ברזיל – הולנד 2010, עניין של זהות

הפוסט הנפלא של דורפן פיתה אותי להכניס עוד פרק מהספר המיועד שלי. כרגע הספר נתקל בסירוב של ההוצאות לפרסומו מאחר והטענה העיקרית היא שאין לו קוראים פוטנציאליים. אם כך, הפרק מתאים מאוד ליום כיפור במסגרת ועיניתם את נפשותיכם. שוב אשמח להערות, תגובות, קללות, כל דבר אשר עולה על דעתכם. אולי נפתח קבוצה בפייסבוק שתטען שיש קוראים, הצעות.

 

זהות 

במונדיאל של שנת 2010 חזינו בדוגמה מאלפת, של כישלון בעקבות שינוי זהות. נבחרת ברזיל הגיעה למונדיאל זה, בדיוק כמו בקודמיו, עמוסה בכשרונות יוצאי דופן. מאמן הנבחרת בחר בשיטת משחק אירופאית, המבוססת על הגנה חזקה, ויציאה להתקפות מהירות ומדויקות, תוך ניצול אתלטיות יוצאת דופן של שחקניו. המאמן בחר את השחקנים, בעיקר על בסיס אופי חזק, עוד לפני בחינת כישרון המשחק. זהות זו כמעט עומדת בסתירה עם הזהות הברזילאית הטיפוסית, אשר אופיינה בהחזקת כדור באמצעות מסירות קצרות, וניצול הוירטואוזיות של השחקנים. ברגע המבחן, במשחק רבע הגמר, נבחרת ברזיל הובילה בבטחה ונראה היה כי הניתוח הצליח. אך לאחר שער שוויון מקרי של נבחרת הולנד, נבחרת ברזיל אשר שחקניה הוכיחו אופי חזק ויוצא דופן בקבוצותיהם, מצאה עצמה כמעט חסרת אונים. אולי בגללשינוי הזהות, השחקנים לא ידעו להתמודד עם המשבר כקולקטיב.

שינוי הזהות מוביל לקושיבבחירת דרך פעולה בעת לחץ. בעת לחץ האינסטינקטים אשר קשורים בזהות שלנו, מתנגשים בזהות החדשה, ואז נוצר הבלבול. המאפיין הגדול ביותר של לחץ בהתנהגות אנשים, הינו יכולתו להפעיל את האינסטינקטים הבראשיתיים של האדם. אם שחקן גדל בתבנית התנהגות מסויימת עד לגיל הבגרות, ניתן לשנות את הטקטיקה בה הוא ישחק, אך בעיתות לחץ, הנטייה הטבעית שלו תהיה חזרה לצורת המשחק שבה גודל, כפי שאדם מהשורה יעצום את עיניו מול אגרוף המגיע לפניו במהירות. כך האינסטינקט פועל. צריך עבודה ארוכה ומאומצת על מנת לשלוט באינסטינקט.

לעומת נבחרת ברזיל, נבחרת ספרד שמרה על הזהות של משחקה, תוךשינוי מינורי של דגשים הגנתיים יותר.שינוי זה צלח הרבה יותר. על מנת להצליח, אנו חייבים לחיות בשלום עם הזהות שבחרנו. זהות זו צריכה להתיישב בקלות עם אופיינו.

בדיוק כמו לוחמים בזירה, כך גם משקיעים צריכים להכיר את תכונותיהם לעומק לפני שנכנסים לזירת ההשקעות. משקיע צריך להיות גמיש בהחלטות ההשקעה שלו, ונוקשה ללא כל פשרות בשמירה על זהותו כמשקיע. הבעיה העיקרית בעתות לחץ, היא שזמנים אלה מגיעים בדרך כלל לאחר הפסדים, או בלשון הלוחמים, לאחר ספיגת מכות כואבות. הפיתוי בזמן כזה הוא להשתנות, מאחר ולכאורה הגישה לא צלחה. אולם, הזמן הגרוע ביותר לשינוי הזהות הוא תחת לחץ, ותוך כדי פעולה. כך מגיעות הטעויות הקשות יותר.

נדון תחילה במשקיעים המחשיבים עצמם שמרנים. התיאור הבא, מדגים התנהגות אופיינית של משקיע שונא סיכון: שנת 2003 – לאחר שלוש שנים של הפסדים בשוקי ההון העולמיים, המשקיע שונא הסיכון משקיע את רוב כספו או במכשירים דמויי מזומן, או באגרות חוב בעלות דירוג גבוה במיוחד (הנחשבות כהשקעות מסוכנות פחות. על יעילות הדירוג ניתן לכתוב ספר אחר). שנת 2003 היא שנה של התאוששות בשוקי ההון העולמיים. המשקיע שלנו כמובן לא משתתף בחגיגה, אך סביר מאוד להניח שאין בכך כדי לגרום להרהור שני בנוגע להשקעות, שהרי "מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננין". על כן למרות תשואות של 30% בממוצע בשוקי ההון העולמיים, חברנו לאשינה את פוזיציות ההשקעה שלו. לאחר תשואות פנומנליות, שנת 2004 מאופיינת ביציבות ובתשואות נמוכות בכל העולם. המשקיע שלנו מרגיש על גג העולם, הוא לא מפסיד שום דבר. אבל שנת 2005 ואחריה 2006 שוב מאופיינות בחגיגות בשוקי ההון, בעיקר בשוקים מתפתחים. המשקיע שלנו שומע מכל חבריו איך הם מרוויחים יפה בבורסה, ורק הוא, המסכן, לא מרוויח שום דבר. התחושה של הפסד רווחים וירטואליים אינה שונה ביסודה מהתחושה של הפסדים אמיתיים, במיוחד אם המשקיע שלנו אכן מתעסק בחישובים של כמה היה מרוויח אילו היה מושקע בשוק.

תחושת ההפסד של המשקיע שלנו, גורמת לו לשנות את אופיו. המשקיע שלנו רוצה להשתתף בחגיגה. ההצטרפות שלו יכולה להתבצע באחד משני אופנים: הראשון, השקעה ישירה בשוק המניות בשנת 2007. בדרך כלל המשקיע שלנו רוצה לפצות על ה"הפסדים" שנגרמו לו כתוצאה מכך שלא השתתף בחגיגה, ועל כן סך ההשקעה באחוזים מתוך כלל האמצעים העומדים לרשותו, יהיה גדול יותר מכפי שהיה משקיע אילו היה מצטרף לחגיגה מלכתחילה. ואז מגיעה שנת 2008, ומוחקת לא רק את הרווחים של תחילת שנת 2007, אלא גם חלק גדול מהקרן.

אופן אחר להצטרף לחגיגה, היא השתתפות בכל המוצרים המובנים אשר הבטיחו תשואות גבוהות ללא סיכון גדול. אך כפי שראינו בשנת 2008 אין סיכוי גדול יותר בלי סיכון גדול יותר בצדו, וכך נפלו כל המכשירים שנראו כה בטוחים במבחן הסטטיסטי. המוצרים המובנים איבדו כמעט את כל ערכם, שעה שהמניות אכן הידרדו במורד, אך משקיע בשוקי מניות איבד פחות מערך כספו, לעומת זה אשר השקיע במוצרים המובנים ה"בטוחים" לכאורה.

מכאן שחלק חשוב מאד בניהול ההשקעות שלנו הוא בניהול הזהות שלנו כמשקיעים. משקיע מוצלח הוא זה אשר מכיר היטב את הגורמים המובילים אותו להסקת מסקנות, ומודע לכל הנטיות הרגשיות שלו, והנטיות הטבעיות שלו בהסקת המסקנות. לאחר תהליך מעמיק של הכרות עצמית, כלשיידרש הוא לבדוק האם הנטיות הטבעיות שלנו אכן מטות אותנו בדרכי החשיבה. האם הלחצים מובילים אותנו לדרכים, אשר בזמנים שונים לא היינו מעזים לדרוך בהן.

דרך הסקת המסקנות צריכה להיות תמיד זהה. האופק ההשקעתי לעולם לא צריך להשתנות ביחד עם התנודתיות בשוקים. זהו למעשה אחד היתרונות הגדולים של וורן באפט, המשקיע אשר רבים מעריכים אותו כטוב ביותר מבין המשקיעים המוכרים. האופק ההשקעתי לעולם לא מתוחם בזמן, אלא בשאלה האם הוא רואה ערך מיוחד בהשקעה ספציפית. דרך זו לעולם לא משתנה אצלו. גם בזמנים טובים וגם בזמנים קשים דרך ההערכה של ההשקעות נשארת בעינה.

כמובן ישנם אלה המצליחים מאוד בהשקעותיהם, ואצלם הגדרת התקופה של ההשקעה היא קריטית. אצל משקיעים אלה הגדרת הזמן של התקופה לא תשתנה לפי ההצלחה או הכשלון, אלא לפי המתודה שנקבע על ידם מראש. המתודה שתבחר על ידינו כמשקיעים חייבת להתאים לזהות שלנו, ליתרונות ולחסרונות המוכרים לנו. גם אם נכשלנו כמשקיעים, לא עצם הכשלון צריך להוביל אותנו לשינוי הזהות שלנו. אנו חייבים להבין כי מרכיבים רבים בזהות שלנו אינם נשלטים על ידינו כפי שהיינו רוצים לחשוב. קשה עד בלתי אפשרי לשנות את הנטיות הטבעיות שלנו, בעוד שקל הרבה יותר להיות מודעים להן ולהתחשב בנטיות אלה בתהליכי הסקת המסקנות שלנו.

ההבנה שלנו לגבי הזהות שלנו חשובה במיוחד לאור הנטייה הטבעית שלנו לפעלתנות יתר. בזמנים של התפתחות כלכלית לא ברורה, ולאחר מפנים דרמטיים בכלכלה העולמית, קיימים מצבים בהם ייתכן ונאלץ בזהות מסויימת לא לעשות שום פעולות השקעתיות במשך זמן רב. זהות של משקיע יכולה להיות דומה לזהות של מתאגרף. באיגרוף ישנם אלה המעדיפים ליזום התקפות והם נקראים "מספרי אחד", ויש אלה המעדיפים להגיב לאחר התקפת היריב וזיהוי הפתח, והם נקראים "מספר שלוש". המשקיע שלנו חייב לדעת שאין ביכולתו לקבוע לעצמו, שמאחר שהשוק לא מתאים למצב הכלכלי אותו הוא רואה, הוא פשוט ישנה את סגנונו בזמן הזה, ויהפוך להיות סוחר, במקום להיות משקיע לטווח ארוך. לדידי משקיע יכול להיות או סוחר, אשר כמו באיגרוף נכנס לפוזיציות קצרות בזמן, ויוצא מהם במהירות לפני שהוא חשוף לפגיעה חזקה מדי, או להיות משקיע הנשאר בפוזיציה מסוימת לאורך זמן, עד שהוא משוכנע שהמצב הכלכלי השתנה. המבנה הנפשישל שני משקיעים אלה שונה לחלוטין, ולא ניתן לקבוע בפשטות שמהיום להיום משנים את הסגנון, ובכך לפתור את הסתירה בין שתי הגישות.

מצב מסוכן יותר הוא, שמשקיע לטווח ארוך, נכנס לפוזיציות מסחר, ויתפתה לשהות בהן זמן רב מדי; פוזיציות אלה יהפכו לפוזיציות ארוכות נגד כוונתו המקורית, ומאחר שההשקעה לא תואמת את התוכנית, יש סיכוי להפסד גדול יותר מאשר לרווח. היכולת להתאפק מנקיטת פעולות, הינה קרדינלית למשקיעים אשר מכירים עצמם היטב, ויודעים שלא בקלות ייצאו מהפוזיציה ההשקעתית אליה נכנסו.

ווין רוני? צרות?
אכן מכתש (יואב ויכסלפיש)

27 Comments

B. Goren 7 באוקטובר 2011

הדפסתי לקריאה מאוחרת יותר. גמ"ח טובה ואם אומרים היום גם שבת שלום אז גם זה.

אריק 7 באוקטובר 2011

גיל, שתי נקודות. אני מוצא מעט בעיה בבחירה בברזיל ובאיבוד הדרך שלה ושינוי האופי וההפסד ל…הולנד. האם הולנד לא שינתה את עורה במונדיאל 2010?? ולה זה עבד, לפחות עבד כמו לנבחרות הפלא של ה-70'. פרגמטיות כמו שמוכיח פרגוסון ולהבנתי הצנועה גם באפט היא יעילה הם משנים ומתאימים את המסגרת לעולם הכדורגל/הכלכלי. ארסן ונגר דבר במה שהצליח תקופה מסויימת נהדר אך ממשיך דווקא להיכשל באותה דרך כשחוקי המשחק השתנו. גם בהשקעה יש לעשות התאמות ולנצל הזדמנויות. ברור שיש סוג מסויים של אנשים שמסחר יותר מתאים להם מהשקעה, אלו אותם אנשים שמתאים להם לשחק בלק ג'ק' ומה לעשות רובם (99% לדעתי)מפסידים. "הבורסה היא המקום בו אנשים חסרי סבלנות מוסרים את כספם לאנשים עם סבלנות" זה התיאור הנפלא של באפט. אני מאמין שצריך דפוס התנהגות שהוא הבסיס וצריך להישאר נאמן לו. אבל, צריך לבצע התאמות ולהיות ערניים למצבו המשתנה של השוק. קבעון באופן ההשקעה לא יוביל לרווחים גדולים אלא אם כן המזל מאיר לך פנים.

לעניין הספר, אני מאוד אוהב את הבלוג שלך והוא הקוביה הראשונה שאני מחפש בדה באזר, אני בטוח שיהיה מי שיזהה את הפוטנציאל שלו. בהצלחה.

גיל שלי 7 באוקטובר 2011

אריק – אני מאמין גדול בגמישות. הגמישות מתאפשרת רק על בסיס חזק. הדוגמאות שלך לגמישות ונוקשות מצוינות. זו כוונתי בגמישות באמצעים הטקטיים, ונוקשות בזהות. יוורן באפט לדוגמה לעולם לא יקנה חברה וימכור אחרי שנייה כספקולציה, כי הוא לא טוב בזה (בניגוד לדנקנר לדוגמה). לעומת זאת הוא מפגין גמישות מקסימלית בסוג החברות בהן הוא משקיע. זו כוונתי.

ההבדל בין ברזיל להולנד הוא פשוט. הולנד לא שינו את המבנה אלא את הטקטיקה

ריקי רומא 7 באוקטובר 2011

גיל אל תתרגש מהוצאות הספרים
הם ממש לא מבינים את העסק שלהם
הכי חשוב זה שם הכותרת – ואם עדיין הם לא מעוניינים אפשר
להדפיס בעצמך או למכור אותו בפורמט של איבוק ובכך להגדיל בצורה משמעותית את הרווח. אפשר למכור את הספר בהמון שיטות שונות כמוJV :לדוגמא שמכללות שמלמדות השקעות ייתנו אותו מתנה לכל נרשם , הוא גם מאד מתאים לידיעות אחרונות למי שעושה מנוי על כלכליסט ,( וגם בלייזר), להשתמש באפילייט וכו'
ויש עוד לא מעט אופציות אבל הכי חשוב זה הכותרת של הספר
אני בטוח שהספר יהיה הצלחה גדולה אז אל תתרגש מהם
גמר חתימה טובה

אריק 7 באוקטובר 2011

מנסיוני כמי שעזר לסופר עם הוצאה עצמאית, הצרכן הישראל לא בשל לקניה מקוונת. הבעיה עם חנויות הספרים זה שהם שייכות להוצאות ספרים ואין להם אינטרס למכור מה שלא יצא בהוצאה. הרעיון של ידיעות אחרונות או בתי השקעות נשמע מצויין

גיל שלי 7 באוקטובר 2011

תודה, אנסה ליישם

ארנון ד. 7 באוקטובר 2011

יש לך כבר קורא פוטנציאלי אחד. חתימה (וכתיבה כמובן) טובה

אסף 7 באוקטובר 2011

עזוב גיל תמיד יהיו אנשים רעים. בלוג מעולה ופוסט מצוין. אני חושב שמה שיפה בהשקעות זה מלמד אותך על עצמך ועל הזהות שלך. אני למשל שונא סיכונים גדולים ואין לי סבלנות של שנים. לכן אני מתעסק באופציות עם אסטרטגיות סולידיות (יחסית) לקח לי הרבה זמן להגיע לזה.

קסיוס קליי 7 באוקטובר 2011

היי גיל

הרעיון לספר הזה הוא מעולה.
אני בטוח שהוא יהיה רב מכר בשיווק הנכון.

הסיבות של הוצאות הספרים רק ממחישות באיזו שבלונה הן תקועות.

הרי "המשפט האחרון של פרמה" שלא אמור לדבר אל הקהל הרחב היה רב מכר.

אם יש משהו טוב אז הוא טוב.

דווקא הנישה של הכלכלה לא מקבלת מספיק נפח ולדעתי ספר כמו שלך עם הקבלה לספורט, ופה באמת צריך קצת יותר להעמיק את ההקבלות לספורט, יכול להיות ספר פורץ דרך.

אני לא חושב שצריך ללכת על כיוון של "בלייזר" וכו', אני חושב שאתה צריך ללכת על משהו גדול יותר.

אם הספר יהיה קולח ויהיה מעניין ודוגמאות הספורט בו יהיו טובות אין גבול לספר שכזה כי הרעיון שלך הוא מנצח.

אל תתפשר ואל תיתן לאנשים להוריד אותך לבינוניות כפי שהם רגילים.
זה ספר שיכול למצוא את עצמו ב טופ 3 עם השיווק והגישה הנכונה.

יניר 7 באוקטובר 2011

אני לא מבין בהוצאת ספרים לאור,אבל ממש משתוקק לקנות ולקרוא את הספר.
מאד מקווה שתצליח לממש את החלום. אני בטוח שקוראי דה באזר יקנו , גם בגלל הענין וגם כאות תודה על העניין שאתה מכניס לחיינו,
חתימה טובה

דורפן 7 באוקטובר 2011

אני אוסיף את דעתי שגיל כבר יודע אותה. אני חושב שהחשיבות הגדולה של הדברים שהוא מביא היא כלכלית נטו – ואין צורך דווקא בדוגמאות ספורט בכדי להמחיש אותן. במקרה הזה – התנהגות של ארגונים שלא על פי אופיים המסורתי – הדוגמא הספורטיבית היא לא רעה. אבל לא הייתי רוצה לראות את הספר כלוא בסד של הקשרים ספורטיביים.

אריאל 7 באוקטובר 2011

אני מסכים אבל נראה לי שהגישה של גיל היא שספורט הוא החיים ולכן את מה שנראה בהתנהגות כלכלית של אנשים, נוכל תמיד למצוא בספורט. אני מאוד מחבב את ההקשר הזה אם כי כמו שאמרת – צריך להזהר לא לאנוס את הדוגמא כדי להתאים אותה
בכל מקרה, זה יהיה ספר שמאוד היה מעניין אותי לקרוא

דורפן 8 באוקטובר 2011

אני מסכים איתך ואיתו מבחינה סגנונית. אבל מהרבה דברים שאני לומד ממנו אני פשוט כל כך מתחלחל שאני חושב שהם חייבים להתפרסם

אריאל 7 באוקטובר 2011

אני חושב שברזיל במונדיאל האחרון זאת טיפה פשטנות ולקחת דוגמא אחת ממשחק אחד זה לאו דווקא משהו מייצג. למה?
1. גם הולנד שינתה לגמרי את סגנון המשחק שלה במונדיאל האחרון, ולה זה עבד יופי (עד הגמר). אני לא מבין מה זה אומר שהם שינו את הטקטיקה ולא את המבנה. הם שינו לגמרי את המבנה של הנבחרת הזאת
2. בסופו של דבר, ספרד לקחה את המונדיאל בלי שהיא פיגרה פעם אחת בשלבי ההכרעה. אין לנו מושג איך הם היו נראים אם הם היו מפגרים (לדעתי, בערך כמו ברצלונה של השנים האחרונות – כשהם נכנסים לפיגור הם נלחצים והשיטה שלהם הרבה פחות יעילה)
3. הכי חשוב – את שינוי המבנה ברזיל עשתה כבר לפני 20 שנה. הכשלון במונדיאל 82 ו-86 הכניס להכרה הברזיליאית שנבחרת סמבה של פעם כבר לא יכולה להצליח ועל כן הם הפכו את עצמם לנבחרת אירופאית. הנבחרת שלקחה אליפות ב-2002 היתה לא פחות אירופאית באופיה מזו של 2010, לדעתי. כך שהדוגמא של ברזיל לא כזאת מוצלחת לדעתי

Tal 7 באוקטובר 2011

גיל, למה לא לתרגם את הספר לאנגלית ולשלוח אותו להוצאות ספרים בחו"ל (במיוחד בארה"ב)?

גיל שלי 7 באוקטובר 2011

אני עדין מנסה לפרסם בארץ, ואולי אם יצליח לנסות לתרגם. במידה ולא יילך, הכוונה שלי לתרגם ולהשתמש בקינדל כערוץ להפצה

טל 12 7 באוקטובר 2011

אותי יהיה מענין לקרוא על התהליך מול הנתונים.אחד המוטיבים שחוזרים בפוסטים שלך.

כאשר אתה לוקח את הנתונים האמפרים-הסטטיסטיקה,בזהירות וטוען שמה שחשוב מנגד הוא התהליך,או המשחק עצמו,אני תמיד חושב שמענין אותי לקרוא על זה יותר.בעיקר על הרשמים שלך ממה שקורא בעולם ותפיסת המציאות בהקשר הכלכלי.

קשקשן בקומקום 7 באוקטובר 2011

לא מאוד אהבתי את דוגמת ברזיל והולנד. בתור אחד שגר בהולנד – הולנד שינו לגמרי את אופי המשחק, האסטרטגיה, והטקטיקה. יו ניים אית – הם שינו את זה, ולצערי זה הצליח להם. חצי מהולנד לא סבלה אותם (בעיקר אחרי שהפסידו, כמובן). ברזיל לעומת זאת מעולם במונדיאל לא באמת ידעו להתמודד עם לחץ (אולי חוץ מנגד אנגליה ב 2002).

מעבר לזה – מאוד אוהב את הבלוג – ובטוח שהספר יכול לצליח. אולי כתיבת טורים במקום עם מעט יותר חשיפה (בלי לפגוע – הקסם של המקום הזה הוא הקהל המצומצם) יכול לעזור לשכנע את ההוצאות? אם לא – שיחפשו. רק אל תעזוב אותנו פה.

אגב – נסים טאלב מהברבור השחור טוען שכמו כל משקיע אחר גם אצל באפט הרוב זה מזל (תאוריית ה – קח 50000 משקיעים, כל שנה 50% יפסידו את התחתונים עדיין אחרי 35 שנה, סטטיסטית אחד יישאר מורווח) – מה דעתך?

וחתימה טובה לכל הצמים

גיל שלי 7 באוקטובר 2011

דרך אגב ביל מילר שניהל קרן שנצחה את המדד במשך שלושים שנה, הפסיד את כל היתרון שלו על המדד בשנת 2008, והוכיח שוב את הטענה העיקרית של טאלב. הרבה מאוד רנדומליות

גיל שלי 7 באוקטובר 2011

אני אבהיר טיפה יותר את כוונתי. ניתן לשנות את הזהות של הקבוצה, בתנאי שתתאים לזהות של השחקנים, ובתנאי שיהיה מספיק זמן לגבש את הזהות. דוגמה, מכבי תל אביב בכדורסל שנה שעבר. הדבר הנוקשה צריך להיות הכללים, העקרונות, הטקטיקה יכולה וצריכה להיות גמישה לחלוטין.

הייחודי בהתפרקות של ברזיל ב2010 היה ההעלמות המוחלטת, והכאוס במשחק אחרי שער השוויון. לא התוצאה, ההתפרקות של המסגרת הקבוצתית. השוער הצטלב בדקה ה83 לפני בעיטת עונשין, הפניקה היתה טוטלית. מדובר בשחקנים כמו מייקון שזכו בליגת האלופות עם סגנון בונקריסטי, ועדין היתה תחושה שמיד בלחץ האמיתי הראשון, הקבוצה התפוררה.

הסיבה היחידה שאני יכול למצוא להתפוררות של ברזיל היא בטח לא האופי של השחקנים, שכן שחקנים אלה הוכיחו עצמם במסגרות אחרות. לכן אני חושב שמדובר היה בזהות שלא התאימה לקבוצה. ברזיל שחקה את גרמניה הישנה, עם כלים אתלטיים משופרים, טכניקה טובה יותר, וזה לא התאים כאשר הלחץ הנפשי הופעל, והאינסטינקטים השתלטו.

לעומת זה בהולנד לא ניכר היה שום משבר זהות, להיפך השחקנים שמרו על המסגרת גם בפיגור תוך כדי המשחק. ניתן להלביש זהות שמתאימה לשחקנים. לא ניתן להלביש זהות המנוכרת לכל מה שהשחקנים גדלו עליו.

לגבי באפט וטאלב – אני מאמין גדול ברנדומליות. אך הייחודי בבאפט הוא סגנון ההשקעה. הוא לא מנסה לנצח שוק מסוים, ולכן הוא מנצח. הוא דבק בעקרונות ברזל, ולא משנה אותם. לעומת זאת החברות שהוא בוחר עשויות להיות מאוד שונות אחת מהשנייה. זו הגמישות. בשנים האחרונות התחילו אצלו בטריידים, גידורים, אופציות, והשקעה בפיננסים. נדמה לי שהוא מעקם טיפה את העקרונות שלו למען שידור לעולם שהכל בסדר. אני אם הייתי בעל מניות אצלו, הייתי מאוד מוטרד מזה

בני תבורי 8 באוקטובר 2011

אני לא מבין איך זה עובד בהוצאות ספרים, אבל הדחייה על רקע רייטניג, מוכר מאוד מתעשית המוסיקה מה שהביא להולדת האינדי. מקווה שיימצא יזם אמיץ וישר שיעזור לך להוציא את הספר. בינתיים, אני לרשותך בכל מה שניתן.
עכשיו אני הולך לקרוא את המשך הפוסט…גמר חתימה טובה.

ערן קאלימי 8 באוקטובר 2011

לפני שהתחלתי ממש לקרוא, ולפני שקראתי אי אילו מהתגובות, תנסה את kick starter כאופציה לממן ולייצר דרך להפצה של הספר. זו פלטפורמה די מעניינת, עשו שם כמה וכמה דברים מעניינים.
ועכשיו לקרוא!

תומר חרוב 8 באוקטובר 2011

גיל, שיהיה בהצלחה עם הספר. הטקסט מעניין ומובן מאוד גם להדיוט כמוני בענייני השקעות.
אני דווקא חושב שהודגמא של ברזיל די טובה, בטח לאנלוגיה שיצרת. מאגר השחקנים של ברזיל יכול ליצור כמה נבחרות שכל אחת מהן תהיה שונה במקצת מהאחרת, דווקא הבחירה שנראתה הגיונית-תועלתנית ליצור נבחרת בעל האופי המסוים הזה הייתה בעוכריה. לעומת זאת השינוי שהולנד עשתה היה שינוי מתבקש לנוכח סגל השחקנים שלה, להולנד לא הייתה אפשרות אחרת, היא מיצתה את מלוא היכולת ממה שהיה לה. כמובן שזה משחק מקרי ואם קויט מפספס במילימטר את הנגיחה לאחור שהגיעה לסניידר ומלו לא עושה את הטעות אז היינו מדברים אחרת לגמרי, אבל מה לא מקרי בחיים?

רוני שטנאי 8 באוקטובר 2011

גיל, מהיכרות אישית עם סופרת מוכשרת ביותר שזכתה בפרסים, הוצאות הספרים הם סיוט אחד גדול. אני כבר לא שואל אותה מה קורה עם כתב יד שזכה בפרס נחשב שעדיין לא יצא לאור כי התשובה היא שהוצאת הספרים עדיין מתלבטת ואני בכלל לא מדבר על התמורה הזעומה אותה מקבלים סופרים לא קאנוניים בישראל- כלומר תשעים ותשעה אחוזים מהסופרים.
אני משוכנע שבסופו של דבר תמצא את הדרך לפרסם את הדברים בצורה כלשהי כי על פי הבלוג אין ספק כי הוא שווה קריאה.

האנלוגיה של המשחק הזה למשבר זהות מרתקת, אולם אני סבור שזו לא הסיבה היחידה לכישלון הברזילאי. העובדה שהולנד החזיקה מעמד לאחר הפתיחה הזוועתית ולא ספגה עוד שערים גרמה לכך שהולנד חזרה להאמין בעצמה במחצית השנייה ושחקניה העלו את הרמה . שער השיוויון יצר בלבול מנטלי שאחריו התפתח בדיוק המשחק שהולנד רצתה, משחק שהעלים את החסרונות של חוליית ההגנה והפך את המשחק לזירת קרב שבה מי שהיו לו יותר עצבים ואמונה יצא כשידו על העליונה. ניתן היה לראות איך הביטחון עבר מקבוצה לקבוצה ואילולא חסור ריכוז המשחק היה נגמר בתוצאה גבוהה יותר כי לאחר ההרחקה נותרה רק קבוצה אחת על המגרש.

האנלוגיה נותרת טובה ומרתקת מכיוון שהיא הופכת את ההיבט הכלכלי למשהו נהיר מאוד. מה שכן הייתי אולי מוסיף עוד כמה מילים על המשחק עצמו(ההרחקה, ההחמצות של הולנד לקראת הסיום שמעידות על הקריסה וכו') ואולי על הטורניר מהבחינה ההולנדית והברזילאית כדי שהניתוח של התהליכים יהיה מושלם יותר.

גיל שלי 8 באוקטובר 2011

תודה לכולם על העידור. אני לומד המון מההערות שלכם, ואנסה לשפר את המוצר בהתאם. נראה לי שאשחרר כל פעם פרק, וכך אוכל לשפר את כולם

S&M 8 באוקטובר 2011

בהשקעות אני לא מבין כלום. מצד שני, אחי חולה על כאלו ספרים. תגיד להם שעותק אחד כבר מכרת.

אבל עניתי בגלל ברזיל. הדוגמה שנתת לא משכנעת. נטפלו לדונגה על לא עוול בכפו, כי היה קל לתפוס אותו, הקשר האחורי האפור, ולהגיד שהוא בנה נבחרת אפורה של קשרים אחוריים.

ברזיל לא שינתה זהות ב-2010. היא שינתה את הזהות הרבה לפני כן. המונדיאל הטראומטי של 82 הביא לכך שאחריו כל נבחרות ברזיל נבנו קשוחות הרבה יותר, פנטזיונריות הרבה פחות, והתבססו על טקטיקה הגנתית קודם כל. וזו גישה נכונה למי שרוצה לזכות בתארים (גרמניה, ארגנטינה) – והם אכן זכו בזכותה בתארים.

מה שעשה את ההבדל בעבר, היה הכישרון של כמה שחקנים – רומאריו, רונאלדו ואחרים – שנצץ מתוך המבנה ההגנתי-טקטי. ב-2010 לא היה לברזיל אף שחקן מסדר גודל כזה שהיה יכול לנצח משחקים גם כשהקבוצה משחקת שבלוני ומשעמם. (אגב, מאמן שדוגל בשיטה הזו של קשיחות אפורה + כוכבים שוברי שוויון הוא מוריניו).

התאוריה על שינוי זהות והחלטות משבריות תחת שינוי זהות היא נכונה – אבל ההלבשה שלה על ברזיל היא מלאכותית ואינה נכונה. ברזיל כבר מזמן אינה נבחרת של פנטזיונרים, וגם השחקנים הברזילאים כבר לא לומדים כדורגל בברזיל אלא באירופה. תתקן את הפרק, ואולי אני אקנה עותק גם לעצמי. ;-)

amit pros 8 באוקטובר 2011

אני דווקא חושב שממשחק אחד קשה מאוד להסיק מסקנות.
אם בגביע העולמי ברזיל הולנד היו נפגשות 20 פעם,ו80 אחוז מהמקרים הברזילאים היו אודי עצות אחרי ספיגה מוקדמת,או מהפך ,היה אפשר להסיק משהו.
זה קצת מזכיר את רוב המתעשרים הגדולים בתעשיית קרנות הגידור,רובם התעשרו ממכה חד פעמית,ולא מיתרון מובנה פעם אחר פעם.בדיוק כמו אילטיה של 82 או יוון של 2006 שפשוט תפסו את הכושר הנכון בזמן הנכון,אבל קשה מאוד לבנות מסקנות לגביהן.

לנושא המסחר:רעה חולה שגומרת סוחרים עצמאיים בצורה מובהקת היא מסחר יתר.כל מי שישב פעם יום שלם מול המסכים של הבורסה יודע שקשה מאוד מאוד מאוד לעמוד פיתוי ולא לסחור הרבה הרבה יותר ממה שצריך.
הסטטיסטיקה והעמלות ההולכות וגדלות הולכות והופכות את המסחר למפסיד טווח הארוך,ולכן 99.9 אחוז מהדי טריידרים מפסידים.
לטווח קצת יותר ארוך,כדאי מאוד לעבוד עם סטופ לוס כלשהוא,אחרת מגיעים למצב שגיל תאר אותו כ"פוזיציות ארוכות כנגד הכוונה המקורית"ואני מכנה אותן כ"להתפלל "….

שתהיה שנה טובה לכולנו

Comments closed