ליגת שוקי ההון: על גורמים ותוצאות

בשבוע האחרון היה עיסוק נרחב בתרבות הספורט הישראלית, בכשלון הספורטאים בהשגת מקום על הפודיום, ובאופן עקרוני על הפגיעה בכבוד הלאומי של כולנו לאור העידרותנו מטבלת המדליות באולימפיאדה הנוכחית. כאשר מדובר בספורט כמו בכלכלה, בניגוד לתחומים מדעיים יותר בחיים, אין תמיד קשר סיבתי בין התוצאות ובין הגורמים. בעוד שבמדעים המדויקים ניתן להסיק מהם הגורמים לתוצאות, גם בכלכלה וגם בספורט ניתש וויכוח ארוך על הסיבות, כאשר רק התוצאות הנן ברורות לעין כל.

*

שאלה נפדרת היא מה היא החשיבות האמיתית של התוצאות. האם זה באמת משנה משהו אם זכינו במדליה אחת, שתיים, חמש, או אפס באולימפיאדה מסוימת. למשל הונגריה זוכה קבועה במדליות רבות בכל אולימפיאדה, ואינני בטוח בכלל שהחיים במדינה זו טובים יותר מאשר בישראל (דורפן הוא לא דוגמה), למרות שברור שתרבות הספורט במדינה זו עולה לאין שיעור על האין תרבות הקיימת אצלנו. גם העתיד של מדינה זו אינו ורוד יותר משלנו בהכרח, אלא אם מדובר בחודשים הקרובים.

*

ישנם הבדלים דקים גם בין הממלכה הבריטית ובין מדינת ישראל בגישה לספורט. אינני מדבר רק על ראש ממשלת בריטניה, שלמרות ההישגים המעולים של ספורטאי הממלכה, מוטרד מאוד מהעובדה ש"רק" שניים מכל חמישה ילדים עוסקים בספורט בצורה מאורגנת ברחבי הממלכה. לאור המספר ה"נמוך" הזה הצהיר ראש הממשלה על כוונה לגרום לכל ילד לעסוק בספורט בצורה מאורגת כחלק ממערכת החינוך הבריטית. זאת בזמן שבישראל שרת הספורט המתוסכלת מחוסר פעילות בתחום הקפיצות בזמן האולימפיאדה, הכריזה על ועדת בדיקה ואפשרות להקפאת תקציבים לאור העובדה שהספורטאים שלנו כשלו מלהביא לנו מדליות שאכן אין ספק שמגיעות לנו.

עוד הבדל קטן אפשר למצוא בקריאת העיתונים הכלכליים כמו הFT לעומת דה מרקר או גלובס. בתקופת האולימפיאדה ה FT נפתח בכל יום עם יותר מחמש כתבות על תחרויות הספורט באולימפיאדה בעמודי החדשות הראשיים. כאשר הגלובס או דה מרקר ייפתחו כך, נדע שיש שינוי משמעותי בגישה

*

אני בהחלט נמצא במחנה שגורס שהגדלת ההשתתפות של ילדי ישראל בפעילות ספורטיבית מאורגנת תועיל לחברה טובה יותר במדינתנו, גם אם לא בהכרח תוביל ליותר מדליות באולימפיאדת תל אביב קהיר בשנת 2036. אני גם לא בטוח שהתרבות הסינית עדיפה בהרבה על שלנו לאור העיסוק של כל ילד סיני באומנות הטאי צ'י בעת התבגרותו, אולם עדין הייתי מעדיף שילדי ילמדו אומנויות לחימה במסגרת מערכת החינוך הישראלית. אני לא רואה איך ניתן להזיק לילדים בהקניית ערכים של כבוד לזולת, הכרות עם גופם, ולמידת עקרונות חשובים לחיים. כמובן שכל אלה נלמדים גם בשיעורים אחרים בבית ספר, אולם לצערי עוד לא הבחנתי בכך אצל ילדי בכל אופן.

*

לעולם לא נצליח להוכיח שדווקא סיבות מסוימות ולא סט אחר של סיבות הובילו לזכייתה של מקסיקו בזהב האולימפי בכדורגל, למעידתו של שטילוב בגמר הקרקע ולא בתרגיל הקרקע בקרב רב, או לעובדה שמנצ'סטר יונייטד החליפה את ליברפול כאימפריה האנגלית המובילה בכדורגל. כמובן שרוב הסיכויים שהסיבה הברורה לשאלה השלישית היא אלכס פרגוסון, אך לא ברור שזו הסיבה היחידה, הרי כולם טוענים שמכבי תל אביב בכדורסל למשל ישרדו יפה מאוד את לכתו של אחד דיוויד בלאט.

*

כמו בספורט גם בכלכלה, בעוד התוצאות ברורות, הסיבות ברורות הרבה פחות. לאחרונה אני קורא יותר ויותר כתבות על כך שאנו התחלנו את המחצית השנייה של העשור האבוד בכלכלות המפותחות המערביות בעולם. למרות כל הדברים השונים בין ארצות הברית ובין יפן, מסתבר שהמשבר הנוכחי עוקב בצורה עקבית למדי בצעדי המשבר היפני. כאשר משווים את המשבר שעוברות מדינות אירופה, הדמיון בתוצאות מפתיע עוד יותר.

*

אני הייתי מקרב המטומטמים שחשבו שהמשבר הכלכלי שהחל בשנת 2007, הנו משבר יפני לכל דבר ועניין, ולכן גם אהבתי את אגרות החוב הממשלתיות האמריקאיות שנשאו תשואה של 3.5% לעשר שנים, בעוד שכל המומחים הגדולים טענו שמדובר בעיוות חסר סיכוי, ואין ספק בכלל שלאור הצעדים של הפד האמריקאי, האינפלציה תשתולל ואגרות החוב של ממשלת ארצות הברית ייזרקו לפח האשפה של ההיסטוריה. למי שלא מתמצא, אגרות חוב ממשלת ארצות הברית היום נסחרות בתשואות של 1.6%, כלומר כל מי שקנה אותם ב2008 ממש לא מצטער על הקנייה.

*

ההבדל הגדול בין הכותבים על ספורט ובין הכותבים על כלכלה הוא ברמת ההעזה להניח הנחות לגבי הגורמים. בעוד שכמעט כולם יסכימו שיש קשר בין עובדת היותו של אלכס פרגוסון מנג'ר אצל האדומים, ובין הזכיות שלהם באליפויות בעשורים האחרונים, בכלכלה מתעסקים הכותבים והאנליסטים כמעט רק בתוצאות החזויות, ולא בגורמים המשוערים.

לכן קיימים כה מעטים אשר מדברים על המשבר הכלכלי הנוכחי בתוך הקונטקסט של הסיבות. הרבה יותר קל לדון בשאלה הם הבורסות העולמיות יתרסקו, או בשאלה של מהי האנפלציה החזויה, ופחות נח לשאול מה הוא הגורם, מאחר ולעולם לא תמצא הסכמה בנושא.

אולם, כאשר מעזים להניח את הגורמים למשבר הכלכלי היפני, ומשווים אותם לגורמים למשבר בכלכלות המפותחות, ניתן למצוא דמיון גדול מאוד. לדעתי הצנועה והלא מלומדת, המשבר הנוכחי בדיוק כמו המשבר היפני, נבע מעדף יכולת לקחת אשראי. לכן אני מניח שגם התפתחות המשבר תהיה דומה להתפתחות המשבר ביפן, למרות כל הצעדים השונים הננקטים אצל האמריקאים והאירופים. אני מטיל ספק גדול ביכולת של הגורמים הקובעים להשפיע בצורה אמיתית על התוצאות, הם מסוגלים רק להשפיע על איך התוצאות נראות.

 

סופ"ש היסטורי של ספורט מוטורי ישראלי
יומן לונדון - פוסט סיכום: הספורטאים המרגשים ביותר

20 Comments

אריאל גרייזס 12 באוגוסט 2012

אני חושב שהנקודה האחרונה שלך היא המענינת ביותר. אנשים רוצים להאמין שתמיד יש להם יכולת לשנות דברים, להשפיע עליהם. שאם הם רק יבינו את הסיבה למשהו, תהיה להם את היכולת לתקן את זה.
לצערנו, זה ממש לא ככה

גיל שלי 12 באוגוסט 2012

משום מה בספורט הצניעות כבר נחתה על הרוב. כולם מבינים שצריך לעשות הכל נכון, ואז עם מזל נכון, התוצאות מגיעות.
בכלכלה משום מה חושבים שהשליטה בתוצאות הרבה יותר חזקה. אני חושב שהשליטה בתוצאות בכלכלה דומה מאוד לשליטה בתוצאות בספורט

אנונימוס 12 באוגוסט 2012

והסיבה לכך היא גישת הכלכלנים עצמם, שהכריזו על המקצוע שלהם כ"מדע" ומציגים את אבחנותיהם והצעותיהם בפסקנות ונחרצות שמדען אמיתי לרוב נמנע מהן בתוקף

MG 12 באוגוסט 2012

גילי, כמה דברים:
1. לפחות עד לאחר גמר הקרב-רב הקבוצתי בהתעמלות אמנותית, בוא לא נחרוץ עדיין את גורל אפס המדליות של המשלחת הישראלית. לא שני חושב שהנבחרת תשיג מדליה, אבל אני חושב שצריך לתת להן להנות מהספק. לדעתי, העיסוק (בעיקר של הגורמים הרשמיים וגורמי התקשורת הגדולים) בכך עלול לגרום להן (בצדק או לאו) לרגשות קיפוח. למה כולם כבר החליטו שסיימנו עם אפס מדליות לפני הסוף? אולי פתאום כל המרתוניסטים חוץ משלנו יקבלו קלקול קיבה?
2. הבדל גדול בדיון על הגורמים לתוצאות בין כלכלה וספורט הוא הגורמים המעורבים. בכלכלה קיים מתאם חיובי בין מקבלי ההחלטות בתחום לבין מקבלי ההחלטות בתחום המדיני, ולכן הדיונים הינם לגופו של מקבל ההחלטות ולא לגופן של ההחלטות שהתקבלו (או צעדים שנעשו – סנמטיקה). לכן, בניגוד לספורט בו ניתן להגיע להסכמה רחבה על גורמים לתוצאות בכלכה אין סיכוי שזה יקרה, כיוון שאם אני חושב ששר האוצר הוא טוב (אני לא, אבל לצורך הדוגמא), זה עלול להתפרש כאילו אני תומך נניח בהזרמת כסף לחרדים.
3. אני אמנם לא הייתי מקרב המטומטמים שאתה היית, אבל הייתי מקרב מטומטמים אחרים שקנו אג"ח שפתאום ב-2008 נהיו אג"ח זבל תוך חודש בלי סיבה ועשיתי עליהן 60% בחודשיים. אני חושב שווארן באפט אמר שהזמן הנכון לקנות נכס שאתה בטוח בו הוא מתי שכולם בפאניקה והשוק בנפילה.
4. אין ספק שמשק עולמי מבוסס אשראי הוא מסוכן לאין ערוך ממשק עולמי מבוסס נכסים ריאלים (כמו שהיה פעם עם זהב), אך אין להתעלם מכך שהוא גם מאפשר צמיחה הרבה יותר גדולה. אכן ביפן נפגעו מכך קשות, אך בחלק גדול מהמדינות המצפתחות עדיין לא היה חשמל ומים זורמים (שלא לדבר על אינטרנט) אלמלא המשק היה מבוסס אשראי. אני לא חושב שהפתרון הוא לחזור למשק מבוסס נכסים ריאלים. לדעתי משק מבוסס אשראי שווה את הסיכון. הפתרון הוא גרולציה חכמה שלא פוגעת בצמיחה (משהו כמו חלק מהצעדים שפישר עושה בישראל לגבי שוק המשכנתאות – מאפשר לשוק הנדל"ן לצמוח, אך מקטין את הסיכון לפגיעה של הבנקים מחדלות פירעון של הלווים).
5. יהיה נחמד אם יצא לך לכתוב פוסט (שכמובן יפתח דיון ענף) היכן אתה היית מקצץ 14 מיליארד שקל מתקציב 2013 (בהתאם לחוק ה-2.7% ובכפוף לתוספות השכר שהובטחו).
6. כרגיל, אתה כותב מעניין ומאתגר לקוראים – תודה.

גיל שלי 12 באוגוסט 2012

MG – קודם כל אתה היית יותר חכם ממני, האג"חים האלה היו יותר טובים.
אני לא שופט את בועת האשראי, לאשראי יש חלק חשוב בהתפתחות הכלכלית שלנו. הדרך ליציאה מבועת האשראי היא יצירת אפיקי אשראי חדשים במקומות שאין בהם בועות אשראי כמו ברזיל, סין, הודו, אינדונזיה. אז יהיו לצרכנים המקומיים אפשרות לרכוש מוצרים ושירותים של המדינות המפותחות. אני לא מחסידי הזהב, או כל סטאנדרט אחר.
לגבי נקודה 5, אני ממש לא כלכלן, אני לא יודע כמה צריך לקצץ או איפה.
תודה

איציק 12 באוגוסט 2012

אני לא כלכלן ולא מבין בכסף, היתי יכול אולי להתחיל להבין לו היה לי, אבל…
לעצם הדיון, הוא נראה לי פחות או יותר כמו, עדיף להיות עשיר, בריא, חכם ויפה מאשר דלפון, חולה, אהבל ומכוער. אחר-כך, קצת מזל לא יזיק. אבל בזה בעצם לא אמרנו כלום. אני מסכים אם העובדה שיש בעייה לנתח נתונים כלכליים אבל דוקא בגלל זה הממדלים עושים הרבה כסף. יש הרבה מחקרים שנותנים למערכות בינה מלאכותית לשחק בבורסה על-סמך מודלים ויכולות למידה למינהם, ומשווים את הביצועים לילדים שמחשקים בבורסה סתם על פי תחושות (לא מומחים כי אם ילדים). בדרך-כלל הילדים מצליחים יותר, אבל המשכורות של יוצרי הצוכנות נפלאות. עוד דוגמא לכך שאין קשר בין כלכלה למצב האמיתי.
נקודה אחרת שנראת לי מאוד מסוקנת היא ההערה האחרונה של הפניית האשראי לכלכלות כמו סין, הודו, וברזיל. כרגע זה נראה מפתה מאוד אך ברגע שהם יגיעו למצב של בועה והיא תתפוצץ אצל מיליארד וחצי בני אדם, האסון הכלכלי יהיה משהו שאני אפילו מפחד לחשוב עליו, לכן היתי נזהר עם הפניות אשראי כאלו והיתי דורש ריסונים מאוד חזקים לפני שנכנס להרפתקאות כאלו.

MG 12 באוגוסט 2012

איציק, כמה דברים:
1. סין לא כל כך רלוונטית לדיון, כיוון שאיתה פתוחה לתנועות הון באופן מלא.
2. לפי המחקרים שאני קראתי בנושא, לא מדובר על "הסביבה החיה" ופה ההבדל. הדבר הכי חשוב במחשבי העל האלה היא המהירות. היכולת לתפוס את העיוות בלימיט המתמשל שמישהו השאיר. זה לא רלוונטי אם אתה סוחר יותר טוב מהמחשב. אתה לא מסוגל לזהות את העיוות ונצל אותו תוך 2 ננו-שניות מהרגע בו הוא נוצר. לדוגמא, בהסדר של אפריקה, אני (כמו חצי שוק) נסיתי לתפוס לימיט שמישהו השאיר. לא היה לי שום סיכוי. המחשבים תפסו את כל מה שהיה פנוי ב-9:00 ואני לחצתי על הכפתור קצת אחריהם (אפילו מקרון שניה אחרי, זה לא משנה). הם עשו 9% בשניה שנתפח המסחר ואני לאו. האם הם היו טובים יותר ממני. האם בפוטנציה הם היו משיגים תשואה טובה יותר? סביר להניח שלאו, אבל הם מהירים ואני לא (וגם הילדים במחקים לא). לכן, מחשבי העל תמיד ינצחו כל עוד השוק אינו משוכלל לחלוטין. אגב, כמובן שהשימוש בהם מצדיק את עצמו בעיקר בשווקים בעלי נפחי מסחר גדולים.

איציק 12 באוגוסט 2012

אני מניח שאתה צודק בנוגע לסין, וזה מפחיד אותי עוד יותר. המצב ששם תיווצר בועה זה בעייתי. לטפל בכלכלה מתרסקת של 100 מיליון זה קשה (אפילו כלכלות קטנות יותר של ספרד ואפילו יון זה קשה), מה יהיה אם תהיה התרסקות של ציליארד וחצי (לא במצב הנוכחי כי אם כאשר המצב הכלכלי במדינה יתרומם ואז פתאום יקרוס). ואולי אני טועה…

amitpros 12 באוגוסט 2012

היתרון האמיתי של האלגוריתמים המהירים הוא שהם רואים את ספר הפקודות לפני כולם,ולכן מי שהכי מהיר יכול לעשות ארביטראז קל.
בארץ זה קצת שונה.
בכל מקרה מה שקרה ב2008 היה מטורף,ברוקרים קיבלו הודעות בלילה שאין להם יותר מסגרת אשראי,והם חייבים להעיף את הסחורה עד מחר בסוף היום,הדברים האלה גררו זריקת פסיכית של סחורה כמעט בכל העולם.
ראיתי את זה קורה בחי כמה וכמה פעמים.

בכל מקרה לישראל יש איזה 75 מיליארד דולר רזרבות,ככה שאם האוצר היה ממש ממש מתאמץ למצוא דרכים לקצץ,אני משוכנע שהוא היה מוצא,מה עוד שלא ברור איך הגענו למספר 14 מיליארד.

MG 13 באוגוסט 2012

אתה מערבב פה מספר דברים:
1. 75 דולר שייכים לבנק ישראל ואין להם קשר לתקציב המדינה.
2. לגבי ה-14 מיליארד (שהוא בעצם משהו בין 13 ל-15) – על פי חוק קיים גידול בשיעור שנקבע מראש בתקציב המדינה (בשל מדיניות אנטי מחזורית (מצויינת). אם תרצה, אשמח ךהסביר על הרציונל מאחורי מדיניות זו). הגידול בשנת 2013 (אם איני טועה) הוא 2.7% (או 2.9% משהו כזה) והוא בעצם גידול של 16 מיליארד בתקציב. אמהמה, למדינה התחייבויות לגידול של 30 מיליארד מעבר לתקציב 2013 (הסכמי שכר, שיפור תנאי עובדי קבלן וכו'). אי לכך ובהתאם לזאת יש לקצץ 14 מיליארד, קרי התקציב (מעבר לגידול בהתחייבויות) צריך לקטון ב-14 מיליארד ש"ח.

yaron 12 באוגוסט 2012

סין הודו וברזיל לא נזקקות לאשראי, הן בעלות רזרבות אדירות והן אלה שבעצם מעניקות את האשראי…
למי? ארצות הברית ואירופה בראש ובראשונה.

amitpros 13 באוגוסט 2012

אתה מדבר על ה"טייס האוטומטי",על זה אין ויכוח.
רזרבות הדולרים של מדינת ישראל שייכות למדינת ישראל.אם נתניהו ממש יתאמץ,אפשר יהיה למצוא דרך לשחק גם אם הנתון הזה.
מה עוד שמן הסתם בנק ישראל הדפיס כסף כדי לקנות דולרים,מה שהגדיל את כמות השקלים במשק,מה שהביא לשחיקת המשכורות של כולנו,מה שהביא לתוספות וכו וכו וכו.אני בטוח שיש מספיק בורות שאפשר לקצץ,אבל בשביל זה צריך לקרוא את ספר התקציב,ניסיתי פעם אחת,התייאשתי אחרי 120 עמוד.בלתי אפשרי.
מעניין איך השרים אמורים לקרוא את הדבר הזה תוך יומיים ולהבין בדיוק מה הולך שם…

גיל שלי 12 באוגוסט 2012

הכוונה היתה אשראי צרכני בסין ברזיל והודו. זה בדיוק סוג האיזון שאנחנו צריכים.

יניר 13 באוגוסט 2012

אני חושב שלמדינה יש אינטרס גדול יותר בלעודד ספורט עממי וספורט בקרב בני נוער מאשר ספורט הישגי.
אלא אם כן הספורט ההישגי מעודד ילדים לעסוק בסםורט ( כלומר מדליה בג'ודו תעודד ילדים לעסוק בג'ודו),למען האמת לא מטריד אותי אי הזכיה במדליה אלא רק בעצם הפספוס בלהביא עוד ילדים לעסוק בשייט וכו.

אני מאלה שחושבים שמדיניות נבונה עשויה להביא לשינויים בתוצאות,הבעיה היא שהכלכלה מושפעת מגורמים חיצוניים שלא ניתנים לחיזוי כגון מלחמות, אסונות טבע, חוסר יציבות פוליטי וכן הלאה,את אלה לא ניתן לחזות ולא ניתן להכניס למודלים

MG 13 באוגוסט 2012

אתה צודק, אבל כמובן שאפשר להכניס סעיף בתקציב, שכמו שסבי עליו השלום היה אומר הוא "הגרוש הלבן ליום השחור". לפחות תמנע חלק מפריצת מסגרת התקציב (כמובן שיש לקחת בחשבון שזה בא על חשבון דברים אחרים ולפעול לפי ניהול סיכונים וסדרי עדיפויות).

יניר 13 באוגוסט 2012

אני באופן כללי מתקשה עם כל נושא הגרעון המובנה בתקציב. מה הכוונה ? שאנחנו לוקחים אשראי על חשבון ילדינו או שנותנים לחלשים של היום על חשבון החלשים של מחר.
ומה שבאמת מטריף זה שהחברתיים למיניהם שמטיפים להגדלת התקציב ובעקבותיו הגרעון לא טורחים לחשוב סנטימטר קדימה.
יש מעט מאד מדינות עם עודף תקציבי ולא יתכן שכולם יהיו באופן מובנה בגרעון

MG 13 באוגוסט 2012

יניר, זה לא ממש מדויק.
אתה לא לוקח בחשבון החזר חוב והשקעות.
כאשר הדפציט הוא 1.5% (התכנון המקורי), מדובר על קיטון בחוב, כיוון שההחזר גדול מהחוב החדש וכן קיימת השקעה שתניב תשואה גבוה מעלות גיוס החוב, כלומר אתה משפר את המצב שיהיה לילדים.
מובן שבגרעון של 3.5% ובנוסף קיטון בהשקעות לפני צריכה, אתה גם מגדיל את החוב.

יניר 13 באוגוסט 2012

אני לא חושב שאתה צודק,
אם ההחזר השנתי גבוה מהתשלום החודשי על החוב החדש- אין המשמעות היא שהחוב קטן.כל אחד מהחובות מחזירים במשך שנים.
כמו כן השקעה של מדינה לא בהכרח תביא תשואה גבוהה יותר מעלות גיוס החוב, ראה לאן הולך הכסף- בעיקר לבטחון וגם לא מעט לרווחה. אם הרוב היה הולך לחינוך ,חקלאות, תעשיה – זה היה מדויק אבל הרוב לא הולך ליעדים אלו

MG 13 באוגוסט 2012

יניר, זה בדיוק ההבדל בין צריכה להשקעה. קצבאות זקנה הן חד משמעית צריכה ולא השקעה ואין שאיפה לתשואה עליהן. מדובר על העדפה חברתית ולא כלכלית רכבת לאילת היא השקעה שגם תניב תשואה גבוה.
איך לדעתך החוב הצטמצם מתחילת העשור הקודם? הרי כמעט כל השנים שבדרך היו גרעוניות. גיוס חוב הוא לא הכנסה ותשלום חוב הוא לא הוצאה (כך גם חשבונאית וגם בתקציב המדינה) ההוצאה היא הריבית. לכן, גם בתקציב גרעוני יתכן צמצום החוב, כל עוד ההחזר גדול מגיוס חוב חדש+גרעון שוטף.

yaron 13 באוגוסט 2012

נכון, אנשים רוצים לאכול את העוגה ושתישאר שלמה…
חינוך חינם מגיל שלוש עולה כסף. כסף לרופאים ולאחיות ולעובדים הסוציאלים עולה כסף. הפחתה של מס הכנסה ונקודות זיכוי עולות כסף. הוצאות בטחון שלא נגמרות עולות כסף.
במקביל, מיתון עולמי, בלי קשר למצב הספציפי בישראל פוגע (וימשיך לפגוע לצערי) בהכנסות המדינה ממיסים בשל ירידה בייצוא.
בקיצור, המצב לא פשוט והפתרונות לא פשוטים.
הפוסט עוסק בגורמים ותוצאות, וכדאי להדגיש – לא כל הגורמים קשורים בקשר ישיר למדינת ישראל (מדיניות חסרת אחריות של יוון וספרד למשל או מלחמה של צפון קוריאה ויפן) אבל התוצאות משפיעות עלינו באופן מאוד משמעותי.

Comments closed