ליגת שוקי ההון: הזדמנות ללידה מחדש

כמה מילים על המשבר, ועל הבחירה שלי

מחר בבוקר חברת צבירן עורכת את הכנס השנתי שלה. בכנס זה אני מעביר מצגת על הייחוד של המשבר הכלכלי הנוכחי, ועל כך שבעוד שהמדינות המפותחות חוות משבר הדומה באופיו למשבר היפני שנמשך מאז 1990, המדינות המתפתחות חוו בשנת 2008 מיתון רגיל. המשבר הכלכלי העובר על הגוש האירופי המאוחד ועל ארצות הברית שונה באופיו מהמיתון שעבר על המדינות המתפתחות. כפי שכבר הסברתי פעמים רבות בעבר, למזלנו הגדול אנו היינו חלק מגוש המדינות המתפתחות כאשר המשבר הכלכלי התפתח בעשרים השנה שקדמו ל2008. לכן, בדומה למדינות מתפתחות אחרות, גם כאלה שהצטרפו יחד איתנו לOECD אנו חווינו מיתון רגיל לחלוטין, והכלכלה שלנו מתנהגת בהתאם.

*

בצורה גרוטסקית למדי, המשבר הכלכלי שעובר על המדינות המפותחות מעביר את הגורם לניוון הכלכלי אל פתחן של המדינות המתפתחות. אם נחשוב על הכלכלה כצמיג ההולך וגדל עם הזמן, מיתון רגיל נובע כאשר הצמיג מתנפח בלחץ אוויר הולך וגדל, וכאשר הבנקים המרכזיים מזהים את עובדת הצמיג קרוב לדרגת לחץ גבוהה מדי באמצעות שעון הלחץ קרי האינפלציה, הבנק המרכזי מפחית את לחץ האוויר במשאבה באמצעות העלאת ריבית. כאשר הצמיג מאבד אוויר (מיתון) הבנק המרכזי מעלה את הלחץ (האוויר הנו הכסף העובר במערכת) באמצעות הורדת הריבית, והממשלה מחזקת את המשאבה באמצעות הזרמת אוויר נוספת מהמאגר התקציבי שלה. כך הצמיג שוב מתנפח עד ששעון הלחץ מורה שוב על לחץ גבוה מדי, וחוזר חלילה.

המשבר הכלכלי שעבר על יפן, ועובר כיום על ארצות הברית ואירופה נובע מכך שלאחר שנים על גבי שנים של מחזור כלכלי רגיל, הצמיג שהלך וגדל איבד מצורתו ושעון הלחץ לא עזר לבנקים המרכזיים לשלוט בגלגל הכלכלי הרגיל. אנו צריכים להבין שהצינור שמוביל את האוויר לצמיג הנו הבנקים המסחריים במדינות. כאשר הבנקים המרכזיים העלו את לחץ האוויר קרי, הורידו ריבית, הצינור שהוא הבנקים המסחריים העביר את האוויר באמצעות הלוואות שנתנו לעסקים ולצרכנים, הלוואות אלה עודדו את הצמיחה, עד שהמינופים הגדולים העמיסו מדי על הצמיג.

לאחר שהתהליך הזה קרה בלחצי אוויר גדולים, קרו שני דברים במקביל. הצינור קיבל רצון משל עצמו, קרי הבנקים המסחריים לא ראו את תפקידם כמעבירי כסף לכלכלה, אלא ניסו להסיט חלק גדול מדי מהאוויר אל מטרות המשרתות את מטרותיהם. בארצות הברית הצינור המציא מכשירי אשראי אשר הכפילו ושלשו את לחץ האוויר בלי שהבנק המרכזי, כלומר האיש על המשאבה, הרגיש בשינוי הלחץ. באירופה, בעקבות יצירת הגוש האירופי המאוחד, שעון הלחץ התקלקל לחלוטין בעקבות ההחלטה השרירותית שיוון, ספרד, איטליה וגרמניה הינן כלכלה אחת, בעוד שהצמיג עצמו לא באמת היה אחד.

בעקבות הדפורמציה של הצמיג, והקרעים בצינור, כאשר הבנקים המרכזיים ניסו שוב להגביר את לחץ האוויר בצמיג, הכסף לא באמת הגיע לעסקים ולצרכנים. כאשר הריביות לטווח ארוך הנן כל כך נמוכות, הבנקים לא ששים להעביר את הכסף לעסקים שכן פער הריביות הנמוך בין הריבית הקצרה בה לווים הבנקים את הכסף שלהם, ובין הריבית הארוכה בה הבנקים מלווים את הכסף שלהם לעסקים, לא מצדיק את הסיכון. לכן הבנקים קונים הרבה יותר אגרות חוב של המדינה עם האוויר של הבנקים המרכזיים, בעוד שהעסקים רעבים לאוויר שלא מגיע. בצד השני, העסקים מתלבטים האם באמת הם צריכים אוויר לנסיעה מהירה, אולי עדיף לסוע עם פחות אוויר, לאור כך שנסיעה מהירה מדי כבר נראית מסוכנת מדי. זה המשבר שקורה עכשיו באירופה וארצות הברית.

*

בכלכלות המתפתחות לא היו שינויים כתוצאה מכך שזרם יותר מדי אוויר. הסינים היו צריכים את האמריקאים כצרכנים לכן לחץ האוויר הגיע לסטטוספירה בארצות הברית. הגרמנים נהנו מכך שהספרדים והיוונים נכנסו איתם לאותה סירה, לכן הבעיה קרתה באירופה. בישראל ובמדינות מתפתחות אחרות, לא היה אינטרס או משיכה לאף אחד להזרים את האוויר שלו, ולכן חווינו משבר רגיל לחלוטין עם זרמי אוויר סבירים, ומשאבה וצינור שפעלו באותה צורה.

*

המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לארצות הברית ולאירופה להוולד מחדש. יפן לא הצליחה להחליף את המשאבה והצינור, ולכן המשבר הכלכלי שם נמשך כבר עשרים שנה. ארצות הברית צריכה להחליף את הצינור בצינור שכל יעודו להעביר את האוויר לעידוד הצמיג, ובאירופה הצמיג צריך להפוך להיות צמיג אחד ואחיד. במידה ויוולדו מחדש, המשבר הכלכלי יחלוף. היתרון הגדול של ארצות הברית הוא היכולת שלה להמציא את עצמה מחדש בכל משבר. כבר כיום בוגר MBA כבר לא חולם ללכת לגולדמן זקס כמו בעשורים הקודמים אלא לחברות טכנולוגיה או אנרגיה. באמצעות קליטת הגירה, ושוק חופשי אמיתי, האוויר יגיע בסוף למקומות הנכונים. היכולת של אירופה להוולד מחדש תלויה בנכונות הגרמנית. לאור הגמישות הגרמנית שהוצגה בעשור הקודם אני אופטמי שהם אכן יאפשרו לאירופה להוולד מחדש לאחר הבחירות בגרמניה.

*

כאן אנצל את הבמה שיש לי להסביר למה אני אצביע מרצ בבחירות הקרובות

אני לא מאלה המפחדים שאחיזתנו בארץ תלויה בתחושה ההיסטורית שלנו הקובעת שהארץ שייכת רק לנו. אני מאמין שאנחנו חזקים מספיק כדי לקבוע שאנחנו פה פשוט משום שהמדינה הזאת מאוכלסת בעם יהודי המרגיש שארץ זו היא ביתו. אין לי צורך בתנך כדי לנמק את זכותי על הארץ. אני חזק מספיק, והערבים גם אם הם מאוד רוצים, לא יכולים לגרש אותי מפה.

במקביל אני לא יכול לעצום את העינים מלראות את המציאות. אני לא מצליח לראות איך הזמן שעובר משפר את מצבנו כאן. הזמן שעובר רק הופך את פתרון שתי המדינות לרחוק יותר, ואין לי שום עניים במדינה אחת עם אפרטהייד או מדינה אחת משותפת לכלל היהודים והפלשתינאים בין הירדן לים התיכון.

כאשר אני בא לבחור בין מרצ ובין העבודה, יש עתיד, התנועה, אני מחפש את התנועה האוטנטית ביותר, זו שלא מנסה להסוות את מטרותיה. העבודה בראשות שלי יחימביץ, לא נראית לי אמינה. לדוגמה, שלי יחימוביץ המאמינה הגדולה בשוויון הנשים, משתפת פעולה עם הגוף השובניסטי ביותר במדינה ההסתדרות. בגוף זה מעולם לא היתה אישה בעמדת כח, כאשר היה ראש ועד אישה, גילה אדרעי, היא נהייתה שעיר לעזאזאל במהירות הבזק. כמו כן אני לא מאמין בגופים המחפשים כח. אני מאמין בגופים המחפשים את הרווחה של כולנו. לכן לא אצביע עבודה.

אני גם לא שותף ליש עתיד שהפכה את החרדים למרכז הבעיה בישראל. החרדים הנם אזרחים החיים בישראל וחיים בשכבות הנמוכות. המטרה שלנו צריכה להיות הכנסתם למעגל העבודה, ושיפור רמת חייהם. לא לקחת מהם אמצעים. כמו כן אני לא מאמין בתנועות שנולדות יש מאין באמצעות פרויקט גלקטיקוס. ראינו כמה גלקטיקוס הוא משהו מוצלח במכבי תל אביב.

מרצ מציעה לי גוף לא אגרסיבי. נכון לכל מפלגה יש את המגרעות שלה, אך כאשר אני רואה את אילן גילאון אשר לא מדבר על לדאוג לחלשים אלא עושה, ואת מרצ דואגת באמת לעובדים הזרים שהפכו לשעיר לעזאלאל, אני רואה מפלגה אוטנטית שמבצעת את מה שהיא מאמינה. כמו כן במידה ואכן הימין ירכיב שוב את הממשלה, אני רוצה שהממשלה הנוכחית תהיה מורכבת ממפלגות ששותפות להשקפה האמיתית של הליכוד. אין טעם שהליכוד שוב ילך עם וירגיש בלי. הדרך היחידה בה מדינות העולם יכפו על ביבי את פתרון שתי המדינות יגיע רק עם לביבי לא יהיה עלה תאנה.

*

זו בסך הכל דעתי, אך שתפתי אותכם בה מאחר והבלוג הזה הוא המקום שלי הפרטי, ואשמח לשמוע את מחשבותיכם לקראת החובה של כולנו להצביע ביום שלישי.

הפנדל של עטר - בתגובה לתגובות
האם זו התקופה הכי יפה בשנה?

48 Comments

MG 19 בינואר 2013

גיל, התאור על הצמיג ולחץ האוויר מצוין ומדויק (אולי כדאי לציין את האפשרות למילוי (פיסקאלי)).
גמליאל=אדרעי?
לגבי מרץ – אני משתדל להיות רגיש מאד לשכני, אבל לעולם, לעולמי עולמיא, המשפחה שלי חשובה יותר מהם. כל עוד אני מנסה להגן עליה באמצעים לגיטימיים (או לפחות שאני מאמין שהם לגיטימיים) יהיה לי קשה מאד להבין אם מי מבני המשפחה יצא נגדי.

גיל שלי 19 בינואר 2013

כן טעיתי גילה אדרעי

תומר שור 19 בינואר 2013

חד משמעית מרץ לא דואגים יותר לשכנים מאשר למשפחה (אבל כל הכבוד לתעמולה של הליכוד שהצליחה להכניס לך את זה לראש). מי שדואג באמת למשפחה – אבל לכולה זה מרץ.
הוא דואג שכולם יזכו ללימודי ליבה, כי ברור שמתי שהוא חלקם כן יכנסו לשוק העבודה – ואז כולנו נשב ונבכה, כי לא תהיה להם הכשרה.
הוא דואג כי הוא לא בונה עוד התנחלויות ושולח מתנחלים על מנת לפנותם תוך פרק זמן זה או אחר (בעלות מטורפת לשני הכיוונים)
הוא דואג – כי סיפוח השטחים שאליו סוחבות מפלגות הימין מוביל בטווח הקצר לממשלת אפרטהייד (ולחץ בנ"ל כבד מנשוא ולא בטוח שארה"ב תרצה או תוכל להמשיך להגן עלינו כאשר מדיניות האפרטהייד תהפוך רשמית)ובטווח הארוך למדינה דו לאומית. שתי האפשרויות אינן חינניות בעיני ומסכנות את עצם קיומה של משפחתי !!
וכן, אם יש בני משפחה שלדעתי עושים לעצמם נזק בטווח הארוך, מחובתי לעשות את הדבר הנכון…

MG 19 בינואר 2013

מה קשור תעמולה של ליכוד?
מה אתה מבלבל בשכל?
כל הכבוד לתעמולה של חמאס שהכניסו לך את זה לראש (אתה רואה, זה לא קשה להיות דמגוג…).
עד לבחירות האחרונות הצבעתי עבודה (מה שלא יקרה הפעם), אז אולי תבוא בטענות לתעמולה שלהם.
מי שיוצא נגדפעולות שמסכנות חיי חפים מפשע בצד השני, אך בו בזמן משתדלות כמה שניתן להפחית את הסיכוי לפגיעתם, וזאתבמחיר של חיי אזרחי עוטף עזה, אינו שם את חיי משפחתו מעל חיי שכניו.

בני תבורי 20 בינואר 2013

MG
אל נא באפך, תומר לא טועה. תעמולה של מפלגות הימין והליכוד בראשן מציגה את מרצ מאז ומעולם כמפלגה שמעדיפה לדאוג לפלשתינאים ולא לבני עמה. זה נכון כמו האימא הערביה של פרס, אבל זה עובד נהדר. ואתה בהחלט צודק, גם סמול מגיע מאותו בית מדרש.

MG 20 בינואר 2013

גם התעמולה של אתה יודע מי הציגה יהודים כך וכך.
למה תומר ואתה חושבים שדעתי מושפעת מתעמולה זו?
האם לא יתכן שהגעתי לתובנות שכתבתי בעצמי?
הזלזול של חלק ממצביעי מרץ במי שנמצא ימינה להם מקומם.

יריב 20 בינואר 2013

דעתך מושפעת מכל התעמולה שאתה נתקל בה. לא תמיד בצורה המתוכננת, אבל היא בהחלט מושפעת (וגם דעתי ודעת כל אדם אחר, כמובן). זה לא זלזול, זה הגיון פשוט. תעמולה, כמו פרסום, עובדת.

MG 20 בינואר 2013

יריב, אתה מייפה את מה שתומר ניסה לאמר ומה שאני טוען נגדו (הרי הוא לא טען שזה נכנס לו לראש).
חוץ מזה, אם היית מכיר אותי, היית מבין כמה מה שכתבת עכשיו אינו מחוייב המציאות. אני אחד האנשים הרוטיניים ביותר בעולם (ואני ממש, אבל ממש אוהב את זה). השינויים של הילד מספקים לי 99% משבירת השגרה שאני צריך.
הפרסומים היחידים שמשפיעים עלי בצורה משמעותית קשורים לבריאות וספורט (אורח חיים ספורטיבי – לא אלירן שדד זקנה או משהו כזה).

יריב 20 בינואר 2013

אתה לא עוקב, אני מכיר אותך – למדנו באותה כיתה. אם אתה רוצה לחשוב שאתה לא מושפע מפרסומים זו זכותך, אבל אתה טועה. אתה יכול לחשוב שבאומרי את זה אני מפגין התנשאות, זו מדינה חופשית.

MG 20 בינואר 2013

כן, כנראה שאם היינו באותה הכיתה בבית הספר היסודי (ושכבה בתיכון) אז אתה יודע לעמוד על קנקני היום.
שמע, החיים לא תמיד מסתדרים כמו המספרים במכון ויצמן (ד"א, אתה כבר ד"ר?)

יריב 21 בינואר 2013

עזבתי את הלימודים לעת עתה. הטענה שאין קשר בין מי שהיית במהלך הלימודים (ואני חושב שהיכרתי אותך גם אחרי בית הספר היסודי, זכורה לי שנה בה חלקנו חדר בפנימיה) למי שאתה היום גם לא סבירה. אנשים משתנים, אבל לא ממציאים את עצמם מחדש אף פעם.

MG 19 בינואר 2013

ועוד דבר. משפטים כמו המשפט הזה "אבל כל הכבוד לתעמולה של הליכוד שהצליחה להכניס לך את זה לראש" (ושוב, אני כותב את זה בתור מי שנמצא בצד השמאלי של המפה הפוליטית) זה בדיוק מה שגורם לאנשים לכנות אותנו "סמול". משפטים רדודים וקטנים שאין להם ולתרבות דיון (או אחיזה במציאות) דבר וחצי דבר.

בני תבורי 20 בינואר 2013

MG,
מיהרת להיעלב. איך למען השם הבנת שאני מזלזל בך? עובדתית, מספר מצביעי מרצ המזלזלים במי שנמצא ימינה מהם, קטן לעין שיוער ממספר אנשי הימין המזלזלים במי שתומך בדרכה של מרצ מהטעם הפשוט: לימין יש הרבה יותר תומכים.
לעצם העניין, תעמולת הימין לדורותיו נשענת על השחרת היריב אותה למדו בבית מדרשו של הנמסיס הגדול שלהם דויד בן גוריון, כך שכולם יכולים ליהנות מפרי עמלם או להכות על חטא…

בני תבורי 20 בינואר 2013

ואגב, מרצ מעולם לא השתמשה כנגד יריביה הפוליטיים באמירות המטילות ספק בדאגתו לגורל העם והמדינה או בפטריוטיזם שלו. את זה הימין עושה ובנבזות, בדרך כלל כשאין משהו רציני לומר.

יריב 20 בינואר 2013

זה שאתה מאמין שהם לגיטימיים לא בהכרח עושה אותם לכאלו, אבל לא זו הנקודה. למה אתה חושב שלמרצ לא חשובים יותר אזרחי ישראל משאינם כאלו? מרצ בהחלט מבצעים לעתים פעולות לטובת מי שאינם אזרחים על חשבון פעולות למען אזרחים, אבל כך עושים כולם. מדינת ישראל שלחה משלחת חילוץ להאיטי במקום להשקיע יותר כסף בשיקום שכונות, האם למדינת ישראל חשובים תושבי האיטי יותר מתושבי "השכונות"?

איציק 20 בינואר 2013

יריב,
מרץ משתייכת, עדיין, למפלגות הציוניות, עם כי בשמאל הקיצוני של הציונים. אין עם זה בעייה, וטוב שייש כאלו, אך זו גסות רוח של מיעוט זניח לצעוק מעל כל במה שכל מי שלא חושב כמהו הוא על גבול הרוצח, ולאומן. אם אני מעדיף את ילדי על ילדי שכני (שדרך אגב, אנחנו בייחסים מעולים) לא עושה אותי אטום. זה שאני חושב שפיתרון שלי מול שכני שונה מהפתרון של זהבה, לא עושה אותי אלים וחסר התחשבות. הרפיסות של זהבה כלפי הצד השני והלקאה עצמית לדעתי מסוכנת, וזה לא הופך אותי לרוצח. אז בבקשה לא להטיף לי מהי חמלה, ומהי אנושיות. האנשים שנפגעים ממנה והם אזרחים יהודיים של מדינת ישראל יכולים לטעון אותו דבר כלפיה. אני לא חושב שהיא רוצה לפגוע במישהו במתכוון רק כדי להזיק להם כי אם מאמינה שכך יהיה טוב יותר לכלל (למשל עקירת התנחלויות חוקיות וריכוזי אוכלוסין, או פגיעה באשירים שלא עשו את כספם במירמה), אך הם עדיין נפגעים, ולא נראה לי שמזיז לה (לפחות כך זה נשמע ממנה). למרץ יש אידיאולוגיה דורסנית לא פחות מבן-ארי שגם אותו אני לא אוהב מאותן הסיבות בדיוק, אז נא לא להטיף למי שהגיע למסכנה לאחר ששמע מה ששמע, והדיע למסכנה אצמעית לאחר מחשבה אצמעית. לא כל הידה והיושרה נמצאת במרץ. שטיפת המוח שלהם לא יותר טובה מזו של בן-ארי או של ש"ס, רק לכיוון השני.

יריב 20 בינואר 2013

איציק, שמת לב שאתה משתמש כטענה נגד מרצ בדיוק במה שאני נכנסתי לדיון כדי לטעון שאינו נכון (גם אני דואג לילדי יותר מלילדי שכני). זה שאתה מאמין בפתרון אחר לא עושה אותך רוצח, לאומן או כל דבר אחר. אם אתה מאמין בפתרון שאינו אפשרי זה עושה אותך מסוכן, אבל זו זכותך. מצד שני, אם אדם מטיף ללאומנות או להרג לשמו, אני לא רואה מה הבעיה בכינויו "לאומן" או בכינויים גרועים יותר במקרה השני (הרג לשמו זה דבר שנדיר שקוראים לו בישראל, אבל זה קורה. כמעט תמיד, בגופים דוגמת "עוצמה לישראל" אבל לא רק שם). באופן כללי לגבי מי שהגיע למסקנה אחרת, למה לא להטיף לו? מה שאתה קורא לו "להטיף" הוא נסיון לשכנע. אני, ואני מניח שכך גם גלאון, משוכנע שהדרך בה הולכת המדינה היום מסכנת את עצם קיומה בטווח של כמה עשרות שנים. היות ואני מאוד לא מעוניין שדבר כזה יקרה, לא ברור לי למה שאמנע מנסיון לשנות את המצב.

כהערת אגב, אני חושב ששיעור שגיאות האיות הגבוה בכתיבה שלך מקשה על היכולת שלך לשכנע. אני מניח שיש לך סוג כלשהו של דיסלקציה, כך שאין לזה פתרון של ממש, אבל תוכל כנראה לצמצם את הבעיה במידה מסוימת בקלות רבה על ידי התקנת בודק איות בדפדפן שלך. אני ממליץ על hspell.

איציק 20 בינואר 2013

יריב,
לגבי הפסקה השנייה, התייחסתי ולא פעם אחת לנושא, והצעות כמו שלך ודומות להן עלו, והסברתי גם את הבעייתיות שלהן (אני לא מכיר את HSPELL ולכן אבדוק את זה, אולי זה שונה ממה שהוצע עד עכשיו).
לגבי הטענה שזכותה להציג את עמדתה, אני ודאי שמסכים לה, אך לא כל אחד שלא מסכים איתה נותן יד לרצח עם, חסר אנושיות, מתאכזר לחלש ועוד, כמו שלא כל אחד שרוצה לחלק את המדינה רוצה בהשמדת. זו הנקודה שלי. מותר לי לא להסכים עם אף מילה של זהבה גלאון ועדיין לא לחשוד בה ברצון בהרס המדינה ואני מצפה שכך גם היא תנהג. אני סולד מבן-ארי, אך אני לא חושב שאם היה יכול והיו מביאים לו ערבים חפים אז הוא היה פשוט מרים רובה וירה בכולם, כמו שמנסים לתאר אותו. זו בדיוק הנקודה, שכאשר מקצינים יותר מידי, זה נראה לא טוב אפילו כאשר בגדול אתה מסכים. התנהגות זו הינה נחלת כל הקשת הפוליטית בארץ, ולא נראה לי שכך נוהגים במדינות דמוקרטיות אחרות בדרך-כלל (אשמח אם משהו יוכל לכתוב בקצרה מה קורה במקומות אחרים).
נקודה נוספת היא ההבדל בין האני מאמין (למי שיש) ובין מה שהמציאות מכריחה בשטח. ההבדלים במציאות בין זהבה לבנט הרבה יותר קטנים מההקצנה בדיבורים במיוחד לפני בחירות. יש בחירות שאנשים עושים אשר אינן באמת בחירות כי אם החיים הובילו לכך ללא אפשרות תימרון רבה, וכך זה גם בפוליטיקה, המציאות חזקה מהדיבורים. הדיבורים יכולים ליצור מציאות (פרס מומחה בנידון) אך זה יחסית נדיר.

יריב 20 בינואר 2013

לא כל אחד, והיא גם לא טענה זאת מעולם. מצד שני, יש שאינם מסכימים איתה ומתאכזרים לחלש (בנקודת המחלוקת), ויש גם המעודדים רצח עם (כאמור, זה די חריג במקומותינו, אבל קיים).

בן ארי דרש מהממשלה במהלך מבצע עמוד ענן "2,000 הרוגים". בלי לפרט. בהפגנה שלו מול הקריה יכולת לשמוע קריאות "כל עזה בית קברות". אז אפשר לפרש את זה כאמירה על מצוקת הקבורה בישראל, אבל אני חושב שלא זו היתה הכוונה. אני לא יודע מה בן ארי היה עושה לו לא היה קיים שיקול החוק, אבל אני יודע למה הוא קורא.

לגבי מדינות אחרות, למיטב ידיעתי זה משתנה באופן חד ממשינה למדינה. בארה"ב של ימינו, אתה יכול לשמוע היסטריה פוליטית בכל פעם שאתה מדליק את הטלוויזיה. זה בולט במיוחד ברשת פוקס, אבל קיים גם במקומות אחרים.

לגבי ההבדלים, המציאות כופה את עצמה על כולם. מסיבה זו, אגב, אני מודאג – כי מדינה לעם הפלסטיני תקום ואני רוצה שזו לא תהיה המדינה שלי, ושהיא תקום בתנאים שיקלו על היחסים בינה לבין מדינת ישראל. גם בנט לא יממש את תכנית הבנטוסטנים שלו, אפילו היה מקבל כוח מוחלט בכנסת, וגם מרצ לא יחתמו הסכם עם הפלסטינים בפברואר, אפילו אם יקבלו 70 מנדטים. (בנט מדאיג אותי בענייני פנים יותר מאשר בענייני חוץ). עם זאת, למנהיגות יש החלט יכולת לנווט את כיוון הפעולה, ועל פני מספר שנים יש יכולת להשפיע ממש. זה יכול להיות ההבדל בין להתחכך בקרחון ולהתנגש בו.

איציק 20 בינואר 2013

אני לא אתחיל פה דיון על השוליים. בהרבה דברים אני מסכים לעקרונות, אך לא לדרך פעולה פוליטית.
אציין רק דבר אחד, שכדי להיחכך בקרחון וגם להינות מזה אתה צריך להיות פולני רציני ;)

B. Goren 19 בינואר 2013

גיל, אני לא מרבה להגיב אבל תמיד נהנה לקרוא אותך (למרות כמה אי הסכמות שנרשמו הפעם). אחרי הפדיחות אתמול במוסקבה, אני מקווה שנצליח יותר באשדוד.

ויינר 19 בינואר 2013

מסכים במאת האחוזים. אין עוד מפלגה בגוש הנורמלי בישראל שאתה יודע בודאות שלא תתפצל יום אחרי הבחירות, ותייצג את הרצון לפיתרון מדיני, שמירה על זכויות אדם וחופש דת כמו מרצ.
לטעמי אין מנוס ממשלת ימין חרדים עם שפע גזירות כלכליות ובחירות חדשות ב-2014..אבל זה מה שהעם רוצה וזה מה שהוא יקבל.

Tal 19 בינואר 2013

בד"כ אני מצביע מרצ מסורתי, אבל אני פשוט לא מסוגל להצביע למפלגה בראשותה של זהבה גלאון. היא לא מייצגת אותי ואת הדיעות שלי, והיא מושכת את המפלגה בדיוק לכיוון ההפוך מההשקפה שלי של שמאל ציוני,
ותהיתי אם בכלל כדאי לי להצביע בבחירות הקרובות.

הקול שלי שווה לפחות מפרומיל האחוז, ובוודאי לא יוסיף או יחסר לאף אחד לכשעצמו, ואולי בנאדם רציונאלי צריך לשכנע אחרים להצביע למטרה שהוא מאמין בה, אבל להצבעה עצמה אין ערך, במיוחד כשיש לה עלות- היא גוזלת זמן.

הגעתי למסקנה שדווקא כדאי לי להצביע, מטעם שאני רוצה שיהיה לי סוס במירוץ הזה. כשאני מצביע אז אכפת לי מהמועמד/ת בחרתי, אני מעוניין שייכנס וגם מרגיש יותר מעורב בחגיגה הדמוקרטית הזו מסביבי (כי מתחת לכל הלכלוך והציניות, אני עדיין מתרגש מההמולה והתכונה בכל יום בחירות כאילו זה הראשון שלי).

בגלל שזו המוטיבציה העיקרית שלי להצביע, אני אתן את הקול שלי למפלגה הכי מעניינת שתקדם את האינטרס שאני הכי מאמין בו לטובת המדינה, ויותר משאני מאמין במו"מ עם הפלסטינים, בהפשרת קרקעות בנייה, הכנסת מקצועות ליבה חובה וכל מיני עקרונות חשובים אחרים, אני מאמין בשקיפות כתנאי בסיסי וראשוני להתנהלות פוליטית ומנהלתית תקינה, ולכן אני חושב שאני אתן את הקול שלי לארץחדשה (למרות שאני עדיין לא בטוח שאני קונה את אלדד יניב החדש. כבדהו וחשדהו, לכל הפחות הוא מעניין, ומעניין אותי לראות כיצד יתנהל בכנסת לאחר הקמפיין חורך הקרקעות שלו).

גיל שלי 19 בינואר 2013

אני חייב להודות שזהבה גלאון היא לא כוס התה שלי אבל אין מפלגה מושלמת

בני תבורי 20 בינואר 2013

לא להצביע לזהבה גלאון כי היא מעצבנת זה כמו להצביע לביבי כי אח שלו נהרג באנטבה. במילים אחרות, לערבב גבינה עם נפט. זהבה גלאון, על קולה המאנפף והעקשנות לומר את אשר על ליבה, גם אם זה קשה לעיכול, היא דוגמא לאיכות פרלמנטרית, אומץ לב אזרחי, יושר אישי וציבורי וחריצות ללא גבול. מי שמשתמש בתירוצים כדי לא להצביע למפלגה בראשותה לא באמת מקבל את הערכים עליהם נאבקת המפלגה בראשותה.

כח הגברה 20 בינואר 2013

זהבה גלאון לא יודעת להתחבב על הציבור. והיא גם עשתה כמה טעויות לאורך הדרך (מי לא), אבל ככל שעובר הזמן, היא מתגלה כמנהיגה ראויה ומרשימה.
ראשית, יש לה ערכים ועקרונות, והיא לא מתביישת בהם ולא מתנצלת.
שנית, היא מצליחה "לאחד את השורות" במפלגה – כולם עובדים איתה ביחד, גם מי שיצאו מאוכזבים בבחירות הפנימיות.
ויש לה עקשנות, יכולת התמדה ואורך נשימה להמשיך בדרך שלה ובדרך של מרצ ולדחוף קדימה, גם כשהסקרים לא מחמיאים, וגם שחלקים גדולים בפוליטיקה ובתקשורת מנסים לצייר את מרצ כמפלגת נישה שולית וקיצונית.
חוץ מזה, אני מתרשם שאין בה את האליטיזם שפושה בשמאל פעמים רבות של "אם אתם לא רוצים אותי, כנראה שאתם לא ראויים לי".
אם היתה לי זכות בחירה בבחירות לראשות מרצ לפני כמה חודשים, הייתי מצביע לאילן גלאון. בדיעבד, אני חושב שזהבה גלאון היא בחירה מאד מוצלחת לראשות מרצ.

בני, אני מניח שיש לך פינה חמה בלב בשביל זהבה גלאון, בתור פתח תקוואית שהחלה את פעילותה הציבורית במאבקי השבת בעיר.

בני תבורי 20 בינואר 2013

כח הגברה,
מצחיק, אבל את זהבה גלאון הכרתי רק במסגרת הפעילות שלי במרצ ורק אז נודע לי שאנחנו שנינו מאותו הכפר…אבל אתה צודק, יש לי המון הערכה אליה כאדם ופרלמנטרית חרוצה.

איציק 20 בינואר 2013

הסיבה לא להצביע לזהבה גלאון זה גם בגלל קולה המעצבן ולא בגלל קולה המעצבן. דיבור שטויות ללא רצף הגיוני בפאפוס ענק זה הדבר המוביל לסלידה ממנה. היא מובילה קו ללא הגיון. אפיל ניצן הורוביץ לא בעמוק כמוה וזה קשה במקומו. גם בימין יש אחוזי עמוק כמוה, רק פחות מעצבנים, אבל זה שהם לא מעצבנים עדין לא סיבה טובה להצביע להם. משיחיות ימנית או שמאלית הינה חסרת הגיון באותה מידה ולכן אין להצביע לזהבה גלאון.
בני, עוד מילה אחת, כן, מי שמעצבן אותך יש פחות סיכוי שתרצה שייצג אותך. מה לעשות, אם הוא מעצבן אותך, אולי הוא יעצבן אחרים שחשוב שלא יתעצבנו, יוצר אנטגטניזם, וגורם לכך שלא תשיג את מה שאתה מאמין בו. למה לזרוק קול למישהו, שאולי לדידך הוא צודק, אך הולך לבעוט בדלי שיש בו משהו שחשוב לך שלא ישפך.

בני תבורי 20 בינואר 2013

איציק,
תודה שאתה תומך בטענותי. דפוסי הצבעה בישראל כבר מזמן הפסיקו להיות בחינה רצינית ושקולה של אג'נדה וגלשו לעיסוק בפרצופו או קולו של המועמד. אני בטיפשותי מעדיף להתעלם מרעשים חיצוניים ולהקשיב. אל תרשה לעצמך לנתח את הסלידה מגלאון על סמך העמדות הפוליטיות שלך, אני מניח שלא הצבעת למרצ גם כשאחרים עמדו בראשה.

איציק 20 בינואר 2013

בני,
אתה צודק לחלוטין. אבל אני לא אוהב אותה לא בגלל שהיא במרץ. אני למרות דעותי הימניות בהרבה, ואי-הסכמה מוחלטת עם דעות מדיניות של מרץ היתי מוכן ששולמית אלוני תהייה שר החינוך למשל, ועוד תפקידים אחרים. אבל קורה שיש אנשים שאינך מסכים איתם וגם אינך מתחבר אליהם אישית, וקורה גם להפך, שתומאר שאיני מסכים איתו אבל הוא אחלאה, שהיתי הולך להקשיב לו, לדבר איתו, הוא מעניין ונעים הליכות. כמובן שגם הכיוון השני נכון, כלומר, אני מסכים עם דעותיו אך לא היתי מסכים להכניס אותו לביתי. כמובן שזה מחזק את הטענה כי בעיניינם פוליטיים, בכניסה לקלפי אתה לא צריך לחשוב מי יותר נחמד כי אם מי ייצג אותך הכי טוב.
נקודה אחת למחשבה (הצגתי אותה קודם אך אציג שנית באופן קצת שונה), מה קורה כאשר יש מפלגה אשר טועמת את דעותיך, אך יש שם אנשים שאתה לא סומך שייצגו אותך בצורה ראויה, שיקלקלו באנטגוניזם שלהם? לי אין תשובה חד משמעית…

Tal 20 בינואר 2013

בני, קשה לי להכחיש שאני משלב שיקולים אמוציונאליים לא רלבנטיים בצבעה שלי (מצד שני, לדעתי לפחות, בנאדם רציונאלי לחלוטין לא מצביע בכלל), אבל ההתנגדות שלי לזהבה גלאון היא יותר עמוקה מזה.

אני מעריך מאוד את הפעילות הפרלמנטרית שלה בנושאי זכויות האישה, הקהילה ההומו לסבית ולפרקים גם זכויות אדם, אבל אני חושב שהיא רדיקלית מדי בהרבה תחומים (חברתית – אני לא חושב שזכויות חברתיות צריכות להיות מעוגנות בחוק יסוד למשל), מדינית- אני חושב שהכיבוש משחית וצריך להעלות את המוסריות של צה"ל בשטחים, אבל לא מסוגל לסלוח לפוליטיקאי שדורש שיחקרו אם צה"ל ביצע פשעי מלחמה במלחמת לבנון, ויש לי עוד הרבה דוגמאות כאלו.

אני חושב שהיא פרלמנטרית ראויה מאוד ושמח שהיא תהיה בכנסת, אבל היא קיצונית מדי בעיניי מכדי להכתיב את הטון במפלגה והיא מושכת את מרצ שמאלה מדי לטעמי.

בני תבורי 20 בינואר 2013

Tal,
טיעונים כשלך זו כבר התמודדות אחרת, נשמעו דברים דומים גם בקרב חברי מרצ (אני לא שותף לדעות אלה. לרצות שהצבא שאני וילדי חלק ממנו יהיה מוסרי, אמירה אוקסימורונית ככל שתהיה, אינה משולה בעיני לבגידה במולדת או לרצון לראות בניצחון האויב). אבל כמו שאמר מנחם בגין, הבוחר אמר את דברו.

ויינר 20 בינואר 2013

בני, אני יכול לצטט אותך בפייסבוק?

בני תבורי 20 בינואר 2013

בוודאי

אסף שלום 19 בינואר 2013

אני מצביע מרצ – עבודה כבר 21 שנה לסירוגין. כשזהבה גלאון נבחרה התבאסתי. לא אהבתי אותה בכלל לפי האישיות שנשקפה לי מהתקשורת.

אבל לקראת הבחירות עברתי 2 דברים
1) החלטתי שאני מצביע מרץ כי זו המפלגה היחידה שנאמנה לעקרונות שלה
2) הלכתי לאירועים של מרץ דיברתי עם גלאון, שתיתי איתה בירה וכל מה שיש לי לומר הוא שטעיתי. היא ממש נחמדה!

לגבי ארץ חדשה אני לא קונה את זה. אלדד הזה נראה לי תחמן גדול. אם הוא מייצג את היושר, אוי ואבוי

איציק 19 בינואר 2013

גיל,
בדרך כלל אני נהנה לקרוא את הפוססטים הכלכליים שלך למרות שלא מבין הרבה. האמת גם בצמיגים אני לא משהו.
אני מבין שזהו פוסט אישי, ומכבד את החלטתך, אך נראה לי שזה לא היה במקום לחלוק את דעתך לגבי הצבעתך כאשר אין אף פוסט לגבי מפלגות אחרות לאורך ולרוחב השדרה. לא תמיד יש איזון, ולא תמיד חייב להיות איזון, אך שלושה ימים לפני הבחירות זה לא נראה לי מתאים. ואחרי כל זאת, אני עדיין מכבד את החלטתך, ומאחל לך הצלחה פחות או יותר (עדיף פחות) כמו בבחירות הקודמות.
לגבי העובדה שזהבה היא לא כוס התה שלך, אני בכלל לא מבין למי יש חשק לתה (או לכל דבר אחר) כשהיא בסביבה. לגבי הטענה שאין מפלגות אחרות, לדעתי יש יותר מידי מפלגות.

קשקשן בקומקום 21 בינואר 2013

איציק – זה אתר של בלוגים אישיים בעיקר על ספורט וגם קצת פוליטיקה וכלכלה – וכל הכותבים כאן (ורבים מהמגיבים) כותבים גם על דיעותיהם הפוליטיות. גם אם כולם (כמעט) כאן שמאלנים אני משוכנע שאין כאן הטיה, זה לא שהעיפו מפה כותבים ימניים… זה לא השער של ידיעות או ערוץ 10 – למה שבאתר כזה כותבים לא יכתבו את שעל ליבם, ועל מה שחשוב להם, גם אם זה פוליטי? מה כלכך קדוש באיזון?
הגבת – ייצרת דיון מעניין, מה רע?

איציק 21 בינואר 2013

קשקשן,
האיזון הוא לא קדוש, אך לפעמים רצוי שיתקיים. לדעתי, יומים לפני הבחירות עדיף שהיה כך. האם חובה, לא. לכן בדיוק כתבתי שאני מבין שזה פוסט אישי, כיבדתי את החלטתו, והשתתפתי בדיון. אני חושב שהבהרתי זאת היטב שאני מכבד את החלטתו. למרות שרוב הכותבים כאן הם בעלי נטיה שמאלית יש גם אחרים, והיה יותר נחמד וראוי לדעתי, שאם כבר מחליטים לפני בחירות לכתוב אז שכולם יכתבו. אני לפעמים אוהב גם לכתוב נגד הצד שלי ולטובת הצד הנגדי. להיות פרקליטו של השטן זו פרקטיקה נפלאה כדי לחדד עמדות ודעות. אני חושב שזה היה נפלא לקרוא פוסט של גיל או בני כותבים פוסט לטובת בנט או ביבי או דרעי, ואני מגן על זהבה או טיבי. כמובן שהכול בשקיפות.
אני עושה זאת כל הזמן לסטודנטים שלי. הם צודקים ואני עדיין מנסה לערער את ביטחונם כדי שיגיעו לטיעון שלא ניתן לערער עליו או לפחות קשה מאוד. זה מאוד מועיל להם, ולי כייף.

שניר (אחר) 20 בינואר 2013

גיל אני גם מאוד נהנה לקרוא את הבלוג שלך,בתור אחד שאין לו מושג בכלכלה.אתה מסביר את הדברים באופן מאיר עיניים עם הדוגמאות שלך.
מה שהביא אותי להגיב היה האמירה "הדרך היחידה בה מדינות העולם יכפו על ביבי את פתרון שתי המדינות יגיע רק עם לביבי לא יהיה עלה תאנה." אני לא מבין איפה מתבטאת השאיפה האמיתית לדמוקרטיה(שלטון העם,רסמי,לא של אליטות ולא של ידידנו מהמערב) למה כשזה לא נוח לחוגים מסויימים אז יש קולות שמזמינים לחץ משאר העולם? לדמוקרטיה יש כללי משחק,אנחנו לוקחים בהם חלק בבחירות. כשפונים החוצה זה לא דמוקרטי,זה לשבור את כללי המשחק.

פיני 20 בינואר 2013

אהבתי את מטאפורת הצמיגים. יש לך בהחלט הבנה בנושא הכלכלי.
ומשורה "כאן אנצל את הבמה שיש לי להסביר למה אני אצביע מרצ בבחירות הקרובות" הבנתי שבנושא הפוליטי אין לך הרבה הבנה.
אני מאחל לך, מכל הלב, כשלון בבחירות.
ואני לתומי חשבתי שזה בלוג על "ספורט והשקעות"… התבדיתי.חבל.

אדם 20 בינואר 2013

האם העובדה שהבנתו שונה משלך גוררת בהכרח את העובדה שאין לו הבנה?
ככה זה בארץ, אם אתה לא חושב כמוני אתה טיפש או בוגד.
זו גם הבעיה הכי גדולה, שאנשים לא מסוגלים לקבל את העובדה הבסיסית שיש סיכוי שהם טועים. לא בטוח שדעתי היא הנכונה זה משפט שראוי שכל אחד ישנן לעצמו.

יניר 20 בינואר 2013

ואין הזמנה לכנס לקוראי הבלוג הנאמנים…?
ולגבע ההצבעה שלך- לא יעזור לך כלום- אנחנו אוהבים אותך בכל מקרה

אביאל 20 בינואר 2013

גיל – תהייה לגבי יפן, אמנם המחלה היפנית המוכרת ועצם העובדה שהיא תקועה כלכלית בשני העשורים האחרונים, אבל מה עם העובדה שעדיין יפן היא אולי המדינה הטובה ביותר לחיות בה מבחינת איכות ורמת החיים ? אין לזה משקל ? ממה שאני לפחות קראתי לא ראיתי ירידה ברמת החיים היפנית בשני העשורים האלה, אלא בדיוק להפך.

בקשר למרצ, יש שיגידו, שבמידה ותפיסותיה של מרצ יקבלו עוצמה וכוח אז אולי אז דווקא הרגשת הבטחון שלך בכוחה של המדינה יפוג או יצטמצם ? האם לגלות דווקא את אותה רפיסות שמציגים חבריי מרצ מידי פעם (לא כולם ולא תמיד) היא בעוכריה של המדינה. זכורה לי אימרה של אחד מדוברי החמאס, שביום שהם יכבשו את פלסטין (ישראל) הם יזרקו ראשונים לים את מרצ. אני חושב שזה ממחיש את הבעיה שיש לציבור רחב בלהצביע להם, מעבר לכך שיש המון דברים חיוביים ביום יום בנוגע לתפיסותיה, עם זאת גם אלה מציגות לעיתים חזון שמנותק, האם דווקא מרץ הליברלית תכריח אנשים שלא מאמינים בלימודי ליבה ללמוד כאלה ? האם חופש נתון רק לצד אחד ?

אני גם לא בטוח לגבי התפיסה שהתקשורת בנתה ושתומר שור הציג לפיה ישראל תספח את השטחים הפלסטינים, האם בכזאת קלות יוותרו אבו מאזן ושאר המנהיגים ביהודה ושומרון (שלא לדבר על החמאס בעזה) על השלטון בשביל ישראל ? בדיקה קצת מעמיקה הן מבחינה אקדמית (יחסי כוח ואינטרסים) והן בדיקה בשטח (ההון-שלטון הפלסטיני הוא עצום מימדים) יראו שמנהיגים ועמים לא מוותרים בקלות על עמדות הכוח שלהם, אני לא רואה מצב בו ישראל מספחת את ג'נין, רמאללה וטול-כרם.

קשקשן בקומקום 21 בינואר 2013

לא יודע אם מרצ אכן יכריחו את כולם ללמוד ליבה אבל ברור שהם צריכים. יש תכנית לימוד ממלכתית בדיוק מסיבה זאת – המדינה החליטה על חוק חינוך חובה חינם בדיוק בשביל שהיא תהיה אחראית על החינוך שלהם ועל תכנית הלימודים, ולא רק ההורים. ומדינה שקוראת לעצמה מערבית ודמוקרטית תדאג שיהיו מספר דברים שכולם ילמדו. זה בכלל לא נושא לדיון בכל דמוקרטיה אחרת בעולם חוץ מבארהב גם שם יש פסיכים שעכשיו רוצים לא ללמד את דרווין.
שבשאר השעות, ועל חשבונם, ילמדו דברים אחרים, וכשיתבגרו – יהיו להם כלים טובים יותר להחליט בעצמם איך הם רוצים לחיותץ

מה רע בזה בדיוק? באמת היית רוצה שכל אחד ילמד מה שהוא רוצה?

איציק 21 בינואר 2013

בארה"ב לא חייבים ללמוד ליבה ורבים בכנסיות לא לומדים ליבה. הפתרון האמריקאי הוא פשוט, מי שלא לומד ליבה לא מקבל גרוש מהמדינה. כלומר הכנסייה מהתרומות/נכסים שלה מממנת את הלימודים. בתנאים כאלו למשל, אין לי בעייה שש"ס לא תלמד ליבה.

בני תבורי 21 בינואר 2013

איציק,
ומי ידאג לפתרון כזה בישראל, ש"ס? השותפות בקואליציה?

איציק 21 בינואר 2013

בני,
אני פשוט התייחסתי למשפט של קשקשן "זה בכלל לא נושא לדיון בכל דמוקרטיה אחרת בעולם חוץ מבארהב גם שם יש פסיכים שעכשיו רוצים לא ללמד את דרווין." ציינתי שזה לא מדויק ויש דברים כאלו אך במוד שונה לחלוטין מזה שבישראל.
הלוואי וש"ס ידאגו לפתרון כזה, אבל :-(
אני לא התכוונתי שבישראל זה מציאותי, רק אמרתי שאני חושב שזה פתרון טוב והיתי מוכן לקבל אותו בשמחה.
אם הובן שאני מאמין שזה יקרב, ממש לא. אני גם לא מאמין שלפיד או מרץ או כל אחד אחר יהיו מסוגלים לעשות זאת ואני מעוד מעוד (ותוסיף עוד הרבה מעודים) מצר על כך!!!

רן 22 בינואר 2013

איציק. כבר הרבה שנים מנסים השמרנים בארהב להעביר חקיקה שמאפשרת לממשלה לחלק "קופונים" לאזרחים עבור שירותי חינוך. המטרה היא לאפשר למי שמעונין להשתמש בקופונים, שהם כסף ממשלתי, בכדי לשלם עבור שירותי חינוך של מוסדות דתיים.

דרך אגב, הקול של זהבה גלאון כבר אינו מצפצף. היא לקחה שיעורי קול ופתרה את הבעיה. מצד שני התוכן לא השתנה.

Comments closed