ריאל או ברצלונה: פליאוף מול ליגה

 

 

 

 

 

 

 

 

חלק מהמגיבים בדה באזר מתמרמרים על האליפות של הג'איינטס. כיצד יכול להיות שקבוצה שהפסידה שבעה משחקים בעונה הרגילה לקחה אליפות בעוד שקבוצה הפסידה שני משחקים בלבד אפילו לא סיימה במקום השני.

גם הפיינל פור בישראל מעורר זעקות ואף חזקות יותר, לאור חוסר ה"צדק" בנטילת אליפות בגלל נצחון במשחק מקרי.

בספרד השנה ייתכן מאוד מצב שריאל תיקח את אליפות הלה ליגה למרות שמאזן המשחקים בינה ובין ברצלונה יראה' בצורה ברורה ולא ניתנת לפרשנויות, שברצלונה חזקה יותר במפגשים של ראש בראש. כלומר, במידה שריאל וברצלונה היו נאבקות על אליפות ליגת הכדורגל בארצות הברית, רוב הסיכויים שברצלונה היו גוברים על ריאל בגמר הפליאוף, בכל מתכונת שמקובלת בארצות הברית.

*

הבדלי התרבויות בין ארצות הברית ואירופה ניכרים היטב בדרך בה מוכרעות אליפויות במדינות אלה. באירופה, כמעט בכל ליגות הכדורגל, האליפות מוכרעת על פי צבירת נקודות לאורך עונה שלמה. כמו שהגרמנים ושאר צפון אירופה מאמינים כי יש לגמול למי שעובד קשה. האם בחיים אכן מי שעובד קשה יותר תמיד זוכה? אינני בטוח. האם אכן מדובר בשאלה של צדק?

בארצות הברית אין שאלה כזאת כלל. הזוכה צריכה להיות הקבוצה הטובה ביותר. לא הקבוצה ה"חרוצה ביותר", אלא זו שהוכיחה את עצמה בזמן אמת. אם נבחן את האליפות של הג'איינטס, הכחולים ניצחו את האורזים מגרין ביי בצורה שלא ניתנת לייחוס לאלילת המזל בלבד. למעשה, רק הנצחון על הניינרס הושג באמצעות "התערבות אלוהית". קשה להתווכח שבמשחקי הראש-בראש היתה קבוצה שהוכיחה שהיא טובה יותר מהג'איינטס.

לכן גם אין שאלה בכלל בארצות הברית, האם הג'איינטס ראויים לאליפות שלהם. זאת למרות שהעלייה של הג'איינטס לפליאוף היתה עניין ממוזל למדי. אילו טוני רומו היה משלים את המסירה בדאון השלישי במפגש מולם בדאלאס, הג'איינטס  היו משלימים מפלה איומה.

*

בארצות הברית אין שאלה בכלל: לא החרוץ והשקדן הוא הראוי לגמול, אלא המבריק ביותר. כמובן, רצוי מאוד שהמבריק אכן יעבוד קשה על מנת להרוויח, אך שלא בדומה למוסר האירופי אין מדובר בתנאי סף.

אנו כחובבי ספורט אוהבים הכרעות ברורות. בארצות הברית ההכרעות הן חדות וברורת, פרט לליגת המכללות בפוטבול. הקבוצה הטובה ביותר, במועד נתון מראש,  תהיה האלופה. במידה וריאל מדריד תיקח את אליפות הלה ליגה השנה, לא ברור שאכן הקבוצה החזקה ביותר היא שלקחה את האליפות. האליפות תלך לקבוצה ה"חרוצה" ביותר. אין כאן באמת עניין של "צדק", אלא של שיטה.

*

"דה באזר" בפייסבוק

 

מה למדנו עד עכשיו? (שהפרארי החדשה מכוערת, למשל)
טוטאל פוטבול. סיכום ישראל - אוקראינה

51 Comments

ויינר 29 בפברואר 2012

מה שאתה אומר מעניין אבל מעט מוזר, משום שחלק ניכר מן האוכלוסייה בארה"ב הם צאצאים לאוכלוסיה צפון אירופאית (גרמנים, בריטים, שבדים והולנדים) ובאופן כללי תרבות העבודה בארה"ב היא לא פחות "מחמירה" מבצפון אירופה, וגם שם השתרש האתוס שעבודה קשה מובילה לתוצאות.

לכן, אולי יש הסבר אחר להבדלים, כמו היותה של האוכלוסייה בארה"ב מאוד דתייה, לעומת אירופה, שיוצרת אולי יותר אמונה בגורל או התערבות משמיים. לפיכך, אולי זה לא ה"מבריק" ביותר, אלא מי שהאל כביכול נמצא יותר לצידו…

אריאל גרייזס 29 בפברואר 2012

אני ממש לא בטוח שהאוכלוסיה בארה"ב יותר דתיה. ספרד, איטליה כמובן וגם צרפת הן מדינות יותר דתיות לדעתי מאשר ארה"ב.

ויינר 29 בפברואר 2012

השוויתי בעיקר לצפון אירופה. לא יודע אם יותר דתיה אבל בטוח יותר משוגעת. שמע, תראה פעם אחת את Jesus camp ותבין שפלייאוף זה באמת הרע במיעוטו…

עומר 29 בפברואר 2012

ויינר – אמנם חלק ניכר מהאוכלוסייה האמריקנית היא צפון אירופאית במקור, אבל את הערכים האמריקניים נהוג לייחס למוצאם של המתיישבים הראשונים, כלומר שורשים אנגליים, פוריטניים ופרוטסטנטים.
אריאל – קשה למדוד את מידת הדתיות אבל מתיימרים לעשות זאת בסקרים שונים שעורכים לגבי תדירות ההליכה לכניסה ושאלות כגון: האם אתה חילוני/דתי…? בסקרים כאלה האוכלוסייה בארה"ב יוצאת בד"כ מאוד דתייה, 90-95% מצהירים על עצמם כדתיים ו/או הולכים לכנסייה בקביעות.
אחרי שאמרתי את כל זה, הערכים עליהם מושתתת האומה האמריקנית הם לא בהכרח הערכים שעליהם מושתת הספורט האמריקני. לפעמים זה הפוך, כמו במודל הסוציאליסטי של ליגות הספורט המקצועניות, עם הדראפט, תקרת השכר, חלוקת כספי הטלוויזיה וכו'.

סוס זקן 29 בפברואר 2012

ארה"ב היא מדינה מאד מאד דתית, ולא רק ב- Bible belt.

למזלה, אבות האומה הבינו את הסכנה הטמונה בכך, וקבעו בחוקה הפרדה קשוחה ובלתי מתפשרת בין דת למדינה.

רק כך אפשר למנוע זליגה של הדת לעבר מוסדות השלטון ויצירת מדינה פונדמנטליסטית.

לא נותר אלא להצטער שאבות האומה שלנו לא הבינו זאת.

אריאל גרייזס 29 בפברואר 2012

לא יודע, לדעתי האמריקאים של היום מאמינים בעבודה קשה הרבה יותר ממרבית האירופאים – למעט הגרמנים. הספרדים, האנגלים, האיטלקים והצרפתים הם עמים די מנוונים היום.
אני חושב שהאמריקאים הם הרבה יותר קפיטלסטים ולכן הם מאמינים בwinner takes it all. חוץ מזה, ששיטת הפלייאוף מאפשרת להם למקסם את הרווחים..

גיל שלי 29 בפברואר 2012

אריאל וויינר – האמריקאים מאוד מעריכים עבודה קשה כמו שכתבתי. אבל בשונה מהגרמנים, התרבות היא שלא העבודה היא שמשנה, אלא התוצאות. כלומר ההערכה למרק קיובן ששיחק אותה עם תחנות רדיו באינטרנט, לא פחותה ממנכל שעבד כל החיים, התקדם במעלה הדרגות, והגיע למשכורת יפה. בגרמניה השני היה זוכה להערכה גדולה יותר, ובארצות הברית מרק קיובן

ויינר 29 בפברואר 2012

מסכים, אבל השאלה המעניינת יותר בעיניי היא מדוע זה כך. קפיטליזם, נצרות , או משהו אחר.
אגב, אולי האמריקאים נעשו קצת יותר אירופאיים כשביטלו חלקית את ה-sudden death, אחרי שלפני שני עשורים האירופאיים נהיו קצת יותר אמריקאיים כשהשיקו את שער הזהב.

הדר ג 29 בפברואר 2012

נו, בשביל זה יש גביע ויש ליגה. ריאל תזכה באליפות בצדק ובארסה תזכה בגביע בצדק. כך גם המבריקה וגם החרוצה זוכות בתארים.

הבעיה מתחילה כשמתחילים להתעסק עם זה – קיזוז נקודות בכדורגל, פיינל פור בכדורסל. הצ'מפיונס ליג והיורוליג הן למעשה שמות מחודשים למה שהם היו במקור – גביע אירופה לאלופות, עם דגש על גביע (למרות שבעזרת הבתים הם קצת משלבים משיטת הליגה).

גיל שלי 29 בפברואר 2012

הכדורסל נטוע עמוק בתרבות האמריקאית ולכן ההכרעות בו דומות לאלו באמריקה

רפאל 29 בפברואר 2012

הדר, גביע זה שילוב של פארסה ופאסה.
מי שזה לא פאסה בשבילו, מקיים את הפארסה.
מי שמבין את הפארסה יודע שזה פאסה.

גביע זה טורניר אקראי שהשתתפות בו מובטחת לנציגות 2 הליגות הבכירות משלב ה 32 האחרונות, המפגשים אקראיים, ניצחת 2 ברציפות ואתה מרחק משחק אחד ממעמד חצי הגמר באצטדיון הלאומי.
זה בשום אופן לא תחליף לליגה או משהו שמתקרב לזה. במקרה הטוב במה לסופרלטיבים, סיפורי מעשיות ושאר הגזמות פראיות שלשם שינוי יתמקדו בחיובי ולא בחוסר הרלוונטיות של אותן קבוצות קטנות בליגה הארוכה שמוציאה להן את היכולת לבוא לידי ביטוי ולהיות חלק מהתחרות ולהתמודד בעצמם על הישגים ראויים ואולי האליפות.

גיל שלי 29 בפברואר 2012

יש עוד שאלה מעניינת, בישראל הקצנו את התרבות האמריקאית, מי שזכה בלוטו, או הרוויח מיליונים על רמאויות יוערך יותר מהמנכל המוצלח

אריאל גרייזס 29 בפברואר 2012

זה נכון לגבי הרבה מאוד דברים. גם תרבות העבודה בארץ היא הרבה יותר אמריקאית מאשר אירופאית – רק שגם את זה הקצנו ולכן אנשים עובדים מבוקר עד ליל וזה נחשב לתקין והגיוני. אצל האמריקאים לפחות הולכים הביתה ב-5 בערב ושוכחים מהעבודה.

יוסי 29 בפברואר 2012

השיטה האמריקאית היא קודם כל שיטה כלכלית כמו שאמר גרייזס.
לגבי תרבות העבודה : אני עובד עם המון אמריקאים וללכת הביתה ב 5 זה רק מה שנקרא
הnative amricans .(כאלה שהגיעו מהמולדת הישנה :)) ולא המהגרים וגם לא אלה שבחופים באופן כללי. בהייטק ובפיננסים שעות העבודה מטורפות.
העולם המערבי מזמן לא מאמין בעבודה קשה- לא אצלנו ,לא אצל האמריקאים ובטח לא האירופאים.
ועוד דבר: הסיבה שהאירופאים לא ישנו דבר בשיטה שלהם היא בכלל אחרת: מסורת!
באירופה יש עדיין משמעות אדירה למסורת: בפריז עדיין , למרות ההשפעה האמריקאית, יש תופעות חברתיות שלא השתנו מאות שנים.
אהבתי את הכתבה: טרנטינו היה מתחבר (תספרו שלוש על כף היד ותבינו).

יניר 29 בפברואר 2012

לדעתי הסיבה היא בכלל שיווקית.
משחקי פליי אוף שומרים את המתח עד הרגע האחרון ואף מגבירים את העניין בליגה לקראת הסוף.
ליגות ללא פליי אוף מאבדות עניין לעיתים שבועות לפני הסוף, ראה הליגה שלנו השנה או הליגה הספרדית.
אצל האמריקאים שהכסף מהטלוויזיה והקהל הוא שם המשחק המתח והעניין ישמרו עד הדקה האחרונה ולעזאזל הצדק

יוסף בנאי 29 בפברואר 2012

היה כאן כותב בשם אהרון שדה שהביא מאמר מאלף בנושא .ואתה יודע מה הוא הצליח אפילו למצוא את האיזון הנכון בין "החרוצה" ל"מבריקה" בין הליגה לפליאוף.
הכתבה הזו נמחקה טוטאלית מדה בזאר מכיוון שמר שדה העז לא עלינו להעביר ביקורת על בעל הבלוג .

את הכתבה הנ"ל ניתן עדיין למצוא באתר הופס.
להלן עיקרי הצעתו של מר שדה
1. הליגות יקוצצו מ 20 קבוצות כיום ל 18 .
2. במקום 4 מחזורי הליגה המיותרים יתקיים פליאוף. על האליפות וכן על דברים נוספים (כמו כרטיס לצמפיון ,ליגה אירופאית ,וירידה) הפליאוף יתקיים בתנאי שהפער בין הראשונה לשנייה לא גדול מ 7 נקודות.

למשל עם ריאל גומרת עונה עם 100 נק' ברצלונה חייבת להגיע ל 93 נק לפחות.

כך יתבצע הפליאוף.
1. הנקודות ילקחו מהליגה הרגילה ולא יתקזזו .
2. כל משחק יעניק 3 נק. אך ניצחון ביותר משער אחד יעניק תוספת נק' למנצחת כך למשל 0-2 יהיה שווה 4 נק. 3 בגין הניצחון +1 בגין ההפרש . 0-3 יהיה שווה 5 נק. וכן הלאה. תיקו יהיה שווה נקודה.

3. במידה ויווצר הפרש של 10 נק ' הרי שהפליאוף יסתיים והמוליכה תזכה באליפות. אם למשל לריאל יהיו 100 נק ולברצלונה 93 נק הרי שניצחון של ריאל אפילו דחוק יסגור את העניין.

4. המשחקים ישוחקו כך משחק ראשון אצל הסגנית שני אצל המוליכה שלישי אצל הסגנית רביעי אצל המוליכה וחמישי במקום ניטראלי.

חבל מאד כאמור שמאמרו המצויין של מר שדה נחתך באיבו בהינף גחמה של דורפן .אני מקווה שלפחות כאן זה לא ימחק .
לענ"ד בשיטה זו יש אכן את האיזון הראוי מכיוון שמחד אין זלזול במה שקבוצה עשתה כל השנה וכל משחק הוא משמעותי ומצד שני אם אכן יש פער כזה גדול בין הקבוצות המובילות הרי שזה יבוא לידי ביטוי.
ניקח בדיוק את המצב של ריאל ובארסה העונה .
הפער כרגע הוא 10 נק הוא יותר מדי גדול גם אם נגיד שברסה גדולה על ריאל .מצד שני במידה ובארסה שוב תנצח במפגש הישיר את ריאל היא תוריד את הפער ל 7 הפרש.
אם כך יהיה עד הסוף 7 נק הם משמעותיות מאד אך אם לבארסה היו ניתנות עוד 5 הזדמניות … הכל היה יכול להיות .השנה למשל ב 5 משחקים ברצלונה ניצחה 3 ושני משחקים הסתיימו בתיקו כשניצחון אחד היה מעל שער אחד.
במדד של שדה זה היה נראה כך. (בהנחה שזה היה קורה בפליאוף)
לריאל היו מתווספים 2 נק (בגין השני תיקו)
לברצלונה היו מתווספים 12 נק' (9 בגין 3 ניצחונות 2 בגין התיקו +נקודת בונוס על ניצחון בהפרש של מעל לשער אחד)
שורה תחתונה ברצלונה היתה זוכה באליפות עקב שליטה אבסוליטית על יריבתה .אם ריאל היתה משכילה להוציא עוד תוצאת תיקו הרי שהיא היתה אלןפה.
במילה אחת גאוני.

רפאל 29 בפברואר 2012

אני זוכר את עמדתו של שדה (אי אלו עימותים דווקא פחות ), היא היתה הגיונית בזמנו ובדיעבד גם פגע בול בשורה התחתונה.
אבל- הפתרון המקורי שהוצע הוא סוג של משחקי ראוותנות בין המעצמות וזה בטח לא נותן מענה למצוקה שהליגה הספרדית נמצאת בו ברמה של מסגרת תחרותית ואטרקטיבית.
הייתי מחפש רעיון שעוזר להחזיר את אתלטיקו, ולנסיה, סביליה והיתר לתמונה, לא רק כצמרת, אלא כקונטנדרים.

עם זאת אציין שבאמת ובתמים לא איכפת לי במאומה מה מחליטים לעשות בליגה הספרדית המושחתת.

איתן בקרמן 29 בפברואר 2012

יוסף, לספר לעם כי כתבה "נמחקה טוטאלית מכיוון שמר שדה העז לא עלינו להעביר ביקורת על בעל הבלוג" (אתה לא מתכוון לגיל שלי) – מבלי לדעת את העובדות, זה לא פחות ממעשה חמור.

דה באזר היה עדין עם אותו אדם, וגם ניסוח התשובה שלי הוא מעודן. אי אפשר להעיף כאלה דברים, באתר פומבי, ככה סתם.

יוסף בנאי 1 במרץ 2012

איתן מעניין אני זוכר בדיוק ביום שהעיפו את כתבתו של שדה
שאתה מחית בבלוג שלך כנגד ערוץ הספורט שהוא סותם פיות .
זה היה כ"כ אירוני לראות אותך מדבר על סתימת פיות בו ביום שזרקו בבוז את כתבתו של מר שדה מאתר זה.
אני זוכר בדיוק למה הוא נזרק הוא נזרק כי הוא ביקר את בעל הבלוג .בעל הבלוג הגיב בחריפות .מר שדה לא נבהל ולהבנתי הוא היה הרבה יותר עדין מבעל הבלוג. לאחר מכן היה גם מגיב שגיבה את מר שדה וזכה לקיתונות של בוז ע"י בעל הבלוג ולבסוף תגובתו נמחקה. לא מאמין ?
כנס לטור ותיווכח.

יוסי 29 בפברואר 2012

אף שחקן כדורגל , אפילו אירופאי , לא יבין את השיטה.
חוץ מזה התאמת את השיטה לנתונים הנוכחים . בלי לנתח לעומק במופעים שונים של נתונים תקבל תוצאות לא הוגנות. לא הכנתי דוגמת נגד…

יוסף בנאי 29 בפברואר 2012

מר שדה כתב עוד כתבה שגם אותה ניתן למצוא בהופס וגם היא …נמחקה כאן. ובה הוא מוכיח חד משמעית כי המציאות של ליגה רגילה פשטה לחלוטין את הרגל.
זאת מכיוון שאחוז ההצלחה הנדרש מאלופה הוא גבוה באופן קיצוני .ולכן בדיוק כפי שנאמר כאן ….האלופה היא לא בהכרח הטובה ביותר כי אם …החרוצה ביותר.
במילים אחרות זה שריאל מדריד מוליכה כיום בפער 10 נק על ברצלונה אומר לנו רק דבר אחד והוא שריאל ומוריניו חרוצים מאד.
זה לא מעיד על האיכות שלהם או על חוזקם אלא רק על חריצות.ולראייה מאזנם הגרוע קיצונית העונה מול ברצלונה .
שבו היא השיגה 2 תיקו ו3 הפסדים שזה שווה 13 אחוזי הצלחה שווה למקום אחרון בכל ליגה נורמאלית.
זאת לעומת 64 מתוך 72 נקודות ליגה שווה ערך ל 89 אחוז לא פרופרציונלים (שווה ערך ל 101 נק 'לעונת מלאה)

שורה תחתונה המציאות הזו נכונה מאד גם באיטליה וגם באנגליה .ועדיין קצת פחות בצרפת ובגרמניה ולכן לא ירחק היום שתשתנה השיטה .אם היא תשתנה היא תשתנה לדעתי באחת משני השיטות הללו .

1. שילוב של ליגה ופליאוף (בערך ע"פ העקרון של מר שדה)

2. הוצאת העוקץ מהליגות והקמת ליגה אירופאית שתחליף את ליגת האלופות. הליגה האירופאית תהיה ליגה אמיתית וישחקו בה כל הבכירות.
זה יגרום לשני דברים.
1. רייטינג אדיר לליגה הגדולה בעולם.
2. תחרות ראוייה ואמיתית בליגות המקומיות שיהיו נטולות הקבוצות בליגה האירופאית. ככה למשל לא נראה את ברצלונה וריאל בספרד והליגה תיפתח לחלוטין.

פאקו 29 בפברואר 2012

אני לחלוטין עם מה שיניר אמר (תגובה 8). האמריקאים מעדיפים שיטה מוכוונת קליימקס. בשיטה זו, המנצח הגדול הוא תמיד זה שמנצח את המשחק האחרון. זה מצטלם טוב, ואין גארבג' טיים כמו בשיטת הליגה.
להוכחה אפשר להשתמש בהבדל בין משחק הסנוקר הפופולרי באנגליה (וחביב עליי מאד), ל-9 בול הפופולרי בארה"ב:
בסנוקר, המנצח במשחק הוא מי שצבר יותר נקודות לאורך המשחק. ב- 9 בול, המנצח הוא זה שמכניס את הכדור האחרון (גם אם היריב הכניס את כל אלו שלפניו). הקשר כאן לצדק הוא מקרי בהחלט.
מה צודק בעיניי אישית? לדעתי שיטת הפלייאוף כמו ב-NBA היא הצודקת ביותר, היות ומדובר בשיטה שמצד אחד משקללת הישגים לאורך עונה שלמה (לצורך עלייה לפלייאוף וחישוב יתרונות הביתיות), ומצד שני היא כוללת עימותים פנים מול פנים (ולאורך מס' משחקים) בין הקבוצות הטובות ביותר. זו שיטה שמצמצמת את המקריות למינימום, וגם נותנת אפשרות לקליימקס מצד שני.

פאקו 29 בפברואר 2012

יניר מתגובה 7…

יניר 29 בפברואר 2012

אני מסכים עם פאקו ולא רק בגלל שהוא מסכים איתי….

גיל 29 בפברואר 2012

אני דווקא חושב שבפוטבול היו רוצים תאורטית לעשות פלייאוף עם משחקי בית וחוץ רק שזה בלתי אפשרי. האמריקאים אוהבים דרמה והם יודעים איך לבנות אותו לאט לאט. העונות הרגילות של כל הליגות פרט לפוטבול הן רק חימום לדבר האמיתי.

רפאל 29 בפברואר 2012

גיל, בוודאי שכחובב ספורט אמריקאי התחברתי לשורה התחתונה והדרך בהחלט הייתה מעניינת, אולם איני מאמין שהנקודות המשמעותיות ביותר בעניין הפלייאוף עוד הובהרו כיאות עבור ציבור אוהדי הכדורגל.

– אינטרסים כלכליים הכוללים רייטינג, עניין ציבורי ודרכים מגוונות להעשרת קופות הקבוצות ומימון התחרות והמקצועיות בליגה היא דבר טוב, לא משהו שצריך לסלוד ממנו.

– הכרעה ישירה בין טוענים לכתר ותחושה של תלות בעצמך היא חתירה למצויינות בספורט.

– ישנם הרבה דרכים ומתכונות לערוך בהם משחקי פלייאוף. בכל ליגה וענף זה שונה, בחלק מהמקומות השיטה יותר טובה, בחלק קצת פחות. בכל מקרה, להביע טיעונים של הסתייגות מול פורמט מסוים הוא לא אותו דבר כמו לשלול את הרעיון מיסודו ויש לזכור לעשות את האבחנה.

– שימו לב להבדלים בתחרותיות בין הליגות המקצועניות בארה"ב המתקיימות עם פלייאוף ולליגות הכדורגל באירופה הנוהגות בשיטת ליגה סדירה בלבד.
באמריקה הפלייאוף מאפשר לקבוצות דרג הביניים (במאזנים/פוטנציאל השוק המקומי) להיות חלק אינטגרלי מהעניינים. ואם לא יהיו מסוגלים ללכת עד הסוף בעונה נתונה, הם יוכלו להתחזק בהדרגה ולעשות צעדים נוספים קדימה בהמשך אחרי שצברו ניסיון והבינו איפה עליהם להשתפר.
והכי חשוב- שחקנים גדולים יחתמו בקבוצות האלה. הם רוצים להוביל קבוצות גם לא מהמאזן הטוב בליגה ואז להתמודד בפלייאוף על האליפות.
לכן השמות הגדולים כל הזמן מתחלפים בספורט האמריקאי והתחרות תמיד במיטבה, סוחפת ומרגשת. המתח נבנה בהדרגה לקראת השיא וכל עונה לא מתאכזבים.
באירופה לעומת זאת עושים לך הפרד ומשול פשוט וקטלני.
בליגה מורחים אותך בצורה שאין סיכוי לשום קבוצת מרכז טבלה מסורתית להתקדם בדרך הספורטיבית ( ז"א ללא התערבות משמעותית חיצונית של הזרמת כספים חריגה). לקחו את האלמנט היפהפה והמרגש של משחק הכדורגל בו אפשר להפתיע בכל משחק נתון ובנו קיר שמונע מצבים כאלה, כמו שרואים בטורנירים ובמונדיאלים לבוא לידי ביטוי, ואם איכשהו זה קורה- השיטה תדאג לכך שדבר כזה יתקיים לעיתים רחוקות.
האינטרס של המועדונים הגדולים הוא לא להיות מופתעים, תמיד להיות בעמדה העדיפה והיחידה בעצם להחתים את השחקנים הטובים ביותר, תמיד להיות בעמדה היחידה שמשחקים בו על משהו משמעותי, תמיד לא לאפשר תחרות לאורך זמן ולהישאר היחידים באור הזרקורים ובעניין הציבורי/תקשורתי מפאת חוסר באלטרנטיבות. דרך זה הם בונים את עצמם לאימפריה, מועדוני ענק שכמעט 100 אחוז מהשוק נוהר רק אחריהם כאשר הערך העליון והקו המנחה הוא להישאר דומיננטי ברמה של הגמוניה, לא פחות. ולא משנה מה קורה לליגה ואם זה 1 נגד 16 וכן הלאה.

הם לא פראיירים שם. בליגה לא משאירים שום מקום לניצוצות/התעלות/רוח לחימה/סיפור מופלא מהאגדות.
אתם תראו שהעונה הזאת של קרית שמונה עם כל הקרדיט שמגיע להם תהיה רק סטיית תקן ומאורע של פעם ל 20-30 שנה. ואיני מתבייש לומר: לא התרגשתי לרגע אחד, לא התעניינתי, לא קיבלתי משחק עונה אחד לרווחה כל השנה הארוכה והמייגעת הזאת! מאמרים בדה באזר הזיזו לי יותר ממה שנעשה על המגרש.
ובלי שום מילה על הרמה הכללית והתחושה הסובבת את הנעשה בכדורגל הישראלי.

תבינו את הגאונות ביצירת הגביע לשיטת המעוניינים בשימור יחסי הכוחות- הורסים את כל התחרותיות והתקווה דרך מבנה הליגה ואז מוכרים לך חלומות של משחק או שתיים גדולים באצטדיון הלאומי, מסגרת שאפשר לעשות את זה, לקיים את אלמנט ההפתעה שלשמו אנו אוהבים את המשחק מלכתחילה.
הנה, הפועל ר"ג זכו, באר שבע, סח'נין, עוד מלא קבוצות קטנות שעשו כברת דרך של 3 משחקים בשנה והגיעו למעמד בו משחקים בר"ג, רגע לפני מפגש עם נשיא המדינה והחגיגיות של יום הגמר.
תגידו, את מישהו זה מעניין שקוראים להפועל ר"ג קבוצת גביע קלאסית? זה מביא קהל? תהילה? התעניינות? כסף למועדון? בסיס לבנות עליו מועדון תחרותי ומצליח?
במקרה הטוב מקבלים כמה דקות של תשומת לב תקשורתית ואינסוף ספינים על סיפורי סינדרלה ושטויות בזמן שהגדולות עושות בליגה כבשלהם וכל שנה רק מחזקות את אחיזתן והאחרות נהיות פחות ופחות מורגשות ומאבדות את הביטחון והרלוונטיות בהדרגה.

זו סברה מציאותית שלא נשמעת ולו לרגע אחד במיינסטרים וגם לא ממש פה. וחבל, כי כל הקיטורים שמוציאים על הכדורגל והצעות יצירתיות מאין כמוהם מפספסות את הנושא העיקרי.

גיל 29 בפברואר 2012

אני חושב שהתרבות האמריקאית מקדשת פרסים בדרגות ביניים ולכן זה מוסיף לתחרות. בקולג'ים הופס למשל יש טורניר של העונה הרגילה, טורניר בשיטת נוקאאוט והטורניר הכללי. שחקן יכול לזכות בפרסים של הקולג' שלו, החטיבה אליה הוא משתייך ופרסים כלל ארציים (וזה עוד בלי לדבר על פרסים אקדמיים). גם צריך לזכור שיש קשר מאוד חזק בקולג' ובמקצוענים בין העיר לקבוצה. ככה שברוב מוחלט של המקומות יש קבוצה אחת בעיר שכולם מתרכזים סביבה. אין יריבויות תוך עירוניות ולטוב או לרע, זו הקבוצה שלך ולכן יש מוטיבציה כל שנה להשתפר בייצוג העיר.

איתן בקרמן 29 בפברואר 2012

זה מחזיר אותי אל הקיזוז. כולם מסכימים, גם מצדדי הליגה וגם מצדדי הפלייאוף, שתנאי מקדמי הוא שחוקי התחרות יהיו ידועים מראש.

אפשר להחליט שגולים בדקה 73 שווים כפול שלוש וחצי. זה אידיוטי, כמו הקיזוז, אבל הוגן.

לכן אחד הדברים שהכי מעידים על חינוך שכלי לוקה בבתי הספר בישראל הוא ההתבכינות על הקיזוז. רק בחברה חצי-מטומטמת (ובעלת ערכים מפוקפקים של צדק) זה בכלל יכול להיות טיעון בשאלה של צדק.

לזלזל באליפות כזאת ברור שמותר, אולי גם הגיוני, אבל טענה לעוול במקרה הזה היא טיפשות גמורה.

רפאל 29 בפברואר 2012

גם בכל מקום אחר באירופה כמעט האווירה הפופולארית היא אנטי קיזוז מאותם נימוקים בדיוק כפי שהועלו פה.
בעניין נוסף- יש אי אלו דברים שמרגישים חובה להתנגד אליהם גם אם הם הוסכמו מראש. ייאמר לזכות המתנגדים לקיזוז שהם השמיעו קולם מההתחלה והתמידו בעניינם לאורך הדרך. אם כבר סגרו את הסיפור באמצע העונה כפי שמתבקש מהשיטה הנוכחית למשל, זה כבר טעות בחישוב ואולי בא ממקום של אי היכרות השטח במציאות החדשה.
דרך אגב, גם מועצת חכמי לוזון הייתה עקבית מאוד ביחסם לקיזוז והאופן שבו הציגו את התוכנית. הם עשו עבודה מאוד לא מתואמת ולא שיכנעו בכלל.

אשר לדעתי האישית על הקיזוז,למרות כי אין לי ספיקות שההחלטה לא נבעה משיקולים מקצועיים גרידא, היא כן העמידה אותנו מול כמה שאלות נוקבות בנוגע למהות התחרותיות והגדרתנו את הספורטיביות ומה בדיוק אנו מצפים לראות בליגה המקצוענית.
המסקנות מבחינתי מחייבות כל אדם החפץ חיים לברוח מהתחום הזה ולא להסתכל לאחור.

יוסף בנאי 1 במרץ 2012

הקיזוז לא ספורטיווי ולכן הוא לא הוגן .נכון שחיפה יכלה למחות על כך מראש עם זה ניתן להסכים אך הקיזוז הוא עוול עצום .גם שיטת הפינל פור בכדורסל לא הוגנת מהסיבה הפשוטה שעושים אותה לטובת "התחורתיות" ובמילים פחות מכובסות לפגוע במכבי הקבוצה שלא ניתן לנצח באופן ספורטיבי .וכותב זאת מי שלא אוהד מכבי .

רפאל 2 במרץ 2012

השאלה למה קיזוז לתפיסתך לא ספורטיבי וסדרות פלייאוף כן?
כי הקיזוז למעשה נותן יותר משקל לעונה הסדירה מאשר פלייאוף, אז למה ההתנגדות יותר תקיפה פה?
סתם מעניין לשמוע את השקפתך

ניר 2 במרץ 2012

"רק בחברה חצי-מטומטמת (ובעלת ערכים מפוקפקים של צדק) זה בכלל יכול להיות טיעון בשאלה של צדק" – מזל שבורכנו בכמה עתונאים לא חצי-מטומטמים שיגלו לנו תובנות כאלו.

דורפן 29 בפברואר 2012

אני חושב שטעות לחפש את הסיבות בתרבות אירופית מול אמריקאים. האירופאים סוציאליסטים הרבה יותר מהאירופאים ועדיין הספורט האמריקאי שוויוני בהרבה מהאירופי. אז יש פה משהו שקשור לתרבות הספורט ולא לתרבות הכללית. ערכים פרוטסטנטים וקתולים כנראה לא רלוונטים פה.

אני חושב שהעניין פשוט. האמריקאים גילו ששוויוניות ופלייאוף טובים יותר לעסקי הספורט – ובאופן אירוני, דווקא כי ספורט הוא עסק, ולא פוליטיקה, הלכו על מודל הסיכוי הגדול יותר לכולם.

גיל שלי 29 בפברואר 2012

דורפן – אני עדין חושב שיש קשר לתרבות הכללית. באמריקה הפליאוף נהוג בכל ענפי הספורט כבר מעל למאה שנה. באנגליה האליפות מוכרעת בליגה כבר עשורים רבים. זה לא נראה לי נעוץ בשיקולים עסקיים בלבד

טל 12 29 בפברואר 2012

ריאל או ברצלונה:פליאוף מול ליגה זו שאלה שקשורה להפרש לדעתי יותר מאשר לתוצאות בין שתי הקבוצות. אם ריאל זוכה בהפרש יפה כמו עכשיו למשל,אז נראה לי שאוהדי ברצלונה יקבלו את זה יפה,אבל אם ההפרש קטן יותר אז האוהדים מרגישים עם זה רע – בעייה שהיא אולי יותר בעייה פסיכולגית.לדעתי,זו לא באמת בעייה של אי צדק.

במקרה כזה של הפרש קטן,לקבוצה במקום השני קל לדמיין איך היא כן היתה יכולה לזכות באליפות. תיקו פה נצחון שם וכו, ואם גם בנוסף היא ניצחה את הקבוצה שזוכה באליפות,זה רק מגביר את התחושה הזו של אי צדק.

ח'דר 29 בפברואר 2012

יש ענפי ספורט בהם ארה"ב מובילה ברמה בינ"ל, בעיקר: בייסבול וכדורסל.
ענף הכדורגל הוא ענף אירופאי בעיקרו, מבחינה זו שאירופה היא היבשת הדומיננטית בכל הקשור לענף זה.
אני סבור שהשיטה של ליגה שמוכרעת על-בסיס צבירת נקודות היא יותר הוגנת. למעשה, כאן נעוץ השוני וההבדל המובהק בין משחקי ליגה למשחקי גביע. ליגה זו צבירת נקודות לאורך עונה שלמה מול 15/17/19 יריבות שונות; גביע זה נוק-אאוט- המפסיד עף!!

בעונה הראשונה של ליגת האלופות (1992-3) מילאן ניצחה בכל המשחקים בדרך אל הגמר וספגה רק שער אחד (מרגלי רומאריו, אז באיינדהובן). בגמר היא פגשה את מארסיי שנתנה את הבונקר של החיים שלה, כבשה שער אחרי כדור קרן בדקה 43 וגנבה גביע.

רפאל 1 במרץ 2012

אז קרה שהקבוצה הפחות טובה זכתה ונרשמה כמחזיקת הגביע.
אבל ליגת (טורניר יש לומר)האלופות היא מסגרת אטרקטיבית, נוצצת, מותחת, תחרותית ומרתקת בכל שלביה- איך שלא תסתכל על זה (כמובן שיש מקום לאי אלו שינויים בדרך).

ספציפית, הבעייה שלי עם ליגה רגילה הוא בפרופורציה של חלוקת הכוח.
בכדורגל האירופי המועדונים הגדולים שולטים באופן מוחלט במה שקורה, הם כבר לא רק מרכז העניינים, הם המקום היחיד וזה משהו שבאמריקה הצליחו למנוע ע"י רגולציה בהתאם.

ליגה סדירה במתכונת המקובלת באירופה היא יותר מהכל שמירה על סטטוס קוו: הגמוניה לגדולות, פירורים וסימפטיה לקטנות עם תקווה להביא מיליארדר שיקפיץ גם אותם לאור הזרקורים.
זה הרבה יותר פוליטיקה ושמרנות מאשר ספורט נטו.
בדיבורים מעולם אוהדי הכדורגל לא מבחינים בכך וזו לא מחמאה.

ג'ורג' 1 במרץ 2012

פתרו את זה ב NFL בעזרת תקרת השכר. תקרת השכר הביאה שוויוניות תחרותית. ודווקא בעלים של קבולה עשירה יחסית הוא אבי השינוי. הוא שמח לחלק את הכסף שלו ע"מ להגביר את התחרותיות. בטווח הקצר הוא הפסיד (כסף) אבל בטווח הארוך כולם הרוויחו (גם כסף וגם תחרותיות שווה). למקרה שאתה לא יודע, זה היה הבעלים של ה NY ג'איינטס.

בבייסבול זה עדיין קיים. קבוצות כמו NYY, בוסטון, האיינג'לס, וטכסס הן קבוצות עשירות שכמעט כל שנה מגיעות לשלבים המכריעים. אבל בגלל שיטת הפלייאוף גם קבוצות מהדרג השני יכולות לקחת אליפות.

———-

ולמי שניסה להדביק תוויות – תרבותיות או דתיות – להבדלי השיטות, נראה לי שלקחו את זה קצת רחוק מידי. בארה"ב שם המשחק הוא לעשות כסף. נקודה. כל השינויים שהם עושים (או לא עושים) בכל רמה זה למטרה בודדת: לעשות כסף. בגלל זה דברים בבייסבול ופוטבול כל הזמן עוברים שינויים. מאותה סיבה פוטבול מכללות **לא עובר** שינויים. כי הוא מכניס כסף היום ואף אחד לא רוצה לגעת בזה מהפחד ששינויים לכיוון יותר תחרותיות וכל זה יפגעו במכונת הכסף.

ג'יימס 1 במרץ 2012

מכיוון שהעלו פה את הנושא של הפוסט של מר שדה הנכבד, אני רוצה להגיב כעת כפי שהגבתי לו אז.

הוא עשה "מחקר" והראה שהאלופה בחמשת הליגות הבכירות: איטליה, אנגליה, ספרד, גרמניה וצרפת (באופן אישי חורה לי שהליגה הצרפתית נחשבת לטובה יותר מההולנדית) זכתה באליפות עם מספר רב יותר של נקודות במהלך חמשת השנים האחרונות. לכן הוא הציע מספר הצעות שונות ומשונות כדי "לתקן את המעוות".

לפי הנתונים שלו, בליגה הגרמנית מספר הנקודות לא השתנה, באנגלית הוא עלה בנקודה (או שתיים, זכרוני נוטה להטעות אותי במקרה הזה), באיטליה הוא עלה בנקודה, ובצרפת וספרד הייתה עלייה של 5 נקודות (או יותר).

במבט ראשון, יש דברים בגו, אבל, כשמסתכלים לעומק, התמונה נראית אחרת:

בליגה האיטלקית היו באותן שנים פרשיות שחיתות נוראיות, שמן הסתם השפיעו על צבירת הנקודות בכלל, ועל זהות האלופה בפרט, כך שלא ניתן להשתמש בנתונים שלה כדי להסיק מסקנות.

בליגה האנגלית והגרמנית, המצב נשאר ללא שינוי (נקודה אחת יותר, לא באמת שינוי משמעותי), ולכן גם הן לא עוזרות לבניית הטיעון.

ועכשיו לשוס הגדול, הליגות הצרפתית והספרדית.
על מבנה הליגה הספרדית דובר פה רבות, שתי קבוצות על שמתעללות בשאר הקבוצות, הן על המגרש והן מבחינת זכויות השידור.
בליגה הצרפתית, ברוב השנים, נוצר גם "ראש חץ" של שתי קבוצות שרבות על האליפות, אך זהות הקבוצות נוטה להשתנות בין מספר קבוצות כגון: ליל, ליון, מרסיי ובורדו.

כך שמר שדה, ועמיתיו המכובדים שזועקים חמס לאחר שברצלונה עומדת לאבד אליפות, נוטים לעשות טעות קטלנית של קוראי סטטיסטיקה: הם הופכים את הסיבה והתוצאה.

ברצלונה וריאל צוברות יותר נקודות, כי הליגה שלהן נחלשת. הן זוכות באחוזים מטורפים של הסכמי זכויות שידור וחונקות כלכלית את כל שאר הקבוצות בליגה.

לעניין הצעות הפלייאוף:

ראשית אני חייב לומר שאינני מבין כלל את הטענה המוזרה שאומרת שקבוצה שזוכה ביותר נקודות היא אינה הקבוצה הטובה ביותר בליגה, אבל נעזוב את זה כרגע.

הפתרונות שהוצעו ע"י מר שדה התאימו רק לליגה הספרדית, שהרי הן התייחסו למצב שרק הראשונה והשנייה בטבלה הן המועמדות לזכות באליפות, ולכן מסתכלים רק על המאזן ביניהן. שכחנו את מקומות 3-4 שגם להן יכולות להיות מספר רב של נקודות.
בזמנו, כשהגבתי למר שדה, הבאתי דוגמה מהליגה האנגלית שההפרש בין המקום הראשון לרביעי היה 7 נקודות בדיוק, אך כעת אינני זוכר באיזו שנה מדובר.

זכייה באליפות היא עבודה קשה שנמשכת עונה שלמה. אם יש מספר משחקים רב, זה לא נופל על מאמני הקבוצות באופן מפתיע, הם יודעם את זה מראש, והם צריכים לדעת לבנות את הסגל שלהם בצורה עמוקה ככל האפשר כדי להמנע משחיקה.
אפשר לדוגמה לשים לב לקישור של ריאל, שמלא עד אפס מקום בשחקנים שמתחרים על חולצת ההרכב. מצד שני, הגנת ברצלונה לעתים פותחת עם הרכב שבו שחקנים שאינם בלמים, כמו מסצ'ראנו ובוסקטס, מוצאים את עצמם במרכז ההגנה.

בשורה התחתונה, ליגה היא ליגה היא ליגה: צבור את מירב הנקודות – ותזכה באליפות.

דניאל'ס 1 במרץ 2012

מה, רק אני מבין ש"מר שדה" ו"יוסף הבנאי" זאת אותה מקלדת?

או שאני הילד התמים שצועק הילד הוא עירום?

דניאל'ס 1 במרץ 2012

כמובן, שהמלך הוא העירום..

מנחם לס 1 במרץ 2012

הרון שדה הוא כתב מערכת שלי בהופס. אני מכיר אותו. הוא לעולם לא יעשה מה שאתה מאשים שעשה. הוא אדם דתי, שומר מצוות, וישר עד קוצו של יוד. אני מכיר גם את סגנון הכתיבה שלו, והוא לא כתב את התגובות שאתה מאשים שכתב. ועוד ללא הוכחה. תתבייש לך.

דניאל'ס 1 במרץ 2012

ימי הכנסייה הקתולית נגמרו ואינני מתכוון להתבייש במחשבותי.אינני מאשים,זה לא מתפקידי ואני בטח לא מתיימר לזה, אני אפילו לא חושב שהתגובות שלו, לכאורה, לא ראויות.

גם אני קראתי את מאמריו של מר. שדה, וגם אני מכיר את סגנונו. אפילו אהבתי חלק מהטענות שלו (למרות הסגנון..) ,ואפילו חשתי רחמים כלפיו מתוך העליהום שנוצר (שוב, למרות סגנונו..)

ואין קשר בין היותו דתי ושומר מצוות לבין יושרו של אחד.אולי אפילו קשר הפוך.

תום 1 במרץ 2012

כל כך הרבה התפלספות ואף אחד מכם אפילו לא קרוב לסיבה למה בארה"ב יש פלייאוף ואירופה אין.

הסיבה היא סדרתרה משחקים בסיום העונה של 1884 בין האלופות של ליגת האמריקן אסוסיאישן וליגת הנשיונל ליג. אפשר לטעון שאם לנשיונל ליג לא היו קמות מתחרות רציניות, עד היום לא היה קיים פלייאוף בארה"ב (אם בכלל). עד הפיצול לדוויזיות בשנות ה-60 זכייה בפננט היה נחשב בתור הישג משמעותי, בעוד היום זה ממש לא המצב.

יריב 1 במרץ 2012

המחשבה כאילו נצחונות במשחקי "ראש בראש" מעידים על איכות בצורה ברורה יותר מנצחונות במחשקי ליגה בכלל לא מובנת לי. אני מבין למה שיטות אחרות (למשל דירוג אלו) מעידות על חוזק, אבל הטענה הזו לא מובנת. למשל, לפי clubelo.com הקבוצות במקומות 3,4 בדירוג הכוח האירופי הודחו מהמפעל הבכיר (מה שמעיד על הבעייתיות של שיטות עם נוקאאוט), אבל הקבוצה במקום השני צפויה לזכות באליפות המקומית על חשבון זו שבמקום הראשון (מה שמעיד על הבעיות במבנה ליגה). כמובן שאפשר למצוא שלל דוגמאות לבעייתיות של כל אחת מהשיטות (האליפות הקודמת של הג'איינטס נופלת בקטגוריה זו) אז על סמך מה אחת מהן טובה מהשנייה?

גיל שלי 1 במרץ 2012

יריב– מה שיפה בספורט זה שלא צריכים נוסחאות מסובכות להערכות שווי. יש מנצח ומנוצח. כל עוד השיטה ברורה אין לי בעיה שהאלופה תהיה מי שניצחה בגמר פליאוף או מי שכבשה הכי הרבה שערים בעונה. אני לא חושב שיש שיטה אחת שטובה ושיטה אחרת שלא. אישית אני מעדיף לראות את הקבוצה שהרגע ניצחה חוגגת את האליפות שלה

יריב 2 במרץ 2012

בכל משחק יש מנצח ומנוצח, אבל גם בספורט משתמשים בכל מיני נוסחאות מסובכות להמון דברים, קודם כל לדירוגים שמחוץ למשחק. כך הדבר בטניס וסנוקר (המשתמשים בשיטה פשטנית להחריד ולפיכך חלשה למדי, שחקן יכול לזכות בטורניר ולרדת בדירוג), כך הדבר בכדורסל המכללות האמריקני (אין לי מושג במה משתמשים) ובעצם בקביעת הדירוגים לכל טורניר שהוא. אז אני לא בעד להשתמש בשיטות סטטיסטיות לקביעת המנצח, בשביל זה יש מנצח ומנוצח במשחק, אבל אני חושב שהשיטות הללו יכולות לתת הערכה טובה יותר לגבי איכות הקבוצות, מה שעוזר להבין את השיטות הפשוטות יותר בטורנירים עצמם. אני לא חושב שהקבוצה הטובה יותר צריכה לנצח בכל מקרה, רק שתהיה עדיפות לקבוצות הטובות (מידת העדיפות זו שאלה חשובה, פליאוף מקטין את העדיפות הזו, אבל זה לא בהכרח רע).

אגב, גם בשיטת ליגה האלופה חוגגת את האליפות, בדרך כלל, אחרי ניצחון. היא רק עשויה להמשיך לשחק אחר כך (כי הקבוצות בצמרת מנצחות לרוב, אז הבטחת האליפות נעשית לרוב במחזור בו הקבוצה מנצחת).

עוד הערה, יש בעיה מובנית בעצם הרעיון של "הכי טובה". יש הנחה סמויה שאם א מנצחת את ב ברוב המשחקים וב מנצחת את ג ברוב המשחקים אז גם א מנצחת את ג ברוב המשחקים (טרנזיטיביות). בלי ההנחה הזו ניתן לקבל מעגלים (א > ב > ג > א) ואז מי מהקבוצות במעגל היא "הכי טובה"? ההנחה הזו לא תקפה במציאות בגלל שקיימים סגנונות שונים בכל משחק. למשל היה מי שטען כאן (איני זוכר מי) שהמצב בצמרת טניס הגברים דומה, סגנונו של נדאל מעניק לו יתרון על פדרר, של פדרר מעניק לו יתרון על דיוקוביץ' ושל דיוקוביץ' על נדאל (אני איני מבין די טניס כדי לשפוט את הטענה הזו).

אהרון שדה 1 במרץ 2012

שלום לכולם לאור זאת שמנחם אמר לי שמדברים אליי באתר קפצתי לביקור. האמת היא שמאז הפרשייה ההיא עם רונן החלטתי לעזוב את האתר. החלטתי לעזוב פשוט כי ….הקשבתי לביקורת שהוטחה בי.
בעצם מה שנטען נגדי היה פחות או יותר כך.
תתבייש לך איך אתה מעיז לבקר את בעל האכסנייה.
זה הגיע בכמה וריאציות כמו "אם לא שמת לב אז הוא בעל הבלוג ואם לא טוב לך כאן אתה יכול ללכת"
האמת קיבלתי. הופתעתי אבל קיבלתי .הופתעתי כי חשבתי שבעולם של היום ניתן להיות בעל חשיבה עצמאית שעשויה להיות שונה משל העורך.
חשבתי שניתן לומר את מה שאתה חושב.בטח באתר שמתהדר בפלורליזים.
יטענו כנגדי ניתן לחשוב אחרת אך למה הבוטות הגדולה הזו ?
תשובה
1. ייתכן באמת וטעיתי והייתי בוטה מדי . מה היתה הבוטות שלי ?שאמרתי את צמד המילים "פופוליזים זול" אמרתי כי מי שחושב שצ'אבי ראוי לתואר שחקן השנה בעולם זה לא יותר מפופוליזים זול . האמת לא יפה זאת לא דרך ארץ חבל שאמרתי זאת צריך להיזהר יותר בלשוני(אם כי צדקתי לחלוטין למי שלמד את כל תוצאות בחירת שחקן השנה בעולם מסי קיבל 86 אחוז מסה"כ הקולות האפשריים 2006 נק' מתוך 2325 סה"כ לעומת 392 נק של צ'אבי) .ובכל זאת אני אתן לגולש האוביקטיבי לשפוט בעצמו האם מה שאמרתי משתווה למה שנאמר אח"כ. ובכל מקרה לא נראה לי שבגלל זה ראוי לזרוק מאמר לפח ניתן לבקר את המאמר כפי שהרבה עשו .ניתן לא להסכים עם המאמר כמו רבים אחרים .אך לזרוק ? נראה לי לא ראוי .

אגב אני הגעתי לאתר דרך חברי היקר אלעד אייל שכתב לפניי על עשרת האתלטים הטובים בתבל .הבחור נקטל בצורה מבזה ע"י בעל הבלוג והוא קם והלך מיוזמתו מבלי לריב עם אף אחד .אז כשמדברים על בוטות צריך להיות עקביים.

לכן מי שטוען כלפיי לבוטות צריך להיות הוגן ולהודות שאם כבר הייתי הפחות בוטה. האמת היה מישהו שאמר זאת ( כפי שהוזכר ע"י יוסף ) אך תגובתו נמחקה משום מה (לבקשתו ? ואם כאן למה ?)
בקיצור הטענה היחידה הייתה כאן צריך "להתנהג יפה" ולחשוב אותו דבר אין מקום לשונים וכאמור קיבלתי זאת .
איני יכול לפקפק בכך שאורח צריך לקבל את רצונו של בעל הבית ולכן הקשבתי לכולם והלכתי.
לאיתן ברגמן אבקש בהזדמנות זו להודות מקרב לב על כך שערך כמה ממאמריי בלי שכלל ידעתי באמת תודה רבה ובלי ציניות.
אני יודע שעבדת קשה על טעויות הכתיב והפיסוק שלי .אני לא עיתונאי במקצועי ואם הייתי יודע שאתה הוא זה שעורך זאת הייתי מתאמץ יותר.
יחד עם זאת הירידות וההקנטות שלך לא נראה לי שהוסיפו לך כבוד.
ומשום כבודך אני לא אחזור עליהם.
אך הייתי מצפה ממי שחופש הביטוי כ"כ חשוב לו לעשות חשבון נפש עם
עצמו ולבחון האם אכן ראוי לזרוק בגין ויכוח את כל המאמרים שלי אי פעם כאן לפח ?
אני שמח שיש עוד מעטים שזוכרים אותי ניתן למצוא אותי בהופס ובעתיד אני מניח גם במקומות נוספים .(אפשרויות יש ברוך ה')

אני מניח שזו תגובתי האחרונה בהחלט. אני מקווה שהיא לא תימחק ואני מקווה שהיא לא תעורר זעם מתפרץ וגם אם כן אני מקווה שהצליח לא להגיב. כמאמר חז"ל עדיף להיות מהנעלבים ואינם עולבים.

תודה רבה לכולם על כמה הנאות שהיו לי באתר אך זה אכן לא מקומי ואני מקבל זאת באהבה ובשמחה.

רפאל 2 במרץ 2012

מה, על זה כל הסיפור?
שאמרת על צ'אבי פופוליזם זול?

אביאל 1 במרץ 2012

סוס זקן – תקרא את דה טוקוויל שכתב ספר על מסעותיו בארה"ב לפני 150 שנים והבין אז שדווקא ההפרדה של דת ומדינה היא זאת שמנעה את הקונפליקט בין הדת למדינה ואיפשרה חיים "דתיים" בצורה הרבה יותר נוחה, הוא כתב שהוא הופתע עד מאוד לראות בארץ שבה מתקיים חופש הדת הגדול ביותר כל כך הרבה אנשים דתיים.

קצת חבל שהמפלגות הדתיות בארצנו לא השכילו להבין את העניין ורק מרחיבים את הקרע בעם.

הופמן 3 במרץ 2012

לא קראתי את כל התגובות אבל זה נראה לי די פשוט (ודומה למה שיריב כתב):
הקבוצה הטובה ביותר בליגה, גם הספרדית, היא זו שלוקחת את האליפות. כי "טיב" (איכות), בליגה, מודד גם עקביות, יציבות ורצף. מי שמפסידה לקטנות, היא פחות טובה. זה הכל.
(ואולי פשוט "המועד המסוים" בה מודדים איזו קבוצה היא הכי טובה היא בפוטבול מועד הסופרבול, ובכדורגל העונה השלמה)

Comments closed