ליגת שוקי ההון: עמדת ההגנה

כפי שבוודאי קראתם בפוסטים הקודמים שלי, קיימת אצלי ביקורת רבה על מהלכיו של הפד האמריקאי. כמובן שראוי לציין כאן שקטונתי, לא למדתי דקה כלכלה לעומת המומחיות האדירה של האיש, ובוודאי שאינני מומחה כלשהוא למדיניות מוניטרית. עיקר הביקורת שלי מגיעה מניתוח הסיבות אותן נתן ברננקי להרחבה הכמותית הראשונה, בחינה של תוצאות המהלך אל מול הסיבות שגרמו לו לדבריו לנקוט במהלך זה, והציפייה לאינטגריטי מסוים כאשר ממשיכים לנקוט באותה פעולה, למרות שהתוצאות לא תואמות את הציפיות.

כאן הגיע הזמן לתת גם את הצד הנגדי. הטענה העיקרית של הפד האמריקאי היא, שהוא היחיד שנוקט פעולות על מנת להתמודד עם ההידרדרות הכלכלית. ללא האקטיביות של הפד האמריקאי, הטענה היא שהמצב באמריקה היה חמור אף יותר. בהשוואה למצב באירופה, כאשר באירופה לא ננקטו צעדים דומים, מותירה מקום לספק שאכן יש צדק מסוים בדבריו.

*

למעשה הפד האמריקאי מרגיש כי הוא חייב לעשות משהו, גם אם המשהו הזה לא באמת מניב את התוצאות שלהן ציפה. אם בצד אחד של האקטיביות אפשר לשים את פיל ג'קסון המאמן הנודע, כלומר כאשר הקבוצה נמצאית בקושי מסוים בתוך המשחק, פיל ג'קסון יעדיף לתת לקבוצה להתגבר בכוחות עצמה על המשבר ולא ייקח פסק זמן, ברננקי מתנהג כמו המאמן הישראלי הנפוץ המשוכנע ביכולת ההשפעה האינסופית שלו על המתרחש במגרש, ולכן כל הפסד נובע כתוצאה ממהלך טקטי שגוי שננקט במהלך המשחק.

*

בהחלט יש כאן התנגשות בין שתי גישות. לעומת הגישה האירופית בנוגע למשבר, גישת השב ואל תעשה, אולי אפשר למצוא נקודות זכות בגישה של הפד האמריקאי. אך לדעתי לגישה של ג'קסון כמאמן ישנם יתרונות רבים. כולנו חייבים להיות מודעים ליכולת ההשפעה האמיתית שלנו על המתרחש, אל מול הציפיות שלנו להשפעה אינסופית על התוצאות. כאשר אנו נוקטים פעולה מסוימת, ישנם מאות תגובות בלתי צפויות לפעולה בה נקטנו. כמו קבוצות פוטבול המונהגות על ידי כוכב על בעמדת הקווטרבק ופתאום מסתבר שההגנה בקבוצות אלה מתפקדת פחות טוב בנקודות החשובות (ראה הניו אינגלנד פטריוטס מרגע שטום בריידי נהיה כוכב, מיאמי דולפינס בתקופת האל דן מרינו, אינדיאנפוליס של פייטון מאנינג, ואפילו אלווי הגדול לקח אליפויות רק כשהזדקן וככוכבו עומעם במקצת). הרי אף אחד לא באמת מסוגל להוכיח קשר בין א' לב', אך בהחלט ניתן לראות חוקיות מסוימת בתגובה לכוכב על בעמדה.

כך גם פעולות אחרות גוררות תגובות אשר לא ניתן לצפות אותן. כאשר הפד לוקח אחריות, כאשר המאמן נוטל על עצמו את תפקיד המושיע, האחריות מוסרת מכתפי הממשלה במקרה של הפד, ומוסרת מכתפי השחקנים במקרה של המאמן ההיפר אקטיבי. אין בכך תגובה צפויה אולי, אך בהחלט ניתן לראות את ההשלכה של אקטיביות היתר במקום אחד, הגוררת חוסר אחריות אצל גורם אחר. זו הסיבה בעיני, שכל כך חשוב לבדוק את התוצאות הכלליות של כל מהלך.

דוגמה טובה נוספת ניתן לראות בקבוצות המארחות בחיקן את מלך הסלים באותה עונה, כמה מהן לקחו אליפות כאשר מלך הסלים לא ענה לשם מייקל ג'ורדן. לכן אין סיבה לבדוק את הסטטיסטיקה של הקולע בלבד, יש לבדוק את התוצאות בכלל התפקוד של הקבוצה, ובהשלכה את תפקוד הכלכלה העולמית לאור הפעילות של הפד האמריקאי, ולא רק את הבורסה האמריקאית כמבחן הבלעדי לפעולות אלה.

*

בהקשר אחר הייתי רוצה לשתף אתכם באכזבה העמוקה שלי מהקורה בשמאל הישראלי כיום. למעשה אני נותרתי בלי אפשרות בחירה סבירה אחת מתוך המצאי הקיים. גברת שלי יחימוביץ מתעקשת להתייחס לכלכלה כאל מלחמת מעמדות, במקום לנסות להבין שהכלכלה הנה משחק מורכב הרבה יותר. הגישה שלה כאילו צריך להוריד את כוחם של הטייקונים באמצעות הגברת הכח של הוועדים, הנה גישה שטחית, מיושנת, וחסרת כל הבנה לגבי ההשלכה של הפעולה הזאת על החיים של שאר חברי המעמד הבינוני והנמוך.

לאור הגישה הזאת שלי יחימוביץ התנגדה לצעדים שהביא להורדת יוקר המחיה בתחילה, לאור חששה לפיטורי עובדים. הרי הסיבה לפיטורי העובדים לא באמת היתה הגברת התחרות, הסיבה היתה נעוצה במקום אחר לחלוטין. כאשר הגופים המוסדיים השקיעו את כל הכסף המוקצה לאגרות חוב בשוק הישראלי בלבד, נוצרה בועת אשראי גדולה אצל כל טייקון אשר היה מעוניין לגייס אשראי בצורת אג"ח מהגופים המוסדיים. מאחר והרבה כסף חיפש מעט אג"חים באופן יחסי, הטייקונים יכולים היו להתמנף ולקנות ארגונים במעט מאוד הון עצמי, ובהלוואה גדולה מאוד. על מנת להחזיר את ההלוואות האלה הטייקונים נאלצו למשוך דיבידנדים ענקיים כדי לחזיר את התשלום השנתי של הריבית. גברת יחימוביץ לא נלחמה בתופעה הזו, היא העדיפה להתייחס רק לתוצאות.

הגישה השחצנית של גברת יחימוביץ מאלצת אותי לחפש מקומות אחרים לדעותי השמאליות באופן יחסי, אך לצערי אינני מוצא שום מארחת אפשרית לקולי. במקום שמנהיגת מפלגת העבודה תהיה נכונה לקבל דעות של אחרים, היא מעדיפה לדבוק בגישה של מלחממת המעמדות המיושנת, ולחבור למלך הכוחניות בצד השני, מזכ"ל ההסתדרות. כמה חבל.

*

כמו שניסיתי לאמר בפוסט זה, לפעמים לעודף פעלתנות ישנן תוצאות שליליות, וכך גם לאי עשייה בכלל. לכל הרגועים ברחבי הבלוג אני חייב לשתף אתכם בכמה סימנים שהמשחק עדין לא נגמר בבורסות העולמיות. מדד התחבורה של הדאו רושם ירידות חריפות בניגוד למגמה של הדאו הכללי. בדרך כלל בזמנים טובים, הסחורות נשלחות ברחבי העולם באמצעות פד אקס ודומיהם. העובדה שחברות אלה סובלות, לא משדרת שהכל הנקי דורי. בקיצור עד שהגברת השמנה לא שרה, אין סיבה לחשוב שהכל כבר עבר.

כל אחד נהיה פה סמל / ניב שטנדל
להתראות לך, לאס וגאס / דניאל פורת

39 Comments

אריאל גרייזס 24 בספטמבר 2012

אני חולק את התחושה שלך לגבי השמאל הישראלי. כרגע, אני רואה את עצמי שמאלה ממפלגת העבודה – המקום הטבעי לדיעות שלי – בדיוק בגלל הסיבות שאתה מונה

MOBY 24 בספטמבר 2012

מי נמצא שמאלה ממפלגת העבודה? הקומוניסטים קמו ממנוחתם?

MG 24 בספטמבר 2012

שמעת על מרץ וחד"ש?

ניתאי 24 בספטמבר 2012

לא שמעתי על מרץ כבר כמה שנים…

MOBY 25 בספטמבר 2012

להגיד שמרץ זה שמאל כלכלי? אנחנו בבלוג כלכלי לא? וחדש זה קומוניסטים לא?

MG 25 בספטמבר 2012

אידיאולוגית (כלכלית-חברתית) שתיהן שמאלה ממפלגת העבודה.

יניר 24 בספטמבר 2012

1.אי אפשר לצפות מנשיא בשנת בחירות לעשות צעדים משמעותיים. זה לא אומר שהפד בהכרח צריך להשתולל, גם אם המטרה היחידה שלו הוא להרוויח זמן עד לאחר הבחירות
2.פעלתנות יתר מאפיינת הרבה מנהלים ובעיקר צעירים. אני מסכים שלעיתים להמתין זה הדבר הנכון ביותר לעשות.לתהליכים בעיקר כלכליים לוקח זמן להבשיל והאצה שלהם לא בהכרח תפתור את הבעייה.
3.לגבי שלי יחמימוביץ- אם אין ציפיות אין אכזבות. היא פשוט אדם שטחי ומה שהספיק בכדי להיות עיתונאי מתלהם , לא מספיק טוב כדי להיות מנהיג

יוני 24 בספטמבר 2012

מסכים לגמרי עם יניר והקשר בין פעילות יתר ובין מנהלים צעירים. חוויתי על בשרי כמה פעמים. מצד שני, מנהל לא יכול להמתין לנצח. לוקח קצת זמן ללמוד מתי לשחרר ומתי לא.

לגבי השמאל הישראלי, המצב קשה. במיוחד לאחר הדבר המוזר שניהלו יחימוביץ' ושטרסלר, וחוסר היכולת שלה לענות לעניין. יותר חשוב כמה הוא מרוויח מחוסר התמיכה שלה בהוזלת הקטג'. אז למי תצביע? מרץ? חד"ש? יאיר לפיד?

בבחירות הקודמות חולשת השמאל הביאה לקדימה 10 מנדטים לפחות, על בסיס הבדיחה/שקר שלבני תוכל להקים ממשלה. אז מה הפעם?

MG 24 בספטמבר 2012

גיל, יפה מאד כר-גיל.
להלן התובנות שלי (שהקדימו את הבורסות וכבר נמצאות בירידה):
1. יש פיתרון ביניים בין גישת פיל ג'קסון לגישה הישראלית – גישת מיקי דורסמן. הוא היה לוקח פסק זמן, אבל לא אומר בו כלום ונותן לשחקנים להתבשל במיץ של עצמם וכן רצה לשבור את המומנטום של היריבה. זה היה שווה לו 3 אליפויות ב-3 שנים (2 מתוכן בליגת המשנה).
2. האמת שהמהלכים מנוגדים לגישות הרווחות. הגישה האמריקאית בגדול מדברת על כך שהשוק יעשה את שלו בעוד שהגישה הגרמנית מדברת על התערבות ממשלה (גישת המאמץ אל מול גישת המזל). היהפוך ברננקי עורו ומרקל חברבורותיה?
3. אני חושב שהדיון על יחימוביץ' הוא קצת אובר ישראלי בגישתו. אנחנו חיים במשטר פרלנמטרי. בהנחה שהיא לא תהיה ראש ממשלה, ההצבעה היא עבור מפלגה יותר מאשר כל דבר אחר. יש רשימה שלמה. לא מדובר על מפלגה בה כל חברי הכנסת הינם עושי דברו של היו"ר.
חוץ מזה שיש לה את התכונה החשובה ביותר לראש ממשלה – יהא לא ביבי :)
4. יוני – לא שהצבעתי לה, אבל אני חושב שפרס היה צריך לתת ללבני את ההזדמנות להקים ממשלה, בתור ראש המפלגה הגדולה בישראל. אז נכון שהוא צריך לבחור את מי שלדעתו יש לו את הסיכוי הגדול ביותר להרכיב ממשלה, אבל לראשונה נבחר מי שאינו יו"ר המפלגה הגדולה ביותר וזהו תקדים מסוכן לדמוקרטיה, בלי קשר בכלל לאופי האנשים הנבחרים.
5. אני חושב שחלק גדול יותר מהציבור הבין שלא יהיה שלום/הסדר ב-1,500 שנים הקרובות, ולכן חלק גדול יותר מהציבור היהודי-חילוני יצביעו לפי החלוקה האמיתית של שמאל/ימין כמו במושבי בית הנחברים ברפובליקה בצרפת, הווה אומר לפי השקפת עולם כלכלית-חברתית.
6. אם במהלך שנה פגעתי במישהו – אני מתנצל. לא היתה לי כל כוונה כזו. גמר חתימה טובה.

יוני 24 בספטמבר 2012

מתן, (סלח לי שאני לא קורא לך בשם של רכב)

אם פרס צריך למנות מי שיש לו מירב הסיכויים, הוא ימעל בתפקידו אם ימנה את לבני. זה בהנחה שאכן לביבי היה סיכוי רב יותר. אחרת, שנה את החוק.

אבל בנימה רחבה יותר, במי אמורים לבחור מצביעי השמאל המסורתיים? או מצביעי שמאל חברתי, שחוששים ששמאל מדיני יעשה דברים בעייתיים מאוד מבחינה מדינית. הרי מה הבעיה להחיות את המו"מ עם הפלסטינים? מי שרוצה, ויש לו רוב בכנסת, לא יראה את המציאות. ככה היה בחלק מהניינטיז.

MG 24 בספטמבר 2012

יוני, תגובתי:
1. הצחקת אותי :) אני לא קורא לעצמי מתן, כיוון שיש מגיב נוסף בשם מתן באתר. אתה כמובן יותר ממוזן לקרוא לי בשמי.
2. שמע, החוק טוב ונכון, אבל הבחירה הספציפית הזו היא פתח לבעיות בעתיד. הרי למה החוק הוא כך? בכדי שלא וייצר מצב שיש מפלגה אחת עם 50 מנדטים בצד אחד של המפה הפוליטית ו-10 מפלגות של 7 מנדטים בצד השני, כך שלמפלגה הגדולה אין סיכוי להרכיב קואליציה בת-קיימא. לעניות דעתי, בחריג הזה יש להשתמש במשורה ובמצבי קיצון בלבד, כיוון שנזק הפוטנציאלי עולה על התועלת. אם לבני היתה נכשלת בהצבת ברק משמאלה ונתניהו מימינה, אזי שהיה צריך להודות לה ולהעביר את מלאכת הרכבת הקואליציה לנתניהו.
3. מצבעי השמאל (והמרכז והימין) אמורים להצביע לכל מפלגה שפועלת עבור האינטרסים של מדינת ישראל וכלל אזרחיה (ככל שניתן). רוצה לומר, לא למפלגות סקטוריאליות. פוליטיקה היא תורת האפשר. בהסתכלות של מה אפשר כרע ומשיקולי עלות-תועלת, כנראה שמפלגת העבודה היא הרע במיעוטו, אבל אם תשאל אותי את השאלה הזו שבוע לפני הבחירות, אתן לך תשובה מנומקת ושלמה בהרבה.
4. השמאל לא יכול לעשות דבר מבחינה מדינית. מקסימום לחתום הסכמים ללא שום משמעות. זולת שלום עם ירדן לשמאל אין הישג מדיני משמעותי.

יריב 24 בספטמבר 2012

מתן, אני חייב לומר לך, עם כל הסלידה שלי מביבי, שפרס עשה את המהלך הסביר היחיד. הכלל אומר שהוא צריך לפנות לחבר הכנסת בעל הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה, וכלל האצבע אומר שהוא פונה לזה שעליו המליצו הכי הרבה ראשי סיעות (הכי הרבה, לפי גדלי הסיעות כמובן). בשני המדדים האלו ביבי הוביל.

חשוב במיוחד לפלורליזם המפלגתי שכלל האצבע אכן יהיה הכלל הנ"ל ולא "המפלגה הגדולה ביותר". זה מה שמאפשר לך להצביע למפלגה קטנה יחסית בלי שיקולים שידחקו אותך על המפלגות המרכזיות, מה שהיה מנטרל את המרכיב החיובי ביותר בשיטה הופליטית בישראל – ריבוי אפשרויות.

MG 24 בספטמבר 2012

ראה סעיף 2 בתגובתי ליוני.
אני חייב להגדיש דבר אחד פע נוספת – ביבי לא רלוונטי לדעתי בנושא. אם המצב היה הפוך הייתי חושב בדיוק אותו הדבר.

יריב 24 בספטמבר 2012

ראיתי את תגובתך, וכלל לא ברור לי מה הבעיה במצב שתיארת. אם יש 10 מפלגות של 7 ח"כים כל אחת, ואם כולן מעדיפות לשבת בקואליציה יחד ולא עם המפלגה של 50 מנדטים, מה הבעיה? שים לב שמאחר והנוהג הוא "בחר בזה שראשי סיעות מטעם הכי הרבה ח"כים המליצו עליו". כאמור, אם היית באמת פונה באופן אוטומטי לסיעה הגדולה ביותר היית מספק תמריץ חזק למצביעים להצביע "אסטרטגית", וחבל (לפחות לדעתי, אני חושב שכדאי שאנשים יצביעו קרוב ככל האפשר לעמדות שלהם).

MG 25 בספטמבר 2012

יריב, אתה כותב שכתבתי משהו בדיוק הפוך ממה שנכתב!
אני אומר שהחוק נועד למצב כזה, בו המפלגו של ה-7 צריכות להרכיב קואליציה, כי רק הן מסוגלות ולא למצב שהיה פה בבחירות האחרונות.

MOBY 25 בספטמבר 2012

טוב זה כבר מגוחך.
שלי זה בחירה פרלמנטרית וליכוד זו בחירה אישית של בנימין. הנבחרת של הליכוד היתה הרבה יותר חדה טובה וערכית מהחבורה הנתבעת של קדימה או הנבחרת המתפרקת של העבודה.
גם כלכלית הממשלה הזו נכנסה ביותר בעלי ממון וקשרי הון שלטון מאשר רבות ממשלות העבר.
לא מספיק היום להיות בעל פנקס או חבר של… כדי שלא יגעו בהכנסות שונות שלך.

MG 25 בספטמבר 2012

מובי, אם אתה מדבר על התגובה שלי, אז או שלא הבנת או שאתה בוחר לא להבין כדי לעורר דיון.
אם לשלי היו סיכויים סבירים להיבחר לראשות הממשלה, אזי שבחירה במפלגת העבודה היתה קודם כל בחירה בה. משום שאין הדבר כך ואין לה סיכוי סביר להיבחר לראשות הממשלה, הבחירה היא קודם כל במפלגה.
שמע, אני די עקבי בתגובותי. להבא אם מצאת חוזר עקביות כמו זה שאתה מתאר בו, חפש את נימוקו ההגיוני – סביר להניח שתמצא (גם אם אתה לא מסכים איתו).

MOBY 25 בספטמבר 2012

MG
אני לא מכיר מתמודד או התמודדות שלפני ה"משחק" טוען באתי לקחת מקום שני.
בתור אוהד חיפה סל כל משחק מול הצהבהבים, הוא "הפעם אנחנו מנצחים".
אז להגיד שאין לה סיכוי מהתחלה זה הרדמה של "השוק".
העבודה יכולה להפוך לרשימה המובילה, היא צריכה נבחרת טובה.
אני אהבתי את הסערים והשבחונים, ואני חושב שמשרד איכות הסביבה מזמן לא נוהל כל כך טוב, ועם כל כך הרבה עשיה. גם לבנת מפתחת את מה שהיא רואה לנכון ותוכנית אתנה המתוקצבת יפה וטובה.
יש מקום לשיפור
אז אני לא בוחר ביבי למרות שאני כרגע מצביע ליכוד.
פעם הצבעתי שמאלה מהליכוד. הליכוד התמרכז (לדעתי, הוא יותר שמאל) ברגע שיהיו יותר חוטובליות שם אני אלך משם.
גלאון (להבדיל מגילון) אינה שמאל כלכלי.
חוץ מזה היום מגדלים יותר (עגבניות, פלפלים, ומלפפונים) בבתי רשת החממות הולכות ונעלמות.

MG 25 בספטמבר 2012

נסכים לא להסכים על סיכוייה.
פלפלים ומלפפונים יותר. עגבניות פלחות.
תלוי בחבל הארץ.

אסף 24 בספטמבר 2012

זו בדיוק הבעיה בישראל – ריבוי אפשרויות. אין בזה שום דבר חיובי. אם אמריקה הגדולה יכולה עם שתי מפלגות – למה בישראל צריכים 20? כן כדי להפריע למשול.

יריב 24 בספטמבר 2012

כי מה שאמריקה יכולה לעשות עם שתי מפלגות הוא צמצום אפשרויות הבחירה, הגדלת הניכור מהמערכת הפוליטית וריקונה מתוכן. היא עושה את זה בהצלחה רבה, כמובן.

באופן כללי, די ברור מה התוצאה של שתי מפלגות – שתיהן עושות ככל יכולתן להיצמד לאיזה קו דמיוני "המרכז". כמו כן, זה בונה פוליטיקה לעומתית עוד יותר מאצלנו, בה גורמים במערכת השלטון מצד האופוזיציה מחבלים אקטיבית בפעילות הממשל, כי הם החלופה היחידה.

אבי ש 24 בספטמבר 2012

ההתנגדות של יחימוביץ' היתה להורדת יוקר המחיה באמצעות פתיחה של השוק לייבוא. היא דווקא תמכה בהגדלת הפיקוח על המכירים. יש הרבה הגיון כלכלי בהגנה על התעשיה המקומית.

יחימוביץ' חושבת שכלכלה זו מלחמת מעמדות? הלוואי. הייתי מצביע עבורה.

גיל שלי 24 בספטמבר 2012

הגנה על התעשייה המקומית? איך זה נוגע למחירי הסלולר לדוגמה? כאשר התעשייה המקומית נפגעת מתחרות לא הוגנת רק אז צריך לשמור עליה. בכל המקרים האחרים, שמירה על האינטרס של אחד, יפגע בכל האחרים קרי אנחנו הצרכנים

MG 24 בספטמבר 2012

גיל, מונופול או דואופול או כל אוליגופול יכולים להיווצר גם בשוק תחרותי (וגם כך אין כזה דבר שוק תחרותי ומשוכלל לחלוטין). במקרים כאלה, אין כל רע בהגנה על אינטרס הצרכנים.

גיל שלי 24 בספטמבר 2012

בכל מצב אין כל רע בהגנה על האינטרס שלנו הצרכנים. לדעתי אינטרס זה צריך להיות בראש הרשימה תמיד

אבי ש 24 בספטמבר 2012

ספציפית, לא זכור לי שיחימוביץ' התנגדה לתחרות בסלולר. אבל יחימוביץ' היא יחסית עקבית בקו שהיא מובילה של הגנה על התעשיה המקומית, גם אם זה על חשבון הצרכן. ויש בזה הגיון מבחינה כלכלית. המדינות שעוברות את המשבר, הן מדינות שהגנו על התעשיה המקומית מתחרות.

גיל שלי 24 בספטמבר 2012

נשאר חלוקים בדעותינו בענין ההגנה על התעשייה. לדעתי רצוי לתמוך בתעשייה אך לא להגן עליה מפני תחרות. שלי מאוד עקבית. היא פשוט יודעת הכל ולא משנה את דעותיה

yaron 24 בספטמבר 2012

אני רוצה לתת דוגמא למורכבות של הנושא ולשטחיות (או פופוליזם) של יחימוביץ'.
לפני שבועיים הודיעה סלקום על פיטורי 200 עובדים בעקבות הגברת התחרות.
יחימוביץ' כהרגלה קפצה על העגלה והחלה לירות לכל הכיוונים. מצד אחד על סלקום שלאחר שנים של רווחיות מפטרת את אותם עובדים, ומצד שני על הממשלה שמקדשת את התחרותיות על חשבון הפועלים.
בהחלט שתי נקודות חשובות, אבל יחימוביץ' שכחה (או שהתעלמה) משתי נקודות לא פחות חשובות – 1.החברות החדשות שכרו הרבה יותר מ-200 עובדים חדשים.
2. החסכון הכספי לצרכנים יופנה ברובו לטובת הכלכלה והמשק הישראלים.
אני חושב שעל דבר אחד שגיל כתב כולנו יכולים להסכים – כלכלה היא לא מדע מדוייק. ישנם נושאים מורכבים עם מס פתרונות אפשריים ומספר תוצאות אפשריות, חלקן צפויות ןחלקן לא.

MG 24 בספטמבר 2012

כלכלה היא לא מדע מדוייק, אך יש לה הגדרה מדוייקת: "כלכלה היא היכולת לדעת מחר, למה מה שצפינו אתמול, לא התממש היום".

יריב 24 בספטמבר 2012

אני לא מכיר את הדיון המדובר, אבל פתיחת שווקים חקלאיים לייבוא בהחלט נופלת תחת "תחרות לא הוגנת". התחרות מגיעה בעיקר מהחקלאות האירופית, שהיא חקלאות מסובסדת ביותר. למשל, אם אינני טועה, רפתנים אירופיים מסובסדים בעשרה יורו-סנט לליטר שהם מוכרים, זה בערך רבע ממחיר החלב הגולמי בישראל. (זה, כמובן, רלוונטי לנושא הקוטג').

MG 24 בספטמבר 2012

יריב, בתור חקלאי מנוסה בעוונותי, זה נושא מאד רגיש ומאד תלוי בנסיבות ובתת הענף.
אתה צודק לגבי חלב, אבל למה שחממות של 200 דונם אננס יתפסו מדינה שלמה בביצים? לזה אין הצדקה!
יש דבר נוסף שחשוב מאד לזכור שמדברים על חקלאות (ובעיקר במדינת ישראל) – היא כדאית גם שהיא הפסדית, כיוון שהיא הבסיס לקיום אוטרקיזם במצב של מלחמה כוללת/חרם/וכיו"ב, ולכן לעיתים, גם אם פתיחת השוק ליבוא מסייעת למשק, יש להיזהר מאד בנזק שיגרם לחקלאות המקומית.

yaron 24 בספטמבר 2012

מסכים עם כל מילה. חקלאות זה לא סלולר.

יריב 24 בספטמבר 2012

חממות הן לא כוס התה שלי, אבל במקרה הזה הן תופסות אותך לכל היותר באננסים… הסיבה שחממות הן לא כוס התה שלי הוא שאני מרגיש שחלק מהערכים המוספים של החקלאות (הנופי/תיירותי. אולי אני רק מדמיין, אבל דומני שזה אכן קיים) הן לא מספקות. למעשה, תרומתן בתחום זה שלילית. חוץ מזה, זה תחום עתיר עבודה, אז הוא לא ממש מתאים למדינה מפותחת, לכן גם התלות הגדולה במיוחד שלהם בעובדים זרים.

MG 25 בספטמבר 2012

יריב, תלוי בגידול.
מרבית העגבניות מגודלות בחממות.

תומר שור 24 בספטמבר 2012

לגבי מעורבות הפד ישנם כלכלנים מאוד בכירים (כולל ריצ'רד קו בכלכליסט) הטוענים שבמצב הנוכחי והלקח מהמשבר היפני של שנות ה 90 זה בדיוק מה שצריך לעשות – היות והשוק עצמו לא יכול …
לגבי מפלגה – לא שאני מזלזל בשלי כמוך (עשה לעצמך טובה כנס לפייסבוק שלה או לכל מקום שהיא כותבת ולא דרך סינון של עיתונאים ותראה שהיא הרבה יותר עמוקה מכפי שתיארת)אבל מרצ הנה הרבה יותר מסתם מפלגה – היא בהחלט חלופה מעולה לאנשים בעלי דעות סוציאל-דמוקרטיות.

והתייחסות חשובה ואחרונה – הבעיה בכל רעיון התחרותיות הנו שלא זו בלבד שהשווקים הוכיחו במשבר האחרון שצריך לרסנם אלא (וזאת טענה מאוד נכונה של שלי) שבארץ בגלל שישנם 10 משפחות במקרה הטוב – אז אין מדובר כלל בהפרטה ותחרות אלא בהעברת השליטה במדינה (עוד יותר) לידי אותן משפחות.
במצב בעייתי זה שלי טוענת שחובתנו להגן על העובדים..

אגב, גם אני לא שמעתי אף פעם אותה מתנגדת לתחרות

גיל שלי 24 בספטמבר 2012

ריצארד קו טוען משהו אחר. הטענה דלו היא שמאחר ומדובר במשבר מסוג שונה רק תמרוץ ממשלתי יעזור ולא מוניטרי. אני מקבל גם עגכונים מהפייסבור של שלי והרושם שלי לצערי לא השתנה. דרך אגב אני בהחלו בעד רגולציה חזקה שתסדיר את התחרות. אני נגד העמדה האוטומטית שמזהה ועדים עם טובת העובדים בכללותם. כשתכיר את דרך הפעולה של ההסתדרות תבין שהם דואגים לפלח קטן מאוד של העובדים בישראל על חשבון כל השאר.

T.oh 25 בספטמבר 2012

תנסה את חד״ש.
גם מעורבת (חנין) וגם במעורבות.

תומר שור 25 בספטמבר 2012

מצ"ב מאמר מאלף על האופן בו הימין מפרק את הכלכלה הישראלית מול המודל הנורבגי בדיוק בנושא הרלוונטי הגז
http://idanlandau.com/2012/09/24/how-israeli-gas-was-swallowed-up/
אגב, שם אפשר לראות מי באמת דואג לציבור – ועד כמה הדאגה כנה ושמייד מתחת לאידיאולוגיה הרשמית של חופש השוק עומדים אינטרסים פשוטים של פוליטיקאים המקבלים שוחד באופן ישיר או עקיף.

איל רדושקוביץ 28 בספטמבר 2012

גיל, שלי יחימוביץ' העבירה ביקורת במשך שנים על עסקאות הרכישה הממונפות של בעלי ההון. בטח ובטח על משיכת הדיבידנדים על מנת לכסות את הסיכון הגבוה שהם נקטו.

אני מצר על אכזבתך אך אני סבור כי איננה במקומה.

איל

Comments closed