אולימפוס – המשותף ליפן ולישראל

הנה לכם סיפור שממחיש שאנחנו בישראל לא לבד. את מצלמות אולימפוס אני מניח שרובכם פגשתם בשלב זה או אחר בחייכם. מדובר בחברה יפנית הקיימת כבר כמעט מאה שנה. כיום החברה מתעסקת במוצרי צילום והדמייה רפואית.

*

למנכ"ל החברה הקודם מר קיקווקה עלה רעיון מבריק. לאור הצלחת ניסן במינוי קרלוס גוהן (מאויית באנגלית גוסן אך לא שומעים את הס), ולאור מינוי זרים לנהול סוני, המנכ"ל המליץ על מנוי מייקל וודפורד למנכ"ל החברה החדש. מייקל וודפורד היה מנהל אירופה בחברת אולימפוס, וכבר עבד בחברה שנים רבות.

*

הדבר האחרון שמר קיקווקה חשב שמר וודפורד יעשה זה חיטוט בעבר. אך לאור כתבות לא מחמיאות בעתונות היפנית מר וודפורד החל לחקור עסקאות עבר של החברה. מסתבר שהחברה שלמה 687 מיליון דולר לחברת ייעוץ אנונימית הרשומה באיי קיימן, כאשר רכשה שלוש חברות להדמייה רפואית. מדובר ביותר משליש מערך העסקאות. כמו כן הועסקה חברת ייעוץ נוספת בעסקאות אלו, חברה מוול סטריט שקבלה את הסכום ה"מגוחך" של חמישה מיליון דולר.

*

כאן עולות שתי בעיות. הראשונה, כיצד זה יכול להיות שחברה מוול סטריט תגבה עמלה כה נמוכה לעומת חברה אחרת. אני בטוח שהבנקים להשקעות בוול סטריט לא מצליחים לספוג את העלבון. הבעייה השנייה, אם כי חמורה פחות כמובן, היא שחברת הייעוץ הרשומה באיי קיימן, לא מוכרת לאף גורם אחר, ויש אף כאלה החושדים שיש לה קשרים עם היאקוזה. משום מה נראה היה לוודורד שמדובר בעסקה לא כשרה.

*

כאשר וודוורד העלה את העניין בפני הדירקטוריון של החברה היפנית, הדיקרטוריון החליט בדיוק כפי שדירקטוריון ישראלי היה מחליט. ההחלטה היתה להדיח מיידית את וודוורד מניהול החברה. הסיבה הרשמית היתה הבדלי תרבויות בלתי ניתנים לגישור. הסיבה האמיתית היתה קרבתם של יושבי הדרקטוריון למנכ"ל הקודם, וליושב ראש הדירקטוריון הנוכחי. זה דרך אגב, טען תחילה ששולמו רק 340 מיליון דולר לחברת הייעוץ האלמונית, אך לאחר מכן החברה הודתה בתשלום מלוא הסכום. מובן שליושב ראש הדירקטוריון מר קיקווקה שלום.

*

מה לסיפור מופלא זה ולדירקטוריונים הישראלים? בישראל כמו ביפן חברי הדירקטוריון בחברות רבות במשק רואים עצמם חבים חובת נאמנות לבעלי המניות. אך קיימת חובת נאמנות גדולה יותר. קיימת הנאמנות למנכ"ל מטעם. קיימת נאמנות לבעלי האינטרס. מדובר למעשה בחברים למילייה. המחשבה שהדירקטוריונים בישראל היו נוהגים אחרת, היא תמימה למדי. כאן אולי לא היו משתינים מהמקפצה, אך התוצאה הסופית היתה דומה. במידה ומנכ"ל זר היה עולה על בעייתיות בהתנהלות של בעל אינטרס גדול במשק לדוגמה, כל חברי הדירקטוריון היו שוקלים את שיקוליהם בנוגע להמשך התעסוקה בישראל. וכאשר שמים את זה על המאזנים אל מול הטובה של בעלי מניות אנונימיים, תהיו בטוחים מה חשוב יותר.

*

כיצד ניתן לפתור בעיה מהותית זו? למען האמת אין לי מושג. התשובה נעוצה אולי בהרחבה גדולה יותר של חובת האחריות של דירקטורים לאינטרס הציבורי. לדוגמה, אם היה ניתן לתבוע את הדירקטורים של כלל על אישור עסקת ההמור של דנקנר בקרדיט סוויס, ייתכן והיו חושבים אחרת, לפני שהיו מאשרים פה אחד את העסקה. כנ"ל לגבי כל עסקאות ההמשך של אי די בי בהלוואה לכלל, וגם לצורך רכישת מעריב.

*

לפחות נחמד לראות שאנחנו לא לבד בסיפור הזה. נחמת רבים נחמת שוטים