להיות מיוחד בלי להתאמץ להיות שונה

.

.

.

.

.

.

.

.


 

 

רבים מחובבי הכדורגל מכירים את המאמן ג'וזה מוריניו בכינויו "המיוחד". כינוי זה הודבק לו על ידי עיתונאי הספורט באנגליה. הוא זכה לו בעקבות הישגיו במגרש עם קבוצת הכדורגל הלונדונית צ'לסי, אך גם בעקבות פיו מפיק המרגליות. מוריניו נבחר לאמן את קבוצת הכדורגל ריאל מדריד בשנת 2010. מוריניו הגיע לתפקיד זה גם בעקבות התכנית הייחודית אותה הכין לשלב חצי גמר ליגת האלופות באותה שנה, שלב בו נפגשו קבוצתו באותה עת, אינטר מילנו, וקבוצת הכדורגל ברצלונה.

התכנית כללה וויתור מוחלט על הכדור, וויתור על שהיייה בחצי המגרש של ברצלונה, וכמובן וויתור על האפשרות לאיים על שערה של הקבוצה היריבה. במקום זה, מוריניו בחר להכין שיטת משחק (צינית לטעמי), אשר כל מטרתה היתה סיכול התקפות היריב באיזור רחבת השער. ואכן, ואולי בזכות תכנית זו, אינטר מילנו עלתה לגמר, על חשבון יריבה אשר כישוריה כקבוצת כדורגל היו עדיפים בהרבה.

הבעייה של ה"מיוחד" היתה התאהבותו בפוזיציה של המאמן אשר מוכן לעשות הכל, ולוותר על סגנון המשחק הרגיל של קבוצתו, על מנת להתמקד בסיכול סגנון המשחק של ברצלונה. מוריניו נערך למשחק הראשון בין הקבוצות ריאל מדריד וברצלונה בשיטת המשחק הרגילה של ריאל. הקבוצה סבלה תבוסה מחפירה של 5:0. הקבוצות נפגשו בהמשך העונה חמש פעמים נוספות.

מוריניו הכין תכנית משחק דומה מאוד לתכנית עמה זכה בהישג שלו עם אינטר. תכנית זו אמנם הביאה לו את הגביע הספרדי, אך במקביל, הוא נכשל במבחנים העיקריים של הליגה הספרדית, ובשלב חצי גמר ליגת האלופות בשנת 2011. מוריניו כל כך התאהב בתפקידו כ"אנטיכרייסט", עד שנראה היה כי הוא נלחם יותר על תדמיתו כמאמן ייחודי, ופחות על האפשרות לזכות באליפות ספרד, ולהגיע לגמר ליגת האלופות..

מהסכנה של ההתמכרות לייחודיות, והשפעתה על האגו של ה"מיוחד", נגזרת גזרה שווה לעולם ההשקעות,.

 

לחשיבה "מחוץ לקופסה" ישנם יתרונות רבים, וביניהם היכולת להתרחק מהעדר. יכולת זו חשובה במיוחד לצורך ניהול אקטיבי של השקעות שכן חשיבה בתחומים המקובלים, מובילה להשתייכות לעדר, ואז הסיכוי להרוויח יורד.

אך גם לחשיבה יצירתית ושונה ישנן מגרעות משלה. הקסם בחשיבה אחרת הינו ברור ומורגש מיידית. ההרגשה של הייחוד הנה סם ממכר. היכולת להרגיש יוצא דופן, מביאה עמה חיזוק אדיר לאגו, אך עצם חיזוק זה מביא למגבלות אשר חשוב מאוד להשמר מפניהן. הקסם הממכר של החשיבה השונה, מביא עמו את הרצון להמשיך ולהתרחק עוד מהעדר.

עם הזמן המשקיע עלול למצוא עצמו במצב בו אני מצאתי עצמי בשנת 2009. לאחר שנה בה עוררתי עניין רב בבתי השקעות, ובקרנות גידור שונות, שנה בה גם ניתחתי היטב את התהליכים המתרחשים, וגם הייתי ייחודי בצורת הניתוח ובמסקנות, רציתי להמשיך ולשמור על היתרונות היחסיים שלי. מיד מצאתי עצמי עושה הכל על מנת להתרחק מדרך החשיבה המקובלת. כל טענה אשר הושמעה על ידי מומחים אחרים, מיד זכתה לקיתונות של ביקורת בתוך מוחי הקודח.

מאחר ותכונה משותפת לבני האדם הינה חיפוש אחר גבולות ברורים ומציאות מוכרת,הרי חשיבה שונה באופן קיצוני מדי, לא לוקחת בחשבון את התכונה האנושית החשובה ביותר. דווקא לאחר עיתות פאניקה ומשבר, אנו בכללנו מחפשים את העוגנים אשר ניתן להישען עליהם כדי להבין את המציאות בצורה פשוטה יותר.

עוגנים אלה מורכבים מההתנהגות המקובלת של מספרים לאחר משברים קודמים. אחת האמירות המקובלות ביותר בקרב משקיעים רבים היא, שהזמן לחפש מציאות הוא כאשר הדם זורם ברחובות. אינני טוען שזו אכן הדרך המועדפת עלי, אך זהו הכוח המניע אחרי הכוח הנגדי הפועל לאחר עיתות משבר. מובן כי רבים נופלים במלכודת ומחפשים מציאות גם כאשר "מעט" דם נשפך, וכך הם מוצאים עצמם מפסידים עם יתר הנלכדים. אך בשלב מסוים הכוח המניע את המכירות של ניירות הערך ממצה את עצמו, והכוח הנגדי של הקנייה על ידי "מחפשיהזהב" נהיה חזק דיו.

בשל חוסר הפרופורציה בין הכוחות הפועלים כדי להעלות את השוק, לעומת אלה הפועלים להוריד את המדדים, (כאשר ידם של מחפשיהמציאות על העליונה), ההתנגדות לכוח זה חלשה ביותר, המזמינה תנועות אלימות וחזקות. הפיתוי שבמחשבה ייחודית, יגרום לחושב "המיוחד" לאבד קשר עם הקונוונציות המניעות את מחפשיהמציאות. איבוד קשר זה, הנו הרסני כאשר האדם "המיוחד" מוצא עצמו לבדו אל מול כוחות השוק.

הקירבה בין ההיבריס ובין הרצון לחשוב אחרת בכל מחיר הינה גדולה. מדובר למעשה באחים. אחת הדרכים להימנע מתוצאות הרסניות מדי, היא שמירה על דרכי פעולה מקובלות תוך חשיבה ייחודית. מאחר ורוב עולם ההשקעות עדיין מסתכל על תמונת העולם דרך מספרים, אין הכרח לקבל דרך חשיבה זו, אך יש הכרח להבין את תוצאותיה.

קשה מאוד, ולדעתי בלתי אפשרי, לנחש את התיזמון שבו עולם ההשקעות יגיע לתובנה הקולקטיבית שהאיש המייצג את מחירי הנכסים הגיע לתת משקל. לעומת זאת קל הרבה יותר לזהות את אנחת הרווחה הקולקטיבית לאחר שעולם ההשקעות הגיע למסקנה חשובה זו. אנחת רווחה זו לא תזוהה באמצעות אנליסטים, אשר יטענו כי מחירי המניות ביום הספציפי בו הם מדברים, מהווים הזדמנות בלתי חוזרת לרכישת מציאות. דברים שכאלה נוכל לשמוע כמעט לאחר כל ירידת מחירים.

אחד הדברים אשר יאפיינו את המסקנה של תת המשקל, יהיה דווקא המחסור החמור באנליסטים אשר מעזים לטעון כי זה הזמן לקנות את הכל. מאפיין חשוב יותר, יכול להימצא דווקא במרחק ובמהירות בו המספרים המקובלים של המדדים התרחקו מהממוצע הנד של תנועתם. למרות מורכבותו של משפט זה, הריהו מתאר דווקא סיטואציה פשוטה.

אחד המאפיינים של משברים חריפים הינו תחושת ההיסטריה האוחזת במשקיעים. תחושה זו גורמת לגופים גדולים לזרוק את הכל ובכל מחיר, ואז אנו חווים ירידות חדות וחזקות בצורה יוצאת דופן. הזמן להתעלם מהחשיבה הקולקטיבית המקובלת הוא בוודאי לא לאחר ירידות חזקות ומהירות בצורה יוצאת דופן. אם לאחר תקופה שכזו אנו חווים עליות חזקות הנמשכות במשך ימים רבים ורצופים, אפשר להגיע למסקנה כי שוק ההון הסכים עם עצמו שיש להאכיל את האיש הרזה.

גם אם שום דבר בתהליך שהוביל לירידות עדין לא השתנה, לא יהיה זה חכם לנסות לעמוד מול התנועה החזקה של העליות ולמכור בחסר (על מנת להרוויח מהירידות העתידיות) מניות מכל זן ומין. אין שום הכרח להצטרף לחגיגה אם הניתוח שלנו לא מראה כי התהליך השתנה, אך יש לכבד את החשיבה המקובלת, והיא שתגרוס שמה שהיה הואשיהיה.

עוד דבר ש"המיוחד" צריך לזכור הוא, שבדרך כלל רוב האנשים מתעניינים בזן הנדיר של המיוחדים, אך לא אוהבים אותם בצורה יוצאת דופן. החשיבה האלטרנטיבית מאיימת על גורמים רבים, אשר יחפשו כל הזדמנות להוכיח שאין שום בסיס אצל אלה המאמינים בדרכים אחרות. כדי לעורר פחות אנטגוניזם אצל אנשיהחוכמה המקובלת, רצוי ואף ראוי להתאים את ההשקפות הייחודיות לתוך המסגרת של החשיבה המקובלת. כוונתי היא, שגם לאחר הניתוח בדרך שאותה אני מציע כאן, יש "להלביש" את המספרים.

ניתן לראות כיצד עולם ההשקעות משקיף על התהליכים דרך ההתנהגות של המדדים המקובלים. חשוב מאוד לזכור, שעולם ההשקעות יגיב לכל משבר שהוא, כאילו ראינו משברים מעין אלה בעבר. כל משבר כאשר הוא מנותח דרך המספרים נראה דומה לקודמו. הדבר היחיד אשר יבחין בין המשברים יראה במספרים רק בעוצמת הירידה. החשיבה האינסטינקטיבית המקובלת תחזיק בדעה שככל שהירידות היו חדות יותר, העליות יהיו חזקות יותר. מאחר והתגובה הראשונית למשבר תבקש לאפיין אותו כעוד אחד מהמשברים שחווינו בעבר, ככל שהירידות היו חזקות, כך העליות החזקות יגיעו בעקבות "מחפשיהזהב ברחובות".

דרך פעולה זו הינה עוד סיבה לכך שתהליכים מתפתחים בצורה של זיג-זג, אשר את ניתן לאפיינם רק לאחר חלוף הזמן, ולאחר שניתן להכניס את הגלים של הזיג-זג לתוך מבנה מסודר.

תקיפה שלא קשורה לכלום
בחזרה למגרשים

14 Comments

MOBY 20 בינואר 2012

בחלומי (כן הוא דמיוני אבל הוא שם מאחור) ומוריניו משחרר את הסוסים בברצלונה. הוא עולה עם כל הגווארדיה ההתקפית שלו ומנצח 3-1.
ותשקוט הארץ 40 שנה.

אריק 20 בינואר 2012

גיל זה מאוד לא מתאים לך להיות כ"כ קלישאי וחסר כל קשר להיסטוריה. מוריניו ואינטר עשו לברסה בית ספר בסן סירו (היחידים שעשו את זה בשלוש השנים האחרונות וגם זה רק פעם אחת ובכל זאת – עשו). וכן הוא עשה בונקר בקאמפ נואו שנבע בחלקו מהתחזות של השחקן הדוחה והשקרן והמעולה בוסקטס שהוליכה שולל את השופט. אז התיאור שלך של חצי הגמר הוא פשוט רחוק מרחק גדול מהמציאות. מה גם שאחרי זה הם עשו בית ספר לבאיירן בגמר. מוריניו הוא פרגמטי והוכיח את זה לא מעט פעמים, צ'לסי שלו שיחקה יותר יפה מיונייטד "ההתקפית" של השנים המקבילות. כרגע אין לו פתרון לבעיה שמציבה ברסה אבל למי יש?
את החלק השני אהבתי יותר.

קורא 20 בינואר 2012

גם מול בארסה בסן סירו וגם מול באיירן הם הסתגרו ועקצו במתפרצות. יעיל? כן, התוצאה הוכיחה. בית ספר? לא הייתי מגזים

גיל שלי 20 בינואר 2012

אריק – נדמה לי שאפשר כבר לקבוע שמוריניו התאהב בפוזיציה. דווקא העובדה שאינטר שיחקה אחר כך כדורגל בגמר, ושריאל משחקת כדורגל בכל משחק, חוץ מאשר במשחקים מול ברסה, מחזקת את הטענה. מוריניו ניצח פעם אחת את ברסה עם בונקר, התאהב בפוזיציה של המורד במוסכמות, ומאז למרות כישלונות והפסדים רצופים, ממשיך באותה טקטיקה מפסידה. דווקא משום שמוריניו פרגמטי בכל שאר החלטותיו, ההסבר של ההיבריס מתאים פה

דוב 20 בינואר 2012

אם אני לא טועה מוריניו עצמו הוא זה שאמר שהוא 'מיוחד' והתקשורת האנגלית רק אימצה את זה.

אני חושב שהוא נתקל בסיטואציה שונה בריאל מאשר בצ'לסי או אינטר כי ריאל פשוט קבוצה טובה הרבה יותר, וקשה לעשות שינויים דרסטיים בסגנון המשחק שלה רק מול בארסה. קצת כמו שבאמצע מסלול פורמולה 1 יהיה קטע של שטח… זה מצריך כלי אחר לחלוטין. לכן גם רואים את ההרכב של ריאל מול בארסה משתנה בצורה קיצונית כל קלסיקו, וזה בדרך-כלל לא עובד כשבארסה בהרכב מלא. אפילו בניצחון המרשים של אינטר בסן-סירו 3-1, צריך לזכור שמעבר לתירוצי האוטובוס בארסה עלתה עם מקסוול כמגן, קייטע בקישור ופדרו בכנף (אינייסטה פצוע, אבידל חזר מפציעה ועלה מהספסל).

בארסה כרגע חזקה בהרבה מב- 2010, עם עוד שנתיים של משחק ביחד לשלד של ההרכב + סגל הרבה יותר עמוק שבו לפני קייטע יש את ססק, ת'יאגו ומסצ'רנו. סנצ'ז (וקוונקה) נוספו בכנף.

בארסה קבוצה אדירה. ריאל עוד תנצח אותה, בטח שבברנבאו, ואולי גם תיקח אליפות, אבל דומיננטיות כזו על קבוצות כמו ריאל ומניונייטד במשך כמה שנים רצופות זה נדיר מאוד.

אשך טמיר המקורי 21 בינואר 2012

גם אני זוכר שהוא נתן לעצמו את הכינוי.
"i am the special one".
מה שמראה שההפרעה הנפשית שלו הייתה שם מלכתחילה ולא התפתחה בעקבות ההתמודדות מול בארסה (אולי החמירה).

צמד המשחקים עם אינטר מראה יפה שהמנצחים משכתבים את ההיסטוריה.

מה שאני ראיתי שם זה ביצוע מושלם של סיגנון הבונקר במשחק הראשון, ניצול מצבים מקסימלי ופעולות יחיד של מיליטו אשר הכריעו את ברצלונה במשחק הספציפי הזה.
בחוץ בכלל לא היה ניסיון לתקוף, זה היה הבונקר הכי מביש שראיתי בחיי, וזה עוד מאימפריה איטלקית.
וגם ככה אינטר עלתה רק על הקשקש.

ואם היא לא הייתה עולה אף אחד לא היה זוכר ש"אינטר עשתה לברצלונה בית-ספר בסן-סירו", היו זוכרים את השפל שמוריניו הוריד את אינטר בסגנון המשחק הבזוי שלה במשחק השני.
(כאמור, במשחק הראשון זה היה בונקר לגיטימי, מגעיל אבל לגיטימי. ומבוצע היטב. לפעמים זה עובד.)

επτά 21 בינואר 2012

למשחק הגומלין אינטר נכנסה במצב של יתרון ולכן הדבר ההגיוני ביותר לעשות היה להתגונן, זאת מתוך ידיעה שהבקעת שער כלל לא נחוצה. על מאמן לעשות ככל שביכולתו על מנת להבטיח שהקבוצה שלו תשיג את התוצאה הרצויה. מאמנים בכירים לא מקבלים מיליונים בעונה כדי להיות ליצנים שיבדרו את הקהל הרחב.

כל זה אומר שטענות מצידם של אוהדים נייטרלים (או יריבים) על ביזוי וחוסר לגיטימיות לא רלוונטים, כל עוד כמובן הקבוצה המתגוננת פועלת במסגרת חוקי הכדורגל ולא מרמה (התחזות היא רמאות שמנוגדת לחוקת הכדורגל, דרך אגב לגיטימי ובזוי). מה שבאמת מבזה ולא לגיטימי זה מצב שבו מאמן מקריב את ההצלחה של המועדון אותו הוא מאמן, את הכסף שהשקיע בו הבעלים, והשמחה ורגשות האוהדים, זאת כדי שצבא של ילדים בני 12 – כאלו שמבחינתם דאבל פס זה כדורגל ותיקול נקי לא – יכיר בו כאחד שעושה דברים לגיטימיים.

גיל שלי: הרבה זמן שלא ראיתי ניסיון כה גס לכפות ולדחוס את המציאות לתוך תבנית שמהווה תיאוריה מוכנה מראש שבמקרה (או שלא) תואמת איזה עיקרון כלכלי. למצוא הקבלה בין עולם הכדורגל ועולם ההשקעות זה נחמד, אבל לא כשזה נעשה בכוח.

מוריניו לא התאהב בשום פוזיציה. הוא בסך הכל מאמן שמאמין שיש גישה מסויימת שהיא הנכונה ביותר להתמודדות עם ברצלונה. שימו לב גם שמדובר בגישה כללית ולא בטקטיקה ספציפית. ממפגש למפגש מוריניו נוטה לשנות מספר פרטים. עצם ההתייחסות אל הניסיונות של מוריניו כאל ניסיון אחד רציף שכולל טקטיקה קבועה מעידה על חוסר הבנה. לא כל התגוננות היא בונקר ולא כל שיטת משחק ששמה פחות דגש על ההתקפה זהה אחת לשנייה. אני מאוד מתנגד לקביעה שהוא משתמש באותה טקטיקה מפסידה.

גיל שלי 21 בינואר 2012

אני חושב שהגישה הכללית שלו לא מוכיחה את עצמה, ולמרות זאת הוא מתעקש עליה בגלל ההיבריס. בכל מקרה תודה על הציונים

amitpros 21 בינואר 2012

אני חושב שמוריניו ממשיך להילחם את המלחמה הקודמת.
השיטה הזו של מרכז שדה פיזי מאוד ואתלטי היה מצוין כנגד הקבוצה של רונלדיניו ומסי,שהיה עוד שחקן אגף.
אז ברצלונה שיחקה עם 3-4 שחקנים שמחליפים מקומות,והיה אפשרי איכשהוא עוד לסגור אותם.
היום הם משחקים עם כל החלק הקידמי שמחליף מקומות,ואפילו דני אלבס מצטרף לחגיגה,ואת זה קשה מאוד לעצור עם 3 קשרים באמצע.
מוריניו צריך למצוא משהו חדש
ואו שהוא ימצא,או שצ'אבי ופויול יפרשו והסגל הזה ידעף באופן טיבעי.כרגע זה נראה שעד שהסגל הזה לא ידעף ברצלונה תמשיך להיות מאוד דומיננטית,אבל הנבואה ניתנה לאנליסטים…..

אביאל 21 בינואר 2012

כמה דברים, התקשורת הדביקה למוריניו את "המיוחד" אחרי שהוא הגיע מפורטו לצ'לסי ובעקבות הדברים שהוא עשה בפורטו.

עכשיו אם נקביל את זה לעולם ההשקעות, נראה שמוריניו לקח את המפעל החשוב ביותר דווקא עם פורטו (ספק אם נראה משהו כזה בשנים הקרובות) ועם אינטר (שחמישים שנה היתה לוזרית) אז זאת חתיכת "השקעה" שהפכה אותו לעניין היסטורי.

נמשיך בזה, שלא ממש מתחבר לי איך ניתן לבסס תיאוריה שלמה על סמך חמישה-שישה משחקים שנתיים, למעט המשחקים מול ברצלונה, מוריניו מתנהג בדיוק להפך, ריאל מדריד היא סופר התקפית, בוא נחזור רק כמה ימים קודם למשחק מול מיורקה, ריאל לחצה וחטפה גול, מיורקה הלכה אחורה, מוריניו שיחק 3-3-4 וזרק כל כלי התקפי שיש לו למגרש, לכן כואב לי מאוד לקרוא בעיתונות הישראלית טענות שמוריניו הוא בונקריסט וריאל מדריד היא קבוצה הגנתית שמתמקדת רק בהגנה (בוא רק נשווה שאם הסיטי, צ'לסי, יונייטד או ליברפול היו רוצות לסגור את השער בבונקר הן היו עושות את זה בהצלחה גדולה יותר מאשר ריאל), כל זה כמובן שייך לזה ששופטים קבוצה רק על סמך משחק פה ושם על קבוצה שכבר הפכה לנטל מנטלי לרוב השחקנים. מוריניו בניגדו לרוב אנשי הכדורגל המודרני, אומר את מה שיש לו בפנים, תנסה לתקוף שחקן שלו ותקבל מלחמה (בגלל זה הוא היה מסוכסך עם העיתונות האיטלקית), אצלו אין הצביעות ואת הפוליטקלי קורקט שמאפיינים את המאמנים והשחקנים של ימנו וזה גם מה שגורם להרבה מאוד אנשים להעריץ אותו, זה בטוח עדיף ממסיבות העיתונאים המשעממות של גווראדיולה, מספיק היה לראות איך הוא מתנהג באותה צורה אחרי שהקרקע החלה קצת להישמט מתחת לרגליים שלו שריאל זכתה בגביע וחצי גמר האלופות היה בפתח, איך הוא התחיל לקלל במסיבת העיתונאים ופתאום גווראדיולה המכובד לא נראה כל כך מכובד.

אני דווקא חושב שמשקיע צריך להתנהג בדיוק כמו מוריניו, בפרגמטיות מוחלטת בדרך למטרות שלו, אתה בא לנצח בכדורגל ולהרוויח כסף בהשקעות, מה שהוא עושה מול ברצלונה זה לנסות לגדר את הסיכונים שכרוכים במשחק מול ברצלונה. פעמיים הוא בא ושיחק פתוח והתקפי, פעם הוא חטף חמישה פעם זה נגמר ב3-1 ולכן הוא בחר בדרך השניה, בונקר ומתפרצות, זו כנראה הדרך היחידה לעצור את ברצלונה הנוכחית.

יניר 21 בינואר 2012

אם להשוות את מוריניו למשקיע הייתי מגדיר אותו כמשקיע סולידי ושונא סיכונים שהולך על דברים בטוחים בזמנים רגועים, אך משנה את דרכו והופך לאופורטוניסט בעיתות לחץ וחוסר ודאות.
וכמו כל אופורטוניזם- לפעמים זה מצליח (פורטו,אינטר) ולפעמים חוטפים מכות כואבות.

אביאל 21 בינואר 2012

יניר – לפעמים זה מצליח ? כמה מאמנים אתה מכיר שלקחו ליגת האלופות עם פורטו ? אליפות בפורטוגל, אנגליה (עם קבוצה שהוא בנה לגמרי והפך אותה לאחת הטובות ביבשת), טרבל היסטורי עם קבוצה לוזרית באיטליה, סוף סוף הוציא את ריאל מדריד משש עונות שחונות בליגת האלופות, זה מצליח לפעמים ? האם ההצלחה של מוריניו נמדדת רק שלוקחים בחשבון את המשחקים מול ברצלונה ? תסתכל על אינטר עם מוריניו ולבעדיו ותראה את ההבדל שהוא יוצר בקבוצות שלו.

יניר 22 בינואר 2012

אכן,אופורטוניסט מוצלח

יואב 21 בינואר 2012

זה בכלל לא תלוי במיוחד וזאת פעם ראשונה שזה קורה לו(המשחקים מול ברצלונה).לא חושב שטאקטית הוא יכול להשלים את הפער הגדול בין הקבוצות כרגע(הרבה יותר גדול מהפער בין ריאל לשלישית).כמובן שזה כדורגל ודברים קורים בו.העניין הוא שבנוסף לפער האיכותי, ברצלונה עולה מודלקת וריאל קצת חוששת. והנבואה מגשימה את עצמה מחדש ברוב המקרים.
אבל אם למישהו יש סיכוי-זה לו.
ובסאן סירו אינטר שיחקה נפלא והבליץ שלה היה מרהיב.

Comments closed