ליגת שוקי ההון: המלצות ספורטיביות למיסוי חברות

הצעות לשיפורים בהטבות המס ולחסכון הפנסיוני שלנו

נושא הטבות המס לחברות הגדולות נהיה מאוד פופולרי לאחרונה. נושא זה יכול ויהא מעט פופוליסטי. ישנם מקרים רבים בהם הטבות המס הנן מוצדקות, ובשוק עולמי תחרותי מהוות תנאי ליצירת מקומות עבודה רבים. ההטבות שניתנו לאינטל לדוגמה היו הכרחיות כדי להביא ליצירת מקומות עבודה איכותיים, מקומות עבודה מתגמלים היטב, ובלעדיהם קיימת סבירות גבוהה שאינטל היתה בוחרת מקומות אחרים הפזורים על פני הגלובוס. אנחנו הרבה פחות מיוחדים ממה שנדמה לנו.

*

כמובן שאינטל מהווה דוגמה אחת, הטבות המס לחברות אחרות אינן זהות בהכרח. נושא המיסוי הנו פופולרי גם בספורט האמריקאי. בבייסבול אין תקרת משכורות, אך קיים מס מותרות בדומה לכדורסל. בסופו של יום בעלי המניות בחברה אמורים להתחלק ברווחיהם גם עם רשויות המס, וגם עם עובדי החברה. בהתבסס על ליגות הספורט האמריקאי, יש לי הצעה לגיבוש קריטריונים ברורים להטבות מס לחברות, קריטריונים אשר בניגוד לנהוג היום, יהיו מפורסמים, ברורים, וידאגו לכלכלת ישראל.

אנו נמצאים בתקופת ההחתמות בליגת הNFL. שיעור מספר אחד שנלמד בליגה זו, הוא היתרון האדיר של קבוצות כמו הניינרס והסיהוקס לדוגמה. בקבוצות אלה קיים קווטרבק איכותי, אשר הוחתם על חוזה של שחקנים צעירים, ולא כאלה שנבחרו ראשונים בדראפט. בעוד שדנבר והג'איינטס לדוגמה צריכים להקדיש שישית מתקרת המשכורות לקווטרבק שלהן, הסיהוקס והניינרס מקדישות לקווטרבק פחות משלושה אחוז מהתקרה. כך התפנה הרבה כסף להחתמת שחקנים נוספים.

בליגת הNFL תקרת המשכורות נקבעת כאחוז מסוים מסך כל הכנסות הליגה. כלומר כל קבוצה מקצה סדר גודל קבוע מראש למשכורות השחקנים בהתבסס על הכנסות הליגה כולה, ולא בהתבסס על הכנסות על קבוצה וקבוצה.

*

ההצעה שלי לקריטריונים של הטבות המס – אין מקום לתת הטבות מס לחברות אשר מעצם הגדרתן פעילותן תתבצע בישראל. בנק הפועלים לדוגמה, או חברת ביטוח מקומית, וגם חברות כמו שופרסל, חייבות להעסיק את עובדיהן בישראל, ועל כן אין לתת להם תמריץ לכך.

חברות הזוכות להטבות המס צריכות להקצות אחוז מסוים מהכנסותיהן לתגמול עובדים. אחוז זה צריך להתבסס גם על ביצועי החברה עצמה, וגם על ממוצע ההכנסות של חברות בסדר גודל דומה, ובאותה תעשייה, בדומה לתקרת המשכורות בNFL.

החלוקה של התגמול צרכיה שתתבצע לפי קריטריונים של ממוצע המשכורות לדרג כולו, ויצירת יחסים קבועים בין הדרגים. כלומר דרג ההנהלה הבכירה יכול וישתכר עד פי 20 לדוגמה מהדרג הזוטר בממוצע. עוגת ההכנסה לדרג צריך שתקבע בהתאם ליחסים אלה. כך החברות ילמדו שכאשר מעניקים למנכ"ל כמו לקוורטרבק משכורת גבוהה מדי באופן יחסי, נשאר פחות כדי למשוך עובדים איכותיים אחרים לחברה. השיקולים למשכורות יהיו שיקולים של טובת החברה, ולא שיקולים אחרים הנפוצים היום בשוק.

כאשר בעלי החברה יבינו שהם עומדים בפני ברירה של תשלום מס גבוה יותר, או תשלום משכורות בצורה שוויונית יותר בין העובדים, קיימת סבירות שהחברות יקצו את המשכורות בצורה שוויונית יותר. דרך אגב בחברות כמו אינטל לדוגמה, השינויים שיידרשו הינן מינוריים לחלוטין.

*

כמובן שהדרך הנכונה לקידום רעיון כזה הוא באמצעות חברי הכנסת הנבחרים, אך לצערי חברי הכנסת שפניתי אליהם הרבה יותר מדי חכמים, ולכן אין ברצונם לשמוע אנשים פחות חכמים מסוגי. באם למי מהקוראים יש רעיון יצירתי לקידום רעיונות אלה, אשמח לשמוע.

*

קרנות הפנסיה – מדינת ישראל צרכיה להחליט האם החסכון הפנסיוני צריך שידאג קודם כל לפרישת העובדים, או קודם כל ליצירת שוק אשראי זול לחברות. כיום השיקול העיקרי הוא השני. כבר דנתי רבות כיצד העיוות בהקצאת כספי החסכון שלנו ברובו לאג"חים, ואז השקעות מרבית כסף זה בישראל, יוצר בועת אשראי לחברות מקומיות היושבות על הברז של המוסדיים. קיים כסף רב הרודף אחר מעט אפשרויות השקעה. מאחר והרבה יותר קל להעניק אשראי גדול וזול לגופים גדולים, במקום להתעסק בהרבה מאוד גופים קטנים, כך הטייקונים זכו לאשראי בתנאים מצחיקים. זו הבעיה האמיתית ולא הסדרי החוב המתקיימים כיום. הסדרים אלה הם התוצאה של העיוות, לא העיוות עצמו.

קרן יורק לדוגמה היא קרן זרה שנכנסה וקנתה חוב של אי די בי, רק לאחר קריסתו. הסיבה שקרן יורק וקרנות זרות אחרות התעניינו הרבה פחות באגח"ים טובים של חברות מקומיות היא פשוטה, האג"חים נסחרו בתנאים לא כדאיים למשקיעים אל כדאיים לנוטלי האשראי. בעוד שכיום הרגולטור מכריח את הגופים המוסדיים להשקיע את רוב הכסף בישראל, הוא דואג בכך לטייקונים ולא לחוסכים. דאגה לחוסכים היתה מביאה להגבלה הפוכה של פיזור הכסף. בסופו של יום רוב הנכסים של החוסכים נמצא בישראל גם כך, דירה, משכורת וכיוצ"ב. האינטרס שלנו כחוסכים הוא שהגופים המוסדיים יפזרו את האגח"ים בחו"ל וכך ישמרו טוב יותר על הכסף שלנו.

תוצאה נוספת של פיזור זה יהיה משיכת גופים זרים להשקעה בהלוואות מקומיות, שכן השוק יהיה מעניין ותחרותי הרבה יותר, ולא רק שוק האגח"ים הקורסים.

דבר נוסף שהייתי כופה על הגופים המוסדיים הוא השקעה בקרנות לעידוד עסקים קטנים. הגיע הזמן שנכריח את המוסדיים ואת הבנקים להלוות לפי כדאיות כלכלית ולא לפי הנוחות. הלוואות נוחות הביאו אותנו לכל המצב היום.

זהירות מוקש, אמרתי - אחרי סאות'המפטון
ריצה: המיתוס של אהבת הסיכון / נחשון שוחט

17 Comments

יניר 17 במרץ 2013

ועוד משהו שלא קשור למיסוי וחייב להעשות.
דמי הניהול של ביטוחי המנהלים יהיו על חשבון החברות ולא על חשבון החוסכים. העלות תרד דרמטית

אריאל גרייזס 17 במרץ 2013

לא הבנתי את זה, ממה הם בדיוק ירוויחו?

גיל שלי 17 במרץ 2013

הכוונה של יניר היא פשוטה. כאשר משאירים אותנו להתמודד מול חברות הביטוח, אין לנו כושר מיקוח ולכן העמלות ודמי הניהול גבוהים. כאשר העמלות ודמי הניהול של החסכון הפנסיוני יהיו כלולים בדו"חות של החברות כמו בכל מקום אחר על פני הגלובוס, החברות ידאגו לשלם כמה שפחות, וחברות הבטוח עדין ירוויחו יפה, אם כי לא כמו שהן מרוויחות היום.

MG 17 במרץ 2013

הכוונה שלו היא שהמעסיק ישלם את דמי הניהול במקום העובד.

יניר 17 במרץ 2013

נכון,
תודה על ההסברים

איציק 17 במרץ 2013

גיל,
אני חושב שההערה שלך לגבי חברי הכנסת לא במקומה. הרי ידע שכל חבר כנסת הוא אחד מתוך 120 האנשים הכי חכמים, הכי מבריקים והכי לויאליים למדינה. אז עם כל הכבוד ליכולותיך, לא אתה ולא אני לא נמצאים בקבוצת ה-120. קצת צניעות.
לנושא המיסוי, אם אתה יכול לחבר בין הפוסט לעיניין ההתכתשות בנושא הרווחים הקלויים. אחד אומר שאין אפשרות לקבל את הכסף, האחר אומר שניתן לקבל 20 מיליארד. היכן האמת? האם לדעתך צריך איכשהו לשנות את החוק כדי לגרום לאחד מהשניים, או לגרום להשקעת כספים אלו חזרה בתעשייה בישראל, או שאם אין השקעה תוך זמן קצוב שהכסף ישולם כמס למדינה.

גיל שלי 17 במרץ 2013

לעניין הרווחים הכלואים – נושא זה הוא בלב העניין הציבורי לא רק בישראל אלא גם בארצות הברית ובריטניה. קשה מאוד לגבות מיסים על רווחים אלה. אני חושב שהבעייה העיקרית היא חוסר השקיפות. משרד האוצר צריך לפרסם מידע זה. הוא לא יכול להסתיר אותו מאחר והוא מנהל את הכסף שלנו. השיקולים צריכים להיות לפי קריטריונים ולא לפי איך שמתחשק לפקיד פלוני. פקיד פלוני חושב גם על הקריירה הבאה שלו, ראה מקרה חברה לישראל ועוד דוגמאות רבות

עורב סגול 17 במרץ 2013

ואיך תתמרץ את שופרסל להקים מרכז לוגיסטי חדש באופקים או בכרמיאל ולא בפתח תיקוה?

גיל שלי 17 במרץ 2013

אפשר לתת לה הטבות בהקמת המרכז הלוגיסטי באזורים אלה, והשתתפות בתשלום משכורות שם. יש עידוד מסוג דומה להעסקת ערבים וחרדים

עורב סגול 17 במרץ 2013

התמרוץ שהמדינה נותנת הוא בהטבות מס. אם ישנם רווחים היזם מרוויח יותר ואם אין נחסך הסעיף התקציבי. אני רואה בזה לא מעט הגיון

גיל שלי 17 במרץ 2013

ראו כותרת ראשית של דהמרקר כדי להבין את הטיעון שלי בפוסט זה. הכותרת היא: בנק ישראל מזהיר – המוסדיים משקיעים 40% מהכסף בחמש קבוצות עסקיות בישראל

wazza 17 במרץ 2013

גיל מה דעתך על ההרצאה המפורסמת של ירון זליכה?

wazza 17 במרץ 2013

כוונתי לזו שהיתה בטכניון ולגבי הריכוזיות במשק הישראלי.

עופר 17 במרץ 2013

דוקא ניסו להעביר חוק ששכר הבכירים יוגבל (יחימוביץ' המושמצת היתה אחת מאלו שדחפו אותו). אז לא בטוח שההשמצה הגורפת של חברי הכנסת לא ממש במקומה לדעתי. כמובן ש"משום מה" זה לא עבר בכנסת.

גיל שלי 17 במרץ 2013

עופר – איפה השמיצו את כל חברי הכנסת? דווקא מי שניסתה להעביר את החוק היא הראשוונה לזלזל בכל מי שלא היא עצמה

יוני (המקורי, מפעם) 18 במרץ 2013

הרווחים הקלויים של איציק זו פליטת מקלדת משובחת. העובדה שאין שקיפות בנושא הזה פוגעת רק בנו. כנ"ל לגבי הצהרת הון של נבחרי ציבור. מה הבעיה לספר כמה כסף יש לכם? לזהבה גלאון יש כסף והיא עדיין דיווחה. מה יש לה להתבייש?

איציק 18 במרץ 2013

יוני,
הבעיה היא מורכבת ממספר דברים:
1. להצהיר על הכ סות זה משהו שהוא טאבו ואנשים חוששים. צריך לעשות זאת אך לאנשים קשה עם זה.
2. כך לדוגמא את פרי. איזה מטעמים עשו משני מיליון ומשהו על 60% מישרה. כל העיתונאים שואלים בפופוליסטיות, האם הוא יטפל בשכבות הבינים והחלשים. אם לא היה מתפרסם לא היו שואלים שאלה טיפשית זו. מה רוצים, שקבצן יטפל בשכבות החלשות כי הוא מכיר את התחושה? את התחושה הוא מכיר אך איך לצאת מזה אין לו מושג. אני מעדיף שאחד שיודע לעשות כסף ינסה גל לעשות כסף בשבילי ממעמד הבינים. אולי אני תמים אך זו העדפתי. חוץ מזה אם מעמד הביניים בישראל עושה מעל שני מיליון על 60% מישרה, מצבנו הכלכלי מעולה :-)
3. רוצים שקיפות, שיחוקקו. אני בעד, אבל נראה לי שרוב האופוזיציה גם נגד. ראה ערך רוזנטל ושות.

Comments closed