לא מכוונים למטרה, מכוונים את החץ

 

 

 

 

 

 

 

 

אחד הפרדוקסים הגדולים שלמדתי באומנויות הלחימה הוא, שכל אימת שניסיתי לבעוט את הבעיטה המושלמת, לא הצלחתי. הבעיטה הראשונה הטובה שבעטתי, היא זו אשר ביצעתי בלי לחשוב יותר מדי.

כאשר מנסים לעשות משהו מושלם הגוף מתקשח מרוב ריכוז, וכך הבעיטה לא משוחררת, ובלי ההרפיה בגוף הבעיטה לעולם לא תצא טוב. כך גם צריך לחשוב על הדרך בה אנו מנהלים את השקעותינו. מרגע ששמנו לעצמנו מטרה, לדוגמה: להרוויח 20% השנה, אנו מכניסים הרבה מאוד גורמים לא רלוונטיים לשיקולי ההשקעה שלנו. זה מאוד יפה שאנו מעוניינים להרוויח 20% השנה, אך ייתכן ובתנאי השוק הקיימים רצון זה לא יתאפשר. מאחר והמטרה היא זו שעומדת מול עינינו, כלשיקרה הוא שניקח סיכונים לא מחושבים, גדולים בהרבה ממה שמאפשר לנו אופיינו, על מנת להגיע למטרה היעודה. התוצאה מסיכונים אלה כבר פורטה קודם.

הדרך להרוויח 20% בשנה או אף יותר היא דווקא להתרכז כל הזמן בהחזקות הקיימות שלנו. כאשר אנו קולעים לסל, אנו מסתכלים על הטבעת אך מתרכזים באחיזת הכדור באצבעות, בשחרור הכדור בשיא הגובה, בלסיים את התנועה עם האצבעות, ורק אז סיכויינו להצליח לקלוע את הכדור לסל יהיו מירביים. אם נתרכז כל הזמן אך ורק בטבעת ולא נשים לב לפרטים, סיכויינו לקלוע יקטנו. כך גם בהשקעות. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו, היא לא כמה אחוזים אנו מורווחים או מופסדים באותו יום, אלא האם השיקולים שמנחים אותנו בהחזקותינו נכונים? האם הסביבה שראינו כאשר נכנסנו להחזקה מסוימת השתנתה? ועוד. המטרה להרוויח וכמה, צריכה להיות התוצאה של תהליך ההשקעה, ולא הגורם.

ההפסדים הכבדים ביותר שסבלתי נבעו כתוצאה מהמחשבה על רווחים אותם יכולתי להרוויח בדיעבד. כולנו נוטים לשקוע במחשבות על ניתוח הדברים לאחר שאנו כבר מכירים את ההתפתחות, וכך אנו מכים על חטא על הזדמנויות רבות שהחמצנו בדרך. הזדמנויות מוחמצות  הן חסרות חשיבות מעשית, ויתרה מכך, הן עלולות להוביל לטעויות גדולות בשיקול הדעת, ולעוות את תהליך קבלת ההחלטות. להלן שתי דוגמאות מנסיוני האישי:

בשנת 2008 כאשר העולם כולו היה עסוק באופן אובססיבי בשאלת האינפלציה המאיימת, אני חששתי מדפלציה בשוקים המפותחים אשר התפתחה מול עיננו. לאור חשש זה פחדתי מירידה חדה במחירי הנפט, המתכות, וסחורות נוספות. באותה תקופה החזקתי מוצר מובנה, אשר נבנה מארבע מתכות ואשר העניק לי 7% ריבית על כל מתכת אשר סיימה חצי שנה במחיר גבוה מזה שהתחילה את פרק הזמן. לאחר חצי שנה קיבלתי 14% ריבית, אולם רעדתי חששתי מאד מדפלציה, ועל כן התקשרתי לבנקאי שלי כדי לברר את המחיר בו אוכל למכור את המוצר. הבנקאישלי חזר אליעם תשובה שניתן למכור את המוצר ב88% מהערך בו קניתיו. מאחר והמטרה שלי היתה לא להפסיד, לא הסכמתי למכור אותו בפחות מ-100. בסוף תקופת החזקתי, את אשר יגורתי מפני התהליך הדפלציוני העולמי בא,  מחירי המתכות התרסקו, ובסוף תקופת ההחזקה של המוצר ראיתי רק 18% מכספי חזרה. אם הייתי מתרכז יותר בסיבות אשר הנחו אותי לקנות את המוצר אשר השתנו ללא הכר, ולא במחיר אותו קיוויתי להשיג ממכירת המוצר הייתי שומר על ערך כספי.

דוגמה חמורה אף יותר הגיעה בשנת 2009. לאחר הירידות החדות בחודשים ינואר ופברואר 2009 התחלתי לדאוג מקפיצה חדה במחירי המניות, כתגובה לירידות החדות, החזקות והמהירות במחירי המניות מספטמבר 2008. באותה תקופה ההחזקותשלי כוונו כךשנהניתי מירידות מחירים, שכן התמונה הכלכלית שראיתי לא השתנתה. וכך בפעם הראשונה שראיתי את שוקי המניות העולמיים עולים, יצאתי מהפוזיציות שלי. אולם, לאחרשיצאתי, המחירים חזרו להתרסק, והתחלתי להתעסק בשאלה הכה מסוכנת "איזה אידיוט הייתי, כמה הייתי מרוויח אם לא הייתי יוצא מההחזקות שלי!" לאור זאת חזרתי לאותן החזקות, ואף בצורה חזקה יותר, על מנת להשלים את הרווחים אותם "הפסדתי" לכאורה. כאשר השוק החל להתאושש במרץ, לא חזרתי וסגרתי את הפוזיציות, מאחר וזכרתי מה קרה בפעם האחרונה שסגרתי את הפוזיציות שלי. תהליך החשיבה שלי השתנה. במקום לשמור על הכסף שלי, רציתי למקסם את הרווח.שינוי זה גרם לי הפסדים כבדים, שכן הפעם ההתאוששות ממנה חששתי אכן הגיעה. אלו טעויות קלאסיות שכמעט כל משקיע פעיל חווה בשנות הפעילות שלו. הדרך לצמצם טעויות אלה היא לחשוב פחות על מחירי המטרה ויותר על תהליך ההשקעה.

כאן אני מגיע לכוונתי בקביעה שאין מכוונים אל המטרה אלא מכוונים את החץ. לנו אין  השפעה כלשהי על המטרה. המטרה תישאר במקומה יציבה גם אם נרקוד הורה, כפי שסבי נהג לומר, וגם אם נתפלל לבוראנו שישנה את מיקומה. ההשפעה היחידהשיש לנו היא על החץ אותו אנו מכוונים. כל מחשבותינו בתהליך ההשקעה צריכות להיות מוקדשות הרבה יותר לבחינתשיקול הדעת שלנו, ולא לשאלה האם עמדנו במטרותינו. אין לנו שום השפעה על השוקים, וגם לא על המספרים המיצגים אותם בסוף כל יום (זאת כנראה בניגוד לענקים כמו ה"פד" האמריקאי, או המקצוענים החביבים בגולדמן זאקס, אשר בכוחם, מפאת גודלם הרב,  לשנות את המספרים לטווח קצר).

השאלות המהותיות שאנו צריכים לשאול הן: האם אנו שומרים את הכללים שקבענו לעצמנו? האם אנו ממושמעים ולא לוקחים סיכונים גדולים מדי? האםשיקול הדעת שלנו נקי? השאלה היחידה שלא צריכה להישאל היא: כמה אנו מצפים להרוויח במידה שאנו נישאר בפוזיציה שלנו? יצירת עוגן מלאכותי כזה, בצורת מטרה אשר אין לנו שום השפעה על ההגעה אליה, תגרום לנו לעוות אתשיקולינו לטובת הרצון לכוון את המטרה, רצון אשר אין לו שום תכלית.

המספרים בהם אנו נעזרים על מנת לבחון את הצלחותינו או כישלונותינו בתהליך ההשקעה, צריכים להיבחן על רקע הקביעות המוקדמות שלנו  את גבולות הגיזרה, ולא על רקע השאלה כמה נרוויח בסוף השנה. כוונתי היא למשל, שאם קבענו מראש שאין לנו יכולת לעמוד בהפסד של יותר מ10%-, אז צריך לעמוד בקביעה זו, ולא להתעסק בשאלה, האם לאחר שנצא מהפוזיציה בה אנו מצויים, יש לנו סיכוי להשיג את התשואה שקבענו כיעד רצוי בתחילת השנה. מובן לכל מי שמונחה על ידי השאלה 'כמה נרוויח בסוף השנה', ששאלה זו תגרום למשקיע להפר את המשמעת שלו, או לקחת סיכונים חריפים יותר על מנת לפצות על ההפסד.

הגישה המקובלת על רבים, של כיוון המטרה, מכנסת בתוכה את כל החוליים של אשליית השליטה. גם בני אדם המאמינים באלוהים ובכוח עליון, עדיין נוטים להגזים ביכולת האנושית לקבוע את הגורל. אינני טוען כי לנו כבני אנוש, אין שום השפעה על גורלנו. אך, הטענה הנגדית, כאילו כל תוצאה כרוכה בסיבה, הינה אשלייה, אשר במהותה אמורה לעודד אותנו להמשיך להתאמץ כדי לאפשר עתיד טוב יותר. הצניעות במקרה זה הנה הכרחית על מנת להגיע לתוצאות טובות יותר.

הגורל העיוור, או המזל (כפי הקרוי בפי רבים), הינו חלק בלתי נפרד מכל מהלך. להשפיע על הדברים שאכן נתונים בשליטתנו, זה לכשעצמו כבר הישג אדיר, וכל נסיון להשפיע על דברים אחרים, כרוך בבזבוז אנרגיה יקרה, הדרושה לשליטה העצמית. בעיתות משבר אשליית השליטה מתגברת, שכן אנו רוצים להאמין שאנו יכולים לשלוט במהלך באמצעות פעולות אשר יישנו את הכוון.

ברח גוטמן ברח
סיכום מחזור 18 בליגת העל (ומבט למס' 19)

14 Comments

B. Goren 30 בדצמבר 2011

מאלף גיל. תודה ושבת שלום.

גיל שלי 30 בדצמבר 2011

תודה בנצי, שבת שלום. אני מניח שוותרנו על שנה צהובה השנה

B. Goren 30 בדצמבר 2011

נראה ככה. תמיד תהיה לנו את השנה הבאה.

מאשקה 30 בדצמבר 2011

אשרי המאמין !
תודה גילי

דה גאנר 30 בדצמבר 2011

כמעט כרגיל, מצויין ומעורר מחשבה.
התהייה שלי היא לגבי הפסקה שבה אתה מדבר על גבולות גזרה במקרה של הפסד. האם זה לא נסיון להגדיר את המטרה במקום לכוון היטב את החץ?
הרי כשאתה נמצא בפוזיציה מסויימת שנגזרת מתהליך שלתפיסתך אמור להתרחש, האם הפסד בשיעור מסויים הוא זה שאמור לגרום לך לצאת מהפוזיציה?
האנלוגיה הספורטיבית פה היא מעין מצב שבו נראה לך שהתרגילים עובדים כמו שצריך, רק שהכדור לא נכנס לטבעת, אך אתה עדיין מאמין שהמספרים אמורים להתיישר. קביעת גבולות גזרה בעצם גורמת לך לזנוח תרגילים שלעתך עובדים רק בגלל סטטיסטיקה לא טובה

גיל 30 בדצמבר 2011

היי גיל, מה שאתה מדבר עליו נקרא בפסיכולוגיה הקוגנטיבית "הוצאות אבודות". אתה מנסה להחליט על סמך הערך הראשוני של המוצר ולא על פי המצב בפועל. זה כמו שאם קנית כרטיס למשחק פוטבול במחיר יקר ומסיבה כלשהיא אתה לא יכול ללכת, תנסה למכור אותו במחיר הראשוני גם אם אין סיכוי למצוא קונה. ככה במקום להתעלם מהמחיר שקנית אותו ולמכור אותו במחיר הכי טוב היום, אתה תחזיק בכרטיס יותר מדי עד שהמחיר באמת יהיה מגוחך, רק מתוך תקווה לקצץ בהספד שלך. זה מנגנון מאוד חזק שכולנו פועלים לפיו וגם קשור ליוריסיטיקת העוגן שטברסקי וכנהמן מדברים עליה. אנחנו ננעלים על מספרים מסוימים והם מכתיבים לנו את ההערכות שלנו במנותק מניתוח קר של המציאות.

גיל שלי 30 בדצמבר 2011

נכון, כהנמן וטברסקי הם ענקים אמיתיים. הפוסטים שלי נכתבים כהסקת מסקנות אישיות, לא על בסיס מחקרי כמו זוכי פרס הנובל הדגולים

גיל שלי 30 בדצמבר 2011

דה גאנר – ההבדל הוא בין המטרה ובין גבולות הגזרה. כאשר אני קובע מטרה של רווחים, אני משפיע על שיקול הדעת שלי. לעומת זאת אני יכול לקבוע שכחלק טכני מהתיק שלי, אני מוכר בכל פעם שהחזקה עלתה ב10%, זו לא מטרה אלא גבול גזרה. מדובר כאן יותר על סוחרים. אני מסכים שאין הכרח לקבוע גבולות גזרה. גם היום יש לי אחזקות שאני מופסד עליהם עשרות אחוזים, אך בבדיקה שגרתית אני בטוח שהייתי קונה אותם במצב העניינים הנוכחי, ולכן אני לא מוכר.

גבולות הגזרה צריכות להקבע כחלק מהתחשבות בזהות שלנו. אם אנחנו לא מסוגלים לספוג הפסדים כבדים, כאשר ההפסד עולה, שיקול הדעת שלנו יושפע בלי שליטה אמיתית מצדנו. לכן עדיף מעצור טכני

יניר 30 בדצמבר 2011

גיל,
רק מי שהפסיד ומבין למה- ינצח לאורך זמן.הגישה שלי היא לנסות להסתכל על השפעות במאקרו ולהתעלם מאירועי מיקרו וגם לא לעשות משא ומתן עם עצמי ולהתעלם מהמחיר שבו קניתי.
הפוסט כרגיל מאלף. מעט אנשים מוכנים להודות בטעות ועוד פחות בפומבי.שבת שלום

Taninanak 30 בדצמבר 2011

תודה על הפוסט המצויין!

עומרי 31 בדצמבר 2011

הדוגמאות שאתה מביא מראות שאסור להשקיע במחשבה שאתה יכול לתזמן שווקי מניות או סחורות. אני אומר זאת אף על פי שאני בטוח שיש לך גם הצלחות מרשימות בהשקעות דומות לאלה שתיארת.

אפשר לקנות את מניית טוטאל מתוך הערכה שהביקוש העולמי לנפט והאירופי לגז טבעי יהיה קיים לאורך זמן. אבל לקנות מכשיר השקעה על הנפט כי אתה חוזה שהוא יעלה על פני כמה חודשים זה הימור חסר רגליים בקרקע.

גם אני חוטא בזה לעיתים לצערי, עם אופציות קול על חברות שאני מאמין בהן שמתומחרות זול. הבעיה היא בתאריך התפוגה של הנייר שנותן למניה זמן מוגדר להתאושש, וזה מתכון לשריפת מזומנים.

בסופו של דבר ההשקעות הכי טובות מקבילות להתבוננות בצבע טרי מתייבש.

גיל שלי 31 בדצמבר 2011

אנחנו בהסכמה מלאה. אני לא טוב בתזמון, ולא בטוח שיש משקיעים שטובים בזה.

עומרי 31 בדצמבר 2011

כמו שראינו במקרה דנקנר או פולסון כשמשקיע שמזיז מיליארדים חושב שהוא מסוגל לזה, התוצאה הרסנית

amitpros 1 בינואר 2012

עומרי
לפולסון יש שוק שלנו הקטנים אין גישה אליו,וזה השוק המישני של האופציות.הוא יכול לקנות אופציות של אינטל -נדמה לי -ל8 שנים,מה שאנחנו לא יכולים לעשות.
ואז עם אורח רוח ועם כח של מיליארדים הוא בהחלט יכול לעשות מהלכים יפים

Comments closed