ליגת שוקי ההון: אשליית השליטה

אשליית השליטה משותפת לכולנו, ונמצאית בכל התחומים. אני לא מכיר הרבה אנשים שבאו בטענות לאיזייה תומאס על כך שהוא לא […]

אשליית השליטה משותפת לכולנו, ונמצאית בכל התחומים. אני לא מכיר הרבה אנשים שבאו בטענות לאיזייה תומאס על כך שהוא לא יותר גבוה, לעומת זאת, הרבה אנשים באים בטענות ליותם הלפרין וללברון ג'יימס על האישיות שלהם. מדוע קל לנו לקבל שלא ניתן לשנות מרכיבים פיסיים בגופנו, ואנחנו לא מסוגלים לקבל את הזהות של אדם כפי שהיא?  הסיבה היא אשליית השליטה, אנחנו חושבים שהאופי שלנו נתון לשליטתנו, ואם רק נרצה מספיק נוכל להפוך להיות כל מה שנרצה.

אשליית השליטה מהווה חלק מהותי במדיניות של ברננקי בבנק המרכזי של ארצות הברית. פרשנים רבים טענו טענות רבות כנגד היפנים מאז סוף שנות ה90 כאשר המחלה היפנית הגיעה לתודעת העולם הכלכלי. ברננקי ואחרים נשאו הרצאות רבות על דרכים למנוע את המחלה, ולאחר מכן לחסל אותה. כאשר מחלה זו איימה על ארצות הברית ברננקי היה מוכן. הכלים היו ערוכים, האסטרטגיה ברורה, והמדיניות יצאה לדרך. היום ארבע שנים אחרי תחילת הפעלת הכלים, עדין המחלה לא חוסלה, האם זו אשמת הפד? לא בטוח.

מדוע כל כך קשה לנו להבין שישנם תהליכים שאין ביכולתנו למנוע? כולם מקבלים כיום את תהליך ההזדקנות של הגוף, אך כאשר מדובר בתהליך ההזדקנות הכלכלית של מדינות, אנחנו משוכנעים שמדובר בחוסר יכולת של הגורמים השולטים. כפי שלוחם לומד שאין הוא יכול לשלוט אלא בעצמו, אולי הגיע הזמן שגם אנחנו נחשוב תחילה מה נתון לשליטתנו, ומה לא.

*

אשליית השליטה מקבלת ביטוי גם בתגובות לכשלונות הנבחרות הייצוגיות שלנו בסוף השבוע. אם נכשלנו בכדורסל זה לא מפני שכבר שנים אנו לא מייצרים שחקנים בטופ האירופאי, אלא משום שהמאמן שלנו לא בורך ביכולת טקטית יוצאת דופן. זהו אחד החוליים הגדולים שלנו. בתרבות הישראלית אשליית השליטה הנה חזקה מכל המקומות האחרים. אם יש פגוע בדרום זה בגלל שמשהו פישל. אם אנחנו לא מכריעים את חיזבאללה בלבנון, זה משום שלא תכננו את המלחמה מספיק טוב. אין לנו ספק שהתוצאה היא אפשרית, השאלה היחידה שלנו היא מי אחראי לאי השגתה.

תרבות זו מקבלת ביטוי בכדורסל הישראלי כמו בתחומים רבים אחרים בחיים. מאחר והמאמנים שלנו משוכנעים ביכולת השליטה שלהם בקבוצתם הם משקיעים רבות בטקטיקה מבריקה מהגיל הרך. כך במקום להשקיע בתהליך של פתוח השחקן, אנו מפתחים את היכולת הטקטית של המאמן. אך מה גדולה הצרה, שלאור המחסור בתהליך אנו מגיעים למצב שגם גדולי הטקטיקה לא יצילו אותנו.

*

חזרה לשוקי ההון. הכלכלה בדומה לישראל הנה מדע שגורס שהכל נשלט, ולכל בעייה יש פתרון. מאחר וישנה בעיה בזהוי מדויק של הגורמים לבעיה, כלכלנים רבים מעדיפים להסתכל כל הזמן על המספרים, כלומר על התוצאות, ולא על הגורמים. לאור נטייה כלכלית זו, הטיפול במשברים כלכליים משותף לכל המשברים, השוני היחיד הנו בעצמת הכלים בה משתמשים. הביעה העיקרית במשבר הנוכחי היא, שהמשבר הנוכחי לא דומה בשום מרכיב שלו לשלל המשברים הקודמים בשישים השנה האחרונות. הדבר היחיד שדומה הוא הירידה במספרים, ובתרופות הנרשמות.

*

כאשר התחלנו את המשבר הבנקים הוו 20% ממדד הs&p 500. כאן אנו מוצאים דבר משותף נוסף עם משברים אחרים. מי שנכווה ברותחין, נזהר בפושרים. בדיוק כפי שמניות הטכנולוגיה היו האחרונות להתאושש ממשבר המניות של שנת 2000, כך הבנקים יהיו האחרונים להתאושש מהמשבר הנוכחי.

דבר משותף נוסף למשברים רבים הוא החלפת הדמויות המובילות. מי זוכר שביל גייטס נחשב לאיש העסקים המבריק ביותר בסוף שנות ה90? איפה מיקרוסופט היום? כך גם אני חושש שגם מעמדו של וורן באפט בסוף משבר זה, לא יהיה כפי שהיה כאשר נכנסנו למשבר. באפט נהג בדרך מסויימת אשר היתה נכונה כאשר המשברים היו במבנה מסויים. בכל המשברים הקודמים בשישים השנה האחרונות, היה נכון לקנות מניות של חברות מובילות לאחר ירידות חזקות, מאחר וההתאוששות היתה רק עניין של זמן.

אולם, במידה ואני צודק לגבי המשבר הנוכחי, אין כאן עצירה כלכלית פסיכולוגית אשר תפתר עם בטחון חזק יותר של השחקנים המובילים, אלא הסתידות עורקים אמיתית של הכלכלה כפי שאנו מכירים אותה. הפתרון הפעם לא יגיע מהזרקת אדרנלין, אלא מהחלפת העורקים. במידה שאכן כך, קניית המובילים הקודמים לא תהיה מוצלחת כפי שהיתה בשישים השנה האחרונות.

*

נתוני האבטלה שפורסמו ביום שישי, מצטרפים לנתוני הייצור העולמי. אין ספק שהעולם לא נכנס לתהליך דעיכה כלכלית שנגרמה בגלל האסון ביפן. כל המומחים נבאו שדווקא בחודשים אלה, העולם יפצה עצמו על הייצור שאבד כתוצאה מהאסון ביפן. מה שקורה עכשיו הוא פשוט מאוד. לוח התוצאות חובר חזרה לכלכלה. כאשר הפד האמריקאי לא מכוון את התוצאה, ומאמין שהוא מכוון את הכלכלה, מסתבר שהכלכלה עדין חזקה ממנו. כל מי שממשיך לספר לעצמו שמדובר בפוליטקאים חדלי האישים טועה.

הסיפור האמיתי הוא התהליך, וחוסר הרצון של המנהיגים להכיר בו. אך טבעו של תהליך הוא להיות חזק מכל דבר אחר. בדיוק כפי שהמאמנים הטקטיקנים נכנעו לו, כך גם התעלולים של הבנקאים לא יעזרו. העולם עובר מהפכה אמיתית. האיזון יחזור, לא הצרכן האמריקאי הוא שיציל את העולם, אלא הצרכן הברזיליאי, הסיני, ההודי והאינדונזי. כמובן שכשאלה ירימו את תרומתם, גם הכלכלה האמריקאית תהנה. המטרה העולמית צריכה להיות שמון גלגלי השיניים בכוון זה, במקום הכחשת המציאות, ומאבק בלתי פוסק בגורמים שאין לנו שום שליטה אמיתית עליהם.

נ.ב  – ניר ואחרים, אכין השבוע פוסט על איך לקנות אגרות חוב מעניינות, גם בכלים של כל חוסך וחוסך

ספטמבר בשער
קרטה כדרך להכשרת ספורטאים טובים יותר

תגובות

  • מנחם לס

    הפוסט שנהניתי לקרוא יותר מכל האחרים, ואת כל האחרים נהניתי מאד לקרוא. מה אגיד לך? יש לך את זה. לדעתי עליך להיות מרצה בוולטון סקול אוף ביזנס.

  • מנחם לס

    Sorry. Wharton School of Business!

  • גיל שלי

    מנחם - תודה מעומק הלב.

  • טל 12

    נדמה שהעולם כיום,כמו שכבר נאמר, הוא כמו כפר גלובלי.קהילת-סיכונים.

    השאלה היא כיצד ניתן לשתף פעולה באופן גלובלי ולמסד את השיתוף לדרך כל שהיא.מה שלא נראה סביר זה לחזור אחורה לכלכלה של פעם בה כל מדינה בנפרד מסוגלת ליצור מקומות עבודה ולדאוג לרווחה - לחזור לסוג של הסכם ברטון-וודס - מדינות סוציאל-דמוקרטיות.אנחנו פשוט כבר לא שם.לחזור אחורה אפשר,זו לא תופעת טבע,הרי מדובר ביצירה אנושית,אם כי,זה לא נראה סביר.

    מצד שני כנראה שנפל האסימון שהשיטה לא טובה עבור רבים בציבור שבוחר בפוליטקים ואלו,כל מה שהם יכולים לעשות מבחינה כלכלית,זה לנסות לנהל בהקשר של התחרות הגלובלית של פירמות, באופן אינטילגנטי פחות או יותר,את הכלכלה (הגלובלית)כאשר ברור שהדבר בא על חשבון יעדים סוציאלים,שהמדינה כבר לא יכולה,או לא רוצה,לטפל בהם.

    מה למשל יכולים האמריקאים לעשות? מה הכוונה ב"החלפת העורקים"?

  • אריק

    גיל מעולה, תודה. הכלכלנים תמיד ינסו להסביר למה מה שהיה הוא שיהיה, אם קורה משהו חדש שונה אז אין להם כלים להתמודד איתו. כל עוד ההיסטוריה חוזרת על עצמה הם יכולים לנתח את מה שקורה ויש צורך בהם, ברגע שהמציאות משתנה הם הופכים חסרי ערך.

  • יניר

    לא פעם כשיש משבר חזק או זינוק חזק בכלכלה, התחושה היא שחוקי הכלכלה השתנו ויש כאן כלכלה "חדשה" לטוב ולרע.
    לאחר כמה חודשים או שנים מתברר שהחוקים לא השתנו אלא יש כאלה שמעדיפים להתעלם מהם.
    גם שינוי מרכז כובד כלכלי מהצרכן האמריקאי לצרכן הסיני או הההודי הוא במסגרת הכללים בעיני.
    ואם נבחן היטב נראה שהפירמות הגדולות זיהו את המגמה מזמן והפכו לגלובליות, כך שנייקי ,וולמארט,וגם אפל, מיצרים וגם מוכרים בכל העולם ולא תלויים בצרכן אמריקיאי או אירופאי.
    אנחנו אכן נראה בנקים נופלים אבל נראה גם בנקים סינים נכנסים לפעילות במקומם.
    וההיסטוריה,מה לעשות,חוזרת על עצמה,

    • גיל שלי

      אני לא טוען שהכלכלה חדשה. אני טוען שמדובר במשבר שחוו ביפן , ולא המשבר הרגיל של שישים השנים האחרונות. האינסטינקטים האנושיים לא השתנו מקדמא דנא, ולכן גם הכלכלה זהה. הנטיה האנושית לדחות הכרעות, ולרצות יותר לדוגמה תמיד לוו אותנו. מה ששונה זה הנקודה על הגרף. אם תחזור אחורה בהיסטוריה תמצא אירועים דומים של החלפת מנועים

      • יניר

        אשמח אם תתן דוגמא.
        מכל מקום אני חושב שקשה להשליך מארוע נקודתי של מדינה מסוימת לגבי תופעה עולמית.
        משבר עולמי עלול להתרחש כתוצאה ממצב לא טבעי כגון מלחמה או אסון טבע. כמו שששפע כלכלי עולמי עשוי להתרחש כתוצאה משיפור טכנולוגי קיצוני או גילוי משאב טבע משמעותי

  • שודד

    אחלה מאמר, כרגיל מרתק.

    רק תיקון טעות, בנושא מאמני כדורסל טובים שכביכול ישראל מייצרת. לעניות דעתי שיבק(או קצורין או שרף וכו')לא היה מעולם מאמן גדול. אמנם נכון שגם הכדורסלן הישראלי לא בטופ האירופי וגם הכדורגלן עוד רחוק משם
    אבל האם לדעתך לא היה ניתן וצריך לנצח את יוון בבית...?

    • גיל שלי

      שודד - בהחלט יתכן שהיינו אמורים לנצח את יוון. אני עדין חושב שהניתוח של הבעיות לא צריך להעשות על בסיס התוצאה במשחק, אלא על בסיס הקמפיין כולו, ועל בסיס הגדרת מטרות שכוללת יותר משתי מילים- תעלה ליורו.
      ברור שגם שרף וקצורין לא נחשבו טקטיקנים דגולים. אני חושב שאנחנו מתגאים ביכולתנו לפתור בעיות נקודתיות ולא ביכולת לבנות תהליך שישפר את הבסיס.

  • חלפס

    גיל תודה על הפוסט.

    אם יורשה, אני רואה את הדברים קצת אחרת.

    לגבי אשליית השליטה - מה שאתה מצביע עליו הוא יותר גדול מזה ואני רואה את זה כדטרמניזם כלכלי. זה לא דרמניזם קיצוני, אבל בגדול אף גורם פרטי לא יכול להכריע את כל השוק. אם באמת יש דבר כזה זה נושא תיאורטי מאוד מעניין למחקר, אבל אין לו קשר לכלכלה יישומית.

    בקשר לדבקות במספרים ולא בגורמים - אחד הדברים שהמרצה שלי לאקונומטריקה חזר עליו הוא שיש בסך הכל בסה"כ שני נושאים כלכליים שהוכחו אקונומטרית(כרגע אני לא זוכר מהם...). בכלל יש פרדוקס בכל מה שקשור לגילויים אקונומטריים/כלכליים. לדוגמא- עקומת פיליפס. שני החוקרים(והצדינאים האמריקאית בעקבותם) שאיששו את העקומה הזו, שמראה קשר הפוך בין אינפלציה לאבטלה, לא לקחו בחשבון שני דברים: אחד- שהתיאורייה לוקה בחוסר הגיון כלכלי למרות שהמספרים מראים תוצאות יפות. שניים - עצם הגילוי של התיאורייה ביטל אותה. מהרגע שהממשלה פועלת להורדת האבטלה במחיר אינפלציה גבוהה השוק מתעדכן, כל העקומה זזה ימינה ונתוני האבטלה לא משתנים.
    בקיצר, העסק באמת מורכב ומי שמיתיימר להבין אותו ולשלוט בו צריך מידה גדולה של צניעות.

    • אריק

      הבעיה היא לא עם עקומות, אלא כמובן לא עובדות. מחוץ לאקדמיה אין שוק משוקלל בו כולם יודעים הכל למשל. הבעיה הכי גדולה עם כלכלנים היא חוסר יכולתם לצפות תהליכים עתידיים. הם תמיד יוכלו לומר מ"נסיונננו במשבר קודם..." אבל משברים אינם זהים וגם המציאות כלכלנים לא יכולים לעשות עקומה שתכיל פסיכולוגיה ותהליכים מדינתיים.

    • גיל שלי

      אני מסכים עם הקביעה של דטרמניזם כלכלי.
      אני חושב שהכלכלה מחפשת יותר מד הוכחות ולכן נמנעת העיסוק בגורמים. הטענה שלי שהפד צריך לנהוג כמו רופא. להעריך מה הבעיה גם אם יתכן שהוא טועה, ולא להסתפק בהסרת אריות באמצעות .תזת השוק המשוכלל.

      • גיל שלי

        ארחיב טיפה. קודם כל לא למדתי כלכלה מימי, כך שאני לא בטוח שאני האדם המתאים לנתוח עקומת פיליפס. אני רק חושב שאם ברננקי רמז שהבעיה נבעה כתוצאה מעומס חסכונות במזרח שגלש למערב, צריך למצוא מה גרם לכך, ולטפל בבעיה. לא לקבוע שאין אפשרות לקבוע בוודאות מה הגורם, ולכן לטפל רק בסימפטומים.

        • חלפס

          אתה יכול להרגיש בנח, הרבה כלכלנים לא הצליחו להסביר את התופעה...
          הכוונה היתה רק לתת דוגמא לחוקרים ומדינאים שמסתכלים על המספרים ולא על ההגיון הכלכלי ומשמעויותיו.

  • אנונימוס

    אני כמובן כמו רוב הקוראים פה לא למדתי כלכלה.
    אבל זה נשמע לי שאתה חוטא באותו דבר שאתה מאשים - הסתכלות על המצב ב"כלים הישנים".
    אתה יוצא חוצץ כנגד המוסכמה שהצרכן בארה"ב יפתור את המשבר, ומחליף אותה במוסכמה מאותו בית יוצר לפיה הצרכן הברזילאי ושותפיו יעשו זאת.
    נראה לי שהשינוי האמיתי צריך להיות בהבנה שמה שיוציא אותנו מהמשבר זה לא "צריכה", אלא שינוי כללי בדרך שבה אנחנו מודדים את הצלחת הכלכלה (מדד השמחה של בהוטן שכתבו עליו בעיתון היום זה קוריוז בכיוון הנכון).
    לחזור לייצר עוד מוצרים מיותרים ושכנוע הציבור (ציבור כלשהו)( לקנות אותם במקום לחסוך, זה לא הפתרון.

    • אלעד אחד

      אנונימוס, גם אני אינני מבין דבר בכלכלה, אולם מה לעשות, הצריכה היא המנוע. שמחה זה דבר נפלא, שראוי אכן לקבל יותר משמעות בחיים, אולם ברגע שקונים פחות, מייצרים פחות, מפטרים יותר. אתה יכול להגיד אולי על 80% ממה שאנו צורכים הוא מיותר (בעצם הכל חוץ מאוכל, לא?), אבל אם לא היינו קונים אותו 80% היו מובטלים, לא?

      • אנונימוס

        למה דווקא צריכה חייבת להיות המנוע? הרי ברור שייצור צריכה בכח זה פתרון גרוע לטווח ארוך. האם זה הפתרון היחיד שקיים כיום בפועל?

        • גיל שלי

          לא מדובר בייצור צריכה בכח. אשראי במידה משפר את רמת החיים. הבעיה מתחילה רק כשמגזימים.

  • מוזגטס

    תמיד אמרתי והאמנתי שאנשים גדולים הם אלו שיכולים לחיות בתוך משבר ולצאת ממנו מחוזקים. בכל תחום. שם נמדדת האישיות האמיתית ו"טעות היחוס" מצטמצמת. (הפוסט מדבר על הטעות הזו לדעתי). נבון, בניגוד לחכם הוא האדם שיודע להמנע מלהכנס לבעיה. אני בצד של החכמים.
    מהיכרות שלי עם מרצים לכלכלה באוניברסיטאות תמיד עלה לי הרושם שהשימוש שלהם בכלים מתמטיים איכשהו עוזר להם לשכוח שהם חלק ממדעי החברה. כאילו הם יכולים באמת לנבא מה יהיה ואיך זה יקרה. יומרה שאף פסיכולוג/סוציולוג או אנתרופולוג לא יהיה שותף לה.

  • ארז (דא יונג)

    יופי של טור.
    אתמול נתקלתי כאן בעיתון בכתבה עם נתוני הריבית בכמה מדינות בעולם. רציתי לשאול אותך בתור מי שמשקיע בברזיל,אם ה -12% ריבית של הבנק המרכזי נועדו "לקרר" את הכלכלה או שהם נובעים מסיבה אחרת?

    • גיל שלי

      12% בברזיל נובע מאינפלציה יחסית גבוהה של חמישה אחוז, ובגלל שברזיל נמצאית היום במקום הכלכלי שישראל נמצאה בו לפני 15 שנה. כלומר, שוק מתפתח שצריך להוכיח את הבגרות שלו באמצעות ריסון, ולא שוק מפותח שדואג קודם כל לצמיחה שלו. לכן אני רואה באגרות החוב הברזילאיות הזדמנות. אני מעריך שכמו בישראל האינפלציה נמצאית במגמת ירידה שנובעת מההתפתחויות בברזיל ובעולם, ובהמשך הריבית בברזיל תתאים עצמה. דרך אגב, רק השבוע נחתכה שם הריבית.

  • יריב

    אני זוכר למה נחשב גייטס בשנות ה90, אני גם זוכר שעד היום הוא ממוקם באופן עקבי בצמרת עשירי העולם, בדרך כלל במקום השני. לגבי מייקרוסופט, הם היום חברת ענק, מהגדולות בעולם, עם רווח של למעלה מ 20 מיליארד דולר בשנה. השאלה המעניינת היא מה יקרה איתם בעוד 20-30 שנה, אבל זה לא קשור למשבר של תחילת העשור הקודם. כמובן, אין לזה שום קשר לשאלה האם באפט צודק בהערכות שלו, נחכה ונראה. ככל שעוברות השנים אני משתכנע שאף אחד לא מבין איך הכלכלה עובדת, ולמה היא עובדת (או לא). כמובן, לפעמים אנשים מדייקים בתחזיות שלהם, אבל אני לא מכיר אף אחד שמסוגל לעשות זאת באופן עקבי.

  • ויינר

    איך היינו יכולים להיות בני אדם אילולא היינו חושבים שאנחנו יכולים לשלוט על מה שקורה? זה אחד הדברים המרכזיים שמפרידים אותנו מחיות. זה וקיום יחסי מין לשם ההנאה (חוץ מדולפינים).
    וזה גם מה שיפה בעם היהודי בפרט, ובחלק גדול מהעולם המערבי בכלל - חוש הביקורתיות והניסיון לשנות. אני מעדיף לא לחיות במקום בו חושבים שכול מין אללה. ואגב, לא כולם מקבלים גם את תהליך ההזדקנות של הגוף.

    • גיל שלי

      אני לא דטרמניסט. אני בכלל לא מאמין באללה, אלוהים או כח עליון שמכוון הכל. אבל ברור לי גם שיש מגבלות לכח שלנו. נדמה לפעמים שלקחנו את ההשפעה שלנו, והגזמנו. האם באמת הכל תלוי בשאלה - רצית מספיק? נכון אין דבר העומד בפני הרצון, אך יש גבול להשפעה שלנו.

  • ריקי רומא

    ב-1972 בועידה הדמוקרטית המועמד ג'ורג' מגוורן רץ לנשיאות כנגד ריצ'ארד ניקסון . במהלך הועידה סנטור מגוורן זנח את השותף שלו למירוץ ומי שהיה אמור לשמש כסגן הנשיא שלו סנטור איגלטון.

    יזם צעיר בן 16 ראה הזדמנות חד פעמית וקנה 5000 סיכות וסטיקרים שכעת נהיו לא רלבנטים של איגלטון-מגוורן.
    הילד שילם - 5סנט עבור כל פריט מהר מאד הוא מכר את אותם הפריטים כמזכרות היסטוריות ופוליטיות במחיר של עד 25 דולר לפריט

    ליזם הצעיר קראו ביל גייטס
    גיל בבקשה קצת ריספקט

    • גיל שלי

      איפה ראית חוסר ריספקט? הכוונה היתה שהמנהיגים מתחלפים. אם וורן באפט כבר לא ינהיג בעשור הבא, האם זה שולל את כל מה שהשיג עד אז?

      • ריקי רומא

        צודק.
        i stand corrected

  • קשקשן בקומקום

    האמת - מי זה גיל שלי? מי זה הבחור הזה שבחיים שלי לא שמעתי עליו עד שהגעתי ל debuzzer מכיוון אחר לגמרי, ושעושה בית ספר לכל הפרשנים האחרים, ועוד בשפה פשוטה שאפילו אני מבין? באמת - מברוק, אתה מעולה.

    אל תלך להרצות בביזנס סקול - תהרוס להם את האגנדה. אני יודע - הייתי שם ורבתי עם לא מעט מרצים...

Comments are closed.