לנטרל את השופט הפנימי

לאחר שהתגלה דבר השימוש בחומרים האסורים (סטרואידים אנאבוליים, סמים וכיו"ב) באמצע העשור הראשון של שנות האלפיים בליגת הבייסבול האמריקאית, קראתי כתבות רבות על ההרס הרב שחומרים אלה גרמו לליגת הבייסבול, ליושרת השיאים שנרשמו באותה תקופה, ולנאמנות של קהל הצופים לקבוצות שלו בהמשך הדרך בגלל משבר האמון שנוצר. כל האמירות הללו היו נכונות כשלעצמן, אך האם באמת השפיעו על הצלחת ליגת הבייסבול?

כל ההערכות האלה הנן תוצאה של העמדה המוסרית הקיימת אצל רובנו, השוללת שימוש בחומרים אסורים. אך בחינה מעמיקה של התוצאות תראה לנו שבשנות השמונים של המאה הקודמת, ליגת הבייסבול האמריקאית עמדה בפני משבר חמור של נטישת צופים את המגרשים, והדלדלות בצפייה בטלויזיה, עד כדי כך שהכדורסל עמד לרשת את מקום הבייסבול, כספורט הפופולרי השני המצליח בארה"ב אחרי הפוטבול האמריקאי.

בשנות התשעים אכן נבנו גם איצטדיונים חדשים ומרשימים, אך ייתכן שהחומרים המדוברים הגבירו את הכוח של השחקנים, וכמות הכדורים שנחבטו אל מחוץ לאיצטדיון, משכו אחריהם קהל צופים אדיר, ומאז ליגת הבייסבול רושמת עלייה חזקה בקרב הקהל, והותירה את ליגת הכדורסל הרחק מאחוריה. מכאן, כל מי שמסתכל דרך משקפיים של מוסר מאבד את התמונה האמיתית, ומשוכנע כי השימוש בחומרים אלה גרמו לליגת הבייסבול נזק חסר תקנה.

הקבלה לעניין חומרים אלה ניתן למצוא בדרך שהעולם התמודד עם המשבר הכלכלי בשנת 2008. הבנק המרכזי האמריקאי הציף את המשק בכסף זול, ובמקביל הממשלה הסינית הורתה לבנקים בסין לפצוח במתן אשראי לכל דורש, ולהציף את המשק באשראי, שלא על בסיס שיקולים של כושר החזר ההלוואות, אלא מתוך רצון לדאוג לצמיחה חזקה, אשר תאזן את הצניחה חסרת התקדים ביצוא הסיני. אני כמו רבים אחרים, נפלתי במלכודת של נתינת ציונים למדיניות זו, במקום לראות מה התוצאות המידיות המתבקשות ממהלכים אלה. את התוצאות בקפיצת מחירי הסחורות, כתוצאה מספקולציה ממונפת אדירה בסין, ניתן היה לראות תוך זמן קצר. אך מאחר ועסקתי במתן ציונים, במקום להצטרף לחגיגה, חיכיתי למשבר שיבוא אחריה, ואף נכנסתי לפוזיציות אשר אמורות להנות מהמשבר שיבוא. מכאן שלא רק שהחמצתי את שבאמת מתרחש מול עיני, אלא גם התעסקתי בדבר היחיד שאני יודע שאין לי שום מושג בו, וזה תזמון המשבר.

בניגוד לדרך העבודה המקובלת שלי, ניחשתי אז את המהלך הבא, במקום לחכות לו ולהגיב אליו. ניחוש זה עלה לי כסף רב. אלו הן הסכנות הכרוכות במתן מקום לשופט החבוי בנו, על פני ראיית המציאות ללא המתווך הנלוז הזה. טענתי זו לא באה לבטל את חשיבות המוסר בפעולות, או בהשפעה כלכלית ארוכת טווח של המוסר על תוצאות המדיניות של לאומים וחברות. הטענה היא שכאשר אנו באים להעריך את התהליך הקורה מול עינינו, עלינו ל"כבות" את המוסר הפנימי. מאחר והמוסר הוא יחסי ולא אבסולוטי, התמונה המוסרית האישית של כל אחד מאתנו, היאשיקוף חלקי בלבד של המוסר הגלובלי הקיים, הרי טעות היא להניח כי המוסר המנחה את פעולותינו מנחה גם את פעולות השוקים. ככל שנהיה קרים (והכוונה כאן היא להפחתה של מעורבות רגשית בתהליך ההערכה) בבחינת התהליכים, כך התוצאות שנגיע אליהן יהיו טובות יותר. את השיפוט המוסרי שלנו ניתן להכליל בסוף תהליך ההערכה.

חלק מהעיוותים בשיקול הדעת שלנו כבני אדם בכלל וכמשקיעים בפרט היא נקיטת עמדה "מוסרית" אשר מעבירה לנו את המציאות כפי שאנו חווים אותה, דרך משקפיים המעוותות את המראה. הדוגמה הנפוצה ביותר בתחום ההשקעות היא, כאשר נשמע מפי פרשנים רבים כי מדובר בצמיחה לא בת קיימא, שכן היא מבוססת על דברים לא אמיתיים, כמו הדפסת כסף. התפקיד שלנו כמשקיעים הוא לא לתת ציונים למדיניות כלכלית של הממשלה, ולא לתת ציונים לתנועות בשוק ההון. חלוקת ציונים מעין זו גוררת אותנו לאמץ עמדה רגשית אל מול התמונה המשתקפת לעינינו. עמדה ריגשית זו תכניס אותנו לסד של אפשרויות מוגבלות, ותמנע בעדנו את הגמישות המתבקשת בלקיחת פוזיציות השקעתיות.

אמירה זו נכונה לכל מציאות אותה אנו חווים בחיים. הדרך שלנו לחוות את אותה מציאות היא סובייקטיווית בכל מקרה, אך הנטייה שלנו לתת ציונים מוסריים ואחרים לחוויות אותן אנו חווים, מתעלות אותנו לאפיק מסוים של אפשרויות, וגורמת לנו להכיר ב"אמיתות" אשר מהוות עמדת בסיס ומכוונת מראש את פעולותינו ללא קשר עם המתרחש מול עינינו באותה שעה.

כמובן שגם למעורבות הרגשית יש השלכה על פעולות ההשקעה שלנו. היה והגענו למסקנה מסוימת בתהליך ההערכה, ועדין התחושה שלנו כלפי התוצאה תהיה לא נוחה, ההחלטה שעדיף לקבלה היא היאשיש לשבת בצד עד שהרגשות שלנו יסכימו עם ההיסק הרציונלי. אם נבחר להתעלם מרגשותינו, סביר להניח כי רגשות אלה ישפיעו על תהליך הסקת המסקנות העתידית שלנו. ככל שנדחיק ונפעל כנגד השיפוט הערכי שלנו, כך הסטייה בתהליך המחשבה תהיה חזקה יותר בהמשך. מכאן החשיבות העילאית של היכולת לשבת בצד ולהמתין לבאות. יכולת זו כמעט ולא קיימת אצל המשקיע המושפע מתרבות המערב. הניב "שוואיה שוואיה", לקוח דווקא מבני ערב. התרבות המערבית מושפעת מההנחה, כי גורלנו בידינו, ועל כן הדרך הנכונה, ולעתים היחידה להשפיע על גורלנו, היא בנקיטת פעולות אקטיביות. גישה זו תוביל אותנו לעוות אתשיקול דעתנו, על מנת לנקוט בפעולות גם במקום בו הן לא נדרשות. אך כאמור, מאחר שלא כל התפתחות היא ליניארית ומקורה בסיבה בעבר, כך לעיתים קרובות, הדרך הטובה ביותר לא להפסיד כסף היא ביכולת לשבת בצד, ולא לנקוט פעולות הגנתיות. השופט הפנימי שלנו הוא המוביל אותנו לפעילות יתר.

יתכן ונקודה זו מבהירה את ההקשר למהות המוסר. הן יש להבין שאם פעולה כלשהי נבחנת במשקפי המוסר, אזי אין לשייך למבחן זה, גם את מבחן התועלת. פעולה מוסרית אינה אמורה לזכות בפרס כלשהו, אלא בכך, שמבצע הפעולה בחר בדרך התואמת את הקודים האתיים שלו. במידה שהיה רווח בפעולה מוסרית, הרי שבהגדרה, הרווח הופך את הפעולה, לא ככזו המוצדקת בתחום המוסר, אלא צידוקה בא בתחום הרווח והפסד. לאור זאת, נכון יהיה לבחון תהליכים המתהווים מול עינינו במבחן הרווח וההפסד, אשר אין בו דבר עם מבחני המוסר.

השופט הפנימי הינו הרסני במיוחד כאשר הוא פועל בהערכה העצמית שלנו. השופט הפנימי הינו חבר טוב של אשליית השליטה. פעולתו גורמת לנו להאמין כי טעויות רבות אשר ביצענו, לא היו ניתנות למניעה. כאשר אנו עוסקים במתן ציונים לעצמנו, במקום בהערכה מושכלת של פעולותינו, אנו מכניסים הרבה מאוד רגשות לתהליך השפיטה.

 

 

 

זובין בלאט
להיות שופט ראשי, לפני

7 Comments

קשקשן בקומקום 11 בנובמבר 2011

מסכים אם המטרה היחידה תמיד של השקעה היא רק לייצר עוד ערך. אבל כמובן שהיא לא – היא גם אמורה לתת סיפוק למשל, וגם (לפחות לחלקינו) – לאפשר לישון בלילה. לא הייתי ממליץ למשקיע לזרוק כסף לפח בשביל האידיאלים, אבל להחליט שהוא מוכן להרוויח קצת פחות או לא להרוויח – למה לא (למרות שיש שיטענו שזה אותו דבר – opportunity cost וכאלה)?

כמובן שאין לטעות בין קבלת החלטות בהם למוסר יש חלק חשוב, לבין ניתוח תהליכים – כאן המוסר אכן יכול להטעות

IDO 12 בנובמבר 2011

גיל – נראה לי שאתה הולך לחצות את הגבול ממשקיע הגון, לברוקר קר וחסר רחמים!

להזכירך, תנועת הכיבוש העולמית באה להציל אותנו מאנשים מהסוג האחרון.

לגבי סין. הסינים העלו את מחיר הייצור ב 25% מאז חודש יולי. הרבה בגלל התחזקות השוק המקומי שלהם. אם המגמה תמשך כל הוולמאארטים למנהם יעביר ליינים לבנגלה דש, הפסיפיקס והשד יודע איפה.
אני לא יודע מי מנצל את מי, המערב את סין או סין את המערב. אבל הסינים כבר לא מתייחסים אל עצמם ככח זול יותר.

אריק 12 בנובמבר 2011

אין ספק שאם אתה אובר-אנלייזינג אתה מפסיד לטווח הקצר הזדמנויות. אני משוכנע כמוך שאירופה שוקעת והמצב של ארצות הברית רע, אבל השוק הוא לא מראה של הכלכלה מזמן. מתישהו בדרך תהיה מפולת גדולה. עדיין מתחילת אוקטובר הגדלתי את החשיפה אט אט למניות ואני מרוצה. אני מעדכן את הסטופ/לוס למעלה כל שבוע וכבר נמצא כשהסטופ מעל מחיר הקניה. אין שום מקום אחר לשים בו את הכסף! רב הכסף יכול להיות בדולר או אג"ח אמריקאי אפילו ישראלי אבל תכלס הכסף מאבד שם מערכו.

ארז (דא יונג) 12 בנובמבר 2011

השאלה היא כמובן, האם לא אכפת לך להרוויח כסף מפעולות כמו עליית מחירי הסחורות, שמביאים רווח עצום לכמות עצומה של אנשים מבוססים, על חשבון אלה שצריכים לשלם ממה שאין להם על מנת לקנות את אותן סחורות (בין אם מדובר בעץ להסקה, נפט לתחבורה או חיטה ללחם).

אין שום איסור חוקי על כך, ואין גם שום איסור לנצל טיפשות של ממשלות על מנת להרוויח על חשבון המדינה, אולם צריך להיות מודע לעובדה שהדולרים שהמשקיע הרוויח על חשבון ממשלת יוון, הם אותם אירואים (או דרכמות) שירדו מפנסיות של אנשים בשר ודם ביוון.

גיל שלי 12 בנובמבר 2011

לשם הבהרה. אני בעד ניתוק המוסר מתהליך ההערכה. לא בעד ניתוק השיפוט מתהליך קבלת ההחלטה. כדי להעריך את המציאות, עדיף להרכיב כמה שפחות מתווכים

אסף 12 בנובמבר 2011

גיל אני עשיתי בדיוק את אותה טעות. מה שאני למדתי זה כדי להתעסק במסחר צריך להתנתק מכל אתרי הכלכלה ולהסתכל רק על הגרף. זה עוזר

גיל שלי 12 בנובמבר 2011

אסף – אני לא סחרתי, אני השקעתי. הטעות היתה ביהירות שלי, התאהבתי בלחשוב אחרת מכולם ולהיות צודק. זה חלק מהחיים, ושיעור מאוד חשוב שעזר לי בהמשך, גם היום

Comments closed