ליגת שוקי ההון: האיש או הסיטואציה

 

 

 

 

 

 

 

גדולתו של סר אלכס מקובלת כאקיסומה כיום אצל כל חבבי הכדורגל. כולם יודעים שמנצ'סטר יונייטד היתה גדולה עוד לפני הגעתו, אך מעולם לא הגיעה לשיאים אליהם הגיע הסר, הן באיכות ההישגים והן בארך התקופה בה הם מושגים.

רבים מכירים ברד אאורבך כגאון בסדר גודל דומה. באם נגיע לפיל ג'קסון, הדעות חלוקות מעט יותר, אולם רבים יסכימו כי לא מדובר רק במזל של סגל מוצלח, גם לזן מסטר יש השפעה מסוימת בהישגים אליהם הגיעו הקבוצות אותן אימן.

*

כיצד אנו יודעים להבחין בין המזל העיוור, ובין היכולות של האדם המוביל, כאשר אנו מנסים לשפוט מה המרכיב החשוב יותר בהצלחה. במקרה של כלכלות ההבחנה קשה אף יותר. מה הוא חלקו של ביבי נתניהו לדוגמה, בהישגים הכלכליים של ישראל בתקופתו כשר אוצר, וכראש ממשלה לאחר מכן? כיצד השפיע לולה נשיא ברזיל הקודם, על הקפיצה המטאורית של ברזיל למקום השישי בעולם בגודל כלכלות?

*

מעניין שכאשר מדובר בשחקנים דוגמת מרדונה, פלה, מייקל ג'ורדן, ישנם רבים הרבה יותר אשר מוכנים לשייך להם את הישגיהם ללא כל פקפוק. נדמה לי שכולם מבינים את מה שג'רי קראוס לדוגמה התקשה להבין, שיקאגו לא היתה נהיית שושלת אילו פורטלנד או יוסטון היו בוחרות את מייקל בדראפט. אולם, גם מייקל היה צריך להיות במקום הנכון ובזמן הנכון על מנת להגיע להישגים אותם השיג. הרי כולנו ראינו את הכישלונות לפני שהגיעו סקוטי פיפן ובעיקר פיל ג'קסון. אולי קראוס אכן אחראי במידת מה להצלחה שכן, אילו הג'נרל מנג'ר של מייקל היה איזייה תומאס לדוגמה, ייתכן והוא היה מצליח למצוא את הדרך להכשיל את הוד עליונותו.

*

כל הצלחה של כל אדם או גוף, תלויה במינון מסוים של מצב רנדומלי, ויכולת מסוימת. גם טורקיה וגם ברזיל נמצאות כיום במצב בו היכולות של המנהיגים ייבחנו בזכוכית מגדלת, מאחר והסיטאוציה הכללית נוחה הרבה פחות. אמירה זו נכונה גם לנו הקטנים החיים בישראל.

ברזיל וטורקיה, וגם ישראל, נהננו כולנו ממעמדנו ככלכלות מתפתחות בשנים בהן העולם העמיס על עצמו עוד ועוד קרדיט. בעצם ההגדרה ככלכלה מתפתחת, ההגבלות על היכולת לקחת הלוואות, היו רבות ומגוונות, ולכן הסיכונים שנלקחו היו מצוצמים הרבה יותר. לכן גם לא נעשו פה הטעויות שנעשו ביוון וספרד לדוגמה, כלכלות אשר "נהנו" ממעמד של כלכלות מפותחות מעצם שיוכן לגוש האירופי.

*

בתקופה הקרובה ייבחנו מנהיגים רבים בעולם כולו. עכשיו נוכל לראות האם הסיטואציה עשתה את המנהיג, או הפוך. נדמה לי שבטורקיה לדוגמה, ארדואן מתבלבל לייחס לעצמו הרבה יותר מדי בהצלחה היחסית של טורקיה בעשור הקודם, ולעומת זאת בברזיל עושה רושם שהמנהיגה הנכונה נמצאית שם בזמן הנכון. היכולת להמר על הרוכבים הנכונים הנה חשובה ביותר, בהצלחה למנחשים.

 

העולם האמיתי – לזכרו של פיירמריו מורוסיני / ח'דר סואעד
לפרדסים

12 Comments

שמרלינג 15 באפריל 2012

יפה.
מבחינתי אין שום התלבטות לגבי פיל ג'קסון. מאמן הכדורסל הגדול בהסטוריה ואולי לא רק בכדורסל. ג'ורדן ובריאנט לא לקחו ולא ייקחו אליפות בלי פיל. שאקיל לקח אחת במיאמי (תחת ריילי), אבל זה הכל.

מנחם לס 15 באפריל 2012

מייקל ניצח למרות פיל ג'קסון. מייקל וקובי עשו את פיל, ולא להיפך. קובי עכשיו מלקק לפיל. כדי להיראות אנושי. מייקל לעולם לא החמיא לו ולא יחמיא לו כנראה.

שמרלינג 16 באפריל 2012

וואו מל. רציני?!
אני חושב שהמשפט שאתה עושה לג'קסון ראוי לפוסט.

מנחם לס 16 באפריל 2012

כבר כתבתי (אולי אתה זוכר את הפוסט שכלל גם את הקטע כשהלביש את אדלמן כמו קצין SS), אבל אולי פעם בעתיד אכתוב שוב.

שמרלינג 16 באפריל 2012

זוכר את המקרה עם אדלמן, לא את הפוסט שלך לצערי

ש. בן ד. 18 באפריל 2012

פיל ג'קסון מאמן ה-NBA גדול בהחלט ניתן לטעון שהוא הטוב ביותר (לצד אאורבך כמובן). עם זאת, אני לא יכול לדמיין אותו מצליח בליגה אחרת (למרות שהוא הצליח ב-CBA…).
אני חושב שהוא דוגמא מעולה למאמר הזה אבל לא בהקשר שגיל העלה – אני לא חושב שהוא היה מצליח בתקופה אחרת ב-NBA. הוא נכנס לליגה בדיוק בתקופה של עליית הכוכבים ואז הוא היה יכול להביא לידי ביטוי את הדברים שעשו אותו לכזה גדול, בעיקר הפסיכולוגיה שלו מול הכוכבים וכוכבי משנה (רק תנסו להיזכר כמה גדול היה רון הארפר לפני שיקאגו).
עם זאת, אני לא חושב שאפשר לשים אותו בקטגוריות של הגדולים ביותר וודן, סמית', ששבסקי ואפילו אוברדוביץ וגומלסקי…

חיים 16 באפריל 2012

בהמשך לזה, אני כל הזמן שואל את עצמי לגבי מסי… האם היה מסי לגאון הדור לולא עמדו לצידו מוח כמו צ'אבי, אינייסטה נטול האגו ואפילו שיתוף פעולה מדהים כמו פיקה ופויול???
בדילמה לגבי גדולתו של מסי אני לא יכול שלא לשאול את עצמי מה תפקידו של הזמן ועוד גורמים רנדומליים כמו שציינת פה. האם יש לכך תשובה?

מעניינן לא פחות, מצורף לכאן מחקר שנערך בין 2004-2008 שבדק את תרומתו של המנג'ר להצלחת הקבוצה, בליגה האנגלית. המחקר הצליח יפה לנטרל גורמים רנדומאליים כמו תקציב ופציעות והגיע למסקנות מאוד מעניינות. כמובן שפרגוסון וונגר במקומות הראשונים אבל עוד מאמנים שלא קיבלו בזמנו את אותו הקרדיט ואף פוטרו זכו לציון גבוה במיוחד כמו מרטין יול (טוטנהאם) וחלילה אפילו אברם גרנט..

בתקופה בה צ'לסי מוציאה מעל 60 מליון פאונד רק על פיצויים למנג'רים מפוטרים, קשה להתעלם מחשיבות אותם גורמים אקונומיים שמסבירים הצלחה או תרומה להצלחה

http://www.icmacentre.ac.uk/files/discussion-papers/DP_2011_24.pdf

ניר 19 באפריל 2012

לגבי מסי התשובה ברורה – מספיק לראות משחק של נבחרת ארגנטינה. הוא שחקן גדול, אבל בתוך מערכת מתאימה.

אבו ציצריטה מהבלקברי 16 באפריל 2012

אני חושב שבמקרה של סר אלכס הענין פשוט יותר לניתוח מהסיבה הפשוטה שהוא נמצא במערכת הרבה מאד זמן, לכן לרנדומליות תקופתית השפעה פחותה. בהשאלה מעולם ההשקעות, סר אלכס היכה את השוק מספר רב של פעמים ובמציאות שונה , כך שהגדולה שלו בולטת לעין באופן חזק יותר

שחר 16 באפריל 2012

פוסט מרתק!
למשל מסי(ענק בדורו) מצליח בסביבה המותאמת לו בברצלונה ונכשל בסביבה אחרת בנבחרת.
פרגוסון וונגר הצליחו גם בסביבה שונה אברדין ומונאקו,שזו הוכחה נוספת לגדולתם.
התרומה של פיל ג'קסון לקרירה של ג'ורדן היא עצומה,כי הוא הצליח לרתום חבורת שחקנים מעולה עם אגו ענק לשחק ביחד.

קשקשן בקומקום 18 באפריל 2012

מסי בן 24. אין ספק שיותר קל לו בבארסה, אבל לטעמי בעניין הנבחרת the jury is still out. ואגב – גם רונאלדו, למרות הצלחה גם במנצסטר וגם בריאל – עוד לא עשה שום דבר ממש משמעותי עם פורטוגל

דורפן 16 באפריל 2012

אני תמיד חושב שיש תלות מסויימת בסיטואציה.

גם לפרגוסון – שאני גדול מעריציו – לפחות היה את הבסיס שאם יונייטד תתחיל להצליח פוטנציאל האהדה של המועדון ייתן לו גב עצום.

אחד היוצאי דופן הגדולים בעיני הוא קרויף – כל שאר הגדולים וגם הגדולים בתקופתנו צמחו ממדינות כדורגל מצליחות ביותר – פלה, מראדונה, פושקש (בתקופתו), די סטפנו, גארינצ'ה. במקרים נדירים הם באו ממדינה קטנה אבל "אומצו" במדינה עם מסורת – בסט או יוזביו. קרויף פשוט הרים מדינה יש מאין.

Comments closed