ליגת שוקי ההון: דברים שאפשר ללמוד מגרמניה (ולא מארה"ב)

 

 

 

 

 

 

 

 

ישנו הבדל מהותי בהתמודדות עם המיתון העולמי בין גרמניה ובין ארצות הברית. הפתרון של החברות האמריקאיות לירידה בהכנסות הוא פשוט ביותר: פיטורי עובדים. דרך זו לא היתה נהוגה תמיד. בעבר, כאשר ארצות הברית היתה נכנסת למיתון, החברות היו שומרות על העובדים, ומשקיעות את הכסף, על מנת להשאר עם העובדים המוצלחים בחברה כאשר המיתון ייגמר והתנופה העסקית תגיע.

כיום, החברות האמריקאיות מתעניינות בשורה התחתונה המיידית. על מנת להציג ביצועים טובים, ולשמור על רמת רווחיות גבוהה, החברות האמריקאיות מפטרות עובדים מיד כאשר ישנם סימנים להאטה כלכלית. כך ניתן לשמור על הדיבידנדים באותה רמה, והבונוסים של המנהלים הגדולים, התלויים בביצועי המניות, נשמרים.

מובן כי מדובר בגישה המדגישה את הטווח הקצר. גם בעבר לא שימרו את העובדים מתוך מחשבה על גורלם, הם נשמרו על מנת להתמודד עם הצמיחה שתגיע. החברות ספגו מכה קלה בטווח המיידי, הרוויחו פחות, אך שמרו על סיכויי הצמיחה בהמשך.

*

 

לעומת החברות האמריקאיות, בגרמניה ההתמודדות שונה לחלוטין. המיתון בגרמניה היה חריף יותר, אך המשרות נשמרו. בעוד שבארצות הברית אחוז המובטלים כמעט הוכפל בעקבות המשבר הכלכלי, בגרמניה אחוז האבטלה נותר בעינו. החברות הגרמניות העדיפו לשמור על העובדים שלהן, לספוג מכה קשה יותר ברווחי החברות, ולהיות מוכנות לזמנים הטובים יותר שהגיעו אחרי 2008.

כך המיתון בגרמניה היה אמנם עמוק יותר, אך ההתאוששות היתה מהירה יותר וחזקה יותר. החברות הגרמניות חזרו לייצא, והעובדים שנשמרו הפיקו הכנסות גבוהות יותר לחברות בהן עבדו.

*

במיתונים הקודמים באמריקה, האבטלה היתה מגיעה לשיא מסוים, ומיד יורדת כמעט באותו הקצב בו צמחה. כיום, לעומת זאת, אחוז האבטלה כמעט אינו משתנה גם שנתיים אחרי השיא.

השאלה היא מה גורם להבדלים בין גרמניה ובין ארצות הברית. מובן שחלק מההבדל נעוץ בסוגי החברות. בגרמניה מדובר בחברות המייצרות מוצרים, ובארצות הברית מדובר בחברות שמספקות שירותים. אך ישנו הבדל מהותי גם בהתמודדות בין חברות גרמניות וחברות אנגלו סקסיות מאותו סקטור.

נדמה לי שחלק מההבדל נעוץ בתגמול המנהלים. כמי שמכיר סיבובי פיטורים בחברות הייטק ישראליות, אנו נמצאים בצד האמריקאי של המשוואה. תופעה מעניינת ביותר היא לא רק כמות המפוטרים, אלא גם דרגת המפוטרים בחברות. מסתבר, משום מה, שככל שהעובד קרוב יותר בדרגתו למנכ"ל, כך סיכוייו להיות מפוטר קטנים.

לכאורה היה ניחן לצפות, שדווקא מי שאחראי לירידה בהכנסות החברה, יסבול יותר מחרב הפיטורים המתנפנפת. אך למעשה אין זה כך. אצלנו, כמו באמריקה, שכבת המנהלים הבכירים דואגת יותר לחברי השכבה, ופחות לביצועי החברה. כאשר חרב הפיטורים מונפת, רווחי החברה לטווח הקצר נשמרים, אבל סיכויי הצמיחה העתידיים של החברה נפגעים. מאחר ובחברות האנגלוסקסיות הדבר החשוב ביותר הוא הדיבידנד, או רווחי החברה, הנכונות להקריב עובדים גבוהה במיוחד.

*

כאן נכנסת הגדרה חשובה לעניין. האם באמת מטרת החברה היא  אך ורק למקסם את הרווח לבעלי המניות? השאלה היא, כמובן, באיזה רווח מדובר. אם נתמקד כל הזמן ברווח המיידי, אז כמובן הפיטורים  מוצדקים. אולם גם בעלי החברות בגרמניה מעוניינים להרוויח כמה שיותר, ואלה לא מפטרים את העובדים באותה חדווה. הכיצד?

התשובה פשוטה. בעוד שבישראל ובאמריקה המנהלים מתוגמלים על פי ביצועי המניות, הגרמנים מסתכלים על טובת החברה בטווח הארוך יותר. בדרך כלל המנהלים של החברות הם גם הבעלים בחברות. הבעלים מתעניינים יותר בטווח הארוך לעומת המנהלים השכירים הבכירים. הבכירים השכירים מעוניינים יותר מכל לשמר את רמת ההכנסה שלהם, ופחות בטובת החברה לטווח ארוך.

*

אנו רואים כיום שבחברות הישראליות התרבות האמריקאית מנצחת. גם כאן, מיד עם תחילת הירידה בהכנסות, הראשונים לשלם את המחיר הם לאו דווקא המנהלים, אלא העובדים.

אבל אולי לא חייבים לחקות דווקא את אמריקה בכל דבר. קיימים מודלים נוספים ששווים בדיקה. ככל שהחברות נקנו על ידי אשראי, שהקונה מחזיר כתוצאה מדיבידנד גבוה, האינטרס הגדול ביותר הוא הטווח הקצר. ככל שהחברות נקנות פחות באשראי, כך הטווח הארוך חשוב יותר.

פעם היו עובדים שהיו נשארים מספיק זמן באותו מקום עבודה כדי לקבל שעון כזה
ראול לנבחרת - 5 הערות מהשבת
קווינס פארק ריינג'רס. גולים יפים!

34 Comments

יוני 18 בדצמבר 2011

מה הכוונה לא לחקות את אמריקה בכל דבר?

במשרד בו אני עובד לא שינו את מצבת העובדים בשלוש השנים האחרונות, גם במיתונים וגם בצמיחות. הם מבינים שיש משפחות שתלויות בהם. גם המוטיבציה של העובדים שנשארים בחברה נפגעת כשיש פיטורים המוניים והמנהלים ממשיכים במשכורות העתק.

רועי מ 18 בדצמבר 2011

ברוב המקומות ממקצצים בתחתית ולא בחלונות הגבוהים.

איתן בקרמן 18 בדצמבר 2011

אפשר גם לעבוד שם?

יוני 18 בדצמבר 2011

אנחנו גם עורכים, בקרמן, אז יש לך סיכוי :)

זו בדיוק מהות העסקים הקטנים שהם מנוע הצמיחה האמיתי של המשק. בחברה בורסאית, כמו דה-באזר, יש מערכת החלטות אחרת. כשאתה עובד מול בעל העסק שבו אתה עובד באופן יומיומי, יש קשר אישי ויפטרו אותך אם תהיה סיבה ממש טובה. ורווח של מיליון שקל בשנה אחת ולא שלושה מיליון עדיין לא נחשב סיבה טובה אצל אנשים רגילים.

גיל שלי 18 בדצמבר 2011

לדעתי זהו הכשל בתיאוריית השוק המשוכלל. כאשר לבעלים האמיתיים של החברה יש אינטרס אמיתי בהצלחת החברה, החברה תרוויח הרבה יותר מחברה ציבורית שנשלטת על ידי הרבה בעלים קטנים.

רן שגיב 25 בדצמבר 2011

חברה ציבורית אינה נשלטת על ידי הרבה בעלי מניות קטנים. לרוב היא נשלטת על ידי גורם אחד שבצורה זו או אחרת מחזיק בגרעין השליטה. במיעוט המקרים האחרים היא נשלטת על ידי המנהלים.

רועי מ 18 בדצמבר 2011

כמה שאתה צודק.
אם מעריצי הקפיטליזים הטהור היו הולכים איתו עד הסוף לפי חוקי המשחק, הרי הראשונים לעוף היו צריכים להיות המנהלים הבכירים ביותר שמשלמים להם לצפות את השוק. אם נכשלו תעופו הביתה לחתוך בשכר הגבוה.

יש גם את הקטע של דבידנד, אם מקבלים על רווחים? מדוע לא מורידים על הפסדים? ואיך זה שמנהלי בנקי השקעות בארה"ב קיבלו דבידנדים או פיצועיי פיטורין אם הביאו חברות למצב של סף קריסה או קריסה, ורק הפולטיקאים "המשוחתים" שמפריעים לשוק הצילו אותם? זה בכלל לא ברור לי.

למה לפטר 100 עובדים שמקבלים 4200 ש"ח ואילו מנהל שמקבל 500 אלף לא מקוצץ חצי הסכום. זה לבטח יחסוך יותר אם ההנהלה הבכירה תקצץ. אבל גרגרנות תמיד תהיה כנראה.

ג'ורג' 18 בדצמבר 2011

מה שלא ברור לך טמון בחוזים של הבכירים. בחוזה שלהם כתוב שהם מקבלים ככה-וככה במקרה של פיטורים (שלא על רקע פלילי). לדירקטוריון, במקרה כזה, שווה (כלכלית) לפטר מנהל "מפסיד" ולשלם לו פיצויים (בעשרות מיליונים) ולהתחיל להבריא את החברה. צעד הפיטורים עצמו לרוב מביא להתייצבות המניה.
לא כל הפוליטיקאים שהצילו אותם מושחתים. למעשה, אובמה בראש. הוא הציל את הנקים הללו מקריסה והוא לא מושחת. למה לא מורידים על הפסדים? כי קפיטליזם לא עובד.
הבעיה היא שאתה מחפש צדק והגיון. ואילו לא קיימים בקפיטליזם. מה שיש זה שהחזק שולט ועושה חוקים שטובים בשבילו. וזה, ידידים, מדוע קפיטליזם לא עובד. די קל ופשוט.

איתן בקרמן 18 בדצמבר 2011

הנה סיפור: ישראלי שחי בחו"ל, ולא כל כך מעודכן שהקפיטליזם חטף כאן כמה סימני שאלה, סיפר לי בגאווה על מכר משותף, מנהל בכיר מצליח ומוצלח באמת, בחברה שהרוויחה מאה מיליון שקל. מתוקף החוזה שלו ותרומתו הוא מקבל בונוס של שני אחוז. שני מיליון שקלים זה יוצא.

סבבה, אמרתי לו, נכון שהוא במאת תותח, אבל אם בשנה הבאה החברה תפסיד מאה מיליון שקל?

החבר, שיודע שאני טיפוס חשדן לקפיטליזם לסוגיו, חשב שניה וענה – אז בשנה הזאת הוא לא יקבל!

*

זה הזכיר לי פיליטון של קישון (לא מתחייב למקור), שבו ארבינקה משתלט על איזה מגרש והופך אותו לחניון, כשהוא מבטיח לשמור על המכונית תמורת חמש לירות או משהו (לשמור היה אז הענין, לא החנייה…)

הגיבור, קישון, הולך לראות סרט וכשהוא חוזר לחניון מגלה שאין לו אוטו. הוא ניגש המום לארבינקה (דמיינו את טופול בתפקיד הזה), מספר לו מה קרה, וארבינקה בפנים חמורות ומשתתפות אומר לו משהו כמו: סליחה אדוני, אדוני צודק לגמרי, אני מתנצל אדוני. הנה לך חמש הלירות שלך.

ויינר 18 בדצמבר 2011

רק שקישון היה מאוד קפיטליסט.

גיל שלי 18 בדצמבר 2011

הקפיטליזם לא אשם. מי שאשם הם השודדים שלקחו את הכסף, ודאגו לכח שלהם. הקפיטליזם עובד מצוין כשהוא טהור, ראה ליגת הפוטבול. כאשר מי שעלה לגדולה, מתייחס בעיקר לסיכוי שלו לשמור על מעמדו, ופחות לרצון שלו להרוויח עוד כסף, שם הקפיטליזם מתקלקל.

איתן בקרמן 18 בדצמבר 2011

אתה צודק. אני בעד קפיטליזם נאור, או לחילופין כמו שאתה אומר לפחות שיהיה טוטאלי. מה שיש לנו זה סתם אוליגרכיה של מנהלים, ראינו כמה מהם כושלים בני כושלים, שמצ'פרים זה את זה על חשבון העובדים.

ג'ורג' 18 בדצמבר 2011

לא יודע – לגבי שתי הקביעות. נתחיל מהשניה:
ה NFL היא לא דוגמה טובה. היא לא חברה יצרנית. היא לא מספקת שירותים. היא ארגון של אנשים עשירים שהפועלים שלו הם גם אנשים עשירים (אני מדבר על השחקנים והמאמנים, כמובן, לא על אלפי הבאמת-פועלים השחורים שמאחורי הקלעים). הסיבה שהליגה מצליחה לא קשורה לקפיטליזם. ההסטוריה כבר הוכיחה שספורט מקצועני מצליח (ואף פורח) דווקא בזמנים קשים. אז להסתכל על הליגה הזו ולקבוע ע"ס הצלחתה ש"קפיטליזם עובד מצוין", אה, לא יודע. אני לא מצליח לראות קשר כזה.
לגבי הקפיטליזם עצמו: ובכן, the jury is still out, לדעתי. קודם כל לא ברור לי מה זה קפיטליזם "טהור" (לעומת "לא טהור"). שנית כל ויותר חשוב, קפיטליזם באמת עובד? המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם מדשדשת בעוד הסוציאליזם הוותיק יציב גם בזמנים הקשים (סקנדינביה, גרמניה, קנדה, וכו'). הסיבה היחידה שאנחנו עוד מתווכחים על זה היא שהעולם לא יכול להרשות לאמריקה ליפול. אם זו היתה מדינה פחות מרכזית בכלכלה העולמית באותו מצב כבר היית רואה פשיטת רגל. יש למישהו ספק בזה?

ג'ורג' 18 בדצמבר 2011

אגב, אין צורך לנסות להסביר לי מה זה קפיטליזם "טהור". יש קפיטליזם *עכשיו*. זה מה שחשוב. מה שכתוב בספרים לא רלבנטי.
חזרה לדוגמת ה NFL. זו בדיוק הדוגמה למה קפיטליזם לא עובד. אם ניקח את כל הליגה – בעלים, שחקנים, מאמנים, פועלים שחורים, אוהדים, טלוויזיה, הנהגת הליגה, וכו' – אז שוב, 1% מחזיק ביותר מ 95% מהכל. זה אולי מראה של הקפיטליזם, בטוח לא הוכחה שהוא עובד.

גיל שלי 18 בדצמבר 2011

כשאני משווה בין ליגת הפוטבול לליגות הכדורגל באירופה, אני רואה קפיטליזם במיטבו. דרך אגב לא במקרה זה דומה קצת לסוציאליזם. כתבתי על זה פוסט מזמן

קשקשן בקומקום 19 בדצמבר 2011

סקנדינביה וגרמניה הרבה יותר קפיטליסטיות מסוציאליסטיות…ככה קפיטליזם צריך להראות

עופריקו 18 בדצמבר 2011

מצד שני, דווקא באמריקה מתחיל איזה שהוא מודל עסקי חדש שלאט לאט תופס יותר ויותר תאוצה. אולי נתחיל בישראל לחקות דווקא את הצדדים האלה באמריקה

יניר 18 בדצמבר 2011

ישנם מימדים נוספים להשוואה בין הכלכלה הגרמנית והאמריקאית:
1. נאמנות העובדים למקום העבודה וההיפך היא שונה לגמרי.עובד אמריקאי לא יהסס להחליף מקום עבודה עבור תוספת של 5% לשנה ומצד שני מקום העבודה לא יהסס לפטר את העובד כשהמשבר רק נמצא באופק
2.הכלכלה הגרמנית בנויה על חברות פרטיות ןבינוניות והאמריקאית על חברות ציבוריות וגדולות.בגרמניה אין מחיר למניה,בונוס למנהל על סמך רווח וכן הלאה.
3.המנטליות הגרמנית היא לא מוטת רווח בהכרח אלא רווח נמוך יותר תוך בנית מערכת יחסים ארוכת טווח עם הלקוח כאשר העובד הוא אחד הנכסים.
4.מנהל אמריקאי שמפטר עובדים נחשב לגיבור – מנהל נחוש, מכוון מטרה וללא סנטימנטים.מנהל גרמני שיפטר עובדים ימצא את התמונה שלו בעיתון כאויב האומה
5.הכלכלה האמריקאית הרבה יותר ממונפת וצורכת אשראי ולכן היא יותר ממוקדת תוצאות בטווח קצר

ואיפה אנחנו ? איפה שהוא באמצע- נאמנות עובדים גבוהה יחסית,הרבה חברות פרטיות אך לא מעט ציבוריות,סולידריות חברתית ברמה סבירה אך גם לא מעט מינוף בעיקר אצל הגדולים

אבי ש 18 בדצמבר 2011

נראה לי דווקא שהסיבה להבדל היא לא החוכמה הניהולית הגרמנית אלא העובדה שאחוז העובדים המאורגנים בגרמניה הוא פי 2 מזה שבארה"ב.

אריאל 18 בדצמבר 2011

כבר מזמן יש לי תיאוריה על כל הנושא, שאתה פחות או יותר אומר אותה והיא: כשיש משבר, המניה יורדת. מי נפגע הכי הרבה מירידת המניה? הבעלים הגדולים שלה, כלומר – אלו שיש להם את הנתח הכי גדול במניות של החברה, כלומר – אנשים בכירים בחברה (מנכ"לים, סמנכ"לים וכו'). פיטורי עובדים לא בטוח בכלל ישפרו את הרווחיות של החברה אבל הם כן ייגרמו למניה לעלות, ולכן מי שמרוויח הכי הרבה מפיטורי עובדים אלו הבכירים בחברה. ככל שתפטר יותר עובדים, החברה תיראה כמתנהלת יותר טוב והמניה תעלה יותר ולכן הרבה יותר משתלם לפטר 10000 עובדים זוטרים על 100 בכירים.
דרך אגב, שווה להגיד שבחברה האמריקאית לחלוטין שבה אני עובד, שמונה כמה עשרות אלפי עובדים, כאשר יש משברים מהסוג הזה מעדיפים בדרך כלל לספוג את ההפסדים, לצמצם בהוצאות ולא לפטר. כשכן פיטרו, לפני כמה שנים, זה היה דווקא מנהלים בלבד, אחרי שהם הגיעו למסקנה שיש יותר מדי מנהלים פר עובד. במפתיע או שלא, החברה הזאת מכה את תחזיות האנליסטים רבעון אחר רבעון, מה שלא מפריע למניה שלה לדשדש באותו מקום כבר 10 שנים..

תומר האחר 18 בדצמבר 2011

Microsoft?

גיל שלי 19 בדצמבר 2011

לא

נתי 18 בדצמבר 2011

האמת שזה נושא מרתק, ואני אשמח לשמוע יותר על אך זה בגרמניה: מה הכוונה שהבעלים הם המנהלים? האם בחברות הגדולות (לאו דווקא הענק) הבעלים משמשים כמנהלים ולא רק כיו"ר דירקטוריון וכד'? אם כן זה באמת מעניין, כי זה כבר באמת הבדל שנובע לדעתי מהבדלי תרבות עמוקים (משהו בסגנון: אם היית מיליונר מה היית עושה עם הכסף וכד').
2 הערות קטנות על מה שאני מכיר מעט-ארצנו הקטנטונת:
1. בתחילת הפוסט השווית את הפיטורין בהייטק הישראלי לזה האמריקאי. אני רק רוצה לציין שזה כך בכל המשק, לא רק בהייטק. לצערי אימצו את המודל האמריקאי, כולל חברות תעשייה, תקשורת וכד'.
2. כפי שציינת בסוף הפוסט יש הבדל באופן ההשתלטות והמינוף של החברה. מכאן גם עולה העיקר לדעתי: פחות מטרידים אותיבהקשר זה המנהלים הבכירים, כי בסוף היום גם שם לא הכסף הגדול. כפי שציינת כשנקנות חברות למשל במינוף גבוה שאחר כך יוטל על החברה הדגש יהיה כפי ציינת על הטווח הקצר בלבד. כלומר ששוב, שורש הבעיה ואופן הטיפול הינו במישור הבעלים, אג"ח קונצרני וכד. לא נוכל לברוח מטיפול בשורש הבעיות שחוזר בצורה שונה כל פעם מחדש…

אביאל 18 בדצמבר 2011

גיל שלי – למדתי בדיוק על הנושא בשנה שעברה בקורס כלכלה פוליטית, יש תיאוריה של בוב האנק על גווני הקפיטליזם והוא בדיוק משווה בין הכלכלה האמריקאית לזו הגרמנית. ממה שאני זוכר אז מדובר דבר ראשון במערכת החינוך במדינה, בגרמניה החינוך הוא יותר מקצועי, כלומר סוג של הסכמה בין החברות הגדולות שמתחייבות להעסיק את העובד לטווח הארוך, בארה"ב, החינוך הוא יותר כללי (כמו בישראל) והרבה פחות מקצועי ועל כן הגמישות בשוק העבודה וכנגזרת גם האבטלה במדינה בעתות משבר היא שונה.
גורם נוסף היא דרך המימון של הפירמות הגדולות, בעוד המודל האמריקאי מתבסס ברובו על משקיעים דרך הבורסה, בכלכלה הגרמנית דרך המימון העיקרית היא של בנקים גדולים שעובדים בצמוד יותר לפירמות הגדולות ולאורך שנים (בארץ עד המשבר והרפורמה של 85 עבדו בעיקר מול הבנקים הגדולים והיום זה מתחלק יותר עם הבורסה כדרך מימון).

אביאל 18 בדצמבר 2011

רועי מ – כל הבסיס של חשבונאות מדבר על העובדה הפשוטה, שהכסף של החברה לא באמת שייך לחברה עצמה אלה לבעלי המניות (או לכאלה שהפירמה חייבת להם כסף), דיבידנד הוא משהו שמתחלק באופן שווה בין כל בעלי המניות בהתאם ליחס של המניות שיש בידיו, יש חברות שלא משלמות דיבידנים למרות שיש בידיהן הון גדול (כמו אפל לדוגמא), אבל זו גישה של החברות שמיטיבה עם אלו שהשקיעו בה וזו הדרך של החברה לייצר ערך לבעלי המניות שסיכנו את כספם כאשר השקיעו בחברה. בקשר למנהלים הבכירים, האשמה נעוצה בדירקטוריון (כמובן שאני מדבר רק על חברות ציבוריות) של החברה שמאשר אותם, בשנים האחרונות עושים יותר ויותר מאמצים וחוקים כדי לבדוק שדירקטריון מתנהג יותר לטובת החברה ופחות לטובת בעלי המניות החזקים, חלק מהמלצות ועדת הריכוזיות הן צעד כזה, בקשר למשכורות הענק, יש שיגידו שעדיף לשלם הרבה למנהל טוב או בכלל לעובד מעולה ובעיקר שהוא לא יעבוד בחברה המתחרה שלך וגם יוכיחו את זה מתמטית.

ג'ורג' – ואיזה שיטה כן עובדת ? לקרוא לסקנדינביה וגרמניה סוציאליזם היא טעות חמורה מאוד, מדובר בגוון יותר סוציאל דמוקרטי שמושתת על קפיטליזם, סתם שתדע שבשוודיה יש שכבה אוליגרכית לא פחות מאיימת מאשר ברוסיה (אתה מוזמן לקרוא את -Blyth, M. 2001. “The Transformation of the Swedish Model – Economic Ideas, Distributional Conflict, and Institutional Change.” World Politics 54(1):1-26.) השיטה שם אומרת משהו אחר, היא אומרת שאין צורך להחזיק מפעל לא רווחי (אבן יסוד בקפיטליזם) אבל אנחנו נדאג למפוטרים גם אם זה אומר להזיז את כולם לעיר אחרת בשביל זה, בישראל מתלוננים על אחוז המס, אבל שהם יראו את מקבילו בארצות האלה הם יחטפו כאב ראש, נוסיף עובדה פשוטה, שמדובר במדינות קטנות יחסית (אני מדבר כרגע על סקנדינביה) עם כושר ייצור, יצרתיות, מערכת השכלה ושאר הפרמטרים ברמה הגבוהה ביותר, בלי מלחמות ועם אוצרות טבע ופירמות ענק ואם תבדוק טוב טוב, תראה שגם שם לאט לאט המודל הוא ומתקצץ כי הוא יוצר הפסדים לטווח הארוך, במיוחד עם בעיית המהגרים שהולכת וצוברת תאוצה בסקנדיבניה.

איתן בקרמן – ומה איתך ? היית רוצה ללכת למקום עבודה שאומר לך שאם לא תייצר משהו רווחי לחברה, לא רק שלא תקבל כסף גם תצטרך להחזיר חזרה ? מי בכלל יסכים לעבוד ככה ?

אריאל – מסכים ביותר, בכלל, חברת טבע מראה בצורה הטובה ביותר שהקשר בין ביצועים של החברה לביצועי מנייה הולכים והופכים ללא קשורים אחד לשני.

נתי – ההייטק מתנהל בכל העולם פחות או יותר באותה מתכונת, זה חלק מעסק רווי בסיכונים.

ג'ורג' 18 בדצמבר 2011

גיל שלי – תודה על הפוסט והבלוג בכלל. מה שאתה כותב והערות הקוראים מפתח שיחה טובה ומרתקת.

אביאל, תודה על ההארה שבהערה. אנסה להסביר את דברי. כל עוד מדינה דואגת לרווחת אזרחיה, ביחוד אילו שלא יכולים לדאוג לעצמם, אז השם המדויק של השיטה הכלכלית המונהגת לא כ"כ חשוב. אנשים מרוצים – למרות המסים – וזה מה שחשוב. אנשים מבינים שהמסים הכרחיים כי גם הם (או ילדיהם) עלולים להיות יום אחד באותו מקום.
דבר שני ושלישי זה חינוך ואחריות כלכלית – שלדעתי הולכים ביחד.
בארה"ב אף אחד מהדברים שלעיל לא קיים. כפי שהמאמר של גיל ציין לעיל, התפיסה בארה"ב היא של רווח מהיר ומיידי. זה כולל את כל שכבות האוכלוסיה, לא רק בוול-סטריט. זה חלק מהתרבות. וכפי שגיל ציין, זו חשיבה לזמן קצר, לא תכנון לטווח ארוך.
אני חושב שתסכים איתי שלארה"ב יש את הכלים להיות חופשייה מחובות חיצוניים (כזכור, רק לא מזמן, בתקופת קלינטון בארה"ב היה עודף – אחרי שרייגן הכניס את האומה לבוץ. ככה שזה בר השגה.) אם אתה קורא לקפיטליזם הנוכחי – שבו 1% מהאוכלוסיה שולט ב 90% ( או כמה שזה) מהכלכלה ושבו אין פיקוח על מוסדות פיננסיים שממומנים ע"י משלם המסים ושמחלקים בונוסים למנהלים בלי פרופורציה – שיטה ש"עובדת", אז אסיים ב"הממממ". :-)

גיל שלי 18 בדצמבר 2011

אביאל- ישנה גישה האומרת שחברה שייכת גם לעובדים שלה. צריך איזון במיוחד לאור התנודתיות בבורסה. אני תומך בגישה זו

עומרי 19 בדצמבר 2011

ההבדל נעוץ רובו ככולו בחקיקה. זו בגרמניה הרבה יותר מגבילה ולארגוני העובדים כוח רב. טבע נתקלה בכוח הזה עם רכישת רציופארם, כשמראש היה ברור שתתקשה לפטר עובדים.

נראה לי שזו הכללה די גסה לומר שחברות אמריקאיות מספקות שירותים בעוד גרמניות מייצרות מוצרים. אני לא אופתע אם 80 אחוזים מ15 היצרניות הגדולות בעולם הן אמריקאיות, לא כולל נפט וסחורות ואפילו לא כולל חברות פארמה טהורות.
PM ,PG, JNJ, GE, KO, PEP, AAPL

כמה חברות בעולם מגיעות להיקף המכירות של החברות היצרניות הללו?
למרות שהייצור שלהן הוא כמובן גלובלי ולאו דווקא על אדמת ארה"ב.

מולי 19 בדצמבר 2011

גיל, ומה עם ההשוואה לספורט? NBA? פרמייר ליג?
האם לא ניתן לעשות הקבלה בין כמות נקודות לערך בורסאי?
מעניין למה בספורט תמיד מעיפים קודם את ההנהלה הבינונית (מאמן) ורק אח"כ מקצצים בשחקנים או שאולי המאמן הוא סוג הנהלה בפני עצמו?

אביאל 19 בדצמבר 2011

ג'ורג' – אני לא בטוח בכלל לגבי זה שאחוז אחד שולט ב90 מהכלכלה. את המאפיינים של ארה"ב קצת קשה להסביר בסטטיסטיקות ובכלל בהשוואות מול מדינות אחרות. החיים בארה"ב אחרי כל מה שאתה מצייר הם עדיין מהטובים ביותר בעולם. אני לא בטוח שבארה"ב אין דגש לחינוך, עדיין טובי המדענים בעולם באים שם, כנ"ל לתעשיית ההיי טק והתעשיות הצבאיות שהן נדבך מרכזי. ברור שבארה"ב יש הרבה מה לתקן, אבל מכאן ולהגיד שזה לא עובד המרחק גדול מדי, עדיין האמריקאי הממוצע חי חיים טובים ובריאים הרבה יותר מרוב אזרחי העולם.

ג'ורג' 19 בדצמבר 2011

אביאל, אתה צודק. המספרים קצת אחרים. 80% מהאוכלוסיה שולטים ב-7% מהכלכלה. בבקשה:
http://theunderstatement.com/post/3999331289/us-wealth-distribution-visualized

אם אתה קורא לזה מצב בריא אז אתה טומן ראשך בחול. אולי אתה לא זוכר או לא יודע, אבל ב-2008 המערכת הפיננסית האמריקאית קרסה. אם הממשלה הפדרלית לא היתה מזרימה כספים (שבעצם באו מסין), הכל היה קורס פה. אם אתה קורא לזה "בריאות" אז אני לא רוצה שתהיה היועץ שלי, זה בטוח. אבל מה שיותר חשוב מהקריסה וההצלה המלאכותית של הממשלה זה שצריך להבין מה הביא לקריסה זו; איך ולמה שדברים ישתנו מעכשיו. מה שהביא לקריסה זה . . . קפיטליזם בלתי מבוקר. זה נושא נרחב מאד שאי אפשר להתייחס אליו בתגובה כ"כ קצרה. מה שבולט לעיין וצורם זה שכר הבכירים, אבל הבעיה הרבה יותר עמוקה. ה"חלום האמריקאי" מבוסס על התכונה הכי גרועה של האדם – חמדנות. זה לא בריאות או חינוך או רווחה שמודגשים פה. זה לעשות כמה שיותר כסף. וכמה שעושים זה אף פעם לא מספיק (מה שמחזיר אותנו, אגב, לדוגמה של ה NFL, שם גם הבעלים המיליארדרים וגם השחקנים המיליונרים תמיד רוצים עוד, עוד, עוד).

המעמד הבינוני בארה"ב הולך ונשחק. ביטוח הבריאות מאד מאד יקר, קרנות הפנסיה נשחקות, החינוך [הטוב] עולה המון כסף. מז שאתה רואה זה את חצי הכוס שעדיין מלאה אבל שהולכת ומתרוקנת כי יש בה חור. ומה שאני מסתכל עליו זה החור. במלים אחרות, אתה מסתכל על ההווה שעדיין מציג אמריקה חזקה (בעיקר בעקבות העבר) ואילו אני מתבונן בחוליים שפה ומה שהם יביאו בעתיד – אם לא יתוקנו.

תראה, בנו פה מערכות חינוך טובות ובתי חולים טובים וכו'. אבל מאיזה כספים? פעם הכספים הללו באו מייצור מקומי (ומסים). אבל ב-30 שנה האחרונות הרבה מהייצור נשלח למזרח וארה"ב מוצאת את עצמה מלווה עוד ועוד ועוד כסף. איך זה יכול להיות שזה בריא?

גיל שלי 19 בדצמבר 2011

מולי – ההבדל בין המאמן ובין ההנהלה בדרג בינוני הוא ההבדל בהשתכרות. כאשר פיל ג'קסון מרוויח יותר משחקניו, הוא לא מפוטר. כאשר המאמן הוא המרוויח הנמוך ביותר, הוא הראשון ללכת הביתה. בדיוק אותה התנהגות כמו בעסקים.

לעניין הבורסה כלוח תוצאות במשחק. ההבדל נעוץ בעובדה שיש גורמים עם שליטה בלוח התוצאות לזמן קצר. בעוד שבכדורסל אנו רואים את הסלים, בבורסה ניתן לנתק את לוח התוצאות מהמתרחש באמצעות תרגילים שונים.

המצב כיום הוא שאחרי שנים שלוח התוצאות היה מנותק, הצופים קרי המשקיעים פצחו בשביתה. הם לא מוכנים להגיע יותר למשחק, ולכן המשבר כיום הוא אקוטי

אביאל 20 בדצמבר 2011

ג'ורג – לא הכי מדויק לגבי הנתונים, קודם כל זה לא מקור אקדמי, דבר שני הרבה "מהשליטה" כביכול היא במסגרת של חברות עם ניהול תאגידי שהבעלים (ולרוב אין בעלים אחד) אינו הקובע היחיד, אתה נכנס כאן לענייני שליטה ואינטרסים וגם כמה שנים לא יספיקו לנתח את כל המצב, אז הנתונים האלה בעיקר מטעים ובכלל אני בטוח שאם תבדוק לאורך ההיסטוריה האנושית תראה שדווקא עכשיו הפיזור הוא הגדול ביותר.

נמשיך בזה, ששוב ככה העולם הכלכלי עובד, כדי לייצר צמיחה, ואני לא מדבר רק על צמיחה אמריקאית אלא עולמית יש צורך בהלוואות, מינופים וסיכונים, כן הכלכלה עובדת במתווה של תקופת שגשוג ומשברים, ככה זה במאה השנים האחרונות וכנראה שככה זה ימשך, שוב אם יש לך שיטה אחרת אז אתה מוזמן להציע אותה.

בארה"ב חוקי המשחק שונים, אני מניח שאתה לא אמריקאי מבטן ולידה, אלא ישראלי שמביט בעיניים ישראליות (גם אם אתה גר שם לצורך העניין), במקרה אני עושה עבודה בימים אלו על מערכת הבריאות האמריקאית אז לנושא, העניין הוא שבארה"ב שהיא ארץ שבה החירות היא ערך שקודם לשיוויון מבחירה מודעת ומתמשכת לאורך כל שנות קיומה היא הבסיס ואחת התוצאות של התפיסה הזו היא העובדה שהאמריקאי משלם פחות מיסים בהשוואה ליתר העולם המערבי, ככה ההכנסה הפנויה שלו גדלה והוא ממן מכיסו את ביטוח הבריאות שלו ואת החינוך של ילדיו, עכשיו, אפשר להתווכח עד אינסוף אם זה נכון או לא, אבל שיעורי התמותה, תוחלת החיים, רמת ואיכות החיים וכן התל"ג לנפש בארצות הברית (שדרך אגב, העשירים ביותר לא מופיעים בסטטיסטיקה כי הם דוחפים אותה למעלה) מעידים אחרת.

תסתכל על אירופה, מודל מדינת הרווחה תמורת חוב לאומי פושט את הרגל ובגדול, מהן האופציות האחרות ? להיות סינים ? הודים ? שם בטוח לא יהיה טוב כמו בארה"ב, גם עוד מאה שנים, וסקנדינביה זה לא הפתרון, כמו שכבר אמרתי, זה עובד כי זה קטן, יעיל ומפותח וגם זה מצטמצם עם השנים.

Comments closed