ליגת שוקי ההון: על פערים ואנשים

עוד על המשבר הכלכלי העולמי

יש הרבה סיבות למשבר הכלכלי העולמי. רובן דרך אגב סיבות אשר אינן תלויות במדיניות כלכלית של ממשלות בעולם, ויותר במגבלות אנושיות מקובלות ובלתי נמנעות. כאשר אדם חווה הצלחה, הוא מנסה לשחזר אותה באמצעות אותה התנהגות. כאשר המינוף במדינות המפותחות הביא לצמיחה עולמית, העולם כולו חיפש איך להגדיל את המינוף. בסופו של יום, המינוף היה חייב להגיע לנקודה גבוהה מדי, ורק אז ניתן היה לטפל בבעיה.

*

בדיוק כמו שאף אחד לא יכול היה לגרום לבדיקות בטחוניות מטורפות בשדות התעופה בארצות הברית לפני 11.9, כך אף אחד לא יכול היה לטעון ששטף האשראי הפרטי באמריקה והציבורי באירופה, יגרום למשבר עולמי קולוסאלי.

יתרה מכך, מאחר והמשבר כיום הוא למעשה שחזור של אחד לאחד את המשבר ביפן שהחל בשנת 1990, ספק גדול שיש דרך להתמודד טוב יותר עם המשבר, ייתכן שנדונו לחוות את המשבר באותה צורה, למרות דרכי פעולה שונות.

*

אחד המאפיינים המוכרים ביותר של התפתחות המינוף בעשורים האחרונים היה שינוי התעשייה הבנקאית בארצות הברית. תעשייה זו דומה מאוד במרכיביה לטייקונים הפיננסיים בישראל. המשותף בין השניים הוא הגדלת העושר של המשתתפים בצד ה"נכון" במשוואה, ללא יצירת עושר לצד השני. כאשר הבנקאים בארצות הברית יצרו את מכשירי המינוף המטורפים, הם יצרו עושר בעיקר לממציאי המכשירים, ופחות למשתמשים בהם. בניגוד ליזמי ההיי טק בארצות הברית ובישראל, יזמים אשר יצרו מקומות עבודה חדשים לרוב בעקבות התעשרותם, הבנקאים האמריקאים יצרו בעיקר תופעות לוואי של עושר בסגנון מטוסים פרטיים ופחות יצירת מקומות עבודה חדשים.

*

כך גם בישראל. המתעשרים החדשים בעולם ההיי טק יצרו מקמות עבודה המשלמים היטב לעובדים בהם. בעולם היי טק אף אחד לא מחפש להתעשר על חשבון העובדים. מאחר ושוק העבודה תחרותי, חברות ההיי טק מתחרות במתן סביבת עבודה מתגמלת לעובדים, גם בשכר וגם בתנאים. לעומתם בשוק השירותים שנשלט על ידי הטייקונים המקומיים, הפערים בין השכבה המנהלת, ובין העובדים מהשורה, הלכו והתרחבו. בעולם זה, בעלי העסק נהיו עשירים יותר, ככל שהעובדים קבלו פחות. ככל שהבעלים של העסק היה ממונף יותר, כך הדגש על הטווח הקצר היה גדול יותר, והעובדים במקומות עבודה אלה נוצלו יותר.

מאותה סיבה, גם הציבור כולו נעשק במחירים גבוהים, הסיבה היתה המחשבה על הטווח הקצר. כאשר הבעלים יודע שהוא קנה את החברה במינוף אימתני, הוא צריך לדאוג בראש ובראשונה להחזר החוב, או במשפט האלמותי של קיינס, בטווח הארוך כולם מתים.

*

מאחר והדרך הקלה לעושר היתה יצירת מנופים פיננסיים אימתניים, כך גם בארצות הברית וגם בישראל, נמשכו רבים לעולם ההתעשרות הקלה. בוגרי מנהל עסקים במגמות היוקרתיות בארצות הברית חפשו קודם כל את הבנקים להשקעות. בישראל העשירים המפורסמים ביותר היו הטייקונים למינהם. כך נוצר עולם אשר בהתפתחותו, חונק את שאר המשתתפים בכלכלה, וכך הטווח הארוך נראה טוב פחות ופחות. לבסוף הטווח הארוך דופק על הדלת, ודופק את כולנו.

*

אני תמיד משתמש בליגת הפוטבול באמריקה כדי להראות שכאשר כולם מחפשים להתעשר, כולם מבינים שהאינטרס המשותף הוא שוויון בין המשתתפים. ככל שכל משתתף הנו עשיר יותר, כך הסיכויים של כל האחרים להתעשר גדלים. הבעיה היא שתזה זו נכונה, רק כאשר אנחנו עסוקים בטווח שהוא לא הטווח המיידי. בדיוק כמו שמכבי תל אביב כדורסל מחפשים את האליפות השנה, ופחות מתעניינים בגורל הענף, כך הטייקונים והבנקאים חפשו את העושר המיידי.

*

אחד המאפיינים של המשבר הנוכחי הוא פגיעה בכל מי שנהנה מהסדר העולמי הקודם. בארצות הברית הבנקאים חוזרים אל האדמה, בעוד תעשיית ההיי טק פורחת יותר מתמיד. כמו כן, תעשיות חדשות מתפתחות באמריקה, תעשיות שבסוף ייצרו מקומות עבודה רווחיים יותר. גם בישראל הטייקונים נמצאים במלחמת קיום, בעוד שיזמי ההייטק מככבים. פתאום חברת מלנוקס הנה סיבה לכותרות ראשיות בדה מרקר, ולא הפרצוף הזחוח של טייקון זה או אחר. האינטרס האמיתי של העשירים הוא דווקא התעשרות של שאר המשתתפים בכלכלה, ולא התעשרות על חשבונם.

*

המשבר הזה מביא לכך שכולם יבינו נקודה זו. הגרמנים יבינו שעליהם לדאוג לרווחת הספרדים והיוונים על מנת להמשיך להתקדם. העשירים האמריקאיים יבינו שהדרך לחשבון בנק גדול יותר תלויה במספר גדול יותר של בעלי חשבון בנק, ובישראל הדרך לכלכלה גדולה יותר היא שותפים רבים יותר בעושר הישראלי. בסופו של יום, כדי להצליח באמת, צריך לרצות בהצלחת האחרים.

*

נ.ב

בעקבות תגובה בשבוע שעבר רכשתי את הספר "קיצור תולדות ההיסטוריה האנושית", ספר מומלץ ביותר. נותר עוד שבוע לאולימפיאדה, כך שיש זמן גם לקנות את הספר וגם לסיים אותו בזמן

דברים בשאלת ליסה סימפסון
לונדון (2) - זכרונות מבייג'ינג / משה יחזקאל

34 Comments

MG 22 ביולי 2012

פוסט יפה – כהרגלך.
בעבודתי הקודמת, נסחפתי לשיחה עם אחת העובדות על גובה השכר. אני מצטט אותה: "אני מעדיפה שכולנו נרוויח 6,000 ש"ח בחודש מאשר שכולם ירוויחו 12,000 ואני 10,000".
אנשים מודים את עצמם ביחס לאחרים. לאנשים חשוב מסך דק בעיקר כי לשכן יש ולאו דווקא כי איכות הצפייה גבוה יותר. רוצה לומר, שחלק גדול מהאנשים לא רוצה שתהיה שותף לעושר שלו וכך הוא יתעשר יותר, אלא שהעליונות הפיננסית שלו עליך תהיה ברורה.
דוגמא: ויין רוני כמעט עזב את מנצ'סטר יוניטד אפילו שהוא הרוויח סכומים שהיו מספיקים לניני-ניניו. הוא העדיף לפגוע ביכולת של הקבוצה להביא שחקני צמרת נוספים ובלבד שכולם ידעו שהוא אחד משיאני השכר. יש לך ספק שאם השיא לפניו היה עומד על 5,000 ליש"ט לשבוע הוא היה מסתפק ב-10,000?

אזי 22 ביולי 2012

הוא לא רצה לעזוב כי הוא רצה שיביאו עוד כוכבים?

MG 22 ביולי 2012

לא כ"כ הבנתי את השאלה שלך, אשמח אם תסביר.
אני אומר שהוא היה מוכן לשלם את המחיר שיהיה קשה להביא עוד כוכבים ובלבד שכולם ידעו שהוא אחד מהשחקנים עם המשכורות הכי גבוהות בעולם.

אזי 22 ביולי 2012

אני הבנתי בזמנו שהוא רצה לעזוב כי יונייטד מתבססת יותר מדי על צעירים וככה אין סיכוי להגיע לתארים.
זה לא היה המצב?

MG 22 ביולי 2012

כנראה שערות 150,000 ליש"ט בשבוע (או משהו כזה) זה לא היה המצב. לצורך העניין רוני הוא רק דוגמא למה שאני חושב על התנהגות של אנשים עשירים ורצונם ליצירת שוויון שיטיב עמם אך יצמצם את הפערים.

MG 22 ביולי 2012

שערות=שעבור

אזי 23 ביולי 2012

גם השערות עזרו :)

כן, הבנתי את הרעיון ואני מסכים איתו..

סתם עניין אותי ספציפית במקרה רוני מה קרה.
אני משום מה הבנתי ש(חוץ מהכסף שדחפו לו לכיס)הבטיחו לו שיחזקו את הקבוצה או משהו דומה…

לא באמת משנה…

אזי 22 ביולי 2012

גיל,
האם גרמניה היתה נפגעת מהתרסקות יוון וספרד גם אם לא היה גוש אירו?

גיל שלי 22 ביולי 2012

כן. רוב הייצוא של גרמניה הולך למדינות אירופה.

יניר 22 ביולי 2012

גיל,
האם פתרון בדמות תכנית מרשל או תכנית דומה לסיוע הצבאי האמריקאי שבה היוונים או הספרדים יקבלו סיוע שניתן לממש אותו רק בגרמניה או בכל מדינה מסייעת אחרת, לא יהיה win-win לכל הצדדים?

גיל שלי 22 ביולי 2012

לדעתי זה יהיה הפתרון אחרי המפולת

יניר 22 ביולי 2012

המפולת היא נתון והפתרון יהיה ישים רק אחרי מכה כואבת.
נראה לי שהפתרון יהיה מורכב מסיוע בסחורות ולא בהכרח בכסף,העלאת מכסים אירופית שתפגע ביבוא מסין ושאר העולם ושינויים מבניים שיסייעו לתחרותיות של החלשות כגון הקטנת המגזר הציבורי,שינויים דרסטיים בחוקי העבודה והפנסיה והורדת רמת השירותים הציבוריים לאזרח

גיל שלי 22 ביולי 2012

הסינים יהיו בסוף חלק מהפתרון. הם יצטרכו להפסיק להשקיע את כל הכסף ולהעביר חלק ממנו לצרכן הסיני. לכן דווקא אני חושב שלא יהיו מכסים, אלא יותר שיתוף פעולה עולמי בסגנון שאתה מתאר. מסכים גם שגיל הפרישה בכל אירופה יהיה אחיד, וגם סוג השירותים הניתנים לאזרח. המגזר הציבורי בסופו של יום יהיה קטן יותר

יניר 22 ביולי 2012

הדגש הוא "בסוף"- גם הסינים צריכים לקבל סטירה כדי להשתנות,
מצד שני סין היא לא דמוקרטיה כך שטובת האזרח שאינו מצביע בקלפי היא משנית.
באירופה כאמור יהיה צורך להשלים את מהלך האיחוד או לפרק, אי אפשר לעצור באמצא. אני מנחש שישלימו את האיחוד ברוח הדברים שאתה מתאר

בני תבורי 22 ביולי 2012

יניר,
מה המשמעות של סיוע שניתן לממש בארץ אחרת, האם הכוונה למקומות עבודה? סחר?

גיל שלי 22 ביולי 2012

בני – כמו הסיוע הבטחוני שלנו. מותר לנו לקנות רק נשק אמריקאי איתו. זה בעצם סיוע לחברות האמריקאיות

בני תבורי 22 ביולי 2012

תודה גיל.

MG 22 ביולי 2012

כדאי לציין שאולי באמת מתאימה יותר "תוכנית מרשל" מ"סיוע אמריקאי", כיוון שיש מדינות שלגרמניה אינטרס מובהק שהיצוא שלהן יוגבר, בעיקר בענפים שאינם תחרותיים ליצוא הגרמני (בתכנית מרשל ניתנה אפשרות לרכישה במספר מדינות ולא רק בארה"ב).

yaron 22 ביולי 2012

פתרון גרוע – עדיף שישקיעו את הכסף במדינות שקיבלו סיוע כך יהיה סיכוי (קלוש) שיוכלו להחזיר את הכסף.

אביאל 22 ביולי 2012

גיל שלי – כתוב מעולה כרגיל וכל כך נכון שזה פשוט מעצבן שהדבר נעלם מהעיניים של רוב העשירים ושל קובעי המדיניות. בכל מקרה, בניגוד לאנשי וול סטרייט, אני עדיין חושב שאותם 'טייקונים' ישראלים מחלקים את הפעילות שלהם גם לפעילות פיננסית אבל גם לפעילויות יצרניות יותר, החל מהפעילות של דנקנר בIDB שכוללת את שופרסל, סלקום ונייר חדרה לדוגמא או תשובה דרך דלק מוטורס, אנרגיה ועוד, בארץ זה קצת פחות בולט מאשר אנשי הפיננסים בארה"ב.
גם ממה שהבנתי שברוב אירופה וארה"ב, יש לדוגמא מסלול פיננסי למי שלומד כלכלה, דבר שלא קיים בארץ (ממה שאני יודע רק בתואר שני באוניברסיטה העברית), ככה שזה פחות מוטמע בארץ.

אוהד נ. 22 ביולי 2012

גיל
הפנייה לחומר למי שרוצה להבין את המשבר הכלכלי ביפן בבקשה ( ואיך עד היום לא ממש יצאו ממנו, אם אני מבין נכון). תודה.

גיל שלי 22 ביולי 2012

הספר הכי טוב בנושא הוא של ריצ'ארד קו, לא זוכר את שם הספר

גיל שלי 22 ביולי 2012

The Holy Grail of Macroeconomics: Lessons from Japan's Great Recession [Hardcover]

בעז 22 ביולי 2012

יש משהו בעיברית ללא מקצוענים? תודה מראש ותודה על הפוסט נהדר פשוט ובהיר.

גיל שלי 22 ביולי 2012

לצערי לא מכיר ספרים על הנושא בעברית

MG 22 ביולי 2012

בעז, אני לא מכיר משהו על יפן ספציפית, אבל יש לא מעט על מלכודת הנזילות (אני בטוח שגיל יכול לתת הפניות למאמרים טובים בעברית).

גיל שלי 22 ביולי 2012

למען האמת לא קראתי מאמרים בעברית בנושא

MG 22 ביולי 2012

לא קראתי את הספר "התיאוריה הכללית של תעסוקה, ריבית וכסף" (קיינס), אבל אני מניח שיש שם הסבר גם למלכודת הנזילות

פאקו 22 ביולי 2012

גיל, אם נאמץ את ההקבלה שלך לליגת ה-NFL, אז הפתרון הוא בעצם רגולטור עולמי, הלא כן?

גיל שלי 22 ביולי 2012

בסוף כן

amitpros 22 ביולי 2012

גיל
הסיכוי לרגולטור עולמי ,עם כמות האינטרסים הסותרים היא מאית מאיזו מלחמה באיזה מיליון קילומטר רבוע שיהיה אפשר לבנות מחדש.

לי ממש לא ברור איך האירופאים יצליחו לפתור את הבעיות שלהם,שמשולבות עם תוחלת חיים עולה ועולה.גם אם יצליחו להעכב קצת ,עדיין דור או שניים קדימה הם יתקעו עם גרעונות אקטוארים מטורפים,שלי אישית ממש לא ברור איך ומי ישלם.

גיל שלי 22 ביולי 2012

בנו ישלם

ניר 22 ביולי 2012

רגולטור עולמי לא יהיה, אבל עוד משבר-שניים אמריקה ואירופה יאמצו חקיקה אמיתית שמגבילה את הבנקים ומחזירה אותם למה שהיו לפני שהתחילו לשחק בפיננסים, ומדינות העולם ילכו בעקבותיהן, בדיוק כמו שמודל השוק החופשי התפשט בכל העולם בגרסאותיו השונות.

yaron 24 ביולי 2012

סוכנות הדירוג מודי'ס הורידה היום במפתיע את אופק דירוג האשראי של גרמניה, הולנד ולוקסנבורג מ'יציב' ל'שלילי'
http://www.calcalist.co.il/world/articles/0,7340,L-3578052,00.html

Comments closed