ליגת שוקי ההון: המשותף לבאפט ופרגוסון – הסבלנות

.

.

.

.

.

.

.

.

אנו חיים בעידן בו המשפט המקובל ביותר על האנושות הנו, what have you done for me lately.

בעידן זה קרנות פנסיה מפרסמות בראש חוצות את התוצאות המרשימות שלהן בחודש האחרון, כאילו יש לכך חשיבות כלשהי. מאמני כדורגל מתמנים לתפקיד במשכורת של מיליוני פאונד, ומפוטרים בתוך חצי עונה. כמעט כל מאמן עלי אדמות חייב דין וחשבון למעסיקיו מיד עם המשברון הראשון. בעידן כזה, מנהלים בעלי מעמד מוכח, אלה אשר אינם מרגישים בסכנה מיוחדת לכיסאם עם המשברון הראשון, נמצאים בעמדת יתרון בולטת על פני אחרים.

*

קרנות השקעה ציבוריות מחויבות בדיווח רבעוני על תוצאותיהן. מנהלי השקעות נמדדים אל מול ביצועי השוק. כמובן שלכך יש השפעה ישירה על פעולות ההשקעה היום יומיות של מנהלים אלה. למרות שתהליכים כלכליים עולמיים משתנים במהלך של שנים ארוכות, מנהלי ההשקעות נדרשים להגיב לכל תזוזה מקרית בבורסות העולמיות. כך גם המאמנים הבכירים. המאמנים נדרשים לערנות שיא בכל משחק ומשחק. על הפסד, גם אם חשיבותו המעשית אינה מכרעת, עשוי להוביל להפסד נוסף, משבר, וסיכון מידי למקום עבודתו של המאמן.

כך אנו חוזים במנהלי השקעות ומאמנים אשר אין ביכולתם להערך להשקעות ארוכות שנים. נגזר עליהם להתנהל על פי המשחק הקרוב. בעולם זה היתרון היחסי של הסבלנות הנו גדול פי כמה. כאן נכנסים לתמונה פרגוסון ובאפט. מובן ששני אלה מתייחסים לכל הפסד. מובן גם שגם פרגוסון וגם וורן באפט מנהל ההשקעות האגדי, אינם מתייחסים לכל הפסד כאל איום קיומי.

*

מכאן שפרגוסון ובאפט יכולים לבחון את השקעותיהם, או ניהול המשאבים האנושיים שלהם, מתוך ראייה מפוכחת מעט יותר. באפט בוחן את השקעותיו לפי מבחן של ערך על פי נוסחאותיו הוא. הוא כמעט אינו מתעניין בתנודות היום יומיות בשוקי ההון. הוא כמובן מגיב למצבי קיצון, ומוכר חברות אשר טעה להעריך אותן ביותר ממה שהן שוות, אך הכרעותיו לא מושפעות ממה יגידו. הכרעותיו מושפעות אך ורק מחינה מדוקדקת של ההשקעה אל מול המצב הכלכלי העולמי. למי שאינו מכיר את הצלחתו של האיש, ניתן לקבוע חד משמעית, שצורת מחשבה זו לא הזיקה לתשואות של חברת ההשקעות שלו.

*

נדמה לי שניתן לקבוע דברים דומים גם לגבי אלכס פרגוסון. גם סר אלכם לא נבחן מחדש בכל משחק ומשחק, למרות שכל הפסד מכאיב לו. היתרון היחסי של פרגוסון ובאפט לא מתמצה רק בסבלנות. שניהם גם כמעט אינם מושפעים משקולי האגו כאשר הם נדרשים להכריע באיזה שחקן להשקיע, או בבחירת החברה הבאה. פרגוסון בניגוד לוונגר לדוגמה, לא מתגאה בבחירת שחקנים צעירים ורכים אשר רק עיניו החדות אבחנו את הכשרון יוצא הדופן. פרגוסון מסתפק בבחירת שחקנים חזקים אשר יובילו את המועדון בהמשך הדרך.

גם באפט לא מתעסק בהשקעה בניצנים לא מוכחים. הוא בוחר רק חברות מוכחות אשר עומדות בכל הקריטריונים ההשקעתיים שלו. הוא כמובן מנצל את שמו ומעמדו על מנת להוזיל את עלות הרכישה של חברות אלה, אך תהיו בטוחים, אצלו לא תמצאו את החברה המדליקה הבאה. באפט מסתפק בחברות אפורות ומכניסות.

היכולת הנדירה של שילוב בין הרצון לנצח בכל משחק, והאפשרות להסתכל מעבר למשחק הקרוב, היא היכולת שעושה את השניים כה מיוחדים. העובדה שהם מיוחדים לעומת אחרים מעניקה להם כמובן יתרון תחרותי לא מבוטל. זאת הסיבה ששניהם מלווים אותנו כל כך הרבה שנים.

 

 

וולבס. בדקה ה-90. ממש בשיניים
יומני היקר, היום חטפנו שישיה

10 Comments

יואב ר 18 במרץ 2012

אדי מרפי דיבר על "what have you done for me lately" עוד בשנות השמונים: http://www.youtube.com/watch?v=TmJh0ie6ffY

אזי 18 במרץ 2012

הביצה והתרנגולת.
פרגוסון מצליח כי ניתן לו אשראי שלא ניתן לשום מאמן בעולם. האשראי הזה ניתן לו כי הוא מצליח.
אבל הוא מצליח כי… וכו'
באפט באותו מצב.
השאלה המעניינת היא איך שניהם הגיבו למשברים בשנותיהם הראשונות.
אצל פרגוסון הנושא הרבה יותר מעניין כי הוא שכיר, הוא לא יכול להחליט שהוא מוכן להפסיד 2 עונות כדי לא לשדר לחץ, יש לו מנהלים על הראש.
באפט הוא המנהל של עצמו, ואם הוא מפסיד זה כבר עניין שלו.

עומרי 18 במרץ 2012

באפט לא בדיוק אותו הדבר… הוא עשה 29% לשנה תשואה ממוצעת מיום שהשתלט על ברקשייר בתחילת שנות השישים ועד תחילת הניינטיז.
הוא היה מיליונר מהשקעות בערך 5 שנים אחרי שיצא מהקולג' ללא שימוש בנגזרים ככל שידוע לי.

סימנטוב 18 במרץ 2012

יופי של פוסט! תודה

יניר 19 במרץ 2012

זה לא רק סבלנות.
זה גם שמרנות,הימנעות מקיצורי דרך,התעלמות מטרנדים חולפים ודעת הקהל.בקיצור קביעת דרך ואסטרטגיה ודבקות בהם.
כל כך פשוט

טל 12 19 במרץ 2012

נהדר.

ברק מכר את הדירה שלו באקירוב.האם זה קשור לאירן?

יוני 19 במרץ 2012

למעשה הבסיס הוא הצלחה ראשונית כדי לקבל שקט תעשייתי או קרדיט מהממונים או מהלקוחות. מרגע שיש לך בסיס של אמון, אתה יכול לבטוח בדרך שלך, במגוון תחומים, בלי לחשוש כל צעד ושעל.

אזי 19 במרץ 2012

אני חושב שבעצם הבסיס להכל הוא הצלחה. וגם אצלהם שואלים what have you done for me latly.
אני בטוח שיש עוד משקיעים שלא הסתכלו בפריזמה צרה, אלא הסתכלו על התמונה הרחבה ולא נבהלו מקצת הפסדים ולא מונעים על ידי אגו.
ובטוח שיש עוד מאמנים שהלכו לפי הדרך שלהם, ואולי אפילו קיבלו יותר אורך נשימה מאשר מוטי איווניר. (אגב רב"ש ומזרחי הם מאותו סוג של מאמנים עם אשראי כמעט בלתי מוגבל בק"ש ובאשדוד)
העניין הוא שרק השניים שבפוסט הצליחו בדרך הזאת.
אז אולי אפילו אפשר לכתוב שהם הצליחו למרות שהם לא נלחצים מהפסדים ולא בזכות שהם לא נלחצים מהפסדים.

אוהד נתניה 19 במרץ 2012

פוסט נהדר כרגיל, לגבי אלכס פרגוסון בראיון איתו לפני מספר שנים הוא ציין שהוא עמד בראשית התשעים לפני פיטורים בשנת 1991 בשל עונה כושלת אך זכייה בגביע הצילה אותו ושנה לאחר מכן הניצחון בגמר בגביע אירופה הניצחון מול ברצלונה מהצמד של מארק יוז. ולמעשה לאחר מכן הכניסה לעידן הפרמייר ליג באנגליה מה שהגדיל מאוד את הפער בין קבוצות גדולות מה שנתן לו יציבות ויכולת לזכות בהרבה אליפויות תוך זמן קצר

Comments closed