ליגת שוקי ההון: מפת דרכים לחודש הקרוב

המשבר הנוכחי הוא הזדמנות מופלאה להסביר את היתרון בחשיבה תהליכית, על פני קביעת ערכים עתידיים נבואיים. כאשר אני שואל את עצמי את השאלה במה להשקיע כעת, אני לא בודק תחילה את הערכים המספריים, אלא שואל באיזה תהליך אנו נמצאים, והיכן אנו נמצאים בתהליך. רק אחרי בירור שאלות אלה, אני בודק ערכים מספריים של ניירות ערך שעשויים להתאים לתהליך שקבעתי.

*

חודש ספטמבר מתפתח כמצופה. השאלה הקרדינלית שעומדת בראש הרשימה היאשרידותו של האיחוד האירופאי. ממשלת יוון צריכה הזרמה מידית של הכסף שהובטח לה, ולא, לא יהיה כסף לשלם משכורות לעובדי המדינה בתחילת אוקטובר. אנחנו צריכים לזכור שמשקיעים עולמיים חושבים חשיבה גברית טהורה. כלומר, ניתן להתרכז רק בשאלה אחת בכל עת.

לשאלת אירופה ישנן מספר דרכים אליהן יכולות התשובות להוביל. התשובה הראשונה, החביבה ביותר על המנהיגים ברחבי העולם כולו, היא אין תשובה. כלומר, נבעט את הפחית עוד קצת במורד הדרך, נקנה עוד קצת זמן, ונפתור את הבעיה רק כאשר המשבר יהיה כל כך בלתי נסבל, עד שלא תהיה ברירה. כך נוהג העולם מאז ומתמיד, ולכן שווה לבדוק כיצד יכולים המנהיגים להתחמק מפתרון לבעיה.

*

הדרך הסבירה ביותר, דרך בה כבר התחילו לנסות לצעוד בשבוע שעבר, היא הזרקת עוד כסף לבנקים, הבטחת נזילות, בלי לנסות לסתום את החורים בצנורות. לבנקים האירופאים היתה בעיה לגייס דולרים אמריקאיים במחירים סבירים? הפד האמריקאי התנדב לשפוך דולרים במחירי רצפה. קריסת יוון עלולה להביא את אירופה למשבר בלתי נסבל? נבטיח ליוונים עוד כסף. השווקים דורשים לראות כיצד המשבר היווני לא הופך למשבר האיטלקי, ובקיצור למשבר דרום אירופאי כולל? הממשלות החזקות יודיעו על הגדלת הקרן שהוקמה מחצי טריליון אירו, לכמה טריליונים.

הבעיה היחידה עם התסריט הזה די פעוטה. לעם הגרמני ולעם האוסטרי, הפיני, ההולנדי ודומיהם, נמאס להבטיח עוד כסף לעמים השכנים, בלי שום סוף שנראה לעין. זהו הלחץ הנגדי העובד כנגד ההבטחה של מרקל, הבטחה מוכרת לכל ישראלי: יהיה בסדר.

הגדלת הקרן, ושכנוע המבטיחים למינהם להעביר את הכסף המובטח, הם המכשולים העומדים בפני הפחית במורד הגבעה. במידה ומכשולים אלה יוסרו, נראה עלייה נכרת במחירי המניות של הבנקים האירופיים, עד למכשול הבא, כלומר עד ששוב יסתבר שישנה בעיה להבטיח עוד כסף, או עד שהכסף המובטח לא יגיע למטרתו.

כלומר, הבעיה בבעיטת הפחית, היא שעשוי להיות מעצור בלתי צפוי בדרך, כזה  שיפוצץ את הפחית. במקרה של הפתעה בעקבות אי העברת הכסף המובטח, יוון עשויה להכנס לפשיטת רגל בלתי נשלטת, דבר שיביא מיידית להדבקת המדינות האחרות בדרום אירופה, שימצאו עצמן מחוץ לשוק גיוס הכספים. כך נמצא עצמנו במצב מקביל לפצצה גרעינית שהרגע התפוצצה בניו יורק. מדובר במשבר שליהמן לידו הוא כסף קטן.

*

האפשרות השנייה היא פתרון מעשי לבעייה האמיתית. כלומר, התכנסות של המדינות החזקות, דרישה לפתיחת החוקה האירופאית, והתחלת בניית המנגנון לאיחוד תקציבי מלא. במצב זה האיחוד יעבור רוויזיה שלמה של חוקי המיסוי, הפנסיה ועוד ירקות. התוצאה הסופית היא שחוקים אלה יהיו דומים הרבה יותר לחוקים בגרמניה, אל מול החוקים ביוון.

בתמורה לכיבוש אירופה על ידי גרמניה, העם הגרמני יממן את החובות בדרום אירופה, ולמעשה אגרת חוב ספרדית תהיה מובטחת באמצעות אגרת חוב גרמנית, לא מאוד שונה מאגרת חוב ישראלית שמובטחת על ידי אגרת חוב אמריקאית.

מצב זה יעורר התנגדות גם בקרב העם הגרמני המממן, וגם בקרב עמי אירופה הנכבשים. אולם היתרון הגדול של מצב זה הוא המשך קיום האחוד האירופי, ולאחר שנים מספר של קשיים רבים, תחילת בניית מנגנון שיאפשר קיום כלכלי אמיתי לאחוד. תהליך זה יביא גם לאזון המיוחל בתוך אירופה. גרמניה שייצאה לאירופים את מרכולתה, עכשיו תאלץ להתחיל לייבא מהם, על מנת שתקטן המעמסה שתפול על כתפיה כמממנת האחוד. מדינות אירופה האחרות יהפכו לתחרותיות יותר, בגלל חוקים שיגרמו תחילה לירידה באיכות החיים, אך בהמשך התעשיות והשירותים המקומיים יהפכו להיות זולים יותר, אל מול השירותים והתעשייה הגרמנית.

בדרך זו אנו צפויים גם להחלפת כל ההנהגה האירופית בבחירות שיבואו אחר כך, וכדי להגיע לכך צריך איום מהותי ביותר, שעשוי להגיע כתוצאה מהתסריט הראשון. כלומר, על מנת להגיע לתסריט השני, אנו צריכים לחוש משבר שלא היה כדוגמתו, משבר שלא יותיר ברירה, אלא לקבלת החלטות קשות, משהו בסדר גודל של מלחמת יום כיפור אצלנו, שהובילה לשלום עם מצרים.

*

התסריט האחרון הנו פשיטת רגל יוונית תחת שליטה אירופית, והבטחת ממון לשאר המדינות. תסריט זה הוא הפחות הגיוני בעיני, שכן איני רואה סרט בו יוון פושטת את הרגל ושאר מדינות דרום אירופה שומרות על עסקים כרגיל, ולכן לא אעסוק בתסריט זה בהרחבה.

*

את החלטות ההשקעה שלי אני לוקח על בסיס שמחשב איזה מהתסריטים הרשומים מעלה סביר יותר בעת כזו. לאחר מכן אני בוחן את ההשלכות של התסריטים האלה על שאר מדינות העולם, ובוחן איפה קיים הסיכוי הקטן ביותר לאבד כסף בהתקיים התסריט הסביר. נדמה לי שבעת זו, ולאור המחשבה שברננקי לא יוכל להבטיח הרחבה כמותית מיד ב-21 לחודש, הדולר האמריקאי הוא המקום אליו הכסף יזרום, בהעדר פתרון ברור לסרטים מעלה.

לכל הרצים לזהב, אני מבקש מכם לשקול את התסריטים מעלה, ולהבין שאתם לא לבד. כאשר נכס הופך להיות קולט ברקים, השינוי הקטן ביותר עשוי לגרום לפניקה ביציאה. לכל מי שראה את האסונות באצטדיונים, אתם יודעים מה קורה כאשר כולם מנסים לצאת בבת אחת. הזהב כרגע משול ליציע שעולה על גדותיו, והשוטר הלא מנוסה שעומד למטה חושב האם זה נכון לפתוח רק שער אחד, כדי שחלק מהאנשים יוכלו לצאת.

*

"דה באזר" גם בפייסבוק

פנטזי שבוע 2
זה יהיה קצר, אני מבטיח

22 Comments

אריאל 18 בספטמבר 2011

אני לא בטוח שאני מבין את ההבדל בין האופציה הראשונה והשלישית, בשתייהן מדובר על פשיטת רגל יוונית. וחוץ מזה, למה פשיטת רגל יוונית זה כזאת אפוקליפסה? אז מדינה אחת לא תוכל לשלם את החובות שלה, מה כבר ייקרה?

גיל שלי 18 בספטמבר 2011

בראשונה דוחים את הפשיטת רגל, והיא תקרה בצורה בלתי צפוייה. בשלישית, מדובר בתכנון מראש. הבעייה עם פשיטת רגל יוונית, היא שזה תהליך שלא ייעצר ביוון. גם ככה המשקיעים בפניקה. הבטיחו להם במשך שנה וחצי, שיוון תשרוד. במצב של פשיטת רגל יוונית, המשקיעים מיד בורחים מפורטוגל, ספרד, אירלנד והכי גרוע איטליה. הבנקים הגרמניים והצרפתיים מיד קורסים עם המדינות האלה, בקיצור אפוקליפסה עכשיו

יואב ר 18 בספטמבר 2011

כלומר השאלה היא לא האם גרמניה תכבוש את אירופה, אלא מתי ובאיזו דרך ?

גיל שלי 18 בספטמבר 2011

שכחתי את האפשרות שאירופה מתפרקת.

דורפן 18 בספטמבר 2011

האם אין רשימת דרישות מוגדרת כלפי יוון בתמורה לחוב? למשל שיעלו את המחירים באתרי הנופש בכדי שישלמו מסים ובכך ייקרו את החופשה של משלם המסים הגרמני…

גיל שלי 18 בספטמבר 2011

יש יותר מדי דרישות מיוון. הבעייה האמיתית היא שמתעלמים מהעובדה שהיוונים צריכים להמשיך לחיות איכשהוא. כולם לוקחים כדוגמה את לטביה שאבדה יותר מעשרה אחוז מהתוצר, וחזרה לשפיות. הבעיה היא שלטביה היתה קרובה מספיק לזמנים הנוראים של הקומוניזם, כך שהאזרחים יכלו לקבל בהכנעה את ההרעה באיכות החיים. מהיוונים דורשים לרדת בעשרות אחוזים באיכות החיים, בלי שיראו אור בקצה, הרי לא מבטיחים להם שהגרמנים יממנו אותם, אלא אומרים יהיה בסדר. ומה שיפה, היוונים לא בסדר.

בעקרון, דווקא חופשות ביוון יהיו יותר זולות לגרמנים, לא בטוח שיקבלו אותם בסבר פנים יפות

יוני 18 בספטמבר 2011

כשאתה כותב על כיבוש גרמני באירופה קשה לי להתרכז בהמשך הפוסט.

גיל שלי 18 בספטמבר 2011

יוני, מצטער עם כל הקונוטציות הנוראיות, זה המצב כפי שאני מפארש אותו

אסף 18 בספטמבר 2011

גיל ניתוח מעולה על המצב באירופה אבל שכחת שגם בארה"ב לא חסרות בעיות. אם הייתי צריך לבחור בין היורו לדולר הייתי שם את כספי על הדולר. זה כמו שני שיכורים שהולכים ברחוב וזו תחרות מי שיכור פחות שיוכל להזמין מונית.

מה שאני לא מבין זה את העובדה שכלכלה זה אמור להיות משחק סכום אפס. אם מישהו מפסיד כל כך הרבה כסף מישהו אמור להרוויח אותו. לאן הכסף שהבנקים האירופאים השקיעו והפסידו נעלם?

יריב 19 בספטמבר 2011

למה אתה חושב שכלכלה זה משחק סכום אפס? הנקודה המעניינת עם כל הכסף שמתעסקים בו היא שהוא ספקולטיבי. לא במובן שמשתמשים בו לספקולציות, עצם קיומו הוא ספקולציה (זה לא דבר שלילי, זה כלי חיוני לכלכלה כפי שאנו מכירים אותה). חשוב על השאלה הבאה: "כמה דולרים יש בעולם".

גיל שלי 19 בספטמבר 2011

אנחנו נוטים לבלבל בין כח שהוא משחק סכום אפס, אם לי יש יותר אז לך יש פחות, ובין כסף. כסף הוא דווקא לא משחק סכום אפס, תראה את ליגת הפוטבול, כדי שלי יהיה יותר, גם לך כדאי שיהיה יותר.

הסיבה שהיו רווחים גדולים מהתמוטטות הסאב פריים, היא התפתחות הכלים שמנפו את העסק, שהיו דומים יותר להמורים. כלומר אם משהו הפסיד, אז בצד השני משהו הרוויח. במקרה של אגרות חוב ממשלתיות, זה ממש לא המצב

זאב אברהמי 18 בספטמבר 2011

גיל, קראתי את הטקסט פעמיים, יום בחירות בברלין היום. האם הסאבטקסט שלך הוא שהגרמנים מצאו דרך נאורה לכבוש את אירופה?

גיל שלי 18 בספטמבר 2011

לצערי כן, אני לא משוכנע שהעם הגרמני מעוניין בכיבוש, זה אינטרס של היצרנים הגדולים. כשאני חושב על זה, האנשים הפשוטים מעדיפים צמיד לוותר על כיבושים שהם צריכים לממם. זו הדרך גם אצלנו

גיל שלי 19 בספטמבר 2011

נכון באמת מעניין, אולי בפעם הבאה תשאיר גם שם שנוכל לדעת למי להודות

ירון וינר 18 בספטמבר 2011

מצטער מאוד, אבל הניתוח שלך לגבי הזהב משולל יסוד. כל עוד תימשך הדפסת הכסף משולחת הרסן של ארה"ב ואירופה הזהב ימשיך לעלות. למעשה זה לא מחיר הזהב שעולה אלא ערך הדולר והיורו שמתאדה.

amit pros 19 בספטמבר 2011

הסיפור עם הזהב קצת יותר מסובך.
אין לי שמץ של מושג כמה כסף ממונף יש שם,כמה כסף תעודות ממונפות מושקעות שם,ואין שום דרך לנסות ולחזות כמה הוא ירד ,נניח,עם ההדפסה תיעצר או שימצא פתרון לגוש האירופי.בכל מקרה ברור שהכסף החכם יברח ראשון,מה שיעורר פקודות סטופ לוס מאלף ואחד מקומות,ומכאן והלאה אין שום דרך לחזות את התגוה האלימה שתיווצר.

ירון וינר 19 בספטמבר 2011

כל עוד ההדפסה נמשכת והריביות קרובות לאפס אתם יכולים לישון בשקט. כשהזהב היה באיזור ה300-400 וחזיתי עליה ל1500 חשבו שאני שיכור… תמיד הדגשתי שזאת לא תהיה סוף הדרך ושהזהב יגיע לפחות לאיזור ה2000-3000. הבועה האמיתי היא בועה של דולרים ויורואים לא של זהב.

גיל שלי 19 בספטמבר 2011

כלומר – אין ספק שהזהב ימשיך לעלות…

ירון וינר 19 בספטמבר 2011

נכון – כל עוד ארה"ב ואירופה ימשיכו להדפיס כסף כאילו אין מחר מחיר הזהב ימשיך לעלות. כרגע אני משוכנע שאנחנו מתקדמים לטווח 2000-3000

גיל שלי 19 בספטמבר 2011

מחזיר אותך לפוסט שלי על "ללא ספק". אני מסכים עם הנחות המוצא שלך, אבל היציאה מהטרייד, לכשתקרה, וללא כל אזהרה, תהיה קשה מאוד.

עומרי 18 בספטמבר 2011

הזהב הוא אם כל הבועות. קניה שלו נוגדת כלל בסיס- שוויו של נכס הוא סך כל התקבולים הצפויים להתקבל ממנו.

Comments closed