יומן העונה של הג'איינטס: הכיעור במלוא יופיו

 

 

 

 

 

 

 

 

ככה אני רגיל לראות את הכחולים בדצמבר. התקפה שלא מתפקדת בסדירות. הגנה שחונקת את היריב. נצחון. כך הכחולים צריכים להראות, וכך הם ניצחו את הפיות הגדולים של היריבים העירוניים.

*

 

המשחק הזה היה דומה למשחק כדורגל בו קבוצה שחקה בונקר, והבקיעה שלושה שערים בשלוש התקפות מתפרצות. הג'איינטס ניסו ללכת על הקורנר הטוב בליגה, ללא הצלחה. דרל ריבס הוא באמת ברמה אחת מעל כולם. הג'איינטס הוסיפו עוד שתי השמטות במחצית הראשונה כדי להגיע ל30 ולהוביל את הליגה בתחום.

אולם, ויקטר קרוז במהלך אחד ענק, הכריע למעשה את גורל המשחק. למרות מחצית איומה, שליטה מלאה של הירוקים גם בהגנה וגם בהתקפה, הכחולים ירדו ביתרון שלוש להפסקה. למחצית השנייה הכחולים חזרו עם ווינטג'. פתאום היה משחק ריצה, ופתאום ההגנה הופיעה לאחר 14 משחקים וחצי.

*

ההבדל המשמעותי בין ההגנה במשחק הזה, ובין ההגנה במשחקים הקודמים היה מורכב משני חלקים. הראשון, הכחולים שחקו הגנה אישית לוחצת, במקום האיזוריות הנסוגות והרכות. השני, ג'אסטין טאק נראה כמו עצמו סוף סוף. כאשר הוא מצטרף לג'ייסון פייר פול בצד השני של הקו, הקו הקדמי של הכחולים מפעיל לחץ על הקווטרבק.

כאשר הקווטרבק בצד השני לא באמת מאיים בהשלמות ארוכות, ניתן לקחת יותר סיכונים, וכך ההגנה חטפה כדורים, והכריעה את המשחק בכוחות עצמה.

*

המשחק הזה כדברי עמית פרוסנר ידידי, הדגיש את ההבדל ברמות בין הדיוויזיות השנה. מזל שיש את הAFC, הכחולים נצחו את כל המשחקים מול הדיווזיה החלשה בליגה. ללא המשחקים מול הפטריוטס, הבילס, הג'טס והדולפינס, הכחולים לא היו בעמדה של עלייה לפלייאוף.

**

הפעם גורלנו בידנו. נראה בשבוע הבא אם ההגנה הכחולה החליפה דיסקט. ייתכן שגם אומניורה יצטרף, ואז נראה אותם מול התקפה טובה. בדומה לשנת 2007 להפסד במחזור ה15 מול הרדסקינס שנראה כל כך איום, לא היתה שום משמעות. נצחון שבוע הבא, והכחולים נמצאים בפליאוף. לאור העובדה שככל שהיריבה טובה יותר, כך הכחולים מתעלים, יהיה שווה לראות אותם גם בשעות הקטנות של הלילה.

לא מדובר בקבוצה מושלמת, רחוק מכך. אך מדובר בקבוצה שיודעת להתעלות. הפאקרס בשנה שעברה היו 8:6 כאשר התחילו את הריצה לטבעת. הNFL הוא טורניר בשיטת גביע. כאשר הקבוצה נכנסת לרצף, הכל יכול לקרות. בתחילת השנה לא יכולתי לצפות ליותר מהקבוצה הזו.

 

עונה שהיא עינוי סיני
יומן אליפות של הניינרס. הניצחון על תוצא הפרפר

5 Comments

ניינר 25 בדצמבר 2011

באמת משחק מכוער אבל בעצם כל משחק שבו רקס ראיין מפסיד הוא משחק יפה.
מי שעוד חשב שסנצ'ז יהיה ק"ב לגיטימי הבין היום סופית איזה בחירה איומה ויקרה הג'טס עשו כשבחרו אותו.
עוד משחק אחד למנאייק וגם הבלון הקרוי טים טיבו יתפוצץ סופית.
כמו שדאלאס נראים, הג'י מאן יכולים להתכונן בשקט לפלייאוף אבל אני לא רואה אותם מנצחים את דטרויט או אטלנטה למרות הביתיות

גיל שלי 25 בדצמבר 2011

הכל תלוי בהגנה שלנו, אם היא תתחיל לתפקד, יש על מה לשחק בפליאוף

אריאל 25 בדצמבר 2011

סחטיין על הניצחון. כמובן, אתם עדיין צריכים לנצח את דאלאס שבוע הבא, אבל אני לא רואה אתכם לא מנצחים את זה.
אני לא חושב שההגנה שלכם התעוררה, זה יותר ששיחקתם מול קבוצה מטומטמת, ק"ב גרוע ומתאם התקפי איום ונורא. לא רואה איך הקבוצה הזאת עוברת את ניו אורלינס או סן פרנסיסקו בפלייאוף

עומרי 25 בדצמבר 2011

הג'טס קבוצה נוראית עם סגל טוב שנותן הרבה פחות מסך חלקיו לאורך השנה. אין מה להקרין על רמת ה-AFC כולו מהם. רק לא מזמן הקבוצה השניה הכי לוהטת ב-NFC העונה הפסידה לבולטימור במשחק חד צדדי.
גם אין מה להסיק מיכולתם של הג'איינטס להגן נגד ההתקפה הנכה של רקס ריאן לגבי יכולתם להתמודד עם רודג'רס ובריס.

יריב 25 בדצמבר 2011

ובכן, אני חושב שמה שמעיד על הבדלי הרמות בין הליגות הוא המאזן הכולל, לא רק של הג'ייאנטס (שנובע, מן הסתם, מ"חוק המספרים הקטנים"). המאזנים בין הבתים השנה:
AFC מזרח – NFC מזרח : 8-8.
AFC צפון – NFC מערב: 6-10.
AFC דרום – NFC דרום: 11-5.
AFC מערב – NFC צפון: 8-8.

אני לא רואה פה פערים משמעותיים, אבל אולי אם נסתכל לאורך שנים נראה משהו אחר.

Comments closed