ליגת שוקי ההון: מציאות מול פנטזיה

לא רק מוטיבציה חשובה, צריך גם שיטות חדשות

אנו מכירים את המאמנים שחושבים שלכל הפסד יש הסבר אחד, הקבוצה השנייה רצתה יותר. ישנם פערי רמות אשר אינם ניתנים לגישור, לדוגמה כאשר ברצלונה מגיעה כמעט לכל משחק בליגה הספרדית. אני לא חושב שניתן להטיל ספק שהשחקנים מוכנים להקריב הכל כדי לנצח את ברצלונה, אך כל הלחימה בעולם לא מועילה כאשר ברצלונה מחזיקה בכדור ב70% מהזמן, ומסי מוצא פרצות בכל בונקר ולו המשוכלל ביותר הנמצא.

בכדורסל פערי הרמות משמעותיים אף יותר. קבוצות כמו מכבי תל אביב בישראל, תלויות בעיקר בעצמן. סביר להניח שהצד השני מגיע למשחק מול מכבי עם רצון עז, בעוד שחקני מכבי כבר משועממים למדי במהלך העונה, אך קיים פער רמות שלא ניתן לגישור גם כאשר המוטיבציה קיימת.

*

בספרו המצויין של איאן קרשו "הסוף", הוא מתאר כיצד הנאצים המשיכו להלחם בעשרת החודשים האחרונים של המלחמה, למרות שהיה ברור שאין כח בעולם שיכול למנוע את התבוסה המוחלטת במלחמה. על מנת לסבר את האוזן, מתוך 5.4 מיליון חיילים נאצים שנהרגו במלחמה, מחצית מהם נהרגו במהלך עשרת החודשים האחרונים של המלחמה. אצל האזרחים הגרמניים אחוזי ההרוגים בעשרת החודשים האחרונים היו גבוהים אף יותר. כל הגנרלים הנאצים ראו את התמונה, אך לא הצליחו לשכנע את היטלר (פחדו גם לנסות יותר מדי), להכנע ולמנוע את ההרוגים המיותרים.

היטלר נהג כמו מאמני ספורט רבים. הוא האמין שאם רק ירצו מספיק, הנאצים יצליחו למשוך מספיק זמן עד שהקואליציה של המערב וברית המועצות תתפרק. נאומי המוטיבציה שלו בפני הקצינים, סרטי התעמולה של גבלס, הידיעה של כל קציני הSS על המעללים שלהם וההכרה בכך שאינם צפויים לשרוד כיבוש סובייטי, כל אלה נראו להיטלר מספיקים כדי לשנות את גזר הדין שנבע מפערי הכוחות הפיסיים והכלכליים בין גרמניה ובנות הברית. אולם, כל המוטיבציה בעולם לא יכולה לשנות כאשר פערי הכוחות הם כה גדולים.

*

ישנם עוד מומחים המאמינים שאת כל העובדות הפיסיות ניתן לפתור עם מוטיבציה מספקת. מדובר במנהיגי הכלכלות באירופה ובאמריקה. האמונה היא שהבעיה הכלכלית תפתר אם רק יפחידו את המניפולטורים המוכרים את אגרות החוב הממשלתיות באירופה, וישכנעו את הצרכנים והמשקיעים באמריקה לקנות ולקנות.

כמובן שאמונה זו לא מופרכת לחלוטין. הפסיכולגיה בכלכלה, כמו בספורט, משפיעה ומשנה את התהליכים הכלכליים. למעשה מיתון רגיל הנו תופעה כמעט פסיכולוגית לחלוטין. הכלכלה מתחממת, הציבור צובר עוד ועוד בטחון, הרצון בסיכון מביא להתחממות יתרה בכלכלה, וכדי לצנן את בטחון היתר, נגידי הבנקים מעלים ריבית וכך הכלכלה מתקררת מעט כדי למנוע התחממות יתר.

הבעיה במצבנו היום היא שבכלכלות אירופה וארצות הברית המיתון הנוכחי לא דומה למתואר מעלה. המיתון הנוכחי דומה הרבה יותר למה שעובר על יפן כבר למעלה משני עשורים. הבעיה היא שהפעם לפני הקירור, ההתחממות הפעם גרמה לפיצוצים שאותם הקירור כבר לא מתקן. זו הסיבה שארבע שנים לאחר הסיום הרשמי של המיתון, כלכלת אירופה עדין לא חזרה לנקודה בה היתה לפניו, ונתוני האבטלה בארצות הברית עדין רחוקים מלהתקרב לנתונים של שנת 2007.

הפעם הסבלנות שנדרשת מתושבי המדינות המפותחות תהיה ארוכה הרבה יותר. בעוד שבעבר לאחר הורדת הריביות, הרצון המחודש בסיכון גרם לבעלי עסקים לקחת הלוואות, ולצרכנים לצרוך באשראי, הפעם הורדת הריבית אם בכלל, מעודדת בעיקר קניית נכסים, רכישת אגרות חוב ממשלתיות, והאשראי לא מגיע לפעילות העסקית. כך קרה ביפן. הריבית האפסית עודדה את הבנקים היפנים לרכוש אגרות חוב ממשלתיות של יפן, ואת עקרות הבית היפניות להתעסק במסחר במטבעות. הריבית האפסית לא עודדה את בעלי העסקים ביפן להתמנף מחדש, או את הצרכנים היפנים לקנות באשראי.

זו התמונה באירופה כיום. המשבר הכלכלי יישאר אתנו עוד שנים ארוכות לאור הנסיון היפני. אין מדובר בתאונה שיכולה להיות קטלנית, מדובר למעשה בזקנה שנפלה על הכלכלות המפותחות. העניין הוא שכדי שהחולה לא ילקה במחלה סופנית, יגיע הזמן בו הרופאים יידרשו לטיפולים אמיתיים. הרופאים מקווים שהמדענים במדינות המתפתחות יצליחו בפיתוח תרופות חדשות שיזריקו מרץ מחודש בחולים הזקנים. אך התפקיד של הרופאים הוא לדאוג לתקינות כל האורגנים, ולא להסתפק בפלצבו.

יומן אליפות של הניינרס (17). קפרניק נגע בשמיים
ליברפול. סתם הסתבך קצת

18 Comments

MG 13 בינואר 2013

גיל, מצויין.
2 הסנט שלי:
1. כפי שכתבתי כבר בעבר (ואם זכור לי נכון אתה די מסכים עם זה) צריכה פרטית לעולם אינה פתרון למלכודת הנזילות. מסתבר שגם צנע לא כל כך. הרחבה פיסקאלית הכרחית ויפה שעה אחת קודם.
2. אם כל התהליכים ה"פסיכולוגיים" לא היו מתרחשים, אזי שערכם של ני"ע היה עומד כמעט תמיד על צפי תזרים המזומנים המהוון בקירוב. במקרה זה כל תיאורית "הטיפש הגדול יותר" היתה הולכת לפח הזבל של ההיסטוריה. השווקים הריאלים והפיננסיים (והפסוטים שבאי בעקבות התמורות שחלות בהם) היו הופכים להיות מאד משעממים. כנראה שנחמד שאדם אינו יצור רציונאלי לחלוטין, קל וחמר כאשר מדובר על הכסף שלו.

גיל שלי 13 בינואר 2013

MG – אני מסכים איתך, אבל הרחבה פיסקלית לא נראה השנה, אפילו הפוך, בארצות הברית הולכים לצנע כמו באירופה.
מעניין שעם כל הנסיון ביפן, עדין אף אחד לא מקשיב לריצ'ארד קו, שאומר שנים שרק הרחבה פיסקלית תעזור, שום צעדים מוניטריים.
אכן העובדה שהעולם ממש לא לינארי מוסיפה לנו עניין בכל תחום, מניות, ספורט וכל השאר. תאר לעצמך עולם בו מכבי חיפה לוקחים אליפות כל שנה בכדורגל, פשוט סיוט :-)

דורפן 14 בינואר 2013

ההבדל בין הרחבה פיסקלית לצנע – נשיא בכהונה ראשונה או שניה.

גיל שלי 14 בינואר 2013

אלא אם אתה בגרמניה. שם זה הפוך

איציק 13 בינואר 2013

גיל, נהניתי לקרוא אך התקשתי להסכים ;)
אני לא יודע האם ההשוואה עם הספורט נועדה להיות מטאפורה או אתה באמת מתכוון למה שכתבת בחלק הראשון, אך נראה לי שהוא די שגוי מיסודו. חלק גדול מניצחונות ברצלונה או מכבי תל-אביב בכדורסל הם פסיכולוגיים. השחקנים הקבוצה השניה מרימים ידים עוד לפני המשחק. הם מפסידים את המשחק באוטובוס, בגלל חוסר האמונה, ולא משנה מה המאמנים אומרים. נכון, הם רוצים, הם מתאמצים, אבל בהרבה מקרים הם לא מאמינים. כמובן שיש גם מיקרים אחרים של אמונה למרות הכול, או בגלל שאין ציפיות, אין לחץ ולכן הביצועים משתפרים, אך כשיש גוף כל-כך חזק, רק מעטים באמת מאמינים.
אני לא יודע, אולי יש תופעות כאלו גם בכלכלה, אך את ההקבלה כפי שהיא נעשתה אני לא אוהב.

דורפן 14 בינואר 2013

אולי יונייטד היא יותר המקרה של מנצחת באוטובוס. ברצלונה באמת ניצחה את רוב המשחקים כבר במגרש האימונים.

קשקשן בקומקום 15 בינואר 2013

ברצלונה ניצחה את רוב המשחקים לפני שהם הוגרלו

גיל שלי 13 בינואר 2013

איציק – דווקא מה שאתה כותב זה מה שניסיתי לתאר. הפסיכולוגיה חשובה, במלחמה, בכלכלה, בספורט. היא יכולה לסגור פערים בקרב אחד, במשחק אחד, אך היא לא יכולה להחליף את השיטה

מיכל 13 בינואר 2013

מעניין מאוד גיל!

האמת שגם במלחמה הראשונה האפקט הפסיכולוגי פעם חזק אצל הגרמנים.

הגרמנים לא ראו חייל אחד ברחובות ברלין ועדיין הגיעו למצב של כניעה מוחלטת והשפלה הגרמנית. כלומר האפקט הפסיכולוגי של כניעה מבלי לראות חיילים של בעלות הברית ברחובות חיזקה את התחושה כי הקצינים תקעו סכין בגב האומה.

כך גם המיתון כפי שאתה מתאר אותו.

תודה גיל

אריאל גרייזס 13 בינואר 2013

אני חושב שזה חלק גדול מהסיבה שהם לא נכנעו במלחמת העולם השניה – נשאר בהם הזכרון של הכניעה מזו הראשונה והם סירבו להגיע לשם שוב

גיל שלי 13 בינואר 2013

הללויה. מיכל הגיבה אצלי בשעה טובה.

אריאל גרייזס 13 בינואר 2013

דבר אחד לא ברור לי
איך כל זה קשור לזה שלמשפחת מאנינג השנה לא תהיה טבעת?

גיל שלי 13 בינואר 2013

איך אתה מכולם מפספס את הקשר? "בזכות" היטלר הגרמנים לא יכלו להאשים את התבוסה במלחמת העולם השנייה בגנרלים הבוגדניים, או בגורמים חיצוניים אחרים. יש אוהדי פייטון מאנינג שעדין לא נגמרו להם הסיבות החיצוניות :-)

קורא 13 בינואר 2013

לידיעת הקורא סטנלי פישר, בישראל המצב לא רחוק ממה שמתואר פה אצל גיל, ע"ע, השתוללות שוק הדירות והעובדה שכל עקרת בית שנייה משקיעה במדדי היתר בתל אביב ולא קונה יותר במכולת.

yaron 14 בינואר 2013

גיל תסביר בבקשה:
"למעשה מיתון רגיל הנו תופעה כמעט פסיכולוגית לחלוטין. הכלכלה מתחממת, הציבור צובר עוד ועוד בטחון, הרצון בסיכון מביא להתחממות יתרה בכלכלה, וכדי לצנן את בטחון היתר, נגידי הבנקים מעלים ריבית וכך הכלכלה מתקררת מעט כדי למנוע התחממות יתר… הבעיה היא שהפעם לפני הקירור, ההתחממות הפעם גרמה לפיצוצים שאותם הקירור כבר לא מתקן…"
על איזה קירור בדיוק אתה מדבר??? מתי הועלתה הריבית בארה"ב ובאירופה לאחרונה? ואפילו כשהועלתה, בכמה הועלתה?
למעשה, הפעם הנגידים "מחממים" במקום לקרר… במקום להעלות ריבית בשל האינפלציה הגואה, הם מורידים אותה לאפס במטרה "להחביא" את סימני האינפלציה…
הבועה הבאה היא האג"חים, א ב ל, כשהבועה הזאת תתפוצץ אי אפשר יהיה להוריד את הריבית…

גיל שלי 14 בינואר 2013

ירון – ברוכים השבים. הכוונה היא שהפעם הכל התפוצץ לפני שנגשו לטפל בקירור המערכת.
אני מכיר הרבה אנשים שנכוו עמוקות משורט על אגרות חוב ממשלת יפן. יכול לעבור הרבה מאוד זמן בבועות של אגח ממשלת ארצות הברית

yaron 15 בינואר 2013

אני מסכים שיכול לעבור הרבה זמן עד שהבועה הזאת תתפוצץ. וממש לא ממליץ על שורטים על אג"ח (למה זה טוב כשאפשר פשוט לקנות סחורות), אבל אם וכאשר הבועה הזאת תתפוצץ התןצאה המיידית היא אינפלציה של 8-15% בשנה…

דורפן 14 בינואר 2013

גיל – מאמן שמדבר אחרי הפסד לא באמת רוצה לנמק. נימוק אמיתי עלול לחשוף את חולשותיו. הוא בודק שני אלמנטים שבהם יש לו מה להשיג. א. שהשחקנים יתאמצו יותר בפעם הבאה. אולי אם לא התאמצו מספיק מול ברצלונה יתאמצו יותר וינצחו את לבנטה במשחק הבא…. ב. לשמור על התפקיד שלו. למרות שכשלון להנחיל מוטיבציה הוא בעיני כשלון לא פחות גדול מכשלון טקטי

Comments closed