המשותף לסם בואי, ריאן ליף ו-AOL

  כמנהגי בחגים אני מוסיף עוד פרק מספרי העתידי, לבחינתכם   כדי להמחיש את הקושי בקביעת ערך נוכחי, ועוד יותר […]

 

כמנהגי בחגים אני מוסיף עוד פרק מספרי העתידי, לבחינתכם

 

כדי להמחיש את הקושי בקביעת ערך נוכחי, ועוד יותר מכך – בקביעת ערך עתידי, מובא להלן ניתוח עניין הפוטנציאל ומימושו. כולנו זוכרים מתקופת בית-הספר את הילדים המבריקים, אלו שהכל היה להם קל בכל תחום. כולנו גם יודעים כיום, כי רבים מהם לא מימשו את הציפיות של בני השכבה, בעוד אחרים, שאף אחד לא שם לב אליהם, מככבים בתחומים שונים. עניין זה בולט יותר ב"דראפט" – תהליך בחירת השחקנים לקבוצות בליגות המקצועיות הבכירות בארה"ב – המתקיים שנה בשנה. מדובר בשחקנים צעירים, אשר הטובים בהם נבחרים בסדר יורד על ידי הקבוצות בליגה. מובן כי כל קבוצה בתורה מנסה לבחור את השחקן עם הפוטנציאל הגדול ביותר עבורה.

מנהלי הקבוצות משקיעים מאמצים רבים במעקב אחר השחקנים, ובהערכת השחקנים מדי שנה. למרות שכמובן קיימים בכל שנה הרבה פחות שחקנים מאשר מניות בעולם, הרי בפרופורציה, סכומי הכסף והכישרון המוקצים על ידי הקבוצות בארה"ב לצורך בחירת השחקנים המוכשרים ביותר, הינם גדולים בהרבה. כשקבוצה באה לבחור שחקן, היא מכירה אינספור נתונים סטטיסטיים על ביצועיו בליגות הצעירות, וכן תוצאות של מבחני אופי שונים. השחקנים המובילים מוזמנים גם לראיונות הערכה רבים. תהליך בחירה זה משתכלל עם השנים ומתקיים בצורה מקצועית ביותר. והנה, למרות כל המאמצים המקצועיים המושקעים בתהליך זה, מדי שנה נבחרים שחקנים אשר נחשבו להבטחה גדולה, על חשבון שחקנים שנידחו, אשר בסופו של דבר הוכיחו את עצמם בקבוצה אחרת, כשחקנים אשרשינו גורלות של קבוצה, ולעיתים אף את גורלה של הליגה כולה.

כאשר הגיע תורו של מייקל ג'ורדן להבחר בדראפט של 1984, הוא נחשב כבעל פוטנציאל גדול. מייקל ג'ורדן נבחר במקום השלישיבתהליך הבחירה, מקום מכובד כשלעצמו, אך הסיפור המעניין הוא סיפור הבחירה השנייה באותו תהליך. קבוצת פורטלנד טרייל בלייזרס זכתה באפשרות לבחור שנייה באותה שנה. בפני קבוצה זו עמדושיקולים שונים. הקבוצה יכולה היתה לבחור במייקל ג'ורדן, אך היא העדיפה שחקן ציר (עמדה זו בדרך כלל מאויישת בשחקנים גבוהים וחזקים במיוחד), סם בואי, אשר, סביר להניח, חלק מהקוראים חובבי הכדורסל, אינם מכירים. שחקן זה בלט בכישוריו בליגות הצעירות. הוא גם הצטיין בנתונים פיסיים מרשימים של גובה ומשקל, והאתלטיות שלו ביחס לגובה והמשקל היתה יוצאת דופן. עמדת הציר נחשבה באותם זמנים לעמדה החשובה ביותר במגרש. בנוסף לכל השיקולים האלה,שיחק בפורטלנד קלייד דרקסלר. שחקן זה היה צעיר גם הוא, ושיחק באותה עמדה שבה מייקל ג'ורדןשיחק. ההפרשים בפוטנציאל בין השניים לא הצדיקו, לדעת המומחים בפורטלנד, את הוויתור על סם בואי לטובת מייקל ג'ורדן. בדיעבד כולנו חכמים לדעת שזו היתה טעות קולוסאלית, אך בזמן אמת,השיקולים נראו מוצקים. בדיעבד, מייקל גורדן התגלה כשחקן הטוב ביותר אי פעם, סביבו נבנו שש אליפויות, והשפעתו על גורלשיקאגו בולס אשר בחרה בו, ועל גורל הליגה היתה מכרעת. פורטלנד עדיין לא זכתה באליפות הליגה מאז אותה בחירה.

"טעויות" מאין אלה ואף חמורות יותר, קורות מדי שנה. הסיבה לכך היא פשוטה. ישנן תכונות אופי, ומרכיבים נוספים אשר אינם ניתנים לכימות, גם בתהליך הבחירה המשוכלל ביותר. גם אלה אשר העריכו כי קיים פוטנציאל יוצא דופן במייקל ג'ורדן, לא יכלו לשער עד כמה מיוחד יהיה שחקן זה. הנתונים הפיסיים שלו היו בולטים, אך לא יוצאי דופן בצורה מיוחדת. ההישגים שלו בליגות הצעירות היו יפים, אך לא היה בהם כדי להעיד על שליטתו העתידית במשחק. מאז שמייקל ג'ורדןשיחק, הגיעו לליגה הרבה שחקנים אשר נחנו בתכונות פיסיות ואחרות, העולות על היכולות בהם ג'ורדן נחן, ועדיין אין מי שמתקרב להישגיו.

מדוע אנו חושבים שאנליסטים ואנשים חכמים אחרים יכולים להעריך בצורה טובה יותר, חברות אשר תהליך ההערכה שלהם מורכב הרבה יותר? גם כאשר חברה מתפקדת בצורה ראוייה, כיצד ניתן לשים מספר על כמה היא תבלוט בעוד כמה שנים? האם ניחוש זה אכן כל כך חשוב לנו בתהליך ההשקעה?

ישנם בעולמנו הרבה מאוד מרכיבים אשר אינם ניתנים לכימות מספרי. מרכיבים אלו אינם נופלים בהשפעתם על התוצאה הסופית מהמרכיבים המדידים. אותה סיבה אשר בגללה מנהלי פורטלנד לא בחרו את מייקל ג'ורדן, קיימת גם בהחלטות השקעה. תמיד אנו מופתעים מעוצמת התגובה לנתון מסוים, בעוד נתון אחר לא מעורר שום תגובה. הנתונים הנראים במועד מסויים חשובים באותה מידה, ההשפעה שלהם תהיה שונה. שוני זה אינו ניתן להערכה. שוני זה בתגובתנו לנתונים, יכריע את הצלחתנו כמשקיעים.

תופעה זו לא ייחודית לשוקי ההון בלבד, אלא מאפיינת את הכלכלה בכללותה. אחד התיאורים הנפוצים להתאוששות שנצפתה בשנת 2009 מהמשבר של 2008 היה, כי מדובר בהתאוששות חזקה באופן מפתיע. אך האם אכן "מפתיע" היא מילת התואר המתאימה? האם היה צריך להתייחס ברצינות לתחזיות המספריות שכלכלנים סיפקו? הרי המספרים היחידים שהיו קיימים אצל הכלכלנים היו של התאוששיות ממשברים קודמים. מדוע יש להניח שהמספרים של משברים המאופיינים בצורה שונה לחלוטין, יהיו זהים במחזוריות?

בדיוק כפי שהעוצמה המספרית של ההתאוששות הפתיעה, כך הפתיעה מהירות העצירה בנתוני ההתאוששות. ושוב המילה "הפתעה", לדידי אינה ממין העניין. אנו יודעים לזהות בחושינו כיווני תנועה, וגם זה בקושירב. לצורך הערכת העוצמה של התנועות אנו זקוקים למכשירים אשר יעזרו לנו לקובעה. המשמעות של מצב זה הינה שהעוצמה מדידה על ידי המכשיר רק בדיעבד. מדוע אנו סבורים כי בתהליכים אנושיים, אנו נדע להעריך מבעוד מועד את עוצמת התהליך, וזאת כאשר בתהליכים התנהגותיים, קיימים אינספור גורמים המשפיעים על העוצמה?

לפוטנציאל האנושיישנה תכונה משקרת ומשכרת. המחשבה הטבעית שלנו היא לחשוש מפני התפתחויות מאיימות, כאשר אנו נמצאים בתקופה טובה. אך כאשר אנו באים לבחון פוטנציאל, מוחנו משרטט קווים ישרים של התפתחות. תופעה זו איפיינה בחירות דראפט רבות בכדורסל המקצועני האמריקאי. ישנם דוגמאות בולטות לא פחות בפוטבול האמריקאי, וכמובן שגם בבייסבול ובהוקי קרח. נישאר בתחום הכדורסל– ספורט בינלאומי ומוכר בישראל.

בשנת 2003 כמעט עשרים שנה לאחר הדראפט אשר בו נבחר מייקל ג'ורדן, התקיים דראפט מבטיח ביותר. בבחירה הראשונה נבחר שחקן בשם לברון ג'יימס, אשר בנוסף להיותו מוכר על ידי רבים, מצדיק דיון מיוחד בענייננו – הפוטנציאל הפיסי ומימושו. במקום השני באותו דראפט נבחר שחקן סרבי בשם דארקו מיליצ'יץ'. ולאחריו נבחרו שחקנים שאמנם לא הגיעו לרמת העל של ג'ורדן, אך עלו בעשרות מונים על אותו מיליצ'יץ', שחקנים כמו דוויין ווייד, כרמלו אנתוני, וכריס בוש.

הסיבות שהביא את דטרויט לבחור את מיליצ'יץ' בבחירה השנייה, מזכירות במעט את הסיבות אשר הובילו את פורטלנד לבחור את סם בואי. אך בנוסף לסיבות אלה (שתוארו לעיל), היתה סיבה נוספת אשר היתה ייחודית לבחירה זו: דארקו מיליצ'יץ' היה שחקן צעיר בן 18 אשר לא בלט באופן מיוחד בליגה הסרבית ובמסגרות האירופאיות בהםשיחק. ובכל זאת הוא הועדף על פני כרמלו אנטוני, אשר כמעט במו ידיו הוביל את אוניברסיטת סירקיוז לזכייה בליגת המכללות, ודוויין ווייד אשר באותה שנה הוליך את מכללת מרקט במילווקי, לפיינל-פור באליפות המכללות.

הסיבה שמיליצ'יץ' הועדף על פני שחקנים "מוכחים" יותר, היתה ההבטחה שהיתה גלומה בו. מבחינה פיסית הוא הצטיין בתכונות נדירות ביותר. הוא היהשילוב של אתלטיות יוצאת דופן, וגוף גבוה וחזק, אשר הבטיח בעיני רבים, פוטנציאל לשחקן אשר יהיה דומיננטי בהמשך התפתחותו.

זהו סיפורה של ההבטחה בעיני אנוש. כאשר אנו נדרשים להשלים באמצעות הדמיון את הסיפור אשר קורה מול עינינו, אנו בוחרים בתסריטים ורודים בהרבה אל מול המציאות המשעממת. תופעה זו מתרחשת מדי יום בשוקי ההון העולמיים. תופעה זו הגיעה לשיאה בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר חברות כמו AOL, אשר כל שהיה בהן לא היה אלא פוטנציאל, מוזגו בערך שווה עם חברות וותיקות ומכניסות כמו טיים-וורנר. הסוף המר של סיפורו של מיזוג זה ידוע: משקיעי טיים-וורנר נתנו למעשה מתנה בשווי מליארדי דולארים למשקיעי AOL, מתנה אשר כמעט לא נתקבלה בעבורה כל תמורה.

למרות סיפורים רבים מספור המתקיימים כל הזמן בכל התחומים, משכנעים אותנו רבים, כי עדיף לבחון את הפוטנציאל של החברות והשוקים, על פני בחינת המציאות הקיימת מול עינינו. הסיבה שמסופקת על ידי מומחים אלה היא, התכונה המאפיינת את השוקים (והיא המאפשרת את יכולתם לנבא את העתיד), כי ההווה כבר מתומחר בשוקים אלה. מדוע עדיף לתמחר את הפוטנציאל אשר אנו רואים את מגבלותיו, על פני תימחור המציאות על כלל מרכיביה השונים? לעולם לא אדע.

 

 

 

יומן האליפות של הג'איינטס - הקווטרבק כמנהל השקעות
אולימפוס - המשותף ליפן ולישראל

תגובות

  • אריאל

    נגעת בנושא שעסקתי בו רבות בעבר ואני חושב שצריך להוסיף עליו משהו. כשאנשים באים להעריך בחירת דראפט - בדיוק כמו שהם באים לבחור השקעה או לראיין בן אדם - הם רוצים להאמין שהם עושים את זה על סמך נתונים מוצקים. ולכן, שחקני כדורסל ופוטבול לא רק נבחנים לפי מה שהם עשו בקולג'ים אלא גם רבות על סמך מבחני אינטלגנציה, 40 יארד דאש וניתור מהמקום - דברים שיש להם מעט מאוד קשר לביצועים של אותו שחקן בפועל (וכמובן, רק נזכיר את ג'רי רייס, שרץ את ה-40 ב-4.6, שזאת תוצאה יחסית מאוד רעה לרסיבר).
    באותה מידה, יש המון חברות שמשתמשות בחברות כוח אדם שעורכות מבחנים כמו ציור של עץ או כתיבת סיפור על ילד בוכה, וככה הן מעריכות את העובד - מבחנים שהקשר בינם לבין היכולת של אותו עובד לתרום באותו מקצוע, שלא לדבר על איך הוא יעבוד עם אנשים אחרים, קלוש ביותר. אבל עדיין, זה נותן לאנשים הרגשה שהם מקבלים החלטה על סמך נתונים מוצקים, כשבעצם אותם נתונים תורמים להם בערך כמו זריקת מטבע.
    אני חושב שגם השקעות זה ככה. כשאתה מדבר עם אנשים שאוהבים לשחק בשוק ההון, אתה תמיד תשמע על "השיטה" שלהם. על זה שהם מבינים את השוק. כשבעצם, כל מה שהם יודעים זה איך השוק התנהג בעבר ולא איך הוא ייתנהג בעתיד. לגישתי, כשבאים להשקיע בטווח קצר (אני לא מדבר על טווח ארוך, פה זאת גישה אחרת), אין בין השקעה בבורסה לבין ז'יטונים ברולטה שום הבדל. בשניהם, היכולת שלך להעריך את התוצאה קלושה ביותר, רק שבראשון יש לך נתונים שלפיהם אתה כביכול יכול להעריך.

    • ויינר

      העניין לגבי מבחני קבלה לעבודה הוא שטרם מצאו מבחן אולטימטיבי. טרם נמצא מבחן עם יכולת ניבוי גבוהה. אם אתה מעוניין לבדוק אינטילגנציה, עדיף כבר להשתמש בפסיכומטרי, שיש לו יכולת ניבוי לא רעה לאינטלגנציה, וזה מבחן מהימן מאין כמוהו, בניגוד לציורי עצים.
      אך אינטילגנציה היא כמובן מרכיב קטן מהצלחתו של עובד, ולכן מכניסים מבחנים אחרים, אך רובם בעלי יכולת ניבוי מעטה.
      לראיון עבודה אגב יש יכולת ניבוי גבוהה יותר, אך הבעיה במחקרים הללו היא שמי שמעיד על הצלחת העובד בסוף הדרך הוא מי שראיין אותו, ויש לו הטיה (אם הוא אהב אותו בהתחלה, הוא יאהב אותו בסוף).
      וכך, כשאין שום דרך להעריך בצורה אולטימטיבית, מנסים להשתמש בכמה שיותר דרכים שונות

  • גיל שלי

    בדיוק (למרות שכיום אני מתפרנס מהעצים והציורים). יש עוד הבדל בין רולטה לבורסה, בבורסה הסיכוי יותר גבוה (50% למעלה ולמטה), רק שאנשים משוכנעים שיש להם שליטה, ולכן הם מרוויחים אפילו פחות מאשר בהימורים

    • אריאל

      גם ברולטה אתה יכול עם סיכוי של 50% - שחור/אדום, זוגי/אי זוגי..
      ככה אני מהמר בוגאס (וכמובן, נשאר בסוף בלי כלום..)

      • אבי

        שחור/אדום זה סיכוי של 18/37 או 48.65% בגלל האפס.
        זה בדיוק (המשלים ל-100%) תוחלת הרווח של הקזינו.

  • אזי

    גיל, באופן עקבי מאוד אתה כותב עוד ועוד פוסטים על כמה האנליסטיפ מקשקשים ומנחשים בנושאים שלא יכול להיות שיש להם מושג, כי אין איך ללמוד או לחזות אותם.
    ובכל זאת, האנליסטים הם אלה שקובעים את גורל השוק, ולא השוק עצמו, בדיוק כמו האכזבה מהדוחות הכספיים של אפל שהרוויחו רק 28 מיליארד ולא 29 כמו שהעריכו. על סמך ההערכה הזאת, אפל נכשלה ומנייתה תרד, ללא ההערכה הזאת, אפל הרוויחה המון ומנייתה צריכה לעלות.

    שוק ההון הוא שמועה, הוא תחזית, הוא מציאות אל מול ניחוש. שוק סובייקטיבי לחלוטין.
    עדיף להשקיע במניה שציפו שתכשל והיא הצליחה מעט, מאשר במניה שציפו שתצליח המון והצליחה רק הרבה...
    הכל יחסי...

    • ויינר

      זה לא בדיוק יחסי, כי השווי של אפל הוערך כאילו היא אמורה להרוויח 29 מיליארד. אם היא הרוויחה 28 מיליארד, אז הוא ירד קצת כדי להגיע לשווי הזה. הירידה מ-29 ל-28 היא 3-4% וזו בטח תהיה גם הירידה של אפל.

      • גיל שלי

        זו אולי תהיה הירידה לכמה שניות. אף אחד לא יודע כמה תרד המניה עד לסוף היום. זה תלוי למשל בתכנית החילוץ האירופית יותר מאשר בנתוחים של האנליסטים

  • גיל שלי

    אזי - יש לי חדשות בשבילך, האנליסיטים לא באמת קובעים. התגובות לתחזיות זה בולשיט, היום המחשבים קובעים את כל התנועות הקצרות, וזה מתבסס על כל מיני תבניות של תזוזות ונתוח טכני. לטווח ארוך, האנליסיטים משמשים מקסימום כמקדמי מכירות, לא הרבה יותר מזה

  • גיל שלי

    חוץ מזה אני לא נגד אנליסטים. אני רק חושב שהם צריכים להתמקד הרבה יותר בניתוח הקיים, ופחות בנחושים לגבי מספרים בעתיד

  • ניינר

    סיפור ראיין ליף כזה יכול לחסל מועדון להרבה שנים. לזכות סן דייגו אפשר לומר שהם התאוששו מאד מהר מהפיאסקו הזה. מדהים לחשוב שהקולטס התלבטו בינו לבין פייטון ואיך בחירה אחת משפיעה על עתיד מועדון לטווח של שנים ארוכות.

  • גיל שלי

    ריאן ליף זו דוגמה נפלאה שלא סוקרה אצלי לעומק בגלל שהספר מיועד לישראלים. היתה לו יד יותר חזקה משל פייטון, אתלטיות רבה יותר, ואפילו האנטלגנציה במבחנים היתה קרובה. אני זוכר את המחלוקת העמוקה בנוגע לבחירה הראשונה אצל הפרשנים. מראה משהו על כמה הכלים המדידים שווים. אנחנו לא משתמשים מספיק באנטואיציה בקבלת החלטות. דרך אגב הצ'ארג'רס בחרו את בריז בסבוב השני בגלל אותם דברים מדידים. הוא נחשב נמוך מדי בשביל בחירה בסבוב הראשון

    • ריקי רומא

      הגובה של בריס שימש כטיעון נגדו כשהיה מועמד בדראפט
      אבל הצ'ארג'ס אף פעם לא האמינו בו ולא נתנו לו את החוזה שהוא דרש
      כלומר סירבו לתת לו את ה- פרנצ'ייז סטטוס
      בסוף הכל הסתדר לטובה לאחר שרואים את החיבור המדהים שלו עם ניו אורלינס והקהילה שם

  • ניינר

    הצ'רג'רס שיחקו אותה לעומת זאת בכל הסיפור עם איליי. הם יכלו להינזק בגדול מהסירוב של איליי ובמקום זאת יצאו עם ק"ב הרבה יותר טוב מאיליי (למרות הטבעת של איליי שמוכיחה שפוקסים כן נחשבים).

    • גיל שלי

      מתי תבינו שפיליפ ריברס הוא קווטרבק מצויין לפנטזי ליג, אבל פחות לקבוצה שרוצה טבעת? גם היום אני מעדיף את איליי על פני ריברס

      • Tal

        לדעתי אם תתן לפיליפ ריברס את האקים ניקס, ויקטור קרוז, מאנינגהאם ושות', הצ'רג'רס יהפכו להתקפת המסירה השנייה או השלישית בטיבה בליגה.

        זכייה בטבעת משלבת המון משתנים שאינם תלויים בק"ב בתפקודו (קשה לי למשל לחשוב על זוכה בסופרבול בעשור האחרון שלא הייתה לה הגנת ברזל באותה השנה, אולי רק הקולטס), אבל בכל זאת הק"ב קוצרים את מרבית התהילה.

        • ניינר

          לקולטס היה מזל שקיבלו בסופרבול את שיקגו האפסים. ראינו מה קורה להם ולמנינג כשהם פוגשים קבוצה אמיתית

          • גיל

            מה זו קבוצה אמיתית? קרולינה פנתרס אולי?

  • אבי

    אפרופו אפל ובחינת הקיים לעומת תחזיות:
    בשנת 2004 אפל הרוויחה 65 סנט למניה ונסחרה במחיר של $33, כלומר מכפיל גבוה מ-50!! למרות המכפיל הגבוה מי שהסתמך אז על ציפיות להמשך הצמיחה המטורפת וקנה את המניה במכפיל המופקע (על סמך ההווה) הכפיל את כספו פי 13 (כרגע $402 למניה).
    היופי בספורט ובשוק זה שאין אמת יחידה כמו שהבהרת בכתבה, פעם ויתור על פוטנציאל הוא הטעות הגדולה שעשית מימיך (ג'ורדן) וגם ניסיון למצות אותו עלול להביא אותך לכישלון בקנה מידה זהה (מיליצ'יץ').

  • ניינר

    פיליפ ריברס הוא ק"ב ענק שסובל כבר שנים בגלל אידיוט בשם נורב טרנר. השנה נראה לי שזה הצ'אנס הגדול של הצ'רג'רס להגיע לסופרבול לאור חולשת האיי אף סי והעובדה שבניגוד לשנים קודמות, הם פתחו טוב את העונה.

  • גיל שלי

    אבי - בבחינת הקיים אני לא מתכוון לבדיקת המספרים, בדוגמה של אפל לדוגמה היה ראוי לבדוק מה החשיבות של האיפוד. לנחש את המספר אליה תגיע המניה זה חסר סיכו י

    • אבי

      זו בדיוק הנקודה. בחינת האייפוד לא היתה מועילה כ"כ כי כשנתיים אח"כ יצא האייפון שהעמיד את כל השאר בצל.
      ההערכה שאפל מסוגלת להיות מחדשת סידרתית (מה שאכן קרה) לא היתה יותר מקלושה באותו זמן, הרבה יותר סביר היה להאמין שהאייפוד הוא פוקס חד פעמי.
      מחיר המניה במקרה של אפל משקף את המשך הצמיחה של החברה ובהתאם לכך של המניה, אבל אם זה נוח לך יותר ניתן להעביר את הדיון לשורה העליונה, התחתונה, למאזן או לתזרים ועדיין התמונה תישאר זהה.

  • גיל שלי

    הכוונה שלי היא שכל מספר הוא חסר משמעות אמיתית. אני יודע כוון, גם זה בקושי. לתת ערך מספרי מדויק נראה לי חסר סיכוי. בקשר לאיפון, אני זוכר את כל הניתוחים המלומדים על למה אסור לאפל להכנס לשוק הסללולר. אנחנו הרבה יותר טובים בניתוח הכוון לעומת הערכת העתיד

    • אבי

      מסכים. לא סתם הערכת העתיד נקראת ספקולציה.

  • יאיר

    פוסט מעניין ואיכותי. אכן אי אפשר להציג את עצמך כמומחה בתחום שאין בו חוקיות ומדידה אמיתית. מומחה לדינים ? כן, זה מדיד. מומחה למיסים/חשבונאות/מחשבים ? בהחלט. מומחה לשוקי הון ? לא. גם לא אלו שעוסקים בזה 30 שנה. במקרה הטוב, אנשים עם נסיון בתחום ( חשוב כשלעצמו ) או מומחים לקריאת דו"חות של חברות ( חשוב, לא תמיד משקף מה יהיה איתן ).

    יאיר
    אתר allsportil.co.il

  • עומרי

    לגבי בואי- נראה שהוא לעולם לא היה מפתח קריירה ברמה של חבר'ה שנבחרו אחריו כמו בארקלי למשל. עם זאת, פציעות מוקדמות מנעו ממנו ליהפך לכוח משמעותי יותר בליגה, לפי מה שהבנתי הוא היה לא רע בהתחלה.

    זה לא מקרה ש7 פוטרס מעטרים את רשימות הבאסטים, כי הסיכוי שתתפוס איזה נוביצקי או אפילו פאו גאסול שווה במקרים רבים על פני ההליכה על בטוח עם שיין באטייה למיניהם.

  • ריקי רומא

    עלתה לי עכשיו תמונה לראש של מודי בר און
    מחזיק את הספר שלך אל מול המצלמה באולפן ליגת האלופות
    אינשאללה..

  • גיל

    שני דברים: דווקא כן מעריכים כישרון ברמה טובה למדי, אבל אין היום שום דרך להעריך מה שיש בין האוזניים מבחינת אינטליגנציה ואישיות (ולא, הוונדליק זו בדיחה). לרייאן ליף ובואי היה הרבה כישרון רק שאישיות מאוסה ונרקסיסטית וסמים הם דברים שקשה לחזות ולפעמים קשה לדעת. היום המצב קצת יותר טוב מבחינת הערכות של השחקן, ולכל קבוצה יש תיקים של מאתיים עמודים על שחקנים פוטנציאליים אבל עדיין יש פספוסים.

    דבר שני שצריך לזכור שבסך הכל בחירות הדראפט מדויקות. אם תעשה למשל מתאם בין גובה הבחירה לבין יכולת על המגרש אתה תגלה מתאם גבוה. זה לא מושלם, אבל אנשים לא מבינים שההבדלים בצמרת קטנים יחסית, ועל כל באסט מהדהד יש עשר בחירות שהיו טובות. אם אני אוהד של קבוצה, אני רוצה שהקבוצה שלי תבחר שחקנים בשיקול דעת ושדרך קבלת ההחלטות תהיה יסודית ולא מונעת מכל מיני טרנדים כמו במקרה של מיליצ'יץ. גם אם השחקן יתברר כפלופ אני לא אתלונן ואותו הדבר לגבי השקעות. אי אפשר להבטיח הצלחה אבל אפשר להבטיח שיקול דעת בבחירת המניות.

  • גיל שלי

    גיל - זו בדיוק טענתי. במקום להיות אובססיביים עם נתונים פיסיים, צריך לראות משחקים, להפגש עם השחקן, ולראות מה השחקן עבר עד לרגע הבחירה, במקום להתעסק במה הוא יכול להגיע אליו אם יגשים את כל התכונות הגופניות הנפלאות. דוגמה טובה זה גם קוואמי בראון לפני פאו גאסול. גאסול כבר היה שחקן, קוואמי היה עם "פוטנציאל" גדול יותר. פוטנציאל זה אובר רייטד. אין פוטנציאל גדול יותר מלברון, אז מה?

  • גיל

    גיל, אני חושב שיש הבדל מהותי בין פוטבול לכדורסל. בפוטבול, אחרי 3 שנות קולג' אתה פחות או יותר מגיע לשיא ההתפתחות הגופנית שלך ומה שאתה רואה זה מה שתקבל. בכדורסל, בגלל השיטה של וואן אנד דאן, יש הרבה שחקנים שעוד לא סיימו להתפתח. זה נכון במיוחד לסנטרים ולכן לא מופרך לחשוב שעדיף להשקיע בשחקן שאולי יתפתח להיות מפלצת. גם בכדורסל לשחקן בודד יש השפעה עצומה על המשחק, במיוחד אם הוא סנטר ולכן אם יש לך שחקן גבוה שאתה חושב שהוא יהיה טוב, זה יכול לשנות את הקבוצה מקצה לקצה. הבעייה היא ששחקנים גבוהים הם סיכון גבוה, רלף סמפסון, יאו מינג ואודן לא מימשו את הפוטנציאל שלהם. זה יותר high risk high reward מנטליות.

    אני מסכים שפוטנציאל זה סיכון גבוה אבל חוץ מג'ורדן אני לא חושב שמישהו באמת חשב שיצא מקוואמי בראון משהו. גם במקרה של מיליצ'יץ לא הייתה שום אינדיקציה לגדולה ממשית אלא הוא תוצר של הייפ. אצל יאו וסמפסון למשל הסיכון מבחינת הערכת היכולת היו קטנים ובאמת הם שיחקו מצוין כששיחקו. אי אפשר לצפות פציעות של שחקנים כאלו אם כי גבוהים נוטים להפצע יותר ולכן אולי צריך להכניס את זה לחישובים.

  • גיל שלי

    אני חושב שהיה נכון לבחור את יאו וסמפסון, יותר מזה, אף אחד לא בא בטענות ליוסטון על הבחירה של אקים לפני מייקל. כל אלה דוגמאות לא רק לפוטנציאל פיסי, אלא גם שחקנים שניתן היה לראות תהליך של התפתחות אצלם, ושחקנים אשר היו הרבה יותר מגבוהים שמסוגלים ללכת ולעוס מסטיק בו בזמן. זה קורה גם בהשקעות, יש הייפ, וכולם רצים, בגלל איזשהן דמיונות לעתיד מבטיח בלי קשר לתהליך

  • גיל

    תראה, יש הבדל בין בואי למיליצ'יץ. בואי היה שחקן מצוין שאלמלא היה נפצע כל כך הרבה היה פרנצייז' פלייר. כמה קל לכולם לומר בדיעבד שזו הייתה טעות. הדרך הכי טובה לבדוק את זה היא לקרוא עיתונים מהתקופה ההיא, ופעם הראו את זה בESPN ולא הייתה ביקורת חריפה על הבחירה. על מיליצי'ץ הייתה מייד ביקורת וברור היה שזה טעות. גם אודן על פני דוראנט לא טעות בעיניי אגב.

  • גיל שלי

    אני מסכים לגמרי. בגלל זה טעות אצלי בפוסט במרכאות. זה החלק שאי אפשר לדעת, וכל עוד תהליך הבחירה היה מושכל, אני חי אתו בשלום. במקרה AOL וגם במקרה ריאן ליף, לא היה תהליך מושכל. בואי זה הרבה חוסר מזל, השיקול שקלייד היה כבר שם הוא שיקול כבד ערך. בקיצור, הרבה רנדומליות משפיעה על החיים, ובחירות שלנו נראות אחרת בגלל הגורם הזה

  • גיל

    השאלה המרכזית היא במקרה של עסקים היא מה התוחלת של הרווח. אז נכון, AOL הייתה השקעה כושלת אבל האם היא הייתה לא סבירה? כלומר, אם טיים וורנר קונה 5 חברות שונות ואחת מהן היא מכרה זהב זה לא משתלם להן? אני גם לא מתרשם כל כך מזה שהמחיר היה שני מיליארדים, כי עבורם זה יחסית מעט כסף שלא מוטט את החברהץ אני מסכים לגמרי שיש בזה אלמנט גדול של מזל, אבל מצד שני כמה חברות נעלמו רק כי לא ידעו לחדש או להסתכן ונחו על זרי הדפנה?

  • גיל שלי

    במקרה של טיים וורנר זה היה חצי חברה. היה מיזוג בערכים שווים. טירוף מוחלט

  • גיל

    כן, זה היה כישלון וכנראה המיזוג של חצי חצי הוא הגזמה פרועה, אבל השאלה היא שוב, האם הוא היה בלתי סביר בתקופה שהוא נעשה? זו הייתה תקופת שיא הפריחה של ההיי טק לפני התפוצצות הבועה שלא הרבה חזו.

  • גיל שלי

    כל בועת ההייטק היתה תקופה משוללת הגיון. דוגמה נפלאה למה התוצאות כשרואים רק פוטנציאל בלי הקשר להווה ולעבר. חשיבה מספרית קלאסית

    • ניר

      למה "היתה"? הבועה קיימת גם היום, תסתכל על מה שקורה בטוויטר או גרופון.

      ההיטק, לפחות באינטרנט, מטבעו שוק מאני-דפרסיבי. להבנתי משתי סבות עקריות: האחת שמוצר אינטרנטי, כשהוא מצליח, יכול לגדול בקצב שאי אפשר להעריך אותו על בסיס נתונים קיימים (וגם לקרוס בקצב מרשים, לדוגמה מייספייס), השניה היא שהמאניה היא גם אצל הקונים, כך שלהשקיע בטויטר לפי הערכה של כמה מליארדים לא לגמרי מופרך - יש סכוי סביר שגוגל, למשל, תקנה אותה לפי השווי הזה.

      זה גם מתקשר ל AOL שהיא עד היום הפראייר האולטימיבי והנה, גם היא התחילה בלמצוא פראייר יותר גדול. מי שקרא את Burn Rate יודע שהחברה הזו היא ברדק עוד משנות התשעים המוקדמות, ואיכשהו תמיד שורדת כדי להמשיך לעשות שטויות גם מחר.

Comments are closed.