המשבר הכלכלי – התהליך שהוביל אליו

פוסט זה הוא למעשה פרק מהספר שאני מסיים לכתוב. הוא נכתב לפני שנה וחצי, אך עדין רלוונטי. אשמח לקרוא את תגובותיכם, ולקרוא האם זה מעניין, ואם ספר כזה מדבר גם לאנשים שלא עוקבים יום יום אחרי מדורי הכלכלה. הפוסט כולל 2000 מילים, אני מתנצל מראש.

דטרויט פיסטונס הייתה אלופת ליגת האנ.בי.איי לשנים 1988 ו-1989. קבוצה זו נקראה בפי כל: "הילדים הרעים", הבֶּד בּויס. היא עברה תהליך מעניין ביותר של התגבשות, ולאחר מכן התפוררות. סביב איזייה תומאס, אשר נבחר במקום גבוה בדראפט של שנת 1981, התגבשה קבוצה בצלמו ובדמותו. לאחר שנים מאכזבות של כשלונות, הקבוצה החלה מתגבשת, כקבוצת הגנה מרשימה, אשר הייתה מוכנה להשתמש בכל אמצעי, על מנת להגיע לנצחון. בהנהגת המאמן צ'אק דיילי, הקבוצה נפגשה עם מייקל ג'ורדן וקבוצתו השיקאגו בולס, בגמר אזור המזרח, והעניקה לו "טיפול מסור" בדמות מכות קטנות בלתי פוסקות, התנגשויות פיסיות קשות בכל פעם שהתקרב לאזור הטבעת, ושאר ירקות. לאחר שהקבוצה הפסידה לבוסטון בגמר המזרח של שנת 1986, וללוס אנג'לס לייקרס בגמר הפלייאוף בשנת 1987, הקבוצה זכתה באליפות בשנים 1988 ו-1989, ובשנה לאחר מכן, הובסה על ידי השיקאגו בולס, בהנהגת מייקל ג'ורדן. אז החל תהליך הדרדרותה של הקבוצה, שנבע מהזדקנות השחקנים המובילים, ואיבוד המאמן צ'אק דיילי.

זהו תהליך טבעי של גיבוש קבוצות אלופות בספורט המקצועני בארה"ב. תחילה נבחרים או נרכשים שחקנים מוכשרים, סביבם נוצרת קבוצה בעלת אופי מסויים, וזוכה באליפויות. ההנהלה עומדת בפני הדילמה הקשה ביותר: האם למשוך את הקבוצה לאורך זמן, עד שהשחקנים מזדקנים, ולמצות את כל האליפויות המצויות בפוטנציאל של הקבוצה, תוך הבנה שלאחר הזדקנות השחקנים, הקבוצה תאבד את נכסיה העיקריים, ותידרדר שוב לתחתית הליגה. האפשרות השנייה היא, כאשר הקבוצה נמצאת בשיאה, להתחיל להחליף חלק מהשחקנים, הנמצאים בשיא ערכם, בשחקנים צעירים יותר ובעלי פוטנציאל גדול, ולהסתכן בקלקול הגיבוש הקבוצתי, ובהחמצה של אליפויות אפשריות.

דילמה זו עומדת גם בפני מנהיגי הכלכלה העולמית. כאשר הכלכלה נראית על דרך המלך, יש נטייה גוברת, להצמד לתהליך שעובד. תהליך זה גורם ללקיחת סיכונים גדולים יותר, על רקע ההצלחה, וה"וודאות" המתלווה לה. סיכונים אלה מובילים בסופו של יום, לחימום יתר של הכלכלה, ולמיתון הבא. הדילמה העומדת בפני המנהיגים דומה לדילמה העומדת בפני ראשי הקבוצות.

שנת 2008 היוותה שיאו של תהליך אשר החל ב2003-. תהליך זה היה חלק מתהליך ארוך יותר אשר החל לטעמי עוד בשנת 1997. לאחר המשבר הכלכלי בשוקי אסיה בשנה זו, החל תהליך הגלובליזציה ללבוש את הצורה המוכרת לנו כיום. מובן כי תהליכים רבים נוספים החלו הרבה קודם, ואחרים הרבה אחר כך, אך שנים אלה מכילות את עיקר התהליכים הנדונים בפרק זה.

השנים 2007-2003  נודעו בכלכלה העולמית ובשוקי ההון העולמיים במספר מאפיינים:

שנים אלה כונו בשפה המקצועית: "שנות זהבה" (על שם זהבה ושלושת הדובים – Goldilocks and the Three Bears). הכוונה היא כי הכל היה מושלם, לא חם מדי ולא קר מדי. הצמיחה הייתה יציבה ומתונה, וכתוצאה מכך הצמיחה העולמית המרשימה, לוותה באינפלציה מינימלית, אשר איפשרה ריביות נמוכות. תופעות אלה הובילו לתנודתיות אפסית בשוקי ההון העולמיים .

מובן כי שנים של ריבית נמוכה וסביבה אשר אופיינה ביציבות מרשימה (המשקיעים ה"מתוחכמים" מאמינים משום מה, כי תנודתיות וסיכון הם היינו הך), עודדו לקיחת סיכונים הולכים וגדלים, אשר התבססו על תחזיות ורודות. אחד הפרדוקסים הגדולים ביותר בנוגע למדידת סיכון התגלה בשנת 2008. כלכלנים רבים לא חיפשו הסבר להעדר התנודתיות בשנים 2007-2003 (הכוונה ב'העדר תנודתיות' הינה, שרוב שוקי ההון החשובים התאפיינו במגמה חיובית, ללא ירידות חדות, ויציבות של עליות מתונות. שילוב תכונות אלו הביא למדידה סטטיסטית של סיכון הולך ופוחת במשך שנים אלה). כל לוחם יודע כי הגישה המסוכנת ביותר היא לחשוב כי הסיכון לא קיים. לאור המדידות הסטטיסטיות של סיכון הולך ופוחת, המינופים גדלו, וכך למעשה בעוד המדידות מראות סיכון קטן, ההתנהגות גרמה לסיכון הולך וגדל.

ההסבר העיקרי שניתן על ידי הכלכלנים, לכך שמושג הסיכון כמעט ונעלם מעולם ההשקעות, נסב סביב תיאוריית הכלים השלובים. הטענה הייתה, כי לאור הצמיחה של סין ומדינות מתפתחות גדולות נוספות, וההתמחות של אלה בייצור, נוצר עולם מושלם שבו המדינות המתפתחות לוקחות על עצמן את הסיכון של ניהול מלאים, והמדינות המפותחות מספקות שירותים, ולכן צריכה להיעלם התנודתיות. חלוקה של הסיכון בקרב גורמים רבים וגדולים יותר, אמורה להביא לסיכונים קטנים.

אחד המאפיינים של תקופות של עליות גדולות ויציבות, ויצירת בועות במחירי נכסים, הינו המצאת תיאוריות חדשות על כך שהכלכלה היא זו שמשתנה, ולא הביטוי של הכלכלה במחירי שוקי ההון. כמו שבשנת 2000 הסבירו לנו כי חברות אינן זקוקות לרווחים (תיאוריה שהתגלתה כלא יותר מאשר בדיחה, מיד עם ההתמוטטות של מניות הטכנולוגיה במרץ 2000), כך תמיד תתגלה התיאוריה החדשה שתצדיק תנועות שוק הון לא הגיוניות. בשנים אלה נולדו הסברים רבים לכך שמחירי הנדל"ן בארה"ב ימשיכו לעלות לנצח, והצרכן האמריקאי יכול להמשיך לגדול אקספוננציאלית כל שנה, גם בלי שהכנסתו הריאלית תגדל באותה תקופה.

התחזיות מעצם טיבן הן אקסטרפולציה על התנהגות העבר, ועל כן כאשר אנחנו נמצאים בשנים של יציבות, התחזית היא כי המצב הזה יימשך. מאחר והריבית הייתה נמוכה, הדרך ה"בטוחה" להרויח, הייתה דרך המינוף, כלומר לקיחת הלוואות. ההלוואות באווירה זו נחשבו בטוחות. ככל שהמצב היציב נמשך כך התחזיות איפשרו מינופים גדולים יותר ויותר על מנת לקבל רווחים גדולים עם סיכון סטטיסטי מינימלי.

ניתן לתאר את זרימת הכסף העולמית בצורה מופשטת כך – אגרות החוב באמריקה (כלומר ההלוואות בארה"ב) הצטיינו ברביות נמוכות, אשר איפשרו מינופים גדולים. הדולר האמריקאי יצא מאמריקה וקנה מוצרים בסין ובעוד מדינות. הסינים בתורם, העבירו את הדולר חזרה לאגרות החוב של מימשלת ארה"ב, לשם הצמדת המטבע המקומי למטבע האמריקאי, וכן לשמירת הריביות הנמוכות בארה"ב.

כך הדולר האמריקאי מונף לדולר ורבע על ידי בנקים להשקעות כמו גולדמן ומורגן סטנלי. דולר ורבע יצא חזרה מארה"ב וחוזר חלילה. הדולר נחלש לעומת מטבעות עולמיים לאורך כל התקופה, שכן הדולרים המשיכו לזרום החוצה מארה"ב, והפכו למטבעות אחרים כדי לקנות מוצרים. הצרכן האמריקאי צמח בקצב ממוצע של 7% לשנה למרות שהכנסתו הריאלית לא עלתה כלל, והכלכלה העולמית צמחה על בסיס הצמיחה של הצרכן האמריקאי.

באותה תקופה בעקבות התפתחות "תעודות הסל"(מניות הנסחרות בבורסה ומחקות התנהגות מדדי מניות, או אגרות חוב, או סחורות) וכתוצאה מהאשראי הזול והיציב, ערכי כל הנכסים עלו במקביל. כך מניות, סחורות, אגרות חוב, נדל"ן ואפילו זהב עלו בשווים. הקורלציה במחירי כל הנכסים הייתה מושלמת. למעשה הנכס היחיד שאיבד מערכו באותה תקופה היה הדולר האמריקאי, וירידת ערכו איפשרה את עליית ערכם של כל הנכסים האחרים. כאשר ערכו של הדולר האמריקאי יורד בערכו מול מטבעות העולם, וכאשר מחירי סחורות נמדדים בדולר ארה"ב, קיים מצב לפיו ירידה בערך הדולר מזינה עלייה וירטואלית במחיר הנכס.

לאורך תקופה זו למעשה ניתן היה להשקיע במניות ללא כל חשש, וכמו בכל תקופה שנראית טוב, היחידים שלא השתתפו בחגיגה וברחו לנכסים "פחות מסוכנים" היו העוסקים במתן נבואות.

המצב הנפשי האנושי הוא פשוט ומשותף לכולנו. כשטוב לנו אנחנו חוששים כי בעתיד יהיה רע, וכשרע לנו אנו מקווים שבעתיד יהיה טוב. ואמנם, המשקיע אשר ניתח את התהליך הנוכחי, את המצב הפסיכולוגי של השוק, ואת הצמיחה העולמית, השקיע את כספו בשוקי המניות של שוקים מתעוררים, כגון הודו, ברזיל ועוד. שוקים אלה נהנו גם מזרימת כסף אמריקאי לקניית מוצרים ושירותים (ברור שברזיל לדוגמה, נהנתה מכסף סיני אשר קנה את הסחורות שלהם, אך מקור הכסף הסיני היה אשראי אמריקאי אשר קנה את המוצרים הסיניים) וכן מזרימת כסף אמריקאי שחיפש תשואות גבוהות. לעומת משקיע זה, הרבה נביאים מקצועיים, ראו כי מצב זה לא יכול להימשך לנצח, וכך או שישבו כל התקופה בצד, או במצב הגרוע חפשו נכסים אשר מבחינה סטטיסטית נראו בטוחים יותר כמו נדל"ן בלאס וגס, או מוצרי אשראי שונים. בדיעבד מסתבר כי דווקא הנכסים ה"בטוחים" הם אלו שקרסו לשווי הקרוב לאפס, בעוד הנכסים ה"מסוכנים" בשוקים המתעוררים שרדו את המשבר הנורא בשנת 2008 בצורה מעוררת השתאות.

2008 הייתה השנה שסימנה את סוף החגיגה. הסוף הגיע בהדרגה, ובניגוד לחשיבה המקובלת, היו הרבה חלונות יציאה לפני ההתמוטטות. כבר בפברואר 2007 נעלמה היציבות, בפברואר 2008 הגיע השלב השני עם התמוטטות בנק ההשקעות בֶּר סטרנס (שהיה אז ברשימת עשרת הבנקים הגדולים בעולם), וירידה משמעותית בערכי המניות, וביולי אותה שנה החלו ירידות במחירי הסחורות. ספטמבר 2008 סימן את תחילת ההתמוטטות. האמירה המקובלת ביותר שנשמעת בתקשורת על ידי "מומחי השקעות" היא שאסור לחכות, מי שמחכה יפעל מאוחר מדי. העובדות מראות סיפור שונה לחלוטין.

כל מי שלא עסק בשאלה מתי זה יגיע, אלא בשאלה מה אנחנו חווים, ומה הסימנים לשינוי, קיבל התראות מדורגות שאנחנו חווים שינוי משמעותי בכלכלה.

היו הרבה מאוד מומחים שטענו במשך שנים רבות כי כל שנות הפריחה היו מבוססות על קרדיט זול, ועל כן ההתמוטטות תגיע, אך נבואות אלה היו משוללות כל ערך השקעתי, שכן האלמנט המרכזי של התיזמון אינו ניתן לחיזוי מראש.

לאחר מעשה, ניתן לראות כי אכן היה צדק רב בדבריהם. נבואותיהם ניתחו את התהליך בצורה נכונה. אולם דבקותם בכלכלה נכונה אחת, ובסיפור כלכלי אחד, מנע אותם מלראות את ההקשרים הנוספים. התמקדות יתרה בארצות הברית נראית מוצדקת, אולם מסתבר כי סיפור ההתפתחות של השוקים המתפתחים היה משמעותי גם כן. לסיפור זה היו רגלים משלו, אשר לא נסמכו בלעדית על הקרדיט האמריקאי הזול. תמיד חשוב לזכור כי גם אם ניתחנו נכונה חלק מסוים מהסיפור, אך במקביל שגינו בחלקים אחרים מהפאזל ,הרי שכרנו יצא בהפסד כספי. זה החלק הקשה ביותר בתהליך בחירת ההשקעות. ההפרדה בין הקונספציה שלנו, ובין ראיית התפתחות התהליך. תמיד כדאי לשמור על ראש פתוח, ולהבין כי כל קונספציה מכילה בחובה את סכנת ההתעלמות מהתפתחויות מהותיות.

לעומתם מי שעסק בניתוח המצב באופן מתמשך, קיבל הרבה הזדמנויות לרדת מהגלגל ואני באופן אישי השלמתי את הירידה מהגלגל כבר באפריל 2008.

לשיטתי, הסיבה להשקעה בשוקי המניות כפי שפירטתי מעלה, הייתה תהליך התפתחות השוקים המתפתחים, והצמיחה העולמית המבטיחה שלוותה תהליך זה.

בפברואר 2008 הגעתי למסקנה כי תקופת זהבה הגיעה לסיומה. מאחר ומסקנה זו הובילה למסקנה נוספת, שהפעם הכלכלה העולמית, ולא רק שוקי ההון העולמיים, מצויה בבועה, שנובעת מההנחה שהצרכן האמריקאי יכול להמשיך לצמוח לנצח על בסיס אשראי, הפעולה המתבקשת הייתה להיכנס לפוזיציה של להנות ממשבר. מאחר ולא הייתי "צריך להחזיר הפסדים" נהגתי בזהירות ובסבלנות, וחיכיתי להתמוטטות שתגיע, ולא ניסיתי לתזמן התמוטטות זו. ואכן כשהגיעה ההתמוטטות נכנסתי לפוזיציות קצרות שאפשרו רווחים מהירים, ופעלתי כדי להנות תחילה מהפאניקה ולאחר מכן נהגתי בהתאם לכלל חשוב נוסף, והוא: כאשר הפאניקה בעיצומה, תמיד טוב להיות בצד השני. על-כן, לאחר הירידות החדות סגרתי את הפוזיציות, ישבתי בעיקר בצד, ואפילו ניסיתי להנות מעליות כתוצאה מפחד גדול מדי של השוק, אך ללא הצלחה (פוזיציה היא בחירת אמצעי השקעה המתאימים לניתוח התהליך).

הטעויות הגיעו בשנת 2009. לאחר קריסת המצב הקודם, החל להתגבש מצב חדש, אשר גם בעת כתיבת שורות אלה בשנת 2010 מהותו עדין לא ברורה לחלוטין, ולשיטתי עדיין מתחולל. כל הטעויות שאתאר להלן נבעו דווקא מאותה הצלחה, אשר הביאה לחטא היוהרה.

כמה מילים על המצב החדש, אשר בניגוד לדעת רבים, אני גורס שאכן נכנסנו לתקופה חדשה ולא מוכרת בכלכלה העולמית. הרבה נביאים מספריים חושבים שלאור המספרים, המשבר שחווינו בשנת 2008, היה מיתון חריף, אך רגיל במהותו. בעוד שהמספרים של שוקי ההון אכן תומכים בגישה זו, ניתוח המשבר על מרכיביו לא מספק תמיכה חזקה לאותה גירסה.

בעיני, שנת 2008 הייתה שנה של שינוי מהותי בכלכלה העולמית. הכלכלה העולמית לאחר תום מלחמת העולם השנייה אופיינה באשראי הולך וגובר מחד גיסא, ומאידך גיסא – בהתפתחות עולמית אשר החלה בשוקים מפותחים כמו גרמניה ויפן, והגיעה בשיא התהליך לשוקים המתפתחים. כפי שציינתי קודם, לדעתי תהליך הגלובליזציה, כפי שהוא מכונה בפי רבים, החל למעשה בשנת 1997.

תהליך זרימת הכסף לא החל בשנה זו, אך תהליך הגלובליזציה עד שנה זו היה מאופיין בזרימת כסף חם, ללא כל הגבלות, לשוקים מתפתחים. כסף חם זה לא הוביל להתפתחות הכלכלה המקומית אליה זרם, כמו שהוביל לחוסר איזון אשר נבע מעוצמת זרימה חזקה, ומיציאה מהירה, עם התגלות סימני הסכנה הראשונים. כך חווינו משברים עצומים באמריקה הלטינית בשנות השמונים של המאה העשרים, ולאחר מכן משבר 'הנמרים האסייתיים' (כלכלות הונג-קונג, סינגפור, דרום קוריאה וטייוואן) בשנת 1997. בעקבות משבר זה הכלכלות המתפתחות הבינו כי טובתן דורשת הגבלות על זרימת הכסף, וניתובו על פי צרכיהם, ולא לפי גחמות המשקיעים. תהליך זה לווה בהתפתחות המימשלים לדמוקרטיות יציבות כמו ברזיל, ולאחר מכן אינדונזיה. בסין – המימשל עבר לשיטה של פסבדו שוק חופשי.

תהליך זה, במקביל ליצירת אשראי הולכת ומתגברת, איפשר צמיחה חזקה של שוקים מתפתחים, בלי פגיעה בשוקים המפותחים אשר מימנו את התהליך באמצעות העברת אמצעי הייצור למדינות המתפתחות. המיוחד בשנת 2008 לטעמי, הוא שלילת האפשרות להמשך יצירת המינופים האדירים, וכך לראשונה אנו נחווה את התהליך של הגלובליזציה ללא הגורם המאזן של יצירת אשראי הולך וגובר. לאור זאת אנו עשויים לחוות תהליך דפלציוני בכלכלות המפותחות, בדומה לתהליך שכבר החל ביפן ב-1990. (תהליך דפלציוני הינו היפוכו של תהליך אינפלציוני, וכשמו כן הוא: יציאת אויר מהבלון, בעוד אינפלציה הנה ניפוח הבלון. בתהליך דפלציוני מחירי הנכסים, וכן ההכנסה נמצאים בירידה).

אם גירסתי זו נכונה הרי שאין מדובר בעוד משבר בתוך התלם, אלא במשבר אשר הוביל את הכלכלה העולמית לתלם חדש, אשר עדין מוקדם לתאר את תוצאותיו. התוצאות הראשוניות עשויות להיות צמיחה בשוקים מתפתחים, אשר הם גדולים מספיק כדי לצמוח על בסיס מקומי, גם כאשר השוקים המפותחים חווים עצירה בצמיחה.

דבר מעניין הוא שגם שנתיים לאחר תחילת המשבר הכלכלי בשנת 2008, אין וודאות באשר לתיאור המשבר. רבים אשר אינם מסכימים עם תיאור המשבר, מתעסקים כבר בניחושים לגבי המשך ההתפתחות הכלכלית בתוספת ערכים צפויים לעוד שנים קדימה. זהו האבסורד הגדול במקצוע ההשקעה.

ככה הם מייצרים "חוליגנים"
העיסקה הכי גדולה של הקיץ

36 Comments

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

ארוך מדי? יאללה תנו בתגובות, גם אם הפרק למשל לא פוגע, או שלא מעניין

Tal 10 באוגוסט 2011

לדעתי הפרק כתוב יפה וקולח, והטענה מודגמת בצורה ברורה.

עם זאת, לא השתכנעתי מהטענה שמדובר בתלם חדש בכלכלה.
אינני מומחה (או אפילו מתקרב לכך), אבל קיבלתי רושם שכל משבר בכלכלה נובע מנסיבות ייחודיות שנובעות מהגלובליזציה העולמית, התרחשויות פוליטיות ושיפורים טכנולוגיים כאלו או אחרים, ובכל זאת, מנקודת מעוף הציפור, כולם נראים כגלי גאות ושפל של מחזורי עסקים.

התפוצצות בועת ההיי-טק בתחילת שנות ה-2000, משבר האשראי והמינופים של 2008 וגם נפילת הבורסה הנוכחית. אף משבר לא דומה למשנהו במרבית הפרטמטרים (חוץ מתופעות הלוואי – קריסת תאגידי ענק והפרכת תיאוריות כלכליות לרווחים מהשקעות), ועדיין לא ניראה שינוי מהותי בתפיסת הכלכלה- המודלים המאקרו כלכליים מאמצע המאה שעברה עדיין נלמדים בפקולטאות הכלכלה (והם אגב לא מקדשים את דווקא תפקיד האשראי בצמיחה, אלא כגורם משני לצד שיפורים טכנולוגיים ועידוד השקעות (שאשראי זמין הוא רק אחת דרכים), ושוק ההון, באמצעות אותם מכשירים פיננסיים (פלוס מינוס) ימהר לטרנד הבא.

מה שכן- ניראה שזמני המחזורים משתנים, וככל שהצמיחה גבוהה יותר במהלך המחזור, כך זמנו קצר יותר והנפילה כואבת יותר.

כלומר- אני מסכים שהכלכלה לא תשאר כמו שהייתה טרם המשבר, אבל זו אמירה נכונה לכל משבר- כלכלה היא עסק דינאמי שלומד מהעבר ומנסה להשליך מכך על העתיד (כפי שתיארת) ומנסה לא לחזור על טעויות שכבר נעשו, אבל בכל זאת- פועל תחת אותן הנחות-על ובאותם המכשירים.

ייתכן שאם וכשברזיל, סין ומעצמות מתפתחות נוספות יתפסו את מקומן לצד ארה"ב כמכתיבות סדר היום הכלכלי, יהיה ניתן לנתח את הכלכלה במודלים אחרים (בסגנון תורת המשחקים?) לפיהם כל מעצמה אינה יכולה לבדה להכתיב את הריבית, מחירי הסחורות ושערי המטבע העולמיים, אלא בתלוי בפעולתן הסימולטאנית של מעצמות אחרות, אולם כרגע, למרות האיזונים של סין באמצעות האג"ח האמריקאי, עדיין מתקבל הרושם שהכלכלה העולמית מוכתבת מוושינגטון, וכל שאר המדינות רק מגיבות בהתאם.
קצת דומה להבדל ב State of mind בין מונופול של שחקן יחיד לבין קרטל המורכב מכמה שחקנים, או אם כבר בענייני ספורט- ההבדל בין מכבי ת"א כדורסל שגם בעונה גרועה שליטתה בענף ברורה, ובין מכבי חיפה בכדורגל, שכניראה בעתיד הניראה לעין תמיד תהיה אחת משתי הקבוצות הטובות בליגה, אבל לפחות יש מעט תחרות מקבוצה זו או אחרת.

שוב, אינני מבין גדול, כך זה ניראה ממבט מהצד ומקריאת הפוסטים (הנהדרים) שלך (מקווה שלא הבכתי את עצמי עם ערימת שטויות :) ).

אסף רביץ 10 באוגוסט 2011

טוב, אני חייב להודות שעליי זה היה גדול. בתור אחד שלא מתעניין במיוחד בכלכלה הכתבה הזאת התישה אותי בסופו של דבר ויצאתתי ממנה בלי להבין יותר מדי. נדמה לי שצריך בסיס כלכלי כדי להבין אותה באמת, לכן זה כנראה צריך להיות קהל היעד שלך.

אני כן מבין ב-NBA אז אהבתי את הפתיחה על הבד בויז והקישור (שחשבתי שתחזור אליו בהמשך) להתפתחות של כלכלה, אני יכול להתייחס בעיקר לחלק הזה:

1.אם כבר אתה משתמש בקבוצת NBA כדוגמא לתהליך כלכלי שהתחיל ב-1997, הגיע לשיא בין 2003-2007 והתחיל לדעוך ב-2008- נראה לי מתבקש להשתמש בסן אנטוניו…

2. בקבוצות כדורסל ההסבר לנפילה מאוד ברור- השחקנים החשובים מזדקנים. משתמע שתהליך כלכלי דווקא כן אפשר לשמור לאורך זמן אם מזהים את הבעיות הפנימיות ופותרים אותן בזמן אמת. אני מאמין שגם קבוצת ספורט לא תשרוד יותר מדי שנים בשיא גם בלי קשר להזדקנות בגלל עייפות החומר, בגלל שחיקה מהביחד, בגלל תהליכים שלא התייחסו אליהם מספיק בזמן אמת. אז אולי אפשר להיכנס יותר לעומק ההשוואה מהבחינה הזאת ואולי מעניין לבדוק דווקא קבוצות שהצליחו לשרוד ליותר זמן.

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

מקבל את ההערות. ההזדקנות של השחקנים מקבילה בעיני להזדקנות של השחקנים. בפני מנהל הקבוצה עומדת האפשרות להחליט להמשיך עם מה שהולך, עד שזה נשבר, או כמו ביליצ'ק, להחליף את הכלים, תוך כדי התהליך.

בכלכלה הלכו עם מה שעבד עד 2008, הבעיה היתה שבמקום להחליף את הכלים המזדקנים, בכלים חדשים, נתנו סטירואידים לכלים הזקנים. בגלל שזה הפתרון שבחרו, מרגע שפגה השפעת הסטירואידים, אנו חווים את אותו משבר מחדש, רק יותר גרוע

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

יש לי שאלה, אם היית קורא את זה כחלק מספר, זה גם היה מתיש? או שזה מתיש כפוסט?

אסף רביץ 10 באוגוסט 2011

כחלק מספר זה כנראה אחרת. אני לא רואה את עצמי קורא ספר על כלכלה בזמן הקרוב, אז קשה לי לענות.

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

זה לא ספר על כלכלה, זה ספר על קבלת החלטות, מקווה לשכנע אותך עם פרקים יותר קלים

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

טל – קודם כל תודה רבה על התגובה המפורטת, אתה בהחלט לא נראה הדיוט בתחום. הטענה שלי על כך שמדובר בתלם חדש מבוססת על הכלים הרגילים לטיפול במשברים, כלים שלא עובדים במשבר הנוכחי.

בדרך כלל כאשר מדובר בבור בדרך, מדובר במשבר על רקע בטחון המשקיעים. ניתן להתגבר על משבר כזה באמצעות עדוד בצורת הפחתת ריבית. הבטחון חוזר, והאשראי זורם למקומות הנכונים.

במקרה זה הריבית היא אפס, ועדין האשראי לא מגיע לצרכן, בין השאר מפני שהצרכן לא רוצה עוד אשראי. כלומר דרך הטיפול במשברים הקודמים שהכרנו עד ל2008, לא עובדת. היום שנה וחצי לאחר כתיבת הפרק, זו אפילו לא שאלה, זו עובדה

מנחם לס 10 באוגוסט 2011

בגלל שהריבית כמעט אפס, ל-'פד' אתמול לא היה הרבה מה לומר שיעזור למצב רוח או לבטחון המשקיע או הצרכן. את הריבית הוא לא יכול להקטין. אז מה עוד יש בכוחו לעשות? נראה לי שלא הרבה.

מנחם לס 10 באוגוסט 2011

גיל, אשתי נוהגת לאטלנטה (אנחנו בדרך לנכדות, וכמובן ל-PGA) ואני יושב עם ה-IPAD וקורא פעם שלישית את מאמרך. למרות הכתיבה הקולחת, התוכן הוא לא קל להבנה, אבל כל קריאה נוספת, הגבירה את הבנתי בכתוב, ועכשיו אני מאמין שהבנתי את הרוב.
הדבר היחיד שאינו ניתן להסברה הוא שוק המניות. מה קרה מאתמול בערב עד היום בבוקר שגרם לאו ג'ונבס לרדת בכמעט 400 נק'? לפני 30 שנה היה לוקח שנה לשוק לזוז מה שזז היום בעשרים רגע.

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

מנחם, תודה על ההשקעה. ההבדל בין הדאו היום לדאו שהכרת, הוא המחשבים המהירים המהווים יותר מחמישים אחוז מנפח המסחר. רוב המסחר היום לא מבוסס על מסחר במניות בודדות, אלא מסחר המורכב מפקודות של אופציות ותעודות סל. כאשר יש ימים דרמטיים, המחשבים מקצינים אותם.

כמי שמכיר את התהליך מקרוב, זה רק עניין של זמן עד שנחווה שוב קריסה של אלף נקודות בכמה דקות, בגלל מחשבים ענקיים הנותנים פקודות, ואין תשובה מהצד השני.

מנחם לס 10 באוגוסט 2011

פי ההסברים כאן הקריסה של היום (אם תישאר בהיקף של 400-450 נק') היא בגלל מה שקורה עם הבנקים באירופה, בעיקר בצרפת. מה הבעייה שם? הבנקים לוו יותר מדי, או הילוו יותר מדי?

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

אני לא מסכים עם ההסברים. כל הסבר לתנועה יומית של הבורסה הוא מגוחך. הבעיה היא שברננקי אתמול לא הכריז על מנה חדשה של סטרואידים כדי להסוות את המחלה. הבעיה בצרפת, וגם בגרמניה, היא החשיפה הענקית של הבנקים לאגרות החוב של איטליה, ספרד יוון וכל השאר. אם תהיה בעיה, לא בטוח שלממשלת צרפת יש כסף להציל את הבנקים שלה. זה הכל סימפטומים של יותר מדי חוב

מנחם לס 10 באוגוסט 2011

איך יכולים לשחק היום כדורגל באירופה עם כל מה שקורה שם בבנקים?

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

המצב של בנק אוף אמריקה לדוגמה, לא יותר טוב. עונת הפוטבול מתחילה, וזה יעזור לכולם לשכוח. זה גם נכון לכדורגל באירופה. בנק אוף אמריקה עם כל החשיפה שלו למשכנתאות חרא, שרק היום מחר עוד עשרות מיליונים בכלום כסף למשכנתא, הוא המועמד הבא לקריסה באמריקה

אופיר 10 באוגוסט 2011

גיל, יש לך מגבלה על מס' העמודים?
אם לא, הייתי שמח אם היית "מרווח" את זה קצת, כך שלא יווצר גודש של מושגים כלכליים ברצף. הסיפור על הפיסטונס בהתחלה הוא דוגמא מצוינת לאיך אפשר לשבור את האינטנסיביות של קריאת טקסט כלכלי, ולצערי הוא מגיע מיד בהתחלה (כלומר, המיקום מצוין, אבל הייתי צריך עוד אחד או שניים כאלה בהמשך).

אני כותב את זה לא כדי לתת לך טיפים בכתיבה (בזה אתה טוב ממני בהרבה), אלא כי אני – הדיוט גמור בתחום – הותשתי בהדרגה, ואני משתוקק להסבר טוב למה שקורה כרגע (מבחינתי יש איזו זליגה של צרות מעולם וירטואלי – הבורסה – לעולם האמיתי, קצת כמו לחלום שקיבלת מכה ולקום עם פצע מדמם).

אני מניח שבמסגרת הספר יופיע אינדקס של מושגים כלכליים (אג"חים, תעודות סל וכו') שאפשר יהיה לגשת אליו בעת צרה.

ודבר אחרון, כסטטיסטיקאי אני קורא לכולכם: אל תאמינו למודלים מתמטייםסטטיסטיים שמתיימרים לחזות תהליכים כלכליים. בתקופת עבודתי בסניף ישראלי של תאגיד אמריקאי, גיליתי את האובססיה של האמריקאים למודלים סטטיסטיים לחיזוי התנהגות אנושית. המודלים האלה הם זבל מזוקק והם בונים עליהם תלי-תלים של תיאוריות ותקוות. יש לאמריקאים מין חלום שיום אחד אפשר יהיה לתאר את כל העולם במבנה טבלאי, שאתה שופך אותו למחשב ומקבל מספרים. רואים את זה גם באובססיה שלהם לאיסוף נתונים סטטיסטים בספורט, והם באמת ובתמים חושבים שזה שווה משהו.
זה דבר אחד לתאר תופעת טבע שמתרחשת מתוך סיבתיות מסוימת וחיה מסוג אחר לגמרי כשמדברים על התנהגות אנושית, שהיא לעתים גחמנית ולא רציונלית ולעתים נבזית ומכוונת.

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

מה שתיארת כסטטיסטיקאי זה בדיוק מהות הספר. זה הפרק הכלכלי ביותר בספר, רוב הפרקים הרבה יותר פשוטים. בכל מקרה תודה רבה על כל ההערות המחכימות

ליאור 10 באוגוסט 2011

גיל,

לא ברור לי איך שאר המגיבים לא שמו לב לכך עד כה, אבל נפלה טעות בסיסית בטקסט שלך: דטרויט זכתה באליפות בשנים 89' ו-90' (הלייקרס זכו באליפות של 88').

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

תודה, יתוקן

דה גאנר 10 באוגוסט 2011

כמו שכתב טאלב (שבפוסטים קודמים ציינת שהוא השפיע עליך לא מעט)בספרו, ההסבר הנכון או המדוייק הוא לא בהכרח (ואפילו בהכרח לא) המובן ביותר.
לחובבן כמוני זה פוסט מורכב, אבל הוא גם מנסה לתאר מצב מורכב ולכן לא נראה לי ש'שווה' לפשט אותו למען 'מובנות' שתחסיר מה'נכונות' שלו.
מעבר לזה, הפוסטים שלך מעולים ומאירי עיניים (העיניים שלי לפחות).
נ.ב
ברמה העריכתית, אולי כותרות משנה היו מקלות על הקריאה וההבנה

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

תודה על העידוד והטיפ

תומר חרוב 10 באוגוסט 2011

אני מסכים עם אופיר, זה די התיש אותי ככל שזה התקדם. מה שהיה חסר לי זה דווקא משהו שאתה די חזק בו בפוסטים שלך, ההסבר לאיפה זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום שלנו.

גיל שלי 10 באוגוסט 2011

אני לוקח לתשומת ליבי, ואתקן

ריקי רומא 10 באוגוסט 2011

אהבתי

רק עצה קטנה|: מספר המילים לא כזה רב כמו שאולי חששת ועדיין אם היה בתוך הפוסט (ספר) הוספה של כותרות משנה הקריאה היתה הרבה יותר קלה וזורמת
תיידע פה מתי הספר יוצא לאור ואל תשכח לשים לינק

Walter Sobchak 10 באוגוסט 2011

גיל,

אני אוהב נורא לקרוא אותך פה, אבל הטור הזה היה ארוך מדי בשבילי ובשביל הפרעת הקשב והריכוז שלי…
אני מבטיח לנסות שוב בהמשך השבוע!

כך או כך, אני נהנה נורא לקרוא אותך פה ושמח בשבילך על סיום הספר. שיהיה בהצלחה ויישר כוח!

טל 12 11 באוגוסט 2011

כאחד שבהחלט לא עוקב יום יום אחרי מדורי הכלכלה, אני נהנה מאוד לקרוא את הפוסטים שלך.מאתגר אותי לקרוא ולהבין יותר.

האם קבוצה זקנה דומה למדינה שאחרי שיא הצמיחה. השאלה עד כמה אפשר לצמוח? העושר הרב,אולי המשכורות הטובות, הם במדינות שבהן יש צמיחה מהירה ואולי לאו דווקא במדינה העשירה ביותר.

לגבי המשבר הכלכלי שהחל ב 2008,מענין אותי מה הם ההסברים שנראים ההגיוניים ביותר.

גיל שלי 11 באוגוסט 2011

טל – צמיחה מהירה וחזקה אכן קלה יותר במדינה צעירה בהתפתחות הכלכלית כמו סין, לעומת מדינה שנמצאת גבוה יותר בשרשרת ההתפתחות כמו גרמניה. ההסבר העיקרי שלי למשבר 2008 הוא עודף אשראי במדינות המפותחות. בארצות הברית עודף האשראי התפתח אצל הצרכנים, באירופה במדינות.

אלעד 11 באוגוסט 2011

הי גיל,

עצה מלא מומחה: כשאני קורא ספרים עיוניים, שבדרך כלל עוסקים בעניינים "כבדים", עוזר שמדי פעם יש אתנחתא עם איזה קוריוז או דוגמא מהחיים. אחרת צוללים בתוך מונחים תיאורטיים וזה קצת מעייף…

יניר 11 באוגוסט 2011

גיל, זה היה מרתק,
אכן פירוק למספר סעיפים והוספת הקבלות לספורט היה מקל על הקריאה של פוסט שהיה קצת דחוס.
לגבי המסקנות- אני מסכים לגבי הגדלת המשמעות של המדינות המתפתחות לכעין סדר עולמי חדש עם התחזקות סין,ברזיל והוד מול הקטנת העוצמה של החלק העצלני של אירופה ( איטליה למשל), קשה לי עם ההנחה שיהיה קיטון באשראי העולמי.

לגבי ספר- קשה לומר, אבל אני במקומך הייתי אופטימי (מעריציך בדה באזר הם לא מעטים במיוחד עם ההחנחה שתסדר להם בסטימצקי…)

צור שפי 11 באוגוסט 2011

יש קבוצות כדורגל שמצליחות במשך שנים לשמור על יציבות והשגת היעדים שלהן. שלוש דוגמאות שעולות אצלי בשלוף הן מנצ'סטר יונייטד, מכבי חיפה ומכבי פתח תקווה. דווקא השלישית מעניינת אותי יותר מהאחרות כי היא כמוני – מעמד ביניים שאיננו מתיימר להשיג אליפויות, או במקרה שלי להגיע למיליונים. הבעיה שלי במציאות הכלכלית הנוכחית היא אובדן המסלולים הסולידיים שנותנים לישון בשקט בידיעה שהערך של מה שיש יכול להישמר. במילים אחרות – התחושה המתעצמת שלי היא שגם אם לא אהמר ואתנהג ב"אחריות" אין לי שום בטחון במחר הכלכלי שלי. התחושה הזו, שהיא כמובן שלילית ומעיקה, היא אולי הסממן הבולט ביותר של המשבר הזה החל מ-2007 ומאז. הלוזונים מצאו כנראה דרך להתגבר על זה במכבי פתח תקווה, לי אין מושג מה אני כרגע צריך לעשות בהתנהלות הפיננסית שלי. כאמור, חרא של הרגשה.

אסף 11 באוגוסט 2011

הי גיל
אני קורא אותך די הרבה ואוהב מאד את הכתיבה שלך. לטעמי המאמר למעלה קצר מדי כדי להבין אותו לעומק.

אתה טוען שאנחנו חובים שינוי בכלכלה כמו שאנחנו מכירים אותו ואני לא מצליח לרדת לעומק דעתך. האם אתה חושב שחגיגת האשראי עומדת להיגמר? איך זה בדיוק מתיישב עם ריבית 0 עד 2013 לפחות?

לי נראה שאנחנו עדים לנפילה של אימפריה וכולם בפניקה שם שלא ממש יודעים לעשות. למרות הראלי המרשים של מדדי המניות (מודה הפסדתי שם כסף כי חשבתי הפוך) בעיות הכלכלה לא נפתרו כלל. למעשה הן הוחמרו במידה רבה.

אני טוען שב – 2008 היו צריכים לתת לבנקים ליפול. כן זה היה גורם כאוס נוראי ומביא לשנים של משבר אבל זה היה מנקה את המערכת ויוצר מערכת חדשה שמבוססת על בסיס טוב יותר. במקום זה הפולטיקאים פחדו פחד מוות מהמילה מיתון (ובצדק יש לזה השפעה נוראית על חיי אדם) וניסו בכל כוחם לעצור את זה.

זה יצר מצב אבסורדי שמדינה מצליחה כמו אירלנד פשטה את הרגל בגלל השטויות של הבנקאים. למה הציבור צריך לשלם על זה? ואיזה לקח הם בדיוק למדו.

יצא שהגענו ל 2011 רגע לאם כל המיתונים שכל הממשלות חייבות סכומים שאין ביכולתם להחזיר. אני רק לא מצליח להבין דבר אחד:
כלכלה זה משחק סכום אפס. אם מישהו מפסיד מישהו מרוויח. מי מרוויח פה אני לא יודע.

בכל מקרה אני בטוח אקנה את הספר…

רביבו 12 באוגוסט 2011

מאמר יפה, כרגיל. עם זאת,אתה זקוק לעורך לשוני. יותר מדי ידע דחוס על פחות מדי מקום. הייתי ממליץ לחזור אל הפיסטונס בהמשך,והייתי מוותר לחלוטין על החלק המתאר את פעולות ההשקעה שלך במשבר. מיותר.
לגבי המסקנות עצמן, הלקח החשוב ביותר מהמשבר (ומהפיסטונס), הוא שעיוותים סופם להתנפץ לקרקע המציאות, במוקדם או במאוחר.
כך יקרה גם לצמיחה המטורפת של סין, שתגרור אחריה את ברזיל עם צניחה דרמטית במחירי הסחורות. המחשבה שעדיף להשקיע בכלכלות ריכוזיות הנגועות בשחיתות ואינפלציה וצומחות ללא התחשבות בקורבנות שבדרך על פני הכלכלה שהצמיחה בשנים האחרונות את גוגל, פייסבוק ואפל נראית לי בעייתית משהו.
ארה"ב שקועה בבעיות קשות, אך הבעיות שלה זוכות לתקשור גלובאלי אובססיבי. לגבי שאר המתפתחות, תוך שנה נלמד היטב על כל העיוותים הגלומים בהם.

שחר 12 באוגוסט 2011

בהצלחה עם הספר!!! לאיזה קהל יעד אתה מכוון?
מאמר קצת ארוך,קראתי אותו שלוש פעמים,זה קצת בעייתי לקרוא פרק מתוך ספר כזה,כי לפרקים הקודמים יש חשיבות רבה להבנה.
כמו שנאמר פה כדאי להוסיף כותרות משנה,ומצטרף להמלצה למחוק את התיאור של ההשקעות שלך.
יהייה מעניין מאוד לראות כיצד ברזיל וסין יתמודדו עם משבר חריף מאוד בכלכלה.

קורא 12 באוגוסט 2011

תיקון קטן – דטרויט לקחו אליפויות ב89 ו90, שיקגו ב91

קשקשן בקומקום 15 באוגוסט 2011

גיל – נתחיל בטיפ מעצבן, אבל אפקטיבי: קח את מה שכתבת ותנסה לקצר בשליש. מבחינת מספר מילים. באמת – אני יודע שזה נשמע פלצני, אבל זה עובד, זה מעט ארוך.

מה שאני מעט מפספס פה הוא האלמנט האנושי, וגם האלמנט של השינויים הפוליטיים. מה רוצה לאמר? האלמנט האנושי – פעם השקעה במניות היתה די דומה במהותה לחסכון סולידי והיתה באמת קשורה לערך החברה או מניה. אולי גם טכנולוגיה איטית היתה קשורה. היום זה באמת הכל ספקולציות ורצון לרווח מהיר – ואני אומר את זה מנסיון (אני אישית פחדן אבל יש לי לא מעט חברים שמשקיעים, והם ה"מתוחכמים" של ימינו – הכל רווח מהיר, ומחשבות על מה "האחרים חושבים", לא על החברות עצמן". האלמנט הפוליטי – בגדול – וול סטריט השתלטה על וושינגטון – שוב, לא אני המצאתי את זה…

מה שקורה עכשיו אכן שונה לדעתי, אבל זה קשור גם לשינוי במאזן הכוחות העולמי – האבסורד הוא שהגלובליזציה שתדלקה את כל הבועות גורמת לקריסה ומעבר של ההגמוניה למזרח, וכאן מדובר גם על עיניינים פוליטיים כמו יכולת ביצוע שגבוהה הרבה יותר בסין מאשר בעולם המערבי (שם אין רפובליקאים שמשחקים צ'יקן).

לא מאוד קוהרנטי – אבל מקווה שעזר מעט

קשקשן בקומקום 15 באוגוסט 2011

טוב האמת פיספסתי את הקטע שזה חלק מספר (אולי יצאתי פלוץ?), אבל רק הבהרה בנוגע לאורך – הכוונה היא כמובן להוריד את מספר המילים בשליש בלי לוותר על שום פיסת תוכן. בכל מקרה – בהצלחה!

Comments closed