האמת כל האמת ורק האמת

 

 

 

 

 

 

 

 

כל הורה לילדים מכיר את התכונה המיוחדת של הקטנטנים. ילדים קטנים הם גלאי השקר הטובים ביותר. תינוק רך בימים מזהה מיד רגשות אמיתיים. פשוט אי אפשר לעבוד עליהם, לא באמצעות חיוך מלאכותי, ולא באמצעים אחרים.

*

בתוכנו חובבי הספורט האדוקים מקנן אותו ילד קטן. אנו אוהבים את הספורט, מאחר והספורט מספק לנו את המקום היחיד בחיים בו קיימת אמת אחת, פשוטה ונוקבת. יש מנצח ויש מנוצח. בסוף השנה ישנו האלוף ואז ישנם כל השאר. הסיבה שהסמים ושאר ההורמונים כל כך משגעים אותנו, היא הפגיעה באמת הטהורה של הספורט.

*

המנהיגים הספורטיביים חייבים להצטיין בתכונה אחת ויחידה, השאיפה לנצחון.התכונה המשותפת לאיזייה תומאס, לארי בירד, מג'יק ג'ונסון והאחד והיחיד, היתה פשוטה. כולם שאפו לנצח, לא להזכר כגדולים מכולם, לא להוכיח את היכולת שלהם לתפקד בקלאץ' ולא להרשים את בני התמותה הרגילים ביכולות מרהיבות.

אולי אחת הסיבות שקובי בראיינט הנו שחקן גדול, אך מעולם לא היה מנהיג, היא הזיוף הקל הקיים בו. השחקנים בקבוצה של מייקל ואיזייה סבלו ממנהיגים רודנים ואכזריים. כך גם שותפיו לדרך של לארי בירד. אולם כל השחקנים קבלו את מנהיגותם ללא כחל ושרק. הרבה שחקנים מספרים שקובי דווקא איש נחמד. אולם כנראה שותפיו מכירים בכך שהוא מבקש לא לנצח, אלא להזכר כאחד הגדולים.

*

אנחנו מסוגלים לסלוח למראדונה על יד האלוהים מאחר והרמייה היתה בתוך חוקי המשחק. התפקיד של השופט היה לתפוס את מראדונה. לעומתו בן ג'ונסון נזכר לדראון עולם כרמאי. בארי בונדס לעולם לא יזכה למעמד ההולם את כישוריו על מגרש המשחקים בגלל היותו רמאי מוכח. קיים הבדל דק המונע את הערצת הקהל, ההבדל בין הרמאות ובין האמת.

*

הספורט הוא המקום המספק את האמיתות הפשוטות. מנהיגים בעולם האמיתי נדרשים גם הם לזהות את האמת, אך מה נדירים הם מנהיגים אלה. אנו מכירים ראשי ממשלה שמתעניינים יותר בכיצד תזכור אותם ההיסטוריה כאשר הם באים להכריע גורלות. ישנם אחרים אשר רואים את המצב, אך עוצמים עיניהם מלראות את האמת, מאחר והכרעה אמיצה תדון אותם לאיבוד הקריירה הפוליטית.

תנו לנו את המנהיגים אשר כל עיניינם הוא אחד, הרצון להכריע ממקום נקי. המקום השואף לאמת אותה הם רואים, ולא כל שיקול אחר. מה חבל שגם כאשר אני מאמץ את ראשי, אני לא מכיר ולא אחד כזה בעולם כיום.

 

 

 

 

התקשורת בישראל - משת"פים של הגזענות / יואב בורוביץ'
אברה Negro, סוארז La Novia, בית הדין Idiota . עובדה

10 Comments

אביאל 23 בדצמבר 2011

מעולה כרגיל ודווקא גורדון בראון הוא המאכזב הגדול של התקופה האחרונה, בדיוק כמו שכתבת, הפחד שלו מפוליטיקות קטנות בבית גורמות לו לעשות דברים שבריטניה עלולה להצטער עליהם, במקום להפגין מנהיגות, כנ"ל לגבי סרקוזי ומרקל.

ואבא שלי, שהיה אוהד ארגנטינה הרבה שנים, לא סולח למראדונה עד היום וגם לא לנבחרת שלו מאז אותו יום.

B. Goren 23 בדצמבר 2011

מצוין גיל. שבת שלום.

אלעד 23 בדצמבר 2011

גיל, הבעיה היום שאנשים כמו שאתה מתאר לא יוכלו לשרוד בזירה אכזרית כמו פוליטיקה, למשל.
לדוגמא, אם לדבר על הביצה הקטנה שלנו, אני חושב שעמרם מצנע עונה על כל מה שכתבת. אבל הוא לעולם לא יקבל את ההזדמנות להוביל.

ירון 24 בדצמבר 2011

שבת שלום גיל,
ובהיסטוריה אתה מכיר מישהו כזה?

גיל שלי 24 בדצמבר 2011

כן. הרבה.

אפריים 24 בדצמבר 2011

יפה וצודק להחריד

קשקשן בקומקום 24 בדצמבר 2011

מסכים עם הכל חוץ מההערה על קובי. גם שאק וגם מנחם לס למשל (כמוני) חושבים שהוא הלייקר הגדול בהיסטוריה. הוא גם ווינר וגם לא מפחד לקחת אחריות, וגם רוצה ר ק לנצח. לא יודע למה – אבל יש לו יחסי ציבור רעים… אולי זה קשור לאיזה מלון ואיזה בחורה ואיזה אונס שהיה או לא היה, אבל לגדולה על המגרש זה לא קשור

גיל שלי 24 בדצמבר 2011

קשקשן – קובי שחקן גדול. אני לא חושב שהוא מנהיג. הוא בהחלט לא מצליח לסחוף אחריו שחקנים. זו תחושתי לפחות

קשקשן בקומקום 24 בדצמבר 2011

כמנהיג הוא לקח קבוצה עם צוות מסייע חלש מזה שהיה (לדעתי) למייקל, למגי'ק או לבירד לשתי אליפויות. אני כמובן לא מדבר על זה שהוא לקח עוד שלוש עם שאק, ואני לא בטוח שהוא אמר את המילה האחרונה. בסוף – זאת הקבוצה שלו והוא לקח את התארים איתה…
אני בטח לא מסכים עם זה שיותר חשוב לו להזכר כגדול מאשר לנצח. האמת – אני חושב שזה טיעון לא תקף – כולם מבינים שכדי להחשב לאחד מהגדולים באמת באמת – צריך תארים. תשאל את ברקלי, או את מלוןסטוקטון.

מי שבטוח לא מנהיג – לפחות לא בינתיים – זה לברון.

גיל שלי 24 בדצמבר 2011

פה יש לנו הסכמה מלאה

Comments closed