ליגת שוקי ההון: מערבולת

אחד הדברים המשותפים למאמנים, שחקנים, מנהלים, משקיעים, הוא איבוד השליטה על תהליכי קבלת ההחלטות. תופעה זו פוקדת בעיקר אנשים שהצליחו בעבר, עברו משברים קטנים שנפתרו בצורה מקרית, ולפתע נתקלים ברצף של משברים גדולים. בסופו של יום מגיעה הנקודה בה המשבר מאיים להטביע את החלום.

הדוגמה הבולטת שעולה בעיני ברגעים אלה היא רקס ריאן מאמן הניו יורק ג'טס. כאשר מונה ראיין כמאמן הראשי של הג'טס, הוא חווה הצלחות מידיות כמאמן. הקונספט שלו של משחק הגנה אגרסיבי בהשפעת אביו האגדי באדי ראיין, בצירוף משחק התקפה שמרני המבוסס על משחק ריצה, וקווטרבק צעיר אשר עושה טעויות, מנהל משחק, ובעיקר לא מפסיד את המשחקים בפליאוף בכוחות עצמו, הגבירו אצל רקס את האמונה ביכולתו כמאמן.

בעונה שעברה הניו יורק ג'טס חוו כשלון חד. הג'טס לא עלו לפליאוף, למרות הציפיות הגבוהות שרקס יצר אצל העיתונות הניו יורקית, ושאר עולם הפוטבול. לעונה הכושלת הקודמת קדמו הצלות יחסיות, אך חוסר הצלחה להגיע לסופרבול. כאשר רקס ריאן התייצב אל מול הכשלון בעונה הקודמת הוא בחר לשמור על הקונספציה, ולחפש לעשות שינויים אשר יחזירו את הסיכויים לקבוצה. רקס ריאן הביא מתאם התקפה חדש ספראנו, מתאם התקפה שהמציא את הווילד קאט (מהלך ריצה שמבוצע במסירה ישירה מהסנטר בניגוד למקובל), והביא את טיבו כמחליף אפשרי לסאנצ'ז, וכשחקן למצבים מיוחדים.

הבעיה היחידה היא שהקונספציה של ריאן מבוססת קודם לכל על ההנחה שמשחק ההגנה יהיה עילאי כפי שהיה בשנים הקודמות. ריאן לא שם לב שההגנה החלה מזדקנת ולתפקד פחות טוב כבר בעונה שעברה. העונה כאשר דארל ריוויס נפצע, וגם שחקני הגנה בולטים אחרים ירדו ביכולתם, רקס ראיין חווה עונה איומה. זוהי תופעת המערבולת. כאשר האדם טובע במערבולת, תנועות חזקות יטביעו אותו עוד יותר. הדרך לצאת מהמערבולת היא דווקא להפסיק את התנועות ולצוף או לצלול עמוק בתוכה. כלומר, כדי לצאת מרצף של כשלונות עדיפה הדרך של שינוי מדרגה ראשונה, מאשר נסיונות של שינוי מדרגה שנייה. צריך להחליף את הדיסקט, אחרת כל תנועה מיותר וחזקה תגרום לנזק חזק עוד יותר.

*

תופעה זו מוכרת אצל אנשי ההשקעות גם כן. הנטייה הטבעית שלנו כמשקיעים. להחזיר את ההפסד במקום בו הפסדנו, היא אינסטינקטיבית. אחת התופעות הנפוצות ביותר נלמדת באופן ציורי מהמקרה הבא, המוכר לכולם: כאשר קניתי דולר בארבעה שקלים, הנטייה למכור אותו פוחתת ככל שהמחיר נמוך מארבעה. כמובן שבהתנהגות זו אין כל הגיון. ארבעה שקלים הינו מחיר רנדומלי אשר אין לו שום משמעות. אך עדיין המשקיע מייחס משמעות יתרה לעובדה, שהפעיל את שיקול דעתו והחליט לקנות במחיר ארבעה שקלים.

בדרך כלל מרגע שהמחיר פוחת משמעותית, ההשפעה של הטעות דומה להשפעה של מערבולת בים על שחיין. הדרך הנכונה להתמודד עם הפסד משמעותי היא כמו ההתנהגות הנכונה של שחיין במערבולת, וכמו של מתאגרף אשר מוצא עצמו נתון במתקפה בלתי פוסקת של אגרופים. הספורטאים לומדים ויודעים יודע שבמצב זה, הדרך הנכונה היא לא ללכת קדימה ולנסות להתנגד בכוח גדול יותר, וגם לא לסגת לאחור, שכן במצב זה ההתגוננות קשה יותר. הדרך הנכונה היא לסטות הצידה.

כך צריך לנהוג גם משקיע אשר נקלע למצב של הפסדים. הסטייה הצידה, כוונתה לשבת מחוץ לשוק ללא פוזיציה ולבדוק מחדש את כל ההנחות המנחות את המשקיע בהשקעותיו. ההתנהגות השכיחה, לעומת זאת, הינה אינסטינקטיבית. מאחר שבנוסף לפגיעה בכיס, קיימת פגיעה נוספת משמעותית יותר, הפגיעה באגו, המשקיע מוצא את עצמו בפוזיציה שהוא מרגיש מחוייב להוכיח שמדובר בתנועה זמנית אשר הולכת נגדו, ולא בבעיה בהנחות המוצא. במצב זה המשקיע נגרר אחר השוק על מנת להחזיר את ההפסד, וכך הוא מגביר את הסיכונים אותם הוא לוקח דווקא בזמן של לחץ. כל אומן לחימה יודע כי הזמן לקחת סיכונים הוא דווקא כאשר הוא מרגיש טוב ולא כאשר הלחץ גובר. זה היתרון הגדול של תגובה גמישה על פני היצמדות לקונספציות.

הדרך הבטוחה ביותר להחריף את ההפסדים, היא לנסות לכפר עליהם. הלך המחשבה הנכון של המשקיע צריך להיות נתון למצב הנוכחי והתפתחותו ולא לכיצד חשב בעבר. ככל שההפסדים משפיעים יותר על המשקיע כך גוברת נטייתו להיצמד להנחות שהביאו למצב של ההפסד, במקום בחינה שקולה של המציאות והתפתחותה.

הטעויות המתוארות למעלה אינן טעויות תיאורטיות. יתרה מכך, גם מודעות לכל הטעויות המתוארות למעלה לא מבטלת לכשעצמה את הסיכוי לטעות בהן. זהו חוזקו של האינסטינקט. במצבי לחץ הוא גובר על החשיבה השקולה.

*

נדמה לי שתופעת המערבולת מאפיינת גם את תגובת האיחוד האירופי למשבר הנוכחי. יש המשך מעשים חזקים יותר ויותר, אך באותו כיוון. נדמה לי שאנו רואים את האיחוד האירופי טובע מול עיננו.

מסי בשיאו
יומן אליפות של הניינרס (6). מפגשים עם הדאון השלישי (אלכס סמית' מתפרק)

9 Comments

עומרי 14 באוקטובר 2012

קל יותר להתמודד עם הפסדים על הניר כשמראש מנסים למצוא השקעות עם מה שקרוי MARGIN OF SAFETY מספק.
למשל תזרים חופשי אדיר על פני כמה שנים שגם חוזר ברובו למשקיעים או חפיר כלכלי חזק מאוד – לעצום עיניים ל-5 שניות ולהיזכר שאנשים יצרכו קוקה קולה גם עוד 10 שנים מהיום.

למשל כמו שהלייקרס עשו בתקופת שאק בעיתות משבר.

גיל שלי 14 באוקטובר 2012

זה גם מתאים למערבולת, לתת לה להציף אותך למעלה

אדם בן דוד 14 באוקטובר 2012

בפסיכולוגיה זה נקרא "אסכילציה במחויבות"- למשל, המשבר בכור- הבנקים לא שקלו כל הלוואה בפני עצמה, אלא התייחסו גם להשקעות הקודמות שלהם- וכך הגיעו לבהלוואות ענק שאיימו למוטט כליל את הכלכלה הישראלית בשנות השמונים.
דוגמא פופלארית יותר היא אדם שיוצא לטיול בעיר זרה ורוצה לשבת לאכול צהריים. את המסעדה הראשונה הוא פוסל כי היא קצת רועשת, את השניה כי למלצר היה חיוך מוזר וכך הלאה..המסעדה העשירית פחות אטרקטיבית מהראשונה, ולכן אותו תייר לא ירשה לעצמו לשבת בה (מתוך מחשבה "בראשונה לא ישבתי, אז פה אדרבא ואדרבא") וכך הוא מוצא עצמו רעב ועייף בשעת ארוחת הערב. לגיטימי לגמרי לא להיכנס למסעדה הראשונה. הבעיה היא שבשעה שהוא ניצב עייף ורעב מול המסעדה העשירית- המסעדות שעבר אינן רלוונטיות. הוא צריך לשקול את הכניסה למסעדה רק מול המצב הנתון

הדבר נובע מכך שאנו מונעים מהרגש ולא מהשכל. גם בהחלטות עיסקיות. גם בהחלטות ספורטיביות.

למשל- העובדה כי בעבר הכדורגלן י' היה עמוד האש שלפני המחנה אינה אמורה להוות שיקול בעת ההחלטה על ההרכב- השיקולים הרלוונטים הם ההווה והעתיד.

או כמו שאמר רייב שלמה שרף וואט ווז ווז ווז (נאמר כתשובה לשאלה איך זה לשחק נגד נבחרת גרמניה).

איציק 14 באוקטובר 2012

אדם,
הדוגמא של המסעדות מאוד לא עושה שכל. זה במקרה הטוב קרוב מסדר ראשון. במצב נורמאלי המסעדות לא יהיו מאוד רחוקות אחת מהשניה. בא נבדוק שני מצבי קיצון:
1. כל המסעדות סביב כיכר אחת. במקרה זה כמובן תוכל לקחת בחשבון את כל העבר, כולל המסעדה הראשונה. תעבור על כל המסעדות בכיכר ותיבחר את הטובה בעיניך.
2. המסעדות נמצאות על מסלול כך שכול שאתה מתקדם אתה מתרחק מהמסעדות הקודמות. במקרה זה יש מקדם שיכחה ולא מודל אי-תלות כמו שאתה תארת, כל מסעדה בניפרד. אתה משווה את המסעדה האחרונה עם מספר מסעדות קודמות (לפעמים אחת אך יתכן שתים ושלוש). זה כמובן תלוי במרחק בין המסעדות, מידת הרעב, העייפות ואיכות המסעדות הקודמות. בהחלט יתכן ותחליט לחזור שתי מסעדות אחורה כדי לקבל משהו טוב יותר.
כך נוהגים במערכות החלטה אם הסתברותיות, אם דטרמיניסטיות, ואם כבני אדם. זהו פתרון אופטימאלי יותר.
אני לא בטוח אך גם במערכות כלכליות עד כמה שאני מבין, יש משמעות לעבר, ולנתח לפחות את העבר הקרוב יכול להיות בעל משמעות. כמובן להסתכל מה היה לי לפני שנה הוא משחקי אגו, אבל בדיקה של התנהגות השבוע האחרון יכול להיות משמעותי.

MG 15 באוקטובר 2012

גיל, מצויין (וגם התגובות מעניינות).
אתה נוגע בסעיף הראשון של הפרק הראשון של הספרות בנודע למימון התנהגותי.
כמובן שבכל רגע משקיע צריך לבחון מהו התיק המתאים ביותר לפונקציית הסיכון שלו (כלומר כמה שונות הוא מוכן לספוג עבור תוחלת כמה שיותר גבוהה) ולהשקיע לפיו (בהתחשב גם בשיקולי מס) ללא קשר לתשואה אותם השיאו השקעותיו עד כה (כמובן בהתחשב במקדמי סחירות וכו').
דבר נוסף, היא המדיניות האנטי מחזורית של ממשלת ישראל (שסטייה ממנה נמנעה זמנית, הואיל והולכים לבחירות). גידול קבוע בהוצאה בעצם בא לחסוך שיש עודפים ולהניע את המשק שיש חוסרים. כרגע באירופה המצב הפוך. שהיו עודפים הם בוזבזו ועכשיו שחסר הם דורשים לקצץ. אנחנו רק יכולים להגיד תודה לממשלות שרון-אולמרט-נתניהו על מדיניות ה-1.7/1.9/2.3 (בהתאם לשנה הרלוונטית).
*שלא יובן אחרת – אני לאו דווקא מגבה את המדיניות הכלכלית של הממשלות הללו, אלא את השיטה האנטי מחזורית בלבד.

בקיצור, המטפורה שלך עם המערבולת במקומה.

yaron 15 באוקטובר 2012

אחרי אתמול, נראה לי שהניינרס יותר עדכניים לתאוריה שלך מהג'טס.
בבמקום להבין שיש להם בעיה בק"ב הם החליטו שהיתה חסרה להם רק מסירה אחת טובה בשביל להגיע לסופרבול.
הם בחרו ללכת על תנועות חזקות בתוך המערבולת (רסיברים) במקום על אסטרטגית יציאה חכמה מהמערבולת.
סוחר טוב מתנהג בדיוק באותה צורה לאחר שלושה טריידים כושלים או שלושה טריידים מוצלחים (איליי) סוחר רע עסוק בטרייד הקודם במקום להתרכז בטרייד הנוכחי.

S&M 15 באוקטובר 2012

לא הבנתי את הרעיון של "לזוז הצידה".

הסיטואציה היא שאני מושקע לא טוב. לפני שאני חושב על הקונספציה, צריך לקבל החלטה על הפוזיציה. במילים אחרות, למכור או להחזיק.

מה הנכון במקרה כמו שתיארת (מערבולת)?

אור 21 באוקטובר 2012

הדרך הנכונה היא לבנות מראש את הפוזיציה עם התייחסות למקרה כשל. קוראים לזה סטופ לוס. מי שעוסק במסחר אוטומטי מכיר את הפקודה.

אתה בעצם צריך לקבוע לעצמך- מראש- נקודה בה אתה נפטר מהעסקה ומסמן אותה ככושלת. למה ואיך אתה קובע זו תורה שלמה, אבל בשיטה הזו, האגו (וגם החשבון) חוטף מכה קלה קלה יותר, כי לא יצאת טמבל, אלא התכוננת גם לתסריט הזה.

פיני 19 באוקטובר 2012

שוב אכתוב את שכתב טאלב: "במקום להתעסק בחיזויים תתעסקו במוכנות"

Comments closed