה"ב לא תקרוס היא גדולה וחזקה מספיק אבל אף אחד לא יודע אם הולכים לתנופה מחודשת או דשדוש ארוך

גיל שלי 31 ביולי 2011

מנחם – קבוצות לחץ הן לא מפלגות, אלא קבוצות בעלות אינטרסים מיוחדים המשמנים חברי קונגרס ודואגות לעצמן. יש כמובן הרבה יותר משתיים, אך פחות מישראל באופן יחסי.

לעיניין הצמיחה בארצות הברית, שלא יספרו לך סיפורים. חברות לא מחכות בגלל אובמה, חברות לא משקיעות בגלל שהצרכן באמריקה לא חוזר לעצמו, וכנראה לא יחזור כל כך מהר.

מנחם לס 1 באוגוסט 2011

אני יודע. אלא כל הלוביסטים. הם מסתובבים בוושינגטון כמו נמלים. אבל אילו היתה מפלגה שלישית, הכל היה ניגמר מזמן, ולא לפני איזה שעה.

bobo 31 ביולי 2011

http://www.youtube.com/watch?v=20mXNRglfk8&feature=youtube_gdata_player

זה לינק להרצאה של אחד שמבין שמסביר בצורה רהוטה ומדויקת מה מקור הבעיות הכלכליות במדינה.

הוא טועה?

קסיוס קליי 31 ביולי 2011

הוא ממש לא טועה…
סרטון מעולה בובו, כולם צריכים לראות אותו!

תומר חרוב 1 באוגוסט 2011

אכן סרטון מעולה, טוב להדיוטות כמוני שלא מבינים יותר מידי בכלכלה. למי שאין כוח וזמן לכל ההרצאה, הנה סיכום להרצאה אחרת של זליכה.
http://ecoforumhuji.files.wordpress.com/2008/05/zlica.pdf

יאיר 31 ביולי 2011

שמע, זה בזיון של פוליטיקה שאזרח לא מצליח לקבוע פגישה עם מועמד.
והחזקתי משלי עד עכשיו…

עופר 1 באוגוסט 2011

ברור שיהיה מישהו שיצא נגד שלי
ככה זה שכאתה מציב אלטרנטיבה.

יאיר מ 1 באוגוסט 2011

ישראל כבר כמה שנים לא קרובה לרמת המיסוי האירופאית. מס ההכנסה בישראל הוא מהנמוכים במדינות הOECD.
אני מסכים עם הניתוח הכללי שלך אבל מה שנשאר לנו מאירופה זה את הבירוקרטיה (שלא עובדת טוב כמו שם) ומארה"ב את המיסים הנמוכים וההפרטה המטורפת.

גיל שלי 1 באוגוסט 2011

יאיר – מה שאתה אומר נכון לגבי חברות והון. בנושא המשכורות במיוחד כשאתה לוקח בחשבון את ביטוח לאומי, נשארנו קרוב לפסגה

Comments closed